טורקיה והאיחוד האירופי: כישלון ידוע מראש?

לפני כשני עשורים, השאלה הגדולה שנשמעה באנקרה ובריסל הייתה: "האם יום אחד טורקיה תהפוך לחברה קבועה באיחוד האירופי?". לפני עשור, השאלה הייתה "כמה מהר טורקיה תהיה חברה מלאה?". היום, השאלה היא הרבה יותר פשוטה: "מי תהיה הראשונה שתסיים את הקומדיה הזו?".

בחודש שעבר, הפרלמנט האירופי הזכיר לאלה במערב שעוד מקווים לראות את טורקיה מצטרפת לאיחוד כי הם טועים בגדול, כאשר בהצבעה לא-מחייבת המליצה מליאת הפרלמנט להשעות את השיחות עם טורקיה. גם הודעה לעיתונות שפרסם האיחוד לאחר מגעים עם דרגים בכירים בטורקיה אישרה כי השיחות הוקפאו. "הממשלה הטורקית התחייבה בפני האיחוד כי הצטרפות אליו תהיה כרוכה ברפורמות מתאימות", נכתב.

על פי ההחלטה שאימץ הפרלמנט האירופי, ישנן סיבות רבות ובכלל לא סודיות מדוע טורקיה אינה מתאימה להיות חברה באיחוד: הפרות מתמשכות של זכויות אדם ואזרח, דאגה מהיחס למיעוטים ותרבויות אחרות, הצטמקות החברה האזרחית מול התעצמות המדינה, מעצרים של עיתונאים ואקדמאים והטיפול במהגרים. כמו כן צוינו היחסים המתוחים עם המדינות השכנות כמו ארמניה, קפריסין ויוון.

מנטליות הקורבן

בזמן שאירופה העבירה את המסר הברור הזה, נשיא טורקיה ארדואן היה במסע ברחבי המדינה לרגל הבחירות המקומיות. הוא נשא נאומים לפני קהל של נאמני המפלגה, בהם הגדיר את יריביו הפוליטיים כבוגדים ותומכי טרור. כדי לחזק את מנטליות הקורבן, בחלק מהעצרות הוקרנו על מסכים גדולים תמונות מהטבח במסגדים בניו-זילנד.

כאילו כדי לאשר את ממצאי הפרלמנט האירופי במילותיו שלו, ארדואן קרא לממשלת ניו-זילנד להטיל עונש מוות על מבצע מסע ההרג בו נרצחו 50 בני אדם, והזהיר כי אם לא תעשה כן "טורקיה תדאג שהרוצח ישלם מחיר כבד". בעצרת בחירות ב-15 במרץ אמר הנשיא: "אתה הרגת חמישים מאחינו. אתה תשלם על כך. אם ניו-זילנד לא תגרום לכך, אנחנו יודעים איך לגרום לך לשלם בדרך כזו או אחרת".

באופן אירוני, היה זה ארדואן עצמו שביטל את עונש המוות בטורקיה בשנת 2004 כדי לעמוד בדרישות האיחוד האירופי. למרות זאת, במהלך השנים האחרונות הוא הכריז מספר פעמים על רצונו לאשר את החוק אם בית הנבחרים יחוקק אותו מחדש.

אך כאשר מנתחים אותן בהקשר רחב ומנקודת מבט של הדמוקרטיה המערבית, התבטאותיו של ארדואן היו חמורות יותר מאשר נושא עונש המוות: כיצד בדיוק הוא מציע שטורקיה תגרום לרוצח לשלם אם ניו-זילנד לא תעשה זאת? האם הוא ישלח צוות חיסול להתנקש באסיר הנמצא בצד השני של העולם? האם הוא יכריז מלחמה על ניו-זילנד בגלל שהיא מסרבת לתלות את המחבל?

הפסד וניצחון

לאחר קמפיין שהתבסס בעיקר על שנאה ורטוריקה אנטי-מערבית, תוצאות הבחירות המקומיות היוו עבור ארדואן תערובת של הפסד וניצחון. מפלגת הצדק והפיתוח בראשה הוא עומד (AKP) זכתה ב-44 אחוזים מהקולות ברחבי המדינה, אך הפסידה באנקרה, איסטנבול ואיזמיר – שלוש הערים הגדולות והחשובות בטורקיה. בנוסף, נרשמו הפסדים ל-AKP גם במעוזים מסורתיים אחרים של המפלגה כמו אנטליה ואדנה. התוצאות הסופיות עדיין נתונות במחלוקת משפטית, אך זו הפעם הראשונה בה האסלאמיסטים הפסידו בערים אלו לאחר 25 שנים של שליטה.

לאחר הבחירות, אותן הגדיר ארדואן כ"עניין קיומי עבור טורקיה", השרידות הפוליטית שלו תלויה בתמיכה מבעלת הברית העיקרית, המפלגה הלאומנית MHP. שתי המפלגות ביחד זכו ב-52 אחוזים מהקולות, ואם ארדואן יהיה נתון ללחץ להקדים את הבחירות לנשיאות שאמורות להתקיים ב-2023 הוא יהיה זקוק ל-MHP לצידו.

כדי לשמר את התמיכה הזו, ארדואן יצטרך להמשיך (ואולי אף להגביר) את הרטוריקה האנטי-מערבית שלו ולהתרחק מכל מחשב על שיחות שלום עם הכורדים, שהן קו אדום עבור הלאומנים. במילים אחרות, תוצאות הבחירות המקומיות הפכו את הנשיא לבן ערובה בידי הלאומנים ומהוות מעצור נוסף על ההצטרפות האפשרית של טורקיה כחברה באיחוד האירופי.

אלפרסלן קבקליאולו, חבר מפלגתו של ארדואן ומי שעומד בראש ועדת המודיעין והביטחון של הפרלמנט, אמר ב-2018 כי "אירופה תהיה מוסלמית. אנחנו נפעל שם ביעילות ובעזרת אללה. אני בטוח בכך". הן לטורקיה והן לאיחוד האירופי יש אינטרסים משלהם בקומדיה הבלתי נגמרת הזו, אך נראה שהקהל מתחיל להשתעמם ממנה.

בוראק בקדיל הוא עיתונאי טורקי ועמית במכון Middle East Forum. הטור התפרסם במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת. סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.