העדות הארוכה שמסר עד התביעה מס׳ 1 בתיק 4000, אילן ישועה, סותרת דברים שאמר בעבר בתקשורת ובעדותו במשטרה. בנוסף: כיצד הכשירו השופטים את התנהלותה הבלתי חוקית של הפרקליטות?
למאמר “קיצור תולדות המחדלים: כל הכשלים בתיקי 1000, 2000 ו-4000”, לחצו כאן.
את השבועות האחרונים מלווים ציטוטים ״מטלטלים״ מעדותו של מנכ״ל אתר ׳וואלה׳ לשעבר ועד התביעה הראשון בתיק 4000 – אילן ישועה. את עדותו, שהינה למעשה העדות הראשונה במסגרת משפט נתניהו, סיקרו כתבי המשפט באופן מעורר השתאות, כשהם מקפידים להביא לידיעת הציבור כל אמירה ומשפט המציגים את ״הטרור״ שנאלץ לעבור בתור מנכ״ל האתר הנתון תחת לחצים ״קשים״ מצד אנשי נתניהו.
כך, כתבים כמו אביעד גליקמן דאגו לצטט אמירות של ישועה כגון “מה שקיבלתי בכל הפוליטיקאים ביחד זה נכנס לשבוע אחד של בקשות מראש הממשלה ואשתו”, ואחרים הדגישו את התשובה שענה ישועה כשנשאל מה היה קורה כאשר היה מסרב לדרישת סיקור: “היה ויכוח. ברוב הפעמים הייתי נכנע. הייתי כמו אישה מוכה. אלוביץ׳ עשה לי abuse, ואני עשיתי abuse לאלה שמתחתיי.”
אלא שעם עדותו של ישועה יש מספר בעיות וכשלים מהותיים. הראשון שבהם: דברים שאמר ישועה עצמו שוב ושוב, גם בראיונות שמסר בעבר וגם בחקירותיו במשטרה, הסותרים לחלוטין את הקו שנקט בעדותו.
ב-15 ביוני 2015, שלושה חודשים לאחר בחירות 2015 המככבות במרכז כתב האישום בתיק 4000, התראיין ישועה ב׳גלובס׳, כשעוד שימש בתפקיד מנכ״ל ׳וואלה׳. במהלך הראיון הוא נשאל על מעורבות ׳וואלה׳ בבחירות 2015, ענה כי “עשינו כל מאמץ לא להיכנס לשם”, והדגיש כי “לנו היה חשוב לא להיכנס לתוך הסיפור הזה. ביום שאחרי תוצאות הבחירות הייתה לנו הרגשה טובה על זה שלא נכנסו לתוך הדבר הזה”. ישועה הוסיף כי היו גופי תקשורת שהקצינו את האג׳נדה שלהם באותן בחירות, אך התגאה במדיניות ׳וואלה׳ במסגרתה גורמים חיצוניים “לא מתערבים, זה לא מעניין אף אחד”.
ישועה אף הדגיש בפני המראיינים כי “בכל גוף עיתונאי יש לפעמים הידברות עם פוליטיקאים”, כי “בזמן בחירות יש לחצים מכל הכיוונים, מכל הפוליטיקאים”, וכי “אין מישהו מהמפה הפוליטית שלא פנה בתקופת הבחירות, והלחצים היו גדולים”. כשהעיר המראיין כי על אף עובדה זו, ב׳וואלה׳ הייתה “רגישות מיוחדת” לנתניהו, תיקן אותו ישועה כי “לנו יש רגישות לכל מי שפונה, מכל הקשת הפוליטית, ללא יוצא מהכלל”. כמו כן, הסביר ישועה כי ביחס לפניות שקיבל מפוליטיקאים ששאפו לשנות את האופן בו סוקרו באתרו, נקט בקו אחיד: “אני תמיד מפנה אל העורך הראשי, ולא מתעסק עם זה”.
כשנשאל ספציפית על התערבות בעלי האתר שאול אלוביץ׳, המואשם אף הוא בתיק 4000, השיב ישועה כי “זה עניין של אופי. זה לא מעניין אותו, זה לא האופי שלו. אין כאן התערבות”. השפעה על תוצאות הבחירות לטובת נתניהו? לא אם תשאלו את המנכ״ל ישועה של אחרי בחירות 2015.
במסגרת כתב האישום מופיעות גם דרישות בנוגע לסיקור שרה נתניהו. אולם כשנשאל ישועה על ״פרשת הבקבוקים״ של אשת ראש הממשלה, ציין את הסיבה מדוע ב׳וואלה׳ הפסיקו לסקר את הפרשה: “אני לא יכול כל הזמן להתעסק בזה. בסוף המהות לא שם”. ישועה אף הוסיף: “נגיד בקבוקים וכדומה. מעביר קו בבקבוקים, ואומר ׳עד נקודה מסוימת׳”.
כאן ציין ישועה עובדה נוספת שסותרת חלק נוסף מעדותו בבית המשפט: “דרך אגב, לא אני זה שמעביר את הקו, אלא העורך הראשי, אבי אלקלעי, שאמר לי ׳תשמע, מספיק להתעסק עם זה׳. הוא אמר לי ׳לא רוצה עשר פעמים ביום להתעסק בטראש הזה׳. וכשהוא אומר לי את זה, אמרתי לו ׳אני חושב שאתה צודק׳”.
“וזה מגיע בלי טלפון ממישהו שאומר לך ׳תפסיקו עם זה׳?”, שאל המראיין. “חד משמעית”, ענה ישועה. בתגובה לכך נשאל ישועה באופן ספציפי לגבי גניזת ידיעה במסגרת פרשת מני נפתלי, וענה כי “זאת החלטה של העורך שלי, לא שלי. תשאל אותו”.
ישועה של המשטרה מול ישועה של ביהמ״ש
גם בחקירתו במשטרה אמר ישועה דברים הסותרים את עיקרי עדותו בבית המשפט. כך, סיפר ישועה לחוקריו כי: “גם אם שאול אלוביץ׳ פה ושם כתב לי ׳ביבי אמר׳ או ׳זה אמר׳ אני לא תמיד ייחסתי לזה מאה אחוז אמינות, כי הייתה מגמה קבועה לדרבן אותנו אז אני לא האמנתי לכל דבר”.
בנוסף אמר ישועה לחוקריו: “לדעתי כל ההנחיות האלו הייתה עליהן אפס השפעה על הציבור… מדובר על בקשות מאוד ספציפיות שחלקן לא התבצעו וחלקן היו שוליות מאוד”. שוב – הטיית הסיקור וסיוע לנתניהו במערכת הבחירות? פחות.
כזכור, ישועה שלשל לכיסו בונוס של 15 מיליון שקלים לאחר שתיווך את ׳עסקת יד2׳, בכך אף הודה במהלך עדותו בבית המשפט, אולם כלל לא נחקר באזהרה בנושא. בפרקליטות טענו להגנתם כי הסיבה שישועה לא נחקר בזמנו בנושא הייתה משום שהם לא ידעו על הרווחים שעשה מהעסקה. לא ידעו, מה לעשות. קורה.
אולם כאן מגיע ציטוט נוסף מחקירתו של ישועה בתיק 4000, הנוגע לאותה עסקה, שסותר חלקים מעדותו בבית המשפט. בחקירתו במשטרה אמר ישועה: “אני חושב שבכל מקרה בעסקה כזאת זה לגיטימי לפנות לכל הגורמים שקשורים לאישור העסקה ולעשות כל מאמץ לאישור העסקה”. יתרה מכך, ישועה הדגיש כי “אני לחצתי – או שאני אלך לארדן או ששאול אלוביץ׳ ילך לארדן”. כלומר, ישועה הודה שהיה המנוע מאחורי הלחצים על העסקה, עסקה שבעקבותיה זכה לבונוס של 15 מיליון שקלים.
דורסנות בהכשר בית המשפט
הליכים פליליים מתנהלים לרוב בצורה די מסודרת. המשטרה פותחת בחקירה, לאחר סיום החקירה החומרים עוברים לפרקליטות שבודקת אותם ומחליטה האם להגיש כתב אישום, להחזיר למשטרה את התיק כדי שתאסוף ראיות נוספות או לגנוז את התיק. כך או כך, עם הגשת כתב האישום מסתיים שלב איסוף הראיות. אולם כפי שהסביר לאחרונה בראיון ב׳גלי ישראל׳ עו״ד יורם שפטל: “במשפט נתניהו מתנהל שלב איסוף הראיות גם לאחר שהמשפט החל”.
ישועה סיים למסור את עדותו במשטרה ולגיטימי לחלוטין שהתביעה תקרא לו לריענון לפני החקירה בבית המשפט, כפי שאכן עשתה, שכן מטרת הריענון היא לאפשר לעד לעבור שוב על ההודעות שמסר כדי להיזכר בחומר, בין השאר לקראת החקירה הנגדית. מדובר בפרקטיקה נהוגה. אלא שכפי שהסביר שפטל: “אחרי שישועה סיים לעבור על כל החומרים במשך ארבעה ימים, מבקשים את ההתייחסות שלו ללמעלה מ-200 מסמכים שלא הראו לו אותם במהלך החקירה, אליהם אין כל התייחסות שלו בחקירה. לכן, חלקים גדולים מאוד מהעדות שלו נוגעים בדברים שבכלל אין להם זכר של ממש בהודעות שהוא מסר במשטרה, המשתרעות על אלפי עמודים”.
על פי סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי נקבע במפורש כי במהלך המשפט אסור לעשות שימוש בראיות שאין להן ביטוי או איזכור בהודעות של העד. כלומר, על התביעה נאסר להגיש לבית משפט ראיה שקודם לכן לא נמסרה לסנגורים.
“ההתייחסות למסמכים שעכשיו הוא העיד עליהם ולא הוצגו לו במשטרה זה חדש לגמרי, ולכן זה לא נמסר לסנגוריה. המסמכים נמסרו, אבל לא ההתייחסות של ישועה למסמכים”, אמר שפטל, והסביר כי “הסנגורים קמים שוב ושוב, מפנים את בית המשפט להתנהלות הבלתי חוקית הזאת, ובית המשפט מאפשר לפרקליטות להמשיך בעניין הזה. זה חסר תקדים”.
שפטל העיד כי בימים אלה הוא מנהל שני תיקי רצח נפרדים, בהן הפרקליטות מנסה שוב ושוב “להגניב” עם העדויות דברים שלא נאמרו במשטרה. לדבריו, כשהדבר מתרחש בבית המשפט, הוא קם ומוחה, “וב-95 אחוז מהמקרים השופט מקבל את ההתנגדות”. אלא שבמקרה של משפט נתניהו, מתברר שלשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים לא מספיק חשוב להקפיד על סדר הדין הפלילי ועל יכולת הסנגורים לגבש את קו ההגנה.
החקירה הנגדית
עדותו של ישועה מוגדרת בעולם המשפטי בתור ״עדות כבושה״. זאת משום שישועה הקליט את שיחותיו עם בני הזוג אלוביץ׳ במשך שנים, כשהוא מודע לאותם מעשים הנתפסים בפרקליטות כשוחד, תוך שהוא לא מדווח עליהם לגורמי אכיפת החוק עד לשלב מאוחר ביותר. במהלך החקירה הנגדית, יהיה עליו לתרץ באופן משכנע מדוע במשך שנים היה שותף לכאורה לדבר עבירה ו״חיכה לשעת כושר״.
כפי שהסביר עו״ד ציון אמיר בראיון ל׳גלי ישראל׳: “הפסיקה קובעת כי עדות כזו (עדות כבושה, א״ק) מעוררת חשד, שמא נבעה משיקולים פסולים וזרים ולכן עשויה לפגוע באמינותה. יהיה קשה לישועה להסביר ששנים היה ׳אישה מוכה׳ בלשונו ולא עשה דבר”.
התמונה שציירה הפרקליטות בשיתוף עם ישועה, תעמוד למבחן הביקורת במהלך החקירה הנגדית של עד התביעה. רק נזכיר שזו אותה פרקליטות שכחלק ממאמציה להסתיר שורה ארוכה של מסמכים מפני ההגנה, מסתירה את ההסכם שחתמה עם אילן ישועה בפתיחת תיק 4000, במסגרתו הלך למשטרה והעיד תחת הגנה כלשהי. עד היום, המשטרה מעולם לא הציגה מסמך שכזה ואת הליווי הנדרש לו לפי חוק. כפי שכבר הראנו בעבר, הפרקליטות מסרבת להעביר את החומרים הללו, אם קיימים, באמצעות הגדרתם כ”פנימיים”, תכסיס ישן שפסיקות שונות מהעבר כבר קבעו שאיננו מקובל.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
השופטים לא התעלמו מהעניין אלא גילו חוסר אמון כלפי המשטרה ולכן לא החזירו את התיק לחקירה נוספת שם – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2021/04/blog-post_30.html
השמאל זה בית המשפט!!!
פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג"צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
החל מדקה 16:26
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
לעיון האשכול:
פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!
https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml
פרופ' דיסקין:
"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.
במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.
אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.
המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.
ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית.
היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו.
לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".
אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?
פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".
https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A6/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%92%D7%9C16-10-2017-1101
לעיון האשכול:
פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!
https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –
בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:
האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
זו איזו אווירה ציבורית כללית שבאה לידי ביטוי גם באקדמיה וגם במשפט.
היא מאוד מטרידה אותי.
לפעמים היא גורמת לי לחשוב על הטיטאניק.
על כך שבזמן שהטיטאניק כבר החלה לרדת למצולות, התזמורת עדיין ניגנה באולמות העליונים מנגינות אופרטה עליזות.
זה המצב כפי שאני רואה אותו היום.
גם כשאני קורא את העיתון לאדם החושב אני מוצא בו הרבה מנגינות אופרטה כאלה, שאין להן שום קשר עם המציאות, שמנותקות לגמרי ממה שקורה סביבנו.
https://www.haaretz.co.il/digital/.premium-1.7279411
בשבוע שעבר – בניסיון להגן על נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות – רקח הפרופ' עודד מודריק, תבשיל גדול של רבעי עובדות, חצאי אמיתות, ושקרים שלמים. להלן תשובתי
https://m.maariv.co.il/amp/journalists/Article-783807
תגוביות:
1.עצוב שאלה הם שופטינו. קראתי את הטור של מודריק בשבוע שעבר ונדהמתי. "חייל" של הנשיאה חיות ואפילו לא מוצלח במיוחד.
2.זה כמובן לא יופיע בערוצי אל ג'זירה בעברית.
3.קלמן. כל מוצ"ש אתה מביא גילויים נוספים על השחיתות שפושה בכל חלקה טובה בראשות השופטת, בעיקר אסתר חיות. לצערי הם מצופפים את השורות ומגינים על כל השחיתות והכסף הגדול שלהם. מה הפלא שנדבקו לנתניהו עם זוטות כמו חמגשיות, סיקור אוהד ושטויות דומות. אלה השופטים שיחרצו את דינו. דין אחד לבוזגלו (דרעי) ודין לגברת חיות…
4.מדהים. כמו בן ארי – כך חיות. האמת אינה רלוונטית. על פי הדברים המתגלים בכתבה, נדרשת העמדה לדין!
5.כל הכבוד לקלמן שחושף ללא פחד את מעלליהם של השופטים היהירים שאינם "בשר ודם כאחד האדם". כמה שקרים, כמה פשע מאורגן, כמה זלזול באינטליגנציה. אין להם בושה. אחד מחפה על השרץ של השני ואין עליהם שום ביקורת, כך זה כש"אני ואפסי עוד".
6.קלמן. אתה תותח! הלוואי שכל העיתונאים היו כמוך!!!
7.כמה שחיתות במקום אחד.
8.אנחנו חיים במדינת עולם שלישי. שופטים מושחתים – אין גרוע מזה. יישר כח ליבסקינד.
9.עיתונות מקצועית! משרת ציבור בחריצות ובאומץ.
10.עימות טלוויזיוני בין קלמן ושפטל מול חיות ומנדלבליט עכשיו. כל ערוץ שישדר את זה יתקרב ל- 90% צפיה.
11.איזו מערכת מושחתת. לא יאמן שחוץ מקלמן אין פוצה פה…ממש "שתיקת הכבשים".
ולענייננו – חיות לא יכולה יותר לעמוד בראש המערכת הזאת. חיות צריכה לעמוד לדין!
12.ולחשוב שהוא היה שופט? טיעונים לא טיעונים, מריחות וקשקושים. "אלה שופטיך ישראל".
13.קלמן כול הכבוד. אין להם תשובות לחשיפות שלך. לי לצערי אין בהם אמון. הם מתנהגים כמו מאפייה. חבורה סגורה ששומרת ומכסה על חבריה. אין שום בקרה. אין פיקוח. הם מעל החוק והכנסת והשרים. בלתי נסבל. תוסיפו לזה שהם מתערבים לצה"ל במלחמה בטרור. זה טירלול וטירוף.
14.החונטה שומרת על עצמה ומנצלת את השמאל הישראלי אליו היא שייכת. זה הזמן לשנות כללים הנהוגים המערכת המשפט באמצעות חקיקה. זה הזמן להקטין את הפנסיות הגבוהות במיוחד לחבר השופטים השודדים את הקופה הציבורית ללא רחם. הם אותם שופטים שיישבו בדין מול ראש הממשלה שלבטח ייצא חייב בדין כי כמו שאמרה רות גביזון – פסק דינו נחרץ. הם מגינים האחד לרעהו ללא בושה ובעוז מצח.
15.אין עליך קלמן. בסדרת הכתבות שלך על בית המשפט העליון ושופטיו הגעת לתוצאה נפלאה מכל אלה שיש להם ביקורת עליו. אני בטוח שכל יום שישי, קונים שופטי בית משפט העליון את עיתון מעריב וקוראים בפחד את הכתבות שלך. אם רוצים אנו שינוי בבית המשפט העליון, הכתבות שלך הן הבסיס לשינוי. עלה והצלח ואל תחשוש.
16.רחמי על כל אלה שהורשעו ע"י השופט הליצן. מי יודע כמה חפים מפשע שילמו מחיר שווא באשמת שופט שזו רמת המוסר שלו והצדק המעוות שלו. השופט הזה הוא מראה לאיך נראית החונטה השמאלנית בישראל.
17.שופטים מושחתים ודורסנים, נמאסתם. אפילו לשקר כמו שצריך הם לא יודעים.
18.הפכת לאימת הבג״צ.
19.תענוג לקרוא איך העיתונאי החריף והמקצועי ליבסקינד מרסק אחת לאחת את כל הגבבות שצרף השופט מודריק ב"כתב ההגנה" שלו על חיות בשבוע שעבר.
20.קלמן! מצדיע לך! הטוב שבעיתונאים החוקרים!
21.כשאתה שומע את דבריו של מודריק כמו גם את התנהלותו של מלצר בפרשת הבוטים של הימין במערכת הבחירות – אתה נדהם משטחיות המחשבה ומהטפשות שנחשפת. ואלה שופטיך ישראל.
22.קלמן ידידי. זו שיטת מפא"י ההיסטורית! התגובות של החונטה מזכירות לי את הסרטים על המאפיה ממקסיקו. ככה מתנהלים השופטים שם! צריך מיד להוציא אותם ממערכת המשפט! זה כבר מבייש אותנו. ובמקביל להכשיר שופטים הגונים לדורנו!
23.אחרי שראיתי איך השופט מודריק מתנסח, מגמגם ומטייח את ההאשמות הללו, החסרתי פעימה. פשוט מפחיד.
24.זה מה שנקרא: תשובת המחץ! זה מוחץ את כל הטענות השקריות של מודריק! קלמן – השארת אותנו עם פה פעור! המשך כך. הכה תכה בבלוף המצוץ מהאצבע , שנקרא "שופטים".
25.רימו אותנו! רימו אותנו השופטים הללו כל השנים! הגיעה העת להעביר מתפקידם שופטים בלתי ראויים ולמנות שופטים אמיתיים וראויים לעמנו המשמש אור לגויים! צריכים להיות אלו שופטים המסוגלים וראויים לשאת בעול, אחריות ונטל נכבדים אלו.
26."חיות שיקרה לנציב התלונות שבדק את הסוגיה…". מה? חיות שלנו? שיקרה בתצהיר משפטי לנציב התלונות? לא יכול להיות!
27.מערכת המשפט מפחידה. מסכן מי שצריך להישפט ע"י שופטים כאלה.
28.מתי יפול מגדל הקלפים של המושחתים בצמרת המשפט?
29.מודריק הוא איש עקום. רבות סופר על מעלליו ולכן הוא גם מגן על מערכת המשפט העקומה בלשון המעטה והכוכב שיביא בסוף לחשיפת מערומיה של מערכת המשפט הוא העקום והמעוות ביותר – מנחם מזוז.
אלי ציפורי מסביר כיצד שלושת התיקים שנסגרו השבוע, שלא זכו ליותר מדי יחס בתקשורת, ממוטטים סופית את תיק 4,000
מוקדם יותר השבוע התפרסם כי היועץ המשפטי לממשלה הודיע לתאגידים בזק, וואלה וידיעות אחרונות כי הוא שוקל להגיש אף כנגדם כתבי אישום במסגרת תיק 4,000. זאת בדומה לעמדת הפרקליטות הממליצה על כך.
בעיני העיתונאי אלי ציפורי מדובר במהלך אותו מגדיר בתור: “סוג של הסחת דעת של הפרקליטות”.
בשיחה עם ׳מידה׳, מסביר ציפורי כי: “זה לא מפתיע. כשיש תשתית, לתפיסתם, להגשת כתבי אישום בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד בכירים בוואלה, בבזק ובידיעות אחרונות, לפי הרציונל המשפטי צריך להעמיד לדין גם את התאגידים. כך זה עובד וכבר עבד בתיקים רבים, והם אכן הולכים להיתבע”. ציפורי מוסיף כי: “לא באמת היתה לו ברירה. אם הוא לא היה מעמיד את התאגידים לדין זה היה משחק לטובת פרקליטי נתניהו שהיו טוענים, ובצדק, לאכיפה בררנית”.
אלא שלדעת ציפורי הסיפור המרכזי כאן הוא לא החלטת מנדלבליט. “הנושא המרכזי כאן הוא התשתית להגשת כתב אישום נגד הבכירים בתאגידים. השאלה היא האם התשתית היתה מספקת, והתשובה היא שלא”. ציפורי מדגיש כי: “ההחלטה הדרמטית ביותר השבוע בכלל לא היתה התאגידים, זה נושא שולי יחסית לתיק 4,000. ההחלטה הדרמטית שניתנה על-ידי הפרקליטות בתיק הזה היא סגירת התיק של זאב רובינשטיין”.
“זה שם לא מוכר כל כך בתיק״, מציין ציפורי, “אבל היה לו חלק נכבד ביותר בכתב האישום שהוגש נגד נתניהו ואלוביץ׳. למעשה, הוא היה החוליה המתווכת בין משפחת נתניהו לאלוביץ׳ ואתר וואלה. על-פי כתב האישום, הוא נשלח על-ידי נתניהו ובני ממשפחות, ובפרט על-ידי שרה נתניהו, כדי להטות את הסיקור כביכול לטובת בני משפחת נתניהו. הפרקליטות החליטה השבוע לסגור את התיק נגד זאב רובינשטיין, והמשמעות היא שאין חוליית מתווכת לשוחד, אז אין גם מן הסתם שוחד”.
במסגרת תכניתו ב׳גלי ישראל׳, ראיין השבוע ציפורי את עו״ד פנינת ינאי המייצגת את זאב רובינשטיין בבית המשפט. בעדותו של רובינשטיין, כפי שהוצגה על-ידי עו״ד ינאי בפני ציפורי, הוא קובע באופן חד משמעי כי לא קיבל אף הנחיה מנתניהו. לדבריו הוא עשה זאת בתור אקט חברי, שאף עשה בעבר לחברים רבים נוספים שאינם נתניהו, ואף העיד כי אילן ישועה סינן את פניותיו האחרות. “ולכן, כשבכתב האישום כתוב שזאב רובינשטיין פעל בהנחיית בנימין ושרה נתניהו, וחלק גדול מכתב האישום מורכב מדוגמאות בהן רובינשטיין פונה לאלוביץ׳ ולאילן לישועה לכאורה בהנחיית נתניהו, מדובר במצג שקרי”, קובע ציפורי.
“כשהפרקליטות סוגרת את התיק לרובינשטיין ומזכה אותו מהחשדות נגדו היא למעשה אומרת שאין לה את החוליה המתווכת לשוחד, שהוא גם מלכתחילה שוחד תקדימי, והתיק הרעוע ממילא מופרך מן היסוד. החוליה המרכזית הנוספת בתיק היא ניר חפץ, אז זהו בדיוק תפקידו כדובר, הוא אמור לפנות לכלי תקשורת בעניין לקוחותיו״.
כליאת שווא
בשבועות האחרונים אנו עדים ליותר ויותר מחדלים בתיקי נתניהו. ״המחדל הזה מצטרף להוראת בית המשפט לתקן את כתב האישום וזה מצטרף לחקירות הלא-חוקיות שכבר נחשפו. וזה מתחבר לשני תיקים נוספים שנסגרו השבוע, נגד אלי קמיר, היועץ לשעבר של בזק, ונגד סטלה הנדלר מנכ״לית בזק לשעבר. אמנם בהסדר מותנה, אך מדובר בעניין מנהלתי-אזרחי”.
לדידו של ציפורי ההשלכות לכך הן מרעישות. “בשני המקרים החשד נגדם היה ששיתפו פעולה בערוץ חשאי כלשהו עם שלמה פילבר, שזו הייתה למעשה גם האשמה העיקרית נגד שלמה פילבר. ברגע ששניהם מנוקים מהחשדות כמעט באופן מוחלט, זה גם אומר שלא היה כלום ושום דבר נגד פילבר. המשמעות היא שפילבר הפך לעד מדינה על בסיס חשדות נגדו שלא היה בהן דבר. כלומר, שלמה פילבר, אלי קמיר וסטלה הנדלר נזרקו לכלא, לתקופות שהן לא יום-יומיים אלא לדעתי משישה עד 15 ימים, לריק, כדי ללחוץ עליהם לתת עדות שמשרתת את הנרטיב הידוע שאנחנו צריכים את ראשו של נתניהו”.
“מספרים לנו בפרקליטות שפילבר פתח ערוץ חשאי עם בזק ושרובינשטיין תיווך את השוחד שהעניק אלוביץ׳ לכאורה לנתניהו, אך זה פשוט לא קיים. אני מחכה בכיליון עיניים לתיקון כתב האישום כדי לראות עם מה הם יישארו אחרי התיקון של קרוב ל-50 סעיפים, כמעט מחצית מכתב האישום, שבית המשפט הורה להם לתקן. הם יצטרכו שם לוליינות משפטית ואקרובטיקה גמישה כדי להצליח לצייר מצג שווא של שוחד”.
ציפורי מסכם כי: “ההתנהלות של הפרקליטות היא אפילו לא מוזרה, היא זדונית, אין לי מילה אחרת להגיד את זה. תיק 4,000 במשפט: תיק תפור שנתפר בצורה מרושלת וגסה ונפרם בימים אלו”.
https://mida.org.il/2020/12/25/%d7%b4%d7%aa%d7%99%d7%a7-4000-%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%a0%d7%a4%d7%a8%d7%9d%d7%b4/
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית.
יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
לעיון:
https://rotter.net/forum/gil/27766.shtml
בג"צ הפך למוסד שנוא על הציבור הרחב שמתעב את פסיקותיו שאינן אלא חקיקה במסווה של פסיקה.
אמר פרופ’ דיסקין שהוא ממש מפחד מבג”צ כי יש ממה לפחד ובכך הוא אמר הכל.
אמר פרופ’ מאוטנר: בג”צ אינו אלא שלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעביר את פעילותו הפוליטית לבג”צ משם הוא מנהל את הפוליטיקה שלו.
בג”צ זה גניבת שלטון ולא בית משפט.
רק בגלל המנוול, הצבוע, הלקקן לבג״צ ולשמאל – כחלון – לא מתבצעת כרגע חקיקה מתקנת ומהפיכה יסודית במערכת המשפט.
אם הציבור ישכיל בבחירות הבאות לתת את רוב המנדטים לליכוד כדי שלא נצטרך מזיק כמו כחלון – יש סיכוי. זה יקרה כשלמפלגה גדולה ימנית יהיה מספיק כוח ולא נפצל את הקולות למפלגות אווירה מיותרות ומעוותות שלא תורמות כלום ולא משפרות כלום, אלא להיפך חוסמות ומונעות תיקון המצב המייאש והמסוכן שמייצר בג"צ והשמאל.
וכך צריך לשנות את המצב:
על פי השיטה האמריקנית, כל המועמדים לכס השיפוט הפדרלי, לרבות לבית המשפט העליון, מתמנים על ידי הנשיא, שנבחר באורח דמוקרטי ומינויים כפוף לאישור הסנאט, שחבריו נבחרים גם הם בבחירות כלליות בכל מדינה ומדינה.
מועמד שנבחר על ידי הנשיא מופיע בפני הסנאט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לסנאטורים לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, ניסיונו, הפילוסופיה המשפטית שלו והקו האידיאולוגי המנחה אותו.
השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להימשך שעות, ימים או אף שבועות.
בעקבותיו מתנהל דיון פתוח בין הסנאטורים ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.
נוהל אישור הסנאט מחייב כל סנאטור “להבטיח שמועמד לכהונת שופט יקדם את התפישה החוקתית של הסנאטור ולא יחתור תחתיה…השקפותיו החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות של המועמד הן כולן רלוונטיות”.
ברבות השנים, הצלחתה המוכחת של השיטה האמריקנית שכנעה את רוב רובן של המדינות הדמוקרטיות בעולם לאמץ שיטה דומה.
אף שהמשטרים הדמוקרטיים השונים מגוונים מאוד ביחסם לתפקיד בתי המשפט ולאופן בחירת השופטים, ההנחה המשותפת לכולם היא שהערכאה העליונה תהיה קשובה לערכי היסוד של האומה ותכבדם, רק אם הסמכות לבחירת שופטיה תהיה מופקדת בידי נציגי הציבור הנבחרים.
במדינות מסוימות, בית המחוקקים הוא שבוחר את שופטי בית המשפט העליון.
בגרמניה, למשל, מחצית השופטים בבית המשפט הפדרלי נבחרים על ידי הבית העליון של הפרלמנט (הבונדסראט), יתר השופטים מתמנים על ידי ועדה של הבית התחתון (הבונדסטאג).
בשווייץ נבחרים שופטי בית המשפט הפדרלי בידי הפרלמנט, שעליו מוטלת החובה להבטיח ייצוג נאות לשלושת המגזרים הלשוניים של המדינה.
בארצות אחרות, הרשות המבצעת, שנבחרה באורח דמוקרטי, היא הממלאת את התפקיד המרכזי במינוי השופטים.
בשבדיה, למשל, כל שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הממשלה.
הליך דומה נהוג באוסטרליה, בקנדה, בבלגיה ובנורבגיה, שבהן להלכה, שופטים נבחרים על ידי המלך או נציגו, אף שבפועל הממשלה היא המציעה או המאשרת את המינוי.
ביפן, חמישה-עשר שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי הממשלה. כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה, חייבים שופטים אלה לזכות גם באישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות שלאחר מינויים.
כמה מדינות אחרות בחרו בדגם משולב של מינוי שופטים, כגון זה של ארצות-הברית, שבו מעורבים בית המחוקקים והרשות המבצעת גם יחד.
בצרפת, למשל, מתחלקים הנשיא וראשי שני בתי המחוקקים של הרפובליקה בסמכות למנות את תשעת חברי המועצה החוקתית – כל אחד מהם ממנה שלושה.
באוסטריה, מחצית מחברי בית המשפט נבחרים על ידי הממשלה הפדרלית, והמחצית השנייה על ידי הפרלמנט.
אותם דגמים חוזרים על עצמם ברחבי העולם הדמוקרטי.
הסמכות העיקרית במינוי שופטים ניתנה לנבחרי ציבור באיטליה, באירלנד, בדנמרק, בהונגריה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל, ברפובליקה הצ’כית וגם ברוב המדינות הדמוקרטיות שנולדו מהתפרקות ברית-המועצות, כמו אסטוניה ולטביה.
גם מחוץ לאירופה וצפון-אמריקה, מדינות דמוקרטיות חדשות וותיקות כאחת כללו הוראות מפורשות המקנות את סמכות המינוי לנבחרי ציבור.
זהו, למשל, המצב באורוגואי, בארגנטינה, בבוליביה, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בוונצואלה ובקוסטה-ריקה.
ברחבי העולם, פיתחו דמוקרטיות שונות מגוון תהליכים לבחירת שופטים, כל אחת בהתאם לתכונות המייחדות את מסורותיה ואת המבנה החוקתי שלה.
אולם כולן שותפות לעקרון היסוד שלפיו נושאי משרה שיפוטית חייבים לעמוד לפני מינויים במבחן דמוקרטי וכן להבנה שאין לפגוע כהוא זה בעצמאות המלאה של השופטים מרגע תחילת כהונתם.
בישראל, לעומת זאת, השופטים נבחרים על ידי – עצמם.
וכך העביר אהרון ברק הערמומי את בחירת היועץ המשפטי מידי הממשלה לידי בג"צ בשנת 1993
את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.
במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג”צ.
מאז לדברי פרופ’ פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.
אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.
זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג”צ.
אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.
אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג”צ בקרבי הממשלה.
ברק עשה זאת באמצעות “חקיקה” מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.
כך זה מתואר בויקיפדיה:
“בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג”צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”.
מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.
ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי “חקיקת” בג”צ – “לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”…
השמאל בבג”צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.
בספרו “הארנק והחרב” מתאר פרופ’ פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.
הנה כך מתאר פרופ’ פרידמן את המהלך הזה:
“המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות”…
“המאבק היה על כוח”, מסביר פרידמן. “ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש”.
את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!
סימוכין:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
לעיון האשכול:
פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!
https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml
לעיון:
https://rotter.net/forum/gil/27344.shtml
***
יוסף חריש היה יועץ משפטי בין השנים: 1993-1986.
ב- 1993 הוגש כתב אישום נגד שני חברי ממשלה ממפלגה בקואליציה.
היועץ דרש לפטרם וראש הממשלה יצחק רבין סירב מאחר שרוב נבחרי הציבור נדרשים על פי חוק להתפטר רק לאחר הרשעתם.
היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש סירב לייצג את ראש הממשלה בבג”צ על שום אי חוקיות עמדת ראש הממשלה רבין לדעתו.
על פרקליטת המדינה דורית בייניש הוטל תפקיד כפול. לייצג הן את היועץ המשפטי והן את ראש הממשלה.
אהרן ברק שהיה בעת ההיא סגן נשיא בית המשפט העליון, קבע שהשאלה אינה באם חרג חריש מסמכויותיו בסירובו לייצג את הממשלה, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועץ המשפטי…
הממשלה טענה שכפל התפקידים שקיבלה בייניש לבצע – מונע את ייצוגה הנאות.
אהרון ברק טען שהממשלה זכתה בייצוג מיטבי ושעל היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו.
לשיטתו של אהרון ברק שודד הים המשפטי והדיקטטור – היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך היחידי של הדין כלפי הרשות המבצעת ודעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה.
בכך קבע ברק שודד הים המשפטי והדיקטטור כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה יותר אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט.
בית המשפט העליון הגדיר את היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי.
ברק שודד הים המשפטי אף קבע באותה הזדמנות שהיועץ המשפטי לממשלה כפוף אך ורק לבג"צ תוך ביטול השיקולים הפוליטיים של השלטון.
מאותו יום הפך כוחו של היועץ המשפטי חסר גבולות.
עד אותו יום יכלה הממשלה לא לקבל את המלצותיו ואף לבחור להגן על עצמה בבית המשפט באמצעות עורך דין אחר, כיוון שברור שבין משפטנים קיימים חילוקי דעות ודעות שונות ואף הפוכות בכל עניין ונושא.
מיום זה ואילך בו בית המשפט העליון קבע שעמדת היועץ היא סופית ואין דרך לשנותה למרות שאינה אלא חוות דעת – הוא חסם את יכולת הממשלות לפעול על פי האידיאולוגיה שלהן, כיוון שכל היועצים המשפטיים האלה מונחתים על הממשלות מטעם השמאל ובג"צ, נוצר המצב בו אנו שרויים שבג"צ והיועץ המשפטי הינם ממשלת העל במדינת ישראל היהודית.
כך שינה אהרון ברק באמצעות פסיקה הזויה מטעמו – את המצב במדינה והפך את עצמו ואת תואמיו המשובטים לשליטי העל והדיקטטורים ששולטים והורסים את הדמוקרטיה ואת אמון העם בבחירות החופשיות שתוצאותיהן כלל אינן משנות בשום דרך.
כך הפך היועץ המשפטי לממשלה לידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה, לשליט העל ולמנהל המדינה ולראש הממשלה בפועל.
זו גניבת שלטון בערמומיות.
https://mida.org.il/2018/02/06/יותר-מגוון-פחות-מנותק-חייבים-לרענן-את
עדותו של ישועה היא כן מטלטלת.
מה מטלטל יותר את נוכלי הסמול, מאפשרות לשקר לציבור?
חוץ מאמנון אחד, שהוא מגדל אתרוגים. לא משקר, רק מאתרג. כל סמולן והטלטלה שלו.
באופן שמשפט נתניהו מתנהל נראה לי שהשופטים חרצו את פסק דינו של נתניהו כאשם לפני שהמשפט החל, ומטים את מהלך המשפט כדי ליצור עילה לפסק דין אשם, כולל החלטות מנוגדות בפירוש לחוק, החלטות שצבע שחור הינו לבן ולהיפך, לבן הינו למעשה שחור.
"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.
בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!
ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.
האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.
כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".
סידרת הכתבות באשכול תציג את הבעיה ובהמשך גם את הפתרונות.
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ
לעיון האשכול:
כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט – כל הפרקים
https://rotter.net/forum/gil/27344.shtml
יום אחד כשהימין יהיה בשלטון נוכל להעמיד לדין את כל הבוגדים הסמולנים. צריך לזכור את כל התקדימים שהם יוצרים עכשיו, זה יהיה מאוד מועיל כשנגיע ליום הזה.
נראה שלא ממש התעמקתם. נראה שישועה הוא עד חזק ואמין. אני חושש שנצטרך לקוות שאפשר יהיה לערער את העדים האחרים, כי בתכלס, פקרטית עם שאר העדים כל כך חזקים, דיי נדפקנו… ולא יעזור עם נכתב אלף פעמים שזה לא המצב.
הבעיה, כמו שכולם מבינים, היא שלא משנה כמה תעלולים נבזיים או סתם לא-חוקיים בוצעו בידי העד, חוקריו או הפרקליטות: אם בית המשפט משתף עמם פעולה, הרי שלא האמת תנצח, אלא הבריונות. והלוא כבר מזמן עברנו את שלב אובדן הבושה.