התחזיות הקודרות התבדו: ניצחון הברקזיט הבריטי

האשליה שהאיחוד האירופי הוא העתיד הבלתי נמנע התנפצה, והראתה כי בעולם המודרני – ריבונות ודמוקרטיה הולכות יחד

צילום מסך

ארבע שנים וחצי אחרי ההצבעה הגורלית ביוני 2016, הברקזיט סוף כל סוף הושלם במלואו לאחר שבריטניה והאיחוד האירופי חתמו על הסכם סחר שעבר בפרלמנט ברוב מוחץ של 521 נגד 73. זה נגמר.

חוסר הבהירות הכלכלית ביחס ל״מערכת היחסים העתידית״ של הממלכה המאוחדת עם מדינת העל המתהווה – נגמר. השורה התחתונה היא שבריטניה תמשיך לסחור עם האיחוד האירופי יחסית בחופשיות, תוך שהיא נמנעת מההפרעה הכלכלית שיכולה הייתה להיגרם מהסתמכות על חוקי ארגון הסחר העולמי בתרחיש של עזיבה בלתי מסודרת את האיחוד. הסחר ייעשה באמצעות מנגנון הסכם הסחר החדש, תוך הנחיות של תעריפי רגולציה ותגמול מוסכמים מראש. בדומה לכל האומות הריבוניות, כעת יכולה בריטניה לסחור ולקבוע את הסדרי הסחר שלה בעולם תוך שמירה על נאמנות לאמנות הקיימות שלה.

זה נגמר. גם הקלחת הפוליטית הלפעמים מייסרת שגרמה ההצבעה על הברקזיט הגיעה לסופה. במבט מעמיק, האיזון של הקלחת הזו – הקולות המתלבטים בבית הנבחרים, ההתערבות של בית הלורדים, ואפילו הכוחניות של בית המשפט העליון – נוצר בעקבות מחלוקות פנימיות וחולשה במפלגה השמרנית, אותן לא הצליחה ראש הממשלה תרזה מיי לשנות או לצלוח. הניצחון של בוריס ג׳ונסון בבחירות הכלליות לפני כשנה העניק לממשלתו את המנדט ההכרחי להשלמת העבודה.

גורם משמעותי בהשגת הסכם סחר הגון עם האיחוד האירופי היה נכונותו של ג׳ונסון לעזוב את שולחן הדיונים. מאוחר עד כדי ה-21 בדצמבר, ג׳ונסון אמר לאורסולה וון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, “איני מסוכל לחתום על האמנה הזאת, אורסולה, אני לא יכול לעשות משהו שאינו תואם את האינטרסים של המדינה שלי”. עם ג׳ונסון, הבינו מנהלי המשא ומתן האירופים בפעם הראשונה כי הם מתעסקים עם מנהיג שמחזיק במנדט ובכישרון הפוליטי לומר להם ״לא״. בסוף, שני הצדדים אמרו ״כן״.

זה נגמר. ההיסטריה שהתלוותה להתנגדות לברקזיט נעלמה. דעות ״מנומסות״ הוקיעו את הברקזיט בתור מעשה לא רציונלי של פגיעה עצמית לאומית. הקמפיין נגד ברקזיט, שהתנהל לפני ואף אחרי ההצבעה, חזה פורענות כלכלית מיידית, שתשאיר את המדינה ענייה יותר לצמיתות, תחזית לה היה שותף גם שר האוצר הבריטי לשעבר ג׳ורג׳ אוסבורן. הממלכה המאוחדת עלולה לאבד גישה לתרופות חיוניות ולחברות רפואיות, ותתרחק צעד מדעי לאחור. הסחר ייעצר, ספינות ייתקעו בנמלים ואוכל שנועד עבור בריטים יירקב. מקומה של לונדון בתור בירה פיננסית עולמית ייהרס כליל. מחוץ לאיחוד האירופי, תהיה זו נמהרות להניח כי בריטניה תתחמק ממלחמה אירופית נוספת. עיתון ׳הגארדיאן׳ בוודאי ישאיר אותנו מעודכנים לגבי השאלה האם התממשו תחזיותיו מ-2019 ל“מחסור בצ׳יפים”, לתכניות נגד הפולנים ולמיתת רעב בעידן הפוסט-ברקזיט.

בסוף, שאלת הצל״ש או טר״ש היא אינה בנושא רעב או מלחמה, אלא מספר השנים שדייגי האיחוד האירופי יוכלו להישאר במים שסביב לבריטניה. מדוע? מפני שהמשכיות סידורי סחר ליברלי בין הממלכה המאוחדת לבין האיחוד האירופי היא דבר הגיוני בתור עניין של כלכלה ופוליטיקה מעשית. אירופה מרוויחה ממימון מחקר מדעי בבריטניה, מה שהיא אכן תמשיך לעשות. בצלים יכולים וימשיכו להישלח מבלגיה לסקוטלנד. מרצדס עדיין רוצה למכור מכוניות לבנקאים צרפתיים עשירים באנגליה, שמצדם רוצים להמשיך לבצע את עבודתם הפיננסית בעיר לונדון, המשוחררת מרגולטורים צרפתים ובעלת יותר אטרקציות מדבלין או פרנקפורט.

זה נגמר. האשליה שהאיחוד האירופי הוא העתיד הבלתי נמנע אליו לא ניתן להתנגד הובאה למנוחות. כעת, הממלכה המאוחדת חופשיה מהפרויקט הפוליטי הכבד של ״יותר אירופה״. זה אומר היא כבר אינה תחת סמכותו של בית הדין האירופי לצדק, מוסד שהוקם בחלקו על-ידי משפטנים נאצים כמו האנס פטר איספן, שתיעדפו ״איחוד כמה שיותר גדול״ מעל לדמוקרטיה ולשלטון החוק. היא אינה תחת סמכותה של נציבות המובלת על-ידי כישלונות פוליטיים שסיימו לאחרונה את תפקידיהם בעקבות פסקי דין במדינותיהם. בריטניה חופשית מהתרומות הכלכליות שלה, המממנות את הבירוקרטיה היורוקרטית המתפרקדת, אשר משלמות עבור ההדחקה של מחלוקת פוליטית במדינות חברות סרבניות.

הברקזיט היה קשה ובוגדני, ותומכיו צריכים להיות כנים ולהודות שהוא עלה יותר מכמה דגים. הוא חשף מחלוקות חריפות בקרב החיים הבריטיים והחמיר את הסדקים הקיימים בתוך האיחוד עצמו. אך כעת בתור כוח חופשי, ריבוני ועצמאי, ממשלת ג׳ונסון נמצאת במקום טוב יותר לתיקון מחלוקות אלו, ואנשי הממלכה המאוחדת נמצאים במצב שהוא טוב יותר עבור היכולת לבוא בחשבון עם הרשויות המושלות בהם.

בעולם המודרני, ריבונות ודמוקרטיה הולכות יחד. הממשל העצמי לא נגמר, והוא לעולם לא צריך להיגמר.


המאמר התפרסם לראשונה באתר ׳נשיונל רוויו׳.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. כל תהליך או פעולה שעוזרת להחליש את אירופה ולפרק את האיחוד האירופי היא דבר מבורך הן לעולם ובמיוחד לישראל. אירופה היא יבשת אנטישמית בתהליך איסלמיזציה בלתי הפיך ולכן חשוב שאירופה תהיה חלשה ומפוררת למען שלום העולם ולמען בטחון ישראל.

  2. האיחוד האירופי כמו כל התארגנות בינלאומית מונע בעיקר מעיקרון הפרד, פורר, ערבב, מחק ומשול. העיקרון הוא פשוט: ביטול כל מכנה משותף בין אנשים מונע מהם ליצור חזית התנגדות. השאלה היחידה שנשארת כאן פתוחה היא מי מניע את הכוחות האדירים הללו בכל העולם והתשובה המתבקשת היא כנראה מי שנשאר מחוץ למחיקון הזה או מי שמרוויח ממנו: סין/איראן/חברות הטק/הבנקים הגדולים? או שפשוט מדובר בהתהוות של כמו דת חדשה, איזשהו גל רעיוני ששוטף את העולם ובאופן טבעי אנשים רוצים להיות עליו ולא לטבוע…

  3. אפילו מדינות בודדות
    לא מחזיקות מעמד
    אז גושי מדינות כה שונות.
    משינות אירופה לכשכעצמם הם בסכנה
    בהתפרקות.מהאיסלם.ממיעוטים שונים.