הקרב על סהרה המערבית מאיים להתפרץ מחדש

בזמן שרוב העולם היה מוטרד ממגפת הקורונה והתמודדות עם המשבר הכלכלי שהביאה עמה, קבוצת המיליציה הבדלנית 'חזית פוליסריו' הנתמכת בידי אלג'יריה ניצלה את המשבר כדי להשיג הישגים צבאיים. במשך שבועות חזית פוליסריו חסמה את הכביש היחיד המוביל דרומה ממרוקו למאוריטניה, דרך אזור החיץ של גרגראט. נכון ל-15 בנובמבר, כמאתיים משאיות היו עדיין תקועות בשטח בעוד כוח שמירת השלום של האו"ם עליו מרוקו מסתמכת כדי לאכוף את הפסקת האש הארוכה והמתוחה נראה כמי שאינו מסוגל לעשות זאת עוד.

מאז שספרד נסוגה מן המושבה לשעבר במערב הסהרה בשנת 1975, חזית פוליסריו ניסתה לתפוס שליטה על השטח העשיר בפוספטים וזכויות דיג, ולהקים בו מדינה עצמאית. אך לאחר הנסיגה הספרדית מי שקיבלה את הריבונות בשטח היא מרוקו, והיא מציע לסהרה המערבית אוטונומיה ולא עצמאות מלאה.

לפני כשבועיים, בערב יום חמישי, מרוקו הגיבה סוף סוף למחסומים שהציבה חזית פוליסריו בגרגראט ויצרה מסדרון מעבר בכוונה "להשיב תנועה חופשית של אזרחים ומסחר" בין מרוקו ומאוריטניה, פעולה אותה הגדירו בחזית פוליסריו כ"פרובוקציה". בארגון הודיעו מספר ימים קודם לכן כי כל תנועה של כוחות ממרוקו לתוך אזור החיץ "תיחשב כתוקפנות ברורה שתזכה לתגובה והגנה על ריבונותנו הלאומית. זה יהיה גם סוף להפסקת האש ותחילתה של מלחמה אזורית חדשה". בנוסף הזהיר הארגון כי "ממשלת הסהרווי רואה באו"ם ובמועצת הביטחון כמי שנושאים באחריות מיוחדת לביטחון האזרחים באזור".

נראה כי לפחות כרגע חזית פוליסריו מנסה ליצור עובדות בשטח ללא שום מסגרת משפטית, בתקווה שהקהילה הבינלאומית תראה בהן לבסוף כמשהו בלתי-הפיך. כתוצאה מן המצור כל תנועת הסחורות נחסמה לא רק למאוריטניה אלא גם למדינות האחרות שמדרום לסהרה. זוהי מכה לא פשוטה עבור מרוקו, שמאז הצטרפותה לאיחוד מדינות אפריקה נהנתה מיחסים טובים עם שכנותיה ליבשת.

עד לאחרונה, מרוקו נמנעה מעימות ישיר על ידי הסתמכותה על מועצת הביטחון של האו"ם וכוחות השלום שלה. אך בשבוע שעבר טענו בחזית פוליסריו כי מרוקו היא זו ששברה את הפסקת האש ו"הציתה מלחמה". מרוקו מצדה מתעקשת כי לא היו עימותים חמושים והפסקת האש עומדת בעינה. מועצת הביטחון של האו"ם חיזקה לאחרונה את העמדה המרוקנית כאשר דרשה שחזית פוליסריו תכבד את תנאי הפסקת האש, אך ציין גם אלג'יריה נושאת באחריות למשבר. בהמשך, הנציגים הסעודיים תמכו בגלוי בסירוב של מרוקו לוותר על השטח מול איום בכוח.

פריצה של סכסוך צבאי בזמן הזה תפגע קשות בכל הצדדים המעורבים גם באפריקה וגם באירופה, במיוחד בצרפת השקועה תמיד בפוליטיקה של היבשת. כרגע נראה כי כל הצדדים מחכים לסיוע בינלאומי מהיר על מנת למנוע מהמשבר להתדרדר ולהפוך לשבר.

חאלד אבו-טועמה הוא עיתונאי הפועל בירושלים. המאמר התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.