ישראל של אחרי עידן טראמפ: יותר חזקה, פחות בסיכון

טראמפ עזר לישראל לעלות על המסלול להפוך למעצמה אמיתית במזרח התיכון, לשחקנית בזירה העולמית ולא לעוד מדינת חסות אמריקנית. כעת, מתייצבת ישראל מול ממשל ביידן מתוך עמדה חזקה בהרבה

צילום: אבי אוחיון, לע״מ

בימים אלו ישנה מוסכמה חברתית המחייבת לשמור מרחק מהנשיא דונלד טראמפ, אם לא להשמיצו. וכפי שכתב העיתונאי דיוויד הורביץ ב׳טיימס אוף ישראל׳: “בן-בריתה של ישראל בבית הלבן הוא דמות שיש להתבייש בה, וכל מי שהתפאר ביחסיו הקרובים עמו נמצא בסכנה שיוכתם בשל כך”.

אולם אני, אינני מתכוון להפנות גב לאדם ולצוות, אשר תקפו את השקרים האנטי-ישראליים העיקשים, ותחת זאת אמרו את האמת הפשוטה, ועל-ידי כך הרימו את מעמדה הבינלאומי של ישראל באורח ניכר.

מדיניות רעה

לפני טראמפ, חיינו בתוך מציאות שבה בת בריתה הגדולה ביותר של ישראל, ארצות הברית, תמכה בשתיקה באויבי ישראל ובמלחמותיהם נגדה באמצעות טרור ובאמצעות יצירת נרטיב שקרי. כאשר התגוררתי במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת בעיר ניו-יורק, ערכתי רשימה של צעדי מדיניות אנטי-ישראליים הננקטים על-ידי ארה״ב.

באותם זמנים, הוצרכנו לשאת את חדלונה של ארה״ב מלהכיר בירושלים כבירת ישראל. בכך שהתכחשו לציון, התכחשה ארה״ב גם לציונות, ובכך סיפקה תחמושת לאלו אשר טיפחו את השקר לפיו ישראל מהווה כובש זר בעיר הקודש.

היינו צריכים גם לסבול את דרישתה הבלתי נפסקת של ארה״ב מישראל הקטנטנה, שתוותר על לבה של ארץ האבות כדי להקים שם מדינת טרור פלסטינית. ראינו כיצד יאסר ערפאת עמד במדשאת הבית הלבן וחתם על ״הסכם שלום״ בחסותו של הנשיא ביל קלינטון, וזמן קצר לאחר מכן הסביר בדרום אפריקה, שבסך הכול מדובר בצעד נוסף לעבר המטרה של השמדת המדינה היהודית. וערפאת אכן קיים: מלחמת טרור נוראית הותירה הרוגים רבים, ישראלים וערבים.

מעבר לכך, אנו זוכרים את התמיכה האמריקנית הבלתי מותנית ברשות הפלסטינית, ובכללה העברת מאות מיליוני דולרים שהוזרמו למימון משפחות מחבלים ורוצחים. בכל אותה העת, הרשות הפלסטינית המשיכה להסית נגד ישראל, תוך קריאה לרצח יהודים על-גבי מסך הטלוויזיה ובתכניות הלימודים בבתי הספר. בו בזמן, הנרטיב הפלסטיני זכה לאחיזה הולכת וגדלה בקמפוסים של האוניברסיטאות בארה״ב, שם החדירו את התעמולה אודות ״הכיבוש הישראלי״ למוחותיהם של אמריקנים צעירים.

אמריקה אף העניקה אמון ויוקרה לארגון האומות המאוחדות, אשר מהווה גוף שאחוז באובססיה של שנאת ישראל. אמנם ארה״ב אכן הטילה וטו על החלטות אנטי-ישראליות במועצת הביטחון, אך היא לא עמדה בחזית המערכה נגד חבילת השקרים שהופצו בידי זרועותיו המרובות של האו״ם.

כמו כן, חזינו בממשלו של הנשיא ברק אובמה אשר היה עוין כלפי ישראל בצורה גלויה. בימיו האחרונים בתפקיד, קידם אובמה ביחד עם סגנו ג׳ו ביידן את החלטה 2334 במועצת הביטחון, אשר קבעה כי לנוכחות היהודית במזרח ירושלים – ובכלל זה בכותל המערבי, הר הבית ובהר הזיתים – וכן ביהודה ושומרון “אין כל הצדקה חוקית והיא מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי”.

אובמה וביידן אף עמדו בחוד החנית של קידום הסכם הגרעין עם איראן ב-2015, אשר העניקה למשטר האיראני האנטישמי, אשר קורא בגלוי להשמדת העם היהודי, ערימה של מזומנים ויכולת גישה ישירה לפיתוח פצצת אטום.

לסיכום, תמיד ידענו שאמריקה היא מצד אחד בת-בריתה הגדולה ביותר של ישראל, אך בו זמנית היא גם פעלה רבות נגד המדינה היהודית. על מנת להוציא את המיטב ממצב זה, סבלנו מסכת שלמה של שקרים, וכך פשוט התנהל העולם.

אדם בלתי שגרתי, שינויים בלתי אפשריים

ב-2016, הגיע המרוץ לנשיאות בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ. ידענו למה לצפות מקלינטון – ארבע שנים נוספות של מדיניות אנטי-ישראלית בסגנון אובמה. אך מה שאז עוד לא ידענו, היה שדונלד טראמפ והצוות שאיתו יבטלו את אותה רשימה של שקרים אנטי-ישראליים ויפריכו אותם באופן שיטתי.

הדבר הראשון היה ירושלים. ב-1995 קבע הקונגרס, כי “ירושלים תוכר כבירתה של מדינת ישראל”. הנשיאים קלינטון, בוש ואובמה כולם כאחד המשיכו לחתום שוב ושוב על דחיית ביצוע החוק, ובכך סיכלו את רצונם של אזרחי ארה״ב ומנעו את ביצועה של אותה אמת פשוטה ועתיקה. אך ב-6 בדצמבר 2017, הודיע הנשיא טראמפ על ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל והחל בתכנון העברת השגרירות האמריקנית אליה. סוף סוף, ארה״ב החליטה לא לקדם עוד את השקר המגוחך, ולפיו ירושלים אינה הבירה ואינה הלב של ישראל.

לאחר מכן הגיעה הפרישה מהסכם הגרעין האירני, לרווחתם של הישראלים, ובמיוחד של ראש הממשלה נתניהו, אשר היה מהמובילים בעולם נגד התוקפנות האיראנית. ב-8 במאי 2018, פרשה ארה״ב רשמית מההסכם והחילה סנקציות משתקות נגד אירן. השקר האיראני הוצג לעיני כל, והעולם כולו נוכח לדעת כי כל מהותו של המשטר האיראני מסתכמת בהיותו האמרגן הראשי של הטרור העולמי.

ואז הגיעה ההתקפה החזיתית של משטר טראמפ נגד האנטי-ישראליות המקובעת של האו״ם. אשת המפתח בעניין זה הייתה השגרירה האמריקנית לאו״ם ניקי היילי, אשר אמרה בכינוס של איפא״ק: “לא ייתכן, שבארגון ובו 193 מדינות, משקיע האו״ם מחצית מזמנו בתקיפת מדינה אחת בלבד. אנחנו לא נקבל זאת יותר”. היילי אף קָבלה נגד סוכנות הפליטים של האו״ם, אונר״א, באומרה: “לא יתכן, שרק סוג אחד של פליטים ברחבי העולם ייספר באופן שמספרם הולך וגדל כל הזמן”.

היא גם נזפה בחומרה בזרוע של האו״ם הממונה על אתרי המורשת, אונסק״ו, אשר הכריזה לאחרונה על אחד האתרים המקודשים ביותר ביהדות, מערת המכפלה, כאתר מורשת פלסטיני הנזקק להגנה מפני ישראל. “הגיע הזמן לומר די”, היא אמרה. “עשרה חודשים אחר תחילת הממשל הנוכחי, ארה״ב פרשה מאונסק״ו”. האמת, לפיה האו״ם הפך להיות בסיס לשנאת-ישראל תהומית, הונחה במערומיה לעיני כל.

אבן דרך נוספת הייתה ההכרה בזכויות היהודיות ביהודה ושומרון – ליבה של ישראל, שם חיו אבות ואמהות האומה. אני זוכר היטב כאשר שמעתי את מזכיר המדינה מייק פומפאו מכריז כי “ממשל טראמפ הופך את הגישה של ממשל אובמה כלפי ההתנחלויות הישראליות… הקמתם של יישובים ישראליים אזרחיים בגדה המערבית אינה בהכרח סותרת את החוק הבינלאומי”. פומפאו הכריז כפועל יוצא, שמוצרים המגיעים מיהודה ושומרון, כלומר מ״הגדה המערבית״, יסומנו באופן רשמי כמוצרים המגיעים מישראל. סוף סוף הוצגה עמדה נגדית לשקר, לפיו יהודים הם כובשים זרים בלב מולדתם, ביהודה ושומרון.

אלא שאז הגיע החוק על שם טיילור פורס, אשר קיזז את התמיכה ברשות הפלשתינית בשל הקצבאות השנתיות שלה בסך 303 מיליון דולר, המשולמות למבצעי פעולות טרור, להם הם קוראים ״שהידים״, ולמשפחותיהם. בדומה לכך, סגר ממשל טראמפ בשנת 2018 את משלחת ׳אש״ף׳ בוושינגטון. הגיע הקץ להכלת הרמאות הרצחנית של הרשות הפלסטינית ו׳אש״ף׳.

נבחרת החלומות

המדיניות שעמדה ביסוד ניפוצם של כל אותם שקרים הובילה לידי כינונם של ׳הסכמי אברהם׳, כאשר ממשל טראמפ מתווך בהפשרה ובחימום היחסים בין ישראל לבין מדינות אסלאמיות שונות – איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו. כתוצאה מכך, נופץ המיתוס לפיו ישראל חייבת לוותר על אדמתה ל׳אש״ף׳ בטרם תחל נורמליזציה אזורית רחבה יותר בין ישראל למדינות ערב.

ברגע שהפנימו באזור כי ארה״ב אינה פוסחת עוד על שתי הסעיפים, אלא היא פשוט תומכת במה שנכון, נוצר מערך חדש וחסר תקדים של סדר אזורי. כפי שכתב דיוויד ויינברג ב׳ג׳רוזלם פוסט׳, ׳הסכמי אברהם׳ “ייזכרו ברבות השנים כמורשתה המובהקת של מדיניות ממשל טראמפ”.

מחויבותו של טראמפ למדיניות מבוססת-מציאות באה לידי ביטוי ברור בצוות אותו הקים – החל בסגנו הנאמן מייק פנס, דרך מזכיר המדינה מייק פומפאו ועד לזוג העוצמתי בעלי הראש העסקי אוונקה טראמפ וג׳ארד קושנר – יחד עם עוד אישים רבים התומכים באמריקה ובישראל, אשר מלאו את שורות הממשל. וכמובן, היה גם שגריר ארה״ב בישראל דיוויד פרידמן, אותו הלל נתניהו באומרו כי הוא “תיקן את העוולות הדיפלומטיות שנוצרו במהלך שנים רבות בדיפלומטיה העולמית ביחס לישראל”.

נבחרת החלומות התמסרה למיגור השקרים האנטי-ישראליים ולהפסקת התמיכה האמריקנית בגורמים עוינים. תוך כך, הם הציבו רף חדש ומעורר כבוד של ערכים אמיתיים עבור המדיניות האמריקנית במזרח התיכון.

רמיסת טראמפ ומדיניותו

שינוי המדיניות האמריקנית הניכר לעבר תמיכה בישראל חזקה נשא בחובו יותר מאשר רק ״מתנות דיפלומטיות״. למעשה, טראמפ עזר לישראל לעלות על המסלול להפוך למעצמה אמיתית במזרח התיכון, לשחקנית בזירה העולמית, ולא עוד למדינת חסות אמריקנית; והעולם החל להפנים את התובנה החדשה הזו. מספר מדינות החלו להעביר את שגרירויותיהן לירושלים, ומדינות ערביות רבות החלו לנוע לעבר הסכם שלום. על-מנת להגשים כל זאת היה דרוש אדם מאד לא-רגיל, אשר לא היה מחויב כלל לסדר הישן, ובתוך כך לשקרים הישנים. רק אדם כזה יכול היה לעצב מחדש את התבניות הישנות.

אולם כעת, האווירה בארה״ב היא כזו המבקשת להעמיד את טראמפ לדין, הן בקונגרס והן בדעת הקהל.

לצערנו, הישגי ממשל טראמפ מוקטנים, וההתקפות נגדו נועדו להכשיר את הקרקע על-מנת להפוך לאחור את כל פעולותיו של הממשל, אשר נבעו מאותו שינוי מדיניות. מאד מסתבר, שממשל ביידן ישוב למדיניות הישנה התומכת באיראן, באו״ם ובפלסטינים. דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו הילרי קלינטון הייתה נבחרת כנשיאה אחרי שתי הקדנציות של אובמה. ישראל הייתה כעת מותשת אחר 12 שנות הצקה. במקום זאת, לאחר תקופת טראמפ, ישראל מתייצבת מול נשיאות ביידן מתוך עמדה חזקה בהרבה.

לעולם ייזכר כי טראמפ והצוות שתחתיו הובילו עידן של מדיניות אמריקנית במזרח התיכון, התומכת בישראל ומבוססת על המציאות. ישראלים בארץ הקודש ואוהבי ישראל באמריקה יודעים זאת היטב. ואם לא יהיה לישראל ידיד בבית הלבן במשך ארבע השנים הקרובות, אזי עלינו להודות לנשיא טראמפ, אשר העניק לישראל צידה לדרך שלא תסולא בפז – היכולת להיות חזקה לנוכח אויביה הרבים ולשתף פעולה עם בני ברית חדשים, וכן – להיות למגדלור של אמת בתוך עולם של שקרים.


ישי פליישר הוא מנהל קשרי חוץ של היישוב היהודי בחברון.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

25 תגובות למאמר

  1. כתוב בתורה שכל התומך בישראל ואוהבה יבורך וכל הפועל נגדה יהיה ארור. כך יהיה עם טראמפ המתוק הגיב:

    עוד נראה כיצד זה יבוצע בידי כוחות עליון!

    ולך טראמפ יקר ואהוב וטוב וישר ואמיתי ונדיב וחכם ומופלא: תודה אינסופית מעם הנצח!!!

    מברכיך ברוך ואורריך ארור!!!

  2. דו''ח מקומם: כך חתכה מחלקת המדינה את היקף הטרור הפלשתיני / משרד החוץ האמריקני 101 תקריות, השב''כ 1,327 הגיב:

    משרד החוץ האמריקני: מספר התקריות עומד על 101 בלבד • אך רק על פי נתוני שב"כ, מדובר ב־1,327 התקפות • השגרירות: "הדו"ח לא נועד לשמש קטלוג"

    דו"ח מקומם: דווקא משרד החוץ האמריקני מציג נתונים מסולפים על אודות פגיעות של פלשתינים בישראלים ביו"ש.

    בדו"ח על מצב זכויות האדם בעולם לשנת 2019, שפרסם משרד החוץ האמריקני (מחלקת המדינה) נאמר כי "היו 101 תקריות שבהן פלשתינים ביצעו מעשי אלימות כנגד אזרחים ישראלים בגדה המערבית, בעיקר זריקות אבנים". הדו"ח פורסם בחודש מארס וממצאיו דומים לנתונים שהוצגו בשנים קודמות על ידי הממשל, כאילו היקף ההתקפות של פלשתינים נגד ישראלים עומד על עשרות בודדות בלבד.

    ואולם, על פי נתונים גלויים של צה"ל ושב"כ, שפורסמו גם באנגלית, מספר הפגיעות וניסיונות הפגיעה של פלשתינים בישראלים עמד בשנת 2019 על שיעור גדול פי 15 ויותר.

    צה"ל דיווח בסיכום הנתונים שלו כי בשנת 2019 נזרקו 290 בקבוקי תבערה על ישראל ונרשמו 1,469 תקריות של יידוי אבנים. שב"כ דיווח על 1,327 התקפות טרור בתקופה המדוברת.

    נתוני האמת על הפגיעות הפלשתיניות בישראלים נאספו גם על ידי ארגון בומרנג, שעוסק בהסברה פרו־ישראלית. ראש הארגון, עזרי טובי, שיגר בתחילת 2020 לשגרירות האמריקנית בירושלים דו"ח מפורט על כלל ניסיונות הפגיעה של פלשתינים בישראלים.

    גם על פי נתוני בומרנג היו יותר מ־1,000 תקריות אלימות של פלשתינים נגד ישראלים בשטחי יהודה ושומרון ב־2019. ואולם, מחלקת המדינה האמריקנית בחרה להתעלם מהמידע.

    טובי פנה לעובד השגרירות המחבר את הדו"ח ושאל אותו מדוע הוא מתעלם מנתוני האמת. הוא גם תהה מדוע השגרירות מוכנה לקבל מידע מארגוני שמאל, כגון בצלם והמוקד להגנת הפרט, אך לא מסוכנות בומרנג.

    בתגובה, נענה כי למעשה מחברי הדו"ח אכן אוספים את המידע באופן סלקטיבי. "הדו"ח שלנו לא נועד לשמש קטלוג של כל הטענות להפרות זכויות אדם בשנה הנתונה, אלא מסמך המתאר עובדות הרלוונטיות לדאגות לזכויות אדם", כתב לטובי נציג השגרירות.

    גם פניית "ישראל היום" לשגרירות האמריקנית בירושלים לא סיפקה הסבר לעניין.

    בתגובת השגרירות נאמר כי "המתודולוגיה לאיסוף מידע לדו"חות זכויות האדם הינה סטנדרטית ברחבי העולם וכוללת התייעצות עם ממשלות מארחות, ארגונים בינלאומיים וארגוני חברה אזרחית. אנו מבקשים בקביעות מידע מממשלת ישראל בנושאים אלה, כולל במהלך עריכת הדו"ח. מידע וסטטיסטיקות שנמסרו לנו על ידי ממשלת ישראל נכללו בו".

    עזרי טובי, ראש ארגון בומרנג, הביע אכזבה מהתגובה האמריקנית.

    "במקום להודות באמת ולהתנצל על דו"ח שקרי ומעוות שמתפרסם כבר עשרות שנים, בוחרת מחלקת המדינה להמשיך ולהיתמם ולטעון שהיא פועלת באופן אובייקטיבי. כדאי להזכיר למחברי הדו"ח, שמאחורי המספרים על מאות ואלפי התקפות של פלשתינים בנגד ישראלים, נמצאים אנשים שנדקרו, וספגו בקבוקי תבערה או זריקות אבנים".

    https://www.israelhayom.co.il/article/778373

    תגוביות:

    1.האם גם במשרד החוץ האמריקאי יושבים פקידונים כמו במשרד החוץ שלנו? מישהו שם שכח לפטר פקידים של ממשל קודם?

  3. צצה הקלטה מ-2006 של הילארי קלינטון מציעה להטות את הבחירות הפלסטיניות הגיב:

    "אני לא חושבת שהיינו צריכים לדחוף לבחירות בשטחים הפלסטינים. אני חושבת שזו היתה טעות גדולה ואם אנחנו הולכים לדחוף לבחירות, אז אנחנו צריכים לוודא שעשינו משהו להבטיח מי הולך לנצח".
    https://soundcloud.com/user-30899546/hrc-determine-who-win-1

    הקלטת הוקלטה על ידי מי שהיה אז עורך המגזין "Jewish Press", אלי חומסקי, בעת שקלינטון רצה לבחירה מחדש כסנטור. בקלטת קלינטון התייחסה גם לחטיפת החייל גלעד שליט, סוריה, היחסים עם רוסיה והטרור האיסלמי העולמי.

    http://observer.com/2016/10/2006-audio-emerges-of-hillary-clinton-proposing-rigging-palestine-election

  4. מיילים נמחקו כדי להגן על אובמה. האם שיקר לגבי אי ידיעתו שהילרי משתמשת בשרת מייל פרטי? הגיב:

    מייל שפורסם לפני כשעה מתוך מסמכי ויקיליקס חלק 18.
    בעקבות מייל שנשלח לג'ניפר פאלמיירי ע"י ג'וש שוורין

    Jen you probably have more on this but it looks like POTUS just said he found out HRC was using her personal email when he saw it in the news.

    "..נשיא ארה"ב אמר זה עתה שהוא למד על כך שהילרי משתמשת במייל הפרטי
    שלה, כאשר ראה זאת בחדשות".
    כותבת שריל מילס לג'ון פודסטה:

    we need to clean this up – he has emails from her – they do not say state.gov

    "עלינו לנקות את זה. יש לו מיילים ממנה ולא כתוב עליהם state.gov"(שרת
    ממשלת ארה"ב).
    https://wikileaks.org/podesta-emails/emailid/31077

    https://rotter.net/forum/scoops1/356193.shtml

  5. אירובה כבר נפלה. זה רק שאלה של זמן מתי יוקמו החליפויות האיסלמיות הגיב:

    אירובה כבר נפלה. זה רק שאלה של זמן מתי יוקמו החליפויות האיסלמיות.

    ארה"ב בשלבים אחרונים של קריסה כלכלית – מעשה ידיו להתפאר של אובמה.

    הגיע זמן שישראל תפנים שממש, אבל ממש לא משנה מה יאמרו הגויים. הגיע הזמן שהיהודים יקחו את החיים שלהם ברצינות וישימו סוף לדיקטטורת בג"צ והשתלטות הסמול על המדיה והצבא כי בנפשנו הדבר.

  6. תנועת רגבים תוקפת את דברי שגריר ארה"ב שהאשים את ישראל באכיפת חוק סלקטיבית כלפי פלסטינים. "הנתונים מוכיחים אחרת".

    בנייה לא חוקית בכפר חוסאן שבשטח C

    צילום: רגבים

    תנועת רגבים מגיבה בחריפות לדברי השגריר האמריקני בישראל דן שפירו שהאשים את ישראל באכיפת חוק סלקטיבית כלפי הפלסטינים ביהודה ושומרון.

    "נדמה שיש למדינה סטנדרט כפול באכיפת החוק ביהודה ושומרון – ויש דין אחד ליהודים ודין אחר לפלסטינים", טען השגריר אתמול (שני) בכנס המרכז למחקרי ביטחון לאומי.

    "דברי השגריר הם טענות פוליטיות חסרות שחר ובלשון המעטה אינם מבוססים על עובדות", אומרים ברגבים. "הנתונים הרשמיים על היקף פעילות המנהל האזרחי מוכיחים בצורה ברורה כי מדיניות האכיפה של מדינת ישראל הרבה יותר נוקשה כלפי התושבים היהודים ביו"ש מאשר כלפי המגזר הפלסטיני".

    דו"ח "הבלוף הגדול" שמוציאה תנועת רגבים באופן תקופתי, משווה את התנהלות המנהל האזרחי ופעילות האכיפה בין המגזר היהודי למגזר הערבי בשטחי C. כזכור, רשויות האכיפה הישראליות פועלות אך ורק בשטחי C – הנמצאים תחת שליטה ישראלית מלאה. באיזור זה מתגוררים כ-400,000 מתיישבים יהודים, מול כ-150,000 תושבים ערבים.

    ב"רגבים" טוענים כי המנהל האזרחי סירב לקיים את הוראות חופש המידע ולהעביר לידי התנועה את מלוא הנתונים העדכניים על היקף ההריסות שביצעה יחידת הפיקוח בין השנים 2013-2014.

    בתנועה קובעים כי מגמת האפליה נותרה בעינה גם בשנים אלו, ובקרוב תצא עתירה לבית המשפט שיורה למנהל האזרחי להעביר לידי "רגבים" את כלל הנתונים העדכניים.

    כך או כך, דו"ח 2013 מוכיח כי אחוז עבריינות הבניה בקרב הפלסטינים גדול פי עשרה מזה של המגזר היהודי: בעוד שבקרב הפלסטינים בשטחי c נפתחו כ- 12,000 תיקי בנייה בלתי חוקית לכ- 70,000 תושבים – משמע כי 17% מתוך כלל המבנים המשמשים אוכלוסייה זו, נבנו בניגוד לחוק.

    במגזר הישראלי ישנו אלמנט אחד בלבד של בניה בלתי חוקית על כל 100 תושבים (כ-5,300 תיקים לכ- 350,000 תושבים, 1.5% בלבד).

    בין השנים 2008-2011 הרס המנהל האזרחי 195 אלמנטים לא חוקיים במגזר הערבי בשטחי C – אולם רק 28 מתוכם היו מבני מגורים. הרוב המוחלט של "ההריסות" התייחס לבורות מים, גדרות, סככות, הכשרות חקלאיות וכדומה.

    גם נתוני ההריסה של בניה בלתי חוקית בשטחי C של השנים 2010-2012 הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי, מלמדים על מגמה הפוכה לחלוטין מטענותיו של השגריר שפירו.

    בתקופה זו נהרסו 662 מבנים בלתי חוקיים במגזר הערבי, אך 51 בלבד עונים על הגדרת 'מבנה מגורים' (8 אחוזים). לצד מבני המגורים צוינה הריסתם של 47 אוהלי מגורים (7 אחוזים).

    מתוך 352 המבנים שהרס המנהל האזרחי במגזר היהודי בשנים 2010-2012 היו 127 בתי מגורים ועוד 111 מבני עץ אשר שמשו אף הם למגורים. כלומר, הריסת כלל מבני המגורים במגזר היהודי מהווה קרוב ל70% מכלל עבודת יחידת הפיקוח במגזר זה.

    "המספרים אומרים בצורה הכי ברורה: היקף הריסות מבני המגורים במגזר היהודי ביו"ש גבוה פי כמה וכמה מהרס מבני המגורים במגזר הערבי. זאת, בשעה שמספר תיקי הפיקוח במגזר היהודי עומד על כמחצית בלבד מתיקי הפיקוח בקרב המגזר הערבי, ובשעה שעבריינות הבניה במגזר הערבי גבוהה פי עשרה מזו שבמגזר היהודי", אומרים ברגבים. "אנו מציעים לשגריר שפירו להתבסס בדבריו על נתונים מדויקים ולא על ספינים שארגוני השמאל הקיצוני מפיצים בעקביות".

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/314385

  7. מרטין אינדיק, לשעבר השגריר האמריקני בישראל חושף את אחת הסיבות לקרע בין נתניהו ואובמה ומבהיר: זו היתה שגיאה מצד הממשל

    מרטין אינדיק, שליח ארה"ב למו"מ

    מחלקת המדינה של ארה"ב

    זה לא סוד שמרטין אינדיק, מי שהיה השליח המיוחד של הממשל האמריקני למזרח התיכון ושגריר ארה"ב בישראל לא אוהב את בנימין נתניהו. אבל התבטאות שלו שפורסמה הבוקר מרגיזה מאוד את סביבתו של ראש הממשלה.

    בסרט ששודר בערוץ הציבורי בארה"ב ומנסה לאמוד את גודל הקרע בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ברק אובמה, טען אינדיק כי בהלווית ראש הממשלה המנוח רבין לפני למעלה מ-20 שנים אמר לו נתניהו לכאורה: "הוא גיבור עכשיו, אבל אם לא היה נרצח הייתי מנצח אותו בבחירות. אחרי ההפסד הוא היה נזכר בהיסטוריה כמנהיג כושל".

    אינדיק טען עוד כי נתניהו ניסה לנצל את הרצח ההוא כדי להוסיף לעצמו קולות ולנצח בבחירות. הוא טען כי ראש הממשלה אף היה שותף, לכאורה, להסתה נגד רבין. "הוא ידע להלהיב את הקהל שלו, ועשה זאת בצורה שחצתה את גבול הטעם הטוב", טען אינדיק.

    לגבי יחסי ישראל וארה"ב הודה השגריר לשעבר כי לנשיא אובמה היתה הנחת עבודה לפיה הרחקה בין ישראל וארה"ב תבנה אמינות בעולם הערבי והיא תנוצל לבסוף כדי להציב את ישראל במקום טוב יותר לקראת תהליך שלום. "הנחת העבודה הזו היתה שגויה כי ישראל לא הבינה את המהלך", אמר אינדיק.

    בלשכת ראש הממשלה הבהירו כי דבריו לא אינדיק "לא היו ולא נבראו". בליכוד הבהירו כי מדובר ב"שקר נוסף של מרטין אינדיק, שאינו חדל להכפיש ולהשמיץ את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו".

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/313544

    תגוביות:

    1.איך שאמריקה ששונאת את ישראל מנסה לקדם את השמאל הישראלי. זה רק מעיד שהשמאל עומד להיעלם בבחירות הבאות ולכן ארה"ב נוקטת בשיטות נלוזות ושיקריות. אם זה נכון למה הוא מוציא את זה רק לאחר 20 שנה? זה לכשעצמו מעיד על אמינות הדברים!

    2.אינדיק קיבל כספים מקטאר למכון של. אדם משוחד מכף רגל ועד ראש. מושחת עד יסוד. כמו כל המשטר האפל עוד מימי קלינטון ביל, שבזמן שלטונו השיגו הצפון קוריאנים נשק גרעיני וכולנו יודעים מה קורה כשהדמוקרטים חזרו לשלטון. אגב עוד הרבה זוועות קרו בעולם בעת השלטון הדמוקרטי בארה"ב גם אצל אובמה: לוב, מצרים, דעא"ש, רוסיה ועוד הרבה. וכולנו יודעים מה קרה בישראל בזמן שלטון קלינטון…

    3.מעשה בבן מלך שחשב שהוא אינדיק…

    4.האיש הזה שונא את ביבי וכל ממשל אובמה שם אנטישמי לפי התנהלותו.

    5.צריך לשאת תפילה ואפילו יותר מתפילה שגברת קלינטון לא תנצח בבחירות.

    6.עוד ז'ידון עלוב ועוד עם שם של תרנגול הודו (תרגום מילולי). אובמה הקיף עצמו בז'ידים גלותיים מלחכי פנכת הפריץ.

    7.השמאל היהודי נחשף – אובמה הוא גיבורם, בנימין נתניהו הוא אויבם. היהודים הקוסמופוליטיים הם אויבי מדינת הלאום היהודי.

    8.התחנפות לערבים רק ממיטה אסון על העולם.

  8. אין כמו בנימין נתניהו. נגד כל העויינים, נגד כל הטועים, שמר על ישראל יחד עם טראמפ הגיב:

    וממשיך לעשות את זה.

  9. קרי לנתניהו: מספיק להתעקש על הכרה בישראל כמדינה יהודית הגיב:

    שר החוץ האמריקאי – ג'ון קרי יצא בגלוי נגד הדרישה הצודקת של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרשות הערבית, להכיר במדינה יהודית: "אני חושב שזו טעות של כמה אנשים להעלות את זה שוב ושוב כהחלטה הקריטית לגבי יחסם לאפשרות של מדינה ושלום".

    מזכיר המדינה הזכיר בשימוע בוועדת החוץ של בית הנבחרים שהכרה של העולם ושל הרשות הערבית בישראל כמדינה יהודית כבר ניתנה בהזדמנויות שונות.

    "נושא המדינה היהודית נפתר ב-1947 בהחלטה 181 שבה יש יותר מ-30-40 אזכורים של מדינה יהודית. בנוסף ערפאת ב-1988 ושוב ב-2004 אישר שהוא מסכים שזו תהיה מדינה יהודית", ציין קרי.

    "כשאתה מדבר על מדינה יהודית או על מדינת לאום של העם היהודי, או המולדת של העם היהודי, נלווה לזה תמיד זכויות שוות ואי אפליה של אזרחים כלשהם".

    גם דוברת מחלקת המדינה האמריקאית סאקי אמרה בשבוע שעבר בראיון לעיתון "אל-קודס", המקורב להנהגת הרשות הערבית כי העמדה האמריקנית הרשמית היא שישראל היא מדינה יהודית, "ועל כן אין צורך ששני הצדדים יסכימו על כך בהסכם הסופי". דבריה של דוברת מחלקת המדינה באים על רקע נאומו של ראש הממשלה נתניהו בוועידת איפא"ק, שפנה ליו"ר הרשות אבו מאזן ואמר לו כי זה הזמן המתאים להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי ובכך ולסיים את הסכסוך בין שתי המדינות.

    כזכור בתחילת השבוע אמר יו"ר הרשות הערבית – אבו מאזן כי: "אנחנו לא מוכנים להכיר במדינה היהודית…אני מכיר במדינת ישראל כמו שהם הכירו באש"ף. אני לא מבין למה הם לא ביקשו הכרה ממצרים או מירדן, בישראל ימשיכו ללחוץ ולהגיד שאין שלום בלי ההכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי".

  10. משטר אובמה-קרי בא ליצור אוטופיה במזרח התיכון - דבר שהוא הרה אסון / ד''ר גיא בכור הגיב:

    לא שיכרון כוח יש כאן אלא מצוקה קשה. נסיון נואש לאחוז בכל הכוח באותו "הסכם מסגרת" אפלטוני בין ישראל לבין הסונים המכונים "פלסטינים". אם זה לא יישאר למשטר אובמה הקריסה של מדיניות החוץ היא מוחלטת.

    במילים אחרות, כל מדיניות החוץ של ארה"ב בנוייה עלינו בלבד במדינה המושלמת שביקשו האמריקנים לכונן באיזור שלנו.

    מה שאומר שיש לנו הרבה יותר כוח לחץ ממה שנדמה לנו.

    לאחר שלא נבחר קרי לנשיא ארה"ב בשנת 2004 החליט להיות שר חוץ כפי שלא היה כזה מעולם. הוא יעשה סדר היסטורי חדש. הוא יפתור באופן היסטורי את הסכסוך הישראלי – ערבי, יסיים את משבר הגרעין עם איראן, יסיים את מלחמת האזרחים בסוריה ויהפוך את מדינות ערב לדמוקרטיות.

    מאז מטרניך, רישלייה וקיסינג'ר לא יהיה כג'ון קרי, אמר לעצמו.

    אלא שהמציאות שונה לגמרי מהתוכניות המושלמות.

    למאמר המלא:

    http://www.gplanet.co.il/gallershow.asp?top_cat=8

  11. יורם שפטל: הדרישה האמריקנית לחזרה לגבולות 67' - המשך דרכו של היטלר הגיב:

    יורם שפטל: גבולות 67' – המשך דרכו של היטלר המדינות קיוו בסתר ליבן שישלים המלאכה

    המשפטן יורם שפטל טוען כי הדרישה האמריקנית לעקור יישובים אינה מפתיעה. "כבר אז קיוו שהיטלר ישלים את המלאכה".

    עורך הדין יורם שפטל תוקף על רקע יום השואה הבינלאומי שחל השבוע את מדינות העולם שלא עשו דבר כדי לעצור את מכונת ההשמדה הנאצית.

    "דווקא השבוע חשוב לזכור את פשעי מדינות אירופה, רוסיה וארצות הברית שבסתר ליבן קיוו שהיטלר ישלים את המלאכה".

    בפינתו השבועית בערוץ 7 אומר שפטל כי השואה בוצעה בפועל על ידי הנאצים ועוזרים, אך מדובר היה במיזם בינלאומי רחב היקף, כלשונו, "שיצא לפועל רק בגלל ההסכמה שבשתיקה של כל אומות אירופה למעט הדנים וההונגרים שרצו בהמשך ההשמדה".

    לדבריו, גם האנגלים, הבריטים והרוסים יכלו למנוע את המשך השמדת היהודים אך לא עשו זאת. "בריטניה סגרה את שערי ארץ ישראל וסרבה להפציץ את מחנות ההשמדה. הממשל האמריקאי בראשותו של הנשיא רוזוולט, שונא ישראל, עמד על כך שלא יפציצו את מחנות ההשמדה, הם הפיצו שקרים על חוסר יכולת צבאית, אבל האמת היא שהם פשוט ידעו שהפצצת המחנה תביא להקטנת רצח היהודים באירופה", דברי שפטל.

    הוא מוסיף כי "אלמלא הפאסיביות של אומות אירופה וארצות הברית, היקף השואה היה קטן במחצית, לכן ברור שהניסיונות היום להחזיר את מדינת ישראל חזרה לגבולות אושוויץ מטרתם להשלים את מה שהם לא השלימו אז".

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/269954

    תגוביות:

    1.כל מילה של שפטל אמת. אומר מה שרבים חושבים ופוחדים להגיד.

    2.שפטל הנכבד, יישר כוח!!! המשיך לאמור האמת ללא חת וללא מורא!!!
    אנחנו לימינך תמיד.

    3.אובמה וקרי הם מגדולי שונאי ישראל בדור הזה אם לא הגדולים שבהם, למעט, כמובן, הפלשטינאצים ממשיכי דרכו של גנרל האס.אס. חאג' אמין אלחוסייני ימ"ש. הבעיה הגדולה ביותר שלנו, שיש לנו ראש ממשלה פחדן שאיננו יכול לעמוד בלחצים האיומים מצד אומות העולם, לאחר הטעות הקריטית שעשה כשדיבר על שתי מדינות.

    4.כרגיל מבריק והיכן הפעולות לעצירת האסון?

    5.שפטל צודק בכל מילה. דבריו מדויקים. אינדיק הוא קאפו של אובמה.

    6.יישר כח על אמירת האמת ללא כחל וסרק. האזינו לדבריו.

    7.צריך להעמיד את מדינות אירופה הצבועות והאנטישמיות בפני העובדות האלה שהן מנסות להכחיש ולהשכיח.

  12. חשיפה: ארה''ב ניהלה קשרים הדוקים עם האחים המוסלמים טרם עלייתם לשלטון במצרים הגיב:

    משרד החוץ האמריקאי העניק יחס דיפלומטי לאנשי האחים המוסלמים טרם עלייתם לשלטון במצרים
    הוושינגטון פוסט פרסם, על בסיס מסמכים שנחשפו לאחרונה, כי משרד החוץ האמריקאי התיר לאנשי האחים המוסלמים לעבור בשדות התעופה של ארה"ב ללא ביצוע בדיקות מלאות, יחס השמור בד"כ לאישים דיפלומטים ואורחים של כבוד.

    על פי הדיווח, אשר אושר באמצעות מסמכים שהתקבלו ממחלקת המדינה האמריקנית לאחר פנייה של IPT, ארה"ב התייחסה לאנשי האחים המוסלמים במצרים ביחס של כבוד השמור לראשי מדינות או דיפלומטים המגיעים לבקר בכירים אמריקאים רמי דרג. על פי הדיווח, הביקורים נערכו עוד באפריל 2012, טרם עלייתם לשלטון במצרים ביוני 2012.

    http://arabicmedia.co.il/%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%90%D7%A8%D7%94%D7%91-%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%9C%D7%94-%D7%A7%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%99/

  13. לא בנקל מסרבים מנהיגינו בשנים האחרונות לארצות הברית, אפילו כאשר זה פוגע בנו / שחף פילוביץ' ז"ל הגיב:

    כידוע לא בנקל מסרבים מנהיגינו בשנים האחרונות לארצות הברית, אפילו כאשר זה פוגע באינטרסים שלנו. אמריקה היא ידידה שלנו והיא עוזרת לנו במישור הצבאי – אך אל נשכח שגם אנו עזרנו לה בעבר – במלחמה הקרה, בשנים האחרונות בפיתוחים חשובים.

    אולם, בתחום המדיני היו עצותיה כמעט תמיד לרעתנו…

    1948:

    האמריקאים הפעילו עלינו לחץ עצום שלא נכריז על המדינה ובן גוריון הכריז בניגוד לרצונם….

    האמריקאים דרשו מאתנו לא להעביר את הבירה לירושלים ובן גוריון עשה זאת על אפם ועל חמתם…

    האמריקאים דרשו מאתנו לא לתקוף ביו"ש במלחמת העצמאות וממשלת ישראל נענתה לדרישתם ואנו אבלים ומשלמים בעד היענות זאת מאז ועד היום…

    כאשר צה"ל ניהל בזמן מלחמת העצמאות קרבות קשים בחודש מרץ 1948, הציעה ארצות הברית לאו"ם לבטל את החלטתו על הקמת מדינה יהודית והקמת משטר נאמנות של האו"ם במקום זה…

    האמריקאים זרקו אותנו בגסות וללא סיבה נראית לעין בשנים 1948 ושוב ב-1956….

    1967:

    האמריקאים גרמו למלחמת ששת הימים בכך שסירבו לפתוח את מיצרי טיראן אותם סגר הנשיא נאצר וזאת בניגוד להבטחתם.

    1969:

    האמריקאים דרשו מאתנו בשנת 1969 לקבל את תכנית רוג´רס, כלומר לסגת לקו הירוק תמורת אי לוחמה מצרית, למרות שהחלטת האו"ם 242 כלל אינה דורשת מישראל לסגת מהקו הירוק.

    1970:

    האמריקאים קיבלו על עצמם, אחרי הפסקת האש בתעלת סואץ בשנת 1970, לפקח ששום צד לא יזיז כלים כבדים לתעלה, בו בלילה הזיזו המצרים טילים רבים לקרבת התעלה. אמריקה סירבה לשמוע כאשר מדינת ישראל התלוננה על שהמצרים קידמו טילים לקרבת התעלה וזה איפשר למצרים לפתוח כעבור שלוש שנים במלחמת יום הכיפורים.

    1974:

    האמריקאים ביקשו/דרשו ממדינת ישראל לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים, שלא לתקוף ולחסל את "הארמייה המכותרת בגזרה הדרומית של תעלת סואץ בגדה המזרחית", דבר שמשה דיין כינה בכותרת – "גזילת פירות הניצחון" – ולמה דרשו האמריקאים זאת ממדינת ישראל? האמריקאים, הנרי קיסינג´ר שר החוץ האמריקאי היהודי באותה תקופה אמר מבלי להתבייש, שבכדי לשפר את היחסים בין מצרים לבין ארה"ב…

  14. שפטל: קרי הצורר פועל כעושה דברו של ה''איסלאמיסט'' בבית הלבן חוסני איבן עבדאללה אובמה הגיב:

    כאשר מדינת ישראל הייתה בת פחות מעשרה ימים הקהילה הבינלאומית או ליתר דיוק האינטרנציונל האנטישמי הידוע בשמו האו"ם, שלח ארצה את הצורר פולקה ברנדוט, פנאט אנטישמי מבית המלוכה השוודי מתחילת המאה ה19. (כשנפוליאון שלט באירופה כולה הוא המליך את בן דודו של ברנדוט על שוודיה אבל לא זה הנושא המדובר).

    פולקה ברנדוט בא הנה במטרה אחת והיא להשמיד את מדינת ישראל על ידי התכניות השונות והמשונות, לא נעמוד כרגע על פרטיהן, שהציע כדי לפתור את המשבר במזרח התיכון או ליתר דיוק מלחמת תשמ"ד של שבע מדינות ברבריות פשיסטיות שהכריזו מלחמה ופלשו לתוך מדינת ישראל למחרת הקמתה.

    הוא ראה עצמו כ"סרסור" של המדינות האלה והציע תכניות שקבלתן פירושה השמדתה של מדינת ישראל על ידי עצמה.

    מזימתו של ברנדוט לא צלחה משום שבאותם ימים ירושלים לא הייתה חלק ממדינת ישראל, בן גוריון לא הכריז על ירושלים כבירתה עם ההכרזה על עצמאותה של מדינת ישראל וזה נעשה כשנה ורבע לאחר מכן. לכן מחתרת לח"י שהמשיכה להתקיים חיסלה פיזית את הנבל האנטישמי הטמא הזה יימח שמו וזכרו פולקה ברנדוט.

    בימים אלה קם לברנדוט יורש מובהק והוא הצורר ג'ון קרי שר החוץ של ארה"ב. קרי פועל בתנועת מלקחיים כדי להביא להכחדתה של מדינת ישראל.

    צד אחד של המלקחיים הוא שקרי רוצה להבטיח כי איראן תהיה מעצמה גרעינית.

    ראינו זאת בימים אלה, נתניהו זעק זעקות שבר שלא בטוח שיעזרו לאורך זמן אך עצרו באורך זמני את ההסכם המביש והמחפיר שג'ון קרי הוביל אליו, הסכם שבו ג'ון קרי הצורר בכוונת מכוון דואג לכך שבמסגרתו איראן תוכל לשמר את יכולתה הגרעינית כלומר הכוונה היא להפיק פצצת אטום בתוך זמן לא רב מאורניום שמועשר זה שנים בשטחה.

    ההסכם שאליו הלך לחתום ג'ון קרי ואף יזם אותו פירושו שהמפעל למים כבדים שאין לו שום שימוש אחר למעט הצורך לפצצה אטומית יישאר כמות שהוא.

    המפעל להפעלת פלוטוניום שאין לו שום שימוש אחר חוץ מצורך לפצצה גרעינית יישאר אף הוא כמות שהוא.

    העשרת האורניום שכל מדינה המשתמשת באנרגיה האטומית שלה לצרכי שלום ובראש ובראשונה לכורי חשמל גרעיניים – המדינות האלה לא מפיקות כלל בתחומם את האנרגיה הגרעינית הדרושה לכך.

    קרי ממש עמד על רגליו האחוריות הטמאות, האנטישמיות והשטופות בשנאת ישראל כדי שאיראן במסגרת ההסכם תקבל הקלות מרחיקות לכת לגבי העיצומים עליה שלגבי טיבן והיקפן הוא רימה את נתניהו שוב ושוב ואחר כך עוד אמר שהוא לא מעודכן- בוודאי שנתניהו לא יהיה מעודכן הרי קרי מעדכן אותו בדרכי מרמה.

    אבל בסופו של דבר נתניהו השיג את המידע שלו דרך הרמאי הפתולוגי הצורר ג'ון קרי שממש עמד לאלץ את כל הקהילה הבינלאומית להסכים למתווה שלו שיסודו הוא לשמר בידי איראן את יכולתה הגרעינית.

    למה זה כל כך חשוב לצורר ג'ון קרי?

    בדיוק לשם המטרות האיראניות כלומר על מנת שאיראן תוכל לאיים גרעינית על מדינת ישראל בכל עת ובכך להרתיע את ישראל לפעול כפי שצריך נגד הטרור העראבו ג'יהאדי פשיסטי.

    צד שני של המלקחיים הוא שקרי גרר את מדינת ישראל למשא ומתן שאפילו שוטה הכפר יכול להיות בטוח במאת האחוזים שאיננו יכול להוביל לשום הסכם, לא הסכם קבע, לא הסכם ביניים ולא שום הסכם.

    לאחר שלושה חודשי משא ומתן הדבר ברור לחלוטין כי הרי הצורר קרי משתמש ב"סרסור" שלו מערוץ 2 יושב יחד עם עיתונאי "ג'יהאדי פשיסטי" לראיון משותף שבמסגרתו קרי, שיודע שהמשא ומתן שהוא מולידו לא יוביל לשום דבר, מאיים על מדינת ישראל בטרור ערבי אם לא תיכנע.

    מה זאת אומרת אם לא יהיה הסכם? מבחינתו של קרי אם אנחנו ניכנע לכל הדרישות של האויב העראבו ג'יהאדי פשיסטי רק ככה יכול להיות הסכם, כלומר אם נסכים לקבל בשלב ראשון מאות אלפי ערבים ואחר כך מיליוני ערבים ארצה פירוש הדבר הוא השמדתה הגמורה של מדינת ישראל וחזרה כמובן לגבולות אושוויץ 67' וישראל תהפוך לטרף קל לאויב העראבו ג'יהאדו פשיסטי.

    קרי הצורר פועל כעושה דברו של ה"איסלאמיסט" בבית הלבן חוסני איבן עבדאללה אובמה המתחרז עם אוסאמה.

    הוא לא פועל בחלל ריק, יש לו גיבוי מלא לכל צעד שלו וזה צריך להזכיר לנו את הנבזות והבוגדנות של הגיס החמישי ממוצא אדום שבקרבנו האומר לנו כבר שנים שבסוגיית הגרעין האיראני צריך לסמוך על ארה"ב ורק היא תעשה את העבודה.

    בגלל שהאויב ממוצא אדום מבפנים יודע שלא רק שארה"ב לא תעשה את העבודה אלא שהעבודה היחידה שהיא תעשה היא הבטחתה של איראן גרעינית. משום כך האויב מבפנים ממוצא אדום כל כך מטיף לנו שנסמוך על הצוררים אובמה וקרי שיטפלו בגרעין האיראני בגלל שהוא יודע שהטיפול שלהם הוא כמו שראינו במשך כל השבוע הזה.

    http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FMDGFH&c41t4nzVQ=KL

    http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FMDGGH&c41t4nzVQ=KL

  15. מזכיר המדינה על חשיפת מעריב: ''לא ידעתי שחתמתי על המכתב'' / בן דרור ימיני הגיב:

    מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, מגיב לחשיפת עיתונאי מעריב, בן דרור ימיני, לפיה משרדו בבוסטון של מזכיר המדינה סיפק לפעילים אנטי ישראליים קיצוניים מכתבי המלצה, על מנת לסייע להם בפעילותם: "הטעו אותו, הוא לא ידע, ההאשמות שגויות ולא הוגנות"

    לאחר חשיפת עיתונאי "מעריב", בן דרור ימיני את פרשת מכתבי "ההמלצה" שנתן מזכיר המדינה קרי לאישור הכנסת פעילי זכויות אדם לרצועת עזה, ופעילי ארגונים אנטי ישראליים קיצוניים, בעת ששימש ראש ועדת יחסי החוץ של הסנאט, מגיבה דוברת מחלקת המדינה על החשיפה.

    במכתב ששלחה היום לימיני, טענה הדוברת כי קרי לא ידע על שליחת מכתב ההמלצה, וכי מדובר במכתב גנרי שנחתם "אוטומטית" ולא קרי ולא אף איש סגל בכיר ראה את המכתב בטרם נשלח לפעילים האנטי ישראליים. "המכתב היה מכתב שגרתי בנוסח אחיד שהגיע מתושבי איזור ההצבעה של הסנאטור, ונחתם אוטומטית", כתבה הדוברת "הדבר היווה נוהל רגיל עבור הסנאטורים" הוסיפה.

    הפעילים הקיצוניים, וביניהם עלי אבונימה וג'ודי ואוואנס מהארגון הקיצוני "קודפינק", אכן הציגו את המכתב הזה בקהיר כדי לזכות בגישה לעזה. אך המצרים חסמו אותם. הקבוצה התעקשה, ובהמשך הגיעו אוואנס וחברותיה במסגרת המשט שכלל את ה"מרמרה". " סנאטור קרי לא ראה את המכתב, וכך גם בכירי משרדו, הוא נכתב בידי משרדו של קרי בבוסטון, ומשכך, גם לא נראה על ידי אנשי סגל בכיר בוועדת יחסי החוץ של הסנאט" אמרו במחלקת המדינה.

    על פי ההודעה, קרי "רומה" על ידי הפעילים, ששלחו את הבקשה למשרדו המקומי, בבוסטון שנועד לשמש אותו לקשר עם ציבור בוחריו, בעוד שהאנשים שהציגו את המכתב כלל לא התגוררו באיזור הבחירה של קרי.

    בין מציגי המכתב היה גם רוג'ר ווטרס, נגן הבס האגדי של 'פינק פלויד'. שני משתתפי המשט שהמאמר טוען שהשתמשו במכתב, אינם תושבי מסצ'וסטס" התגוננו דובריו של קרי "אף אחד מהאנשים הללו לא פנה למשרדו של סנאטור קרי, ואם האנשים הללו נשאו את המכתב הרי שמדובר בהתחזות, שאינה באחריותו של מזכיר המדינה".

    מכתב ההמלצה של קרי במשלחת פעילים רדיקלים לעזה:

    לאחרונה נראה כי צוות ממשלו של הנשיא אובמה מפספס דברים חשובים רבים המתרחשים תחת אחריותו. כזכור, הנשיא אובמה התבטא כי לא ידע על כך שה-NSA מאזין לקאנצלרית גרמניה ולמנהיגים רבים נוספים ברחבי העולם, על אף שפורסמו עדויות לכאורה על כך שהנשיא אכן ידע על הציתותים.

    "המסקנה על פיה, מזכיר המדינה קרי היה מזוהה עם הפעילים למען עזה, באיזו צורה שהיא, או תומך במטרתם בצורה זו או אחרת, היא הוגנת רק למראית עין ולמעשה מטעה לחלוטין" כתבה הדוברת ופנתה לימיני באופן אישי: "ההאשמות המרומזות שאתה מנסה לדלות מהמכתב לחלוטין אינן מוצדקות".

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/522/442.html?hp=1&cat=404

    תגוביות:

    תרגום המכתב:

    23 בדצמבר, 2009

    לכל מאן דבעי

    אני כותב להביע את תמיכתי החזקה בחברי המשלחת ההומניטארית ממסצ'וסטס שיסעו לישראל ולטריטוריות הפלסטיניות מ- 27 לדצמבר (2009) עד 15 לינואר (2010).

    המשלחת ההומניטארית ממסצ'וסטס נותנת חסות (הכוונה למימון) לביקור זה והם מתכננים להיפגש עם ארגונים לא ממשלתיים, להעריך את מערכת הבריאות ולבחון זכויות אדם ותנאי איגודים מקצועיים ישראליים ופלסטיניים.

    אני מבקש מתוך הערכה, שכל אדיבות תינתן לחברי המשלחת בעת ביקורם. הצוות שלי נפגש עם חברים מהקבוצה והתרשם מיכולתם, מסירותם ומחויבותם לתהליך השלום. אנו מצפים לפוגשם שוב בעת חזרתם ולשמוע אודות ביקורם.

    לכל שאלות או דאגות נא הרגישו חופשיים להתקשר לכריסטופר ווימן במשרדי בבוסטון בטלפון 617-565-8522.

    תודה על שיתוף הפעולה בנושא חשוב מאוד זה.

    בברכה,

    ג'ון פ. קרי

    סנטור ארצות הברית

    12.ד"ר גיא בכור בידיעות אחרונות: ג'ון קרי הוא "אישיות בלתי רצויה" גם בישראל:

    מעולם בתולדות ארצות הברית היא לא נמצאה בשפל כה עמוק במזרח התיכון,עד ששר החוץ שלה, ג'והן קרי, הפך בפועל ל – Persona non grata ("אישיות בלתי רצויה") בכל חלקי המזרח התיכון. זו לא רק המדיניות הכושלת של ברק אובמה, שהפכה את ידידי ארצות הברית לאוייביה, או לכאלה החוששים ממנה, זו גם אישיותיו של ג'והן קרי עצמו.

    למדינות צפון אפריקה הוא לא יעז לנסוע, מחשש ברור לחייו; בסעודיה ובמפרץ הפרסי רואים בו איום מוחשי על שרידות המשטרים, וכמי שמכר אותם לאיראן; למצרים הוא העז להגיע לחמש דקות, וברח משם כל עוד נפשו בו; בטורקיה לא מתלהבים לדבר איתו, לאחר שמכר אותם, לגישתם, לאסד, שעל הישרדותו הוא עצמו הסכים, ימים בודדים לאחר שהגדיר אותו כ"היטלר חדש"; ואפילו הפלסטינים משמשים סכנה לגביו. אדרבא, נראה את קרי לן במלון ב"רשות הפלסטינית". הוא על חייו חס, ולילה אחד לא יסכן עם הטרור, אך אין לו בעיה לסכן את חיי הישראלים, שעל פי התפיסה שלו יצטרכו לבלות את כל חייהם באיום הטרור הערבי. ואולי ייצא קרי לרצועת עזה, שגם לה הוא כל כך דואג? ואולי ללבנון, או לעיראק? שלוש הארצות המוסלמיות, שהיוו ציר ברזל של המדיניות האמריקנית במזרח התיכון במשך עשרות שנים– מצרים-סעודיה-טורקיה, רותחות מזעם על האיש הזה, שנתפס בעיניהן כתלוש מן המציאות, כהזוי, ולכן כמסוכן להן מאוד. המגוחך הוא שקרי מתחייב שהמדינות המוסלמיות יכירו בישראל לאחר "הסכם שלום". ובכן, בו עצמו הן כבר לא מוכנות להכיר.

    אך הדבר המדהים ביותר הוא שאותו קרי הפך לאישיות בלתי רצויה גם בישראל, מי היה מעלה בדעתו אפשרות כזו עם ידידתה הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. נדיבות הלב הסלקטיבית שלו, החיוכים המאולצים, כל אלה אולי עוד הטעו אחדים בישראל, אך לא עוד. הבגידה שביצע בשבוע שעבר בישראל, כאשר סגר למעשה "עיסקה" עם משטר הרשע של האייתולות, תוך ש"שכח" לעדכן את ישראל בפרטים האמיתיים, אלא ברגע האחרון; אזהרתו מפני "אינתיפאדה שלישית" נגד ישראל, כאילו הוא הנציג הפלסטיני; אי-ההבנה הבסיסית שלו את צורכי הקיום של ישראל; יהירותו; והנוהג שלו להגיע לכאן באופן אובססיבי, במנהג אדנות וכבעל הבית – כל אלה מוטטו את המוניטין שלו בישראל. תעיד על כך תדהמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישה האחרונה בין השניים בשדה התעופה, בעקבותיה נמלט קרי למטוסו, מבלי שהיה מוכן אפילו להיראות עם נתניהו. לא ציפינו שכך תמכור אותנו ארצות הברית, ועוד במה שנתפס כאן כעניין קיומי. מתברר עוד שהאיש תמך במשטי השיטנה לעבר רצועת עזה, ותפיסתו את האיזור שלנו ממשיכה להיות מנותקת מכל מציאות.

    למאמר של ד"ר גיא בכור, שהמדינה מדברת עליו: "העיניים לא משקרות, מה קרה בשיחות הגרעין"?

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2313

    הוכחות? פומבית יצא נגד אסד הרודן, ובפועל נתן לו פוליסת ביטוח, בדמות ההסכם לאיסור הנשק הכימי. פומבית יצא נגד משטר האייתולות, ועכשיו הוא שואף, אפילו יותר מהאיראנים, לרצות את המשטר הזה, ולהשאיר אותו ואת מסוכנותו לאיזור. ואת הנשק הכימי בסוריה אספו? 1300 טון חומר כימי מסוכן, שאיש אפילו לא התחיל לגעת בהם, ואין אף מדינה שתהיה מוכנה לקלוט אותם אצלה. בינתים אפילו ההסכם הכימי הוא כישלון מביך של קרי.

    כל ישראלי שואל את עצמו עכשיו: אם ברגע המבחן מכר קרי את ישראל, הכיצד ניתן לסמוך עליו בעתיד? הכיצד ניתן להסכים שאדם כזה יהיה מתווך "נאמן"בין ישראל לבין הפלסטינים? יתכן וממשלת ישראל שבויה בידי ארצות הברית, ומחויבת להמשיך את המשא ומתן, שבינתים הופך לקריקטורה של עצמו, אך הציבור הישראלי עדיין חופשי ופיקח, ואנחנו מבינים היטב מי טוב לנו, ומי מסוכן.

    פורסם בידיעות אחרונות, 23.9.13

    לאתר הפרשנות של ד"ר גיא בכור http://www.Gplanet.co.il

    http://www.facebook.com/notes/gplanet-fans-page-%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99-%D7%92%D7%99%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%98/%D7%93%D7%A8-%D7%92%D7%99%D7%90-%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99-%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%90-%D7%A9%D7%AA%D7%A4%D7%95/587147621332806

  16. חשיפה: ג'ון קרי תמך במארגני המשט לעזה / בן דרור ימיני הגיב:

    מכתב ה"המלצה" שנתן קרי ב-2009 לאישים וקבוצות אנטי-ישראליות, מציב סימן שאלה על שיקול דעתו ועל התנהלותו במו"מ עם איראן

    זה קרה בסוף שנת 2009, בעונה החמה של משלחות מהשמאל האולטרה-רדיקלי לכיוון רצועת עזה.

    הגוף המרכזי שהוקם היה GFM (מצעד החופש לעזה) והוא כלל ארגונים ואישים כמו עלי אבונימה ועומר ברגותי, ראשי קמפיין ה- BDS הגלובלי (תנועת החרם נגד ישראל), רוג'ר ווטרס מהפינק פלויד ופעילות "קודפינק", קבוצה רדיקלית, פמיניסטית ואנטי-ישראלית.

    אחת ממייסדות הקבוצה היתה ג'ודי אוואנס, שפעלה כמגייסת כספים לקמפיין של ברק אובמה בבחירות 2008.

    קרי מתווך אובייקטיבי?

    לקראת יציאת המשלחת לעזה ניסו חברות הקבוצה להשיג תמיכה מהצמרת האמריקאית. האיש שהתגייס לעזור היה סנאטור ידוע ומכובד ממסצ'וסטס, שכיהן אז כיו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, שנחשבת לחשובה ביותר בגבעת הקפיטול, ג'ון קרי.

    הוא העניק מכתב המפציר במדינות הנוגעות בדבר לסייע למשלחת זכויות אדם שיוצאת לישראל ולשטחים הפלסטיניים. חברי המשלחת וביניהם אבונימה ואוואנס אכן הציגו את המכתב הזה בקהיר, כדי לזכות בגישה לעזה.

    זה לא עזר. המצרים חסמו אותם.

    הקבוצה התעקשה ובהמשך הגיעו אוואנס וחברותיה במסגרת המשט שכלל את ה"מרמרה". ההמשך ידוע.

    אביגדור ליברמן, כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, לא היה מעניק מכתב דומה למשלחת של נוער הגבעות, לצורך ביקור יהודים בהר הבית. זה בדיוק מה שעשה קרי, בתפקידו כיו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנאט.

    המצרים לא לקחו את המשלחת ברצינות. ישראל לא לקחה אותם ברצינות.

    הבעיה היתה ג'ון קרי. איך איש כזה, בתפקיד כל כך בכיר כבר אז, צייד חבורה כזאת, שדעותיה בענייני המזרח התיכון קרובות יותר לבל"ד ולחמאס מאשר ל"שלום עכשיו", במכתב יציאה לדרך?

    המכתב מעמיד בסימן שאלה חמור לא רק את האוריינטציה הפוליטית של קרי, אלא בעיקר את שיקול הדעת שלו, הן בנושא האיראני והן בנושא הפלסטיני.

    כבר אז, בסוף 2009, היה ברור לקרי עם מי ועם מה יש לו עסק. בספטמבר 2008 התקיימה אחת הפגישות המוזרות ביותר בניו יורק. מצד אחד היו שם "פעילי שלום" ובכלל זה נציגות "קודפינק" ומצד שני, נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. התוצאה היתה מאבק משותף נגד הסנקציות הנפשעות של ארה"ב.

    ארה"ב היא הידידה החשובה ביותר של ישראל. אין על כך סימני שאלה.

    ההתנהלות של קרי, לעומת זאת, מציבה סימני שאלה קשים.

    איך זה שסנאטור בכיר העניק לגיטימציה לקבוצה שהמאפיינים שלה היו גם תמיכה בחמאס, גם תמיכה באחמדינג'אד וגם עויינות תהומית, הן לישראל והן לארה"ב.

    והשאלה החשובה יותר: האם ג'ון קרי של 2013 הוא ג'ון קרי של 2009?

    מכתב ההמלצה של קרי

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/521/807.html?hp=1&cat=666

    תגוביות:

    1."וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי; וְהָלַכְתִּי אַף אָנִי עִמָּכֶם בקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אֲנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו23-24).

    2.Code Pink is Run by A Leftist Jewish nut case bitch Medea Benjamin

    3.ג'ון קרי וחוסיין אובמה אנטישמים המנסים לחסל את ישראל/יהודה בפעם השלישית. ארה"ב ואירופה תומכות באירן מ- 1979 ומעוררות מלחמות.

    4.הידעתם שאתר וואלה האנטישמי שייך לחברת בזק? האתר הוא אנטי ישראלי ואנטי יהודי, תמיד תומך באויב הערבי והוא נגד הדת היהודית. האתר גם משתף פעולה עם העיתון האנטישמי הידוע עיתון "הארץ". על כל יהודי הגון להחרים את המוצרים שמתפרסמים באתר ולא להיכנס לכתבת ווידאו (כי יש בה פירסומת) ולא לקנות בוואלה שופס או בוואלה טורס וגם להחרים את חברת בזק בעלת האתר. לא ניתן שהשמאל ידרוך יותר על יהודים בישראל.

    5.כיבוש ישראל על ידי המוסלמים בבית הלבן החל.

    6.זו תחילת הנתק בין הרפורמים שמכנים עצמם יהודים לבין ישראל.

    7.עדיף קרי לילה למתבגרים על קרי היום לישראלים.

    8.אובמה וקרי צמד קיצוני המסכן את ביטחון העולם. קרי שמאלן רדיקאלי ואנטי ישראלי, שכמו אובמה מוליך שולל את שומעיו בהצהרות על "חשיבות" ביטחון ישראל, שלא לדבר על ה"אופציה הצבאית" מול איראן…

    9. "שלום עכשיו" היא תנועה אנטי יהודית ואנטי ישראלית בדיוק כמו בל"ד וחמאס.

    10.המשט היה פעולה צבאית נגד צה"ל. רוצה להילחם נגד צה"ל. קוראים לזה אויב.

    11.אין פרו פלסטינים יש אנטישמים.

    12.סוכני הקרן להשמדת ישראל חדרו עד הבית הלבן.

    13.למה לעיתון ציוני כמו מעריב יש עורך פוסט ציוני? אנו מבקשים מבעל מעריב בן צבי למנות עורך שלא מצנזר ידיעות שמזיקות לשמאל.

    14. 120 קאפואים מנהלים את הגטו היהודי של ארה"ב.

    15.כ"כ הרבה דם יהודי, יתמות ושכול יצרו ארגוני "זכויות האדם" האלה, בפעילות התמיכה הגורפת של ארגונים אלה בכל מי שמבקש לחסל את מדינת ישראל ויהודיה או רק להרוג ישראלים בכל גיל ומין. הם הרוח הגבית של ארגוני הטרור והשחרור הפלסטינים במלחמתם בישראל.

    16.אנחנו זקנים מדי לטריקים של הילדון אובמה ובעל הפאה קרי.

    17.אויבינו, השמאלנים, שבים ומופיעים יום ביומו ויש להם נציגים בכל מעמד ובכל חברה בקרב הגויים. הם מצטיינים ברשע גלוי ולא-רציונאלי ואף פעם לא מחמיצים שום הזדמנות לגרום נזק. כמובן, שגם ברשע בעקיפין – שימוש בזרע ישמעאל להריסת כל טוב בארץ ישראל, קרי ארץ העברים, קרי אנחנו.

    *************

    איפה מכתבי "ההמלצה" הנוספים של קרי / בן דרור ימיני

    מזכיר המדינה תמך ב-2009 בגופים שהשתתפו לאחר מכן במשט המרמרה. הבלוגר הבינלאומי המפורסם טוען שמדובר בחתימה פורמלית בלבד מבין מאות חתימות. שינסה למצוא ולו עוד אחת.

    פרסום מכתב "ההמלצה" שהעניק מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, בשנת 2009 למשלחת זכויות האדם האולטרה-רדיקלית של הארגון "קודפינק שיצאה לכיוון ישראל ולשטחים הפלסטינים, העסיק אתמול (יום ד') את המערכת הפוליטית בישראל. מדובר אחרי הכל בגוף שבו חברים כמה מראשי קמפיין החרם על מדינת ישראל, בהם עלי אבונימה ועומר ברגותי, וכן גופים שהשתתפו במשט המרמרה ובמשטים אנטי ישראלים נוספים.

    קרי, אז עדיין סנטור ידוע ממסצ'וסטס שכיהן כיו"ר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, הפציר במכתב התמיכה במדינות הנוגעות בדבר לסייע למשלחת שיוצאת לישראל ולשטחים הפלסטיניים. אולי כתודה על תמיכתו, פרסם הארגון קריאה למעצר "פושעי מלחמה" אמריקאים, ובכלל זה הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, תוך בקשת סיוע מהאחים המוסלמים "לנקות את אמריקה".

    מי אתה ג'ון קרי?

    כדי להבין את המשמעות הפוליטית של המכתב, צריך לדמיין את ליברמן, על תקן של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מעניק מכתב תמיכה למשלחת של חברי נוער הגבעות, במסגרת ביקור לקידום זכויות היהודים בהר הבית.

    ליברמן לא עשה דבר כזה. קרי עשה. למען הסר ספקות, קרי אינו תומך בדעות של "קודפינק", והארגון עצמו הפגין בשנה האחרונה נגד קרי. אבל הצעד שלו מעיד הן על רשלנות חמורה והן על שיקול דעת לקוי. איך איש כזה, בתפקיד כל כך בכיר, העניק מכתב תמיכה לקבוצה שדעותיה בענייני המזרח התיכון קרובות יותר לבל"ד ולחמאס מאשר ל"שלום עכשיו". התהייה היא איך זה ומדוע הסנאטור הבכיר העניק לגיטימציה לטירוף הזה, שהמאפיינים הידועים והגלויים שלו היו אמפתיה לאיראן של אחמדינג?אד ולחמאס.

    אז מיהו ג'ון קרי? הוא איננו עוכר ישראל אבל הוא גילה שיקול דעת לקוי. כך בנושא הפלסטיני, וכך כנראה גם בעניין האיראני. ומותר לחשוש שעדיין יש קשר כלשהו בין קרי 2013 לקרי של 2009.

    הפרסום ב-nrg מעריב על מכתב קרי גרם למהומה במרחב הווירטואלי. הועלו טענות שונות על מקורות המידע, ובכלל זה ניסיון של בלוגר אנטי-ישראלי להפנות אצבע מאשימה תחילה ללשכת נתניהו, אחר כך לרון דרמר, השגריר בארה"ב, ובהמשך לגורמים פרו-ישראליים באמריקה.

    ובכן, לא דובים ולא יער. בגרסת האינטרנט מתפרסם המאמר עם כל הלינקים. מקורות המידע הם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הפעילים האנטי-ישראליים עצמם. את המכתב ואת הטענה שמדובר בתמיכה פרסם אבונימה בעצמו. קרי אף פעם לא טרח לפרסם הבהרה. את הטענה על התנגדות "קודפינק" לסנקציות נגד איראן, וכן את דבר ההזמנה שקיבלו מאחמדינג'אד, פרסם הארגון עצמו.

    אותו בלוגר טען גם שקרי פרסם "מאות מכתבים" מהסוג הזה. ובכן, יציג לנו אותם. לא מאות. רק עשרות. גם במכתבים בודדים נסתפק. בבקשה, האתגר מונח לפתחו.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/522/188.html?hp=1&cat=479&loc=2

  17. "אם ברית המועצות תשים את היהודים בתאי הגזים, זו לא דאגה אמריקאית", אמר קיסינג'ר הגיב:

    בשיחה סגורה שנערכה ב- 1973 בינו ובין הנשיא ריצ'רד ניקסון, שבמימשלו כיהן כיועץ לענייני ביטחון לאומי

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/193/072.html?hp=0&loc=103&tmp=4058

    קיסינג'ר: הערת "תאי הגז" – פליטת פה

    *****************

    קיסינג'ר ניסה לדחות קצת את הרכבת האוירית ואמר לניקסון: "אם ברית המועצות תשים את היהודים בתאי הגזים, זו לא דאגה אמריקאית".

    Kissinger had urged Nixon to delay the airlift so as to let Israel "bleed a little", in the hopes that a badly bruised Israel would be more pliable to concessions in post-war negotiations, but Nixon refused.

    http://conservapedia.com/Henry_Kissinger#Middle_East

    "אם ברית המועצות תשים את היהודים בתאי הגזים, זו לא דאגה אמריקאית", אמר קיסינג'ר בשיחה סגורה שנערכה ב- 1973 בינו ובין הנשיא ריצ'רד ניקסון, שבמימשלו כיהן כיועץ לענייני ביטחון לאומי

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/193/072.html?hp=0&loc=103&tmp=4058

  18. כשהשטן הגדול משלם. ארה''ב מממנת את הרשות שמסיתה נגדה! הגיב:

    ההסתה ברשות נגד ארה"ב והתקיפה האמריקאית בסוריה מעצימה את האבסורד: כי המעצמה היא זו שמשלמת לה מאות מיליונים כדי להתקיים

    "אללה הוא אכבר, יש להרוס את אמריקה, יש להחריב את בריטניה, יש להשמיד את צרפת, יש להחריב את רומא" – כך זועק האימאם בקול צווחני ומתלהם. לרגע היה נדמה שמדובר באיש אל-קאעידה באפגניסטן. אבל לא. ההפגנה הייתה במזרח ירושלים. לא ברור אם שוטרי משמר הגבול היו בסביבה. הם לא נראים בקטע הווידאו, שמצא את דרכו גם ליוטיוב.

    "האמריקאים משלמים כדי לטפח את האויבות".

    האימאם המשיך ואיים על אמריקה להסיר את ידיה מסוריה משום שנקמת המוסלמים בוא תבוא. כך שהוא נגד מעורבות אמריקאית. זה קצת מבלבל. משום שהאופוזיציה הסורית, שהיא בעיקרה סונית, לוחצת על התקפה אמריקאית.

    זו הייתה אמורה להיות העמדה הסונית והסלפיסטית, גם כעניין זמני לחלוטין, ולמרות השנאה לאמריקה, משום שאסד ובעלי בריתו השיעים הם כרגע האויב האכזר של הסונים באשר הם. הרי אפילו ארדואן, תומך האחים המוסלמים וגיבור הסונים, הוא מהתומכים הנלהבים במתקפה אמריקאית. אז מה, לעזאזל, קורה כאן? מי נגד מי? מה נגד מה?

    אימאם חשוך בהפגנה בתוככי מזרח ירושלים איננו הוכחה לשום דבר. כך שצריך לפנות לפלסטינים. מה הם אומרים? בשבועות האחרונים פורסמו ידיעות על כך שחמאס פרסם הודעות נגד תקיפה אמריקאית. ייתכן, רק ייתכן, שמדובר בניסיון להתפייס עם איראן. הרי חמאס זקוק לסיוע האיראני, שנקטע לאחרונה. כך שההתחנפות מובנת.

    האמריקאים הם אויבי האמריקאיות

    אבל מה עם הרשות הפלסטינית? היכן הפלסטינים המתונים? מה דעתם של הפרטנרים שלנו לשיחות השלום שמתנהלות בימים הללו? באופן מוזר משהו אנחנו יודעים קצת מאוד על חמאס, והרבה פחות, קרוב לאפס, על עמדת הרשות. ובכן, כאן נכנס לתמונה ארגון "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW), שעוקב באופן שוטף אחר הנעשה.

    כך שאפשר להניח בצד הפגנות של אימאמים ולעבור לעיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג' דידה". "האמריקאים פעלו להביא להמשך הטבח והחורבן בסוריה. לאחר החרבת עיראק, הניסיון חוזר על עצמו בסוריה".

    עוד נכתב "השקר של אל-קאעידה ואירועי 11 בספטמבר, אשר קבע כי המוסלמים הטרוריסטים הם שביצעו זאת, וכי זה לא היה מעשה אמריקאי פנימי". "איננו תומכים ולא נתמוך בהפצצה האמריקאית על סוריה".

    ועוד: "לאמריקאים יש תפקיד מוגדר שהם שוקדים על ביצועו: למנוע את הצדק, לבסס את העושק ולתמוך בעריצות כאשר הדבר משרת אותם. ישנה מגמה אמריקאית-ישראלית לחלק מחדש את עמי האומה הערבית על בסיס עדתי, דתי ואתני. ארה"ב שולטת בג'יהאדיסטים המבצעים טבח בארצות ערב". לא מדובר בכותב אחד, אלא בכותבים רבים, בכירי העיתון ועורכיו.

    וזה נמשך ונמשך.

    אין דעה אחת. יש כיוון אחד.

    ומעבר לכל דבר אחר יש גם מכנה משותף: שנאה תהומית לארה"ב ולישראל. שטן גדול ושטן קטן.

    וזו אותה ארה"ב שמעבירה מאות מיליוני דולרים לרשות הפלסטינית, כדי שזו תשלם כסף לפקידיה, וכדי שזו תוציא את העיתון הרשמי שלה, שהופך את ארה"ב לשטן.

    בשנים האחרונות היו שינויי חקיקה, אמר לי איתמר מרכוס, יו"ר PMW, כדי למנוע העברות אבסורדיות כאלה.

    וכי מדוע שארה"ב תשלם עבור הסתה נגד ארה"ב?

    אבל מכיוון שמדובר במדיניות חוץ, לנשיא יש מעין זכות וטו, לצורך אישור העברות תקציב למרות החוק.

    כדי להוסיף על האבסורד, רק לפני שבוע הודיעה הרשות הפלסטינית על מענקים מיוחדים של 15 מיליון דולר לאסירים ובאותו יום הודיעה ארה"ב על העברת 184 מיליון דולר לרשות.

    מה שברור הוא שלרשות נותרו רק 169 מיליון. כבר נאמר פעם שהליברלים הפכו לאויבים של הליברליזם. זה רק מחמיר. האמריקאים הם אויבי האמריקאיות. הם לפחות משלמים כדי לטפח את האויבות.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/505/844.html?hp=1&cat=479&loc=8

  19. אם אין אמריקה לי - מי לי? לגבש אלטרנטיבה לארה''ב / מתי גולן הגיב:

    אנחנו בישראל חיים על מלל אמריקאי, בעל-פה ובכתב. יש במגרות שלנו מסמכים ואמירות לרוב על מחויבותה של ארה"ב לבוא לעזרנו אם נהיה בסכנה.

    תמיד אמרנו שצריך להתייחס להתחייבויות אלה במידה ראויה של ספקנות, אבל עכשיו נראה שעלינו להשיל מעלינו אפילו את הספקנות.

    פשוט לקבוע כנתון אסטרטגי שאין מצב שבו ארה"ב תקיים התחייבויות אלה. "אין מצב" – לא כביטוי, אלא כעובדה.

    ומה אם ישראל תוצב בפני אפשרות של השמדה? מצד איראן, למשל? האם גם במקרה כזה אי אפשר לסמוך על ארה"ב שתגיע לשטח כדי למנוע זאת? אנחנו כמובן לא יודעים בביטחון מה יהיה בעתיד, אבל מה שאני טוען זה שאנחנו חייבים לאמץ אורח מחשבה שלפיו אין ארה"ב – גם בסצנריו הגרוע ביותר. זו חזות קשה לעולם, אבל הרבה יותר לישראל.

    מלחמת גוג ומגוג

    אנחנו אומרים שיש ביכולתנו להגן על עצמנו. אנחנו לא אומרים בריש גלי שיש ביכולתנו לעשות הרבה יותר מכך, כלומר לגרום נזקים נוראיים לכל מי שיקום עלינו להשמידנו. ואנחנו יכולים. אבל היכולת הזאת לא יכולה לנחם אותנו. כי אנחנו לא יכולים לענות בהשמדה על השמדה. האויבים רבים מדי, שטחיהם גדולים מדי – ובמקרה כזה מה שבטוח הוא שאנחנו נושמד. ובכל מקרה, מי רוצה למות עם פלישתים? היכולות שלנו קיימות לצורך הרתעה, מלווה בתקווה גדולה שלא יהיה צורך לעשות בהן שימוש.

    לגבש אלטרנטיבה לארה"ב

    הרציונל של המחשבה המדינית-ביטחונית מאז ומתמיד התבסס על ידידותה ותמיכתה של ארה"ב. התנהלות ארה"ב של אובמה מחייבת לחזור אל שולחן המחשבה כדי לגבש אלטרנטיבה.

    אם אתם מצפים שאצביע כאל על כוון, אל תעצרו את נשימתכם. זה משהו שיכול להיות גורלי והוא מחייב שידוד מערכות כמעט בכל תחומי חיינו.

    האם תקיפה בשלב זה תחזיר לארה"ב את אמינותה? ובכן, מאז שאובמה נסוג מהתקיפה, ארה"ב והנשיא הפכו נושא לבדיחות. אבל לא רק.

    החשש שאויבי הדמוקרטיה ירימו ראש מתממש לנגד עינינו.

    סוריה שיגרה אתמול (א') מטוסים לשמי קפריסין. זו אינה אמירה, זו התרסה של מדינה הבטוחה שלא יאונה לה כל רע, לא משנה מה תעשה.

    תקיפה לצורך הגנה

    משום כך תקיפה היא הכרחית. אם לא בגלל העניין הכימי ורבבות ההרוגים הסורים, אז לצורך הגנה על אלה שיאבדו את חייהם בעתיד בגלל חולשת ארה"ב. וושינגטון חייבת להחזיר לעצמה את היוזמה, את התושייה ולהחזיר לידיה את הגה המנהיגות. האם זה לא מאוחר מדי? אולי כן. אולי לא. אולי קצת. אבל היעדר פעולה נגד התוקפן הסורי תהיה מכה אנושה לארה"ב ולנו.

    האם נעמוד באתגר שמציבה לנו ארה"ב מוחלשת? לא אתפלא אם תשובתנו לשאלה זו תהיה תקיפה שלנו באיראן.

    תגוביות:

    1.ומה אומרים לנו היהודונים שלנו? תעשו מחוות לאבו אדולף מאזן, תקימו "מדינה פלשתינאית" עם…ערבויות אמריקאיות, אל תתקפו באירן, כי ארה"ב "תדאג" למנוע מהם את הגרעין שתפקידו לחסל אותנו ועוד. אם זה לא היה איום קיומי, זה היה מצחיק! הלאה היהודונים הצבועים השקרנים!

    2.איפה הכסיל דגן שהסית נגד נתניהו על כך שנתניהו רצה לתקוף את אירן?

    3.שנים מנסים בתקשורת לשכנע אותנו כי המצב בשליטה ונתניהו רק עושה תרגילי בחירות. למי שנותר עוד ספק אחרי השבועות האחרונים לגבי מחויבותה של ארצות הברית למשהו חוץ מהישרדותו של אובמה צריך ללכת לטיפול.

  20. האמריקנים הורו לישראל לא להגן על עצמה במלחמת יום הכיפורים הגיב:

    "רק בדרך נס לא הופצצה ת"א במלחמת יום הכיפורים"

    עדויות מוועדת אגרנט במלאת 40 שנה למלחמה

    במלאת 40 שנים למלחמת יום כיפור הותרו לפרסום עוד עדויות מוועדת אגרנט, ובהן של מפקד חיל-האויר האלוף בני פלד, האומר כי לדבריו, מטוסי-האוייב היו יכולים להטיל גם 10 פצצות על העיר. פלד גם גילה כי הדרג המדיני אסר על חיל-האויר להפציץ מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים. להערכתו, האמריקנים – שאותם הוא מכנה ברמיזה "ידידינו" – הורו לישראל שלא לעשות זאת.

    מפקד חטיבה 14, אמנון רשף, ציין שהחיילים בקו בר-לב לא הופקרו וכי דם רב נשפך בניסיון לחלצם מהמעוזים המותקפים. רב-טוראי בנימין פיינשטיין סיפר לוועדה כי קיבל את הפיקוד על אחד המוצבים בתעלה לאחר שכל מפקדיו נהרגו או נפצעו. לדבריו, שום תגבורת לא נשלחה ולא ניתנו לחיילים תשובות ברורות ברשת הקשר.

    http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=1&entity=954959

  21. מתרסקת התוכנית של ברק אובמה להישען על ''האחים המוסלמים'' במזרח התיכון / בכור הגיב:

    הידד למוות. מצרים מדינה בהתרסקות לאומית / ד"ר גיא בכור

    …ושוב מוצא את עצמו אובמה בצד הלא נכון…כך צוחקים על אובמה "הישגיו"…ושר החוץ האמריקני קרי לא רואה מה קורה כאן?

    מסכנים האמריקנים. הם לא מציגים עוד את כף רגלם ברוב מדינות ערב מחשש שיירצחו.

    ושר החוץ האמרקני ג'ון קרי הוא לא רואה מה קורה כאן? אז איך מסבירים את האובססיה שלו בנושא הישראלי פלסטיני? לא נגד הצדדים הוא נלחם אלא נגד עצמו. הרי עשרות שנים הוא הטיף שלב הבעיה במזרח התיכון זה אנחנו ושאם ה"סכסוך" שלנו ייפתר (הוא העריץ אישית את באשר אל אסאד) שלווה קוסמית תיפול על המזרח התיכון והנה המזרח התיכון מוכיח לו בצורה הנשגבת והמפוארת ביותר עד כמה טעה ולא הבין אותו.

    המסכן נאחז כמו בקרש הצלה בנתניהו ובאבו מאזן ובהשקפת עולמו המומצאת שהמציאות רק לועגת לה.

    מצרים נכנסה למסלול ללא מוצא. כך גם סוריה, עירק, לבנון, צפון אפריקה וגם מדיניות אובמה במזרח התיכון.

    למאמר המלא:

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2162

  22. המקור העיקרי ממנו שואבים האמריקנים את מירצם השלילי הוא הפסיביות הישראלית הגיב:

    לקחת אחריות בטרם מטיפים לאחרים

    אני מאשים את התנהלות הציבור היהודי בישראל. אחד המקורות העיקריים מהם שואבים האמריקנים את "מרצם השלילי" הוא הפסיביות הישראלית. קל להבין מדוע רוב הישראלים אינם מקבלים פתרון גנרי נוסח פרס, וקל לא פחות להבין מדוע רעיונות חלופיים בנוסח "מדינת כל אזרחיה", הם אותה גברת בשינוי אדרת.

    ▪ ▪ ▪

    במאמרו "שיקחו אחריות", מעריב – דעות, מיום 26.5.13, טוען אמנון לורד שמדיניות אובמה בשנתיים הראשונות לקדנציה הראשונה שלו, הכשילה את הסיכוי המעשי האחרון לפשרה סבירה עם הפלשתינים. במציאות שנוצרה באזור לאחר מכן ועל-רקע התנהלותו של אובמה מאז, אין זה מעשי לדבר על ויתור על השליטה בשטחי איו"ש, בעיקר מטעמים של ביטחון לאומי לישראל, כשלא חל שום שינוי בסיבות האחרות. המשך התעקשות אמריקנית בשאלה זו, המתבטאת כיום בעיקר במסעות הדילוגים של קרי באזור, היא פן אקטואלי בולט של חוסר אונים, חוסר חשיבה יוצרת וחוסר זיקה למציאות בהם מתנהל ממשל אובמה לאורך כל הדרך.

    יפה, ואולי אפילו נכון – אז מה?! ממשל אובמה מקדם מדיניות שנראית לו מתאימה לצרכיו ולנכונותו להשקיע בסיפור הישן, המעצבן וחסר התכלית המכונה השגת הסדר בסיכסוך הישראלי-ערבי. מלבד הצדדים המעורבים עצמם, ארה"ב השקיעה בנושא זה יותר משאבים ויותר ומאמצים מכל מדינה אחרת. נראה שאובמה מייצג שלב נוסף של שינוי מגמה בגישה האמריקנית שהתחיל לפניו אך מקבל דגשים חדשים בממשלו. אני סבור שבליבו הממשל מבין שאין סיכוי לפריצת דרך מהותית בגלל שתי סיבות מרכזיות: א. המנהיגות בשני הצדדים אינה מסוגלת למכור לציבור האזרחים שלה מהלך שיש בו "התקפלות" חד-צדדית מרחיקה לכת, בין היתר משום שכל צד מאמין שאין זה אינטרס מובהק שלו או כורח אמיתי. ב. הציבור בשני הצדדים, אף שאינו שש לעימות צבאי, אינו מאמין ברצון הטוב של הצד השני, ואינו מוכן לוויתורים הקשים הדרושים לפשרה היסטורית הוגנת 1.

    ישראל טוענת חזור ושנה שהיא בלבד אחראית לביטחון הלאומי שלה, ובצדק; זו אבן-יסוד בריבונות של כל מדינה. ואם כך, אזי בשאלות יסוד של הביטחון הלאומי, היא אינה חייבת דין וחשבון לאף אחד. בפוליטיקה העולמית, כאשר מדינה כישראל טוענת טענה ממין זה מול מעצמה עולמית כארה"ב, תיתכנה שתי התפתחויות: ארה"ב תדחה את הגישה על הסף, ותכתיב לישראל מהלכים, לרבות מהלכים המסכנים לדעת ישראל את ביטחונה וקיומה. זו התפתחות חמורה מבחינת ישראל, אבל גם התפתחות רעה מאוד לשנים רבות עבור ארה"ב. קרוב לוודאי שמהלך מסוג זה, יקלע את הממשל למשבר מבית, ויפגע אנושות במעמד האזורי והעולמי של ארה"ב כבעלת-ברית וכשותפה אמינה, כשבנוסף לכך היא מסתכנת בכישלון חרוץ.

    התפתחות אפשרית אחרת היא ההתפתחות המתרחשת כיום הלכה למעשה. זו התחילה עוד לפני אובמה, והעצימה בתקופתו. ההתפתחות נשענת על ההכרה שאין אפשרות לכפות הסדר יציב על צדדים יריבים שאינם משלימים זה עם זה, וכי ניסיון כזה יכשל במוקדם או במאוחר, יזיק לצדדים ויזיק גם לשושבין הראשי. במצב הנוכחי מנסה ארצות הברית "להכיל" את אי-היציבות שיוצר הסיכסוך הישראלי-ערבי, בין היתר ע"י העמדת פנים של קיום מו"מ. היה ותווצרנה נסיבות שתאפשרנה פריצת-דרך, תפעיל ארה"ב את מלוא השפעתה להשיג הכרעה. אם לא תווצר הזדמנות כזו, לפחות תמנענה התפרצויות שמקורן בתיסכול, חוסר תקוה וחוסר תכלית, שגם הן עשויות להתאפיין בדינמיקה בלתי-נשלטת. במהלכיה הנוכחיים ארה"ב אינה דוחקת את ישראל או את הערבים לפינה2, אינה מסכנת יתר על המידה את עצמה, מנמיכה להבות ואולי גם ציפיות ו"שולטת" טוב יותר במצב. בה בעת היא נשארת בעמדה של הכוח המרכזי ביוזמה המדינית הקשורה במו"מ, וגם לכך ערך פוליטי.

    בקונסטלציה זו, הדילמה הישראלית בשאלת מדיניות הביטחון הלאומי נגזרת מהסוגיות הבאות:

    א. אין בישראל דעה אחת מגובשת וחד-משמעית באשר לטיבם של גבולות הביטחון המינימליים עליהם אין לוותר בשום תנאי. ברור שאלה אינם גבולות 6 ביוני 1967. כמו-כן, ברור שהחלטה בנושא זה היא החלטה בלתי-הפיכה, ולכן חייבת להתבסס על ה"מקרה הגרוע" (worst case) של איום אסטרטגי על ישראל. מבחינת ארה"ב ואירופה – שפחות "רגישה" ופחות "אחראית" בנושא ביטחון ישראל – ישראל מספיק חזקה כיום בכדי ליטול סיכונים למען השלום; עניין של נוחיות מטעמי ויכוח ולא של הוויה מציאותית. שכן, הוויכוח הישראלי אינו עם הפלשתינים אלא עם הליגה הערבית. באשר למה שיהיה בעתיד, מוכנה ארה"ב להבטיח "הרים וגבעות" של תמיכה מדינית וצבאית, בידיעה מוחלטת שלהבטחות אלה יש כיסוי חלקי כל עוד הממשל המבטיח בשלטון, ולאחר מכן הכל פתוח…

    ב. האיום האסטרטגי על ישראל כולל גם איום דמוגרפי. האיום הדמוגרפי נבנה על יסוד הנחות והערכות שחלקן לא נבדקו מעולם, על חלקן ידוע שאין להן אחיזה במציאות, אך יש מי שדואג לא לברר את האמת, וחלקן במקרה הטוב הן נושא לוויכוח קונספטואלי-אידיאולוגי.

    כך, למשל, לא ברור מדוע כל דיון בשאלה הדמוגרפית מגיע מיד לטענה שהריבוי הטבעי הערבי הוא מקשה אחת ויש לראותו תמיד ובכל תנאי בקונטקסט של ארץ-ישראל המערבית, אבל לא כך לגבי ערב רב של קבוצות ועדות ומוצאים ושבטים בכל מקום אחר במזרח התיכון שם מתבצעת התאמה ל"צרכי נוחיות" של הפרדה הדמוגרפית מהדיון הפוליטי. אני לא רואה שום קשר הכרחי בין ערביי ישראל לבין תושבי עזה – לא אם תקום בסופו של דבר מדינה ערבית-פלשתינית על חלק מהשטח ולא אם לא תקום. כשם שאין מחברים את אוכלוסיית איו"ש לירדן באופן אוטומטי, אין יסוד ענייני לעשות זאת במקומות אחרים, אלא אם מאחורי הטענה מסתתרת מטרה פוליטית, שהטענה היא מנוף לקידומה.

    יש בישראל מספר אסכולות המנסות לצייר תמונה של המצאי הדמוגרפי, ולצידן תחזית של מגמת ההתפתחות הצפויה. כל האסכולות חסרות מידע בסיסי ונתונים בדוקים כאלה ואחרים על הנעשה בעזה ו/או באיו"ש. עיסוק בדמוגרפיה ללא בסיס נתונים מהימן, ללא מידע על תנועת אוכלוסין וללא מידע על מצב בריאות ועל מגמות ונטיות הגירה, איננו רציני. בכל העולם "הנאור" השיטות לבניית מודל דמוגרפי נשענות על מפקדים מתוכננים בקפידה, הנערכים תחת פיקוח קפדני למניעת טעויות והטעיות.

    באיו"ש, ככל הידוע לי, לא נערך מפקד כולל כבר למעלה מעשר שנים, וכל בר-בי-רב מבין שהאינטרס הפלשתיני הוא להאדיר את שיעור גידול האוכלוסין במקום, ולו רק מפני שיש מי בישראל שמוכן לראות בדבר איום אסטרטגי. אין מגוחך מזה בעיסוק בביטחון לאומי. באותו אופן מתעלמים במקומותינו מהעובדה שקיימת תנועת הגירה ערבית לא מבוטלת אל מחוץ לאיו"ש, ובאופן מוזר ביותר אין מדיניות ישראלית מקבילה, של עידוד הגירה-מרצון זו…

    ג. הדיון על עתיד ותוואי גבולות הקבע, מתנהל באופן הרפתקני, לא מקצועי ולא רציני, בעזרת תקשורת מגוייסת, שבמקרים רבים היא אפילו שקרית. הדיון מתעלם בדרך כלל אפילו מחוקיה של מדינת ישראל האוסרים העברת שטחי מולדת לשליטת זרים. דיון זה הוא לרוב פונקצית "מדרגה ("כן" – "לא") של המפלגה המרכיבה את הממשלה ושל מספר מצומצם של דמויות מפתח בה, שסמכותם בנושא לוטה בערפל במקרה הטוב.3

    בחלק מהסקרים העוסקים בשאלות של דעת קהל על פתרון "שתי המדינות" – המנטרה האוסלואית – עוקפים המתדיינים את בעיות היסוד באמצעות "הגדרות יצירתיות" לעולם המושגים עליו נסב הדיון.

    כך, למשל, מתנהל הדיון כאשר הרשות הפלשתינית מוגדרת כנציגת העם הפלשתיני, אעל-פי שהיא שולטת על ומייצגת חלק מינורי ממנו. כך, למשל, ארץ ישראל לגבי חלק מהמתדיינים היא תחומי הקו הירוק, לאחרים זו ארץ ישראל המערבית, ויש מי שרואים בה את גבולות החלוקה מ-1947 ועוד. לנוחיות הוויכוח מחברים חסידי הדמון הדמוגרפי את כלל האוכלוסיה הערבית באיו"ש ועזה, מוסיפים לכך את ערביי ישראל, אך שוכחים את המהגרים הבלתי חקיים שביניהם, את כפל המנייה של קבוצות באוכלוסיה זו, ובעיקר את העובדה שבירדן יושבים יותר פלשתינים מאשר באיו"ש ובמדינות המזרח התיכון הערביות יש יותר פלשתינים מאשר בעזה, המונעות מהם אזרחות. ולכך ניתן להוסיף את מדיניות הנצחת הפליטים של האו"ם ושל הליגה הערבית. את העובדה שרבים מהמכונים פלשתינים או פליטים, כבר מזמן אינם כאלה על-פי כל הגדרה המקובלת בעולם העוסק בתנועות אוכלוסין, ועוד, ועוד.

    עצם השאלה בדבר קיומו של עם פלשתיני טעונה בירור יסודי, משום שאם יש בעולם הערבי מי שמערער על קיומו של עם יהודי בעל היסטוריה של 3500 שנים, בוודאי יתקשה להגן על קיומו של עם פלשתיני על יסוד קריטריונים אוביקטיביים ולא על-יסוד זכות מפוקפקת להגדרה עצמית, שאינה שמורה לכל העמים במידה שווה.

    ד. חוגים בישראל הם יצרני ומקדמי הרעיונות ההרסניים ביותר בכל הנוגע להשמצת המדינה השחרת התנהלותה, גיוס לחצים בינלאומיים לשינוי מדיניות בניגוד להחלטות הדמוקרטיות של רוב האוכלוסיה, קעקוע שיטתי של הנרטיב הלאומי הציוני ושל הצדק הטבעי המגיע לעם היהודי, של המציאות הראלית באזור מאז שנות ה- 80 של המאה ה- 19, של הבגידה הבריטית בישוב היהודי לאחר שקיבלה בריטניה את אישור חבר המדינות להחזיק במנדט שתפקידו לדאוג להסדרת פתרון סביר במחלוקת הלאומית שבין היהודים לערבים בארץ ישראל. במקום זאת הקימה את ממלכת ירדן (לשם מה ועל סמך מה?) ומאז היא עוסקת בניסיון למזער ולגמד את תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי.

    במקום לתקן את העיוותים הגיאופוליטיים שיצרה ברבע הראשון של המאה ה-20, ולעצב מציאות היסטורית של הסדר מדיני ערבי-יהודי סביר באזור, עוסקת בריטניה כיום באינטנסיביות רבה, ובעזרתם האדיבה של מוכי עיוורון כמותה באירופה ושל מוכי שנאה עצמית בישראל, בניסיון להוסיף חטא על פשע. המוזרים ביותר והדוחים ביותר הם "המוכיחים בשער מבית", שככל שנחלשת אחיזתם בדעת הקהל היהודית בישראל, כך מקצינים הם את עמדותיהם ותרומתם השלילית כלפי חוץ, כשפוסט-ציונות היא ביטוי קיצוני ובולט של העדפות אלה.

    לאחרונה גולשת הקרתנות גם לעבר סקרי דעת-קהל, שאמורים להיות כלי "מדעי" לבחינת עמדות ודעות בשאלות של אקטואליה, אידיאולוגיה ועוד. ולמרות העובדה שכלל ידוע הוא שסקרים מבטאים דעת קבוצות למועד עריכתם, נערכים הסקרים ומתפרסמים כאשר הם מבליעים את חולשותיהם ומגבלות תוקפם. לגבי "פתרון שתי המדינות", הם מיתמרים לבטא דעות רוב ומיעוט "מוחלטות" אף על-פי שאין בנמצא דבר-מה גנרי הנקרא "עיקרון שתי המדינות" משום שאין מדינת עיקרון, יש רק מדינה קונקרטית. יש מדינה עם גבולות מוגדרים, סדרי-ביטחון מוגדרים, הכרה הדדית כדרישת סף, מדינה עם או בלי פתרון מניח את הדעת בשאלת ירושלים, מדינה עם או בלי חזרת פליטים, מדינה שמתלווה להקמתה סיום הסיכסוך היהודי-ערבי, או לא מתלווה ועוד כהנה וכהנה. שאלת שאלות גנריות, שאינן מתארות פתרון קונקרטי, מכוונות או מבצעות דה-פקטו גניבת דעת במודע.

    ברור לכל מי שעוקב מעט אחר סקרים, שדעת הקהל שונה בכל תמהיל אפשרי, בכל רגע נתון. גניבת דעת אחרת היא ניטרול "נבחר" של חלקים מהציבור מתוך המדגם נבדק, מתוך הבנה שאוכלוסיות מסויימות עשויות לשנות מהותית את התוצאות. כך למשל נטרול אוכלוסיית איו"ש מסקרי דעת-קהל הבוחנים עמדות כלפי פתרון על-פי "עיקרון שתי המדינות", לא רק משנה את התוצאות, היא גם קובעת נומרוס קלאוזוס יהודי חדש – יש יהודים בישראל שדעתם נחשבת יותר, אלה שגרים בתל אביב למשל, ויש יהודים שדעתם נחשבת פחות, למשל אלה שגרים באיו"ש. וכך פועלים גם בשאלת הגבולות, הדמוגרפיה ועוד. ואם איני מתפלא על מפרסמי סקרים שלהם מטרות פוליטיות מובהקות, אני מתפלא בהחלט על עורכי הסקרים, אנשי המקצוע, שמניחים לאחרים להזנות את מקצועם. אני מבין שעריכת סקרים זו פרנסה, ובכל זאת… הרי גם זנות היא פרנסה, לא כן?!

    לסיכום

    הציבור הלאומי בישראל עדיין לא התבגר, ועדיין מפחד לקרוא לבלוף – "בלוף", ולרמאות – "רמאות"; הגיע הזמן שיתבגר.

    אמנון לורד מאשים את התנהלות ארה"ב באזור. אני מאשים, אם כבר, את התנהלות הציבור היהודי בישראל. אחד המקורות העקריים מהם שואבים האמריקנים את "מרצם השלילי" הוא הפסיביות הישראלית. קל להבין מדוע רוב הישראלים אינם מקבלים פתרון גנרי נוסח פרס, וקל לא פחות להבין מדוע רעיונות חלופיים בנוסח "מדינת כל אזרחיה", הם אותה גברת בשינוי אדרת.

    הגיע הזמן להפסיק לפסוח על שני הסעיפים ולהציג דברים כהוויתם: במצב הקיים באזור, מצב שימשך עוד שנים לא מעטות, קיימים רק שני מסלולים אפשריים להסדר בדרך של הסכם בטווח השנים הקרובות: א. פדרציה ירדנית-פלשתינית שתכלול כאזרחים את רוב תושבי איו"ש, עם שליטה פונקציונלית על חלק מהשטח שיוותר בריבונות ישראלית עד קו הירדן. תוכנית זו תעודד הגירת פלשתינים מרצון לירדן ותתקן בכך חלק מהפרוורסיה הגיאופוליטית שיצרו המעצמות האימפריאליות באזור במסגרת הסכמי סייקס-פיקו.

    ב. הקמת 4-5 קנטונים פלשתינים באיו"ש, כאשר הריבונות והשליטה הביטחונית על השטח בידי ישראל וכל אחד מהקנטונים מהווה אוטונומיה אזרחית, עם אפשרות תנועה בין הקנטונים. בטווח הארוך יותר, קרוב לוודאי שיתחוללו כאן שינויים שיעשו גם פתרונות אלה לבלתי ישימים.

    על ישראל לחזור ולהשתלט על צפון רצועת עזה, ולעזוב את יתר שטח הרצועה מכל וכל. השטח הנותר יוכרז כשטח הפקר עוין מבחינה צבאית, והטיפול בו יהיה על-פי רמת האלימות שיפעיל כלפי מדינת ישראל. פתרונות אלה אולי אינם אידאליים, אבל הם חיוניים מבחינת הביטחון הלאומי של ישראל, צודקים מבחינה היסטורית, והרע במיעוטו מבחינת הפלשתינים שבאזור זה.

    אין לצפות משום מדינה זרה, תהיה ידידותית כאשר תהיה לפעול על-פי האינטרסים הישראלים יותר משישראל עצמה מוכנה לפעול למענם. למעשה, אולי כאן המקום להזהיר את עצמנו, שטרם ראינו את המלה האמריקנית האחרונה ביחסה של ארה"ב לסכסוך הישראלי-ערבי. הכיוון מתבהר, הקצב פחות ברור; המסר היסודי מאידך-גיסא, ברור מאוד – הכדור וגם האחריות בידי הצדדים; יטעו – ישלמו…

    הערות:

    1. ניתן להעריך ולנתח מהם הגורמים הפועלים אצל כל אחד מהצדדים, הישראלים מזה והערבים מזה, אבל הדבר יהיה רחב בהרבה מהיקף הדיון הנוכחי. במוקד הדברים עומדים מצד ישראל שיקולים כגון: האיומים האסטרטגיים החדשים המתהווים באזור בגלל השינויים הגיאופוליטיים והמאבק המתפתח בין השיעה לסונה. האיום האירני מהגמד איומים אחרים. ההבנה שהבעיה האמיתית אינה ערביי איו"ש אלא ה"עולם הערבי" שלא שינה את גישתו הבסיסית מאז 1947, ואף קודם לכן, כשההצעה הסעודית-קאטרית היא כסות עיניים לאמת. וההבנה שכאשר החזית המזרחית הולכת ונבנית מחדש, ועתיד להתחולל בה בתקופת השנים הקרובות מאבק איתנים איסלאמי בין הסונה לשיעה, אין זה הזמן לישראל להתכנס מחדש לעבר "גבולות אושוויץ" של 1967, עם תיקונים קלים או כמעט בלעדיהם. יתר-על-כן, הולכת ומתחזקת ההערכה אצל מי שעיניו בראשו, שהמערב נמצא בנסיגה, וישראל צריכה לבסס את הגנתה על מציאות גיאופוליטית תומכת ועל עוצמה צבאית, שלגיאוגרפיה ולטופוגרפיה יש בה משקל חשוב ביותר. יתר-על-כן, המנהיגות הפלשתינית באיו"ש אינה מנהיגות-אמת של "העם הפלשתיני", לא רק משום שאינה שולטת בעזה, אלא גם משום שמעמדה באיו"ש נשען על ירדן (שגורלה במאבק הפאן-איסלאמי לא ברור), היא אינה שולטת ברוב מניינו ובינינו של "העם הפלשתיני", לא תוכל לספק את שאיפת ההמונים ל"שיבה", ולא מובטחת יציבותה העצמית, אלא בחסות ישראלית ואמריקנית – ברווז צולע שמקרקר בקול רם…
    ובמוקד הדברים מהצד הפלשתיני קיים אוסף רחב של קשיים וספקות באשר למחיר שיש לשלם עבור התמורה שהעם בישראל מוכן לתת (אינני מונה זאת הפעם, אבל ניתן הסיק חלק מהשיקולים מתוך הדברים הקודמים), ומול מאזן זה עומדים השיקול של שרידות ההנהגה הנוכחית במחיר של אי-הכרעה וגרירת רגלי הסכסוך הלאה… עד אשר ישראל תשבר או המציאות תכפה שנויים בכוח.

    2. כאן אולי המקום לציין שארה"ב חזקה מספיק בכדי לדחוק לפינה את ישראל בגלל התלות הגבוהה של ישראל בה, אבל ספק רב אם ארה"ב של אובמה חזקה מספיק לדחיקת הפלשתינים ולמעשה הערבים לפינה, משום שהם בניגוד לישראל אינם מאויימים איום קיומי ע"י ההתפתחויות האסטרטגיות האחרונות. בהנחה שמלחמה ישראלית-אמריקנית אינה על סדר היום בשום נסיבות שהן, תגובה ישראלית בלתי צפויה ללחץ אמריקני בלתי-סביר עשויה להיות חרב פיפיות לניסיון הלחץ.

    3. התרגיל המדהים האחרון היה המו"מ בין אולמרט לאבו מאזן, בשלהי תקופת ממשלת אולמרט, בצורה החובבנית ביותר האפשרית, מחוץ למסגרת דיו ואישורים של המוסדות המוסמכים בישראל, ובידיעה של שני הצדדים שאין רוב בישראל להעברת תוכנית מהסוג שהציע אולמרט, במצוקתו. סליחה על "הבוטות", אבל זו קרתנות פוליטית והרפתקנות פוליטית ולא מדיניות לאומית אחראית. אולמרט טיפל בנושא באותו חוסר- אחריות שבו החליט על מלחמת לבנון השניה וניהל בה את המהלכים המרכזיים.

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-84359-00.html

  23. דו''ח: המימון של ממשלת ארה''ב לארגונים פוליטיים במזרח התיכון חותר תחת מדיניותה הגיב:

    NGO Monitor 20.05.2013

    ירושלים – NGO Monitor הציג היום לחברי קונגרס דו"ח המראה כי המימון מטעמה של ממשלת ארה"ב לכמה ארגונים פוליטיים בשטחי הרשות הפלסטינית ובישראל נוגד את מדיניותה של ארה"ב, ומשפיע בצורה שלילית על תהליך השלום. בנוסף, אין על כספים אלו בקרה עצמאית החיונית למניעת ניצולם לרעה.

    פרופסור ג'ראלד שטיינברג, נשיא NGO Monitor נמצא בוושינגטון בימים אלה בסדרת פגישות עם חברי קונגרס, מכוני מחקר בוושינגטון, עיתונאים ומעצבי מדיניות: "חלק מהארגונים המקבלים מענקים פועלים באופן הנוגד את המטרות והמדיניות של תכניות המימון", הסביר שטיינברג. " לדוגמא, הקרן הלאומית לדמוקרטיה (NED), הזוכה למימון מממשלת ארה"ב, מממנת ארגונים המכפישים את ישראל ומקדמים ניסיונות להחרים אותה. פעילות זו נוגדת באופן מובהק את מדיניותה של ארה"ב".

    ארגון מיפתאח (178,740$ בשנים 2012-2007), הוא ארגון פלסטיני המעורב בפעילות אנטי ישראלית ואנטישמית, כולל הפצת עלילת הדם והאשמות שווא בדבר "טבח של ילדים פלסטינים".

    ארגון נוסף בשם "חלונות" (Windows) קיבל מענק בסך 750,000$ מהסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID), ומתואר על ידה כ"כלי המאפשר למשתתפים הישראלים והפלסטינים ללמוד האחד על השני". תכנית התקשורת לנוער של "חלונות" מאמצת את הנרטיב הפלסטיני לגבי הסכסוך, כולל השוואות בין ישראל לגרמניה הנאצית.

    "ברור ש-USAID ו-NED אינם מחזיקים בדעות אלו", אומר שטיינברג, "אבל, המימון מצביע על בקרה, פיקוח ושקיפות לקויים בהחלטות לגבי מענקים מסוג זה. ממשל תקין מחייב הערכה עצמאית של דיווחים המוגשים מטעמם של ארגונים המעורבים בנושאים מורכבים מן הסוג הזה".

    NGO Monitor קורא לקיים הערכות עצמאיות, מקצועיות ומעמיקות של פעילות ארגונים לא-ממשלתיים לפני ההחלטה להעביר להם מענקים, בזמן ביצוע הפרויקט ובסיומם של מחזורי המימון.

    NGO Monitor גם מציין כי בכירים בממשל האמריקאי נוקטים בצעדים חשובים להגברת השקיפות והאחריותיות בנושא. NGO Monitor קיבל לאחרונה אישור משגריר ארה"ב בישראל דניאל שפירו על כך שהשגרירות "מיישמת מדיניות של בקרה מוגברת על ההחלטות להעביר מענקים בשנים הקרובות".

    http://www.ngo-monitor.org.il/article/_346

  24. "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה בעולם שאי אפשר להטביע" - אלכסנדר הייג הגיב:

    כמעט ועל בסיס יומי נשמעות אמירות בדבר הקשר המיוחד לכאורה עם ארה"ב, כאילו שללא האמריקאים ישראל פשוט היתה חודלת מלהתקיים, לפחות במתכונתה הנוכחית.

    הטיעון הטיפשי הזה, שהאמריקאים רואים בישראל בת ברית,הוא פשוט שקר גס.

    צריך להדגיש שכבר ב- 1945, עוד לפני שישראל בכלל קמה, הנשיא רוזוולט אמר שאת "בקיאותו" באיסלאם ובציונות הוא זוקף לשיחתו עם אבן סעוד באגם המר וכל מילה נוספת בנדון מיותרת.

    מני אז ארה"ב הפעילה לחצים כבירים על הישוב הציוני, פשוט בכדי למנוע הקמת מדינה יהודית ( בעיקר באמצעותו של מזכיר המדינה דאז ג'ורג' מרשל) בדגש על הלחצים שהופנו בכדי להביא לכדי אימוץ תכנית "ברנדוט".

    חשוב להזכיר שטרומן הכיר בישראל דה פקטו ולא דה יורה.

    המדיניות הפרו ערבית הזאת המשיכה במלחמת העצמאות גופא, עת השגריר האמריקאי בישראל דאז, ג'יימס מקדונלד, שלח מכתב איום לישראל ובו דרישה לסגת מסיני עד לאינץ' האחרון.

    היה זה מזכיר המדינה של הנשיא דוויט ד' אייזנהאואר (פוסטר דאלס) שטען שישראל היא כאבן ריחיים על צווארו, ושנתיים לאחר מכן הוא שאל: "הכיצד יש גם להרים צחיחים ערך סנטימנטלי" כאשר רמז לכך שישראל חייבת לוותר על הנגב לטובתה של מצרים.

    האם גם אז היה "כיבוש"?

    למותר לציין שבאותו פרק זמן ארה"ב הטילה אמברגו על ישראל, בעוד שחימשה דה פקטו את מדינות ערב (בניגוד להצהרה שהאמברגו הוא על כל המזה"ת).

    הלזה ייקרא ידידה?

    ב – 1967 מספר ימים לפני מלחמת ששת הימים, השגריר האמריקאי נפגש עם לוי אשכול ומכר לו הבלים על כך שחוסיין מלך ירדן לא ייקח חלק אקטיבי במלחמה ורק ירה מספר יריות בודדות על מנת להראות "סולידריות ערבית".

    השאר היסטוריה.

    שנה לאחר מכן נהרגו כמאה חיילי צה"ל בעקבות הדלפה לירדנים על פעולת "כראמה".

    בשנת- 73 האוטו אנטישמי הנרי קיסנג'ר אמר למפקד חיל הים האמריקאי בעל ארבעת הכוכבים אלמו זומוולד, בזמן מלחמת יום הכיפורים ואני מצטט: "כי כוונתו לראות בהקזת דם ישראלי במידה מספקת כדי לרכך אותה לקראת הדיפלומטיה שהוא מתכנן לקראת התקופה שלאחר המלחמה".

    מה כבר אפשר לצפות מאחד שאמר (באותה שנה אגב) שאם יכניסו את יהודי בריה"מ לתאי גזים, אז זו לא בעיה אמריקאית.

    לא מפתיע אם כן שהאמריקאים כמעט והביאו את ישראל אל עברי פי פחת.

    מאז ואילך ניתן למנות את הנסיגה מסיני "תמורת פיסת נייר" (ציטוט דבריו של מרגל האס. אס. אנואר סאדאת), עזה וחלקים מיו"ש, ביטול פרוייקט הלביא, ביטול עיסקת הפלקון וכו'… למרות עצם קידומם של אינטרסים אמריקאים במזה"ת, קרי, כשישראל גייסה חיילי מילואים ובכך מנעה פלישה סורית (שארה"ב ראתה בה פלישה סובייטית) לירדן ואף הצילה אותה לאחר שהירדנים נכנסו למלחמת חורמה עם אש"ף.

    היום המגמה של גימוד ישראל נשארה על כנה, כלומר להחזיר את ישראל לגבולות- 49, שלא נחשבים ברי הגנה כלל, גם אגב לדידם של האמריקאים בהתאם למפה שהוצגה לנשיא ג'ונסון (קרי: "מפת הפנטגון") שכללה בתוכה את עזה, יו"ש, רמת הגולן לרבות את חלקו הסורי וגם חלקים מחופו המזרחי של חצי האי סיני.

    צריך לזכור בהקשר זה שההסכם שהתקבל זה מכבר, עוד בוועידת סן רמו עדיין תקף.

    דהיינו, לפי החוק הבינלאומי מדובר על שטח שיועד לבית היהודי כולל גם את עבר הירדן המזרחי וגם את דרום לבנון עד לעמק הליטני.

    עתה, לגבי הסיוע, מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר ג'ורג' שולץ אמר בנדון, שפשוט מדובר בכלים בסיסים במדיניות החוץ של ארה"ב הקשורים ישירות לביטחונה הלאומי ולרווחתה הכלכלית.

    מזכירו הבכיר ויליאם שניידר טען, שסיוע חוץ הוא אחד האמצעים הזולים והיעילים שברשותה של ארה"ב להגברת ביטחונה הלאומי.

    אסיים עם המילים שנאמרו לשמואל כץ ע"י ג'וזף סיסקו בשנת 89, להלן:

    "אני מבטיחך, מר כץ, שלולא קיבלנו תמורה מלאה על כספנו, אזי לא הייתם מקבלים ולו אגורה אחת מאיתנו".

    אריק שרון העריך שהמידע שישראל העניקה לאמריקאים בכל הנוגע לנשק סובייטי מוערך ב- 80 מיליארד דולר.

    שורה של קצינים אמריקאים ובהם אדמירל ג'ורג' קיגן (ראש המודיעין של חיל האוויר האמריקאי לשעבר) מעריכים שמדובר באותו סכום.

    ישראל היא בסה"כ מריונטה שמקבלת הוראות מהפטרון בסטייט דיפרטמנט ובסי. איי. אי.

    כדאי שנתחיל פשוט להפנים את זה.