נפילת אפגניסטן היא קריסת התפיסה המדינית של השמאל

במשך שנים טענו גאוני מדיניות החוץ כי רק להם הפתרונות והידע הדיפלומטי, אך מרגע שעלו לשלטון הכל השתבש

התפיסה שלהם קרסה |הילרי קלינטון, ג'ו ביידן וברק אובמה (צילום: הבית הלבן)

זה כבר עניין קבוע – בכל ארבע שנים צץ לו מועמד דמוקרטי לנשיאות ומזכיר שהוא (או היא, במקרה אחד) מייצג את המפלגה החכמה בכל הקשור למדיניות חוץ. אותם דמוקרטים מתפארים בעובדה שהם לא בדלנים כמו דונלד טראמפ או קאובויים לא-מציאותיים כמו ג'ורג' בוש הבן למשל. הם ויועציהם הבכירים מבטיחים לנו שרק הם הצודקים, הקשוחים, החכמים והמתוחכמים. בכל ארבע שנים, ממסד שירות החוץ הכולל מכוני מחקר, דיפלומטים וגנרלים בדימוס, פרשנים וסופרים – נשבעים כמעט פה אחד כי רק המועמד הדמוקרטי מחזיק בהבנה הראויה של ענייני העולם המורכבים והמסוכנים.

והם בכלל לא ביישנים בעניין. כך למשל, אתר האינטרנט של ביל קלינטון מספר לנו כיצד "הנשיא קלינטון הבין כבר מראשית כהונתו כי הכוח המשכנע ביותר בעולמנו היא הגלובליזציה". אלא שבמהלך אותה כהונה, ההחלטה החשובה ביותר של קלינטון הייתה להציב את ארה"ב וסין על מסלול אינטגרציה כלכלי, ככל הנראה הצעד הראשון במה שהפך להיות האתגר המורכב והקשה ביותר של העשור הנוכחי.

"קשוח וחכם", כך הבטיחו לנו שיהיה המועמד ג'ון קרי, מי שמונה בהמשך למזכיר המדינה של אובמה וכיום אחראי על תחום האקלים בממשל ביידן. אובמה עצמו, בזכות המוצא הייחודי שלו, אמור היה לתרום "יותר מכל אחד אחר למען קידום הכוח האמריקני ברחבי העולם". הילרי קלינטון, שהייתה אז המועמדת של אובמה לתפקיד מזכירת המדינה, הכריזה בשימוע בסנאט כי "עלינו להשתמש במה שנקרא "הכוח החכם" – כל מגוון הכלים שברשותנו".

ממשל אובמה טרח בכל הזדמנות להסביר כי רק הוא החכם והצודק; "הכוח החכם" הייתה למעשה הכותרת שניתנה לאסטרטגיית החוץ שלו. הדמוקרטים הציגו את עצמם כבעלי השקפת העולם המעודכנת והמתוחכמת, בעוד הרפובליקנים היו דינוזאורים מיושנים. כפי שאובמה הטיח במיט רומני במהלך הדיון על רוסיה עימות הנשיאותי ביניהם, "שנות ה-80 התקשרו וביקשו בחזרה את מדיניות החוץ שלהן, מכיוון שהמלחמה הקרה הסתיימה כבר לפני שני עשורים".

במהלך שנות אובמה סיפרו לנו שסגן הנשיא ג'ו ביידן מהווה נכס דיפלומטי מן המעלה הראשונה מכיוון שהוא מחזיק בגישת "אסטרטגיה אמפטית". כמועמד לנשיאות, ביידן הבטיח כי ינקוט "בצעדים מיידים על מנת לחדש את הבריתות האמריקניות, להגן על עתידה הכלכלי של ארה"ב ולהוביל שוב את העולם… זהו הזמן לאזור את הכוח והנחישות שהובילו אותנו לניצחון בשתי מלחמות עולם ולהפלת מסך הברזל". בעיתון 'פיננשל טיימס' הצהירו כי "המבוגרים שוב אחראים בוושינגטון", וביידן עצמו התפאר זמן קצר לאחר שהושבע – "אמריקה חזרה!".

בראיית העולם של מומחי מדיניות החוץ הדמוקרטים, תמיד ניתן לצפות למשבר במהלך כהונה של נשיא רפובליקני, מכיוון שהנשיאים הרפובליקנים ויועציהם הם תמיד אחד משניים – מחרחרי מלחמה משוגעים או בורים אנוכיים ובדלנים – או שילוב של הדברים. הם פשוט לא מבינים את העולם כמו הוגי המדיניות הדמוקרטים ה"חכמים" בעיני עצמם.

אך משהו מוזר מאוד מתרחש כאשר אותם "חכמים" מגיעים לשלטון. איכשהו, ממש במקרה וממש לא באשמתם חלילה – האסונות נוחתים במהרה ובזה אחר זה.

חוכמה בדיעבד

לקראת סיום שמונה שנות כהונתו, ממשל קלינטון הבטיח לאמריקנים כי הוא "הגדיר סדר יום ביטחוני חדש שנתן מענה לאיומים העכשוויים". לא הייתה שום תזכורת לכך שגורם קיצוני שהיה בעבר שולי הלך והתחזק עד שהקים צבא גלובלי של טרוריסטים אסלאמיסטים, שבהדרגה פגע בבטן הרכה של אמריקה – משאיות נפץ בניו-יורק, השמדת שגרירויות ופגיעה בספינות הצי. קבלת ההחלטות של קלינטון בכל הקשור לבין לאדן הייתה כל כך מעולה, עד שיועצו לביטחון לאומי סנדי ברגר נאלץ להחביא מסמכים רשמיים בגרביים כדי להבריח אותם החוצה מהארכיון.

בסוריה, גאוני מדיניות החוץ הדמוקרטים של אובמה הכריזו על "קו אדום" לגבי השימוש שעשה משטר אסד בנשק כימי נגד בני עמו, ואז פשוט ניצבו מנגד וצפו כיצד אסד ממשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר. מלחמת האזרחים בסוריה גבתה כל כך הרבה קורבנות עד שאף אחד למעשה לא יכול להעריך את מספרם האמיתי, ויצרה גלי פליטים ששטפו את אירופה וערערו את מאזן הכוחות הפוליטי ביבשת. באשר אסד אמר שהוא נפטר מהנשק הכימי שהיה ברשותו, ואנשי אובמה בחרו להאמין לו.

בחזית הרוסית, "חכמי אובמה" הציעו לפוטין "איפוס" ביחסים, והיו משוכנעים שבכך יצליחו לרכך את שאיפותיו הגיאופוליטיות של הנשיא הרוסי, כמובן לאחר שהקאובוי המשוגע בוש כבר לא היה בעסק. אחרי כמעט שתי קדנציות של אובמה, שגרירת ארה"ב באו"ם סמנתה פאואר עדיין המשיכה להתחנן לפוטין וידידיו שיתחילו להתנהג יפה. "האם לא נותרה בכם בושה? האם אין שום דבר שיכול לגרום לכם להרגיש כך? האם אין שום מעשה ברבריות נגד אזרחים או הוצאה להורג של ילדים שקצת מזיז לכם?". התשובה היא כמובן לא, והיא הייתה ברורה הרבה לפני 2016.

אותם "חכמים" ממש התעקשו להציג את הנסיגה האמריקנית מעיראק כהצלחה מסחררת, והתייחסו בזלזול לארגון דאע"ש העולה כ"קבוצת ילדים". אז הם ישבו וצפו כיצד קבוצת הילדים ניצלה את הוואקום האזורי כדי לייסד את 'המדינה האסלאמית' ופתחה במסע רצח עם שהעניק השראה למתקפות טרור ברחבי העולם כולו. בלוב, גאוני הדיפלומטיה של אובמה טפחו לעצמם על השכם בזכות מדיניות ה"הובלה מאחור" שהגו, ואז ישבו וצפו כיצד צוות השגרירות בבנגאזי מוצא להורג בעודו מתחנן לסיוע שמעולם לא הגיע. מאז שנת 2014 למעשה לא קיימת יותר נוכחות דיפלומטית אמריקנית בלוב.

בינתיים, הצבא הרוסי צעד בנוחות לתוך חצי-האי קרים, בעוד "חכמי" החוץ בוושינגטון לא עושים דבר בעניין. הכוחות הרוסיים אפילו הפילו מטוס נוסעים אזרחי בשמי אוקראינה, אך אותם גאונים בבית הלבן פשוט החרישו עד שהזעם העולמי שכך לו. סין הפרה שוב ושוב הסכמים בינלאומיים, אך ממשל אובמה האמין להבטחות של בייג'ינג לכבד את התחייבויותיה בעתיד.

איראן לקחה בשבי עשרה מלחים של הצי האמריקני במים בינלאומיים, והציגה בגאווה את תמונות ההשפלה בכל ערוצי הטלוויזיה. ממשל אובמה הודה מאוד לאייתוללות כאשר שיחררו אותם לבסוף. במהלך אותו זמן ממש איראן הקימה מתקני גרעין סודיים, בעוד הגאונים בוושינגטון יושבים בחיבוק ידיים. הם טענו גם כי ארה"ב לעולם לא תסכים לקבל את צפון קוריאה כמדינה גרעינית, טענה מוזרה בהתחשב בכך שהושמעה מיד לאחר שאותה צפון קוריאה ערכה ניסוי גרעיני מלא. ה"חכמים" גם סברו שהמכשול העיקרי לשלום בין הישראלי והפלסטינים היא פשוט העובדה שנשיאים אמריקנים קודמים לא ניסו חזק מספיק.

אותם חכמים הם גם אלה שתמיד משתתפים בטקסי זיכרון לשואה ומבכים את אלה שלא עשו דבר מול זוועות הנאצים. "לעולם לא עוד", הם נשבעים. אך כאשר הם עצמם עלו לשלטון זכו לתפקידים בכירים, לא נקפו אצבע במהלך מעשי הטבח ההמוני ברואנדה או בסודן, והפקירו לגורלם את היזידים בעיראק ובני הרוהינגה במינאמר. מפעל חייהם מסתכם בהתנגדות לרצח עם בתיאוריה, אך לעולם לא בפועל.

מבט במראה

ממסד החוץ הדמוקרטי הביא לידי שלמות את האומנות של הבעת דאגה מבלי לדאוג באמת. מנגד, הרפובליקנים (ובעיקר הניאו-קונים) דאגו באמת וגם פעלו בעניין, אפילו כאשר אותן פעולות הובילו לתוצאות הרסניות ולעתים בלתי-צפויות. הם הולכים ליצור מהומה ולבזבז הרבה דם וכסף, אבל לפחות הראו שהם נחושים להעניש מנהיגים עולמיים חורשי רעה ומשטרים זדוניים. אפשר להתווכח על מידת הכדאיות של תפיסה כזו, אבל לא ניתן להכחיש שמדובר בתפיסה מגובשת שאינה מסתמכת על הבטחות מצד משטרים צמאי דם.

יוצא דופן היה דונלד טראמפ שהכריז בגלוי על מדיניות בדלנית שפשוט לא אכפת לה מהעולם. גם כאן ניתן להסכים או לחלוק, אבל לפחות הייתה במדיניות הזו כנות שאמרה לשאר העולם בדיוק מה ארה"ב מתכוונת לעשות או לא לעשות.

אבל הדמוקרטים? הם לעולם לא יציגו את תחום מדיניות החוץ ככזה המורכב מבחירה בין אפשרויות קשות, אשר כל אחת מהן נושאת סיכונים לתגובה או חוסר תגובה. הם תמיד משוכנעים שהם בלבד ידעו מה לעשות כאשר ישובו לשלטון. הם תמיד מספרים לנו שישיגו תוצאות טובות הרבה יותר פשוט מכיוון שהם הכי חכמים ומבינים את העולם טוב יותר מכולם.

הם מתגאים בקורות חיים מצוחצחות, בקבלות פנים חמות בוועידות בינלאומיות, ואפילו בארוחות ערב אישיות עם הדמויות שמציבות את האתגרים המשמעותיים ביותר למדיניות החוץ האמריקנית. מדי ארבע שנים, המסר הוא דומה: ביטחו בנו. אנחנו היחידים שיודעים מה הם עושים. ועדיין, תמיד קורה אותו דבר מוזר. גאוני החוץ הדמוקרטים עולים לשלטון וזמן קצר לאחר מכן הכל מתחיל להשתבש.

רק לפני חודש, נשיא ארה"ב עמד מול האומה והבטיח לאמריקנים כי "האפשרות שהטאליבן ישתלט על המדינה כולה היא מאוד לא סבירה. אני בוטח ביכולת הצבא האפגני, אשר מאומן ומצויד יותר מכל הבחינות של ניהול מלחמה". הוא הוסיף: "לא יהיו שום נסיבות בהן תראו אנשים מחולצים אווירית מגג השגרירות האמריקנית באפגניסטן. אל תשוו את זה בכלל למקרים קודמים". כמובן, כל האמור לעיל התרחש בדיוק אחד לאחד בסוף השבוע האחרון.

לא נותר אלא לתהות האם אותם אנשים שממשיכים לספר לנו שהם "המבוגרים האחראים" שיודעים כיצד להשתמש ב"כוח החכם" וב"אסטרטגיה אמפטית" אכן בילו זמן כה רב בלמידה והתבוננות על העולם, כפי שהם טוענים. במקום זאת נראה כי הם בילו את העשורים האחרונים בהתבוננות במראה, מאוהבים בעצמים ומתהלכים סביב בתפיסה מעווות ומנופחת בכל הנוגע ליכולת השיפוט והביצוע שלהם.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. לקריאת כל המאמרים של ג'ים גרגטי – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. אכן, השתכנעתי לגמרי שהדמוקרטים ירדו מהפסים. ומה עם הרפובליקנים שכמעט לא נזכרים במאמר? בוש האב והבן הוליכו מלחמות מיותרות בעיראק, ארה"ב הוליכה שורה של הפיכות צבאיות בדרום אמריקה, בוש הבן פלש לאפגניסטאן, ובאופן כללי יותר מנהיגים רפובליקנים הובילו תוקפנות אמריקנית מאשר דמוקרטים. ומה יצא מכל אלה? נכון לפוטין קל יותר לנהל פלישות וכיבושים מאשר מדינה דמוקרטית כמו ארה"ב. אז מה הכותב מציע? דיקטטורה?
    אבל כל אלה הן פיצוחים מול ההכחשה של הרפובליקנים וטראמפ בראשם של משבר האקלים. למזלנו ניכרים סימני חרטה אצל רוב הרפובליקנים. ומכל מקון, טראמפ הכריז של מדיניות "בדלנית" ועכשיו גם ביידן. אז מה הבעייה?

    1. אפשר גם לדון בכישלונות של ג'ורג' וושינגטון ובפאשלות של אברהם לינקולן. הבעיה היא שכרגע מי שבשלטון הם הדמוקרטים, אותם אנשים שכשלו עד היום בכל מצב וממשיכים להיכשל ובגדול

    2. א.המאמר מתייחס לקראת הסוף למפלגה הרפובליקנית.
      ב.לא דיקטטורה. דרישה לאופוזיציה אחראית. תפקיד האופוזיציה להיות ביקורת כשהממשל טועה, לא אנטי-אוטומטי לכל דבר גם כשהממשלצודק. ועל התקשורת לבקר גם את האופוזיציה כשהיא מועלת בתפקידה.
      ג.לא הבנתי, אתה מתלונן שטראמפ היה מספיק אחראי להפסיק לבזבז כספי מיסים על השקר הירוק(עיין בספר ׳אפוקליפסה אף פעם׳)?

  2. גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים עשו טעויות. הבעיה עם השמאל היום זה לא טעות זו או אחרת אלא הרס יסודות החברה המערבית. זה כבר לא עניין של כסף או נפגעי מלחמה אלא האם ילדנו יזכו לחיים הטובים, החופשיים והמאושרים שהיו לנו.

  3. מנהיגי ארה"ב לדורותיהם מאז מלחמת העולם השניה לא נצחו בשום מלחמה. אלא הובסו וברחו תוך שהם מותירים בני ברית למוות, גלות והשפלה. אמריקה שפכה טרליונים על פרויקטים ברחבי העולם ללא הואיל.

    האמריקאים קבלו תיקו בקוריאה של שנות ה- 50, תבוסה בויטנאם, תבוסה בעירק ובריחה, תבוסה באפגניסטאן ובריחה ממנה. איפה כשלו האמריקאים?

    בשנות ה-70 מצרים עברה לצד האמריקאי בעוד סוריה נשארה בגוש הסובייטי. בנו של אסד שולט היום בדמשק בעוד מובראכ ראה את אובמה נוטש אותו להמון הנבער בשם ערכים ליבראלים. הנשיא גימי קרטר גרם לנטישת השאה הפרסי שהיה גורם חזק עם הרבה נפט וגז ומיקום גאואסטרטגי בין טורקיה לברה"מ. פעולותיו של קרטר בשם הליברליות הביאו את אירן מהיותה בת ברית חזקה של ארה"ב לאויבת מושבעת בה בכל צעדה דורכים על דגל ארה"ב וצועקים מוות לאמריקה – מי אשם? קרטר וכל המשטר שלו שבחרו להפנות גב ואף להפיל בן ברית. האם מחר משהו יסמוך על ארה"ב?

    למזלינו, לא התפתינו למעט השגיאה של בגין להסדרי נסיגה משטחים. טוב לנו על רמת הגולן כשמימיה זורמים לכנרת ולא ביוב של חצי מילון סורים שאסד היה מביא לגולן אם היינו מחליפים שטח גאואסטרטגי כולל מקורות מים בחתיכת נייר כפי שאהוד ברק ואף אהוד אולמרט בקשו להביא ואף דווח שנתניהו הסכים לדרישת הנסיגה.

    ביו"ש יש 700,000 יהודים מעבר לקווי שביתת הנשק של מאי 1949 אל מול 1.5M ערבים. הילודה של הערבים ביו"ש היא 2.7 ילדים לאישה אל מול 5+ של היהודיות. 20,000 ערבים צעירים נוטשים את יו"ש מדי שנה אל מול 40,000 לידות בלבד. בלי לעשות שום דבר מיוחד ואם ירוסן בג"ץ והמנהל האזרחי שהם פועלים כנגד היהודים ביו"ש בתוך 40 שנה יהיה שוויון בין היהודים למוסלמים ביו"ש בדומה למצב בגליל דהיום.

    אל לנו להקשיב להפצרות ההסכמים, הבטחות של האמריקאים. גם אם נשיא מסויים יקיים את שהבטיח הנשיא הבא יכול לנעוץ סכין בגב. על אמריקה אי אפשר לסמוך. אין להם הבנה מערכתית בגאופוליטיקה של המזה"ת – אף אחד במזה"ת שהיה בעבר בן ברית לא יכול לסמוך עליהם בניגוד לפוטין ששיטח ישובים אזרחיים וצבאיים על מנת להותיר את אסד בן הברית בשלטון. האם יש סכוי כלשהו שמתישהו אסד יפזול בכלל לכוון ארה"ב?

    אם נשתמש בשפת התנ"ך – ארה"ב של המאה ה- 21 היא משענת קנה רצוץ. לא בצד הצבאי אלא בהבנה של המציאות הקיימת. נשיא לא מחוייב להבין בהכל אבל מצופה שלכל הפחות משרד החוץ יבין ויקדם מדיניות נכונה.

    ישראל לא טובה יותר, הפקידות הבכירה, משרד החוץ, משפט המשפטים חיים ב"ללה לנד". הם מנותקים לחלוטין מהמציאות בשטח. די להקשיב ליוסי ביילין ואלון ליאל על מנת להבין מה קורה בקרב הפקידות הבכירה והמדושנת עונד והנהנית מקביעות במשרדי הממשלה הישראלים.

    כל העולם נראה וורוד עם שנים על גבי שנים את\ה מקבל שכר גבוה + פנסיה תקציבית נדיבה, חי בשכונות יקרות במדינת ת"א. צופה בשדורי חדשות שנראים ונשמעים אותו הדבר בעברית ובאנגלית. המלל הפאסבדו אינטלקטואלי מעולם לא נשמע יותר מזמין ומפתה – אבל בו זמנית כה רחוק מהמציאות בשטח. יעידו על כך אפס יכולת של המודיעין הישראלי ומשרד החוץ לדורותיהם לצפות התרחשויות וארועים. אני עדיין נזכר באהוד ברק שמנבא לאסד כמה שבועות בשלטון בלבד – הדבר היה קורה לו עבר לגוש האמריקאי – מאחר ונשאר תחת השפעת פוטין והאייתולות שספקו לו חיל אוויר ומאות אלפי לוחמים שיעים מאפגניסטאן ופקסיטאן שמצליחים לייצב את הקווים (לא בעבורו אבל הוא נהנה מזה).

    1. מתוך מאמר של שאול אריאלי בהארץ של סוף השבוע, על פי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2020:

      "ב–46 ההתנחלויות הגדולות בגדה, אלה שמספר תושביהן עולה על 2,000 נפש. לראשונה מאז 1967 אנו עדים למאזן הגירה כללי שלילי בהתנחלויות הללו. מספר הישראלים שעזבו את ההתנחלויות הללו ב–2020 גדול ב–1,040 ממספר אלה שעברו אליהן. בכל ארבע הערים היהודיות, שבהן מתגוררים 44% מהאוכלוסייה היהודית במחוז יו"ש יש מאזן הגירה שלילי: במודיעין עלית, העיר הגדולה ביותר, שאוכלוסייתה חרדית — מינוס 815. באחותה החרדית, ביתר עלית, העיר השנייה בגודלה ביו"ש — מינוס 442. העיר השלישית בגודלה, מעלה אדומים, שאוכלוסייתה מעורבת, מחזיקה בשיא — מינוס 853. אריאל, העיר הקטנה ביותר — מינוס 327. יש לציין שבמניין תושבי אריאל מופיעים לא פחות מ–573 ערבים, ואחריה מעלה אדומים עם 73 ערבים.

      בשנת 2020, לראשונה מאז 1967, אנו עדים למאזן הגירה שלילי בכל 46 ההתנחלויות הגדולות ביו"ש, שבהן מעל 2,000 תושבים

      הריבוי הטבעי בכלל איו"ש, העומד על 10,546 נפש, יחד עם הגירה מחו"ל, של 568 נפש, מפצים על מאזן ההגירה השלילי, ומעמידים את הגידול השנתי על 10,074 נפש. אולם זהו גידול של 2.46% בלבד — הנמוך ביותר מאז תחילת ההתנחלות ב–1967! ומקור כולו, לראשונה, בריבוי הטבעי.

      מקורות הריבוי הטבעי מחזקים אף הם את תמונת הכישלון. 53% מכל הריבוי הטבעי ב–46 ההתנחלויות הללו היה בשתי הערים החרדיות. מה שמאפשר להן לקזז את ההגירה השלילית בקִרבן ולהמשיך ליהנות מגידול שנתי גבוה — 3.1% במודיעין עלית ו-3.4% בביתר עלית. שתי ערים אלו, שתושביהן כבר מהווים כ–35% מכלל המתנחלים בגדה, מדורגות בתחתית הדירוג החברתי־כלכלי ונסמכות לחלוטין על סיוע ממשלתי. לעומתן, בשתי הערים שבהן הילודה קטנה בהרבה, אריאל ומעלה אדומים, ירד ב–2020 מספר התושבים עקב גידול שלילי, 4.7%– ו–0.8%, בהתאמה.

      הערים הגדולות אינן לבד ברשימת ההתנחלויות שבהן מאזן הגירה שלילי. לא פחות מ–21 התנחלויות מתאפיינות במאזן הגירה שלילי — כלומר, 54% מהיישובים הגדולים בגדה. יישובים כמו נווה דניאל ומצפה יריחו סובלים מגידול שנתי 0%. ביישובים אלעזר, כפר האורנים, בית אל ואלון שבות היתה ירידה במספר התושבים.

      הנתונים המלאים על כלל ההתנחלויות, שיתפרסמו בקרוב, לא צפויים לשנות את התמונה העגומה, משום שב–46 היישובים הגדולים מתגוררים כ–88% מהאוכלוסייה, וב–82 ההתנחלויות הנותרות, הקטנטנות והמבודדות, מתגוררים כ–12% (בכמחצית מההתנחלויות חיים פחות מאלף תושבים בכל אחת).

      מנתונים חלקיים שכבר התפרסמו עולה שב–25 התנחלויות (20% מכלל ההתנחלויות) היה ב–2020 גידול שנתי שלילי. בבקעת הירדן ה"אסטרטגית" ובצפון ים המלח, המשתרעים על שליש מהגדה המערבית, חיים רק 7,618 ישראלים ב–26 התנחלויות, שמספר התושבים הממוצע בכל אחת מהן קטן מ–300. בהר חברון המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים הוא 50:1…"

    2. אילן גור – הרצחת וגם ירשת?

      מאות אלפי יהודים מוכנים לשלם עכשיו כמיליון ש"ח עבור מגרש לבניית צמוד קרקע ביו"ש.
      מחיר השוק של מגרש הוא 50,000 ש"ח (זה מה שפלסטינים משלמים אחד לשני). הסיבות היחידות שמגרשים לא משווקים ונמכרים הן שהרש"פ מטילה טרור על מי שמוכר ליהודים והמדינה נמנעת מלשווק קרקעות מדינה ומונעת בנייה מכיוון שהמדינה מפחדת.

      זה הסיבה היחידה להגירה השלילית – כי אין בתים עבור הילדים שגדלו ביו"ש בגלל המדינה.

      במדינת ישראל מחסור מצטבר של כ200,000 יח"ד באזורי הביקוש – מערב השומרון שזה הגבעות הצופות על גוש דן וגוש עציון מעלה אדומים וגבעת זאב שזה הגבעות סביב ירושלים הן אזורי הביקוש.

      אם רק מחליטים ניתן בנקל לשווק 200,000 יח"ד ולהביא ליו"ש 800,000 מתיישבים חדשים ולהכניס למדינה כ100 מיליארד ש"ח ישירות מהשיווק ועוד 100 מיליארד בצורה עקיפה (מיסוי חומרי הבנייה, ההכנסות של העובדים בענף הבנייה, היטלי פיתוח ומיסוי הרווחים של חברות הבנייה).

      מעבר לכך יש מאות אלפי יהודים שבבעלותם נכסי נדל"ן בחבר העמים בצרפת בדרום אפריקה ובאמריקה הלטינית שהיו רוצים למכור את נכסיהם בגולה ולעלות לארץ אבל הם נמנעים כי הם יודעים שלא יוכלו לקנות בארץ דירה במחירים הנוכחיים – ירידה במחירי הדיור תביא להשקעות מטורפות בנדל"ן בישראל.

      שלא לדבר על מאות אלפי זוגות צעירים יהודים (כי ערבים בונים מה שבא להם) שמסתפקים בפחות ילדים ממה שרצו בגלל המחסור בדיור.

    3. אילן גור –
      אז אתה חושב שאם תצטט לנו מציטוט של שאול אריאלי אז אנחנו צריכים להתרשם?
      זה שהוא מאבותיה של יזמת ז'נבה?
      חבר המועצה ההזויה והמופרעת לשלום ובטחון שאין בה לא שלום, לא בטחון, לא אמת ולא חכמה?
      אשר בעצמו מבסס דבריו על עיוותי הלמ"ס (שדואג לספור ערבים ממזרח ירושלים ומיו"ש פעמיים, להתחשב בדיווחי הלמ"ס הפלסטיני השקרי שסופר גם מתים ומהגרים החוצה, ולפעול לכל דבר ועניין כמדברר של מדיניות השמאל?).
      שבנוסף להכל, מפרסם את דבריו בדר-שטירמרר בעברית?

      כי אם אתה חושב כך, לאור הדברים שאני כותב (ומוכן לבסס שורה שורה אם תאתגר, בשמחה), אז יש לך קושי גדול מאוד בהבנה של המקום שבו אתה כותב את תגובותיך.

      הכדור אצלך, צא לדרך.

  4. לא הבנתי איפה האמריקאים הפסידו?
    אפגניסטן ענייה ומדממת.
    איראן הולכת לסייע לשיעים ותורכיה לאוזבקים וטג'יקיסטן לטג'יקים וכולן יאיימו על פקיסטן שהיא הפטרון של הטליבאן. ורוסיה תתערב.
    וכל אסיה תדמם וזה הניצחון האמריקאי – שאסיה תחלש ותתפוק ותדמם. כי אסיה מאוחדת זה גדול על ארה"ב.

    נ.ב האמריקאים לא מטומטמים הם אכזריים.

    אם מישהו היה רוצה שלום היה מפצל את אפגניסטן בין המדינות השכנות ע"פ העמים המרכיבים אותה פקיסטנים – טגי'קים אוזבקים ושיעים איראנים.

    מדינה שמרכזה רכסי הרים בגובה 6,000 מטר שמשני צידיהם עמים שונים לגמרי אינה ברת קיימא.

    1. "לא הבנתי איפה האמריקאים הפסידו?"

      אציע כמה הצעות:
      – שחרור מאות טרוריסטים, מהמסוכנים בעולם, לחופשי
      – הכשרת עוד אלפי טרוריסטים ברוח הטליבן ואל-קעידה
      – הגדלת תחום ההשפעה של רוסיה באופן ישיר ועקיף
      – החמרה משמעותית של משבר הפליטים הבינלאומי הנוכחי (יישפכו לאירופה ושאר מדינות המערב)
      – ערעור מדינות נוספות באזור, כולל כמה המחזיקות נשק גרעיני
      – הטלת ערפל קרב כבד מבחינה מודיעינית על כל האזור הנפיץ שבין טורקיה לרוסיה, אירן וסעודיה

      להמשיך?

    2. מומחים אמריקאים חקרו ומצאו שאפגניסטן מאוד מאוד רחוקה מארה"ב.

      מדינות אסיה ואפריקה פוגעות בעיקר בעצמן.
      החשש האמריקאי שהן יתאחדו גובר על הרצון שלו בשגשוג עולמי.
      הטליבאן הולך קודם כל להתעמת עם השיעים האיראנים ואח"כ עם המשטרים החילונים של מרכז אסיה שתחת השפעה רוסית.
      אבל הוא לא ינצח – כי הוא על טנדרים ואין לו טנקים – פשוט כל הצדדים ידממו.
      ההגירה האפגנית היא כמעט כולה לאירופה.
      בעיות כלכליות באירופה משמעותן מהגרים אירופאים איכותיים היטקיסטים לארה"ב ובריחת כסף מאירופה להשקעות בארה"ב.

      הצפון קוריאנים לא ניצחו והצפון ויטנאמים לא ניצחו והאפגנים לא ניצחו והעיראקים לא ניצחו – המדינות שלהם חרבות.

    3. – מרשים לראות איך (בצורה עקבית ובמשך שנים) כשלת להתייחס אפילו לאחת מהנקודות הקונקרטיות שהעליתי. אבל אני לא נכנע מהר…
      – מומחים אמריקאים, שאפילו לא יודעים ערבית או היסטוריה בסיסית של האיסלם, מפספסים פעם אחר פעם את תוצאות הדינמיקה של אסיה בכלל והמזרח התיכון בפרט.
      – המרחק הגיאוגרפי אינו פקטור משמעותי כל כך היום, אנחנו כבר לא במאה ה-19. לכל הפחות אני לא.
      – הסכסוכים במדינות אסיה ואפריקה זולגים החוצה בצורות שונות, ישירות ועקיפות.
      – לא דיברתי על חשש אמריקאי בכלל, ובטח שלא על איחוד תנועות בפרט. אולי יש חשש כזה, לא מטריד אותי החשש אלא מה הולך לקרות. עם או בלי איחוד התנועות הן הולכות להזיק לכולם, כולל עצמן כמובן. לטליבאן יש בהחלט יכולת לפעול בצורה עצמאית, כמו לאל-קעידה ודעא"ש וכל שאר החברים החביבים.
      – אני לא יודע עם מי הטליבאן הולך להתעמת ראשון, או שני, או שלישי. אני מניח שהוא יתעמת עם כולם, ואז, בדיוק כמו דעא"ש, יתחיל לבנות ולשבור בריתות אופורטוניסטיות. כי זו דרכם מאז ומתמיד. בדרך, רוסיה וסין יתפסו על זה טרמפ בדרכים שונות.
      – לטליבאן עד עכשיו לא היו טנקים, אבל יש לו מכוניות תופת, ומחבלים מתאבדים, וטילים נגד מטוסים. אה ואגב, עכשיו יש לו טנקים. ומסוקים, ומטוסים, ועשרות אלפי טילים וכטב"מים, בגלל אזלת היד האמריקאית. אמנם אפשר להניח שאין לו הרבה יכולת או ידע להפעיל אותם, אבל יש לו יכולת לגייס אנשים מתאימים מחד, או למכור את הציוד מאידך. במאות מליוני דולרים.
      – אני לא יודע מי ינצח כי אני לא נביא, אבל יש כאן מספיק חומר לעוד מאות שנות מלחמה עקובה מדם.
      – רוב הפליטים הם לאירופה, וזה מקריס את אירופה. אני לא מרחם עליהם במיוחד, אבל גלי הזעזועים יורגשו בכל מקום והעולם המערבי, שאני חלק ממנו, יסבול.
      – הצפון קוריאנים והצפון ויאטנמים והאפגנים, ולצורך העניין מדינות אפריקה ודרום אמריקה ורוסיה – לא ניצחו. אבל את החרא שלהם אנחנו אוכלים עשרות שנים. בין היתר, בגלל גישות צרות אופקים ובדלניות, כמו שלך.

      ושים לב! אני לא מדבר על מדיניות ובטח שלא על פתרונות, כי אלה נושאים מורכבים ויש לקחת כל מקרה לגופו. אך מה שנראה לי די בטוח הוא שגישת הראש בחול לא עזרה, לא עוזרת ולא תעזור.

    4. המטרה של ארה"ב להזיק ליריבותיה וליריבותיה הפוטנציאליות יותר משהיא מזיקה לעצמה ולא לשפר את העולם… תחשוב על זה ואז תמצא את ההיגיון במעשיה.

      המשוואה היא – שאם הנזק לאמריקה נמוך מהנזק ליריבותיה וליריבותיה הפוטנציאליות אז זה טוב.

      מלחמה בין האיראנים השיעים לפקיסטנים והסעודים הסונים זה טוב.
      אם סעודיה קונה בזכות זה נשק אמריקאי זה עוד יותר טוב.
      אם אירופה נפגעת זה בכלל טוב.
      אם הרוסים מתערבים ומקריבים את הכלכלה שלהם כדי לשלוט על דיונות זה מצויין
      אם דאע"ש יושב על הגבולות של סין ושולח טרוריסטים כדי להגן על המוסלמים בסין זה בכלל חלום רטוב.

      לא צריך להיות גאון כדי להבין שארה"ב בחרה במודע שלא לחלק את אפגניסטן ועיראק וסוריה ותימן ולבנון לפי קווים אתנים ודתיים וליצור מדינות לאום יציבות למרות שהיו לה הזדמנויות ויכולות.

      תמיד כשצד מפסיד ארה"ב עוזרת לו כדי שלא יקרוס כדי לשמר סכסוכים. הפעם זה תנועת הג'יהאד הסוני שקרסה עם התמוטטות דאע"ש בעיראק וסוריה וצריך היה לשקם אותה.

  5. כן, התפיסה לפיה ניתן לכבוש מדינת טרור ולתרבת אותה היא ליברלית ביסודה, ברור.

    1. בדיוק כמו התפיסה לפיה ניתן להכניס פליטים ולתרבת אותם. לפחות במקרה הראשון המלחמה מתקיימת בשטח האוייב ולא בבית. במקרה השני הכנסת את האוייב לתוך גבולותיך, האידאולוגיה שלך מונעת ממך להלחם בו וגם מחייבת אותך לאפשר לו איחוד משפחות. כלומר התאבדות ידועה מראש, בלתי נמנעת, הפקרת החלשים ביותר בחברה שלך שחיים בשכנות אליהם… אבל האייטולות מהאקדמיה השמאלנית העניקו לה חותמת מוסרית.