מול האיום האזורי והעולמי שאיראן ממשיכה להציב, שילוב פעולות צבאיות ממוקדות וסנקציות הוא היעיל ביותר לעיכוב תכנית הגרעין
במהלך שהיה צפוי כזריחת השמש, דובר האיחוד האירופי לענייני חוץ, כמו גם פייסנים אחרים ביבשת, מיהרו לגנות את חיסולו של מדען הגרעין האיראני מוחסן פחריזאדה ביום שישי בשבוע שעבר. פעם נוספת, אותה מקהלה שמודאגת כל כך ממותו של אדם אחד מפגינה התעלמות מהממת מן המוות, ההרס והסבל שהיו יכולים להיגרם מצד איראן על ידי שימוש במומחיות הזדונית של פחריזאדה.
מעבר לאוקיינוס הצטרפו אליהם, בין השאר, ראש ה-CIA לשעבר ג'ון ברנן שתיאר את החיסול כ"טרור בחסות מדינתית" ו"הפרה חמורה של החוק הבינלאומי". זאת למרות שהוא עצמו ישב בחדר המצב בבית הלבן בשנת 2011, כאשר ארה"ב השלימה את המבצע לחיסול בין-לאדן בשטחה הריבוני של פקיסטן. כנראה שבאותו ערב הוא לא לחש על אוזנו של הנשיא אובמה כי צוות 'אריות הים' שביצע את המשימה מפר את החוק הבינלאומי.
בתור יועצו של הנשיא אובמה לענייני טרור ובהמשך ראש ה-CIA, ברנן פיקח מקרוב על התכנית הנרחבת של הסוכנות לביצוע חיסולים באמצעות כתב"מים במדינות כמו אפגניסטן, לוב, סומליה ותימן. כמה שנים קודם לכן, הייתי נוכח בכמה פגישות בהן אותו ברנן ממש הטיף על החשיבות והלגיטימיות של השימוש בחיסולים ממוקדים נגד טרוריסטים. אך כעת, במה שנראה כניסיון להצדקת העמדה בה החזיק בעבר, ברנן מתאר את חיסול פחריזאדה כ"שונה מאוד מהתקפות נגד מנהיגי ופעילי טרור מארגונים כמו אל-קאעידה ודאע"ש".
מעבר להגדרתו את החיסול באיראן כ"בלתי-חוקי", נראה כי התנגדותו העיקרית של ברנן נובעת מחשש לאפשרות של "תגמול קטלני וסבב חדש של סכסוך אזורי". וישנו גם החשש המוצנע יותר אך ברור, אותו חולקים רבים אחרים בשמאל, מכך שתגובה איראנית לחיסול עשויה להפוך את חזרת ארה"ב תחת ביידן להסכם הגרעין בעייתית יותר.
סכנה עולמית
הפרספקטיבה שמציע ברנן מגלמת בתוכה את ההתנגדות הנפוצה ביותר לחיסולים ממוקדים בימינו. התנגדות זו נוטה לעסוק פחות בחוקיות השנויה במחלוקת של פעולה כזו (החוק הבינלאומי מעולם לא אסר לחלוטין על חיסול ממוקד בזמן מלחמה), אלא במוסריות או הכדאיות של מדיניות חוץ העושה שימוש בשיטות כאלה.
בהתאם, תפיסה כזו מעבירה הוויכוח לשאלה מהי מלחמה ולדיון במעמד של מדינות מול שחקנים לא-מדינתיים. לטענת ברנן חיסולים ממוקדים הם חוקיים נגד פעילי טרור למיניהם, אך לא נגד גורמים רשמיים של מדינות ריבוניות בזמן שלום, עם הרמיזה שבמקרה הזה מבצעי החיסול לא נמצאים במלחמה מול איראן.
תפיסה כזו מבטאת חוסר הבנה לגבי העובדה שבימינו לא ניתן יותר להגדיר מלחמה במונחי העבר שכללו למשל תמרוני שריון, קרבות ימיים אדירים ומאבקים בין מטוסי קרב על השמיים. כיום, הקו המפריד בין מלחמה לשלום טושטש בכוונה על ידי מדינות כמו רוסיה ואיראן שלעתים קרובות משתמשות בשליחים כדי לפגוע באויב, וכמו כן בידי ארגוני טרור בעלי יכולת חסרת תקדים לבצע אלימות בקנה מידה גלובלי.
תחת הסיסמה "מוות לאמריקה", איראן נמצאת במלחמה עם ארה"ב, ישראל ובנות-בריתן המערביות, למעשה מאז המהפכה האסלאמית של 1979. איראן השתמשה ומשתמשת בארגונים שליחים כדי להרוג מאות אמריקנים ברחבי המזרח התיכון, ולבצע התקפות טרור בכל רחבי העולם. איראן תומכת במשטר הרצחני של בשאר אסד בסוריה, העבירה סיוע חומרי לדאע"ש ולטאליבן והעניקה מקלט לבכירי אל-קאעידה. אחד מהם, אבו מוחמד אל-מאסרי, חוסל בטהרן מוקדם יותר השנה.
איראן מממנת בין השאר התקפות נגד ישראל מעזה, לבנון וסוריה, פיגועי טרור בתוך ישראל במטרה להרוג אזרחים וניסיונות לפגוע במטרות ישראליות ויהודיות באירופה ובעולם. היא הקימה מערך טילים נרחב בדרום לבנון המכיל אלפי רקטות המכוונות כלפי ישראל, ומנסה לפתח בסיס פעילות בסוריה ממנו ניתן יהיה לעשות דבר דומה. היא יצרה ומימנה את ההתקוממות החמושה בתימן ומשם מנהלת מלחמת שליחים נגד סעודיה, כולל שיגור רחפנים וטילים נגד מתקני הנפט של הממלכה.
מלחמה ארוכה
מלחמה ארוכת שנים זו מאורגנת ונשלטת בידי משמרות המהפכה של איראן, ארגון שאחד מבכיריו, מפקד 'כוח קודס' קאסם סולמיאני, חוסל בהתקפת כטב"מ אמריקני בחודש ינואר בבגדד. משמרות המהפכה הוגדרו כארגון טרור בידי ארה"ב ומספר מדינות אחרות. מוחסן פחריזאדה היה קצין בכיר במשמרות המהפכה, מה שהופך אותו לא רק לאיש צבא במדינה הנמצאת במלחמה עם ארה"ב ובנות-בריתה, אלא גם לטרוריסט בינלאומי בהגדרה.
אך הוא היה גם הרבה יותר מזה. פחריזדאה היה המייסד והמנהל של תכנית הנשק הגרעיני האיראנית ('אמאד'), הנשלטת בידי משמרות המהפכה ומפתחת נשק גרעיני במסווה אזרחי לכאורה. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אישרה את העובדות האלה. פרויקט 'אמאד' בוטל בשנת 2003 אך במקומו נוסד 'הארגון להגנה וחדשנות במחקר' (SPND), בראשו עמד פחריזאדה עד מותו. הפעילות של 'אמאד', SPND וגופים אחרים נחשפה בהרחבה עם חשיפת ארכיון הגרעין אותו השיגה ישראל מטהרן ב-2018.
ראש הממשלה נתניהו מסמן את פחריזאדה בחשיפת ארכיון הגרעין האירני לפני יותר משנתיים. נתניהו הכיר את פחריזאדה היטב מהרבה מאוד חומר מודיעיני. ספק אם יתגעגע pic.twitter.com/f5ScDmkpcJ
— צחי דבוש (@TsahiDaboush) November 27, 2020
האיום החמור של פצצה גרעינית איראנית הוכר גם בידי הנשיא אובמה שהצהיר בשנת 2012 כי יש למנוע אותה בכל מחיר, גם בפעולה צבאית במקרה הצורך. אך כמו אזהרת "הקו האדום" שהציב לאסד בסוריה בנוגע לשימוש בנשק כימי, גם ההבטחה הזו של אובמה התפוגגה במהרה כאשר נכנס ב-2015 למשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן, הסכם שסלל את דרכה לפצצה במקום לעצור אותה.
החשש מן הסכנה האיראנית מורגש במדינות רבות אחרות, המבינות כי האיום של טהרן גרעינית אינו מסכן רק את המזרח התיכון אלא את העולם כולו. הן יודעות גם כי איראן גרעינית תצית מרוץ חימוש אזורי שכבר יצא בחלקו לדרך, ויכלול בעיקר את סעודיה, טורקיה ומצרים.
החשש הזה היווה את התמריץ העיקרי לשיתוף הפעולה שנרקם במשך שנים מתחת לרדאר בין ישראל ומדינות ערב, וחלקו נחשף בגלוי לאחרונה עם הסכמי השלום. בעקבות כישלונו של אובמה לתמוך במדינות ערב מול התוקפנות האיראנית, הן ראו בישראל את המדינה היחידה שניתן לפנות אליה למטרות הגנה משותפת.
לחץ מקסימלי
איראן לעולם לא תיטוש מיוזמתה את מה שהיא רואה כזכותה הטבעית לנשק גרעיני, לא תחת המשטר הנוכחי ולא תחת כל משטר עתידי. ארכיון הגרעין הוכיח כי בזמן שהאייתוללות הכחישו נמרצות את קיומה של תכנית הנשק שלהם, הם המשיכו לפתח אותה כל העת תוך הפרה של כל אמנה בינלאומית והם ממשיכים בכך גם היום. הארכיון גם חשף את שלל הדרכים המתוחכמות בהן איראן שיקרה לסוכנות האנרגיה הבינלאומית והונתה את פקחיה.
למרות טענות הפוכות, הסכם הגרעין מעולם לא היה מסוגל למנוע מאיראן להשיג פצצה וגם לא תוכנן כדי לעשות זאת. הסעיפים המגבילים שהוכנסו בו היו במקרה הטוב מעכבים את התהליך למשך כמה שנים, ודוחים את הסכנה לדורות הבאים. כל חזרה אמריקנית להסכם הגרעין תחת ביידן, צעד שאליו דוחפים כעת ברנן ודומיו, לא תביא להסכם טוב יותר אלא ככל הנראה להסכם בתנאים גרועים יותר.
מכיוון ששינוי משטר באיראן אינו נראה כרגע באופק וגם אם יתרחש כזה עשויות להיות לו תוצאות בלתי-צפויות, כפיה והתערבות בינלאומית הן החלופות היחידות. ישראל שמה קץ לפרויקט הגרעין העיראקי ב-1981 ולפרויקט הסורי ב-2007 באמצעות תקיפות מן האוויר. אלו זכו לגינוי מצד ארה"ב ואירופה באותה העת, אך בהמשך אותן מדינות ראו בהן צעד חיוני לביטחון האזור ההפכפך.
איראן למדה מן המקרים האלה והתקפה אווירית יעילה נגד מתקני הגרעין שלה תהיה מסובכת ומסוכנת הרבה יותר, אם כי אין לשלול אפשרות כזו במקרה הצורך. במקביל, מתבצעות כל העת פעולות ללא ייחוס כדי לבלום את שאיפות הגרעין של איראן, כמו למשל התקפות סייבר שונות, חבלה במתקנים וחיסולים ממוקדים של מדענים. חיסולו של פחריזאדה היה האחרון וכנראה המשמעותי ביותר בשרשרת הזו, הן מבחינת הרתעה והן מבחינת חשיבות המטרה. ההשפעה האפשרית של פעולות כאלה התגברה בזכות קמפיין הלחץ המקסימלי של סנקציות כלכליות שהפעיל ממשל טראמפ. מעבר למלחמה כוללת, שילוב אמצעים אלה מהווה את הסיכוי הטוב ביותר לעצור את תכנית הגרעין האיראנית ובנוסף לרסן את התוקפנות האזורית שלה.
אלו המתנגדים למדיניות הזו אינם מצליחים להבין את הסכנה שאיראן גרעינית מציבה לאזור ולעולם, מאמינים בטעות כי ניתן לעצור אותה באמצעים דיפלומטיים או פשוט לא רואים בעיה בפצצה גרעינית הנמצאת בידי דיקטטורים פנאטיים. ג'ון ברנן והתומכים האירופיים של הטיעון הזה סבורים כי אפשר לפייס את איראן באמצעות משא ומתן, ולא באמצאות כוח רצון צבאי ומדיני. זו כישלון בהבנת הפסיכולוגיה והאידיאולוגיה של ההנהגה האיראנית. הדרך אליה מכוונים הפייסנים רק תוביל לעוד ועוד שפיכות דמים, אלימות וסבל, בקנה מידה נרחב הרבה יותר מאשר מותו של טרוריסט אחד ברחובות טהרן.
קולונל ריצ’ארד קמפ היה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ושירת גם בעיראק, סעודיה, בבלקן ובצפון אירלנד. בעבר כיהן כראש צוות הטרור הבינלאומי בוועדת המודיעין המשולבת של בריטניה. גרסה מלאה של המאמר פורסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.
חדירת איראן לפוליטיקה האמריקאית באמצעות הלוביסטים שלה:
1. איתן אזאד הוא איש צוות של רשידה טלאיב המטפל ב”תיק חקיקה רחב, המסייע למשרדו של טלאיב לענייני חוץ ופיקוח על הממשלה.
2. מייסד NIAC, טריטה פרסי, הוא כיום סמנכ”ל מכון קווינסי, מכון חשיבה בוושינגטון הבירה במימון ג’ורג ‘סורוס, שקידם קולות אנטישמיים ונקודות שיחה פרו-איראניות. (NIAC ממומן על ידי איראן)
3. טריטה פרסי נפגש עם פקידי ממשל אובמה 33 פעמים.
4. סהר נוברוזדה של NIAC, היתה מנהלת המועצה לביטחון לאומי של איראן בממשל אובמה והפקידה הבכירה בארה”ב במדיניות איראן במחלקות שונות שעבדה על אסטרטגיית ארה”ב כלפי [איראן].
5. הנציגים רו חאנה (ד ‘, קליפורניה) וברברה לי (ד’, קליפורניה), סנדרס וורן קשורים לחברים ב- NIAC.
6. רזה אסלן של NIAC מקורב לוורן ויש לו קשרים הדוקים עם המשטר האיראני ומעיר הערות אנטישמיות בטוויטר.
7. ל- NIAC קשרים חזקים עם הסנאטור כריס מרפי שקיים פגישה חשאית עם שר החוץ האיראני זריף במהלך ועידת הביטחון במינכן בפברואר.
8. לבן רודוס יש קשרים הדוקים מאוד עם מייסד ה- NIAC, טריטה פרסי.
/////////////////////////////////////////////////////////////////////
האויבים השמאלנים הקומוניסטים האנטישמים בממשלת ביידן:
1. העוזרת של ג’ו ביידן, ריימה דודין, היא הבחירה שלו לסגן מנהלת משרד לענייני חקיקה בבית הלבן.
דודין הצדיקה פעם מחבלים מתאבדים פלסטינים במהלך האינתיפאדה השנייה.
2. הבחירה של ג’ו ביידן ליועץ ביטחון לאומי, ג’ייק סאליבן, תקף את מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ במזרח התיכון במהלך ראיון בסוף 2017 עם רשת CGTN שבשליטת הממשלה הקומוניסטית הסינית.
3. אבריל היינס, בחירתו של ג’ו ביידן למנהלת המודיעין הלאומי, חתמה במאי על מכתב שקידמה האירגון הבולשביקית האנטישמית השמאלנית ג’יי סטריט לדחוף את המפלגה הדמוקרטית לבקר את ישראל.
ברנן הוא אידיוט צבוע שמאלני אנטי ישראלי אין מה להתייחס אליו טיפש גמור !!!!