אידיאולוגית השמאל הביאה אסונות על גבי אסונות ובכל זאת, היא נתפסת כנאורה ואינטלקטואלית יותר. יובל בלומברג מנתח את תולדות הכשל ותוהה – מתי מצביעי השמאל יתעוררו מהחלום האוטופי
228 שנים לאחר הטרור היעקוביני בזמן המהפכה הצרפתית.
173 שנים לפרסום המניפסט הקומוניסטי.
78 שנים למותם של עשרות מיליוני אנשים בעקבות הקולקטיביזציה בברית המועצות.
65 שנים מחשיפת פשעי סטאלין.
61 שנים למותם של עשרות מיליונים בעקבות ״הקפיצה הגדולה קדימה״ בסין הקומוניסטית.
54 שנים מאז הוצאתו להורג של הרוצח הקומוניסטי צ׳ה גווארה.
45 שנים לתחילת מסע הטרור של פול פוט (קמבודיה) שהוביל למיליוני הרוגים.
22 שנים לתחילת נשיאותו של הוגו צ׳אווס והחרבת ונצואלה.
מדינות קרסו וכלכלות נהרסו, מעל 100 מיליון איש נרצחו, עונו, מתו ברעב, במחנות, בבתי הכלא ועוד מיליונים רבים שמתו כתוצאה משלטון השמאל, שהוביל באופן ישיר ועקיף לעליית הפשיזם והנאציזם והתפשטות האלימות הברוטלית.
אין בהיסטוריה של המין האנושי שום אידיאולוגיה שגרמה ליותר מוות, סבל, צער ויגון מאשר אידיאולוגיית השמאל. אין פשע אחד שביצעו הנאצים, כולל השמדת בני אדם בגז, ששלטון השמאל בברית המועצות לא ביצע לפניהם.
ועדיין, בעוד הנאצזים והפשיזם דוכאו עד עפר, וקיומם הפוליטי אינו לגיטימי ולעיתים גם אינו חוקי, ברוב מדינות המערב, אידיאולוגיית השמאל היא הבחירה הטבעית ביותר עבור רוב גדול של האליטות והמעמדות הסוציו-אקונומיים החזקים ביותר במדינות המערב.
מה הופך את אידיאולוגיית השמאל, לבחירה הטבעית עבור רוב האינטלקטואלים, אנשי האקדמיה, אנשי התקשורת, אנשי עסקים ורבים מהאנשים שנחשבים בצדק למשכילים? כיצד אנשי עסקים שהיו ויהיו הנפגעים הראשונים מעליית השמאל, תומכים בשמאל? מה הם ואחרים מרוויחים מזה?
כדי לענות על שאלה זו צריך לעמוד תחילה על ההבדלים המהותיים באופן שבו הימין והשמאל תופסים את המציאות, וכתוצאה מכך את ההתייחסות אליה ואת הפעולות הפוליטיות הנגזרות שיש לבצע. הבנת ההבדלים בין תפיסות העולם תאפשר להבין את המניעים שמובילים רבים לבחור בשמאל כאלטרנטיבה הפוליטית הראויה למרות היסטוריה עקובה מדם ורצופת כישלונות אפוקליפטיים.
ההבדל בין שמאל וימין בתפיסת המציאות
התפיסה השמרנית מכירה במציאות כמצב מורכב שנובע מאינספור גורמים שמעצבים אותה להיות את מה שאנחנו רואים וחווים. הגורמים הם כל מה שנכלל בטווח האנושי: היסטוריה, תרבות, כלכלה, דת, כל קשת הרגשות האנושיים על הטוב ועל הרע שבהם.
לכן השמרנות מכירה במגבלות השיטה הפוליטית וביכולתה לשנות את המציאות. השמרנות אומנם לא מקבלת את המציאות כזה ראה וקדש, היא שואפת לשנות אותה, אבל בצעדים מדודים וזהירים מתוך הבנה והכרה של מכלול הגורמים המשפיעים, שמונעים תזוזות מהירות מידי, ובעיקר תזוזות מאוד מתוכננות המבודדות גורם אחד בלבד מתוך גורמים רבים והופכות אותו לחזות הכל.
על פי השמאל, ההיסטוריה האנושית מתפתחת והולכת קדימה לכיוון אוטופיסטי בר השגה
השמאל תופס את המציאות כאבולוציה דטרמיניסטית של ההיסטוריה האנושית. כלומר, על פי השמאל, ההיסטוריה האנושית מתפתחת והולכת קדימה לכיוון אוטופיסטי בר השגה, המבוסס על מסקנות השכל האנושי, באשר למה שאמור להיות הקיום האידיאלי האנושי. לדוגמא: אם אידיאל הקיום האנושי הוא שוויון בין כל האנשים, לשם ההיסטוריה האנושית מתקדמת, על פי כללים ״מדעיים״ ברורים וידועים.
הכללים ה ״מדעיים״ המשפיעים על המציאות ידועים, פתרון משוואת המציאות נמצא בהישג יד. גורמים אחרים שאינם ״מוכרים״ על ידו כמשפיעים על המציאות, נדחקים לקרן זווית, נחשבים כתעמולה של מתנגדים פוליטיים והם חסרי חשיבות למימוש התקדמותה של המציאות.
לדוגמא, קרל מרקס ראה במלחמת המעמדות את הגורם היחיד שמכתיב את תמונת המציאות וכל אירוע הוסבר ופורש על סמך נוסחת המעמדות. מרגע שיש גורם אחד שעל פיו נקבע הכל, קל מאוד לעצב את תמונת המציאות, את הגורמים לכל אתגר חברתי והחשוב ביותר, את הפתרון לכל בעיה. כך נוצרה מעין אורתודוכסיה מארקסיסטית, כמו ״מועצת גדולי השמאל״, שמחזיקה את המפתח לפרשנות של המציאות על פי הכללים ה ״מדעיים״ שהוגדרו מראש.
הטבע האנושי שלא נלקח בחשבון, נתפס בעיני השמאל כמכשלה שנובעת ממתנגדיו הפוליטיים
התפיסה הזו היא תפיסה רציונלית מופשטת משום שהיא מתבססת על מרכיב אחד או מספר מרכיבים אחרים (אבל קבועים וידועים) שהם פרי ניתוח חברתי ״מדעי״, תוך התעלמות מאינספור גורמים אנושיים אחרים כמו דת, תרבות, משקעים היסטוריים, שאינם נתפסים כרציונליים, כלומר, ככאלה שנובעים מהשכל. זהו ניסיון הרואי ארוך שנים להכפיף את הטבע האנושי לכללים מדעיים שמתאימים לתיאור של תופעות פיזיקליות.
כך, המציאות שלפנינו נוצרה בעקבות השפעתו של מרכיב אחד או מספר מרכיבים מרכזיים שהם בו זמנית ההסבר לכל בעיה וגם נוסחת הפתרון שלה. כל מרכיב אנושי אחר שאיננו חלק מהפרדיגמה המופשטת, נתפס כרעש רקע לא רלוונטי ולכן יש להתעלם ממנו. וזה שורש ההתייחסות הבררנית (או הצבועה אם תרצו) של השמאל לאירועים שונים.
אם אירוע מסוים קשור למרכיב המרכזי על פיו מפורשת המציאות, הוא יזכה להתייחסות חסרת פרופורציה גם אם הוא לכאורה שולי בהשפעתו. אם אירועים מסוימים אינם חלק מהמרכיב על פיו מפורשת המציאות, גם אם הם משמעותיים בהשפעתם, הם יזכו להתעלמות חלקית או מוחלטת, או לחילופין, יפורשו באופן שיתאים לפתרון משוואת המציאות, גם אם המשמעות היא שיוצאו מהקשרם באופן מוחלט.
זו תפיסת עולם אוטופיסטית מאחר והיא מאמינה שישנה נוסחה ברורה לפתרון כולל של בעיות המציאות. המציאות אמורה לסור למרותה של אותה תפיסה ״מדעית״, בדיוק כפי שמסלולם של כוכבי הלכת סביב השמש, סר למרותם של חוקי טבע קבועים וידועים.
הטבע האנושי שלא נלקח בחשבון, נתפס בעיני השמאל כמכשלה שנובעת ממתנגדיו הפוליטיים ולא מחסום אינהרנטי מובנה בתוך המציאות, שיש לקחת אותו בחשבון בכל תוכנית פוליטית.
כל דבר אחר שנוגד את האופן בו השמאל רואה את המציאות האידיאלית בעיני רוחו, מושלך הצידה
שתי דוגמאות מוכרות היטב יכולות להדגים כיצד תפיסת העולם של השמאל מנסה לכפות את חוקי ה ״טבע״ של השקפתם הפוליטית על המציאות הסרבנית.
הסכמי אוסלו – על פי השמאל, שלום עם הערבים הוא הדבר הנכון שמתאים לאינטרס הערבי והישראלי ולכן אם נבצע את הצעדים הנכונים שמשקפים חשיבה רציונלית מופשטת (נטולת כל הקשר היסטורי, דתי, תרבותי), המציאות תתיישר בהתאם לתפיסה האידיאולוגית הרציונלית שלנו.
כל דבר אחר שנוגד את האופן בו השמאל רואה את המציאות האידיאלית בעיני רוחו, מושלך הצידה. כלומר, אם ערפאת מצהיר שהסכמי אוסלו שקולים להסכם חודייבה (הסכם שחתם מוחמד עם השבטים היהודיים בחצי האי ערב, כאשר היה חלש יותר, ולאחר מכן הפר אותו כאשר התחזק צבאית, וחיסל את השבטים היהודיים, כלומר, הסכמים שהם סמל של תרמית והולכת שולל), מתעלמים או לחילופין מסבירים זאת בפוליטיקה פנימית, כדי לא להימנע מהתנגשות עם תמונת המציאות כפי שמצוירת בדמיונם.
ההיבט האנושי, במקרה זה הרצון לחתום על הסכם כחלק מתהליך של הולכת שולל, לא נתפס כחלק מהמציאות אלא כגורם פוליטי מפריע, לא רלוונטי ומטעה, שיזמו המתנגדים הפוליטיים (מתנחלים, פשיסטים, ריאקציונרים, קלריקלים וכו…) שראוי להתעלמות.
הקולקטיביזציה בברית המועצות – בשנות השלושים של המאה הקודמת החליט סטאלין לממש את אחד העקרונות המשמעותיים של הקומוניזם, הלאמת החוות החקלאיות של מעמד האיכרים הרוסי, מתוך כוונה לבנות כלכלה מתוכננת ושוויונית. לכאורה, המציאות המדומיינת הייתה צריכה להתיישר לפי התפיסה המרקסיסטית, השוויון היה אמור להפציע, האיכרים היו אמורים להיות מרוצים מהשוויון והכלכלה הייתה אמורה לצמוח.
בפועל, סטאלין הרס את החקלאות, הוביל לרעב המוני ולמוות של מיליוני אנשים, קניבליזם וחיסולו של מחצית המשק החי בברית המועצות. סטאלין לא לקח בחשבון רק דבר אחד ״קטן״, את הגורם האנושי. החקלאים הרוסים איבדו את המוטיבציה להשקיע בגידולים חקלאים שנלקחו בכוח בידי המשטר הסובייטי ולכן הפסיקו לעבוד בשדות.
השמאל לא לוקח בחשבון את המרכיב האנושי שעומד בבסיס התפתחות ההיסטוריה.
מדובר באידיאולוגיה המבוססת על חשיבה מופשטת ופשטנית, שמניחה מציאות המבוססת על ממד אחד בלבד, והוא זה שמעצב את פניה.
כל הגורמים ה ״לא מדעיים״ שמסבכים את ההיסטוריה האנושית והופכים אותה למה שהיא, מורכבת, פתלתלה, פתאומית, אינם נלקחים בחשבון. אין שום התייחסות לממד האנושי על אינספור מורכבויותיו השונות, מה שהופך אותה לאידיאולוגיה חד ממדית ורדודה, כלומר אידיאולוגיה שאיננה מסוגלת לקבל סיטואציות מורכבות ובלתי פתירות, חוסר בהירות, מציאות מעורפלת ומצבים חסרי פתרון.
במובן הזה, מדובר באידיאולוגיה אנפנטלית. כאשר ילד רוצה צעצוע מסוים, הוא אינו לוקח בחשבון את העלות, את הערך החינוכי, את בטיחות הצעצוע, השפעת הרכישה על תקציב משפחתי. הילד רואה את המציאות רק דרך פרדיגמה צרה אחת: רצונו המידי בצעצוע. הפתרון לבעיה הוא ברור: לקבל את הצעצוע, אובייקט התשוקה שלו. חשיבה צרה שהיא חסרת אחריות אבל אופיינית ומובנת אצל ילדים קטנים.
ככל שהילד מתבגר, הוא מבין יותר את הצורך לקחת בחשבון שיקולים נוספים הקשורים ברצונו לקבל משהו שהוא משתוק קאליו. ההבנה הזו היא ההתפתחות של תחושת האחריות שמאפיינת חשיבה בוגרת. ככל שתחושת האחריות גדולה יותר, וככל שהחשיבה רחבה יותר, סיכוייו להתמודד עם המציאות סביבו באופן אופטימלי, טובים יותר.
הגורמים שמובילים לבחירה בשמאל כאידיאולוגיה מועדפת
סדר אידיאולוגי – השמאל פותר את משוואת המציאות. הוא נותן תמונת עולם מסודרת, ברורה ופשוטה להבנה. מדועה היסטוריה התנהלה באופן מסוים, למה המציאות הינה כפי שהיא ומה הדרך לפתור את בעיות המציאות. זה הרבה יותר ממה שהימין השמרני מסוגל להציע. בזמן שהימין תוהה מה היא הדרך הנכונה לפתור בעיות ובמקרים רבים מציע פתרונות חלקיים, זמניים, בעלי יעילות מוגבלת, או שאינו מציע שום פתרון קביל, השמאל נותן תרשים ברור ומדויק לפתרון משוואת המציאות.
תחליף לדת ואלוהים – התפיסה ה ״מדעית״ של המציאות מספקת תחליף הולם לצורך האנושי הקמאי באמונה. במקום אמונה באלוהים שניצב מחוץ לעולם ולאירועים, שולט בהם ומנווט אותם כרצונו, כעת ישנם ״חוקים מדעיים״ ששולטים במהלך ההיסטוריה האנושית ומנווטים אותה לחוף מבטחים אוטופי. את חזון הנביאים האוטופי, החליפה האידיאולוגיה המרקסיסטית, הניאו-מרקסיסטית וכל יוצאי חלציהן שנותנת חזון אוטופי ומשמעות לקיום האנושי.
מערכת מוסרית קבועה – התפיסה הדתית שמעניקה עוגן מוסרי יציב מוחלפת בתפיסה ״דתית״ אחרת שמעניקה עוגן מוסרי חדש. כל מה שמשרת את התקדמות ההיסטוריה האנושית לעבר האוטופיה, הוא מוסרי. כל מה שמעכב אותה, הוא אנטי מוסרי. ישנם כללים ברורים ושקופים באשר למי הוא אדם מוסרי ומי הוא אדם אנטי-מוסרי. כללים אלה מחזקים את תחושת הסדר האידיאולוגי והמוסרי.
תחושת מוסריות – אדם דתי שואף את תחושת המוסריות שלו מהליכה בעקבות חוקים דתיים שמגדירים מה הוא מוסר. אדם חילוני שואף את תחושת המוסריות שלו מהליכה בעקבות חוקים, חלקם דתיים כלליים, חלקם חברתיים, חלקם אנושיים וגלובליים וחלקם פרטיים. בשני המקרים, ובמקרה השני אף יותר, תחושת המוסריות אינה תמיד קלה להשגה.
איש שמאל שואב את תחושת המוסריות שלו מהליכה בעקבות אותם מרכיבים שנתפסים כרלוונטיים למהלך ההיסטוריה לכיוון אוטופי ונצבעים בצבעים של ערכים נעלים. לדוגמא: תמיכה באפליית לבנים בארצות הברית מכפרת על חטא העבדות והופכת את התומך בה למוסרי, גם אם הוא תומך באפליית אדם שלא עשה דבר רע ומעולם לא הפלה שחורים. תחושת המוסריות במקרה כזה היא הרבה יותר קלה ומהירה ואיננה מחייבת עבודה עצמית שיכול הלהיות מפרכת. תמיכה בכללים שהוגדרו על ידי האורתודוכסיה השמאלנית יהפכו אותך למוסרי ב ״לחיצת כפתור״.
תקווה – מרגע שיש בידינו את פתרון משוואת המציאות, דרכיה נהירות וברורות. התקווה היא ממשית ו״ריאלית״. אנחנו יודעים מה צריך לעשות כדי להתגבר על בעיות המציאות. לעומת התקווה שזמינה ומובנית בתוך תפיסת העולם של השמאל, איזו תקווה יכולה להציע השמרנות? הרי המציאות מורכבת, לא פשוטה, לא פתירה, מסובכת. התקווההרבה יותר אמורפית ורחוקה.
הבחירה האינטלקטואלית – השמאל מציב פיתוי כמעט בלתי אפשרי עבור אנשים המאמינים בכוחה של התבונה האנושית. תחילתו של עידן הנאורות הגיע עם הפסקת ההסתמכות על הכנסייה כמתווך בין האדם למציאות, ותחילת ההכרה בכוחה של התבונה האנושית ללמוד ולהסביר את המציאות באופן בלתי אמצעי. והנה לנו אידיאולוגיה שכול הפרי התבונה האנושית, מתחילתה ועד סופה.
בדיוק כפי שהתבונה האנושית פענחה את סודות הטבע, כך היא מפענחת את סודות ההיסטוריה, את חוקי המציאות והדרך ה ״מדעית״ לאוטופיה. אין ספק שהאמונה בתבונה האנושית וכוחה לפתור את בעיות המציאות, מפתה הרבה יותר מאימוץ השמרנות הספקנית, הלא ברורה, חסרת הביטחון וחסרת האמונה בכוחה של התבונה האנושית לפתור את אתגרי המציאות כולם ובאופן סופי.
תחושת עליונות – אם אתה מחזיק בידיך את פתרון למשוואת המציאות, סודות ההיסטוריה גלויים לפניך, הדרך לאוטופיה נהירה לך, המערכת המוסרית שלך סגורה היטב מכל פינותיה, אתה אדם מוסרי מעצם היותך איש שמאל, יש לך תקווה ״ריאלית״ ומוחשית, התבונה האנושית היא נר לרגליך וחלק מהווייתך (או לכל הפחות, כך נדמה לך), רוב האינטלקטואלים ניצבים לצדך, אזי תחושת העליונות היא תוצר לוואי מובהק.
השמרנות לא מסוגלת להעניק את תחושת העליונות הזו. אין לה על מה להתבסס. ההיסטוריה לא תמיד מובנת, אין לה את מפת הדרכים לאוטופיה, התבונה האנושית עם כל כוחה הרב לא מצליחה להתמודד עם משוואת המציאות באופן ברור ולכן מאבדת לכאורה מכוחה באידיאולוגיה השמרנית מה שמוביל את רוב האינטלקטואלים להתנער ממנה. כל אלה לא מעניקים תשתית טובה לתחושת עליונות.
הדבר ״הנכון״ – תבנית המציאות הברורה ביחד עם פתרונות מותאמים היטב ותוכנית סלולה לעתיד ורוד, לא מספקים רק מערכת מוסרית סדורה, תקווה ורגשי עליונות אלא גם את התחושה שמדובר בדבר הנכון, וההוכחה היא כמו טיעון מעגלי, מוכחת מתוך עצמה. האידיאולוגיה הזו היא דבר הנכון בגלל שהיא פועלת על חוקים ״מדעיים״ שהיא קבעה, שמספקים מסגור מלא והרמטי לכל תבנית המציאות.
אימוץ בעקבות סמכות אינטלקטואלית – האינטלקטואלים, רבים מהם מרצים באקדמיה, משתמשים בבמה האקדמית שעומדת לרשותם על מנת להפיץ את משנתם ולשרשר אותה הלאה בכל התחומים של מדעי החברה, מדעי הרוח והאומנות. השפעתם היא עצומה בהיותם סמכות אינטלקטואלית משמעותית עבור סטודנטים צעירים, שרובם המוחלט חסר את הכלים ואת היכולת להתמודד עם המשנה הסדורה שבנויה לתלפיות.
דרך האקדמיה, אידיאולוגיית השמאל מחלחלת הלאה באמצעות סטודנטים שסיימו את לימודיהם ומנחילים את השפה האידיאולוגית של השמאל בארגונים ומוסדות, פרטיים, ציבוריים וממשלתיים. בפרספקטיבה של עשרות רבות של שנים, מצטברת מסה קריטית של בוגרי מדעי הרוח והחברה שמייצרים שינוי תרבותי משמעותי בתוך הארגונים אליהם נכנסו.
אידיאולוגיה צעירה – אופי הפתרונות שהשמאל מציע, מטבעו הוא תמיד בתחום השחור לבן, הוא תמיד בעל אופי מהפכני מפני שאינו מקבל את המציאות וטוען שיכול להפוך אותה על פניה, לשנות אותה מן היסוד ולפתור את בעיותיה, אם רק יקבל את הכוח הפוליטי להוציא זאת לפועל.
זו בדיוק האידיאולוגיה שקוסמת לצעירים נלהבים שרוצים לתקן את העולם. ולכן, הרבה צעירים ממהרים לאמץ את אידיאולוגיית השמאל, השילוב של המיליטנטיות האידיאולוגית הטבעית שיש לצעירים, ביחד עם הלוחמנות הפוליטית של השמאל, מייצרים לשמאל תדמית צעירה. הימין לא מציע כמובן שום פתרונות קסם ולכן הוא הרבה פחות אטרקטיבי. הוא לא מהפכני, הוא רואה הרבה תחומי אפור והוא לא מבטיח גאולה.
מיתוג – מהאקדמיה ועולם התרבות והאומנות האידיאולוגיה חלחלה היטב אל עולם התקשורת ושם היא עברה מהפך שיווקי ומותגה מחדש. שיווק של אידיאולוגיית שמאל הוא פשוט הרבה יותר מזה של אידיאולוגיה ימנית-שמרנית. המציאות קלה יותר להסבר, הפתרונות ברורים וזמינים, רק צריך לבצעם.
בניגוד לעמדה השמרנית שמציעה פתרונות חלקיים, סבוכים ולא סקסיים בעליל, אידיאולוגיית השמאל מסוגלת להציע פתרונות אינסטנט כמעט לכל בעיה. השלום? רק צריך לתת לערבים מדינה פלסטינית. דו קיום? בהישג יש, רק צריך להפסיק להפלות את הערבים ולהקים את מדינת כל אזרחיה. חיסול העוני? כמובן, רק צריך להעלות מיסים, להעלות שכר מינימום, להזרים כסף ולהגדיל את החוב.
המציאות פשוטה להבנה, הגורם המעכב את הפתרון ידוע וכך גם הפתרון. השמרנות נשרכת הרחק מאחור עם פתרונות חלקיים ומסורבלים ואיננה מסוגלת להתחרות באטרקטיביות האידיאולוגית ההוליסטית שהשמאל מציע. כך השמאל ממותג כאידיאולוגיה מוסרית, מתקדמת, רלוונטית, אינטלקטואלית, חביבת התקשורת ואנשי התרבות, קל הלהבנה ולביצוע ואולי הכי חשוב, כזו שמציעה תקווה וחלום שניתנים למימוש כאן ועכשיו, אם רק נבחר נכון.
חבילה אידיאולוגית״ מושלמת – בשלב הזה כבר ברור שהשמאל מציע חבילת הכל כלול במחירים נוחים מאוד. מרגע שאדם אימץ את דרך השמאל, הוא עטוף מכל הכיוונים ונחסך ממנו הצורך לחשוב יותר מידי. הוא נמצא בצד הנכון, האינטלקטואלים איתו, אנשי התקשורת איתו, האליטות איתו, הוא מוסרי, יש לו תקווה, הוא יודע שיש פתרון לכל בעיה שהמציאות מציבה בפניו, והמטרה היחידה שהוא רואה לנגד עיניו היא הכרעת האויב הפוליטי מימין כדי לאפשר את מימוש דרכו של השמאל.
הדבר היחיד שנדרש ממנו הוא היצמדות דתית אדוקה לתמה של השמאל ואימוץ כולל של השפה הפוליטית, מונחיה ומשמעותם כפי שנקבעו על ידי מובילי הדעה המרכזיים. השמרנות לעומת זאת לא מסוגלת להציע אפילו חלק קטן מזה. האינטלקטואלים לא איתה, התקשורת לא איתה, הפתרונות לא שלמים, המיתוג האידיאולוגי תמיד נחות ביחס לשמאל, לעתים אפילו מסוכן חברתית ומקצועית, והתקווה תמיד קלושה. אף פעם לא בוטחת ומלאה בעצמה כמו זו של השמאל.
הרצון לרצות – הגורם האחרון הוא ביטוי מובהק של הטבע האנושי. לאחר שעקרונות השמאל קנו אחיזה בארגונים רבים, פרטיים וציבוריים, והפכו להיות ברירת המחדל התרבותית והערכית של אותם ארגונים, אנשים רבים מאמצים את האידיאולוגיה הזו מתוך רצון לרצות את המערכת, מנהלים בכירים, או מתוך רצון להיות חלק ממלייה חברתי ״נכון״ ולא להיות יוצא דופן או להזמין ויכוחים בלתי רצויים. השמרנות מעולם לא קנתה אחיזה ארגונית זהה לזו שהשמאל קנה ולכן אין צורך לאמץ אותה על מנת לרצות מישהו.
הסכמי אוסלו כמקרה מבחן
אם ניקח את הסכמי כמקרה מבחן לנקודות שצוינו קודם, נוכל להבין טוב יותר את התמיכה לה זכה ההסכם בקרב רוב מוחלט של האליטות בישראל.
הסכם אוסלו הציג את פתרון משוואת המציאות. כל המורכבות הגדולה והבלתי אפשרית של מלחמת האסלאם ביהודים מאז טבח מוחמד בשבטים היהודיים של חצי הערב ועד לימינו והמלחמה של הערבים המוסלמים נגד הציונות מאז סוף המאה התשע עשרה, נדחקו לקרן זווית בשל חוסר רלוונטיות לתמה המרכזית של השמאל והיא: שלום תמורת שטחים.
כלומר, המציאות עברה תהליך רציונליזציה ואינפנטיליזציה. המציאות המסובכת והמורכבת, זוקקה כולה לנרטיב אחד בלבד שמקל על הבנתה, מציג את פתרונה ומאפשר לה להתקדם: היהודים יתנו שטחים, הערבים יתנו שלום, והמשוואה פתורה. כלמה שסותר את התמה, פחות או יותר היסטוריה של 1,400 שנים, טרור ערבי, הצהרות ברורות של ערפאת, מתויגים כחוסר עניין לציבור.
פתרון משוואת המציאות מציג שוב את האספקט הדטרמיניסטי של השיטה, המציאות חייבת להתקדם למקום אותו תופס השמאל כקדמה. מי שתומך ב ״קידמה״ זו, גם אם מדובר במחבלים ושואפי השמדת ישראל, הם בני ברית פוליטיים, מי שמתנגד למהלך, בגלל ריאליזם פוליטי, בגלל תפיסת המאבק הערבי פלסטיני כחלק ממאבק האסלאם ביהדות, בגלל התייחסות לממד הדתי של העימות, בגלל חוסר אמון בכוונות הערבים, מסומן כאויב פוליטי.
המציאות בעיני השמאל היא לא מה שהיא באמת, אלא מה שהיא אמורה להיות על פי התיאוריה הפוליטית, וכל שאר הדברים נמדדים ביחד להזיית המציאות
התמה ״שטחים בעד שלום״, הגדירה את המערכת המוסרית מחדש. תומכיה הם בהכרח אנשים מוסריים בעלי ערכים נאורים. מתנגדיה, אויבי הערכים הנאורים והקדמה האנושית.
המוסר לא נקבע ביחס למציאות כולה אלא ביחס התמה שנקבעה, באופן מנותק מהמציאות.
כך נוצרת סיטואציה אבסורדית ופרדוקסלית שבה אותם אנשים שאחראים לחתימת הסכם שהוביל באופן ישיר לרצח של בערך 1,500 ישראלים, לפציעתם של אלפים רבים ולהרס של עשרות אלפי משפחות בעקבות הטרור הערבי, הם אנשים מוסריים, נאורים ומתקדמים, בעוד אלה שהתנגדו, הם אויבי ה ״שלום״, מה שמגדיר אותם כאויבי הקדמה המוסרית-חברתית.
וסיבת השורש היא תפיסת המציאות. המציאות בעיני השמאל היא לא מה שהיא באמת, אלא מה שהיא אמורה להיות על פי התיאוריה הפוליטית, וכל שאר הדברים נמדדים ביחד להזיית המציאות.
כמובן שאם משוואת המציאות נפתרת והשלום עומד לפרוץ הרי שכעת יש גם תקווה שניתן להיאחז בה. התקווה אומנם לא רלוונטית למציאות האמיתית הקשה והמדממת אבל המציאות הזו ממילא חסרת משמעות. המציאות החשובה היחידה היא זו שנרקמת בדמיונו הפוליטי של השמאל ומוצבת לפני ההמונים כנקודת הייחוס הבלעדית שביחס אליה הכל נשפט.
האינטלקטואלים ברובם המכריע רואים את עצמם מחויבים לנאורות, שעניינה העיקרי המלכת השכל האנושי. המציאות חייבת להיכנס למיטת סדום רציונלית, ושם מתעללים בגופתה עד שמתאימים אותה לתבנית שאותה השכל יכול להבין.
השכל אינו יכול להבין אנטישמיות זואולוגית חסרת פשר. ההיגיון אינו יכול להסביר למה אדם שפוי יוותר על חייו בתמורה לרצח יהודים חפים מפשע. חייבת להיות סיבה רציונלית שפותרת את המציאות המעוותת הזו. ומרגע שנמצאה הסיבה שמכניסה את הטירוף הערבי-אסלאמי הרצחני לסד הגיוני: השטחים שכבשנו, הכל ברור יותר ו ״הגיוני״ יותר. האינטלקטואלים מחויבים להסבר השכלי, בניקוי כל האלמנטים הדתיים, הרגשיים והתרבותיים שאינם נחשבים כחלק מהשכל האנושי, ולכן אינם חלק מפתרון משוואת המציאות.
המציאות היא נגזרת של הנאורות, כלומר היא תוצר של מערכת שיקולים רציונלית, ונעדרת כל אלמנט רגשי או דתי.
מרגע שנמצאה הסיבה שמכניסה את הטירוף הערבי-אסלאמי הרצחני לסד הגיוני: השטחים שכבשנו, הכל ברור יותר ו ״הגיוני״ יותר
באופן טבעי, תחושת המוסריות ותחושת העליונות הם תוצרי לוואי של אילו המחזיקים בפתרון משוואת המציאות. מבחינתם הם אוחזים ב ״דבר הנכון״, ותמיכת האינטלקטואלים והתקשורת מאששים תחושות אילו היטב.
כל אדם אחר שיסרב לקבל את כלל המבנה הפוליטי שבנוי על מציאות מדומיינת ותוכניות הנגזרות ממנה, הוא אויב פוליטי מר שחייבים למגר. מבחינת השמאל לא מדובר באדם בעל דעות שונות שקיומו בחברה דמוקרטית ופלורליסטית הוא הכרחי, אלא מדובר במכשול לפתרון משוואת המציאות והתקדמות ההיסטוריה.
עבור התקשורת מדובר במקרה קל למיתוג. האוטופיה מוחשית כמעט כמו הבגד שאנחנו לובשים. ניתן שטחים ונקבל בתמורה את חלום כל הדורות: שלום. מציאות קלה להבנה ופשוטה לפתרון. כל מה שתומך בתמה, הוא עניין חדשותי רלוונטי. כל מה שמערער על התמה או מפריך אותה, מאבד את ערכו החדשותי.
באופן בדומה לסרגל המוסרי, כך הסרגל החדשותי. נקודת הייחוס עבור מה הוא נושא בעל ערך חדשותי, היא אותה נקודת ייחוס עבור מה הוא מוסרי: כיצד הוא משרת או מערער על תמונת המציאות המדומיינת של השמאל.
בשלב הזה, כאשר האינטלקטואלים, הממסד התקשורתי והאקדמי תומכים ומקדמים במרץ את עגלת ההיסטוריה לעבר המקום בו היא אמורה לשכון לבטח, המציאות כבר איננה סט אירועים המחוברים ברצף של סיבה ותוצאה אלא עגל זהב מודרני שההמון מפזז סביבו בהובלת כוהני האליטות.
ההליכה נגד המיצג העוצמתי והסוחף הזה מחייבת כוחות נפש וכוח עמידה משמעותי. הרצון האנושי הטבעי מעדיף להשליך את בעליו על גל האקסטזה, ביחד עם שאר ההמון, לעבר האוטופיה שכבר ניבטת מקרוב ממש. אלה שמסרבים להצטרף למעגלי הרוקדים עלולים לשלם מחיר חברתי, פוליטי, תדמיתי, אקדמי, מקצועי, הכל בהתאם כמובן למיקומם במבנה החברתי.
השמרנות מעולם לא הצליחה להתחרות בדימוי של השמאל ובחבילת הפיתויים שיש לשמאל להציע
באותו אופן הדיוק ניתן לנתח כל תהליך שהתחיל באמונה קנאית בביאת האוטופיה והסתיים לצלילי התמוטטותה והפיכתה לדיסטופיה.
יצירת תמה שתפתור את משוואת המציאות, תמיכת האליטות באקדמיה, בתקשורת, בתרבות, מיתוג האירוע, יצירת קמפיין סוחף, אווירת אקסטזה דתית להמונים וקריסה בלתי נמנעת. לעתים התהליך ימשך שנים, לעתים עשרות שנים ולעיתים דורות, אבל מחזוריות החיים שלו תמיד תהיה זהה.
סיכום
זו כנראה יכולה להיחשב אחת ההצלחות הגדולות ביותר של השמאל, יצירת מערך שלם – חלקו מכוון וחלקו אינו מכוון אלא מובנה בתוך השיטה – של פיתויים נפשיים, חברתיים, אקדמיים ואפילו דתיים, שהופכים את אידיאולוגיית השמאל לדרך עם אפיל צעיר, מרדני, אינטלקטואלי, מוסרי.
וכל זאת למרות שמימושה הפרקטי של האידיאולוגיה הוביל תמיד, לכל מה שהוא ההיפך מאותם גורמים אטרקטיביים שמושכים אליה תומכים ומאמינים מלכתחילה: אנטי-אינטלקטואליות, דיכוי חריף וקשוח של חשיבה עצמאית, אנטי-מרדנות, אנטי-מוסריות, קיפאון וחוסר יכולת להשתנות, אלימות ברוטלית, מדכאת ובלתי נסבלת עבור האוכלוסייה הנשלטת על ידה.
השמרנות מעולם לא הצליחה להתחרות בדימוי של השמאל ובחבילת הפיתויים שיש לשמאל להציע אבל לעומת זאת, היא תמיד הייתה המפתח לפרגמטיזם פוליטי, להתקדמות איטית עקב בצד אגודל, ליצירת איזון תוך כדי התחשבות במרכיב האנושי המכריע שקובע את מהלך ההיסטוריה. השמרנות מכבדת את תמונת המציאות המורכבת, מכירה במגבלותיה לשנות אותה בלחיצת כפתור, מה שהופך אותה לבחירה פוליטית שפויה אבל בהחלט לא מפתה.
לכל המאמרים של יובל בלומברג – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מגיע זמן להגיד בפה מלא -נצים היו אנשי שמול טיפוסיים. מה זה משנה סוציאליסטים או נציונל סוציאליסטים. זה אנשים שרוצים חלק מעוגת השלטון. אידאלים מוצחרים משתנים, זה לא משנה כלל.
כדי שיהיה לכול האקטיביסטיות יספיק צריך להגדיל את העוגה-טוטליטריזם. אין כלום חוץ משלטון. תחרות על המקום ליד הצלחת מביעה למרחץ דמים פנימי.
מאמר חשוב ונכון! חובה להפיץ!
רק הערה אחת:
מתחילת המאמר אפשר להבין שהנאצים והפאשיסטים אינם חלק מהשמאל אבל בהתחשב בכך שגם היטלר וגם מוסוליני היו סוציאליסטים מובהקים בגלוי-הייתי אומר שזה מגוכח.
אני לא אומר שהימין לא מסוגל לעשות נזקים(לדוגמה פרנסיסקו פרנקו בספרד וג'וזף מקרתי בארה"ב) אבל חשוב להבהיר שזה אפילו לא באותה הליגה ואפילו כשזה נעשה-זה רק כהתגוננות מפני השמאל ולא היה קורה אם השמאל לא היה מתנהל בצורה שהוא מתנהל.
מדוייק
לימים התברר כי מקרתי די צדק וחלק גדול מהאנשים שהוא האשים היו באמת סוכנים קומוניסטיים
כבר אמרו החכמים מי שלא היה סוציאליסט בילדוו הוא חסר לב. מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט הוא חסר מוח. גילוי נאות, אני לא חסר מוח ולא חסר לב.
בקשר לפילוסופים של השמאל לי נראה שהם אנשים שיש להם בעיה לתפקד בעולם המציאותי ולכן הם ממציאים עולם חדש שבו קל להם לתפקד כי הם יודעים הכל על העולם החדש. עד כמה שידוע לי כל הכלואים במחלקות הפסיכיאטריות סובלים מאותה בעיה, חוסר היכולת לתפקד בעולם המציאותי. מה שלא ברור לי, מי מחליט מי יהיה סגור במחלקות הפסיכיאטריות ומי יהיה באוניברסיטה.
כאדם שגדל על אידאולוגיה שמאלנית מאוד חזקה וברורה ונגמל ממנה לא בקלות ולא מהר על ידי גילוי האמונה בבורא ברצוני להוסיף מניסיוני האישי יסוד חשוב ביותר.
הכותב נוגע יפה בנקודות שאכן מאפיינות את השמאל , אך לדעתי חסר דגש מרכזי שבלעדיו יהיה קשה עדיין להסביר את עוצמת הדבקות העיוורת בשמאל נגד המציאות שוב ושוב. והוא שבפנימיות האדם כל אדם יש שאיפה לטוב, למוסריות, לאחווה, אהבה, אושר והמציאות איך לומר רחוקה מכך מאוד . אדם לא יכול לחיות במצב שאין לו אופק עתידי של גאולה מהמציאות הזו , מהסתירה בין השאיפה העזה לגן עדן בתוכו לבין גירושו המלא והנראה חסר תקווה לחזור לשם .
לכן האדם המאמין בגאולה אלוקית מסוגל לחיות עם הסתירה בהווה ,כי יש לו אופק של תקווה לעתיד מתוקן , אבל הכופר אינו מוצא מנוח לנפשו וחייב להאמין בגאולה כלשהי והיא הגאולה בידי אדם . ולא מוכן לוותר עליה בשום אופן אפילו תטפח המציאות על פניו שוב ושוב כי וויתור עליה הוא וויתור על תשתית אישיותו ויישאר ריק וחסר תוחלת בעולם שלא מסוגל לחיות בו ללא התקווה לתיקונו.
ולכן נמצא מתאם הפוך בין האמונה באלוקים גואל לבין תפישת העולם השמאלנית, אנשים בעמנו מאמינים באלוקי ישראל אפילו אם אינם דתיים לא זקוקים לאשליית השמאל כדי לשרוד ולכן תמצא בציבור המסורתי את הימניות כמאפיין . וכן אנשים מאמינים באלוקים גואל בכל העולם אינם נתפשים למשיחיות שקר זו. ולכן השמאל נולד לעולמינו יחד עם הולדת החילוניות .
צריך להסיק מכך שתי מסקנות אופרטיביות :
א. ראשית האנשים שעומדים בחזית העימות מטעם הצד השמרני צריכים לאמץ כסיסמה חוזרת ונשנית את היחס לשמאל כמשיחיות הזויה , בדיוק כפי שהשמאל נוהג בימין הדתי הקיצוני ופוסל במומו שכקורת בית הבד מול הנפסלים , זה במישור של המאבק הכללי .
ב. אבל במישור האישי , צריך להבין את הצורך הנפשי שמאחורי השמאלנות ולכן ברוב המקרים עובדות לא יגרמו להתפכחות אין מה לצפות לה ואין מה להיות מתוסכל מחוסר ההצלחה , דווקא יצירת חיבורים שבכוחם לשקם את הניתוק מהעם היהודי שמתפתח אצל האדם השמאלני , בכוחם לתת חיבור פנימי שיחבר את האדם ליהדותו ולנשמתו והם הרי ספוגים בציפייה לגאולה אחרת שהיא המקור שכתחליף לו נוצר הזיוף . ואכן אם נבחן מי הם השמרנים שמכריזים על עצמם כאינם מאמינים , נמצא בהם חיבור חזק לעם היהודי.
הצגת נקודת מבט יפה מאוד, וכשאני רואה אותה עכשיו – זה נותן כיוון של פתרון לשאלה אותה הצגתי בתגובה למאמר.
יישר כח.
יפה דייקת בדבריך , אם לתמצת את ההבדל בין המחנות בשלוש מילים זה -מי "הבוס של העולם"
יפה כתבת, ואני כופר משומד כהלכה.
המציאות מראה שקבוצות דתיות וגם במידה מסוימת לאומיות "חסינות" בפני הפרופגנדה הססמולנית הממארת, שתכל'ס, היא דת חדשה.
זווית מעניינת.
החיבור של השמאל להעדרו של אלוהים כזה או אחר הוא מלאכותי.
זה נכון שאדם דתי אורתודוקסי, יתחבר לימין. זה לא קשור לאלוהות אלא למנגנון הדתי המקדש את העבר על העתיד ולכן נוצרת נטיה שמרנית אצל המאמינים.
לעומת זאת בדתות אחרות, לדוגמא היהודים הרפורמים בארהב ניתן לראות דווקא קירבה לשמאל, כיוון שבאתוס שלהם מצוי במקום גבוה 'תיקון עולם'.
תגובה לקורא לעצמו איש חופשי.
אני מקווה שהבאת כבדיחה את הרפורמים כדת ,הרפורמה אינה דת לפחות לא במובן של אמונה בגאולה אלוקית, שלנידון דידן היא הרלוונטית אלא בגדול פולקלור וקהילה , אין שם אמונה מחייבת ויכולים להיות רבאיס שכופרים בקיום אלוקים . אומנם כאנשים פרטיים יש שם מאמינים , אבל זה אינו מאפיין הכרחי כחלק מהקהילה.
אם תבדוק תגלה שכל קבוצה דתית בעולם שמתייחסת לדתה ברצינות ומאמינה בגאולה אלוקית תהיה מטבעה ימנית וזה אפילו אם מדובר בזרם חדש שבעצם מהותו אינו מקדש את העבר, באתוס שלהם נמצא גבוה תיקון העולם , וודאי ביהדות שזה מיסודותיה שהכופר בו כופר בתורה כולה. רק שהם ריאליים ומבינים שהאדם הוכיח עד היום רק את יכולתו להרוס שוב ושוב.
ממילא רק מי שאין לו אלטרנטיבה יאלץ ליישם את האתוס סביב אמונה באדם . למעשה השיר היפיפה כשלעצמו אימגן של גון לנון מבטא את האתוס הזה של השמאל יחד עם הטיפשות ההזויה שבבסיסו, שכאילו ללא משטר וללא שום כפיה וללא שום מחייב מוסרי חיצוני אנשים יחיו באחווה באהבה ובשלום.
אפשר להמליץ את היפוכו בצורה שהרמבם מביא הוכחה עקיפה לקיום מלך בממלכה שאדם חלש פיזית מחזיק בנכס שאדם חזק מולו מעוניין בו ואינו לוקח אותו באלימות .
הרפורמים הם לא דתיים, הם סוג של מתנ״ס ליהודים חילוניים בחו״ל שאין להם שפה ומדינה ותרבות ושייכות למקום שסביבו אפשר להתאגד גם בלי דת. רובים ככולם לא מכירים באיזשהו חיוב מיישות טרנסנדנטלית עליונה או אפילו ביישות עצמה. פרופסור ליבוביץ׳ כבר עמד על הנקודה הזאת ולא הכיר בהם כזרם בדת היהודית או כדת בכלל.
האמונה התכליתית של השמאל הוא בשינוי מתמיד למען הטוב הכללי ובאמנציפציה פרטית שמושגת תוך מאבק קולקטיבי טרנספורמטיבי ותוך כך גם ב-טרור, לא בהכרח בהגשמתם של אוטופיה. אחת ההאשמות התאורטיות שהוטחו נגד הפשיזם מצד הוגים שמרנים באירופה זה שהפשיזם על סוגותיו השונות (פשיזם איטלקי, נאציזם, הלגיונרים הרומנים וכו') הוא ראקציונרי כלומר שמדובר בגלעינו של עניין ב-אידאולוגית שמאל פופוליסטית רבולוציונית (שטענה המרכזית היא שהאומה ככלל הייתה קורבן של כוחות זרים) שפועלת להפלת המשטר והדחת השלטון המוסד ולטיהור כללי של החברה כ-נגד המוסדות השליטים ותקשורת ההמונים בטענה כי הם ליברליים, חילונים ודמוקרטיים ולא מיליטריסטים, טרנסצנדנטליים ומשמעתיים. בסופה של הפיכות משטר פשיסטיות – הסיעה הפוליטית המנצחת מכוננת מדינת משטרה טוטליטרית, מיליטריסטית, רודנית (כל המשטרים הללו הושמדו).
כיוון שהימין הושמד ע"י הפשיזם האירופאי מבחינת תדמיתית והפך לשק חבטות רטורי של התקשורת הליברלית, למילה פשיסט יש קונוטציות אירוטיות, פורנוגרפיות הקשורות גם ל-ניוון חברתי, דקדנס, דגנרטיות וכו'. כך למשל, כאשר מכנים אישה פשיסטית מתכוונים לכך שהיא אוהבת סקס כוחני, המוני ואלים, ואילו גבר פשיסט הוא אדם אלים, חובב כוח, שררה, דומיננטיות וכו'. בעולם של משטרים מתקדמים – כלומר ליברלי והדמוקרטי אלימות, כוח ושררה הם חטאי אופי (לפי מוסר המעלות) מדרגה ראשונה.
מאמר מדהים, תודה יובל.
מאמר ההמשך צריך להיות – למה בעצם זה כך. כלומר ניתן לומר ששורש השמאל היא התפנקות שורשית – שמשליכה על כל תפיסת המציאות של השמאלן, לעומת המציאותיות הימנית.
ההבדל הזה הוא בעיקר נפשי (אם כי לא רק, כמובן). ונשאלת השאלה, מהי הגדרת היסוד הנפשי של השמאלן (שמתרצה נפשית לקבל כל אוטופיה), לעומת הימני (שמחובר יותר למציאות). והאם ניתן לצפות לפי זה האם פלוני בסיכוי גדול יותר להיות ימני או שמאלני [מעבר למצב משפחתי, חברתי, וכו'].
האמת שבמידה לא מועטה של צדק, שאלה זו היא כמעט כמו שאלת יכולת ה'בחירה'. ולשניהן שורש אחד – האם פלוני מחובר יותר ל'אמת', או ל'שקר'. למציאותי, או לנוצץ והמרשרש. תודה בכל אופן.
המאמר ארוך ומייגע, וקשה לענות על כל מילה.
אבל יש הרבה בעיות בכל הכתוב כאן. הכותב, שאינו איש שמאל, מגדיר את השמאל כרצונו, ואז הוא יכול לתקוף בכל החזיתות. לזה קוראים בעברית דמגוגיה. קודם קובעים שהשמאל רואה את המציאות בשונה ממה שהיא, ואז כמובן קל מאד לתקוף את השמאל, מי לא יזדהה עם התקפה כזו על מעוותי מציאות?? כמובן גם אנשי השמאל רואים את אנשי הימין באותה צורה, כהזויים ומשיחיים שמתעלמים מן המציאות, ושואלים את עצמם מתי אנשי הימין יתחילו לראות את המציאות האמיתית (ואגב, הבעיה היא לא רק של שמאל וימין, היא בעיה כלל עולמית. כמעט בכל סכסוך בין שתי מדינות, ולא משנה כלל אם יש בהן ימין ושמאל, אנו רואים שראיית המציאות בכל מדינה שונה לחלוטין ממה שקורה בחברתה, ואני כל מדינה מתפלאים על הצד השני, למה הם לא רואים את המציאות כהוויתה. אבל זה קורה בלי סוף פעמים, ומראה לדעתי – אשמח לתגובת פסיכולוגים וסוציולוגים – שדעות רבות של אנשים נקבעות לפי הקבוצה הסובבת אותם, הרבה יותר מבדיקת גופו של ענין ושיקול עניני אובייקטיבי).
הכותב גם כורך יחד את כל הדברים הנמצאים בשמאל הישראלי, כאילו כולם נובעים ממקור אחד, וגם לזה אין שחר. אדם יכול להתנגד נחרצות לכלכלה ריכוזית שמאלנית, אבל לתמוך בכל מאודו בפשרה עם הפלשתינים כאן בארץ, מה הקשר? יתכן ויש איזה מיתאם בין שתי הדעות, אבל ודאי אינו עניני.
באוסלו אכן ראינו – לפחות בדיעבד – עיוורון קשה, הרצון לראות מציאות אחרת סימא את עיני המנהיגים. בהחלט היה ראוי להקים ועדת חקירה בנושא ולהפיק לקחים. גם דעותיו של בגין גרמו לנו נזק כבד מאד, חוסר רצונו להעביר את עזה – מולדת, שהוא תהעקש שאין לוותר עליה בשום מחיר – למצרים, במקום להתעקש על עיסקת חבילה, סיני ועזה יחד, הביא אותנו לשליטה של שנים בעזה, ולאחר מכן לשלטון חמאס שם, ומחיר הדמים של טעות זו יותר כבד ממחיר הדמים של אוסלו. כאן, לא ראיית המציאות, אלא האידיאולוגיה, היתה הרסנית.
מבתי להגרר לתגובה מייגעת לתגובה הארוכה שלך, אומר רק –
רצוי שתבדוק שוב את ההגדרה של "דמגוגיה" לפני שאתה משתמש בה.
אתה תוקף את הכותב המאמר על שהגדיר את הסמול כרצונו. אבל במקום להציג את ההגדרה ה"נכונה" או את ההגדרה כפי שאתה מבין אותה… אתה רק כותב אמירה סתמית ומתחמקת, שכל אחד רואה את המציאות באופן אחר…
מי שטיפח את חמאס בעזה היו גורמי הבטחון (מתכנני אוסלו) שהאמינו באחים המוסלמים כגורם ממתן וסייעו לו לעלות לשלטון בעזה. המחיר אנחנו משלמים עד היום.
מה שמזכיר תהליך דומה שקורה עם רע"ם.
השמאל לא רואה את המציאות בשונה ממה שהיא ?
בהסכמי אוסלו לא ראיתם את המציאות בשונה מממה שהיא ?
על זה אומרים שהגמל אינו רואה את דבשתו
בתור שמאלי שעבר ימינה, אהבתי את התגובה,
גם אני מוצא, בחלק גדול מהטוקבקים "הימניים" ובכתבה הזאת בפרט, אוסף טענות, אמירות, אמונות איתן אפשר להזדהות אבל גם גיבוב אמונות וקביעות ביחס למציאות בלי הוכחות. לדידי השמאל מתבסס על תפיסות לגבי המציאות וכך גם הימין והפוך.
הימין יותר זהיר – שמרן – בסופו של דבר ההסטוריה האנושית לא העניקה לצד אחד את כל החכמה, אחרת הצד השני כנראה לא היה מתקיים.
הגיל, החינוך, הבית, ובתקווה שגם נסיון החיים כל אלו תורמים
למקום בו כל אחד ממקם עצמו על הסקאלות בין הימין למשאל.
מומלץ לשטוף עיניים בבוקר-או לקחת מילון!
בנוסף יש אפקט חשוב להשנאה של הימין וערכיו בידי השמאל.
התקשורת, התרבות ומערכת החינוך והאקדמיה מלאים באנשים שמגיל אפס מכניסים לנו לראש שלא כל הדעות לגיטימיות באותה מידה ויוצרים העדפה לצדדים מסוימים בלי שנרגיש. לכן אפילו כשאדם מבין שהימין מביא יותר הצלחה, יהיה לו קשה מאוד לעזוב את דרכו הקודמת ולהשתנות.
מאמר מצוין. תיקון קל: הסכם חודייביה לא נחתם עם השבטים היהודיים אלא עם שבט קורייש. החתימה וההפוגה בלחימה שבאה בעקבותיה איפשרו למוחמד ותומכיו לאסור מלחמה על השבטים היהודיים ולהחריבם.
השמאל לא יתעורר לעולם כי השמאל הוא מחלה חשוכת מרפא!
גם הימין הוא לא משהו כשהוא שולט ללא עוררין. הימין הביא לחיינו תופעות כמו אריסות, צמיתות, סריסות. מדי פעם צריכים לאזן. ככל שהימין כל כך מופרע,בהתאמה השמאל יוצא משליטה.
הכפשות רגילות של מצדיק רצח ישראלים, עבור פרסים מאוסלו.
אנסת את המילה "איזון" עד כדי כך, שתיכף תאמר שזה הגיוני לכלוא נשים שלא עשו שום דבר פלילי – על מנת לאזן את מספר האסירות עם מספר האסירים (כרגע יש הרבה יותר אסירים).
עם כזה "איזון", ברור כיצד "הסקת" שרצח ישראלים ע"י חמולתך, עבור סיקור אוהד משוקן, זה שלום.
קיצור תולדות הזמן, גרסת הסוציאליזם.
אמצע המאה ה19 צביר פילוסופים קיבל סט ערכים\חוקים מושלם חף מכל חת (שכינה זה כאן).
תחילת המאה ה20 שתי אסכולות הגיעו לכדי מערכת שלטונית.
מרקס ואנגלס עם סוצאליזם אידאולוגי, קומוניזם, ברוסיה. ג'נטילה עם סוציאליזם לאומני, פאשיזם, באיטליה. והחלו הניסויים בבני אדם.
30 מיליון רוסים, יבול הסוציאליזם האידיאולוגי ביובל ראשון, הר גופות אדם.
סוציאלזם אידאולוגי כ פילוסופיה מושלמת לא פסח על מירב העולם. יבול של 100 מילון אנשים במאה ה20. שרשרת הרי גופות.
לקראת אמצע המחצית השניה של המאה 20 התברר ש 'סוציאליזם אידיאולוגי' הוא גם כישלון כלכלי.
אנשים יפים לא יוותרו על אידולגיה מושלמת בגלל חריקות. והוצג ה 'סוציאליזם היפה' פרוגרסיבי נאור מתחסד.
ישראל זכתה בכבוד מפוקפק. הקורבן הראשון – 'אוסלו ב' '.
וגם היום 25 שנה אחרי ו1600 אזרחים ש'זכו' להיות 'קורבנות השלום', ועדת חקירה היא מילה גסה.
דת פנאטית מה היא?
השגריר לשעבר מזאל:
השמאל הוא זה שהמציא את המושג "ימין קיצוני" כתיקון לתמיכתו במדיניות הנאצים והפשיסטים באירופה של שנות ה-30-40.
השמאל שהיה מקושר עם הנאצים והפשיסטים באיטליה, באנגליה, בבלגיה, בנורווגיה, המציא את הפטנט של "ימין קיצוני". כל מה שהוא ימין הוא "ימין קיצוני" וכך הוא מרח את כל המערכת הפוליטית וזה התחיל ב- 1945, 46 ו- 47 באירופה, כי חלקים של השמאל האירופי היו בקשר עם הנאצים בזמן המלחמה. מיטראן (גדול הסוציאליסטים של צרפת) היה פקיד של וישי והוא מאד התגאה בזה. אז כל הסיפור מתחיל אחרי מלחמת העולם השניה כאשר השמאל מנסה לדחוק מעצמו את כל שיתוף הפעולה עם הנאצים, ומכנה כל מפלגה ימנית "ימין קיצוני". לא כל מפלגה ימנית היא ימין קיצונית.
https://www.youtube.com/watch?time_continue=45&v=-MybzFf2bKs
השמאל ערך מסעי טיהור, שליטה, השמדה והגליה , והיא חסר רחמים ואכזרי במיוחד כלפיי גברים צעירים חסרי מודעות והשכלה רשמית , שכן אלו מהווים סכנה להגמוניה של סוהרי השמאל (התקשורת המרכזית, העיתונות הפובליציסטית, בוגרי ובעלי תפקידי מחקר באקדמיה ואנשי מנהל מזרועות הממשל) ואדוני ה-"עבדים" שנמצאים מחוץ לתחום הלגיטימי של הקהילה העילית. אנשי הממסד, המוסדות הבינלאומיים הרשמיים, פקידי המדינה הם לא יותר מ-שוטרים אכזריים, סוהרים ופושעים שמקבלים כסף ע"ח משלמי המסים.
השמאל מאז ומעולם היה שם נרדף ל- טרור, רדיקלים, טוטליטריזם, סבל, ייסורים, ענישה קולקטיבית ואפליה פוליטית. במשך למעלה מ-200 שנה האנושות נאנקת תחת מגפו העקובה מדם של שלטון השמאל האדום, הרצחני וחסר האנושיות. כל אדם בן זמננו שתומך ברעיונות הנשגבים שהציע השמאל מאז, באידאלים האוטופיים כמו נאורות, תועלתנות, פוזיטיביזם, קדמה, עולם הרוח הפרגמטי, ה-"אומות המאוחדות" סוציאליזם אוטופי שיתופי, קומוניזם ובמידה רבה גם "ליברליזם חברתי" (שיחדש של כל התפיסות הארכאיות ש-נערך בשנות ה-70, כדי לעדכנה למציאות החדשה) הוא בן מוות ובן בליעל. על החברה המתוקנת, האדם החופשי והחברה הפתוחה האמתית להגדיר אותו מראש בתור מחבל, רב-מרצחים ופושע ולעונשו למאסר עולם, ואם יתנגד להוציאו למוות בכיסא החשמלי. כל ה-אג'נדות והמטרות של השמאל הן המצאות רטרואקטיביות ורציונליזציות שמטרתן להאריך את זמן שהותם של ה-"שליטים" הפושעים בעולם הפתוח והחופשי, ולתת להם מרחב זמן להתארגן כדי ליצור מוסדות שליטה באנשים רנדומליים ולהימנע מלהיות בכלא.
האנשים האלה מקרינים (בעגה פסיכולוגית – Projection) את התכונות המיוחסות ל-שמאל המהפכני ולתנועות המוסר והצדק החברתי כלפיי אחרים ורודפים אותם. האנשים האלה לא רוצים להיכנס לכלא.
וחבל.
מאחר ומטרת אתר מידה היא להוות פלטפורמה ציונית להפצת עמדות המחנה הלאומי וככל שמוצגות יותר תגוביות – כך נחשפים לעוד נקודות ראיה של הדברים וזה מאד חשוב.
להוסיף את התגוביות אחרי שהמאמר כבר נקרא על ידי מרבית אלה שיקראו אותו זו פאשלה רצינית.
ואם לכותב עצמו אין זמן לבדוק – כדאי לגייס מתנדבים לכך באותה שיטה בה נהוג ברוטר נט לגייס מתנדבים לפעולות שונות באתר.
זה מאד חשוב!!!
אנא העבר פניה זו לרן ברץ.
הם מצביעים שמאל כי מנהיג הימין מושחת. עובדה : הוא בנה לעצמו ג'קוזי בחצר על חשבון המדינה.
הם מצביעים שמאל כי מנהיג הימין הוא עבריין שהוגשו נגדו "3 כתבי אישום".
הם מצביעים שמאל כי מנהיג הימין גרף לכיסו מיליונים מצוללות שנקנו עבור המדינה.
הם מצביעים שמאל כי מנהיג הימין קונה לעצמו תקשורת אוהדת באמצעות העברת מיליארדים ל"טייקונים".
הם מצביעים שמאל כי הימין הרס את הכלכלה, את מערכת הבריאות ובכלל את המדינה. למרות שלהם אישית ממש לא רע בחיים
ואת כל זה הם יודעים כי כך אמרו בתקשורת.
הם מצביעים שמאל, כי להצביע שמאל זה IN. כל הסביבה שלהם מצביעה שמאל (או לפחות מצהירה כך). הם לא רוצים להיות חריגים.
הם מצביעים שמאל כי ימין זה בבונים והם לא רוצים להיות בבונים.
הם מצביעים שמאל כי "האנשים הנכונים" אמרו להם שזה ה"דבר הנכון".
וכמובן שהם מצביעים שמאל "כי שרה"….
תמציתי וקולע. ישר כוח, בן יהודה
הם מצביעים סמול,
כי כל מה שהם רוצים זה מיצובישי מאוסלו עבור רצח ישראלים ולשקר שהישראלים בעצמם אשמים ברצחנותך. תודה שהקדשת מזמנך להוכיח זאת.
שוב מוכח מתגובתך עד כמה השמאל מנותק מהמציאות ומהונדס תודעתית על ידי תועמלני הדעת של התשקורת השמאלנית המזריקה רעל מחשבתי ומסרסת את האמת.
עלוב סמול בוט כנוע,עבד של השטן,
לך טנף בבקשה באוזן בנט וגידון,לך לקק ישירות ללפיד הטיפש, פויי הצחנה כאן בלתי נסבלת מנוכחותך! אתה בן שרלילה לא בן יהודה,אין קשר ליהדות עם ערל טמא שכמוך,כל הסמול יהדותם בספק,כי מעורב בכם זרע עמלק, גויים.
לעולם לא תזכו להעמיד יריב הולם לביבי המלך,לעולם לא תצליחו להכנס לנעליו הגדולות,לעולם לא תגיעו לו יותר גבוה מהקרסול
זה היה השורש לשנאת המן,הצורר הנאצי (חברכם מבטן)וזו היתה האם לכל הסיבות ק-נ-א-ה!!!! אינכם מצליחים כבר שנים למצוא לו תחליף כי אין!!! הבחירות בכל העשור האחרון מראות לכם שדברים פה השתנו-הימין עלה ולעולם לא ייפול,זו רק מנוחה שלו כרגע למלא מצברים ולהשמיד את המפלצת שנקראת סמול,כשלמעשה הם אותם הקרן החדשה,הb.d.s האו"ם וכל אוייבי ישראל לדורותיהם! אתם גוש חלאות מטונפות פדופילים ברובכם! מושחתים וכאן החלטתי שאינך שווה יריקה משומשת כל שכן את יגיעת המקלדת שלי, הבזה ליצור כמוך!
אחד המאמרים הטובים והיפים והמבוססים ביותרשקראתי על הנושא הזה.
הנושא הזה על תוכנו ומצגות יו חייב להיות מדור נוסך ומיוחד שילמד בבתי הספר התיכוניים ולהיות נושא במבחן הבגרויות באזרחות ושלטון על הנתונים וההיסטוריה של האידיאולוגיות של הסמול הרודן בהשוואה לימין החופשי.
רק בדרך זו של לימוד וחינוך התלמידים בנושא הזה אפשר להנחיל לילדי ישראל את ההבנה על הסכנות והאסונות שתנועות הסמול הביאו לעולם.
ביחס להסכמי אוסלו הארורים:השמאל,מושפע מתפיסת מציאות מעוותת ושגויה לחלוטין כפה באמצעות האליטות,בתקשורת,באקדמיה,במשפט ובמערכת הביטחונית את ההסכמים הללו תוך שהוא מחייה מתים פוליטיים בדמותו של רב המרצחים ימ"ש ערפאת.זו הייתה כפייה אלימה וכוחנית של מיעוט שתופס את האידיאל ו"מכפיף" את המציאות לאותו אידאל חסר קשר למציאות של המזה"ת.לכן,לא רצח רבין הביא להפסקת תהליך השלום-אותה תיאוריה בזויה שמשנן כל שרץ ממרצ.אם תהליך השלום היה אמיתי הוא היה צולח את הרצח וממשיך דרכו של רבין היה אף מעמיק את השלום והאחווה בין ישראל לפלשתינים .לא היה שלום אף פעם ולכן לא הופסק מה שלא הותחל בו.מטרתו המשנית של ההסכם הייתה לרמות את העם באמצעות מכירת נרטיב כוזב ושקרי כשאדריכלי ההסכם ידעו שהוא שקרי והזוי והראייה רבין אמר לא פעם שהוא לא מאמין לאף מילה של ערפאת במיוחד לא אחרי שהאחרון אכזבו כשאמר שיכיר בנאומו בדרא"פ במדינת ישראל ובזכותה הלגיטימית להתקיים.כשרואים ונוכחים לדעת בחלוף שנים איזה אסון המיטו עלינו ההסכמים הארורים הללו וכשמחווים דעה שדם 1700 קורבנות אוסלו מחלחל עד לקברם של רבין ופרס תמיד השמאלן המצוי יראה בזה הסתה ולא שיקוף נאמן של תמונת המציאות העגומה שכפה עלינו השמאל הנאלח והבזוי.לא שאין לו לאינטלקטואל מהשמאל זיקה בין סיבה ותוצאה,עילה ועלול אלא בעיניו קריסתו של הסכם אוסלו בין שאר התיאוריות שלו הינה לא יותר מתקלה שלא מתיישבת עם משוואת פתרון המציאות שהוא מציע שכמובן הוא בדיוני והזוי לחלוטין.
מאוד מעניין (וגם מופרך). למשל, אצל אדם דתי נקבע "המוסר" לפי הציוויים הדתיים, בעוד שאצל איש שמאל (צ"ל ליברל הומניסט) נקבעת המוסריות על פי ציוויים אוניברסליים. זה אולי יכול להסביר גם את המוסר של אבן לאדן או של השיעים באיראן. מה ההבדל?
ומכל מקום, הבעייה המרכזית העולה מן הקשקוש הזה שאחרי שעוזבים את השמאל, לא ברור מה מציעים לנו "השמרנים" חוץ מלעג להסכם אוסלו (שהם יכלו לוותר עליו מזמן). יש איזה שהוא אופק מדיני? יש הצעה לפתרון? שום וכלום
הערכים בשמאל אינם ליברליים הומניסטים כבר הרבה זמן ,המושג ציוויים אוניברסליים ביחס לעדר כבשים עם כמה עיזים עיוורות בראש שכל כמה שנים משנה את ערכיו האוניברסליים כביכול , ללא שמץ מחשבה אלא מתוך פטפטת בלתי נפסקת שמעצבת עצמה לכלל עמדה שבטעות רבתי נקראת דעה . ועוד עד כדי כך משנה את ערכיו ה"אוניברסליים" שמנתץ את סמלי גיבוריו ולא מהיסטוריה רחוקה .אם בדיחה זו לא הייתה שלנו וממילא עצובה ומעוררת רחמים על מצב האנושות שאנו חלק ממנה, היא אכן הייתה אחת המצחיקות בהיסטוריה.
חבל שיהודי מגיע לבורות כזו ששואל מה ההבדל בין בן לאדן והיהדות ההבדל הוא בין הפסל הנוקשה יציר כפיו של האדם שנוצר בצלם יוצרו עם כל שריטותיו וחסרונותיו וככזה עוד הוסיף את השריטות והחסרונות של למעלה מאלף שנים של דורות של בני אדם עם הנטייה האנושית להגזים ולהקצין וחוסר היכולת לגמישות ולהתייצבות על שביל הזהב. ובחרת בדורינו את אחת הצורות המעוותות ביותר שנוצרו ממנו צורה שרק אם היו נותנים לה אפשרות הייתה מחסלת כמעט את כל האנושות
לבין האדם החי הגמיש שנעשה בצלם אלוקים ושכוון באופן שרק מערכת אלוקית יכולה לכוונו לשביל הזהב של החיים שמחד מכירה בחשיבות של חיים מוסריים נעלים ובנזק של פשעים ולכן דה יורה מזכירה עונשים חמורים , אבל דה פאקטו מבינה את קשיי האדם וחולשותיו ולכן מציבה תנאים כאלו לעונשים שהם כמעט לא ברי ביצוע ולכן סנהדרין שהרגה פעם בשבעים שנה נקראת קטלנית , כלומר מערכת שבימינו לא תפגע באיש אתה משווה למערכת שתחסל את האנושות אם תוכל.
ובכלל בעלי "הערכים האוניברסליים" אומנם לא הורגים , אם כי הרגו עשרות מיליונים במצטבר בעבר הלא רחוק , אבל בהחלט גם הם כל מי שלא חושב כמותם מצווה לבזותו ברבים להצר צעדיו , להעיפו מפרנסתו ואם הוא מדי מסוכן גם לדאוג שישב בכלא . כאשר בימינו אין בתוך עדר הכבשים הטיפשות הללו ולו אמיל זולא אחד.
והנה עוד דוגמא של החיים בסרט של השמאל , בסרטים תמיד יש פתרונות בחיים האמתיים לא תמיד ,אז כן אין פתרון ברור וחלק לסכסוך שהצד הערבי בו לא מוכן לוותר על מה שנחשב בעיניו כזכותו על כל ארץ ישראל. רק עכשיו קיבלנו תזכורת על כך מפי אימן עודה חבר כנסת ואזרח ישראלי . וזאת אחרי תזכורות רוויות דם לאורך מאה שנה ויותר והתזכורת המדהימה של האינתפדה השנייה שחברינו לסיורים המשותפים פתאום הפנו את הנשק שנתנו להם נגדינו כתמורה על הסכמי אוסלו על החזרתם לכאן ועל ההצעה לתת להם בהסכם הקבע מדינה כמעט על כל שטחי 67 רק לא הסכימו לזכות שיבה מלאה , כלומר לחיסול שקוף וברור של מדינת ישראל ולא רק כמדינה יהודית אלא בסופו של דבר חיסול פיזי של היהודים כי הרי אם הם עושים מה שעושים לאחיהם בסוריה ובעירק ובעוד מקומות מה יעשו ליהודים שיש להם אתם חשבון דם ארוך ונוקב.
כמה משפטים על ניצול הטמטום של השמאל על ידי הערבים היה מוסיף נופך עכשווי יותר.
מעבר לכך, מאמר מעולה, מבהיר במדויק את הלך הרוח של השמאל ובהחלט חובה להפיץ.
יש משהו מתמיה בפלח האוכלוסיה שמצביע שמאל ובנציגים שלו ,
האם אחד מהם אחז בידו אי פעם מסטרינה
עד כמה שאני זוכר היה פועל בנין אחד אמיתי במפלגה הזאת ורק בהשאלה לזמן מה מהליכוד (דוד לוי)
כל השאר מהפרולטריון העליון
למה הם בוחרים שמאל? אלמנטרי:
בכל פעם הסמול גונב את המילים הנשגבות וכך קורא לפעולותיו הרצחניות.
לנין ומארקס, קראו לרצחנותם, שלום ושוויון. גם רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, קראו לרצחנותם: שלום ושוויון.
לא קראתי את כל הכתבה. יש גבול למה שאני יכול לסבול. אבל בעיניי עם יש רעיון אחד שהוא יותר שפל מהרעיונות המרקסיסטיים, זה הרעיון שהבעיה של המרקסיזם היא הסתמכות על היגיון ושכל ישר.
לא, מרקס לא הסתמך על היגיון. הרעיונות שלו מנותקים מהמציאות לא בגלל שהוא ניסה להכפיף את האדם להיגיון. הם מנותקים ממנה משום שהוא ניסה להכפיף את האדם לרעיונות המסויימים השגויים והלא רציונליים שלו.
נושא נוסף, אותו לא הזכיר הכותב – תאוות שררה.
זה היה המניע המרכזי אצל סטאלין, מאו ודיקטטורים שמאלנים אחרים.
גם אצל השמאל הישראלי זהו דחף מרכזי מאד והאידאולוגיה היא הרבה פעמים כיסוי בלבד.
מרתק!
ניתוח מעולה ויחיד במינו של המשיכה שבאידאולוגיית השמאל. אבן דרך במאבק בו
מאמר מאלף,עמוק ויסודי!!! הלוואי שישמע היטב מעל כל במה ובכל אתר ואתר!
המחשה של הכתוב בכתבה:
הגעתי כי חיפשתי תשובה לשאלה בגוגל (למה שמאלנים קוראים לימנים נאצים). לא הכרתי את הכותב ולא את העיתון .
אני בא מרקע שמאלני . בית של אמנים . כל חיי אינטלקט בחוג האמנות.
לאחרונה נפתח אצלי משהו והכל מתהפך. אני מגלה שאני בא מעולם מאוד סגור וזה אחרי שכל חיי חשבתי שאני חיי חיי נאורות מול כל החברות הסגורות והשמרניות.
מה ששמתי לב שרק מראה כמה הכתבה מדויקת :
תמיד בעיתון הארץ יש תגובות של ימנים בתגובות. ותמיד יש שם וויכוחים של שמאלנים עם ימנים. אבל פה בכתבה וזה לא פעם ראשונה שאני נתקל בזה (אני גם רואה המון חדשות מארצות הברית) . אין שום קוראים שמאלנים.
הם שמים מסך איפה שמאתגר