המזרח התיכון החדש

איחוד האמירויות ובחריין עשו צעד חשוב בדרך לשחרור מכבלי הקיצוניות הדתית והשנאה שרבצו על האזור

טקס החתימה בבית הלבן | The White House

איחוד האמירויות ובחריין עשו אמש צעד גדול וחשוב בדרך לשחרור מכבלי הקיצוניות הדתית והשנאה שרבצו על המזרח התיכון במשך זמן כה רב, כאשר חתמו על הסכמי שלום היסטוריים עם ישראל.

באיחוד האמירויות, המאמץ לעקור מן השורש את הצרה הזו החלו כבר בשנת 2015, אז חוקק במדינה חוק נגד אפליה דתית ונוצרו מוסדות למען קידום סובלנות ופיתוח קהילה נאורה ומכלילה יותר. שנה לאחר מכן, בתי הספר החלו להעביר תוכניות לימוד אודות שלום וסובלנות.

שנת 2019 היוותה ציון דרך משמעותי נוסף כאשר הוכרזה כ”שנת הסובלנות”, וכמו כן הוכרז בה על הקמת ‘בית משפחת אברהם’ בו ישכנו זה לצד זה מסגד, בית כנסת וכנסיה. באותה השנה, האפיפיור ערך ביקור בלתי-נשכח באמירויות והשתתף במיסה ההמונית הראשונה מסוגה במסגרתה התאספו באצטדיון באבו דאבי קרוב ל-180 אלף איש.

המדיניות של חיזוק השייכות הלאומית על פני אובססיות קיצוניות הובילה בסופו של דבר גם להסכם השלום בין האמירויות וישראל. מי היה מאמין שדווקא המדינה הקטנה הזו תוביל בעוצמה את השינוי החיובי במזרח התיכון? הרגשות הפלסטינים חשובים, אבל בהחלט לא קדושים, ולמרבה הצער הם בחרו שוב ושוב להישאר מאחור.

במבט רחב יותר, מה שמתבוננים מבחוץ לא מבינים לגבי המזרח התיכון היא האדיקות הדתית של העולם הערבי, המהווה גורם חיוני בכל ניתוח אזורי. בבסיסו, הסכסוך הישראלי-ערבי הוא אנטישמי: ערבים רבים החזיקו במשך זמן רב מדי באשליה לפיה ישראל היא רק אורחת בשכונה, למרות שיהודים חיו פה ברצף במשך אלפי שנים. אחרי הכל ולמרות כל הניסיונות לשכתב את ההיסטוריה, ‘יהודה’ נקראת על שם היהודים.

לאחר שדחו את תוכנית החלוקה בנובמבר 1947, הערבים החלו לפתח תיאוריות קונספירציה ותעמולה של דה-הומניזציה נגד יהודים וישראלים. ההגירה היהודית לארץ ישראל אחר מלחמת העולם השנייה  ובהמשך למדינת ישראל הובילה בצד הערבי להפצת רעיונות של הכחשת שואה. היהודים נתפסו כנחותים וחלשים, והאנטישמיות הערבית הכתה שורשים עמוקים מאוד.

בתור תושבת איחוד האמירויות, התקווה שלי היא שביחד נהפוך אור אמיתי של שלום וידידות לעולם כולו. אם נצליח לעשות זאת, החיים של כל תושבי האזור, כולל הפלסטינים, יהיו טובים בהרבה.


שרה אל-נואימי היא אשת עסקים המתגוררת באבו דאבי. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.