אליטת הפקידים המתבצרת במעמדה, בכירי הצבא השואפים לכוח פוליטי והממשלה הדוחפת לשלטון יחיד אסלאמיסטי – כולם יחדיו מפרקים בהדרגה את הדמוקרטיה במדינה
ד"ר בג'ום בוראק היא עמיתת מחקר במכון IFEA באינסטבול. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה במסגרת סדרת ׳מבט מבס”א׳ מבית מרכז בגין סאדאת, אנו מודים להם על הרשות לתרגמו.
את תהליך גיבושו של משטר אוטוריטרי ניתן להגדיר כפרויקט מדינתי המובל בידי אליטות, במטרה להבטיח את מעמדן בשלטון. בעוד שכיום המשטר בטורקיה עדיין אינו סמכותני לחלוטין, כבר לפני כשלוש שנים החל הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן לאיים על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית על ידי שינוי המערכת הפוליטית – מכזו המתבססת על שיטה פרלמנטרית לכזו המתבססת על שיטה נשיאותית. מאז, נראה כי עקרונות כמו תקשורת חופשית, מנגנון איזונים ובלמים ושלטון החוק בכלל נמצאים בטורקיה תחת סכנה.
טורקיה היא מדינת לאום שנוסדה בידי קציני צבא, והאוטונומיה הפוליטית ממנה נהנה הצבא באופן מסורתי תורמת רבות לשחיקת ההליכים הדמוקרטיים במדינה. ממשלת ׳מפלגת הצדק והפיתוח׳ (ה-AKP) ניסתה להציב אתגר משמעותי מול הכוח הפוליטי של הצבא, בין היתר על ידי תהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי, אך רק הנורמליזציה של יחסי הצבא והמדינה בפני עצמה לא תספיק כדי להפוך את המערכת הפוליטית הטורקית לדמוקרטית.
הדמוקרטיה בטורקיה סובלת גם מתפיסת העולם של כמה גורמים בירוקרטיים. האוליגרכיה הפקידותית הכמאליסטית, המונעת בידי חזון חילוני יעקוביני לגבי סדר חברתי ופוליטי, מילאה תפקיד מרכזי בשחיקת הדמוקרטיה וקידום מנהגים סמכותניים ואטטיסטיים במקומה. בשנת 1997, מבצע חשאי בהובלת הצבא ניסה לגזול מהקואליציה של ראש הממשלה נג'מטין ארבקאן (רה"מ האסלאמיסטי הראשון ומורו הרוחני של ארדואן) את הרוב שהיה לה בפרלמנט, והצליח לכפות עליה להתפטר. ב-2008, דן בית המשפט החוקתי בתביעה שביקשה לאסור על פעילות פוליטית של מפלגת AKP וחבריה במשך חמש שנים, בשל נטיותיהם האנטי-חילוניות.
בשנת 2007 התרחשה "ההפיכה הווירטואלית", כאשר הצבא פרסם באתר האינטרנט שלו אזהרה מרומזת לפיה ינקוט בפעולה צבאית אם ממשלת ארדואן תתעקש להמשיך ולחתור תחת עקרון החילוניות החוקתי. ניתן לראות את האירוע הזה כעוד ניסיון מצד האליטה הכמאליסטית לאתגר את מבנה הכוח הנשלט בידי ה-AKP. ניסיון זה לא נערך באמצעים דמוקרטיים אלא דרך התערבות צבאית ומשפטית. ההתנגשות בין האליטה הנבחרת לבין האליטה הממונה חשפה עד כמה הנטיות הסמכותניות של הכמאליסטים פגעו בדמוקרטיה הטורקית.
התפוררות דמוקרטית
מפלגת ה-AKP של ארדואן פועלת בתוך הקשרים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים מוגדרים מאוד, כאלה שהינם רחוקים מלהיות אידיאליים עבור קידום מערכת דמוקרטית. מנגד, אידיאולגיית הלאום הכמאליסטית נוסדה על יסודות א-ליברליים בכל הקשור ליחסים בין הדת למדינה והעניקה כוח מוגזם לבכירי הצבא. השילוב בין הגורמים האלה, כמו גם כינון החוקה האוטוריטרית ב-1982, תרמו כולם להעמקת הפוליטיקה הסמכותנית בטורקיה.
המבנה הזה נותר על כנו למרות כמה רפורמות פרו-דמוקרטיות מן השנים האחרונות, כמו הענקת זכויות רחבות יותר למיעוט האלווי, יוזמות לפתיחות רבה יותר כלפי הכורדים וכלפי מנהגי האסלאם והנורמליזציה ביחסים בין המדינה לצבא. למרות כל אלה, טורקיה הולכת ונסחפת בכיוון ההפוך, וצועדת בהדרגה לכיוון גיבוש משטר אוטוריטרי.
בשנים הראשונות של שלטון ה-AKP, למפלגה לא היה מרחב תמרון רב. לאחר משאל העם ב-2010 שהראה כי מרבית הטורקים תומכים בשינוי החוקה והתאמתה לסטנדרטים של האיחוד האירופי, החלה המפלגה לחזק את שליטתה במנגנון הפקידות ובמדינה כולה על ידי יצירת נתיב פוליטי חדש, כזה שבבסיסו תפיסה סמכותנית והאמונה בשלטון יחיד. בסגנון הפוליטי הייחודי הזה, כל גורם או קול מתנגד נתפס כ"אחר", "בוגד" או אפילו "טרוריסט".
מגמות אלה התחזקו עוד יותר מאז ניסיון ההפיכה הכושל של 2016, שרק הגביר את הלחץ על עולם האקדמיה, ארגונים אזרחיים ועולם התקשורת. שנתיים לאחר מכן, הפך ארדואן את טורקיה באופן רשמי למדינה המתבססת על מערכת נשיאותית, במקום זו הפרלמנטרית שהייתה נהוגה בה מאז היווסדה. המשטר החדש שם דגש על שלטון היחיד, והמדיניות בה נקט מאז תחת התואנה של "מצב חירום" סוללת את הדרך למעבר מסמכותנות כמאליסטית לסמכותנות אסלאמיסטית.
בכל הנוגע לניסיון להיאבק בסמכותנות, הייתה טורקיה מאז ומעולם במצב לא מזהיר. חלק מן הבעיה הן הבחירות במדינה, שלכאורה אמורות להתקיים בסביבה הוגנת וחופשיה, אך בפועל רחוקות מלהיות כך. המשאבים הציבוריים אמורים להיות מוקצים באופן הוגן בין כל המפלגות המשתתפות בבחירות והסיקור התקשורתי אמור לכסות באופן שווה את כולן, אך המציאות כאמור שונה מאוד.
בעיה חמורה אחרת היא המחסור בחופש עיתונות. על פי מדד חופש העיתונות העולמי המפורסם מדי שנה על ידי ארגון ׳כתבים ללא גבולות׳ (Reporters without Borders), מדורגת טורקיה במקום ה-154 מתוך 180 מדינות. סיבות נוספות לחולשת הדמוקרטיה במדינה הן הפוליטיזציה המוגברת בקרב מערכת המשפט והמחסור בחברה אזרחית תוססת ומשפיעה. כל הגורמים האלה יחד מזינים את המהלך המסוכן של גיבוש המשטר הסמכותני.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
