“העוינות הערבית מתמוטטת, מדינות נוספות בדרך ליחסים עם ישראל”

הפרשן אהוד יערי על כינון הקשרים עם סודאן: “מהלך נוסף בהקמת הגוש נגד איראן בברכת הסעודים”. החוקר פנחס ענברי: “שינוי מהפכני, ישראל הפכה חלק אמיתי מהמזה”ת”

רה"מ נתניהו ונשיא סודאן בורהאן | קובי גדעון (לע"מ), kremlin.ru

לאן צועד המזרח התיכון אחרי פריצת הדרך בכינון היחסים בין ישראל לסודאן, מה המשמעויות של התהליכים המתרחשים באזור והאם מדינות נוספות בדרך להכיר בישראל? פרשן חדשות 12 אהוד יערי מספר בשיחה עם ‘מידה’ לאחר ההכרזה על מיסוד הקשר עם סודאן, כי מדובר ב”מהלך נוסף בהקמת הגוש נגד איראן”.

לדברי יערי, “סודאן ניתקה את עצמה מאיראן והפסיקה להיות בת-ברית ושלה ובמקום זאת הפכה לבת-ברית של סעודיה, ולמשטר הנוכחי אין כוונה לסטות מהקו הזה. ללא המהלך הזה, וללא העידוד מסעודיה, מצרים והאמירויות, לא הייתה מתרחשת ההכרזה ביום שישי על כינון היחסים עם ישראל”.

מה חשוב שנדע על סודאן ומקומה בעולם הערבי?

“סודאן הייתה המדינה הגדולה ביותר באפריקה עד לעצמאות של דרום סודאן ב-2011, אחרי שנים ארוכות שישראל תמכה במורדים הדרומיים וסיפקה להם סיוע. אמנם עד כה דרום סודאן היא לא בדיוק מודל למדינה מתפקדת, אבל היא כן מחזיקה בשטחה את רוב בארות הנפט שהיו שייכים לסודאן עצמה שנותרה ענייה עוד יותר וסובלת כל העת ממלחמות אזרחים. במשך עשורים סודאן הייתה נתונה לשלטון של משטרים דיקטטוריים מושחתים, והאחרון שבהם הופל באפריל 2019. במשך השנים קודם לכן הרודן המודח אל-באשיר פילרטט עם האיראנים, והעניק בין השאר מחסה לאוסאמה בין-לאדן וארגוני טרור אחרים. על פי הפרסומים, בשנת 2009 חיל האוויר הישראלי תקף לפחות פעמיים משלוחי נשק וציוד צבאי באזור החוף של סודאן”.

איך קרה המהפך במדיניות החוץ הסודאנית?

“בסביבות 2015 באשיר החליט להתנתק מהאיראנים ומאל-קאעידה והצטרף למאמץ המלחמה הסעודי שנמשך ללא הצלחה כבר חמש שנים בתימן, שם יש חיילים סודנים שנלחמים בשטח לצד הסעודים. באשיר פשוט הבין שהוא יכול לקבל יותר מהסעודים ומהאמירויות מאשר מה שאיראן יכולה לתת לו”.

מה לגבי הקשרים הקודמים עם ישראל?

“המגעים והקשרים בין סודאן לבין ממשלותיה השונות של ישראל מתקיימים לסירוגין מאז ראשית שנות ה-50. גם באשיר, לפני שהודח בשנה שעברה, היה בשיג ושיח עם ירושלים באמצעות ראשי מנגנון המודיעין שלו והביע נכונות למשל לפתוח את שמי סודאן לטיסות מישראל לדרום אמריקה וחזרה מי שעזר במגעים האלה היה נשיא צ’אד השכנה, שם ראש הממשלה נתניהו ביקר בראשית 2019“.

איזו השפעה הייתה לשינויים הפנימיים במדינה?

“משטר באשיר הופל לאחר סדרה ארוכה של הפגנות ענק בעיר הבירה ח’רטום, שפרצו במחאה נגד המצוקה הכלכלית ובגלל שיתוף הפעולה ההדוק בין השלטון לבין גורמים אסלאמיסטים. בשלב מסוים הצבא והגנרלים שהיו נאמנים לבאשיר פנו נגדו וקם השלטון הנוכחי שהוא סוג שותפות זמנית בין הגורמים האזרחיים שארגנו והובילו את ההפגנות לבין ראשי הצבא. הנשיא ומי שעומד בראש מועצת הריבונות הוא הגנרל בורהאן שמוביל את הנורמליזציה, וסגנו הוא מפקד ‘כוחות הסיוע המהיר’ שצמחו מתוך המיליציות הלא-סדירות שלחמו נגד המרידות בדרפור. הכוחות האזרחיים התאגדו במה שנקרא ‘ברית החירות והשינוי’ והקימו ממשלה בראשות הכלכלן עבדאללה חמדוכ”.

האם נראה מדינות ערביות נוספות עושות צעד דומה?

“אני בטוח שיש מדינות נוספות אבל כרגע לא ברור באיזה סדר בדיוק זה יתרחש. בכל מקרה אני חושב שהסכמים נוספים שיגיעו לא יהיו בסגנון האמירויות שם עברנו בבת אחת לכריתת ברית, וכנראה יהיו יותר מדורגים בדומה לסגנון היחסים עם סודאן. קודם יפתחו השמיים לטיסות, אחר כך תהיה חתימה על פרוטוקולים שונים ובהמשך אולי גם חילופי נציגים וכן הלאה”.

אנחנו באמת חוזים בלידתו של מזרח תיכון חדש?

“אף פעם לא הייתי מחסידי סיסמאות כמו זו של שמעון פרס ז”ל ואף פעם לא קניתי את הסיפורים על “מזרח תיכון חדש”. אני חושב שמה שקורה עכשיו זה שאנחנו רואים התמוטטות הדרגתית של חגורת העוינות שהייתה סביב ישראל ופרימה של החרם הערבי. במקום סכסוך גדול עם מדינות הליגה הערבית, 22 במספר, אנחנו נשארים עם הסכסוך היותר מסובך ורגיש אבל גם יותר קטן עם הפלסטינים”.

כיצד ישפיעו ההתפתחויות על הזירה הפלסטינית?

“קודם כל הפלסטינים יתחילו לעכל את העובדה שהם מאבדים את העולם הערבי ואת כוח הווטו שהיה להם על התנהלות מדינות ערב כלפי ישראל. ‘יוזמת השלום הערבית’ מ-2002 מתה, והפלסטינים צריכים להתחיל לחשב מסלול מחדש. ראינו שהם כבר עושים את זה כאשר לא החזירו באופן מיידי את השגריר שלהם מסודאן אחרי ההכרזה בשישי, בניגוד למה שעשו עם האמירויות ובחריין. הם הגיעו למסקנה שהמדיניות שלהם לא עובדת והם מאבדים את הערבים. אני מאמין שההתרחשויות האחרונות הן קריאת השכמה דרמטית עבורם והם יצטרכו לקבל החלטה לאן הם ממשיכים מכאן”.

אתה רואה השפעה גם על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים?

“ההשפעה שאני רואה על ישראל, ולא משנה איזו ממשלה תקום, היא שכל ממשלה עתידית תהיה חייבת להיות הרבה יותר זהירה ורגישה בהתנהלות מול הפלסטינים, קודם כל בשטח בגדה המערבית ומעל הכל בענייני הסיפוח ובניה. בשני ההיבטים האלו יהיה לישראל הרבה יותר מה לאבד כתוצאה ממדיניות הרפתקנית”.

“שינוי מהפכני”

לגבי ההקשרים האזוריים הרחבים יותר, פנחס ענברי פנחס, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אומר בשיחה עם ‘מידה’ כי לדעתו ישנו כאן “שינוי מהפכני במסגרתו ישראל הופכת באמת להיות חלק אינטגרלי של המזרח התיכון”.

לדבריו, “המנוע שכיום מניע את מדינות ערב הוא הרצון לעמוד מול הפלישה הזה לתוך מה שהן רואות כטריטוריה שלהם, אותה מובילים שני כוחות – איראן והמעורבות שלה בסוריה, לבנון ותימן, וטורקיה שמנסה להתערב בכל מקום אפשרי אחר. כמו שגוף שנדבק בווירוס מפתח נוגדנים, כך ארצות ערב פועלות כעת מול הפלישה, ואנחנו בתור ישראלים הפכנו להיות חלק בלתי-נפרד מהנוגדנים במקום להיות הזרים. המחנות האלה שמתגבשים בתקופה הנוכחית הם הנורמליזציה האמיתית”.

חלק מהפרשנים בישראל טוענים שזה לא ממש שלום אמיתי ויותר ברית זמנית של אינטרסים

“זה תלוי ומשתנה ממקום למקום. כשאני מסתכל על ההסכמים עם האמירויות ובחריין אני רואה שם דבר בסיסי וקבוע שלא ישתנה. שתי המדינות האלה מצפות לשיתוף פעולה רחב מצד ישראל, גם כמובן מול איראן אבל גם מצפות לעמדה ישראלית תקיפה יותר מול טורקיה. בהקשר הזה אבו דאבי פועלת למשל במלחמה בלוב לצד מצרים, ובים התיכון בתמיכה ביוון וקפריסין. זו המהות של הברית והיא חזקה ותחזיק מעמד”.

ומה לגבי סודאן?

“לגבי סודאן יש לי ספקות. מדובר במדינה בעלת זהות דתית-מוסלמית חזקה ובה תנועת ‘האחים המוסלמים’ היא חלק אינטגרלי מהתרבות. כרגע היא עוברת תהליך הפוך בהובלת אליטה שמנסה להשתחרר מהעבר האסלאמי, אבל אני לא בטוח עד כמה הוא חזק ויסודי ונראה שהכל שם יכול להתהפך. גם בסודאן היו רוצים בוודאי לראות עמדה ישראלית חד-משמעית יותר כלפי טורקיה, אבל מהבחינה הזאת ישראל בינתיים מגמגמת בשל היחסים המפותחים שלה עם אנקרה”.

היכן נמצאת סעודיה במארג הכוחות הנוכחי?

“סעודיה כרגע מחכה לראות עד כמה רצינית ישראל תהיה כבת-ברית. לסעודים יש אחריות אזורית ועניין בהתחברות העולם הערבי עם ישראל, והם עודדו מאוד את מדינות המפרץ ואת סודאן ללכת בכיוון הזה, אבל לפני שהיא עצמה תעשה את הצעד היא צריכה לדעת שהיא צועדת על קרקע מוצקה. היא מחכה לראות רצינות יותר גדולה בירושלים בעיקר לגבי טורקיה, לפני שתוכל ‘לצאת מהארון’ כמעצמה האזורית שמכוננת יחסים עם ישראל”.

ומה לגבי מדינות נוספות?

“עומאן היא מדינה שכבר משתפת פעולה עם ישראל בגלוי בתחומי כלכלה וטכנולוגיה, ואנחנו זוכרים כמובן את הביקור של ראש הממשלה נתניהו שם. מצד שני היא אולי המדינה הכי פרו-איראנית מבין ארצות המפרץ, והיא חוששת מאוד מטהרן בשל מיקומה על מיצרי הורמוז. למרוקו יש בעיה אחרת וזה הכיבוש בסהרה. היא לא תרצה שישוו את הכיבוש שלה בסהרה עם הנוכחות הישראלית בגדה המערבית, ולכן יחסים איתה גם תלויים עד כמה ארה”ב תכיר בסהרה כחלק ממרוקו. בתנאים הנוכחיים אני מסופק אם היא תרצה להיכנס לזה. לצ’אד יש כבר יחסים מפותחים עם ישראל והיא כמובן קשורה לדברים שמתרחשים בסודאן ובלוב, שם יש מהומה גדולה ואין כל כך עם מי לדבר כרגע”.

היו דיווחים שונים גם על מגעים בין ישראל וקטאר

“קטאר נמצאת בדילמה, ויכול להיות שדווקא כינון היחסים בין ישראל לסודאן קצת פוגע בסיכוי שלנו למסד את היחסים איתה. מכיוון שסודאן היא מדינה חשובה מאוד ל’אחים המוסלמים’, המחנה הקטארי שכולל גם את טורקיה, חמאס והרש”פ יצטרך להגיב בצורה כלשהיא וזה ירחיק אותם מהכרה בישראל. אבל אם מנתקים את קטאר מהמכלול האזורי, יש לה דווקא עניין לפתוח נציגות רשמית בישראל כדי להתמודד מול אבו דאבי גם בירושלים וגם בגדה. לקטארים יש פה אמנם את השליח לעזה שמתפקד בשגריר בפועל, אבל לאמירויות יש יתרון כי יש להם ברית ואינטרס משותף עם ישראל. קטאר תרצה לא להישאר מאוחר, אבל בגלל המערך האזורי יש לה שיקולים אחרים והיא כרגע מיישרת קו עם טורקיה“.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

4 תגובות למאמר

  1. עשית סלט.
    המציאות דווקא פחות מורכבת.
    בגדול, יש את השיעים, המובלים ע”י האייטוללות, הסונים הממלכתיים ע”י סעודיה, והאחים המוסלמים נגד כולם, בתמיכת קטאר ותורכיה.
    עומאן היא מקרה מיוחד והסיבה היא שהם “בסדר עם כולם”.
    במדינה בה האחים המוסלמים חזקים – אין סיכוי לכלום, ואין גם טעם.
    קטאר היא הזונה של המפרץ. במיטה עם האחים המוסלמים וגם עם האייטוללות. אל-ג’אזירה, שמסכסכת את כולם בטח לא מוסיפה.

  2. אם ההתמוטטות הזו היא בסופה של דבר הקמת מדינה ערבית ביו”ש, (וזה מה שהיא בסופה) מה הועילו גאונים מדיניים בתקנתן?
    שנים שאני חוששת שיום אחד יבינו הערבים שאפשר לחסל את מדינת ישראל בשפע חיוכים,

    מאז ומתמיד נמסו כאן בארץ מכל הרמת שפתיים של ערבי כלשהו לעברנו.. עכשו נוסף להם גורם רב כוח – הבג”ץ והתערבות המעצמות חופשי חופשי במכדרש הזה.

    שורה תחתונה? הרבה יותר מדאיג ומטריד מאשר “ימות המשיח”.
    הלואי ואתבדה.

    1. מילת המפתח היא ‘אם’. ישנה אפשרות שהתמוטטות הזו דווקא תפריע לערבים להקים פה מדינה ואת זה כבר רואים בשטח-
      https://mida.org.il/2020/10/19/%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97-%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99/

      חוץ מזה, אם לשפוט לפי תגובת ראשי הרשות הפלסתינית-הם לא רואים בחיוכים של סעודיה וכו’ משהו שמשחק לטובתם אלא לטובתנו.