בעד או נגד: בחירות או המשך הממשלה הנוכחית?

אחדות דרושה בזמן משבר כלכלי ובריאותי, אך הזוגיות בין הליכוד ל’כחול לבן’ פשוט לא עובדת. שתי דעות שונות בסוגיה החמה

רה"מ נתניהו ושר הביטחון גנץ | אבי אוחיון (לע"מ), kremlin.ru, הבית הלבן

עדי ארבל: למרות הכל, ממשלת אחדות

משבר הקורונה והמציאות הכלכלית הקשה שעוד תלווה אותנו הרבה אחרי מביאים אותי, ונדמה לי שגם רבים מהציבור, לתסכול גדול מול חוסר האונים ותת-התפקוד של המערכת הפוליטית. במידה מסוימת המציאות הזו גם מבלבלת אותי: מצד אחד אני מעדיף באופן מובהק ממשלת ימין, אך מצד שני אני מבין שתוצאות הבחירות לא הותירו ברירה אלא להקים ממשלת אחדות. מצד אחד אני רוצה לראות את נתניהו ממשיך כראש ממשלה עוד שנים רבות, ומצד שני התקופה האחרונה מכתימה את עשייתו המופלאה למען מדינת ישראל במשך העשור האחרון. אל מול המבוכה אני מבקש לנסח מספר מחשבות המובילות למסקנה אחת, בלתי נמנעת.

1. הסקרים מנבאים הצלחה לימין, אבל אני סבור שהם משקרים ולא בכוונה. מצביעי ‘כחול לבן’ (והעבודה, ואורלי לוי) לא מסוגלים אפילו לענות למי יצביעו בבחירות, אחרי שהאנשים בהם בחרו בגדו בהם, וככל הנראה אחוז ההשתתפות של השמאל בסקרים קטן. אבל כשנלך לעוד בחירות חלילה, כשהקורונה עדיין פה והכלכלה עדיין לא, יחלו שוב הקמפיינים וההכפשות של כולם נגד כולם, ולבסוף כל אחד יחזור לקלפי מחצבתו והתוצאות יפתיעו, ולא יפתיעו, את כולנו.

2. ממשלת האחדות הזו יצאה גדולה מדי, מנותקת מדי, משותקת מדי ובעיקר סתמית למדי. מציאות שהביאה לכך שהאמון הציבורי במערכת הפוליטית מעולם לא היה נמוך יותר, ובמידה רבה של צדק. וההשלכות נוראיות: אי-ציות להנחיות משרד הבריאות שמוביל להמשך משבר הקורונה, שמעמיק את המשבר הכלכלי. כדי שישראל תחזור לפסים, חייבים להשיב את האמון הציבורי במערכת הפוליטית.

3. הניסיונות להפיל את נתניהו אינם תמימים. הדיפ-סטייט מוביל אכיפה בררנית במאמצי-על להדחת נתניהו בשם “שלטון החוק”, ומאחורי המאבק לטוהר המידות מסתתרת האמת: רק לא ממשלת ימין. היום זה נתניהו, אבל מחר זה יכול להיות מאבק נגד סער, ברקת, בנט, שקד, אוחנה או כל שם אחר. את זה הימין מבין מצוין: הפלת נתניהו בתואנות משפטיות ותיקים תפורים תביא לאובדן אמון במערכת אכיפת החוק.

4. ועדיין, רבים בימין מאוכזבים מנתניהו, וצודקים מבקריו הטוענים שבפועל הוא כמעט ולא מקדם דבר ממה שהבטיח: לא ריבונות, לא השבת מערכת המשפט למקומה הטבעי, לא הפרדת רשויות ואפילו לא כלכלה בריאה. נתניהו גם לא עושה די למנוע את הפילוג בעם כשהוא שוכח שהוא לא רק מנהיג מפלגה, אלא קודם כל ראש ממשלה. של כולם. גם של החייזרים. יכול להיות שהגענו לנקודה בה חסרונותיו של נתניהו עולים על יתרונותיו הרבים.

מכיוון שבחירות רביעיות אינן אופציה, אין ברירה אלא להחזיר לשולחן את יתרונותיה הפוטנציאליים של אותה ממשלת אחדות מובטחת: איחוי הקרע בעם, החזרת אמון הציבור במערכת הפוליטית, התמודדות עם משבר הקורונה, יכולת לפעול למען כלכלת ישראל מבלי להיכנע לקבוצות לחץ, ניצול הממשל האמריקני האוהד להחלת ריבונות, ושאר ההבטחות שנלוו להקמת הממשלה.

כיצד ניתן לעשות זאת? פשוט מאד: ניו-דיל שהוא דיל ישן לגמרי: חזרו להסכמים הקואליציוניים וקיימו אותם ככתבם וכלשונם כולל תקציב דו-שנתי, החלת ריבונות ביהודה ושומרון וקיום הרוטציה בין נתניהו לגנץ. כולל הכל. מדוע? מכל הסיבות הנובעות ממסקנות הביניים לעיל, ולא פחות חשוב: כי הסכמים צריך לכבד.

***

מאיר ליוש: הזוגיות כשלה, הבו לנו בחירות

למה בחירות? למה לא? איני נכנס כאן לתעמולת בחירות כזו או אחרת, אבל ממשלת אחדות היא מושג “פייק” לכל דבר ועניין. במסגרת הנוכחית בה עובדת מדינת ישראל אין דרך באמת לקבל החלטות. אנחנו כבולים מכל כיוון אפשרי, כאשר המערכת המשפטית מסנדלת כל התקדמות במערכת הפוליטית – ובתוך המערכת הפוליטית עצמה יש מי שדואג כל הזמן לערב את המערכת המשפטית כדי שזו תיתן לו סעד שלא ניתן לו בקלפי על ידי הבוחר.

בכל המקרים הקודמים בהם קמו ממשלות “אחדות” זה לא קרה בגלל שהגיע המשיח, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר – “בוא נקים ממשלה ביחד”. בדרך כלל מדובר על נקודת האין-ברירה בפוליטיקה שלולא איחוד כוחות זמני שיענה על הצורך ב-61 מנדטים לא הייתה מתרחשת. ומה קורה אחרי ההקמה? ובכן, מהרגע הראשון יש חשדנות אדירה. כמו בחתונה שנכפתה על שני בני הזוג, כל אחד משדר כלפי חוץ שהוא בעד אחדות אך בפנים מעורר ומעודד פעולות חבלה שיציגו אותו כצד הטוב בסיפור ויפנו את האשמה יופנו כלפי הצד השני.

אז כן, ממשלות כאלו שרדו שנה או שנתיים, הביאו להישג כזה או אחר או מנעו קטסטרופות מסוגים שונים. בממשלה הזו של בחירות מרץ 2020, מן הרגע הראשון אי-אז בתחילת שנת 2019 יש מפלגה אחת שחרתה על דגלה מסר מאוד פשוט: “רק לא מישהו מסוים“. כשאתה מציב תנאים כאלו עוד לפני שבכלל נכנסת לניסיון זוגיות עם מישהו, כנראה שבפועל תעשה הכל כדי להימנע מלהקים איתו בית/ממשלה/זוגיות (מחק את המיותר).

בלימת הסיפוח סללה את הדרך להסכמי השלום.

Posted by ‎גבי אשכנזי – Gabi Ashkenazi‎ on Friday, August 21, 2020

אחרי כל כך הרבה זמן, ומשנשארתם שניכם לבד ונראה שלא תהיה המשכיות או שחלק מהמפלגה מוכנה לשבת עם גדולי האויבים, התגברתם על רפלקס ההקאה באופן זמני והתאחדתם לממשלה אחת ו”מאוחדת”, במיוחד בימי משבר הקורונה. כן, אמרנו ממשלה. אבל התכוונו גם לממשלה מתפקדת. לא לממשלה שמהרגע הראשון יש מי שפועל נגד הצד השני כל הזמן; לא לממשלה שרפלקס ההקאה כבר מזמן איבד את השליטה וכל דקה או שתיים מוציא ציוץ או שם מכשול בפני עקרונות שבשמם הוקמה. אם זו החלת הריבונות, ואם זו הצבעה בעד חוקים מסוימים שלא מקובלים על חלקים בממשלה.

רק שלשום פרסם שר החוץ גבי אשכנזי סרטון בו הוא מתגאה כי פעולתו נגד “הסיפוח” כלשונו “סללה את הדרך” להסכם השלום עם איחוד האמירויות. מעבר לאי-אמירת האמת שבסרטון (אשכנזי לא ידע על המגעים, כך שלא פעולתו הביאה להסכם השלום) – החתירה נגד ההסכמים הקואליציוניים הכוללים בתוכם את קידום החלת הריבונות, היא יריקה בפרצוף הצד השני ואמירה מאוד ברורה ש”אנחנו לא משחקים בכללי המשחק שאנחנו בעצמנו קבענו”.

צעקות בישיבות הממשלה, עידוד ההפגנות מול בית ראש הממשלה והשתתפות במחאה נגד הממשלה עצמה, הדלפות בלתי פוסקות לתקשורת משני הצדדים. איני יועץ זוגיות, אבל נראה לי שיש מציאות בה אין סיכוי לשלום בית. לפחות לא בתוך הממשלה או הכנסת עצמה. אם כן, הבו לנו בחירות. עד שנכריע.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

  1. נדירים המקרים שב”מידה” (כמו גם ב”ישראל היום”) יש בעד ונגד. ברור שנתניהו היה רוצה בחירות. כמוהו גם רבים בימין רוצים. אולם העובדה ש”מידה” פרסמו גם “נגד” מלמדת על כך שרבים בימין אינם רוצים בחירות, ועל כן יש סיכוי טוב שנתניהו לא ילך למהלך כזה. וחוץ מזה: מרענן מאוד לשמוע תומך נתניהו מובהק אומר בצורה מפורשת ש”הסכמים צריך לכבד”. אני מסכים כמובן, וחושב שהימין יפיק תועלת רבה מכך שיכבד את ההסכם, משום שהחשדנות תרד, ושיתוף הפעולה יעלה. כמובן שגם המדינה כולה תרוויח.

    1. שכחת משהו,גם כחול לבן צריכים לקיים הסכם עליו חתמו. הם התחיבו להקים יחד עם הליכוד ועדה שתקבע את דרכי מינוי פקידים בכירים,דרך חדשה שמסיימת את התפקוד העלוב של “ועדות האיתור”. מי שחושב שהליכוד יסכים להקמת “ועדת איתור” לפרקליט המדינה בראשות היועץ המשפטי לממשלה,התובע הראשי וממלא מקום פרקליט המדינה,(נשמע כמו התחלה של בדיחה,אבל היא על חשבוננו),ועדה שתתלבט קשות בין מומי למברגר,מומי למברגר ומומי למברגר,או תתן לממשל “לבחור” בין מומי למברגר,ליאת בן-ארי ודינה זילבר,חי בסרט. זה לא יקרה. על חיסול הדיקטטורה של בג”ץ ושילטון הפקידים הממונים עם איזה השכלה משפטית שווה ללכת לבחירות.

    2. דווקא טוב ומתבקש להתעסק באתר. כלי התקשורת מזמן הפכו לשחקנים במשחק, ומשקפים היטב לאן הרוח נושבת. אם מתחשק לי להבין את הלך הרוח של ציבור תומכי נתניהו המובהק, אני נכנס למידה או לישראל היום. ואם בציונות הדתית הקשה אז לערוץ 7, ואם לרכה אז למקור ראשון. האם אני טועה? נדמה לי שהרוב יסכימו איתי, גם מי שכינה אותי בולשביק. אני עוקב אחרי מידה במשך כמה שנים. עוד מגלגולו הקודם, ותמיד מרתק ומעשיר להיעזר בו כדי להבין את נתניהו וציבור תומכיו. לא אשכח איך בעבר עקיבא ביגמן פירסם כאן נימוקים נגד סיפוח (כאשר בנט ושקד דחפו לשם אולם נתניהו התנגד), ומאוחר יותר פורסמו כאן נימוקים בעד סיפוח (כשנתניהו תמך). מעניין למשל שכאשר נתניהו התנגד לסיפוח, מידה לא פרסמו בעד ונגד, אלא רק נגד. כעת, כשבחירות עלולות להזיק לנתניהו (והוא יודע זאת, על כן יש לו עמדה אמביוולנטית האם ללכת לבחירות או לא), מידה פירסמו בעד ונגד.
      על כל פנים, אני ממליץ לכולם לקרוא תמיד כמה שיותר עיתונים ואתרים, ולהיות “בולשביק” כדברי ידידי מהתגובה למעלה: להתעניין, לדעת מי הם הכותבים, להבין את הקו המערכתי, וכמובן לדעת מה לצפות מכל כלי תקשורת. למשל שאין מה לצפות מהארץ ומידיעות לשבח את נתניהו, ואין מה לצפות מישראל היום, מידה, ויואב יצחק לבקר את נתניהו. למשל.

      רשימת הקריאה הקבועה שלי:
      הארץ דה-מרקר
      ידיעות
      מידה
      0404 (זהה לערוץ 20)
      ניוז1
      ישראל היום
      ערוץ 7
      מקור ראשון

    3. רק מזוכיסט חסר תקנה, אם הוא ימני, יקרא את הארץ או את ידיעות אחרונות. קצת שדרה לא הרבה, הכרת הערך העצמי. נדמה שיש הגינות עובדתית בארץ, זה רחוק מן המציאות. השקר והסילוף נפוצים שם. כבר נתפרסו תחקירים בנושא. עתון המפרסם את גדעון לוי ואת הס? ואולי עוד מי שבעיני שונאי עמם, מה יש ליהודי לחפש שם? וידיעות אחרונות או אתר וואלה? רעל מזוקק, סכנת נפשות מתכון בטוח להתקפי לב. הרוצה לדעת את האמת יתרחק מהארץ וידיעות אחרונות.

    4. לאיש יהודי – אני דווקא חושב שאפשר וכדאי מדי פעם לקרוא את הפמפלטים של הפורשים, ולו רק כדי להבין מה קורה שם. כמאמר ג’ון סטיארט מיל – היודע רק את צידו שלו של הטיעון, יודע כמעט כלום גם עליו (תרגום חופשי שלי). עם קצת חוסן משחבתי, ורפלקס הקאה חסון, אפשר לעבור את זה ואף להחכים.
      למתעניין האנונימי – התגובות שלך משופעות במחשבות סבוכות על גבול הקונספירציה. נראה שהתפיסה שלך לגבי מיהו ומהו “תומך נתניהו” מוזנות ממקור די אחיד, על אף רשימת המקורות שאתה מציין. אם החלטת מראש שבאתר מידה קוראים רק תומכי נתניהו, או שכל תומכי נתניהו קוראים את מידה, או שאפשר להבין מהכתוב באתר מידה (מבלי שהוכחנו אף אחת משתי הנקודות הראשונות) מה חושב נתניהו, או המחנה שלו, או כל מיני שיבוצים אחרים, או שכל תומכי נתניהו חושבים ונראים אותו דבר – הרי שמזמן נטשת את גבולות ההגיון. בדוק את עצמך, נראה שאיבדת את הדרך. אנחנו לא נשכנע אותך, נראה שבאת מראש עם ראש סגור למדי ומסקנות מוכנות. בניגוד למה שקורה בתקשורת המיינסטרים, כאן המחשבה לא מונוליטית.

      לדידי, באתר מידה מופיעות כתבות מעמיקות, איכותיות ואינטליגטיות (על פי רוב). האתר בעל כיוון ימני/שמרני/ליברלי (קלאסי) ולעיתים כותבים פה גם אנשים שאינם מסכימים עם תפיסות אלו, ושיהיה לכולנו לבריאות. אם יש משהו שאפשר להעלות מכך שמופיעות כאן דעות בעד ונגד בחירות, זה מביא אותי בעיקר למסקנה, הדי מתבקשת וכמעט מובנת מאליה, שהדיון מורכב, המציאות מורכבת עוד יותר, וגם בימין יש מגוון דעות. זו השעה לשיקול דעת ובחינה בכובד ראש, ולא לתיאוריות קונספירציה.
      ומן הצניעות יש לומר – את רובנו תפס ההסכם ההיסטורי עם האמירויות בהפתעה גמורה, כאשר היינו שקועים תקופה ארוכה בטרדות אחרות (וחשובות) כמו הקורונה, הכלכלה והיציבות הפוליטית. והנה בא מר נתניהו, ומביא הישג חסר תקדים. ועכשיו, האם לא נסיק מכך מסקנה ברורה וגם כן מתבקשת, והיא – שמאחורי הקלעים מתרחשים עוד דברים שאנחנו לא מודעים אליהם? ובעודנו עסוקים בעוד פרק של הישרדות (אמיתית או בטלויזיה), או בהקשבה לצווחות חסרות השחר המגיעות מבלפור, נבין שעדיין יש מנהיג ראוי למדינה?
      אני לא יודע מה זה אומר על הצורך בבחירות עכשיו, אבל אני בהחלט יודע שנתניהו ממשיך להוכיח את עצמו כמדינאי מן השורה הראשונה, ברמה בינלאומית, עם קבלות. אני מקווה מאוד שהוא ימצא את הדרך החוצה מהפלונטר ושיוכל להוביל את הספינה הזו עוד שנים רבות, ו/או להעמיד מנהיג ראוי כמוהו שיתפוס את מקומו בדמוקרטיה הישראלית.

    5. כתבת יפה אריאל, ארוך ומנומק, אך אתה עדיין טועה. האם כל תומכי ביבי קוראים מידה? לא. האם כל קוראי מידה הם תומכים ביבי? גם לא. אך האם ניתן ללמוד על הלך רוח של זרם פוליטי מסוים דרך עיון בכלי תקשורת המזוהה עימו? וודאי וודאי. אין מדובר בתגלית מרעישה, זה כלל ידוע והגיוני. מידה הינו אתר שמרני ימני ליברלי, כמו שאמרת, ותומך רבות בנתניהו. האם כל הכותבים תומכים בנתניהו? רובם. מתוך הציבור הם מגיעים, ועל כן ניתן ללמוד. עם השנים למדתי שכנגד טיעונים ארוכים ומתארכים, יש להציג קצרים וקולעים. זה הכל. אתר מידה מייצג הלך רוח מסויים, ע”פ כותביו והאמרים המתפרסמים בו, כמו גם המאמרים המתורגמים מחו”ל, (למשל מרבים לתרגם כאן נשיונל ריווי – מייצג שמרני לוחני מארה”ב). לכן אני נהנה לקרוא מידה ולהבין מה הלך הרוח בציבור השמרני. קל.

    6. זה תמיד מעציב אותי לראות תגובות כאלה, המגיב אפילו לא שם לב עד כמה מחשבתו נעולה. כבר ממשפט הפתיחה אפשר לראות את זה – “כתבת יפה אריאל, ארוך ומנומק, אך אתה עדיין טועה”. למה אני טועה? ולגבי מה? התשובה שמורה במערכת (אגב, בשם שלי יש גם את האות ו’, אוריאל ולא אריאל, ויש הרבה מה להגיד על תשומת לב לפרטים, בייחוד כשמשוחחים עם מגיב אנונימי, אהמ אהמ).
      לעניין, האם אפשר להבין מה הלך הרוח אצל *חלק* מזרם הימין/השמרני/הליברלי? כנראה שכן. האם מידה *מייצג* את הזרם הזה? אני לא יודע. האם מספיק לקרוא כאן כדי להגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי ציבורים שלמים? כאן אני חושב שכבר לא.
      וכאשר אני מציע לנהוג בענווה, ולו רק משום שאנו לא חשופים לכל התהליכים המתרחשים (כמו בדוגמא שהבאתי), ובתגובה מביאים לי אטימות והתנשאות (מה שהמגיב קורא לו משום מה “קצר וקולע”), זה פשוט מדכא. ותגובות מסוג “אתה טועה כי ככה אני חושב ואני צודק מאותה הסיבה”, לא תורמות לדיון. נדמה שהשמאל איבד לגמרי את היכולת לדון בנושאים מורכבים או לנהל חוסר הסכמה בלי להתפורר לוגית.
      ועוד יותר לעניין – נושא המאמר הוא האם ללכת או לא ללכת לבחירות. אולי אפשר להתייחס לזה לשם שינוי, או שהאובססיה לשינוי הנושא תמשיך לשלוט במחשבה, כשהדיון לא הולך בכיוון הצפוי?
      בוא ניסע לתל אביב בלילה (גם אני מחובר למיינסטרים).

  2. כל מדינה שלא חוותה “מלחמת-אזרחים” עם הווסדה או בשנותיה הראשונות – חווה זאת עם התפוגגותה או בשנותיה האחרונות.
    ככה זה

    1. איזו תגובה מוזרה, יכול להיות שיש לך רק 9 אצבעות?
      ראשית לגבי ההיפותזה המוזרה – ארה”ב, צרפת, ספרד – האם חוו מלחמות אזרחים? נסכים רובנו שכן, חלקן יותר מפעם אחת. האם הן התרחשו עם היווסדן? לא. האם התרחשו עם התפוגגותן או בשנותיהן האחרונות? לא, הן עדיין כאן. יש דוגמאות רבות נוספות, ולא ממדינות קקיוניות. לא מחזיק מים.
      שנית – על איזו מלחמת אזרחים בדיוק אתה מדבר/מרמז כאן? רחוק הוא היום.

  3. הנימוקים נגד בחירות הם למרבה הצער אוסף משאלות לב ולא ראיה ריאלית של המציאות.

  4. אם גנץ והמפלגה שלו לא מאפשרים לקדם תוכניות לטובת הציבור, הכלכלה, חירות הפרט והיעדים הלאומים , זו תהיה האחריותם הבלעדית לכך שהממשלה תיפול ונצא למערכת בחירות יקרה!

  5. באופן אישי מאוד רציתי שהאיחוד יצליח, אבל כבר ברור המפלגה של גנץ היא אופוזיציה גם כשהיא בקואליציה, והדבר היחידי שיכול לצאת מזה הוא במקרה הטוב עוד שלוש שנים של כלום. ברור גם שאת המלחמה על הקורונה כבר הפסדנו, ונותר רק לנסות לשמור על האוכלוסיות הפגיעות בשעה שכל האחרים יחשפו לווירוס בין אם נרצה בכך ובין אם לא.

    לדעתי הכי טוב יהיה לקחת את ההארכה של ה-100 ימים, ולנצל אותם בשביל למנות יורש לליכוד לקראת הקדמת בחירות בסופם. ביבי לא נהיה צעיר יותר, וגם את סיבוב הקרב הנוכחי מול החונטה השופטת כבר הפסדנו. אבל אולי יורש לליכוד שיקבל הכשרה מתאימה מהמאסטר הזקן יוכל לנצח בקלפי באופן משמעותי ולהכשיר את הדרך לעוד דור של שגשוג.

  6. לגבי הטענות נגד:
    1.אני מכיר מצביעי גנץ רבים שמאוכזבים ולא יאמינו לו שוב שהוא ילך עם גוש השמאל. יתכן שלפיד ינסה לגנוב ממנו קולות וכשהוא יותקף משני הצדדים, התוצאות יהיו שונות.
    2.הרחבת הממשלה(עקב דרישה מוגזמת של גנץ ביחס לכוחו המנדטורי) אכן הורידה את האמון לצערי, אך הדרך לצמצום הממשלה עוברת דרך בחירות.
    3.לא הבנתי איך זה קשור לשאלה האם ללכת לבחירות?
    4.פשוט לא נכון. ראש ממשלה אינו של כל העם אלא של הקואליציה. הוא נבחר כדי לקדם אידיאולוגיה של בוחריו שאינה בהכרח תואמת לאחרים ואת זה הוא צריך לעשות גם אם אחרים יתעצבנו. מי שצריך להיות שייך לכלל העם הוא הנשיא(והוא דווקא לא עושה את זה…).
    לדרוש מראש ממשלה לבגוד בתומכיו כי האופוזיציה ותומכיה אינם יודעים להפסיד בכבוד זה דבר אנטי-דמוקרטי. תפנו את האצבע המאשימה ללפיד ושות’.

    ועוד-כל פוליטיקאי יודע שחשוב לקיים הבטחות כדי לשמור על אמון הציבור כי אחרת לא יצביעו לו שוב. אם הם לא מקיימים, זה רק כי יש גורמים מפריעים וזה רק אומר שצריך לפרק את החבילה שלא עובדת כי היא רעה לכולם.

  7. לעניות דעתי,
    כנופיית שלטון החוק מנצלת את השאיפות של בנט ושקד
    להדחת נתניהו בתקווה שהדחתו תיצור עבורם הזדמנות
    ולכן שקד תמכה בפרקליטות המדליפה ולכן שניהם הפכו למחמדי תקשורת השמאל.
    כנופיית שלטון החוק שולטת בשיטת הפרד ומשול !!!