בזמן בו רבים בעולם שגו באשליות לאחר המלחמה, המנהיג הבריטי העז להתריע מפני השאיפות הסובייטיות והציע דרך לנצח אותן
אף נאום מפי מנהיג זר לא יצר סערה גדולה יותר מאשר זה שנישא על ידי וינסטון צ'רצ'יל במכללה שולית אי שם במערב ארה"ב, חודשים מספר לאחר תום מלחמת העולם השנייה. כפי שהתברר בהמשך, אף נאום גם לא הוכח כנבואי יותר בכל הנוגע להתקפה הקטלנית ביותר שהתבצעה אי פעם נגד חירות האדם.
רבים ציפו כי נאומו של צ'רצ'יל במכללת ווסמינסטר אשר בעיר פולטון במיזורי שנקבע ל-5 במרץ 1946 יעסוק בתבוסת הפשיזם בידי שלוש מעצמות המלחמה – ארה"ב, בריטניה וברית המועצות – ובשלום הנרקם לאחריה. אך במקום זאת הנאום נשא מסר מבשר רעות. רגע חדש של משבר הנוצר באירופה ובעולם כולו: מאבק בין הקומוניזם לבין המערב הדמוקרטי. “צל נפל על הזירה שזה עתה הוארה בידי ניצחון בנות הברית”, הזהיר צ'רצ'יל. “החל משטטין שבים הבלטי ועד טרייסטה על החוף האדריאטי, מסך ברזל ירד לאורך היבשת”.
היסטוריונים הנוטים לשמאל תלו בנאום צ'רצ'יל את האשמה לזירוז פרוץ המלחמה הקרה. אלינור רוזוולט, עדיין נושאת את המורשת הפוליטית של בעלה המנוח, הוכתה בזעם. היא חששה כי המסר של צ'רצ'יל יסכן את משימת שמירת השלום של ארגון האו"ם שזה עתה נוצר. התקשורת משמאל הוקיעה את הנאום כ”רעיל” ואת הנואם כ”מחרחר מלחמה”.
אלא שנאום רעיל באמת נישא כמה שבועות קודם לכן, מפי יוזף סטאלין בכנס פעילים של המפלגה הקומוניסטית במוסקבה. הנאום הזה נשכח כבר בימינו בהשוואה לדבריו של צ'רצ'יל, אך באותה העת הוא חשף לא פחות את התהום שהחלה להיפער בין המזרח למערב.
“תהיה זו טעות לחשוב כי מלחמת העולם השנייה פרצה במקרה”, פתח אז סטאלין. “למעשה, המלחמה פרצה כתוצאה בלתי-נמנעת של התפתחות כוחות מדיניים וכלכליים עולמיים על בסיס מונופול הקפיטליזם”. בכך חזר המנהיג הסובייטי על התקפתו של מרקס נגד הקפיטליזם והאשמתו בחלוקת משאבים לא-שוויונית. הוא הדהד גם את טענת לנין על כך שמדינות קפיטליסטיות חמדניות יצאו בהכרח למלחמה אחת נגד השנייה. שלום הוא אפשרי, טען סטאלין, אך רק לאחר ניצחון גלובלי של הקומוניזם. המסר היה ברור: התחרות ההיסטורית בין סוציאליזם לבין קפיטליזם דמוקרטי נמצאת כבר בשיאה.
נאום סטאלין היה מארג של שקרים והשמטות. הוא תיאר את ברית המועצות כיריבה העיקרית מול הפשיזם באירופה, אלא שבפועל סטאלין עצמו הוא זה שחתם על ברית סודית עם גרמניה של היטלר במטרה לחלק את היבשת ביניהם. ההסכם אפשר לברית המועצות לפלוש ולכבוש את מזרח פולין ב-1939 בעוד היטלר פלש אליה ממערב, ובכך הביא לפרוץ המלחמה. במשך כמעט שנתיים, ברית המועצות וגרמניה הנאצית היו בנות-ברית; גרמניה מכרה נשק לרוסים והרוסים מכרו לגרמניה חיטה ונפט.
סטאלין גם הבטיח לקהל שומעיו כי מדיניות הקולקטיביזציה של החקלאות היא “שיטה מתקדמת ביותר” להפוך את כלכלת ברית המועצות למודרנית. בפועל, כפיית הקולקטיביזציה על חוות פרטיות שהחלה בסוף שנות העשרים יצרה אסון אנושי של ממש. חקלאים רבים נאבקו כדי לשמור את חלקת האדמה שלהם, וחמישה מיליון מהם גורשו ועקבותיהם נעלמו. הממשלה החרימה את מלאי החיטה והתוצאה הייתה רעב בקנה מידה אדיר. עד ל-1934 כ-13 מיליון אזרחים סובייטים מתו מוות לא-טבעי על מזבח החזון הקומוניסטי של סטאלין, בין אם ברעב או פשוט ברצח המוני.
באופן אירוני, סטאלין דווקא אמר אמת כאשר התפאר כי “אף אדם אינו מעז להביע ספק לגבי הצלחת המערכת החברתית הסובייטית”. לפחות 700 אלף "ספקנים" כאלה (או כל אחד אחר שאפילו רמז לביקורת קלה על המנהיג) נרצחו במהלך הטיהורים הגדולים בין 1936 ל-1938. משטרה חשאית, משפטי ראווה והתנקשויות, עינויים ומחנות מאסר וטיהור אתני: הסובייטים לא חסכו בשום אמצעי טרור כדי להשתיק התנגדות.
כל העובדות האלו בוודאי היו חלק מהערכתו של צ'רצ'יל לגבי ברית המועצות, אך האמת המטרידה ביותר לגבי רוסיה של סטאלין הייתה שאיפתה הכוחנית לבלוע את מזרח אירופה אל תוך חיק הקומוניזם. במשך חודשים ארוכים, צ'רצ'יל חזה בחרדה גוברת כיצד סטאלין מפר את ההסכמים שנחתמו בין המעצמות עם תום המלחמה והבטיחו בין השאר חופש ודמוקרטיה למדינות מזרח אירופה. במקום זאת, הגיס החמישי הקומוניסטי נכנס לפעולה מלאה במדינות אלו וציית לחלוטין להוראות ממוסקבה. כפי שאמר צ'רצ'יל בנאומו:
המפלגות הקומוניסטיות שהיו קטנות מאוד בכל מדינות מזרח אירופה עלו לפתע לגדולה ולשלטון הרבה מעבר לכוחן האמיתי, וכעת שואפות להשיג שליטה טוטליטרית. לא משנה איזו מסקנה תסיקו מן העובדות האלה, והן אכן עובדות, זו בוודאי לא אירופה המשוחררת עליה נלחמנו כדי לבנות”.
כל תיאוריו של צ'רצ'יל את התכניות הסובייטיות לגבי אירופה התבררו כמדויקים לחלוטין, והצגתו את הקומוניזם כ”אתגר גובר וסכנה לתרבות הנוצרית” הוּכחה בשטח שוב ושוב, עם כל מדינה שנפלה תחת ההשפעה הסובייטית המזיקה.
באותו זמן במוסקבה, הדיפלומט האמריקני הבכיר ביותר על אדמת רוסיה הגיע כמעט בדיוק לאותה מסקנה. "המברק הארוך" שניסח ג'ורג' קנאן טען בעד מדיניות של “הכלה נחושה” מול ברית המועצות, והגיע למשרדי מחלקת המדינה בוושינגטון ימים ספורים לפני נחיתת צ'רצ'יל בפולטון. “ברור לכל כי ארה"ב אינה יכולה לצפות ליחסי קרבה מדיניים עם המשטר הסובייטי בעתיד הנראה לעין”, כתב. “לכן עלינו להמשיך ולצפות כי המדיניות הסובייטית לא תשקף שלום ואהבה ויציבות, ולא תכיל אמונה אמיתית באפשרות של דו-קיום בין העולם הסוציאליסטי לזה הקפיטליסטי, אלא תפעיל לחץ מתמיד לקראת שיבוש והחלשה של כל השפעה יריבה או כוח יריב”.
מול כל אלה נדמה היה כי אשליות כמו תיאורו המוזר של פרנקלין רוזוולט את סטאלין כ”דוד ג'ו”, מעין שותף עליז בבניית קהילה דמוקרטית גלובלית, היו חסרות כל פשר. אך למרות זאת קשה כיום, מנקודת מבט היסטורית, להבין במלואה את תחושת האימה שדבריו של צ'רצ'יל ודאי הפיצו בקרב העם האמריקני העייף ממלחמות. הוא עצמו ודאי הבין את גודל המשימה אותה הוא דורש מקהל שומעיו: לרתום את כל משאביו הכלכליים, הצבאיים והמוסריים במטרה לבלום את השאיפות הסובייטיות באירופה ומעבר לה. “אינני מאמין שרוסיה חושקת במלחמה”, אמר. “הדבר בו הם חושקים הם פירות המלחמה וההתפשטות המתמשכת של כוחם ותורתם”.
ארה"ב, טען צ'רצ'יל, חייבת להימנע מן הטעות אותה עשתה לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר נטשה את חבר הלאומים וזנחה את אירופה לגורלה. עליה לסייע ולוודא כי ארגון האו"ם החדש יהפוך לכוח אפקטיבי של שלום וביטחון, “ולא עוד קומה במגדל בבל”. חשוב מכל, צ'רצ'יל קרא לכינון מערכת יחסים “מיוחדת” בין אמריקה לבריטניה: חלוקה של מודיעין צבאי, הסכמי הגנה הדדית ושיתוף פעולה אסטרטגי כדי לקדם ולתמוך בדמוקרטיה.
הרעיונות הדמוקרטיים המשותפים לשתי המדינות, כך הסביר, מהווים את הבסיס לשותפות ייחודית שתהדוף את הכוונות הרודניות של הקומוניזם הסובייטי:
לעולם לא נפסיק להצהיר ללא פחד על העקרונות הדגולים של חירות וזכויות האדם שהם המורשת המשותפת של העולם דובר האנגלית, ודרך המגנה כרטה, מגילת הזכויות, הביאס קורפוס ומשפט בידי חבר מושבעים והחוק האנגלי מוצאים את הביטוי הידוע ביותר בהצהרת העצמאות האמריקנית… זהו המסר של העם הבריטי ושל העם האמריקני לאנושות כולה”.
מבקרים הוקיעו את בחירת המילים של צ'רצ'יל כשוביניסטית וכדוגמה לאימפריאליזם תרבותי. הפובליציסט המפורסם וולטר ליפמן הגדיר את הנאום “טעות כמעט-אסונית”. בראיון לבטאון המפלגה 'פראבדה', שכצפוי תורגם ופורסם גם ב'ניו-יורק טיימס', סטאלין השווה את צ'רצ'יל להיטלר: “מר צ'רצ'יל, גם הוא, פתח במלאכת חרחור מלחמה המבוססת על תיאוריה גזעית… לטענתו, רק אומות הדוברות האנגלית נועדו לשלוט בגורל העולם כולו”.
אך בימינו אנו, כל הערכה כנה על האופן בו הסתיימה המלחמה הקרה חייבת להודות בתפקיד המכריע של ארה"ב ובריטניה אשר עמדו במשך ארבעה עשורים מול התוקפנות הסובייטיית. הרכבת האווירית לברלין, הקמת ברית נאט"ו, ההגנה על מערב אירופה והתמיכה במהפכות דמוקרטיות במזרחה – בכל המקרים האלה מערכת היחסים המיוחדת בין אמריקה לבריטניה הטתה את הכף לטובת החירות.
ברגע יוצא דופן של גילוי לב, מיכאיל גורבצ'וב אימץ את המסר המרכזי של צ'רצ'יל בנאום הפרידה שנשא בחג המולד של 1991, ברגעיה האחרונים של ברית המועצות המתפרקת. המלחמה הקרה, “המערכת הטוטליטרית”, “המיליטריזציה המטורפת” ששיתקה את “הכלכלה שלנו ואת הרוח הציבורית והמוסרית” – כל אלה הגיעו כעת לקיצן ואין דרך חזרה. “אני רואה חשיבות רבה בשימור ההתקדמות הדמוקרטית שהושגה בשנים האחרונות”, אמר אז גורבצ'וב. “שילמנו בחוויות טרגיות ובהיסטוריה שלנו עבור ההישגים האלה, ואל לנו לנטוש אותם, לא משנה מה יהיו הנסיבות ומה יהיו התואנות”.
לפני 75 שנים וינסטון צ'רצ'יל היה בין היחידים שהעז לדמיין תוצאה כזאת, אך היא הייתה תלויה בכך ששתי בנות הברית הדמוקרטיות, בריטניה וארה"ב, יחלקו “אמונה במטרה אחת של השנייה, תקווה בעתיד אחת של השנייה והבנה כלפי החסרונות אחת של השנייה”. עם ההיסטוריה כמדריכתו, צ'רצ'יל הבין שניצחון כזה יוכל להיות מושג רק בעזרת רצון ומאמץ לאומי אדיר. “אם כל הכוחות החומריים והמוסריים של בריטניה יצטרפו לאלה שלכם באיחוד ואחווה”, אמר אז, “הדרך לעתיד טוב יותר תהיה ברורה, לא רק עבורנו אלא עבור כולם, ולא רק בזמננו אלא במאה השנים שיבואו”.
פרופ’ ג’וזף לוקונטה הוא מרצה להיסטוריה בקינגס קולג’ בניו-יורק, וד"ר נייל גרדינר הוא ראש מכון מרגרט תאצ'ר לחירות. המאמר התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
יש אנשים שכשהם מדברים צריך להקשיב.
וינסטון צ'רצ'יל, גדול מדינאי המאה העשרים היה ללא ספק אדם כזה.
אולי כדאי שנקשיב גם למדינאים גדולים שקמים אצלנו?
מאז קום המדינה היו לנו שנים כאלו.
הראשון הלך לעולמו לפני 48 שנים, והשני…השני עדין חי ונושם ובועט.
כדאי להקשיב לו.
טוב, אלו החדשות של אתמול. כיום רוסיה איננה מה שהיתה. שרביט המרכסיזם-פאשיזם עבר מברית המועצות דרך גרמניה הנאצית אל סין. סין היא האיום הגדול ביותר על חירות האנושות, ומוזר שמאמר שנכתב היום לא מזכיר אותה.
למעשה היא כבר לא רק איום, היא הבטחה. הדיקטטורה והדיכוי העולמיים מובטחים, וסין תוביל את כל המהלך.
אמנם המדינה המובילה את איום הקומוניזם התחלפה אבל האיום הוא אותו איום וחשוב ללמוד מההיסטוריה.
המנהיג. הגדול והחכם ביותר שהיה איי פעם לאנושות
יתכן שצ'רצ'יל דמיין
את מה שאמר ויתכן שהיו הרבה אחרים שידעו על זה ולא אמרו דבר או ידעו והעדיפו לפעול בצורה אחרת. בלכל אופן קשה להאמין שגלגלי ההיסטוריה פעלו בצורה שונה בגלל הנאום של צ'רצ'יל. בכל מקרה, בתור ישראלי, למי אנחנו חייבים את קיומינו, לסטאלין או לצ'רצ'יל? אז ככה, סטאלין שלח לנו כלי מלחמה במלחמת השיחרור כאשר כל העולם, כולל ארה"ב, לא היו מוכנים למכור לנו נשק מתוך סנטימנט אנטישמי מובהק. צ'רצ'יל לקח את עבר הירדן שהיה חלק מישראל לפי החלטת חבר העמים ומסר אותו למשפחה ההאשמית. צ'רציל ידע על מכונת ההשמדה הגרמנית לפרטיה כי האנגלים הצליחו לפצח את קוד הגרמנים ולא עשה דבר. צ'רצ'יל לא אפשר ליהודים להכנס לישראל ואף גרש יהודים מהארץ אבל אפשר לערבים להכנס לישראל חופשי. בקיצור צ'רצ'יל היה אנטישמי עם קבלות. אני לא בא להגן על סטאלין אבל נראה לי שזאת בעיה רוסית פנימית. מה דעתכם?
מה דעתנו?
ממליץ לקרוא את הביוגרפיה של סטאלין שנכתבה על ידי רדזינסקי.
ב5.3.1953 עמדו בתחנת הרכבת של מוסקווה רכבות מוכנות לקחת את כל יהודי העיר והאזור לסיביר.
זהו ה"נהפוך הוא" הגדול ביותר מאז המן האגגי.
אתה אמיתי ? בעייה רוסית פנימית ? ומה עם ההשתלטות וחיסול הדמוקרטיה בכל מדינות הגוש המזרחי תוך התעלמות מוחלטת מהסכמים בינלאומיים ? קראת בכלל את המאמר ? על פי הרציונל שלך אתה אוהב מאור את טראמפ,שהיה הנשיא הידידותי והמסייע ביותר לישראל אי פעם…
ועוד משהו: מה משותף לרצחנות של סטאלין,מאו טסה טונג שטבחו בעשרות מיליונים מבני עמם,כל אחד בניפרד,לחמה רוז' שטבחו במיליונים מבני עמם בתמיכת נועם חומסקי ההזוי מהשמאל הקיצוני ולמוסלמים בעולם המוסלמי כולו ? ש 99% מהרציחות, שלהם הם של מוסלמים אחרים.
איש לא אמר שצ׳רצ׳יל הוא מלאך מושלם או שסטאלין הוא התגלמות הרוע.
אנו טוענים ששיש מה ללמוד מצ׳רצ׳יל על אך מגרעותיו הרבות(לא שאנחנו מבטלים אותן).
מה לעשות: בני אדם הם יצורים מורכבים ולא מושלמים.
מה דעתך?
אלוהים אדירים, צ'רצ'יל אנטישמי???!!
וינסטון צ'רצ'יל היה פילושמי וידיד מובהק של התנועה הציונית. כל ביוגרפיה שלו מדגישה שלמרות שככלל היה תוצר מובהק של החינוך הבריטי של סוף המאה ה 19, ודגל בעליונות הבריטית באופן כמעט דתי, יחסו אל התנועה הציונית מראשיתה היה אוהד באופן מפתיע.
יחד עם זאת הוא היה בריטי, ומעשיו והחלטותיו נבעו קודם כל מנסיונו לקדם את האינטרס הבריטי כפי שהוא הבין אותו.
מעבר לכל הענין הזה, איך זה בכלל קשור למאמר? המאמר מדבר על כך שצ'רצ'יל טבע את המושג "מסך הברזל", והיטיב להבין את הכוונות האפלות של הסובייטים וסטאלין, בשעה שכה רבים אחרים לא הבינו זאת ובודאי לא הבינו זאת בזמן אמת. ההבנה המזהירה הזו שלו מצטרפת לאבחנות חדות אחרות שלו. למשל:
-הוא הבין כבר ב 1915 שמלחמת העולם הראשונה הופכת למרחץ דמים חסר מוצא ולכן ניסה לקדם (לא כל כך בהצלחה) רעיונות שוברי שוויון כמו נחיתה בגליפולי ופיתוח הטנק.
– הוא הבין היטב לאן ולמה מתכוון היטלר, ובשעה שצ'מברליין טס לחלות את פני הרודן הארור במינכן, הוא הפליא לקבוע במילותיו: "בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה."
– הוא הוביל את בריטניה בקרב מר ואכזר כנגד הנאצים כמעט לבדו ונגד רוב דעת הקהל האיטלקטואלית בבריטניה ממאי 1940 ועד הצטרפות ארה"ב למלחמה בדצמבר 1941.
ועוד ועוד.
כל הנ"ל גרמו לכך שוינסטון צ'רצ'יל הפך בעיני רבים, ובודאי בעיני, לגדול המדינאים במאה העשרים.
לנסות להשוות אותו לרוצח ההמונים הסובייטי המתועב? תחשוב שוב.
נתן אלתרמן כתב עליו:
"בתקופת אין אדם לבדך כוננת
את חומת העולם
שנותרה לא מוגנת.
והיית צנחן ופלוגת קומנדו
והיית דיוויזיה שלמה ממוכנת!…"
הסיפור די מורכב וצריך לבחון מה שנעשה ומתי נעשה. זה שקיבלנו נשק בעזרת סטאלין עזר מאד במלחמת השיחרור וגם אחריה כי ללא נשק המצב היה גרוע מאד. מצד שני הבריטים , כולל צ'רצ'יל אשמים בעקיפין במותם של ששה מליון יהודים כי הנאצים בתחילה היו מוכנים לתת לכל יהודי לצאת אם היתה לו ויזה למדינה אחרת. מה יותר פשוט מאשר להעביר את היהודים לארץ ישראל? אבל הבריטים התנגדו כי למעשה כל הסיפור שלהם על הקמת מדינה יהודים לא היה קיים בכלל הם רצו את המקום הזה לרווחתם ולא עניין אותם מדינת היהודים. אמנם סטאלין אולי הכין רכבת כפי שנכתב למעלה אבל הבריטים, כולל צ'רצ'יל, השתתפו בקיום השואה. בנושא אחר, כפי שנשאלתי, טראמפ הוא לא רק אוהד ישראל אלא גם אחד הנשיאים הטובים ביותר שהיו לאמריקה. הצרה היא שרוב היהודים לא מבינים את זה.
לא לשכוח את הקרב הגדול של אל עלמין ביוני 1942 שעצר את הגרמניים מהדלתא של הנילוס. אין ספק שישראל על 600 אלף יהודיה היתה התחנה הבאה של הקורפוס הגרמני של צפון אפריקה. הבריטים הביסו את גרמנים ובכך הצילו את הישוב היהודי בישראל. וכל זה לא היה קורה ללא הנהגתו של צ’רצ’יל.
זה אותו צרציל שבמשחק מילים מופלא אמר על צמברלין כאשר הכריז כי הביא שלום (פיס) ואמר לו שזה לא שלום אלא חתיכת נייר (פיס אוף פייפר).
זה אותו צ'רצ'יל שהבטיח לעמו דם יזע ודמעות ושבזכותו הובס היטלר.
נתניהו הוא צרצ'יל של היום.
המן \ היטלר של היום זה הדיקטטור הפרסי והמדינאי היחיד בעולם שמסתכל עליו נכון נגד כל העולם זה נתניהו.
וינסטון צ'רצ'יל הוא פושע מלחמה שהמית נשים וילדים בורים במחנות ריכוז, ומי שהמציא את מחנות הריכוז היו הבריטים ולא הגרמנים. וינסטון צ'רצ'יל הוא פושע מלחמה שהרעיב למוות מיליון וחצי הודים בבנגל ב1943, ע"י כך שלקח מהאוכלוסיה את המזון האחרון שלה והעביר אותה לצבא שלא נזקק לו באופן בהול. וינסטון צ'רצ'יל הוא פושע מלחמה שקרא לזרוק פצצות אטום על הסבים והסבתות שלי במבצע unthinkble. אכן וינסטון צ'רצ'יל היה פושע מלחמה מרושע. לא כמו היטלר, אבל לא רחוק ממנו.
איזה גיבוב של שטויות וחצאי אמיתות.
חלק מרוח טירוף עולמית שמנסה להוכיח לנו באותות ובמופתים שמלחמה היא שלום, אמת היא שקר ובערות היא כח. רוח מטורללת שבשמה מורידים מהמדפים ספרים של דוקטור סוס, משליכים לים פסלים של ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן, אז כעת הגענו לשלב הסופי שבו מגן העולם החופשי הופך לפושע מלחמה.
את מחנות הריכוז המציאו הגרמנים בעת שלטונם באפריקה הדרומית מערבית (נמיביה של היום) ובטנגניקה (טנזניה של היום), כאשר שבטים מקומיים שסירבו להכנע להם רוכזו במחנות והורעבו למוות. זה קרה בסוף המאה התשע עשרה, לפני מלחמת הבורים.
במלחמת הבורים נעשו אכן מעשי זוועה, אך בודאי שלא היו בה "מחנות ריכוז" לבורים.
בכל מקרה ויסטון צ'רצ'יל היה בתקופה זו אדם צעיר בן 26 בסך הכל. הוא הגיע למלחמה ככתב צבאי, ולאחר שנלקח בשבי ונמלט, הצטרף לכוחות הצבא ונלחם עמם. גם אם נעשו שם מעשי זוועה הוא בודאי לא אחראי להם כקצין צעיר וזוטר.
הרעב בבנגל היה חלק מחלוקת משאבים שנוהלה על ידי בריטניה כדי להצליח לנצח במלחמת העולם השניה. האם נצחון נאצי עקב רעב בבריטניה היה פתרון מוצלח יותר? לדעתי לא. גם אם נעשו שם שגיאות הן בודאי לא מגיעות לידי פשעי מלחמה. אם כבר להאשים מישהו ברעב בבנגל ב 1943 הרי שיש להאשים את היפנים, שכבשו את בורמה ושיבשו את אספקת האורז לבנגל.
מבצע "לא יעלה על הדעת" שאתה מדבר עליו לא חרג מעולם מתחום התכנון הצבאי התאורטי. בכל מקרה לבריטניה כלל לא היה נשק גרעיני לפני 1952 (אנחנו מדברים על שלהי שלטונו של צ'רצ'יל, יולי 1945).בכל מקרה, בשנים ההן הנסיון בשימוש בנשק גרעיני היה מועט מאד, ולא היה כמעט שום ידע על השפעות הלואי של קרינה רדיואקטיבית הנגרמת מהפיצוץ, ולכן הנשק הגרעיני עדין נחשב למשהו לגיטימי, בודאי לנוכח החשש מהשתלטות סובייטית על כל אירופה.
בקיצור, לא מיני ולא מקצתי. וינסטון צ'רציל היה אדם דגול ומדינאי יוצא דופן שהעולם החופשי חב לו חוב ענק לעולמים.