שוק או רגולציה: מאבק על אופיו של הימין הישראלי

הימין הישראלי עובר תהליך מרתק במאבקים לקידום האג׳נדה שלו. אושיות הימין בעבר היו דמויות המזוהות עם ההתיישבות ביהודה ושומרון, שהקימו יישובים, סללו דרכים וחסמו כבישים. כיום נדמה כי העוזי והסנדלים עם הגרביים הוחלפו בתמונות פרופיל, את חסימות הכבישים החליפו פרופילים חדשים ב-MeWe ובטלגרם, את הפגנות הענק החליפו ריטוויטים ושיתופים ואת חוקי חסימת היריב הפוליטי החליף המעבר לפלטפורמה המתחרה.

בשבוע האחרון נהרו אושיות הימין מהוואטסאפ לסיגנל ולטלגרם, ומהטוויטר והפייסבו ל-MeWe ופרלר – שבינתיים ירדה זמנית מהרשת לאור החלטתה של אמזון להסירה מהשרתים שלה. איש ימין ממוצע יחשוב שהדבר החשוב ביותר לימנים היום הוא הרשת החברתית בה הם נמצאים. האמת היא שזה גם נכון. אם כן, מה גרם לשינוי שעבר הימין הישראלי?

מאז 1967 הימין בישראל אחז בגישת ההתיישבות – “במקום שתעבור המחרשה יעבור הגבול”. ממילא התיישבות היא לא רק הדבר הכי חשוב לעשות, אלא היא הדבר היחיד שחשוב לעשות. בעקבות שדרת ההנהגה שצמחה מהצבא פעם אחר פעם, חלחלה התובנה שגם צה״ל צריך להיראות אחרת ושיש אחריות גם על תפקודו.

כאשר הצבא בו היינו כה משולבים ביצע את תכנית ההתנתקות, נפל האסימון – זה לא רק הצבא, צריכים להיאבק בכל הזירות: המשפטית, הכלכלית, האקדמית, התקשורתית ובהחלט גם ברשתות החברתיות, שהן זירת המאבק המרכזית בשוק הרעיונות.

הימין הישראלי ב-2021 כבר לא חושב שיש מאבק מרכזי אחד חשוב, אלא שורת מאבקים שיש קשר סימביוטי ביניהם. הימין הישראלי מבין שהוא רוב גדול בחברה ושהוא מתקשה לממש את המדיניות שלו. הוא מבין שכל עוד המהפכה השיפוטית ממשיכה להתקדם, והיא ממשיכה – להזכירכם, בג״ץ דן בחוק יסוד בימים אלו – יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבטא את רצון העם.

הימין בישראל מבין שכל עוד שהתקשורת תישאר כפופה לרגולציה ממשלתית דרקונית, התקשורת הימנית תתקשה לשלוט בסדר היום (להזכיר את ניסיון ההשתקה של ערוץ 20 ושל ישראל היום?). הוא מבין שאם הקמת אוניברסיטה באריאל דורשת מאבק כה עיקש מול המל״ג אולי יותר פשוט לשחרר את האוניברסיטאות מהתלות במל״ג. הוא מבין שגם בכלכלה, השוק מבטא את רצון הציבור הרחב הרבה יותר מאשר ממשלה הנכנעת לקבוצות לחץ כאלו ואחרות.

כאשר הרשתות החברתיות אותתו לראשונה כי הן עומדות לצנזר דעות על אף שציבור גדול מזדהה איתן, ניתן האות לימין לעמוד על הרגליים האחוריות. זה לא רק טראמפ, זו גם השתקת אושיות פייסבוק בישראל בשל הטענה ״מרחיקת הלכת״ לפיה אין עם פלסטיני וכדומה.

המרתק הוא שהימין ניצב כעת בצומת בשאלה כיצד לנהוג. לאורך השנים האחרונות הימין העתיק את שיטות מפא״י וניסה להילחם בתופעות פסולות באמצעות חקיקה. איסור הקרנת הסרט ג׳נין ג׳נין כפי שהורה בג״ץ השבוע הוא רק דוגמה לכך.

הסרט כבר לא יוקרן בישראל, אבל עכשיו משנפסל על-ידי מדינת ישראל, הוא יוקרן ברחבי העולם באופן מתריס נגדנו. האם יש בכך צדק וחכמה? בצדק רב נאבק הימין למנוע תקציבים ממשלתיים ממוסדות החותרים תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, אך השאלה היא האם גם בכך יש חכמה רבה.

בנושא הרשתות החברתיות עולים שני קולות. האחד מובל על ידי ח״כ עמית הלוי, הדורש לפקח על הרשתות החברתיות ולהטיל עליהן רגולציה ממשלתית. רגולציה שספק אם תפעל בסופו של דבר למען הימין יותר מאשר למען השמאל. הדרך השנייה כבר החלה לקרום עור וגידים בשטח – הקמת פלטפורמות מתחרות, מעבר אליהן והרתעת הרשתות הוותיקות באמצעות השוק.

פייסבוק. טוויטר.
הפרתן בימים האחרונים את כללי הקהילה *שלנו*!

שוק חופשי אינו ג'ונגל
ומדינה חופשית לא תאפשר צמיחה של דיקטטורים עסקיים, הפטורים מכללי השוק ההוגנים והבסיסיים ביותר.

אנחנו גם יודעים לחסום.https://t.co/0yXWNJ7fMn https://t.co/vseI0nHQXh

— Amit Halevi עמית הלוי (@HaleviAmit) January 9, 2021

אם תצלח דרכו של ח״כ הלוי, הדבר יעיד כי הימין עדיין לא עבר את כברת הדרך הראויה כדי להשתחרר מתפיסות מפא״יניקיות וכי הוא עדיין לא מנצח את מלחמת הרעיונות שלו באמצעי ימין, כאלו הפותחים את שוק הדעות לכולם ולא מדירים ממנו קולות. אם תצלח דרכו של השוק, הרי שיהא זה עוד צעד לשחרור שלטון הימין מטראומת מפא״י ולשינוי הפרדיגמה השלטונית שאותה מוביל הימין.

אלעד מלכא הוא מנכ”ל ומייסד ‘האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת’