“יש במחנה הלאומי אנשים ביריבות אישית עם נתניהו שלא רואים את המציאות כפי שהיא”

ברַבּוֹת מדי ממערכות הבחירות האחרונות, ניצבים בוחרי הימין הישראלי בפני ההחלטה לאיזו מפלגה להצביע כשעל קולם מתחרות מספר רב, ויש שיגידו אף רב מדי, של רשימות. הסיבה לכך היא ״הפיצולים בימין״, שלעיתים מוצדקים פחות ולעיתים מוצדקים יותר. לדעת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ׳ העומד בראש מפלגת ׳הציונות הדתית׳, בכל הקשור לפיצול בינו לבין ׳הימין החדש׳ בראשות ח״כ נפתלי בנט – מדובר בפיצול מהסוג המוצדק.

סמוטריץ׳, שנמנה עם מייסדי ׳רגבים׳, יסגור בקרוב שש שנים בכנסת שאת רובן העביר כחבר כנסת מטעם ׳האיחוד הלאומי – תקומה׳. החל מהכנסת ה-20 ועד לכנסת ה-23 רץ במשותף עם נפתלי בנט ואיילת שקד, למעט הכנסת ה-21 בה הקימו בנט ושקד את ׳הימין החדש׳ שלא עברה את אחוז החסימה. נכון לעכשיו, מסתמן כי בבחירות הנוכחיות לכנסת ה-24 ירוץ סמוטריץ יחד עם ׳הבית היהודי׳, בראשותה עומדת חגית משה, אך בנפרד מבנט ושקד.

לזכותו של סמוטריץ׳ עומד תפקידו כשר התחבורה אותו מילא כשנה (2019-2020), במהלכו פרסם את מספר הטלפון שלו בדף הטוויטר וכתב: “אם אתם תקועים בתחנות וממתינים לאוטובוס הביתה אתם מוזמנים לשלוח לי הודעת ווצאפ לנייד האישי”. את הצ׳ק הבלתי שגרתי הנ״ל פדו לא אחת אזרחים שנתקעו בחנות אוטובוס בשעות מאוחרות, אשר העידו כי קיבלו מענה ישיר מהשר שדאג לפתור את התקלות מול חברות התחבורה.

קראת למפלגה שלך ׳הציונות הדתית׳, אבל רוב הח״כים הסרוגים בכנסת כיום הם ממפלגת הליכוד

“רוב הח״כים בעלי הכיפות הסרוגות היום הם מהליכוד והם לא עשו כלום. לא כי הם לא רוצים, כולם חברים טובים שלי וכולם אנשים טובים, אבל מי שמכיר את השיטה הפוליטית במדינה ישראל, שבה אתה חייב קואליציה, מבין שמפלגה דתית לאומית עם חמישה-שישה מנדטים אותה אתה צריך בשביל להגיע לקואליציה, יכולת המיקוח שלה והיכולת שלה להביא הישגים גם ברמות הערכיות, בחוקים, במדיניות, ולא פחות מזה בתפקידים, תקציבים וכו׳ היא הרבה יותר גדולה.

“בסוף בליכוד נתניהו לא ספר את אלקין גם כשהוא עוד היה במקומו בתוך הליכוד. אלקין הוא חבר כנסת סרוג, הוא מוכשר, הוא חושב נכון בהרבה סוגיות, אבל ביבי לא ספר ולא סופר אותו. ככה זה כשראש המפלגה הוא הדמות החזקה וכל יתר השחקנים בדרך כלל משפיעים מעט מאוד על ההתנהלות. שוב, סרוגים יש בכל המפלגות, אבל מפלגה דתית לאומית יש רק אחת. מפלגה שקודם כל מגדירה את עצמה ככזאת, וזו האחריות שלה, המחויבות שלה והכללים שהיא נושאת.

“בסוף אף אחד מהסרוגים בליכוד בכנסת העשרים לא יכול היה להעביר את חוק ההסדרה. ברגע שנתניהו לא רצה אז אף אחד מהליכוד לא יכול לעמוד מולו. ואני יכול. אף אחד לא יכול היה להסדיר את החטיבה להתיישבות ואף אחד לא יכול היה למנוע את הכניסה של פעילי BDS. אגב, יש לזה כן חריג אחד, דיכטר הצליח להעביר את החוק של קיזוז משכורות מחבלים למרות שנתניהו התנגד, וזה יצר איזשהו מלכוד. להערכתי זו חלק מזה שנתניהו בא חשבון עם דיכטר בקדנציה האחרונה והשאיר אותו בלי תפקיד”.

לדעת סמוטריץ׳, נקודה זו חוזרת גם סביב מערכת המשפט. “אתה שואל אותי אם אני סומך על נתניהו, גם היום אחרי שהוא כבר חווה מה שחווה ברמה האישית, האם הוא באמת מוכן להיכנס לקרב הזה ולבצע את כל התיקונים ההכרחיים של שינוי השיטה של בחירת השופטים, ופסקת ההתגברות, וביטול עילת הסבירות, וחוק היועמ״שים, ופיצול תפקידי היועץ המשפטי לממשלה ותובע כללי – אני לא חושב. אבל אם אנחנו נהיה שם, ובלעדינו לא תהיה קואליציה, ואנחנו נתבע את זה מהימין לפני הכול, אז לא תהיה לו ברירה והוא יצטרך לתת לנו לעשות זאת”.

הזכרת את נושא תיקון מערכת המשפט. כולנו רואים את התפירה הגסה ואת האכיפה הבררנית בתיקי נתניהו. ובכל זאת, נשמעות אמירות גם מדמויות בציונות דתית וגם מאנשי ימין כמו איילת שקד, ש״לא תופרים תיקים״, או ש״לא ניתֵן לנתניהו להימלט מדין״. איך קורה שימנים לא מרימים קול צעקה מול העוול הזה?

“זה ברמת העובדה, ברור לחלוטין שנתניהו נרדף נקודה. זו רדיפה משפטית מושחתת שמתנהלת כבר הרבה מאוד שנים, וכל יום שעובר נחשפות השערוריות בכל התהליך של החקירה, עם האישור שלא ניתן, והלחץ שהפעילו על העדים וכולי. ואגב זה לא רק הוא, המערכת תופרת תיקים לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש, ויש לכך אינספור דוגמאות. מי שלא רואה את זה הוא עיוור או שהוא רוצה להיות עיוור”. בנושא זה, לסמוטריץ׳ חשוב להבהיר כי: “ברור שיש כאן משהו שאסור לקבל אותו בשום פנים ואופן.

“אם אתה שואל אותי מה גורם לאנשים במחנה הלאומי לא לראות את זה, אז אני לא יודע לומר, כי אני רואה את זה ואני לא מבין איך אפשר לא לראות את זה. יכול להיות שיש כאן כל מיני שיקולים אישיים, הרי בסוף נתניהו הוא איש פוליטי עם יריבים פוליטיים, ויכול להיות שהיריבות האישית הפוליטית שלהם שמה אותם בפוזיציה מסוימת כך שהפרספקטיבה איתה הם רואים היא אחרת לגמרי, ולכן הם לא רואים את המציאות כפי שהיא.

אני מאוד מקווה שאחרי הבחירות הימין יצליח להחליף אותו בראש ממשלה טוב יותר, ועדיין, כמשפטן וכאדם, אי אפשר לקרוא את כתב האישום "המתוקן" הזה מבלי להתלבט אם לצחוק או לבכות. הרדיפה המשפטית אחרי נתניהו היא אחת הפרשיות החמורות בתולדות מדינת ישראל ויבוא יום ומי שאחראים לה יתנו את הדין.

— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) January 4, 2021

“אני כן מזהה בלא מעט אזורים, כמו אצל גדעון סער ואחרים, סוג של יישור קו עם קמפיין שנועד לקבע נרטיב שקרי שהשמאל מוביל. נניח האמירה שנתניהו מפלג ומשסה היא שקר שאין למעלה ממנו. לדעתי, נתניהו הרבה יותר מאַחֵד. הביקורת שלי על נתניהו היא שהוא עושה פחות מדי בהקשר הימני, ואני הרבה פעמים תולה את זה בזה שלהפך, הוא לא רוצה לקרוע את החבל והוא לא רוצה לנהוג באגרסיביות גדולה מדי כלפי השמאל, אז לומר עליו שהוא משסה ומפלג זה שקר גדול, אבל זאת הדרך לעשות לו דמוניזציה”.

סמוטריץ׳ מסביר כי זוהי הדרך לייצר ולקבע תודעה בציבור: “כשהשמאל שנים על גבי שנים זורק בו את ההאשמות האלה, אז אתה יודע, שקר שחוזרים עליו מאה פעם – בסוף יש אנשים שמשתכנעים. יכול להיות שיש בימין אנשים בעלי תפיסות ערכיות ימניות, אנשי המחנה הלאומי, שקונים את הנרטיבים של השמאל ומושפעים, ומה לעשות שבני אדם לפעמים מושפעים. ופה אני אומר לעצמנו שצריך להיזהר מלהגדיר כל מי שלא חושב כמונו במשהו בתור איזה שמאלן”.

לדבריו, ניתן להסתכל על הסוגיה מזווית נוספת. “לא בטוח שהניתוח הנכון בהקשר הזה הוא ניתוח של ימין-שמאל, כמו ניתוח של מאבקי הכוחות שבין המערכת המשפטית לבין נבחרי הציבור. ואגב, כאן צריך לומר בהערת סוגריים שעצם זה שיש מאבקי כוח בתוך דמוקרטיה בין שלושת הרשויות, לא רק שזה לא דבר רע אלא זה הבסיס להפרדת הרשויות לפי מונטסקייה. חלוקת הכוח נעשית באופן שבו הרשויות ייאבקו ביניהן והמאבק הזה יביא את אותו איזון שלא יאפשר מצב של ריכוז של כוח משחית בידי רשות אחת. הבעיה היא שלאורך הרבה מאוד שנים יצרו דמוניזציה והחלשה מאוד גדולה של המערכת הפוליטית, והמשמעות היא שיש פה מאבק לא סימטרי. מערכת אחת היא חזקה מאוד והמערכת השנייה היא כל כך חסרת לגיטימציה להילחם ולעמוד על שלה עד שהמקום שלה במאבק הזה הוא חסר סיכוי.

“אני חושב שהרדיפה של נתניהו היא חלק מהתפיסה הזאת, והיא קשורה גם לימין-שמאל במובנים היותר רחבים. מאז שהשמאל איבד את השלטון אי-שם במהפך של שנות השבעים, הוא מעביר את הדמוקרטיה תהליך שפעם שמעתי במינוח מדויק – אם בעבר הדמוקרטיה הייתה מה מותר לרוב לעשות, היום זה מה אסור לרוב לעשות. דהיינו מהמובן הפשוט של הדמוקרטיה כשלטון העם, לסט של ערכים וזכויות שבאופן טבעי מי שקובע אותו אלה אותם מוקדי כוח במשפט, באקדמיה, בכלכלה ובמערכות הביטחוניות, שם מונח השמאל. זה היבטי ימין-שמאל לאו דווקא כי נתניהו ימין מדיני, אלא כי נתניהו ימין בהקשר של יותר דמוקרטיה, יותר עם, וממילא יותר ערכים שמעוצבים על-ידי העם, אל מול מערכת משפטית שמבקשת לנהל את המדינה בסוג של שלטון מלוכני של אנשים חכמים, של אליטות”.

איך אתה מסביר את הרצון של גורמים בציונות הדתית, במשך עשורים, להתקרב למרכז ולא להיתפס כקיצוניים על-ידי גורמים שהרבה פעמים מחזיקים בתפיסות עולם מנוגדות אליהם?

“אני לא בטוח שאני מגדיר את התופעה או את התהליך כמו שאתה מגדיר אותו. הציונות הדתית נמצאת עמוק בימין. אתה שואל האם אחרי הרבה מאוד שנים שהיא נמצאת תחת מתקפות בלתי פוסקות זה לא מייצר לפעמים בשוליים תופעות של חולשה, של איזה רצון כזה להתקרב לחיק החמים של הקונצנזוס – אולי. במקומות מסוימים. אבל אני לא חושב שזה על-פי רוב.

“זו תנועה שהייתה ונשארה מובילה ופורצת דרך. בסוף תגיד מה שתגיד, אני לא מכיר אף תנועה שההשפעה שלה במדינת ישראל כל כך גדולה בחוסר פרופורציות מוחלט לגודל ולחלק היחסי שלנו באוכלוסייה. אתה יכול לראות את זה במפעל ההתיישבות, אתה יכול לראות את זה בכל כך הרבה מפעלי חינוך ואחר כך התוצאות שלהם בצבא, ובאמת בכל מקום. זה ציבור שהוא מוביל ופורץ דרך, והוא חוטף על זה הרבה מאוד אש ממי שבצדק מבחינתם מזהים בו סכנה. אז אני פחות מתחבר לשאלה ששאלת.

“אם אתה מכוון לתהליך שעושה נפתלי והימין החדש זה אירוע אחר, זאת לא הציונות הדתית. זאת החלטה של נפתלי לעזוב את הציונות הדתית אחרי שהוא הוביל אותה במשך שש שנים ועמד בראש המפלגה שלה. לפני שנתיים הוא יצא להרפתקה של הימין החדש והחליט שהמחויבות הזאת לציונות הדתית, לציבור, למפעלים, לערכים, לדרך ולרבנים זה משהו מאוד מגביל, ואגב זה נכון. כשאתה פועל מתוך מחויבות היא מעצם טבעה מגבילה, כי כשאתה מחויב למשהו, אתה לא חופשי לחלוטין לעשות מה שאתה רוצה. המחויבות הזאת הייתה מבחינתו ריחיים על צווארו אז הוא יצא לדרך חדשה של הימין החדש, וכולנו יודעים איך זה נגמר. ועכשיו הוא החליט שהוא מנסה את מזלו בחוץ, אבל הוא אומר בצורה משמעית – אני לא מפלגה ציונית דתית, ואז ממילא אני שם את כל ערכי הימין בצד, יוצא לקהלים אחרים ומתעסק רק עם פרנסה. אני לא חושב שהתהליך הזה של נפתלי משקף את הציונות הדתית כתנועה, הוא משקף את ההחלטות שלו והאסטרטגיות הפוליטיות שלו”.

איך אתה מסביר את זה שהחיבור שלך עם אנשים חילוניים כמו גדי טאוב למשל, טוב יותר מהחיבור שלך עם אנשים דתיים-לאומיים כמו בנט?

“אני משתדל להיות אדם ענייני ולהתחבר לכל אחד בנקודה שבה אפשר להתחבר אליו. בכנסת ה-20 הייתי אחד החברים הכי טובים של מיכל רוזין ממרצ וקידמנו ביחד לא מעט דברים שהאמנו שהם נכונים, ואותו דבר איציק שמולי ואני הובלנו את המאבק נגד הסגירה של שדה דוב. עכשיו כשאתה מדבר על גדי טאוב והאזורים האלה יש לי איתם מכנה משותף עצום בתפיסת הדמוקרטיה, המשילות והמשפט, סוגיה שאני מתעסק איתה מאז החוויה המכוננת שעיצבה אצלי הרבה מאוד באיפה אני נמצא היום וזה אותו מעצר לפני הגירוש. העיסוק שלי בעולם המשפטי המשיך בהקמת ׳רגבים׳, ואחר כך התואר הראשון והתואר השני שכמעט סיימתי – הלכתי ללמוד בשביל לגבש לעצמי השקפת עולם מאוד ברורה, ואצלי זה בלב האג׳נדה.

“אני חושב שהיום גם מדינת ישראל היהודית וגם מדינת ישראל הדמוקרטית מאוימות יותר מכל דבר אחר, מהמערכת המשפטית, מהדומיננטיות שלה, ומעולם הערכים והתפיסות המעוותות שמובילות אותה. מי שרוצה היום לדאוג ולשמר גם את הזהות היהודית של המדינה וגם את הדמוקרטיה שלה, ואת הביטחון שלה, את ההתיישבות ואת הציונות חייב לעשות טיפול שורש במערכת הזאת. בעניין הזה אני חושב שיש לי מכנה משותף ענק עם גדי טאוב ועם רבים אחרים שנמצאים במרחב הזה. בדיוק כמו שיש לי הרבה מאוד משותף עם ציבור חרדי בהמון היבטים. בכלל, הנטיות שלנו להכניס את הכול לתבניות מאוד מקובעות שגוזרות אחר כך מי אוהב ומי אויב בעיניי הן מאוד בעייתיות”.

תחת ראש ממשלה ימני, אתה רואה את עצמך יושב עם מפלגות כמו ישראל ביתנו או יש עתיד? ומה עם העבודה או מרצ? רע״ם?

“לא. אני רואה את עצמי יושב בממשלה שבה אני יכול לקדם הכי הרבה מעולם הערכים שלי ומתכניות העבודה המעשיות שנגזרות מעולם הערכים הזה. דיברנו על תיקון מערכת המשפט, אך לא פחות חשוב מכך זה המאבק על הזהות היהודית והציונות. צריך לטפל במאזן הדמוגרפי הנורא והאיום שיש היום בגליל”.

בעיני סמוטריץ׳, גם כאן משחק בג״ץ תפקיד מרכזי: “ייהוד הגליל, ייהוד הנגב, החזרת הריבונות לשם, הוצאת המסתננים – שוב, זה הכול קשור אחד לשני, כי בסוף בג״ץ הוא זה שפוסל את חוק המסתננים שלוש פעמים, והוא זה שפוסל את חוק הפיקדון, והוא זה שמונע מהמדינה את הכלים הכי מינימליים כדי לייצר איזושהי מדיניות הגירה נורמלית שתשמור על רוב יהודי במדינת ישראל. צריך לחוקק את פסקת ההתגברות, לחוקק מדש את חוק המסתננים ולייצר את אותה ברירה טבעית במתקן חולות. אלה דברים שאני אשים על השולחן ומי שיידע לייצר הרכב קואליציוני שבתוכו אפשר לקבל הכי הרבה מזה, כנראה שאיתו אנחנו נלך.

“אתה שואל אותי מה הסיכויים שיאיר לפיד, חולדאי וליברמן ירצו לחזק את הזהות היהודית, לשמור על הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה, לחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון, להסדיר את ההתיישבות הצעירה ולעשות את כל אותם טיפולי שורש במערכת המשפט – נדמה לי שהם שואפים לאפס. אבל אתה יודע, שערי תשובה לא ננעלו, אם הם יחזרו בתשובה וישנו את עמדותיהם אנחנו נהיה מוכנים לבצע איתם שיתופי פעולה”.

אפרופו שערי תשובה לא ננעלו, בשבוע שעבר ראינו את החלטת גנץ להוציא את גל״צ מידי נשרד הביטחון

“נכון. אני הלכתי בכנסת ה-20 עם הצעת חוק כזו כשעוד לאף אחד לא היה אומץ להתעמת עם גלי צה״ל, ואני שמח על כך. אגב, גם פניתי לגנץ גם בקדנציה הזאת. בתחילתה, כשנכנס כשר ביטחון, אמרתי לו שזה בעיניי אחד הדברים הכי חשובים שצריך לעשות. עכשיו הוא קיבל החלטה, אבל אתה יודע, במדינת ישראל בין החלטה לביצוע יש מרחק, ועוד עכשיו בחירות, ואוטוטו בטח מנדלבליט יגיד לו שבגלל שזה בחירות אסור לו לעשות כלום. אבל זה בונה עוד נדבך בתודעה שזה הצעד הנכון וממילא מקרב את המימוש שלו”.

הצנזורה ברשתות החברתיות החריפה בחודש האחרון, כשהאירוע הבולט ביותר הוא כמובן החסימה של טראמפ. יש מחלוקת בימין האם להסתפק במעבר לפלטפורמות אחרות כמו פרלר, או האם לקדם חקיקה שתכפה צעדים מסוימים על טוויטר ופייסבוק. מה לדעתך הדרך הנכונה להתמודד עם הסיפור הזה?

“גם וגם, ואני אסביר. אנחנו בגדול חסידים של שוק חופשי. אבל, כמו כל ערך בדמוקרטיה שהוא לא ערך מוחלט, גם שוק חופשי זה טוב ויפה עד שיש כשלי שוק. וכשזה קורה זה בדיוק המקום שבו צריך התערבות רגולטורית. באופן בסיסי אנחנו בעד שוק חופשי, גם בעולם הרשתות החברתיות, וטוב יעשו הצרכנים שבאמת יפעלו דרך הרגליים. הדוגמה של ההחלטה של ווטסאפ לדחות בשלושה חודשים את המדיניות החדשה שלה מול פייסבוק בגלל המחאות החברתיות ובגלל המעבר לפלטפורמות אחרות, מראה שיש כוח לציבור הרחב ואפשר להשתמש בו.

“אבל, ופה אני אומר אבל אחד גדול, שבדיוק כמו שכאשר יש מונופולים בשירות הבנקאי, אז גם חסידי השוק החופשי יחשבו שנכון להתערב ולתקן את אותם כשלי שוק, כך יש מקום כעת להתערבות של מדינה, של חוק ושל רגולטור. שוב, במשקל, במידה ובמסורה ולהיזהר שברגולציה אתה לא תסתום פרצה אחת ותייצר עיוותים ופרצות אחרות שיובילו לעוד ועוד רגולציות, שזו מחלה ידועה.

“אין ספק שמה שקורה היום ברשתות זה כוח עצום ומונופול. יש דומיננטיות גדולה של מספר קטן מאוד של שחקנים ושימוש לרעה שהם עושים בכוח הגדול שלהם כדי למשטר שיח. זה אחד הדברים הכי מסוכנים שיכול להיות בכלל בחברה דמוקרטית, גם במעגל של מדינה ועוד יותר מזה במעגלים בינלאומיים, וזה בדיוק מקום שבו צריך להתערב בחקיקה. אני חושב שאפשר לייצר מנופים משמעותיים על הרשתות החברתיות ולוודא שהן לא משתמשות בכוחן לרעה”.

יש סיכוי טוב שאם היית נפרד מבנט כשהוא סירב להיכנס לממשלה, והיית מצטרף אליה יחד עם ח״כ סופר, הייתה יכולה להיות היום ממשלת 61 עם כמה פורשים מכחול לבן. כלומר, יוצא שההיגררות אחרי הכרזת המלחמה של בנט על נתניהו, הובילה לבחירות ולמלחמת עולם בתוך הימין. מי יודע, אולי זה יוביל לאובדן שלטון הימין. בדיעבד, יש בך חרָטה שלא פעלת כשחקן עצמאי?

“אל תיעלב, אבל התיאוריה שתיארת עכשיו היא קשקוש מקושקש. בנט לא הכריז מלחמה על נתניהו. יכול להיות שהיום כן, אבל האשם הבלעדי בזה שאנחנו נשארנו באופוזיציה היה נתניהו שלא ניהל איתנו אפילו משא ומתן, ואת ההצעות שלח לנו יריב לוין רבע שעה לפני שבת דרך הטוויטר בצורה מבזה. לא הייתה אפילו ישיבת משא ומתן אחת. נתניהו לא רצה אותנו. כשהוא רוצה משהו הוא בדרך כלל גם מצליח. בשנייה שהוא החליט שהוא הולך לכיוון ממשלת האחדות ויש לו ממילא שבעים או שבעים וכמה אצבעות אז ממילא הוא לא היה צריך אותנו ועשה הכול כדי שנשאר בחוץ. הוא שיחק כזה משחק האשמות ילדותי כדי לגרום לזה שתשאל אותי עכשיו את השאלה הזו.

“אגב, אני מאוד שמח שנשארנו בחוץ, כי אם היינו נכנסים היינו חסרי השפעה לחלוטין. ברגע שנתניהו הפקיר את תיק המשפטים אצל ניסנקורן, היה ברור מאותו רגע שלשם זה ילך. ונתניהו לא היה חייב לתת את זה. אני מזכיר לך שאחרי שגנץ התפלג מלפיד היו עוד שלושה שבועות של משא ומתן, ואז גנץ כבר היה חלש, כי לא היה לו לאן לחזור עם לפיד, ונתניהו יכול היה לנהל את זה מולו אחרת. הפריטטיות הזאת היא הדבר הכי לא דמוקרטי שיש בעולם, הקול שלך ושלי שווה פחות, שליש, ממה ששווה קול של השמאל, הרי אתה נותן לשבעה עשר חברי כנסת אותו כוח שאתה נותן לחמישים ומשהו חברי כנסת בימין. כל הספקולציות של 61 זה מאוד נחמד לדמיין דמיונות, אבל לרגע לא הייתה אפשרות כזאת, ואם הייתה אפשרות כזו היא הייתה מתבצעת”.

ממפלגת ׳ימינה׳ נמסר בתגובה כי: "לא ניגרר למריבות של סמוטריץ׳. אנחנו מכבדים את החלטתו להתפצל ולהקים מפלגה. ימינה בראשות נפתלי בנט לא מוותרת במילימטר על האידיאולגיה שלה ועל ערכיה ובתוכם הצורך לחלץ את ישראל מהמשבר ולדאוג לפרנסת הציבור".

במפלגת ׳הליכוד׳ בחרו שלא להגיב.