הדמוקרטים לא רק עשו צחוק מעצמם בניסיון להכשיל את המועמדת לבית המשפט העליון, אלא גם הוכיחו בהצלחה מדוע היא ראויה לתפקיד
השבוע שעבר בפוליטיקה האמריקנית היה השבוע של אק"ב (איימי קוני בארט) נגד פל"מ (פלוגת הליצנים המטורפת). במהלך השימועים הארוכים בסנאט, השופטת המועמדת לבית המשפט העליון ישבה רגועה, קרת רוח ומלאת חן וענתה בסבלנות לכל שאלה אידיוטית שהוטחה בכיוונה בידי הסנאטור הדמוקרטי התורן שהיה בטוח שהצליח לתפוס אותה נרדמת בשמירה.
בין חברי פלוגת הליצנים היה למשל הסנאטור פט לייהי, ששאל את בארט האם לדעתה הנשיא צריך לציית לצו בית המשפט. כמו שמסבירים לתינוק, היא השיבה ואמרה כי "לבית המשפט העליון אין שליטה לגבי הדברים אליהם הנשיא מציית או לא מציית". ליצנית אחרת הייתה מזי הירונו, שתהתה האם בארט מעולם תקפה מינית אדם אחר ונזפה בשופטת על השימוש במונח "העדפה מינית", מושג שהפך בין רגע להיות פוגעני למרות שנמצא בשימוש רחב דווקא בידי ג'ו ביידן והשופטת המנוחה גינסברג, ועוד חברים רבים אחרים בתנועת הליצנים.
אחד מהם הוא הסנאטור קורי בוקר, ששאל את בארט האם היא מגנה את הרעיונות הגזעניים של עליונות לבנה וכאשר השיבה בחיוב הפטיר כי הלוואי שהנשיא היה אומר זאת גם, למרות שהנשיא כבר אמר את זה יותר מפעם אחת ובכל מקרה משאלותיו של בוקר לא אמורות לעניין את בית המשפט העליון, אלא אם הסנאטור יבקש ממנו ליישם את החוקה, דבר שכנראה לא יקרה לעולם.
היי, ילדים! האם ידעתם כי "שינוי האקלים" כלול בחוקה האמריקנית? כן, בדיוק שם בסעיף 8, פסקה מספר 4, מיד לאחר הסעיף שקובע כי לבישת מכנסים לבנות אחרי ה'לייבור דיי' היא עבירה הגוררת מאסר עולם ללא חנינה (אלא אם אתה חי במיאמי), ולפני הסעיף שמגדיר כמה זמן מותר לחכות על פי החוק לפני שצופרים לרכב לפניך שעומד ברמזור ירוק (שלוש שניות, חוץ מבניו-יורק שם זה עשירית השנייה).
במהלך השימוע לבארט, הסוגיה החוקתית החשובה של שינוי האקלים הועלתה בידי אחת קמלה האריס, שמסתבר כי היא עורכת דין ותיקה (!), תובעת לשעבר (!!), סנאטורית אמריקנית (!!!) ומי שלאחר שג'ו ביידן יתעייף מלהיות הבוס עשויה להיות הנשיאה שלנו למשך כמה שנים (!!!!). והאריס תהיה כמובן נשיאה היסטורית: החברה הראשונה בפלוגת הליצנים שאי-פעם תכהן כראש הרשות המבצעת. אם אתם מזהים פה הפתעה זה רק בגלל שנראה לי קצת מוזר שאדם במעמדה של האריס לא מבין כיצד מערכת הממשל האמריקנית עובדת: הקונגרס מחוקק חוקים, הנשיא חותם עליהם ובית המשפט העליון מאפשר להם להתקיים או מבטל אותם אם הם מנוגדים לחוקה.
למרות השיטה הברורה הזאת, האריס ושאר חברי הפלוגה שאלו את השופטת בארט 653 גרסאות של אותה השאלה: "בהתחשב בעובדה ש [עמדת מדיניות שמאלנית X] היא רעיון נהדר, האם לא כדאי שנעמיד פנים שהיא כבר חלק מהחוקה?". בארט בוודאי עמדה בפיתוי שלא לגשת לכל סנאטור שהעלה את השאלה הזו ולנזוף בו כראוי או לסטור על ידו. אחרי שלושה ימים של הקרקס הפוליטי הזה, לשופטת איימי בארט מגיע לא רק מושב בבית המשפט העליון אלא גם פרס האוסקר על כך שהצליחה להתאפק ולא לפרוץ בצחוק גדול בכל רגע נתון.
אחרי ששאלה את בארט האם לדעתה נגיף הקורונה מדבק והאם עישון סיגריות עשוי לגרום לסרטן, האריס הטילה את הפצצה האמיתית ושאלה האם השופטת מאמינה כי "שינוי האקלים מתרחש והוא מאיים על האוויר שאנו נושמים ועל המים שאנו שותים". נניח לרגע לעובדה כי שינוי אקלים הוא דבר אחר לגמרי מן הזיהום שמאיים תמידית על המים והאוויר. הנקודה היא כי דעתה האישית של בארט בשאלת שינוי האקלים רלוונטית לכישוריה המשפטיים בדיוק כמו השאלה האם היא מאמינה שראוי למרוח קטשופ על ביצים מקושקשות.
תפקידה של בארט הוא ליישם את החוק, ואם חקיקה כלשהי בנושא האקלים תהיה מנוגדת לחוקה היא ככל הנראה תצביע כדי לבטל אותה, בדיוק כפי שהיא תצביע בעד כל חקיקה אחרת המותרת על פי החוקה. קמלה האריס בוודאי דמיינה כי היא מניחה כאן לשופטת איזו מלכודת מתוחכמת, אך בארט רק ענתה ברוגע:
שאלת אותי סדרה של שאלות שהן לחלוטין לא שנויות במחלוקת… ואז ניסית להשתמש בהשוואות האלה כדי להוציא ממני דעה בנושא פולמוס ציבורי, ואני לא אעשה זאת. לא אביע דעה בעניין של מדיניות ציבורית, במיוחד כזה ששנוי במחלוקת פוליטית"
באופן אישי הייתי מעדיף את הטיפול הנוזף לסנאטורים הליצנים, אך ההבהרה הזו מצד השופטת כי היא מסרבת להתלכלך בארגז החול האידיוטי של האריס עשתה גם היא את העבודה.
אך האריס לא הסתפקה בכך והמשיכה להתנהל כאילו המדע כבר פתר את כל שיקולי המדיניות וקבלת ההחלטות. היא הציגה לבארט שאלה נוספת בה תהתה האם השופטת תפנה למדענים בשאלת שינוי האקלים. זה היה יכול להיות רגע מושלם עבור בארט לקום מכיסאה בדרמטיות ולהכות בגונג ענק שיוצב מאחוריה, כזה שיסמן להאריס שעליה לעזוב את הבמה מבוישת. במקום זאת, השופטת פשוט התעלמה מהשאלה הטיפשית והשיבה את האריס בעדינות שוב אל החוק הכתוב:
אם יגיע לפני תיק שקשור לרגולציה סביבתית, אז בוודאי שאשתמש בחוק ואפנה למה שהוא דורש ממני. ואני בטוחה שאת יודעת, הסנאטורית האריס, כי החוק מחייב את בתי המשפט לבדוק את העובדות כדי לוודא שהצעות הרגולציה מתבססות על ראיות ממשיות"
הבנת את זה, סנאטורית?
הרגע האייקוני בשבוע בו הדמוקרטים עשו ככל שבידם כדי להיכשל בשידור חי בפני האומה, התרחש דווקא כאשר הסנאטור הרפובליקני ג'ון קורנין ביקש מבארט להציג את המחברת שהייתה על שולחנה ועזרה לה לכאורה לענות תשובות שקולות לכל שאלה מטופשת שהוטחה בה. בארט פשוט חייכה והציגה את דף הפנקס הריק, כנראה אחרי שהצליחה באורח פלא למחוק ממנו את סימני השאלה ששירבטה עליו, קריקטורות של ליצנים ושאלות כמו "איך לעזאזל מזי הירונו סיימה לימודי משפטים באוניברסיטה יוקרתית?".
המחברת הריקה שהוצגה למצלמות הייתה גם הדגמה מושלמת לכמות הנקודות הטובות שהדמוקרטים השמיעו בדיון הזה (אפס), לכל הנקודות השחורות שהצליחו להדביק לאיימי קוני בארט (אפס), ולכל הסיבות מדוע לא לאשר אותה כשופטת העליון (אין באמת כאלה).
גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'
הסנאטור ג’ון קורנין הוא רפובליקני, הלא כן?
כן הוא ביקש ממנה להחזיק את המחברת כדי להראות שהיא עונה בקלות לכל השאלות המטופשות של הדמוקרטים
התחושה שלי היא שזה כבר לא משנה. יש הסכמה שבשתיקה שערכים, חוכמה והגינות כבר לא חשובים. הדבר היחיד שחשוב לשמאל הוא השלטון ובעזרת התקשורת, המדיה והוליווד הם הצליחו לשכנע אנשים רבים להצביע להם למרות הטפשות, השקרים והשחיתות כי הם גרמו להם להאמין שהם אלו שמצילים אותם מחשכת ימי הביניים. נכון להיום, השמאל מקרב אותנו לסצנות מימי ציד המכשפות הרבה יותר מכל רפובליקן השמרני והימני ביותר בקונגרס. הם גם הרבה יותר אנטישמים מהימין.
גם אם כל השנים נטיתי להסכים אתם יותר בנושא ההפלות ואפילו לתמוך בהם, היום אפילו בנושא הזה הם כל כך הקצינו, שהם עברו לעידוד הפלות גם בשלבי הריון מתקדמים. בנושאי מגדר הם השתגעו לחלוטין ועברו לשטיפת מוח מסוכנת שעברה כל גבול סביר. לאנשים עם תפיסת עולם פשוטה וצנועה, כלומר אנשים שאוהבים את עצמם, את המשפחות, התרבות, והמסורות שלהם אין מה לחפש יותר בשמאל.
כמו שאיינשטיין אמר : אין גבול לטמטום האנושי ( הדמוקרטים )…