הגיע הזמן לשחרר את בתי הספר מריכוזיות משרד החינוך

פתיחת כהונתו של יואב גלנט כשר החינוך בהחלט נשאה בשורה: אחד הצעדים הראשונים שלו היה לשחרר סמכויות לבתי-הספר בקביעת תכנית הלימוד ולאפשר גמישות רבה בשיבוץ שעות הלימוד לשנה הקרובה. בראיון הראשון שלו בערוץ 12 לפני כחודשיים נשאל גלנט על חזונו עבור המערכת לשנים הקרובות, וענה שהוא מאמין באנשי החינוך בשטח וסבור שהם יודעים לעשות את העבודה, ולכן על המשרד לאפשר למנהלים מרחב תמרון גדול יותר הן מבחינת סמכויות והן מבחינת תקציב.

שבוע לאחר מכן, החזון תורגם לתכנית מעשית יותר. ליאור דטל דיווח ב'דה-מרקר' כי משרד החינוך מתכנן "רפורמה משמעותית שתשנה את מבנה מערכת החינוך, תצמצם את סמכויות המשרד ותעביר אותן לידי הרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר". לשם כך תוקם "הוועדה להגברת מרחב הגמישות הניהולי של מנהיגי השטח" שמטרתה היא להפוך את מערכת החינוך ל"גמישה, אפקטיבית ומותאמת אישית". חזון אחרית הימים ממש – משרד החינוך מוכן סוף סוף להתפרק מסמכויותיו הריכוזיות וללכת בעקבות מערכות חינוך מתקדמות בעולם, גם אם באיחור אופנתי של שני עשורים.

אך לפחות בינתיים הכרזות לחוד ומציאות לחוד, ותכנית משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים לא עומדת בציפיות שנוצרו בעקבות הכרזות השר. הגמישות הפדגוגית המסוימת שניתנה למנהלים לא לוותה בגמישות תקציבית, כך שלמנהלים אין כמעט כסף ביד בו הם יכולים להשתמש לפי צרכיהם. כמו כן לא ניתנה לבתי הספר כל גמישות בניהול עובדי ההוראה, וגם התוספת הגדולה של עוזרי ההוראה שמגויסים בימים אלו מתווספת באופן ריכוזי תחת מגבלות רבות. כאשר גמישות פדגוגית איננה משולבת בגמישות בתקציב ובניהול הצוות, היכולת של בתי הספר לתת מענה המותאם לקהילה מוגבלת מאד.

שאיפת המשרד להחיל תכנית אחידה עבור כל המערכת להתמודדות עם הקורונה, משול לניסיון לבצע תמרונים בכביש מפותל עם סמי-טריילר, במקום לאפשר למכוניות מרוץ קטנות להתמודד עם התמרונים בעצמן. ייתכן שהסיבה לתפנית מביזור חזרה לריכוזיות שהתרחשה בשבועות האחרונים, טמונה בכך שהמשרד עוד לא ערוך לתת אוטונומיה למוסדות הלימוד, והוא שקוע עד צוואר בענייני הקורונה והתמודדות עם הגבלות הבריאות. סיבה נוספת יכולה להיות הכוויה שנכווה גלנט מארגוני המורים כבר בתחילת הדרך כשהפסיד להם בבית-הדין לענייני עבודה. אולי הכישלון בהארכת שנת הלימודים אל תוך החופש הגדול נצרב במוחו, והוא החליט שלהבא עדיף להימלט מכל פינה בה הוא עלול לפגוש את ארגוני המורים חסרי הבלמים.

דווקא בגלל הקושי להתאים את המערכת על כל זרמיה להתמודדות עם אתגרי הקורונה, חשוב מאד שמשרד החינוך יאציל סמכויות לרשויות המקומיות ולבתי הספר, ויאפשר חופש החלטה בתחומים רבים ככל הניתן. בכך יימנע המשרד מקבלת החלטות ריכוזית שמאפשרת לארגוני המורים להתנגד באופן גורף לכל רפורמה ולהכריז על סכסוכי עבודה ושביתות על כל צעד ושעל. ככל שקבלת ההחלטות תרד לשטח, כך גם הצדדים השונים המושפעים ממנה יוכלו להידבר ביניהם, להגיע להסכמות ולהשיג פשרות שברמה המדינתית קשה מאד להשיג. המתח בין הורים למורים שהגיע לשיא בחודשים האחרונים היה נמנע לו הורים ומורים היו מגבשים תכניות ומגיעים להסכמות ברמה המקומית והבית-ספרית.

ההכרזות של משרד החינוך בדבר השאיפה לקדם אוטונומיה באמת משמחות, אבל הסיטואציה הנוכחית לא מאפשרת לנו לחכות עוד שנה לדו"ח של ועדה שתקום אחרי החגים. משבר הקורונה מכריח אותנו לאמץ פתרונות מחוץ לקופסא, לקחת את הסיכון שקיים בשינויים מערכתיים מהירים, ולזרוק את הכוחות החינוכיים בשטח למים. תנו להם את מירב הכלים להתמודד עם האתגרים השונים, עם מינימום מגבלות ועם מקסימום יוזמות וניסויים.

אברהם תומר הוא מייסד שותף של ארגון ‘הדור הבא – הורים למען בחירה בחינוך‘, וחוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת.