מצעד הריבונות

מסוכן לצעוד עם דגלים ברחבי ירושלים, בירת ישראל. מסוכן גם לנסוע עם דגלי ישראל בכבישי הארץ ולא פחות מסוכן לתלותם מחלון הבית בערים המעורבות. אם תצעד עם דגלי קהילת הלהט״ב תעצבן את מתנגדיהם היהודים והערבים כאחד, אך אם לא תאפשר להם לצעוד – תעצבן את חברי וחברות הקהילה הגאה ותפגע בתדמיתה של ישראל בעולם הנאור כמדינה דמוקרטית, ליברלית ופלורליסטית. אם תצעד עם דגלי ישראל ודגלי העיר ירושלים ברחובות הבירה – תעצבן את הערבים הלאומנים והשמאלנים שמפחדים לעצבן ערבים וגם ממה שיאמרו הגויים. אך אם לא תצעד- תעצבן את הציונים מקרב תומכי הימין ״הקיצוניים״ לכאורה, שדגל ישראל הוא דגל גאוותם היחידה.

במדינתנו הקטנה גם נסיעה עם דגלי ישראל על הרכב הפכה למסוכנת כפי שנוכחו נהגים בכבישי הארץ, לא רק בכבישי יהודה ושומרון כי אם גם בכביש מספר 1 המקשר בין ירושלים לתל אביב במהלך מבצע "שומר החומות". אף הנפת דגל הלאום בערים המעורבות הפכה למאורע המזמן צרות, קללות ומתקפות.

האם מצעד דגלים באוגנדה, פולין או בארצות הברית – הינו אפשרות מקובלת בראייה הפוסט-ציונית? התשובה לכך התקבלה לאחרונה עת משטרת ניו יורק לא אישרה את קיומו של "מצעד ההצדעה לישראל", שהתקיים בתקופה זו בכל שנה מאז 1964 בנוכחות מנהיגים, ידוענים ואישים מכובדים נושאי דגלים לרוב בשדרה החמישית בניו יורק.

הערכות מצב

בהערכת המצב שהתקיימה במוצאי שבת, בה השתתפו הרמטכ"ל, המפכ"ל והיועמ"ש, לצד גורמי ביטחון נוספים, אמר שר הביטחון בני גנץ כי ידרוש שלא לקיים השבוע מצעד דגלים בירושלים במתווה שיצריך מאמץ ביטחוני מיוחד ויכול לפגוע בסדר הציבורי ובתהליכים המדיניים המתקיימים. את דרישתו בנוגע למצעד הדגלים ביסס השר ויו"ר מפלגת צבעי הדגל (כחול לבן) בחובתה של מדינת ישראל להתנהל ברגישות מדינית, ביטחונית ואזרחית נוכח המצב הנמשך באזורינו.
אזכיר כי מצעד זה תוכנן במקור להתקיים ביום ירושלים, אך נדחה בעקבות מטח הרקטות לבירה עם פתיחת מבצע "שומר החומות" ומאורעות תשפ"א בירושלים ובערים המעורבות.

בהערכת המצב שהתקיימה לכאורה, במקביל לזו הישראלית, בה השתתפו ככל הנראה ראשי ארגוני המחבלים בעזה מחד ובשטחי הרשות הפלסטינית מאידך, אמר מנהיג החמאס בעזה יחיא סינוואר כי: "אם העימות יפרוץ שוב – צורת המזרח התיכון תשתנה". עוד הוסיף והבהיר למען הסר ספק כי: "הוכחנו שיש מי שמגן על מסגד אל-אקצא. יכולנו לזעזע את תל אביב, יש המון דברים גדולים שנסתרים מהציבור. במערכה האחרונה בחרנו לשגר רק את הטילים הישנים, השתמשנו רק במחצית מכוחנו".

דובר חמאס בירושלים, מוחמד חמאדה יצא בקריאה לערבים להגיע ביום חמישי למסגד אל-אקצא בעקבות מצעד הדגלים המתוכנן: "אנו קוראים לאנשינו בירושלים להגיע בהמוניהם למסגד אל-אקצא כדי להגן עליו. אנחנו קוראים לאנשינו בגדה המערבית להסלים את העימותים".

שאלות ותהיות

ביום 31 בינואר 1948 הורה דוד בן גוריון את מפקד העיר ירושלים בעת המערכה על העיר במלחמת העצמאות, דוד שאלתיאל, כי עליו: לא לתת לעזוב שום שכונה יהודית; לקיים התחבורה לשכונות הניתקות; להרחיב השטח היהודי ולרצף אותו ולהגיע חזרה עד למרכז המסחרי; למנוע בכל מחיר יציאת היהודים מהעיר העתיקה ולהימנע עד כמה שאפשר משפיכות דמים שם; לחסל את שייח ג'ראח (מבלי להתנגש עם הצבא הבריטי) בהיותה פרוזדור להר הצופים; להתכונן לתפוס נכסים בהזדמנות הראשונה עם יציאת האנגלים; לתכנן השבתת התחבורה הערבית אם יפריעו לתחבורה היהודית ולשמור על דרך ירושלים – ת"א.

בתקופת המלחמה מצוטט בן גוריון כמי שהבהיר ערב היציאה למבצע נחשון באפריל 1948 כי: "בלי הנגב תעמוד ירושלים, הנגב בלי ירושלים לא יעמוד". עד כמה משפט זה מעורר תהיות בימינו נוכח המציאות המוכתבת מזה עשורים על ידי ארגוני המחבלים התוקפים משטח רצועת עזה את יישובי הנגב המערבי מחד והעבריינים הבדואים מהפזורה העושים בנגב כבשלהם, בהעדר משילות ואכיפה נאותה המתבקשת מעצם היותנו מדינה.

ב-5 בדצמבר 1949, ערב הדיון המתוכנן בעצרת האו"ם בנוגע להסדרת מעמדה המיוחד של ירושלים, הכריז ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, בישיבת הכנסת כי ירושלים היא "בירת הנצח של ישראל" ו"לב לבה של מדינת ישראל". בן גוריון הוסיף ואמר כי ישראל אינה מעלה על דעתה שהאו"ם ינסה לעקור את ירושלים מתחומה לאחר שלוחמיה חירפו את נפשם על כיבושה במלחמת העצמאות. מלחמה שגבתה כ-6000 אבדות שהיוו אחוז מסך היישוב היהודי בארץ ישראל באותה תקופה, מתוכם כ-2000 שחרפו נפשם על הגנת ירושלים רבתי מגוש עציון, דרך מבואות ירושלים ועד לעיר העתיקה.
מסופר שכשהגיעו מפקדי הכוחות הלוחמים להערכת מצב אצל בן גוריון והבהירו לו את המחיר הכבד במערכה על ירושלים במטרה לבחון העתקת מאמצים וכוחות ליתר אזורי הקרבות, הלם בן גוריון באגרופו על השולחן ואמר: "זו ירושלים! אין מדינה בלי ירושלים!".

באותו נאום מפורסם בדצמבר 1949 אמר בן גוריון משפט המקבל משנה תוקף ורלוונטי גם בימינו אנו: "הניסיון לקרוע את ירושלים היהודית ממדינת­ ישראל — אינו עשוי לקיים השלום במזרח ופחות מכל — בירושלים עצמה. ישראלים ימסרו נפשם על ירושלים לא פחות מאנגלים על לונדון. רוסים על מוסקבה ואמריקאים על ואשינגטון". משפט זה מגלם ראייה אסטרטגית עמוקה הרואה בירושלים עמוד התווך של האומה כולה, עליה יש להילחם בכדי לקיים את עם ישראל במולדתו לדורי דורות.

עמדתה הנחרצת של ישראל בנוגע לירושלים הובהרה שוב ב-13 בדצמבר 1949 בהודעתו של דוד בן-גוריון בכנסת כי ישראל לא תוכל "לתת יד להפרדת אונס של ירושלים". בן גוריון ביקש מהכנסת לקיים את ישיבותיה בירושלים ואכן כך היה כשלאחר חג החנוכה תש"י התקיימו הישיבות בירושלים, למרות האיום הצבאי של הלגיון הירדני, שרק גדר הקו העירוני הפרידה בינו לבין שכונות העיר היהודיות. בחודשים שלאחר מכן עברו לירושלים רוב משרדי הממשלה, דבר המעורר תהייה מה היה קורה אילו מנהיגינו המזגזגים כיום, היו נאלצים להתמודד עם החלטותיו של בן גוריון בשעתו.

כידוע, תוכנית האו"ם להפוך את ירושלים לעיר בחסות בין-לאומית סוכלה. חלקה המערבי של העיר היה לבירת ישראל ורק במלחמת ששת הימים שחרר צה"ל את מזרח ירושלים מעול הכיבוש הערבי. אך למרבה הצער הותירה ממשלת ישראל דאז בידי אנשי הווקף (ההקדש המוסלמי) את זרע הפורענות והאחריות על הנעשה בהר הבית עצמו, מעשה שתוצאותיו והשלכותיו ניכרות בשטח וברורות למרביתנו עד לעצם היום הזה.

בשנת 1980 חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, בו נקבע שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל. הדבר מעורר תהייה עמוקה נוכח ההסתייגויות והמגבלות החלות מטעם הממשלה והרשויות בנוגע להמצאם של סממני ריבונות בחלקי הבירה. די כי ישאל עצמו כל קורא בר דעת האם ישנה עוד מדינה ריבונית בעולם, שראשיה אוסרים או מגבילים מצעד בו מונפים דגלי הלאום ביום חגה, משום איום של ארגון טרור על תחומה? הייתכן שממשלת ישראל מטילה מגבלות תנועה והתכנסות על יהודים בעיר בירתם בת ה-3000 השנה בימי חגה של המדינה ועיר הבירה בפרט, בעוד שכניסתם של ערבים מוסתים, אלימים וגזענים מותרת כלאחר יד? היכן יעלה על הדעת שיהודי, אזרח המדינה, ששירת במשך כ-30 שנה בצבא ונפצע על משמרתה נזקק לאישור, חיפוש ובדיקה בכליו ובאמצעות מגנומטרים ברצונו לעלות להר הבית, בעוד כל ערבי, פורע או מחבל בפוטנציה עושה דרכו לשם בחופשיות וכמעט ללא מגבלה?! האם זו ריבונות? הלזה יקרא משילות?

היש עוד מדינה ריבונית בעולם המגבילה ומצרה את צעדי אזרחיה הנאמנים ושומרי החוק בעיר הבירה, בתכיפות זמנים וביוזמתה, משום איומיהם של מנהיגי ארגוני הטרור והמחבלים צמאי דם שעדיין נושמים מעל פני האדמה? לזה יקרא בפשטות – שערוריית המאה!

המלצות

ברוח ימים אלו, בהם מציינים אנו 54 שנים לפרוץ מלחמת ששת הימים, יש להנחית מכת מנע קשה ואנושה על ראשי ופעילי ארגוני הטרור ללא שום התראה מקדימה. בטרם יממשו הם את איומיהם יש לקצר באחת את פתיל חייהם שהתארך, בטרם יצית זה את הרקטה או מטען הנפץ הבא. מן הראוי שידע כל מחבל ופורע ערבי שהעז לאיים ולפגע ביהודים ובאזרחי מדינת ישראל באשר הם, כי דמו בראשו ללא מחילה או מגבלה כגון תוקף, זמן ומקום הפעולה.

את מצעד הדגלים יש לקיים ברוח דבריו של מח"ט הצנחנים במלחמת ששת הימים, רא"ל מוטה גור ז"ל, אשר קיים את מסדר הניצחון הראשון והאחרון ללוחמיו ברחבת הר הבית והבטיח להם בסוף נאומו: "ירושלים היא שלכם – לנצח". אולי הגיעה השעה לתקן עוות היסטורי בן 54 שנה, בגינו הורד דגל ישראל מהר הבית שנמסר לידי שומרי הווקף הירדני המאפשרים כיום למחבלים, למסיתים ולפורעים הערבים לשחק בו כדורגל או ליידות אבנים לעבר מתפללים יהודים ושוטרים.

לערבים המאיימים על שלום אזרחי ישראל והממאנים להבין כי ירושלים היא בירת הנצח של עם ישראל ניתן להעביר מסר שהיה שגור בפיו של מנהיגם המחבל יאסר ערפאת לפיו מי שלא מסכים לדבר, "מוזמן לשתות ממימי עזה". את המצעד המכובד יש לקיים ברחובות העיר ירושלים, גם אם במתווה שונה במעט מהמתוכנן, אך לבטח אין לבטלו או לדחותו או חס וחלילה להמירו למצעד וירטואלי כפי שהוחלט השנה לקיים את מצעד ההצדעה לישראל "בניו-יורק".

סיכום

"על נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" נכתב במזמור קל"ז בספר תהלים. ניכר כי נמצאים בקרבנו אלו שגם לאחר שחרור ירושלים מהכיבוש הערבי, עדיין לא השתחררו מיראת הנכרים ומעדיפים לנהוג כמנהג הגלות – לשבת ולקונן על נהרות גוש דן (הירקון והאיילון) בטרם ידחקו הם אל הים.

קיומו של מצעד עם דגלי הלאום בצבעי הכחול לבן ברחבי ירושלים, טוב שיעמוד בסימן מימוש הריבונות ולא ההתקפלות וההתרפסות עם דגלים בצבע לבן. מנהיגיה הציונים של מדינת ישראל נקראים לוודא קיומה של ריבונות ומשילות דה פקטו על ירושלים הבירה. עליהם לדרוש אכיפה של החוק והסדר כמו גם הענקה של זכויות יסוד, המוענקות לכל ערבי הנע בחופשיות בעיר העתיקה, גם לאזרחים היהודים המופלים באופן עקבי לרעה.

במצב הדברים במדינת ישראל בו אין ממשלה יציבה, אמינותם של מנהיגי ציבור מוטלת בספק, המשילות מתפוגגת והריבונות נשחקת, כל שנותר בידינו האזרחים הנאמנים הוא להאמין בנצח ישראל ובתורתו הקדושה שיחד עם כוחות הביטחון, הדגל וההמנון נותנים לנו עוד תקווה לחיים טובים יותר במדינת היהודים ובירתה ירושלים.

הגיע הזמן להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים!

אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי, וחבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: