לעצור את ההפיכה השיפוטית במשפט האזרחי

הרפורמה בתקנות סדר הדין אותה מקדם ניסנקורן מעוותת את הליכי השיפוט המקובלים ופוגעת קשות בזכות היסוד של נגישות האזרח לערכאות

שר המשפטים אבי ניסנקורן | דוברות הכנסת

טליה איינהורן היא פרופסור אמריטה באוניברסיטת אריאל וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

***

ישראל עומדת כיום בפני רפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי (סד”א), שאם לא תיבלם קודם כניסתה המתוכננת לתוקף ב-1 בינואר 2021, תייצר את ההפיכה השיפוטית השנייה, שתביא להרס המשפט האזרחי, מגילת הזכויות הכלכליות של אזרח בחברה דמוקרטית.

בהפיכה השיפוטית הראשונה המיר בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג”ץ), את שיקול הדעת של הרשות המבצעת, ובהמשך גם של הרשות המחוקקת, בשיקול דעתו הוא. בהליכי הבג”ץ, הייחודיים לישראל, יושב בית המשפט העליון כערכאה ראשונה ואחרונה, ללא ערכאה דיונית שתברר את העובדות על פי סדרי דין ודיני ראויות מתוקנים, בלי כלים לבחינה יסודית של הנושאים המובאים לפניו על ידי עותרים ציבוריים מטעם עצמם (לאחר שביטל את דרישות הסף לזכות עמידה), ופוסל חוקים ומעשי רשויות המינהל (“הכל שפיט”), על סמך סבירות’ ומידתיות בעיני שופטי העליון ולפי חוש הצדק שלהם.

הרחק מהעין הציבורית התבשלה בשנים האחרונות, בתמיכתם של נשיאי העליון, הפיכה שיפוטית נוספת – במשפט האזרחי. במסגרתה של הפיכה זו יתנער בית המשפט העליון מהתפקיד המרכזי שיועד לו בשיטת המשפט שלנו – קביעת תקדימים (“הלכות פסוקות”) במשפט האזרחי. בית המשפט העליון הוא הגוף היחיד המוסמך לקבוע תקדימים מחייבים לכלל הערכאות. בשיטת משפט שבה הדין מתפתח מתקדים לתקדים, משמעות הדבר היא עצירת הפיתוח של המשפט האזרחי.

ההפיכה תושג באמצעות הרפורמה בתקנות הסד”א. מאחר שלשופט אין כדור בדולח המורה לו מי הצד שהדין עימו, הלגיטימציה של ההליך השיפוטי מושגת על ידי תקנות סדרי הדין, שהן – כפי שהורה לנו נשיא המחוזי במחוזות תל אביב והמרכז (בדימ’) אורי גורן – “הכלי להגשמת זכויות מהותיות”.

במסגרת הרפורמה יהיו בישראל רק 180 תקנות (במקום כ-600 כיום). לשופטים יהיה שיקול דעת רחב ביותר להחליט לפי חוש הצדק שלהם, ללא כלים לרדת לחקר האמת. מזכירים משפטיים יחסמו את דרכם של בעלי הדין לביהמ”ש ומי שיעבור את המחסום יעמוד בפני אוסף הליכים יקרים, בזבזניים ומיותרים, הן לפני שיזכה בכלל לראות שופט והן בהמשך. במיוחד ייפגעו אוכלוסיות חלשות, שלא יוכלו לעמוד בהוצאות הכבדות שההליכים במתכונתם החדשה ישיתו על בעלי הדין, מה עוד שכלל לא מובטח שהצד שהדין עימו יזכה בהליך הפגום מיסודו. זכות היסוד של הנגישות להליך שיפוטי תהפוך עבורם לריקה מתוכן, כפי שמעידים ניירות העמדה שהגיש עו”ד ד”ר אסף פוזנר ושורה של ארגונים המייצגים אוכלוסיות חלשות, לוועדת החוקה של הכנסת לקראת הדיון שהתקיים בוועדה בעניין הרפורמה ביום 14 בספטמבר.

כחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי, אציין שאילו ניסו לעשות רפורמה כזאת בדמוקרטיה מערבית כלשהי הייתה קמה זעקה עד לב השמיים.

לעומת ההכבדה הגדולה על בעלי הדין, שופטים יידרשו לכתוב רק תמצית נימוקים. ערעור ניתן יהיה לדחות על הסף ללא דיון וללא נימוקים. נשיאת העליון, הדוחפת את הרפורמה, יודעת שבעקבותיה ישתחרר העליון מכתיבת תקדימים במשפט אזרחי. מאחר שרק העליון כותב תקדימים המחייבים את כל בתי המשפט, המשמעות היא שפיתוח המשפט האזרחי ייבלם. אי-ודאות ואנדרלמוסיה במשפט האזרחי ובסדרי הדין מבריחים גם משקיעים.

הרפורמה נעשתה תוך רמיסת חוק יסוד: השפיטה, המתיר רק לשופטים ורשמים (הכפופים לכללי אתיקה ולנציב התלונות על שופטים ורשמים) לקבל החלטות. הרפורמה, המקנה מעמד וסמכויות למזכירים משפטיים ולעוזרים משפטיים, הותקנה בחוסר סמכות. בעניין זה הוגש לוועדת החוקה נייר עמדה בידי ‘התנועה למשילות ודמוקרטיה’.

הרפורמה נעשתה גם ללא בחינה כלכלית של השפעותיה על הפרט ועל תקציב המדינה בניגוד להנחיית היועמ”ש, המחייבת בחינה כלכלית בעת התקנת חקיקת משנה, וגם בניגוד להחלטת הממשלה, בעקבות התחייבות ל-OECD, בדבר הקטנת הנטל הרגולטורי, המחייבת בחינת ההשפעה של התקנת התקנות (RIA, Regulatory Impact Assessment).

בחינה כזאת, אילו נעשתה כהלכה, הייתה מוכיחה שהרפורמה תייקר מאוד את ההליכים לבעלי הדין ועלותה לתקציב המדינה תהיה גבוהה. אציין שכבר כיום עלות הרשות השופטת בישראל (בהשוואה לתמ”ג) היא הגבוהה, באופן משמעותי, בין מדינות ה-OECD. גם מספר השופטים גדול בהשוואה למספרם במדינות בשיטת המשפט המקובל. על כך ועל התקלות הנוספות ראו נייר העמדה שהגישה הח”מ לוועדת החוקה לקראת הישיבה ב-14/9/2020.

השבוע פרסם הפרשן המשפטי של ‘דה-מרקר’, פרופ’ עידו באום, שהרפורמה לא תוקצבה קודם שהותקנה על ידי שר המשפטים אבי ניסנקורן, כפי שהיה חייב לעשות על פי חוק יסודות התקציב, וכעת מנהל שר המשפטים משא ומתן עם שר האוצר ישראל כ”ץ על תקצוב המזכירים המשפטיים.

הרפורמה נעשתה גם ללא איתור הסיבות לעומס המורגש בבתי המשפט (עומס הוא תוצאה של בעיות, לא בעיה בפני עצמה). לפי דו”ח הנהלת בתי המשפט תיקים רבים נסגרים במהירות, כך שגישת הרפורמה כאילו one size fits all שגויה מיסודה. גם לא נקבעו לרפורמה יעדים מדידים להצלחתה.

מאחר שהתקנות הותקנו בחוסר סמכות, בניגוד להוראות חוק יסוד: השפיטה ולחוק יסודות התקציב והן פוגעות באופן קשה בזכות היסוד של נגישות האזרחים לערכאות, ולאור פגמיה החמורים של הרפורמה, הגיש ח”כ עמית הלוי, חבר ועדת החוקה, ביחד עם קודמו בוועדה ח”כ גדעון סער, הצעת חוק לבלימתה.

בשלב זה נדרשות שתי פעולות דחופות כדי לבלום את הרפורמה:

1. לדרוש משר האוצר ישראל כ”ץ שלא יתקצב את המזכירים המשפטיים, כפי שדורש ממנו כעת שר המשפטים אבי ניסנקורן. המזכירים הם אבן יסוד ברפורמה ואסור לאפשר את מינויים;

2. להעביר בדחיפות בשלוש קריאות את הצעת החוק שהגישו חברי הכנסת עמית הלוי וגדעון סער שתבלום את הרפורמה שהועברה בניגוד לדין, תוך רמיסת חוק יסוד: השפיטה, חוק יסודות התקציב, ופגיעה קשה ביותר בזכות הגישה לערכאות. במיוחד טוב יהיה אם יו”ר ועדת החוקה, ח”כ יעקב אשר, יקדם את הצעת החוק, מכוח הסמכות שנותן תקנון הכנסת בידי ועדת החוקה, חוק ומשפט, להגיש הצעות חוק בעניין חוקי היסוד.

לעם ישראל מגיעות תקנות סדר דין אזרחי טובות, בסטנדרט המקובל בדמוקרטיות מערביות, שיאפשרו למתדיינים לממש את זכויותיהם המהותיות, לא תקנות שהחלתן תחריב את המשפט הפרטי שהוא מגילת הזכויות הכלכליות של אזרח בחברה דמוקרטית ליברלית.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

21 תגובות למאמר

    1. סוף סוף קם מישהו, איינהורן ותוקף את סדר הדין האזרחי החדש מעשה ידיה של שקד להתפאר.
      מדובר במפלצת הרומסת את זכותהאזרח הבסיסית לקבל יומו בבית המשפט, כולו חנופה לעורכי דין ולשופטים. א. טענת חוסר סמכות עומדת לעבור מן העולם. כי יש לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. המשמעות של דיון והחלטה באינסטנציה חסרת סמכות היא שהאזרח אינו מקבל את יומו בבית המשפט. אין חוק זדוני כזה באף מערכת משפט, כבר לפני כן בכל מיני פסקי דין מצוצים מהאצבע שחקה מערכת המשפט בפועל את הטענה הזו. קבוצה של שופטים החליטה שלתובע לא עומדת זכות לטעון את הטענה הזו, ואם התובע טעה? בארצות הברית טענת חוסר סמכות ניתן להעלות אותה בכל שלב . התחיקה בארצות הברית מכירה בזכותו של אדם שעניינו התקיים בבית המשפט בעל הסמכות לדון בעניינו. אצלנו האזרח וזכויותיו עומדים במקום האחרון. ראשית שקד דאגה לשופטים שלא יצטרכו ח”ו לעבוד מדי קשה, הם הרי עובדים על משכורת רעב, אז לא צודק לדרוש מהם עבודה של ממש. ב. הטלת חובת גישור בכל הליך של עד 75000 ש”ח. הליך גישור עולה כסף. כולו בזבוז כסף וזמן, אבל הנה שקד נותנת הזדמנות לבראנז’ה לרווח צדדי. עורכי הדין הופכים למגשרים, ועם יחסים טובים עם שופט זה או אחר, יש כסף צדדי טוב מהמערכת. אבל מבחינת האזרח עוד אבן נגף של סגירת דלתות בית המשפט לפניו. ג. ביטול ההליך של המרצת פתיחה. ההליך היה חסכוני ומהיר. ולאזרח ניתנה אפשרות להביא עניינו בפני בית המשפט בעלות סבירה. אז את זה מחסלים, לעומת זאת הליך הקדם דיון שאותו חובה היה להעביר מהעולם מפני שהוא נותן אפשרות לשופט להתערב בגוף הנושאים, לטעון עבור צד אחד, כלומר משוא פנים, ההליך המושחת הזה מקודם. וזה רק על קצה המזלג. באמת מכיר תודה לאיינהורן שהעלתה את הבעיתיות של סדר האזרחי הסובייטי הזה.

    2. א. הכרחי לבטל את החוק המאפשר לדחות ערעור ללא הנמקה והמסתפק בהפניה לנימוקי הערכאה הקודמת. תנמקו שופטים תנמקו תצדיקו את המשכורת המנופחת. ב. לחייב את נציב השופטים להעביר כל תלונה ללא יוצא מן הכלל לשופט הנילון למתן תשובה. ולא יהיה די במריחה הנוכחית הנעשית על ידי עובדי משרדו.

  1. אוליגרכיה היא סוג של מבנה כוח שבו הכוח מוטל על מספר מצומצם של אנשים.
    לאורך ההיסטוריה, אוליגרכיות היו לרוב עריצות, ונסמכו על קיום צייתנות ציבורית או דיכוי.

    דיקטטורה בולשביקית (אוליגרכיה אנטישמית) לא מחליפים בקלפי….רק בהתקוממות עממית וסירוב לציית לפקידים שלהם!

    1. “כשממשלות חוששות מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”

      תומאס ג’פרסון

  2. השמאל בכל העולם הוא אותו שמאל. ליברלים מזוייפים, סובלניים רק לדעות שזהות להם, אנטי דמוקראטים, רמאים, אנטי לאומיים, מחרחרי ריב ומדון, מעודדים אנרכיה, תומכים בקבוצות ובאירגונים טרוריסטים, משליטי טרור מחשבתי, בעלי כח בתקשורת ובמערכת המשפט וסכנה לעולם המערבי.

    בארה”ב הולך להיות מלחמת אזרחים בגלל השמאל הפשיסטי (גונבי הבחירות)…… + ואם חס וחלילה השמאל יעלה לשלטון בארץ, תפרוץ גם פה מלחמת אזרחים.

    1. לטירוף הזה
      הרפורמה עברה תחתיה כשרה

    2. מקווה שלא תפרוץ.
      ראשית, לא חסרים אנשי ימין שמלקקים לשמאל כמו שהשמאל הקיצוני מלקק לפלשתינאים. אני לא הייתי סומך עליהם שיצטרפו לקרב. בניגוד לשמאל שכולו מלא פנאטים מגוייסים.
      שנית, השמאל הצליח במשך שנים לקרוע את הימין לחתיכות שחלקם לא מוכנים אפילו לתת לגיטימציה לאחרים. אחדות היא תנאי חשוב לנצחון.
      שלישית, גם אם הימין איכשהוא ינצח. אפשר רק לדמיין איך בני דודנו מסביב ינצלו את רגע החולשה של מדינה בחורבות אחרי מלחמה פנימית.

  3. טליה, אני פחות מנומס ממך.
    לדעתי הם כן יכתבו תקדימים אבל רק באופן שרירותי, במקרים שבהם הם ירצו לעשות כן.
    הם גם יחילו אותם באופן שרירותי במקרים שירצו.
    במקרים אחרים הם יפסקו הפוך מתקדימיהם ולא יתנו נימוקים

  4. ערעור ניתן יהיה לדחות על הסף ללא דיון וללא נימוקים???

    השופטים אינם מלאכים ואם תבוטל זכות הערעור, אני מפסיק לשלם מיסים. זכות ערעור הינה יסודית ונובעת ישירות מהעובדה ששופטים והמוקיונים המשפטיים שלהם, טועים. רק דיקטטורים רצחניים, מחשיבים עצמם כלא טועים ואין שום סיבה שאזרח במדינה דמוקרטית, יממן דיקטטורים. גם אם הם בגלימה.

    1. אַלְטָעוּת (בלטינית: Infallibilitas) היא חסינות מפני טעות, או אי-יכולת לשגות. בתחום הדתי היא ידועה בעיקר בהקשר של האלטעות האפיפיורית בכנסייה הקתולית.

      הדוֹגמה נוסחה באופן פורמליסטי ומגביל, כך שלא כל קביעה אפיפיורית תיהנה ממעמד של אַלְטָעוּת אלא רק קביעות שנעשו “בשבתו על כסאו”
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A2%D7%95%D7%AA

  5. לתושבי ישראל מגיע קודם כל “חוק” סדרי דין אזרחי, ורק לאחר-מכן (בהתקיים חוק כזה) ניתן יהיה לדבר על “תקנות” סדרי דין הראויות למתדיינים בבתי השפט השונים. באין הסדרה בחקיקה ראשית של סדרי הדין האזרחי, אין ולא ניתן לדבר על “מגילת הזכויות הכלכליות” של אזרח בחברה דמוקרטית ליברלית.

  6. כאחד שנילחם 10 שנים .ותפס שופט בעליון בעבירה פלילית .השופטים לא שופטים על פי החוק וששמים את החוק על השולחן הם בורחים בכול הדרגות .גם מבקר המדינה מפחד לבדוק כולל הרשות לבדיקה השופטים .אני מצרף פוסט שהופיע באינטרנט לאחר שהגשתי למערכת לבדיקה השופטים .בתקופה שאוחנה היה ודרש מהשופטים להגיב .
    שלום משעלי
    שמעון אזנקוטמצביעי הליכוד
    16 במרץ ·
    Harel Noff – הראל נוף
    15 במרץ ·
    וידוי מלא כנות, אקטואלי, ומכעיס מאד , של שופט עליון היושב בבג”צ:
    “נולדתי לזוג הורים, ישרי דרך, שכוונו גבוה עבורי. רצו שייצא ממני משהו שיוכלו להתפאר בפני השכנים. אבא עבד בהסתדרות ואמא היתה אחות. אנשים חרוצים. ראו מטרה. העריכו משפחה. קדשו ערכים. היו שותפים לבניית מדינה וחברה.
    במחשבה שנייה, לא סגור על ישרי דרך. בכל זאת, אבא היה עסקן. זה מחייב כמה עיגולי פינות, טובות הנאה ודילים של “שמור לי ואשמור לך”. אבל הכל היה בתוך ה”שבט”. בקטן. בצנוע. לא במיליונים. היום הכל שונה. הכסף הכח הפרסום והקריירה מעוורים את עיני כולם.
    אני, למרות שאני יושב היום על הכס, לא של מלך, כס המשפט, ושופט כל יום אנשים לשבט או לחסד- אני יכול להעיד על עצמי, שישר דרך – אני לא. נראה לי שהתכונה הזו פסה מן העולם. האמת להיאמר.. אני מתפלא שעד היום רק מיעוט יחסי של שופטים נתפס בעבירות. אני הרי חי במערכת, רואה את עצמי ואת הקולגות מקרוב- בהשתלמויות, בעבודה, באירועים חברתיים, ותאמינו לי.. שופטים הם ככל האדם. עם קנאה, ושנאה, ותחרותיות, וצרות עין, והליכת רכיל, וחוסר ביטחון, והתנשאות, ורדיפת כבוד וכותרות, וסטיות, ורצונות אפלים, ופגמי אופי עזים ותאוות בצע.
    חשבתם ששופטים הם שונים? שהם לא רוצים לספק את התאוות והמאוויים שלהם? לא רוצים כסף? כבוד? מעמד? פרסום? הכרה? קידום? לעשות לביתם? לילדיהם? לעתידם? לאגו שלהם? חשבתם שאנחנו חפים ממה שטבעי לכל בן אנוש? חפים מחנפנות ולקקנות וכדאיניקיות ותכנון ומניפולציות בכדי להשיג את מבוקשנו?
    כשאנשים אומרים בקול רם שיש להם אמון מלא במערכת המשפט, אני צוחק.
    כי מי אומר את זה? או נאשמים שמנסים להתחנף למערכת, כי כך יעצו להם עורכי הדין הלקקניים שלהם, או אהבלים. כי מה יש בדיוק להאמין למערכת המשפט? שופט הוא הרי לא איזה רובוט שאתה מזין אליו נתונים ויוצא ממנו הצדק האבסולוטי!
    הרי כל בר דעת יודע שעל אותה העבירה בדיוק, תוכל לקבל ביום שונה, שעה שונה, אולם אחר, שופט אחר, או אפילו אצל אותו שופט בעצמו, בזמן אחר, עונש שונה בתכלית. אז מה זה אומר? שאין שום אמון במערכת המשפט. שהכל תלוי באמפתיה שמעורר האדם בשופט, על איזה צד השופט קם בבוקר, האם אשתו עצבנה אותו, או לא, היכן גדל, על אילו ערכים, ממה הוא נרתע או מפחד, מה האינטרסים שלו לעתיד לבוא, או בקיצור.. הפסיכולוגיה הפרטית של השופט ועולמו הפנימי.
    ..ואני עולמי הפנימי הוא – מה טוב לי. ואם צריך לעשות הצגה של נאור- אני עושה. ואם צריך להציג משהו אחר ממה שאני מאמין בו, אני מציג. העולם הוא במה וכולנו משחקים את התפקידים שלנו בכדי לקיים את האינטרסים הקטנים הדלוחים ולעיתים הנאלחים שלנו. אצלי זה כך בכל אופן, ונראה לי שגם אצל שאר השופטים. אבל כל אחד שידבר בעד עצמו.
    השופט…בן אנוש
    כל חיי הבוגרים חלמתי להיות שופט עליון. הוריי בטח היו מתגאים, לו היו בחיים. היו אומרים לבלה קרוכמל, השכנה, שכל הזמן השוויצה “דן שלי הוא תלמיד מצטיין, דן שלי קצין”, עכשיו נראה הבן של מי יצא מוצלח יותר?! אבל הם כבר לא בינינו וגם גב’ קרוכמל כבר לא.
    אבל לא רק בגלל זה רציתי את התפקיד. זה כח עצום בידיים. כבוד. פנסיה מכובדת. זה להיות במרכז העניינים. כמה שופטי עליון כבר יש? שופט עליון זה מעמד חברתי, ויכולת לסדר חיים קלים למקורבים שלך, ולהזכיר להם שהכל בזכותך. אבל בשביל התפקיד הזה לא מספיק לשפוט ולכתוב פסקי דין. צריך גם לייחצ”ן אותם. צריך לדעת ללקק איפה שנכון, ולהתחנף איפה שכדאי. לעורכי דין בכירים- כי יש להם השפעה על חברי הלשכה שבוחרים בועדה למינוי שופטים, ולפוליטיקאים הנכונים -כי גם להם יש נציגים בועדה, וכמובן לשופטי העליון לנשיא העליון ולשר.
    צריך להיות פוליטיקאי. ללכת עם הזרם הנכון. רצוי להיות בן לעדה הנכונה, או בן של חברים של… ולהשתייך למפלגה או להשקפה הפוליטית מדינית הנכונה. זו קליקה, ולקליקה יש כללים שרצוי לכבד, אם אתה רוצה להימנות על חבריה. אין מה לעשות. לעיתים צריך להיות גיבור על חלשים וחלש מול חזקים, אם אתה רוצה לשמר ולקדם קריירה. אפשר כמובן להיות דון קישוט ולהילחם על הצדק, אבל רחוק זה לא יביא אותך. בקיצור צריך ליישר קו עם המילייה שאליו אתה משתייך. כן, גם בנושא חוק המסתננים כך פעלתי.
    אני אמנם לא מכיר אף מסתנן אריתראי מקרוב, למעט איזו הובלה שפעם עשינו לדירה של הבן, והם השאירו לי ריח חמוץ של זיעה באוטו, אבל נוכחותם בארץ לא מפריעה לי. לו היו גרים בבניין או בשכונה שלי ודאי שלא הייתי שמח, אבל למזלי זה איזור יקר ופליט או מסתנן אינו יכול להרשות לעצמו מגורים כאן.
    למי הם כן מפריעים? לכל האנשים הקטנים החומים והפרימיטיביים שגרים בשכונות הדרום והמצוקה. אלו שמאמינים בבורא עולם ובבית דין של מעלה. אם אני מאמין בזה? אני אדם ריאלי. אם הייתי מאמין בהבלים הללו ההחלטות שלי היו שונות בתכלית. אז יש אומרים שאני מנותק מן המציאות, אבל ההיפך הוא הנכון. אני דוקא מחובר מאד למציאות. למציאות שלי.
    שלכם בענווה..
    פלוני אלמוני שופט בבית המשפט העליון ובהרכבי בג”ץ.”
    Amir Ohana – אמיר אוחנה
    Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו
    בית משפט עליון ירושלים
    אביחי מנדלבליט
    Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין

  7. לא די בעיוות הקיים בו ניגזלים זכויות מין הדין על ידי מערכת מעוותת הנשלטת עם מערכת פוליטית מסועפת ומסועבת בין השחטון המרכזי,לשלטון המקומי,כולם יחד חגורת חנק לאזרח,תוך ששופטים עוצמים עיניים,מדינת עולם שלישי ממש,הבחירות הקרובות חייבות לפתוח את עיניו של האזרח המרומה,להרחייק המושחתים ולבנות מדינת חוק חדשה נקיה מביוב השחיתות של עשרות שנים,לקדם נציגי ציבור נקיים משחיתות אם יש כאלה בכלל,בושה וחרפה למדינה עם אזרחים איניטלגנטיים,נתנו לבטונרים הפרימיטיבים,והעבריינים לנהל לחהם את החיים,די לכו,חגגתם מספיק על חיי האזרחים וגרמתם להם נזק בלתי הפיך.

  8. הטעתה אותנו לחשוב שהיא מועילה. מנעה ועדת חקירה לכל סיפור רות דוד. תמכה במנדלבליט ונאור שמנעה סילוק המסתננים ומה לא.

    פשוט לא שווה פרוטה.

    רק לדבר יפה היא ידעה ואז הלכה ללקק לכל המזלברים ולספר על אמונה המלא ביושרה של שי ניצן ושות. לא העיפה את המזלברת.

    חנטרישית גונבת דעת.

  9. ברפורמה מטרתה אחת ואין בילתה להקל על העומס שכביכול יש על השופטים.אדם שייכנס לבית המשפט יקלל את היום בו נולד.שופטים שטחיים יקבלו החלטות פזיזות ונמהרות יחרצו גורלות יוכלו לחזור הביתה מוקדם יותר .למה להם לעבוד קשה ? הם את משכורתם יקבלו בכל מקרה

  10. לא יתכן שלשכת עורכי הדין ומשפטנים
    מכל הזרמים לא קמים כאיש אחד
    ומגנים על כל האזרחים בארץ
    מפני חוקים
    השוללים משפט צדק מהאזרחים

  11. את ההפיכה השיפוטית הזו לא יוכל לעצור איש כי היא מונהגת ע”י נתניהו באמצעות עושה דברו ושליחו הישיר ניסנקורן. נתניהו וניסנקורן חד-הם.

    1. כרגיל סיסמת תעמולה הקבועה של הבוט הבולשביק התורן.