חקירות נתניהו הן פרויקט משטרתי עצום שנמשך כבר כעשור, בו הושקעו שנות עבודה של חוקרים רבים, משאבים אדירים, טיסות לחו״ל, אינספור חקירות, הדלפות מתוקשרות ועבודה מאומצת של מיטב מוחות המשטרה והפרקליטות. הפרויקט הבשיל לכדי כתב אישום אחד, בו מוצגים שלושה אישומים נגד נתניהו.

שקט, תופרים

כשביקשו פרקליטי נתניהו לקבל את חומרי חקירת עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי לשעבר של נתניהו, סירבה הפרקליטות למסור אותם והסבירה כי הם לא רלוונטיים לכתב האישום. כשהראשונים התעקשו על כך ושלחו לבית המשפט מכתב בנושא, הוא הורה לפרקליטות למסור את החומרים לידי צוות ההגנה. כשאלו התקבלו, הם העלו כי בשלהי שנת 2016, במהלך חקירתו במשטרה, דרשו החוקרים מארד לספק מידע פלילי “בספקטרום רחב “אליו נחשף “במהלך השנים”, בהיותו “בן-אדם מאוד מאוד קרוב שהיה לראש הממשלה”.

חוקר: “אתה ליווית אותו לאורך שנים… ונחשפת להרבה מאד נושאים והתנהלות וכיוצא בזה, [אתה] חושב שנחשפת לעבירות… פליליות או ברף הפלילי… אז בוא נתחיל מבחינת ההתנהלות של משפחת נתניהו. הבמה היא שלך, אנחנו מקשיבים… אני לא צריך שאתה תביא לי את הראייה, כן?… והיה ואנחנו נקבל את האישור, ונמצא לנכון שזה עושה, שצריך לקדוח פה ולחפור בו ממש ברזולוציות, אנחנו נעשה את זה”.

כלומר, ארד לא נחקר על חשד מסוים, אלא נשאל באופן כללי האם הוא יודע על נתניהו משהו שיוכל לשמש נגדו. ״פישינג״ (דיג) – חיפוש מידע באופן כללי ולאחר השגתו פתיחה בחקירה, במקום חקירת חשד פלילי ספציפי – היא שיטת חקירה אסורה, והשימוש בה נפסל גם נגד ראשי ארגוני פשע.

שיטה זו חזרה גם בחקירתו של ראש הסגל של נתניהו לשעבר, ארי הרו, כפי שעולה מתמלול חקירתו אותם חשף עמית סגל, ובהם תועד החוקר כורש ברנור מנסה לשכנע את הרו למסור הודאה, למרות שלטענתו הוא לא יודע דבר. כך למשל אמר החוקר: “אתה צריך לתת משהו כדי שנחתום איתך הסכם”, לו השיב הרו: “אז תגיד מה אתה רוצה שאני אגיד ואני אגיד”. בהמשך אמר החוקר: “יש לך משהו להגיד נגד אחרים? תגיד לי עכשיו רשימה. אני צריך ממך רשימה של דברים. סחורה, זה כמו שוק. אתה נותן – אני מחזיר”. משיב הרו: “אני באמת לא יודע”. פרקטיקת חיפוש הראיות הכללי, ולא חקירת החשד הקונקרטי, עוד תחזור במהלך התיקים, כפי שנראה עוד מעט.

תיק 1000 – תיק המתנות

בתיק זה מואשם נתניהו במרמה והפרת אמונים עקב כך שפעל מול שר האוצר כדי להאריך למילצ׳ן את פטור המס הניתן לתושבים חוזרים, מול משרד התקשורת כדי לסייע למילצ׳ן רגולטורית במיזוג ׳רשת׳ ו׳קשת׳, ומול גורמי הממשל האמריקני כדי להאריך את הוויזה האמריקנית של מילצ׳ן; כל אלה בתמורה לשמפניות והסיגרים שקיבל ממילצ׳ן, שלטענת הפרקליטות מגיעות לשווי כולל של 690 אלף שקלים. עד המדינה בתיק הוא ארי הרו, ראש הלשכה של נתניהו לשעבר.

סיכום בעיות התיק: המתנות שמילצ׳ן נתן לנתניהו (שהוערכו על-ידי הפרקליטות ברשלנות) לא עברו על חוק המתנות, שוות הרבה פחות מהמתנות שאולמרט קיבל ולא הפכו לכתב אישום; במקביל, הפעולות שביצע נתניהו לטובת מילצ׳ן היו ראויות ובהתאם להמלצות הדרג המקצועי. בנוסף, פעולות החקירה נגד נתניהו ומשפחתו התבצעו ללא אישור מתאים ותוך מסע דיג אחר ראיות מפלילות.

***

הנחת מניעיו של מילצ׳ן, שלושת האישומים, הערכת שווי המתנות ואף היחס אליהן – כולם לוקים בכשלים, אליהם מצטרפות פעולות חקירה פסולות שבוצעו עוד בטרם אישר אותן היועמ״ש.

נתחיל באישומים. בעדותו במשטרה הסביר מילצ׳ן כי נהג להעניק לבני הזוג נתניהו מתנות דרך קבע, וכי לא ציפה לקבל דבר בתמורה לכך. כששאל אותו החוקר האם ביקש מנתניהו עזרה בדבר כלשהו, ענה “ממש לא” והוסיף שגם אם היה מבקש “הוא לא היה נותן”.

כאן צריך להעמיד את הדברים על דיוקם – זכותו של אדם אמיד להעניק לחבריו מתנות. נכון, הסיפור שונה כשמדובר בראש ממשלה מכהן, שאינו דומה לאזרח מן השורה, אך בדיוק לשם כך קיים חוק שירות הציבור (חוק המתנות), וכלל לא ברור אם נתניהו עבר עליו, כפי שמעידים התקדימים של ראשי ממשלה אחרים שקיבלו מתנות בשווי שאף עולה על המתנות של מילצ׳ן. בנוסף, בעת קבלת המתנות פנה נתניהו לעורך דינו ד״ר יעקב וינרוט ז״ל ושאלוֹ האם קיימת בעיה משפטית בקבלת מתנות אלה, והלה השיב כי אין כאן חשש למעבר על חוק המתנות. בעדותו הוסיף נתניהו כי אילו היה אומר לו וינרוט ז״ל כי יש אפילו צל של חשש, היה מסרב לקבלן. עבירה על חוק המתנות, אגב, היא עבירה מנהלית, בדומה לדו״ח חניה. הקפיצה מכאן ועד לעבירה פלילית תמוהה.

ביחס לפעולותיו מול משרד האוצר – שאלתו של נתניהו נענתה בשלילה, ופטור המס של מילצ׳ן כלל לא הוארך. ביחס לפעולותיו במיזוג ׳רשת׳ ו׳קשת׳ – המיזוג בוצע לפי המלצת גורמי המקצוע, כשעמדתם ועמדת נתניהו הייתה זהה, כך שנתניהו לא הועיל למילצ׳ן. באשר לסיוע עם הוויזה של מילצ׳ן, מדובר בצעד הגון וסביר, ובוודאי חוקי.

מיל׳צן חי ועובד בארה״ב מזה שנים, עם ויזה שאותה הוא מחדש מדי עשור. בעברו של מילצ׳ן הוא סייע למערכת הביטחון הישראלית, כפי שסיפר בתכנית ׳עובדה׳ מנובמבר 2013. לאחר הקרנת התחקיר נתקל לפתע מילצ׳ן בקשיים סביב חידוש הוויזה שלו. עקב כך הוחלט להאריך לו את הוויזה הפעם לשנה בלבד. מילצ׳ן פנה לשגריר ארה״ב בישראל דאז דן שפירו ולבכירים אמריקנים נוספים, ללא הועיל. הבעיה נפתרה רק לאחר שנתניהו פנה למזכיר המדינה ג׳ון קרי, שהורה לחדש את הוויזה לעשור.

עד כאן על מניעיו של מילצ׳ן (לא ציפה לדבר) ועל האישומים בתיק (פטור ממס – לא השפיע, מיזוג – בהתאם לדרג המקצועי, ויזה אמריקנית – מהלך ראוי). אין כאן שום דבר שראוי להפוך לתיק פלילי לראש ממשלה. כעת נעבור לכשלים החמורים מצדן של המשטרה והפרקליטות בתיק.

קודם חוקרים – אחר כך מאשרים

כפי שהתברר, פעולות החקירה הראשונות בתיק החלו חודשים רבים לפני מתן אישור היועמ״ש. למעשה, למעלה מ-250 ראיות בתיקי נתניהו, הנוגעות לליבת האישום, הושגו תוך עבירה על חוק יסוד: הממשלה, הקובע כי “לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה”.

מבדיקת תאריך מתן אישור פעולות החקירה מצד היועמ״ש עולה כי בתיק 1000 עשרות פעולות בוצעו לפני מתן האישור. כך חקירת יאיר רוזן, נהגו של יאיר נתניהו, תשאול בכירים ועובדים במלון רויאל ביץ׳ בתל-אביב בו נהג לשהות יאיר נתניהו בדירתו של איש העסקים ג׳יימס פאקר, העתקת מצלמות האבטחה מהמלון, והוצאת צווים בעניין כניסת מילצ׳ן למשכן בשנים 2016-2006.

כך נראו חלק מה"אישורים" לפתיחה בחקירה בתיק 4000

הדבר הקרוב ביותר ל"אישור" זה שב-5 בפברואר 18' מדברים על חקירה באזהרה של נתניהו.
זה קורה *אחרי* שנאספו כבר 250 ראיות, בוצעו חדירות למיילים וישועה נחקר 6! פעמים

אם החלקים המושחרים "לא רלוונטיים" – אזי החקירה נולדה בחטא, ובניגוד לחוק pic.twitter.com/Gc2uxDIDHZ

— Gilad Zwick (@giladzw) February 9, 2021

פעולת החקירה הראשונה בתיק התרחשה ב-11 באפריל 2016, יותר משמונה חודשים לפני קבלת האישור, בדמות גביית עדות מהעיתונאי בן כספית, שחקירתו נסובה סביב ניסיון לאתר קבלת טובות הנאה מצד נתניהו. בעדותו אמר כספית לחוקרים כי “מילצ׳ן הביא כל הזמן מתנות, סיגרים ואלכוהול… שמעתי מכל מיני מקומות על חביב בצרפת, אבל לא ידוע לי באופן ספציפי”. באופן שערורייתי, רוב חלקי עדותו של כספית הוסתרו מפרקליטי נתניהו, ושלושה וחצי העמודים הראשונים של תמליל עדותו צונזרו. 87 אחוזים מהשורות אינן גלויות בטענת חוסר רלוונטיות, תוך פגיעה לא הוגנת בהגנה.

עדותו של כספית התבססה על עדות שמסרה לו אודליה כרמון, שהייתה העוזרת של נתניהו בשנים 2006-2007 כשהיה יו״ר האופוזיציה. עדותה פורסמה על-ידי אילנה דיין ב׳עובדה׳ כבר במרץ 2013, ממנה עלה כי כרמון שאפה להפליל את נתניהו לאחר שנדרשה להחזיר כסף שקיבלה מעמותת ׳ידידי הליכוד בארה״ב׳ שבראשה עמד אז הרי הרו. כרמון מסרה עדות במשטרה במשך 50 שעות חקירה שבמהלכן אף מסרה למשטרה הקלטות שונות, אותן מסרה גם לעיתונאים כגון כספית וגידי וייץ מ׳הארץ׳. כשהגיעה הסוגיה לשולחנו של היועמ״ש דאז, יהודה ויינשטיין, החלטתו הייתה כי אין כאן פלילים ויש להפסיק את החקירה. למרות זאת המשיכה הפרקליטות לגבות עדויות ולהוציא צווי חיפוש רבים, בין השאר בענייני יאיר נתניהו. כרמון עצמה נחקרה שוב ביולי 2016, גם הפעם בטרם קבלת האישור לפתיחה בחקירה.

ההסתרה התמוהה של הפרקליטות בתיקי נתניהו

רוב חלקי עדותו של בן כספית – יריית הפתיחה של תיק 1000 – הוסתר מפרקליטי נתניהו:
3.5 העמודים הראשונים של תמליל עדותו של כספית – צונזרו.
87% מהשורות אינן גלויות בגלל "חוסר רלוונטיות"

למה לא לחשוף ולתת לפרקליטי נתניהו להחליט מה "רלוונטי"? >> pic.twitter.com/dpJYSSHZt4

— Gilad Zwick (@giladzw) December 29, 2020

אל עמדת היועמ״ש, ממנה התעלמה הפרקליטות, הצטרף גם מחליפו של ויינשטיין, אביחי מנדלבליט, שבכניסתו לתפקיד הורה אף הוא כי אין לחקור את הנושא. אלא שבסוף 2016, בעת שהוגשו לו כלל הראיות שהושגו שלא כדין, ובניגוד להנחייתו והנחיית קודמו, שינה מנדלבליט את החלטתו. נזכיר כי באותה תקופה היועמ״ש “הוחזק בגרונו” על-ידי פרקליט המדינה דאז שי ניצן (“המניאק הזה”, כלשונו של מנדלבליט), שתמך בחקירה. האם העובדות הללו קשורות זו לזו? אין לדעת.

בכתב האישום אין זכר לכרמון ולעשרות שעות החקירה שלה שהקדימו במספר שנים את האישור לפתיחה בחקירה, על אף כי מדובר בגורם מרכזי לפתיחת תיק 1000. מאחת מתגובות הפרקליטות עלה כי היא מפרידה בין מה שהיא מכנה “תיק 1000 הישן”, המבוסס על עדותה של כרמון, לבין “תיק 1000” הנוכחי, על אף שמדובר באותו תיק (תיק המתנות). סיבה אפשרית: ניסיון טשטוש של מאמצי החקירה שבוצעו בניגוד לדעותיהם של שני יועמ״שים שונים.

עוד מהחקירות שהתבצעו בתיק זה ללא אישורים: באוגוסט 2016, כחמישה חודשים לפני האישור הרשמי לחקירה בתיק 1000, זומן לחקירה גיל שפר, ראש הסגל בדימוס של נתניהו, ונשאל על המתנות שקיבלו לכאורה נתניהו ורעייתו ועל קשריהם למילצ׳ן. לפני האישור גם זומן לחקירה הנהג של יאיר נתניהו, שסיפר שיאיר נוהג לשבת במלון רויאל ביץ׳. כך הפך בנו של נתניהו למרכז החקירה ומאוחר יותר נטען בסביבת היועמ״ש ששם הייתה פריצת הדרך בתיק 1000. איזו עבירה בדיוק עבר יאיר בשהייה במלון, למנדלבליט הפתרונים.

כמו כן, במהלך הדיון בתיקי נתניהו שהתקיים בבית המשפט ב-8 בפברואר אושר בתגובת הפרקליטות כי חקירותיו של ארי הרו בחודשים יוני ויולי 2016 בוצעו ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה, וכי המזכר שפורסם מטעמו ממנו עולה כי הוא מאשר לחקור את תיק 1000 עסק בבדיקות וחקירות שונות לגמרי. הפרקליטות, מצדה, השיבה כי היועמ״ש אישר בעל-פה את צעדי החקירה ותיעד אותם בפרוטוקולים פנימיים, אך סירבה למוסרם לפרקליטי נתניהו.

בדיון בנושא קבעו השופטים כי “אין מחלוקת שלא ניתן אישור כזה” (אישור כתוב לפתיחה בחקירה קונקרטית של רה״מ), והתובעת הראשית ליאת בן-ארי אף הודתה כי האישורים לפתיחת חקירות תיקי 1000 ו-4000 ניתנו באופן שאינו מספק: “אולי גם נכון היה שהאישורים ייכתבו בצורה אחרת… אבל כך נוהלו הדברים”. בכירה נוספת בפרקליטות, עו״ד יהודית תירוש, המנהלת את תיק 4000, אמרה בדיון כי: “הייתי יותר ממודה על כך שיהיה אישור מסודר… זה היה חוסך לכולנו הרבה דיונים”.

נציין כי במקרים אחרים בחר היועמ״ש לייחס חשיבות רבה לתיעוד אישורים שכאלה בכתב. כך, בנוגע לתיקון תקנות הדורשות את אישורו או את הסכמתו של שר בממשלה, נכתב בהנחיית היועמ״ש כי: “ההסכמה או האישור יינתנו בחתימת השר, על-גבי מכתב המופנה אל השר המתקין או בשולי התקנות”. כך, תקנות העוסקות בענייני רישוי וניהול שגרה טכנית של ענפים מקצועיים, כגון הדברה, דיג או אפייה, דורשות הקפדה על תיעוד אישור השר הרלוונטי בכתב. אך כשמדובר בחקירת ראש ממשלה מכהן, התיעוד כנראה אינו כה חשוב לפרקליטות המדינה וליועמ״ש.

בחזרה לדרישה של צוות הגנה לביטול כתב האישום. בתגובה לבקשה קבעו שופטי בית המשפט כי “דווקא בשל החשיבות הציבורית בהחלטות מן הסוג שבו עסקינן, החלטת רשויות התביעה צריכה הייתה להינתן בכתב, תוך פירוט נימוקי ההחלטה בצורה סדורה ובהירה, כמתחייב בראש ובראשונה מסדרי מינהל תקינים ומעקרונות השקיפות וההגינות שבהם חבה הרשות המנהלית”. בית המשפט אף הוסיף כי: “בנסיבות בהן ניתנה הסכמת היועץ, ככול שניתנה… שלא בדרך של אישור בכתב, נפל פגם בהתנהלות היועץ”.

אבל למרבה הפלא, במקום לפסול את כתב האישום, או לפחות את הראיות שהושגו באופן ש״נפל בו פגם״, הסתפקו השופטים בקביעה כי רק מעתה יינתנו החלטות מנהליות מסוג זה דווקא בכתב. לדבריהם, אותה עבירה על חוק יסוד: הממשלה, היא “פגם פרוצדורלי” בלבד. כמובן, היועמ״ש שנכשל במלאכתו ושבית המשפט הכריז ש”נפל פגם” בהתנהלותו – חקירה פלילית של ראש ממשלה מכהן בישראל, עניין שיש שיאמרו שהוא קצת יותר משמעותי מ״שמפניות וסיגרים״ – לא מואשם ולא נענש בדבר.

עטים כן – סיגרים לא

אשר למתנות עצמן: בשנת 2006 קבע היועמ״ש דאז, מני מזוז, כי אין לחקור את מתנות העטים שקיבל אהוד אולמרט, שנאמדו ב-1.3 מיליון ש״ח. “לא כל מתנה מקימה את החשד לקבלת טובת הנאה בלתי כשרה”, קבע מזוז. בזמנו, עתרה עמותת אומ״ץ לבג״ץ ביחס להחלטת מזוז, אך בג״ץ דחה את העתירה.

יש לחדד – העטים הם רכוש. בניגוד לסיגרים ושמפניה, הם לא מתכלים וערכם אף עולה. בנוסף, הסכומים האמורים גבוהים יותר מאשר במקרה נתניהו. אבל מערכת האכיפה הגיעה למסקנה שאין כאן עבירה שמצדיקה חקירה. מדוע, אם כן, נפתחה חקירה נגד נתניהו בפרשת המתנות? מדוע לפתע מתנות מחברים ותיקים נחשבות לעניין פלילי? למה שינו את הכללים בדיעבד?

בנוסף, הסכומים שנוקטת הפרקליטות נראים תמוהים. מתמלול החקירה של הדס קליין, העובדת של מילצ׳ן ופאקר, עולה כי מדובר בהשערות גרידא, וקליין ציינה במפורש, יותר מפעם אחת, שהיא “לא יודעת להעריך את זה”. הערכות הפרקליטות סובלות גם מחוסר עקביות מוזר. בכתב האישום נטען כי נתניהו קיבל ממילצ׳ן בשנת 2012 סיגרים בשווי כולל של 55,437 שקלים, אך תחשיב המשטרה הוא פחות משליש – 16,093 שקלים. בכתב האישום נכתב שנתניהו קיבל בשנת 2013 סיגרים בשווי כולל של 42,000 שקלים, בתחשיב המשטרה דובר על כרבע – 11,739 שקלים.

סיכום תיק 1000

מתנות שניתנו באופן חוקי, בהיקף קטן ממקרים אחרים, שאין עבורן תמורה אמתית, וכל זה כשפעולות חקירה רבות מתבצעות באופן הנוגד חוק יסוד ומהווות מסע דיג, הגיעו בסופו של תהליך מאומץ, יקר, וספק חוקי זה, רק לכדי “הפרת אמונים” – עבירת סל כללית, רחבה ולא מוגדרת, שזוכה לביקורת רבה.

תיק 2000 – תיק נתניהו-מוזס

גם בתיק זה מואשם נתניהו במרמה והפרת אמונים, בגין הפרשה עם מו״ל ׳ידיעות אחרונות׳ ארנון ׳נוני׳ מוזס. התיק נסמך על ההקלטות שהגיעו ממכשירו הנייד של ארי הרו, ראש לשכתו וראש הסגל לשעבר של נתניהו. לפי החשד, נתניהו הציע למוזס את קידום חוק ׳ישראל היום׳ ושינויים בעיתון, בתמורה להטיית הסיקור ב׳ידיעות׳ לטובתו. האישום: נתניהו נתן למוזס את הרושם שניתן לשחד ראש ממשלה. מוזס עומד לדין בניסיון שוחד.

כשלי התיק: נתניהו כלל לא סייע למוזס (הפיל את חוק ׳ישראל היום׳ ואת הממשלה), בעוד שפוליטיקאים אחרים שסייעו למוזס בגלוי וקיבלו עבור כך סיקור אוהד (שוחד, לשיטת הפרקליטות) לא הואשמו וחלקם אף לא נחקרו. כך שהעבירה לא רק תקדימית אלא כוללת גם אכיפה בררנית מובהקת נגד נתניהו. גם בתיק זה בוצעו פעולות חקירה בטרם מתן אישור מהיועמ״ש.

***

נפתח בכך שההקלטות של הרו הגיעו לפרקליטות בצורה שנראית לא חוקית. הצו שהוצא התיר לחקור את עסקיו הפרטיים של ארי הרו בלבד במסגרת תיק שנקרא 3H גלובל, ולא כלל את ההיתר לחפש הקלטות של רה״מ, שאיננו קשור לעניין. לכל הפחות, משהשיגה הפרקליטות את ההקלטות, מוטל היה עליה לפנות ליועמ״ש לקבלת אישור חקירה, אך הפעולות בתיק המשיכו ללא אישור.

על בסיס תמלול ההקלטות, נולד לו תיק 2000, עוד בטרם אישר היועמ״ש את החקירה. כבר בחודש מרץ, ארבעה חודשים לפני האישור מהיועמ״ש, כשהגישה המשטרה את הבקשה להרחבת צו החיפוש לבית המשפט – היא השתמשה בשם ׳תיק 2000׳.

בדומה לתיק 1000, וכפי שנראה בהמשך גם לתיק 4000, פעולות חקירה רבות בוצעו בטרם קבלת האישור מהיועמ״ש. החקירה החלה כבר ב-13 במרץ 2016, כתשעה חודשים לפני מתן האישור, בדמות בקשת המשטרה מבית המשפט להרחבת צו החדירה לטלפון הנייד של ארי הרו. יומיים לאחר מכן, ב-15 במרץ 2016, חוקר משטרה האזין להקלטות. ביולי 2016, כחמישה חודשים לפני האישור, אישר בית המשפט לבצע חיפוש בביתו ובחפציו של הרו.

אם כן, קרוב לשנה לפני שניתן האישור הרשמי לפתיחה בחקירה, כבר התבצעו פעולות חקירה, לרבות חקירת עדים מסביבתו הקרובה ביותר של נתניהו, ניסיון לגייס עדי מדינה והוצאת צווי חיפוש וחדירה, כולל צווים שנועדו לאפשר האזנה לשיחות שקיים נתניהו בהיותו רה״מ. זאת כאמור בניגוד לחוק היסוד.

אין תקדים ואין תמורה

בתיק 2000 לא הייתה תמורה; נתניהו עצמו הפיל את חוק ׳ישראל היום׳. אך חשוב להדגיש כי בעוד שנתניהו לא נתן דבר למוזס, חוק ׳ישראל היום׳ קודם בפועל על-ידי פוליטיקאים מימין ומשמאל ואף עבר בקריאה טרומית בכנסת. רק פיזור הכנסת בסתיו 2015 על-ידי נתניהו מנע את המשך קידומו.

יש להדגיש גם כי אישום זה הוא חסר תקדים – מעולם לא הוגש כתב אישום נגד פוליטיקאי בשל בקשה לשיפור סיקור. מדובר בדבר טבעי ונפוץ בחיים הציבוריים והפוליטיים, עד כי אנשי ציבור ואף גופים ציבוריים רבים (כולל המשטרה ובתי המשפט) מעסיקים אנשי מקצוע שזה תפקידם. עד תיקי נתניהו סוקרו מדי יום פוליטיקאים באופן אוהד או ביקורתי, בלי שמישהו העלה בדעתו כי מדובר בצעד פלילי או שיש כאן מה לחקור, גם כשידוע שאותם כלי התקשורת מצויים בדיונים של ח״כים ושרים על חקיקה ורגולציה הנוגעת להם.

אפילו רביב דרוקר, בראיון ל׳ידיעות אחרונות׳ באוגוסט 2017, טען כי “תיק נוני מוזס להערכתי ייגמר בלי כתב אישום. עד כמה שהשיחות מכוערות, מבחינת היועץ לתרגם את מערכת היחסים למשפט הפלילי – זה אף פעם לא נעשה, ודווקא להתחיל עם רה״מ תהיה קפיצה קשה מדי”. אל דרוקר הצטרף פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, שהודה בראיון ל׳מקור ראשון׳ במאי 2019 כי הקביעה לפיה סיקור חיובי יכול להיחשב כשוחד היא “תקדים משפטי”. ההיבט התקדימי הוא מהותי כאן. הפיכה בדיעבד של נורמה לעבירה, בוודאי כשמדובר בראש ממשלה, היא הפיכת שלטון החוק לשלטון החרב השרירותית של פרקליטים ושופטים.

לעניין התמורה, אפילו בפרקליטות לא סבורים כי נתניהו העניק למוזס דבר. נקבע שנתניהו “היתל” במוזס משום שחשש מפניו. כלומר, אותו “סיקור אוהד” היה חלק מתמרון שמעולם לא נועד להבשיל. אלא שבפרקליטות בחרו להתעלם ממהות האירוע ועמדו על כך שיש להעמיד את נתניהו לדין בעבירה תקדימית זו.

לפי כתב האישום, בין פגישות 4 ל-5 של מוזס ונתניהו חתר רה״מ לשיפור סיקורו ב׳ידיעות׳. איך נראה ה“שיפור”? בשער ׳ידיעות׳ מתאריך ה-9/12/14 נכתב: “נתניהו בזיגזג. הליכוד החדש: ימני יותר, קיצוני יותר”. העוינות נגד נתניהו ב׳ידיעות׳ הייתה כה רבה בתקופה ההיא, עד כי ב׳עין השביעית׳ כתבו באותו זמן: “העיתונים ובראשם ׳ידיעות אחרונות׳ ממשיכים בקו התוקפני כלפי קמפיין נתניהו”.

לכולם מותר, לנתניהו אסור

אבל לא רק שלא היה מתת אמתי מצד מוזס, ולא רק שנתניהו כלל לא סייע למוזס, אלא שהעבירה בה מאשימים את נתניהו התבצעה ומתבצעת מזה שנים על-ידי פוליטיקאים אחרים באותה תקופה ונושא.

אין ויכוח כי הפוליטיקאים שפעלו לקידום 'חוק ישראל היום' זכו לסיקור חיובי מסיבי. אביב הורביץ פרסם בינואר 2017, לאחר פרוץ החקירה בתיק 2000, את נתוני הסיקור האוהד שקיבלו מקדמי החוק, כמו בנט, שקד, איתן כבל ואחרים. בכתבה אחרת הוא הדגים את הדברים גם ביחס לציפי לבני ויצחק הרצוג. בפברואר 2014, כחודש לפני הגשת הצעת החוק, הצטרפה “למועדון המיוחסים” הזה גם איילת שקד, שלפי הורביץ זכתה “ללא פחות משמונה תמונות בעיתון, כולן בהקשר חיובי”. רק בדיעבד הובן הסיקור האוהד הזה כקשור כנראה לחוק ׳ישראל היום׳.

באותו הזמן פורסם ב׳דה מרקר׳ טור של שוקי שדה וצבי זרחיה תחת הכותרת ”לפנק, לפנק, לפנק – את איילת שקד, משפחת לפיד ואביגדור ליברמן”, ובו סופר על “הפינוקים ליקירי ׳ידיעות׳”, והוסבר כי “פרשת ההקלטות… הוציאה לידיעת הציבור את מה שדובר בדרך כלל בחוגי הברנז׳ה בלבד – עסקות קח-תן שהתנהלו תחת מוזס”. הדברים אושרו בכתבה של אתר ׳המקום הכי חם בגיהנום׳, שבהן עדויות פנימיות של עיתונאי ynet בעניין זה, ועוד.

בהצבעה הטרומית בכנסת רוב חברי הסיעה של שקד הצביעו נגד החוק והיא ובנט נעדרו מהמליאה. העיתונאי איתמר פליישמן, שעבד באותה העת עם נפתלי בנט, סיפר סיפורים מסמרי שיער על לחץ חמור מצד ׳ידיעות׳ על בנט בשל היעדרותו מההצבעה בקריאה הטרומית.

בחוק תמך גם ח״כ איציק שמולי. בפברואר 2019 אמר רביב דרוקר ב׳חדשות 13׳ כי ח״כ שמולי “נתמך מאוד ב׳ידיעות אחרונות׳ באיזושהי עסקה שהוא עשה… הם מקדמים כל יוזמה שלו והוא תומך בכל יוזמה שלהם”. כבר בשנת 2014 דיווח אביב הורביץ שח״כ שמולי הופיע עשרות פעמים מעל דפי העיתון. על-פי הורביץ, בין ינואר 2014 לאוקטובר של אותה שנה זכה שמולי ללא פחות מ-52 אזכורים ב׳ידיעות׳, כולם היו כהגדרתו חיוביים או ניטרליים, ותמונתו הופיעה 24 פעמים, ועוד הוסיף העיתונאי תומר אביטל ב'עין השביעית'.

דברים דומים ניתן למצוא גם על אביגדור ליברמן, בסיפור מורכב שקשור לאתר ׳יזרוס׳, כפי שפרסם יואב יצחק. בנוסף, בתקופת קידום חוק ׳ישראל היום׳ ליברמן סוקר בצורה חיובית ביותר. תמונתו המחמיאה, לצד כותרות מחבקות, התנוססו על שער ׳ידיעות׳ יותר  מפעם אחת.

עתה נעבור לח״כ לשעבר איתן כבל, שהיה בקשר הדוק עם מוזס. מתוך תמלילי החקירות שנחשפו ב׳גלובס׳ עולה כי כבל התלונן בפני ראשי ׳ידיעות׳ על סיקורו בעיתון, ובאותן שיחות עלה הרעיון לחוק שיגביל את תפוצת ישראל היום. עורך ׳ידיעות׳ רון ירון העיד כי נושא חוק ׳ישראל היום׳ עלה במפגש בין מוזס לכבל, וכי התקיימו עם כבל 3-4 פגישות. בחקירותיהם של מוזס וכבל הם אישרו לכאורה את קידום החוק. כמובן, כבל זכה לסיקור חיובי מאוד, כולל תמונה גדולה שלו עם החתולה ׳דידי׳, ועוד. למרות זאת התיק נגד כבל נסגר מחוסר ראיות.

יקיר ליבו האמיתי של מו״ל ׳ידיעות׳ היה ונשאר יאיר לפיד, שזכה גם בתקופה הרלוונטית לסיקור אוהד במיוחד. כפי שחשפה אילה חסון ב-2018, כשר אוצר קיים לפיד פגישות תכופות וחשאיות עם מוזס, שנעלמו מיומניו הפומביים.

הפגישות החשאיות של לפיד עם מוזס – במהלך כהונתו כשר האוצר • לידיעה המלאה מתוך "שישי" עם @AyalaHasson >> https://t.co/1Jl3Xf239N pic.twitter.com/Ck3LyW5Vl1

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 16, 2018

בחודש אוגוסט 2013 דווח באתר ׳וואלה׳ כי שני שרים ממפלגת ׳יש עתיד׳ – מאיר כהן ושי פירון –פרסמו במאות אלפי שקלים ב׳ידיעות אחרונות׳, ובמקרה של שר הרווחה כהן, אף ללא מכרז. באוקטובר 2014 פרסם אתר ׳העין השביעית׳ כי משרד המדע בראשות יעקב פרי מ׳יש עתיד׳ שילם עבור פרסום באתר ynet כ-1.3 מיליון שקלים. כמו כן, חשיפה של יועץ התקשורת ליאור חורב מתחילת 2017 העלתה כי בכירי ׳ידיעות אחרונות׳ לקחו חלק בתיאום בין מפלגות ׳יש עתיד׳ ו׳המחנה הציוני׳ במסגרת הבחירות ב-2015, במסגרתו העניק מוזס ללפיד הגנה בעזרת ׳ידיעות׳ תוך איום בסיקור שלילי.

בפרקליטות החליטו שלא לזמן את לפיד לחקירה בה ניתן יהיה לברר את תוכן הפגישות. ליאת בן-ארי כתבה כי “עצם קיומן של פגישות עם עיתונאים או עם גורמים אחרים בשוק התקשורת על-ידי נבחרי ציבור אינו מהווה מעשה פסול או מעשה המייצר מצב של ניגוד עניינים”. דהיינו “עצם קיומן” של הפגישות אינו פסול, אלא רק תוכנן הוא הבעייתי. אך כיצד ניתן לדעת את תוכן הפגישות עצמן מבלי לזמן את לפיד לחקירה? בן-ארי הוסיפה כי “באופן טבעי, נבחרי ציבור, המבקשים את אמון העם, חפצים בביטוי פומבי לפעולותיהם”. אותה ליאת בן-ארי כתבה על נתניהו כי “הסיקור התקשורתי היה בעל משמעות רבה עבור הנאשם נתניהו… והוא ייחס לו חשיבות מכרעת בכל הקשור לעתידו הפוליטי”.

אגב, מוזס הודה בחקירה כי בפגישותיו עם לפיד דיברו על חוק ׳ישראל היום׳. אבל אל דאגה, גם לאחר הודאה זו לא נפתחה חקירה נגד לפיד. במקרה שלו זה “טבעי”.

למטבע זה גם צד שני: מי שסירב לתמוך בחוק, זכה לנחת זרועו של מוזס בדמות סיקור שלילי. בפוסט של זהבה גלאון מינואר 2017, כתבה הח״כית לשעבר: “חודשים לפני ההצבעה על ׳חוק ישראל היום׳ התחלתי לקבל טלפונים מלוביסטים, יחצ״נים ואפילו מכרים. המסר היה פשוט: אם לא אתמוך בחוק, ׳ידיעות׳ ימחקו אותי. באלה המלים. ׳לא תופיעי שוב בידיעות׳. הבטיחו וקיימו. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שהופעתי מאז בעיתון של מוזס. עיתונאים שעבדו ב׳ידיעות׳ סיפרו לי שכתבות עלי נעלמות פתאום בעריכה ושסיפורים שמזכירים אותי מקוצצים. נכנסתי לרשימה השחורה”.

לסיכום תיק 2000

מעבר לכשלי החקירה ומסע הציד הלא חוקי, תיק 2000 הוא דוגמא מובהקת של אכיפה בררנית. נתניהו עומד לדין על חשד לתמיכה בחוק שהתנגד לו ואף הפיל בגללו את הממשלה, בזמן שהפוליטיקאים שקידמו את החוק בפועל ונהנו מפירות מאמציהם ב׳ידיעות׳ אינם נחקרים ומואשמים. נתניהו, שזכה לתעמולה שלילית ב׳ידיעות אחרונות׳ – מואשם, מי שזכו לסיקור חיובי תמורת קידום החוק – מאותרגים.

תיק 4000 – מיזוג בזק-יס

בתיק זה, החמור מבין השלושה, מואשם נתניהו בשוחד, מרמה והפרת אמונים בגין מערכת יחסים של תן וקח שלכאורה נרקמה בינו לבין בעלי חברת ׳בזק׳ ואתר ׳וואלה׳ שאול אלוביץ׳ ורעייתו. החשד: רה״מ פעל לכך שמיזוג ׳בזק׳ ו׳yes׳ יתבצע בתמורה לפרסומים חיוביים באתר ׳וואלה׳. הטענה המקורית בכתב האישום הייתה כי אלוביץ׳ סיפק לנתניהו “סיקור אוהד”, בהמשך היא שונתה ל“היענות חריגה”, ולבסוף הפכה ל”פתיחת דלת”. עדי המדינה בתיק הם ניר חפץ, ראש הסגל של נתניהו, ומנכ״ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, אשר על עדותם מבוסס חלק גדול מהתיק. בני הזוג אלוביץ׳ מואשמים בשוחד.

כשלי התיק: אין יחסי קח-תן, שכן מיזוג ׳בזק׳-yes נעשה בהתאם להנחיות הדרג המקצועי (קח) ונתניהו לא זכה ל”סיקור חיובי” ב׳וואלה׳ בתקופה הרלוונטית (תן). החקירות בתיק התבצעו באופן בלתי חוקי (לפני קבלת האישור מהיועמ״ש) ובלתי מידתי (הפעלת לחץ פסול על העדים, האזנה לא חוקית ואיומים אישיים קשים), ותוך שהפרקליטות מסרבת לשתף פעולה ולמסור את החומרים הרלוונטיים לצוות ההגנה.

***

הרקע: שאול אלוביץ׳ החזיק במעט יותר מ-50 אחוזים מחברת yes. היתר הוחזקו על-ידי ׳בזק׳; ב׳בזק׳ החזיק אלוביץ׳ בכ-30 אחוזים, והיתר הוחזקו בידי הציבור, דרך קרנות הפנסיה. במרץ 2015 רכשה ׳בזק׳ את אחזקותיו של אלוביץ׳ ב-yes תמורת 680 מיליון שקלים, ועוד כ-350 מיליון שקלים בכפוף לתנאים מסוימים. בגלל רגישות העסקה הקימה ׳בזק׳ ועדה בלתי תלויה לבחינת השווי של yes. דו״ח הוועדה מצא שהשווי של yes הוא לכל היותר 300 מיליון שקלים, ובשל הפער פתחה רשות ניירות ערך בחקירה, שבמסגרתה נחקרו אלוביץ׳ יחד עם צמרת ׳בזק׳ ו-yes.

גם שלמה פילבר, מנכ״ל משרד התקשורת דאז, נעצר לראשונה ביולי 2017. באותם ימין אף פורסם דו״ח מבקר המדינה, שהאשים את פילבר כי הודיע ל׳בזק׳ על הכוונה לאשר את האיחוד עוד לפני שקיבל את אישור כל גורמי המקצוע. למעשה, התפיסה שיש להתיר ל׳בזק׳ להתאחד עם yes גובשה כבר בתקופת שר התקשורת משה כחלון, אשר המשיך את המדיניות שנקבעה עוד בתקופת קודמו, השר אריאל אטיאס מ׳ש״ס׳. לאחר החלטת המבקר, הועברה הפרשה לטיפול בלהב 433.

בנובמבר 2017 סגרה רשות ניירות ערך את התיק, אשר כונה על-ידה ׳מעבר לאופק׳, עם המלצות להגשת כתבי אישום נגד פילבר, אלוביץ׳ ובכירים בבזק וב-yes. שמו של נתניהו כלל לא נזכר בתיק. את המסמכים המנקים את נתניהו מהמעורבות בתיק – חומרים מהותיים מבחינת פרקליטי נתניהו – מסרבת הפרקליטות להעביר לידי ההגנה.

שוב – קודם חקירה, אחר כך אישור

עד כאן, שום מעורבות פלילית או אפילו חשד לפלילים מצד נתניהו. רק בשלבים מתקדמים בחקירת תיק ׳בזק׳ העלתה רשות ניירות ערך חשד נגד נתניהו, בהתבסס על מנכ״ל חברת ׳וואלה׳ לשעבר אילן ישועה. גם בתיק זה התבצעו שלל פעולות חקירה זמן רב טרם התקבל אישור מהיועמ״ש. האישור היחיד דאז היה עבור רשות ניירות ערך לחקור את פילבר ומניעיו בעסקת ׳בזק-yes׳. כדי לנסות לכסות על כך, מספרים בפרקליטות כי תיק 4000 הוא למעשה המשך של תיק ׳בזק׳, על אף העובדה שנתניהו כלל לא מעורב בו.

ממזכר של היועמ״ש עולה כי הוא אישר ב-17 בינואר 2018 “להרחיב את החקירה נגד שאול ואיריס אלוביץ׳ בחשד לשוחד ועבירות שיבוש”. אלא שבפועל פעולות החקירה החלו כבר באוקטובר 2017. כך, ב-23 באוקטובר 2017 נחקר שאול אלוביץ׳ במשך שעות כשהוא כלל לא מוזהר בקשר לאישום השוחד או לטענות המבססות את כתב האישום.

בנוסף, בנובמבר 2017 נפרצה תיבת הדואר האלקטרוני של אלוביץ׳ לצורך חיפוש הודעות שעניינן פניות של ראש הממשלה או של רעייתו לסיקור תקשורתי באתר ׳וואלה׳; אור אלוביץ׳, בנו של שאול אלוביץ׳, נחקר אודות ארוחת ערב שהתקיימה בבית ראש הממשלה ועל מאמרי דעה באתר ׳וואלה׳ שנוגעים לנתניהו; פילבר נשאל על שיחות עם נתניהו על אתר ׳וואלה׳; כחודש לפני מתן אישור היועמ״ש נחקר ניר חפץ, הדובר של משפחת נתניהו, בנוגע לכתבות על שרה נתניהו באתר ׳וואלה׳; יועמ״ש משרד התקשורת דנה נויפלד, ומנכ״ל משרד התקשורת לשעבר אבי ברגר, נחקרו אף הם, ונפרץ המכשיר הנייד של סמנכ״ל ׳בזק׳ לשעבר עמיקם שורר, כדי לאתר תכתובות עם אלוביץ׳.

כמו כן, במקביל לחקירתו של פילבר ותוך הפרה בוטה של אישור היועמ״ש שהוגבל לחקירת פילבר בלבד, נחקר גם אלי קמיר, היועץ לשעבר של ׳בזק׳, על היחסים בין אלוביץ׳ לנתניהו.

בנובמבר 2017 אספו חוקרי רשות ניירות ערך כתבות הנוגעות לנתניהו ורעייתו באתר ׳וואלה׳. רוב הכתבות שנאספו היו בנושא שרה נתניהו, והיחידה שנגעה בלעדית לרה״מ הייתה בעלת אופי שלילי במיוחד, מספטמבר 2015: “בכירים בלובי הפרו-ישראלי: נאום נתניהו בקונגרס סייע לאובמה”. סיקור אוהד? עוד מעט נגיע לזה.

אילן ישועה נחקר לא פחות משש פעמים בענייני תיק 4000 בטרם אישר מנדלבליט לפתוח בחקירה. כך, בסוף דצמבר 2017 כתב חוקר משטרה מזכר בו צוין כי במסגרת פעולת חדירה לדואר האלקטרוני של ישועה, נעשה חיפוש להתכתבויות בינו לבין האלוביצ׳ים ואנשים נוספים, ביניהם “יועצים נוספים של ראש הממשלה”. החוקר כתב כי “ביצעתי חיפוש בתיבת האימייל של אילן ישועה למילים: מסוכן, הגדול, שרה, ביבי, בזק”. הפריצה לדוא״ל של ישועה נעשתה כאמור בטרם האישור וללא צו חיפוש מתאים, באופן הנוגד לכאורה חוק יסוד.

כמו בתיקים האחרים – מחפשים, מגששים ותרים אחר ראיות. אם נחקור מספיק אנשים, גורס לכאורה ההיגיון של הפרקליטות, בסוף נמצא משהו.

החומרים: פגומים וסמויים

בין המסמכים החסרים ואלו שמסרבת הפרקליטות להעביר לידי פרקליטי נתניהו נכללים מסמכי חתימת הסכם עד המדינה עם שלמה פילבר. כמו כן, סירבה הפרקליטות למסור לעורכי דינו של נתניהו את קלסרי וחומרי החפיפה מהתקופה בה נכנס פילבר לתפקיד מנכ״ל משרד התקשורת, אשר יכולים להעיד על כך שהלה רק המשיך את מדיניות המשרד בעסקת ׳בזק׳-yes. ראש מטה המשרד, איתן צפריר, הודה בחקירתו שהוא היה זה שהעביר לפילבר את החפיפה וסיפר כי לא קיבל שום הנחיה בנושא מנתניהו.

הסירוב למסירת החומרים מצדה של הפרקליטות הוא צעד בעייתי במיוחד, שמרוב חומרתו, בג״ץ, בתגובה לעתירת צוות ההגנה, הורה לפרקליטות למסור את הקלסרים הרלוונטיים – ולא ברור עדיין אם נמסרו.

מסמך חשוב נוסף שמסתירה הפרקליטות הוא ההסכם עם אילן ישועה. בפתיחת תיק 4000, הלך אילן ישועה למשטרה והעיד תחת הגנה כלשהי. אלא שהמשטרה מעולם לא הציגה מסמך שכזה ואת הליווי הנדרש לו לפי חוק. הפרקליטות מסרבת להעביר את החומרים הללו, אם קיימים, באמצעות הגדרתם כ”פנימיים”, תכסיס ישן שפסיקות שונות מהעבר כבר קבעו שאיננו מקובל.

עוד מחוסר השקיפות של הפרקליטות בתיק: ממכשירו הסלולרי של אילן ישועה נמחקו שיחות רבות בין החודשים יולי 2015 לנובמבר 2016, כולל שיחות עם עדי מפתח בתיק 4000, כמו הדובר של נתניהו ניר חפץ ושאול ואיריס אלוביץ׳, העומדים לדין אף הם בפרשה. הסנגורים ביקשו מהפרקליטות את השיחות, ונענו שחלק גדול מהן נמחקו ולא ניתנות לשחזור.

אלא שאז התברר במזכר של רשות ניירות ערך שהגיע להגנה שהדברים אינם נכונים. ניסיון השחזור שלהם נחל הצלחה חלקית וחלק מהשיחות שוחזרו בהצלחה. “במעבר על הממצאים אותר(ו) 8 קבצי קול של הקלטות של שיחות טלפון אשר עברו שחזור ממחיקה”, כתב ראש מערך טכנולוגיה, פורנזיקה ואנליטיקה ברשות לניירות ערך, מתן לורן, שכאמור ערך את הבדיקה על המכשיר. כמו כן, פורטו מספרי הטלפון עימם התקיימו השיחות ששוחזרו, ביניהם אלוביץ׳ וחפץ.

כעת ביקשה הפרקליטות מבית המשפט לתקן את תשובתה. גם הפעם נקבע כי שחזור השיחות נכשל, אלא שהפעם הוסבר כי המזכר הקודם “צורף בטעות ותוכנו אינו מתאר את מצב הדברים כפי שהעלו הבדיקות המחשוביות הסופיות… לאחר בדיקה נוספת התברר כי מדובר בקבצים שלא נמחקו ולמעשה מצויים בחומר החקירה שהועבר אליכם”. לאחר עוד דין ודברים והתחמקויות מצד הפרקליטות, חִייב בית המשפט העליון לאפשר ניסיון שחזור נוסף של השיחות המחוקות, והדבר צפוי להתבצע בחודשים הקרובים.

חוסר העקביות של הפרקליטות, בעיקר בכל מה שקשור למהימנות עדי המדינה, הופך לעניין עקבי. כך גם לגבי הסכם ההעסקה של ניר חפץ אצל שאול אלוביץ׳, ש״התגלה״ בעקבות בקשות מפורטות, אחרי שהוצהר שאינו קיים בחומרי החקירה.

לא פלא שעו״ד ז׳ק חן, המייצג את בני הזוג אלוביץ׳, העיר במהלך הדיון בתיקי נתניהו שהתקיים בבית המשפט ב-8 בפברואר 2021 כי הוא “כמעט 30 שנה במקצוע הזה… ניהלתי וליוויתי ועזרתי והובלתי תיקים מאוד-מאוד גדולים… אין ולא היה מעולם שהתקיים הליך כזה”. צוות ההגנה, אמר חן, “נאלץ להיאבק על כל תו וכל פסיק בתיק הזה כדי לקבל מה שבדרך כלל נותנים מיד וברוחב לב… על כל דבר אמרו לנו לא… היינו צריכים להגיע לבית משפט מחוזי והיינו צריכים להגיע לבית משפט עליון ותמיד ספגנו בתגובות שלהם הערות על בקשה מיותרת… וזה דבר שחוזר על עצמו שוב ושוב… עושים כל דבר כדי להכשיל אותנו”.

כתב האישום בתיק 4000

כעת נעבור לאישום עצמו. ראשית, הטענה ל”פעולות שלטוניות חריגות” שהניבו לאלוביץ׳ רווחים של כ-1.8 מיליארד ש״ח לא קיימת בכתב האישום. מדוע? כי זה פשוט לא קרה. מיזוג החברות נעשה כדת וכדין. כבר בשימוע הראו פרקליטי נתניהו כי כלל ההחלטות בנושא מיזוג ׳בזק׳ ו-yes התקבלו בהתאם להמלצת הדרג המקצועי במשרד התקשורת, באישור היועצים המשפטיים של המשרדים הרלוונטיים ובשיתוף הגורמים הרגולטוריים, כגון מועצת הכבלים והלוויין והרשות להגבלים עסקיים.

יתרה מזאת – ד״ר אסף אילת, שחתם על עסקת המיזוג בין ׳בזק׳ ל-yes, כלל לא זומן להעיד במשטרה בתיק, על אף מרכזיותו בפרשה. את התשובה להחלטה התמוהה קיבלנו בזכות העיתונאי אלי ציפורי, אשר חשף כי לדברי רשות ההגבלים העסקיים “לא היה שום לחץ של נתניהו לאישור מיזוג בזק ו-yes״. אלא שבמקום לבטל את סעיף האישום הזה לחלוטין, כפי שהיה מצופה, בחרו בפרקליטות להשאירו תחת הגדרתו כ“פעולות שלטוניות” שהיו בעלות “חשיבות מכרעת” לאלוביץ׳ ולרעייתו.

כאמור, בתמורה לאותן ״פעולות שלטוניות״ שהעניק נתניהו לאלוביץ׳, נטען בכתב האישום כי האחרון העניק לרה״מ “סיקור אוהד” באתר ׳וואלה׳. אלא שסעיף זה שונה בהמשך לסעיף החדש, התקדימי והמעורפל – “היענות חריגה”, ששונה בהמשך לסעיף מעורפל עוד יותר – “פתיחת דלת”.

מהי ההגדרה ל“היענות חריגה”? את התשובה לא ניתן לקבל בפרקליטות, שכן בגלל החיפזון להגשת כתב האישום הם לא הזמינו חוות דעת מקצועית שתקבע מהי הנורמה ממנה התבצעה ה”חריגה”, כפי שאף הודו בעצמם.

סיקור עוין

מה לגבי מה שהחל כ”סיקור אוהד” לנתניהו ב׳וואלה׳ ושונה ל”היענות חריגה”? חלק נכבד מכתב האישום מתבסס על תחקיר שפרסם גידי וייץ ב׳הארץ׳ באוקטובר 2015 ובו נטען כי אתר ׳וואלה׳ “פעל בשירות נתניהו”. מאז אף נחשפו הקלטות שונות ומסרונים המחזקים לכאורה את הגרסה כי הופעל לחץ לסיקור אוהד כלפי ראש הממשלה ובני משפחתו. ב-2018 גם טענו גורמים ב׳וואלה׳ כי לקראת ואחרי בחירות 2015 – נקודת זמן קריטית בעסקת המיזוג בין ׳בזק׳ ל-yes – ההוראות הפכו ממוקדות יותר ונגעו לסיקור אוהד לנתניהו עצמו.

אלא שבדיקה של התכנים הרבים שהועלו ב׳וואלה׳ במהלך הבחירות המדוברות, שהיו אמורות להיות רגע המבחן של ׳וואלה׳ כעלון תעמולה בשירות נתניהו, מעלה תמונה שונה לגמרי. למעשה, העובדות מוכיחות – אתר ׳וואלה׳ מעולם לא העניק סיקור אוהד לנתניהו, כולל בתקופה המדוברת. טורי הדעה בבחירות 2015 נקטו קו תקיף ביותר נגד נתניהו, כולל האשמתו בגזענות והסתה תוך השוואת אמירותיו לעשיית צרכים. קרוב ל-75 אחוזים מטורי הדעה בתקופה הקריטית של מערכת הבחירות (דצמבר 2014 – מרץ 2015) היו עוינים כלפי ראש הממשלה; לפחות 17 מבין 23 מאמרי דעה שהתפרסמו בתקופת הבחירות ועסקו בנתניהו במישרין ובעקיפין היו שליליים כלפי ׳הליכוד׳ ונתניהו.

למרבה העניין, בכתב האישום מוזכר סרטון “הערבים נוהרים לקלפיות ”שעלה ב׳וואלה׳ כדוגמה לסיקור לטובת נתניהו, אלא שאפילו עורך ׳וואלה׳ הודה כי הסרטון עלה באתר אחרי עיתונים רבים בארץ ובעולם, כולל ׳הוושינגטון פוסט׳ ו׳אל-ג׳זירה׳. גם כשעלה, היה זה תחת המסגור של “יום אסון”.

בין האירועים המשמעותיים של אותה מערכת בחירות היה הנאום שנשא נתניהו בקונגרס האמריקני. ב׳וואלה׳ הקדישו מדור מיוחד לנאום, עליו התנוססה תמונה מאוד לא מחמיאה של נתניהו. המדור כלל 16 אייטמים וכתבות; 13 מתוכם – יותר מ-80 אחוזים – עוינים כלפי רה״מ.

בנוסף, בפברואר 2015, כחודש לפני הבחירות, פרסם מבקר המדינה דו״ח נוקב בו אף הוזכרה פרשת מני נפתלי. ב׳וואלה׳ עשו כל שביכולתם כדי להדגיש ולהעצים את דו״ח המבקר ובמיוחד את פרשת מני נפתלי, כולל כתבות שלמות על סיפורו של נפתלי שהרגיש “ממש ממש פגוע” תוך הטחה בראש הממשלה ורעייתו “תתביישו לכם”.

לסיכום, הסיקור של נתניהו בוואלה היה רחוק מאוהד, ואפילו ממאוזן. זו אולי הסיבה לבחירת הפרקליטות שלא לשאול את נתניהו על יותר מ-90% מ-300 הפניות שייחסה לו בתיק. למעשה נתניהו לא נשאל אף שאלה אודות פניות קונקרטיות לסיקור, אלא רק שאלות כלליות בנוגע ל-15 פניות בלבד.

הסיקור החיובי בתיק הוא פשוט פיקציה, והדוגמאות בכתב האישום פשוט תמוהות. למשל, נכתב כי שרה נתניהו דרשה לפרסם אייטם על מפגשה עם פעילוֹת ארגון ׳נשים עושות שלום׳; בפועל, הידיעה כבר פורסמה יום קודם על-ידי ברק רביד ב׳הארץ׳. דוגמא נוספת: דרישה לפרסם פעילות ספורטיבית של נתניהו בכנרת; בפועל מדובר היה ב״ידיעה בלעדית״ שניתנה ל׳וואלה׳. חפץ אף ציין בפני ישועה כי “׳ערוץ 2׳ מתחננים לצילומים,” וכי דחה אותם ואמר להם שזה פרסום בלעדי של ׳וואלה׳. אילן ישועה ענה: “מצוין!!!”. ועוד: דרישה לשנות כותרת הקובעת כי רה״מ “לחוץ” מהסקרים, לכך שתגיד כי הוא “מודאג” מהם. אלא שהאמירה של נתניהו בראיון, עליה התבססה הכותרת, הייתה “נדאג”. ישועה השיב: “יש מידה מסוימת של צדק בדבריך”. במילים אחרות, עבודה עיתונאית שגרתית לגמרי ואתיקה בסיסית הפכו בכתב האישום לעבירות פליליות.

בכתב האישום אף מוזכרת דוגמה נוספת, לפיה חפץ ביקש מ׳וואלה׳ לפרסם את הידיעה שאחרי בחירות 2015 נתניהו מתכנן להתקשר למרים פרץ ולאחר מכן לנפתלי בנט. אם זהו “סיקור אוהד”, הרי שחטאו בו גם ׳הארץ׳, ׳דה מרקר׳, ׳גלובס׳, ׳מעריב׳, ׳ישראל היום׳, ׳ערוץ 7׳ ו׳כיכר השבת׳, שפרסמו אף הם את הידיעה.

הדוגמה האחרונה שנתייחס אליה מכתב האישום, למרות שקיימות אחרות, היא הבקשה לגנוז ידיעה לא מחמיאה על יאיר נתניהו, בנו של רה״מ. גם כאן כנראה שבפרקליטות לא העמיקו בנושא, מכיוון שמדובר היה בכתבה הנוגעת ל”עניינים מובהקים שבצנעת הפרט”, שהוגשה אף ל׳ערוץ 2׳, ׳הארץ׳ ו׳מעריב׳, אשר נענו כולם בחיוב לבקשת גניזתה משום שאכן פגעה בצנעת הפרט.

אמצעי חקירה פסולים

תיק 4000 נשען, כפי שהתבטא מנדלבליט, בעיקר על עדותם של עדי המדינה. לכן ההיבט המרכזי ביותר בכשליו החוקיים הוא האמצעים שהופעלו במהלך חקירות העדים. לפני כשנה נחשפו מספר דיווחים על מעשים פסולים לכאורה שביצעו חוקרי המשטרה במאמצם להשיג הרשעה, כפי שעולה למשל מהציטוטים מתוך חקירתו של שאול אלוביץ׳ בתיק 4000 שחשף עמית סגל.

מהציטוטים עולה כי המשטרה ניסתה להשתמש בבנו של אלוביץ׳, שהיה עצור גם הוא באותו זמן, כדי ללחוץ על אלוביץ' להחליף את עורך דינו. אלוביץ' החזיק מעמד, אבל לחץ דומה הופעל גם על ניר חפץ, שנשבר. בישראל אסור לגרום לנחקר לוותר או להחליף את הייצוג המשפטי שלו, ובוודאי שלא לעשות זאת בדרך פסולה ועקיפה שכזו.

כמו כן השתילה המשטרה מכשירי האזנה בחדר שאמור לשמש להתייעצות בין פרקליטים ללקוחות, בו צוֹתתה לשיחות אלוביץ׳ ובנו אור בניגוד לחוק. באחת משיחותיו של שאול אלוביץ׳ ובנו להן צותתה המשטרה, אמר האב: “הם ניסו לעשות אותי עד מדינה. הם הרגו אותי. אני צריך לשקר כדי להיות עד מדינה. כי אין לי על מה להעיד. כרגע מנסים לגרום לי להודות להודות להודות”.

למי שהחמיץ: כמה רחוק – וכנראה רחוק מדי – הלכה המשטרה בניסיון להפוך את שאול אלוביץ׳ לעד מדינה נגד נתניהו.

1. הפעילה נגדו את בנו כמעין סוכן
2. ניסתה לגרום לו להחליף עורך דין בניגוד לחוק
3. השתילה מכשירי הקלטה בחדר ההיוועצות עם עורכי דין במתקן המעצר

https://t.co/o8kmTlVhck

— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) September 7, 2019

חשיפה אחרת של סגל העלתה כי המשטרה הפעילה ”לחצים מיוחדים” על מנת לגרום לחפץ לחתום על הסכם עד המדינה. היא הזמינה לחקירה אישה בשם א׳, שככל הנראה הייתה במערכת יחסים קרובה עם חפץ, שאת זהותה השיגו המשטרה לאחר שפרצו לחומריו האישיים. המשטרה השיגה צו חיפוש בביתה של אותה אישה, שכלל לא הייתה קשורה לחקירה, ולאחר מכן זימנה אותה ושאלה אותה “שאלות חודרניות ביחס לטיב הקרבה והיחסים בינה לבין חפץ”, כפי שחשף סגל. המשטרה דאגה שחפץ יראה אותה.

האיום שריחף מעל ראשו של חפץ – פירוק משפחתו. “אנחנו יודעים הכול, אנחנו נטיל על המשפחה שלך פצצה”, אמרו לו החוקרים, ונענו על-ידו כי “אלו דברים הנוגעים לצנעת הפרט שלי”. תשובתם: “צנעת הפרט שלך תרד בבית השימוש של ההיסטוריה”. אלו לחצים בלתי סבירים ואם כך היה, אף בלתי חוקיים, המטילים צל גדול על אופן התנהלות המשטרה והעדות שהושגה כך. בפרקליטות, אגב, מסרבים למסור את נימוק צו החיפוש בביתה של א׳ ואת חומרי החקירה נגדה. כמו כן, א' מעולם לא הוזהרה, ונראה כי היא לא באמת חשודה בדבר.

מתמלול חקירות ניר חפץ עולה כי הלחצים הפסולים עליו היו פיזיים ומנטליים כאחד. כך, אמר החוקר לחפץ כי “הגרדום” שמאיימת עליו כבר באורך של כמה ס״מ. כשהשיב לו חפץ שזו אמירה שאינה במקומה, שכן לדבריו “עם גרדום הורגים אנשים”, השיב החוקר כי: “זה מה שקורה כרגע”. חפץ אף הורעב, וקיבל כלשונו “שני סנדוויצ׳ים ב-36 שעות”. שעות השינה שלו צומצמו בחלק מהמקרים לשלוש שעות שינה בלבד, והסבו לו עייפות עד שאמר: “אני פשוט עומד ליפול פה, זאת עייפות שאני לא יכול לתאר אותה”. החוקרים ענו כי “חקירה לא תוחמים בזמן מפני שמישהו עייף”.

בתא מעצרו של חפץ הייתה מכת פשפשים, שגרמה לחפץ שלפוחיות רבות וגרד על חלקים נרחבים בעור. כשהתלונן עליה, השתעשעו החוקרים, הציעו לו “לפתוח כפתור ולעשות קצת פוּ” והוסיפו כי אם עקיצות הפשפשים שלו מדבקות הדבר ייחשב ל”תקיפת שוטר”. עוד הוסיפו בהזדמנות זו כי: “אם אתה לא תְסַפֵּר זה לא ייגמר”. כשחפץ ביקש שיפעילו שיקול דעת בבחירת מקום מעצרו, שכן להרבה אסירים יש אמוציות נגד נתניהו והוא עצמו אדם המזוהה עם רה״מ, חוקריו סרבו בתוקף. כשביקש לשגר מכתב למפקד להב 433 על כך, הם הודיעו לו שהוא “יוצא חוצפן”. לבסוף, אגב, הוא אכן הושם בתא יחד עם “אסירים ביטחוניים מסוכנים”.

 עסקת יד2

בסעיף בכתב האישום מופיעה ׳עסקת יד2׳, שהתבצעה במאי 2014, בה עברה השליטה בחברת ׳קורל-תל׳, חברה בת של ׳וואלה׳ שהפעילה את אתר המכירות האינטרנטי ׳יד2׳ לתאגיד התקשורת הגרמני ׳אקסל שפרינגר׳, בתמורה לסך של כ-800 מיליון שקלים. על-פי כתב האישום אלוביץ׳ עמד בקשר עם נתניהו על-מנת לקבל אישור מזורז לעסקה, מחשש שהקונים יחזרו בהם אם השלמתה תתעכב. הסיבה היחידה שאישור מהלך שכזה מצריך את חתימת ראש הממשלה היא ׳צו הבזק׳ משנת 1997, בו נקבע כי כל שינוי באחזקות המניות ב׳בזק׳ מצריך את אישורי ראש הממשלה ושר הביטחון. צו ארכאי זה עדיין חל כיום למעשה, אך חל רק על חברת ׳בזק׳.

במהלך השימוע, כשהחלו פרקליטי נתניהו לשטוח את טענותיהם בנושא, מנדלבליט הרגיע כי סוגיית ׳עסקת יד2׳ לא צפויה להיכלל בכתב האישום הסופי. אלא שכעבור כחודש וחצי הוגש כתב האישום כשהוא כן כולל את ׳עסקת יד2׳. היועמ״ש, מצדו, לא טרח לעדכן על השינוי המשמעותי בכתב האישום.

אך קיים כתם נוסף על התנהלות הפרקליטות סביב נושא זה. אילן ישועה, עד התביעה שחשף מיוזמתו את ׳תיק וואלה׳ כאשר זומן להעיד ב׳תיק בזק׳, שלשל לכיסו 12 מיליון ש״ח מ׳עסקת יד2׳. עם זאת, הוא אפילו לא נחקר באזהרה בנושא. כלומר, לפי היגיון הפרקליטות, נתניהו שהרוויח מהעסקה “סיקור אוהד” (שלא היה) עומד לדין, אך ישועה שהרוויח מיליונים על תיווך העסקה וקידומה – כלום. בפרקליטות טענו להגנתם כי הם לא ידעו על הרווחים שעשה מהעסקה. לא ידעו, מה לעשות. קורה.

התיק מתפורר

בינתיים, סגרה הפרקליטות את תיקו של איש העסקים זאב רובינשטיין, שלטענתה שימש כמתווך בין משפחת נתניהו לבין אלוביץ׳ ואתר ׳וואלה׳ בבקשה לסיקור אוהד, וזיכתה אותו מאשמה. המשמעות היא שאין חוליה מתווכת למתן ה”שוחד”, שהינו תקדימי לחלוטין גם ככה. בראיון לעיתונאי אלי ציפורי, סיפרה עורכת דינו של רובינשטיין כי הוא מעולם לא קיבל שום הנחיה מנתניהו או בקשה לפעול בנושא, אלא פעל לשיפור סיקור נתניהו מ”מניע חברי”, מעשה שאף ביצע עבור חברים נוספים שלו. בנוסף העיד רובינשטיין כי אילן ישועה בכלל סינן את מרבית פניותיו.

כלומר, הקביעה בכתב האישום כי רובינשטיין פעל בשליחות בני הזוג נתניהו התבדתה. החוליה הנותרת היחידה בתיק היא ניר חפץ, שתפקידו כדובר הוא לפעול לשיפור הסיקור של הלקוח שלו.

גם התיקים נגד אלי קמיר, היועץ לשעבר של ׳בזק׳, ונגד סטלה הנדלר מנכ״לית ׳בזק׳ לשעבר, נסגרו. החשד נגד שניהם היה ששיתפו פעולה עם שלמה פילבר בערוץ חשאי כלשהו, שהיווה את האישום המרכזי נגד פילבר. זיכויָים מנקה כמעט לחלוטין גם את פילבר, שהפך לעד מדינה על בסיס חשדות שווא.

לסיכום תיק 4000

בתיק 4000 יש כשלים מהותיים ולכאורה אף עבירות בשני השלבים המהותיים בחקירות פליליות – שלב הפתיחה בחקירה ושלב גיוס העדים – כאשר בשניהם נחצו קווים אדומים באופן שערורייתי. היחס המחריד לחפץ – רעב, מזרן עם פשפשים, חקירה בעייפות קיצונית, השמה ליד אסירים מסוכנים והפעלת איומי “גרדום” ופירוק משפחתו – מהווים לא רק התעללות פסולה ולא חוקית, אלא גם מערערים את עדותו. אמצעים פסולים כה רבים הופעלו במהלך חקירות אלה, עד שכפי שנחשף ב׳גלובס׳, הוגשו נגד המדינה לא פחות מ-13 תביעות על-ידי עדים שספגו יחס מחפיר.

כתב האישום הידרדר מ”סיקור אוהד” ל”היענות חריגה”, וממנה ל”פתיחת דלת” – מושגים שהומצאו בפרקליטות עבור נתניהו, מבלי להגדיר מהי הנורמה ומבלי לחקור מקרים בוטים הרבה יותר, ובניגוד לממצאים האמפיריים. בכתב האישום נפוצים ביטויים כגון “הבינו הנאשמים”, “התחדדה אצל אלוביץ׳ ההבנה”, “ציפייתו של אלוביץ׳” וכדומה. המרחק בין התיאורים המעורפלים והכלליים הללו לבין ראיה ממשית רחוק כמזרח ממערב.

לא לחינם הורה בית המשפט לפרקליטות, בצעד נדיר מבחינה משפטית, לתקן ולכתוב חלקים מרכזיים מחדש: להפריד בין נתניהו לבני משפחתו, לייחס אשמה ברורה, ולפרט את הראיות. חובבנות שכזו בתיקי ראש ממשלה היא חלק מהרשלנות, העבירות לכאורה, והקווים האדומים של שלטון החוק שנחצו בכל מהלך החקירה האגרסיבית והבלתי ראויה של תיק 4000.

סיכום תיקי נתניהו

רפ״ק בדימוס מאיר ארנפלד, ששימש במשך ארבע שנים בתור ראש מחלקת חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה ואף שימש כחוקר בפרשת ׳הולילנד׳, הסביר בראיון ל׳מידה׳ כי משך הזמן בו נמרחות חקירות נתניהו הוא מוגזם ביותר, וכי המשאבים המושקעים בחקירות התיקים אינם פרופורציונליים לחשדות המיוחסים לנתניהו.

אם נחזור לשלביה המוקדמים יחסית של סאגת האכיפה הבררנית הזו, הכוללת העמדה לדין עבור עבירות שהן תקדימיות בעולם כולו, נגיע לכתבה של ׳חדשות 12׳ מתחילת 2019, בה רגע לפני ההחלטה על פרסום כתב החשדות נגד נתניהו, תואר תהליך קבלת ההחלטות של מנדלבליט בחקירות ראש הממשלה. בכתבה צוטט היועמ״ש כמי שאמר למקורביו כי כאשר נכנס לתפקידו בפברואר 2016, “זרקו עלינו מבקר המדינה והמשטרה בּלִיל של נושאים, שאריות של ׳ביבי-טורס׳ ופרשת המעונות, כל מיני קצוות של זוטות כאלה, דברים שנראים על גבול הרכילות”. לדברי מנדלבליט אז, “אם לא היה מדובר בראש הממשלה לא היו עושים כלום”, אך הוא החליט בכל זאת שצריך לבדוק את הנושא.

על-פי הודאתו של היועמ״ש עצמו, החקירה התנהלה במשך קרוב לשנה על סמך שמועות ורכילויות בלבד, והגיעה למבוי סתם ללא שום מידע מבוסס. בכל הזמן הזה המשטרה למעשה לא חקרה שום עבירה, אלא חיפשה רמזים לעבירות וביצעה ירי לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יפגע, תוך השקעת משאבים אדירים, גיוס התקשורת דרך הדלפות ופגישות עם עיתונאים, ופגיעה במוניטין המקצועי והאישי של החשודים.

מדובר בנקודה שחשוב להדגיש מפני שהיא מהווה הן את הבסיס הרעוע לפתיחת מחול השדים לו אנו עדים בשנים האחרונות והן מראה את דפוס הפעולה הפסול של אלו שאמורים להיות ״שומרי הסף״.

בחיבור כלל המחדלים, הכשלים, ההתנהלויות הפסולות, התפירה, ה׳פישינג׳, האכיפות הבררניות ושאר מעללי המשטרה והפרקליטות בתיקי נתניהו, אין מנוס מהמסקנה כי המטרה סומנה תחילה, ומאותה נקודה כל האמצעים היו כשרים להגעה אליה, כולל דריסת החוק וערכי היסוד הדמוקרטיים כגון הזכות להליך הוגן ושוויון בפני החוק. על התנהלות זו להדיר שינה מעיני כל אזרח במדינה, ללא קשר לעמדתו הפוליטית.

---

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: