תשפ"ב – תהא שנת פלאות בכל

השנה שמסתיימת לה הערב הייתה מלאה תהפוכות וחוסר יציבות. מנס החיסונים, דרך עליית תומכי הטרור ועד התקווה לשנה חדשה וטובה יותר. סיכום שנה.

שתהיה שונה לטובה (צילום: Yair Aronshtam)

השנה שחלפה הייתה ללא ספק אחת מהשנים הדרמטיות בתולדות המדינה. שנה שרבו בה תהפוכות ורמאויות. היא החלה בעיצומה של מגפת הקורונה, עם תפילות ראש השנה ויום כיפור במנייני חצרות וקרנות. המשכה בהצלחתו מעוררת ההשתאות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהבאת חיסונים והפיכת ישראל למדינה הראשונה בעולם שהתמודדה עם אתגרי הקורונה, ויכלה לה. נס החיסונים מנע מיליונים מליפול למשכב.

שנת תומכי הטרור

לפני כשלושה חודשים הובערה הארץ על ידי ערביי ישראל. כשאלפי רקטות שטו מעל ראשיהם של מיליוני יהודים, אלפי ערבים ביצעו פוגרומים נגד יהודים, הציתו בתי כנסת, שברו וניתצו ויצאו למסע יריות ברחובות הערים המעורבות, תוך כדי פגיעה עד מוות ביהודים, האופוזיציה של אז הסבירה לעם היושב בציון מי הוא האויב האמיתי. לא, לא מדובר ברבי מרגלים מתועבים מעזה או בציר הרשע המוסלמי, מדובר כך אמרו, בראש הממשלה  בנימין נתניהו, ש'הבעיר את הסכסוך', והוכיחה לנו כמה העולם הפוליטי הציני, הקר והמנוכר, תאב שלטון, גם אם המחיר הוא חבירה לאויבים רצחניים.

מופעי האימים חסרי התקדים של שדרנים ועיתונאים ישראליים שהשמיעו ללא הרף נרטיבים מסוכנים המסייעים לאויב והופכים את המותקפים לתוקפים. האבסורד זעק לשמיים. אזרחי ישראל יושבים תחת מטחים של אלפי טילים ואיום ערבי מבית, ואלה יוצרים מעין סימטריה בין המתקפות הערביות לאלה היהודיות, כשכל בר דעת מבין שלא מיניה ולא מקצתיה. התקשורת הישראלית הוכיחה בכל רגע נתון את מסוכנותה בימי מלחמה, ואת פרצופם האמיתי, הצבוע, של 'כלבי השמירה' המתיימרים להגן על הדמוקרטיה ושלטון החוק.

השנה שחלפה הייתה שנה שבה הוסרו המסכות מעל פני רבים, כולל ראשי ה'חונטה' שהסירו את הכפפות בהסתה שטרם הייתה כמותה, עד שהצליחו לכבוש את ה'בסטיליה' בבלפור. הזרוע המשפטית נמצאת כעת במיטבה, ממשלת חלומותיה נרקמה, והמטרה המרכזית (נתניהו) ירדה בינתיים מהפודיום. בית המשפט העליון והתקשורת עבדו בשיתוף פעולה מבריק, נחלו ניצחון, וחוקים מאתגרים שניסתה הממשלה הקודמת להעביר קיבלו חיבוק.

הדדיות, אינטראקציה, יחסי גומלין הדוקים, בין אלה לאלה, הראו את 'כוחם'. הצמרת המשפטית אינה מוכנה שיגבילו אותה לפינה המיועדת לה. גם אם זו פינה מכובדת ועוצמתית, והם אינם מהססים לכפות על אזרחי ישראל את דעתם והשקפתם. מבחינתם רשאים ההמונים הפשוטים לבחור את נבחריהם לכנסת- אך הם יראו לכולם מי באמת קובע אורחות חיים בישראל.

גם ה"דו-קיום" שטופח ופומפם במשך שנים עם ערביי ישראל, אלה ששולבו כאן בכול תחומי החיים: בבתי חולים, בבתי מרקחת, בתחבורה, בענף הבנייה והיכן לא, באפלייה מתקנת שהעניקה להם יתרון והעדפה על פני יהודים. הכול קרס. הגולם קם על יוצרו. כל בעלי האינטרסים, החל מגורמי שמאל ועד לקרנות שונות בעולם שמטרתם להטמיע את ערביי ארץ-ישראל בכול תחומי החיים, ראו כיצד השכנים הנחמדים הפכו לרוצחים עם אש ודם בעיניים, טרוריסטים בכול מהלכיהם, והם עדיין בתגובה הפוכה שהיהודים אשמים.

שנת סכנה למדיניות החוץ

הזירה המדינית גם כן לא האירה פנים לנאמני ארץ ישראל. במהלך השנה נפרד העם היהודי מהממשל האמריקני האוהד ביותר שהיה אי פעם בכול מה שנוגע להגנה ושמירה על ארצנו, לטובת ממשל פרוגרסיבי, מנוכר, שמאלני, שהלך רוחו  הוא להגיע להבנות עם מדינות טרור, ללא שימוש בכוח, אלא בהכנעה של תשלומים והטבות. רוב מנהיגי תבל לא מבינים שהג'יהאד המוסלמי מפעיל את שיטת הכיבוש הזוחל על כל העולם, והמנהיגים השמאלנים השוטים דוגלים בשיטת פוליטיקלי קורט, ואינם מודעים שאירופה כבר נכבשה ע"י המוסלמים. במפלגתו הדמוקרטית של ביידן יש סחף עצום לכיוון תמיכה בטרוריסטים האסלאמיים.

ולצד כל אלה, האירוע המרכזי, הכואב המייסר של השנה שחלפה, היה הקמת 'ממשלת הזדון' של בנט, בנוכלות שטרם נראתה דוגמתה מעולם. לראשונה בתולדות המדינה הוקמה ממשלה שה'בעלי-בתים' האמיתיים שלה הם שונאי ישראל, מתנגדי המדינה היהודית. בזמן הקצר מאז נכנס לתפקידו והקים את ממשלת השמאל, הוכיח בנט שאין לו קווים אדומים. למען שרידותו הפוליטי ושמירה על כיסא ראש הממשלה, הוא מוכן לשלם כל מחיר, כולל מכירת המדינה לתומכי טרור וכניעה לתכתיביהם.

השנה שחלפה הייתה רוויה באסונות כבדים ובראשם אסון מירון הקשה, שבו נהרגו עשרות יהודים שעלו להתפלל בציונו של רשב"י ביום ההילולא ל"ג בעומר.

השנה הקודמת תיזכר בספרי ההיסטוריה כשעתו התמוהה של 'עם חכם ונבון' שהחליף את ראש הממשלה המוצלח ביותר, בראש הממשלה הכושל ביותר.

אם נביט נכוחה ונסכם את השנה שחלפה היו בה גם נפלאות. למשל במבצע שומר החומות אלפי טילים נורו אל ערי ישראל וחרף העובדה כי כל אדם הוא עולם ומלואו – מספר הנפגעים היה מועט ביותר מול אש התופת שלא פסקה במשך ימים רבים. שוו בנפשכם מה היה יכול לחולל טיל הרסני אחד. אבל במוחש חזינו במילים "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה".

אבל כידוע אין סומכין על הנס. מאז השחרור הניסי של ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, מתחננת ישראל לפני הערבים שיואילו לעשות איתם הסכם ושולחים שליחים לוושינגטון להודיע שישראל מוכנה לסגת. התורה מבטיחה: יבוא יום שבו תהיו בדרגה שפלה, ותרצו למכור את עצמכם לאויב, ואז יתרחש הנס בגלוי של ,'ואין קונה'. האויב יסרב לקחת. אבל האם תמיד יהיה כך ? הלא עצם הדיבורים על נכונות לוויתורים גורמים הרמת ראש אצל האויב.

תשפ"א הייתה שנה שבה הרוב השפוי ניצח למרות ההפחדות של מובילי דעת קהל מיסתוריים, הסיפורים חסרי הכיסוי, שאסור להתחסן. הרוב המוחץ הפשיל את השרוולים וקיבל חיסון.

בינתיים חוכמת הבזר מתעתעת בנו. האיראנים גדולי הרמאים שאפילו הרמאים בנט ושקד יכולים ללמוד מהם, הינו שאם אתה פיקח למדי, והצד השני תמים או סכל, אתה יכול למכור לא כלום ולקבל תמורה גבוהה. הערבים מוכרים מילים, מפזרים הבטחות ללא כיסוי , וחותרים כל העת להשגת פצצה גרעינית עד שיגיעו למבוקשם. את הפצצה הגרעינית אפשר לעצור רק בשיטת טרמפ ולא בשיטות ביידן או אובמה.

שיפה ושונה תהא השנה

אנו בפתחה של שנה חדשה. ראש השנה שונה מכול חגי ישראל. כל המועדים הקשורים באירועים משמעותיים בדברי ימי עם ישראל, הן אירועים ניסיים, שלמעלה מדרך הטבע. חג הפסח מציין את יציאת מצרים, שבועות הוא יום מתן תורה, השבת "זכר למעשה בראשית", החג היוצא מן הכלל הוא ראש השנה, הקשור בבריאת העולם כולו. ביום זה נברא אדם הראשון, שממנו נוצרה האנושות כולה. הבריאה השיגה את שלמותה כאשר אדם הראשון הכריז, "בואו נשתחווה  ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". בעקבותיו השתחוותה הבריאה כולה לקב"ה, ואז נעשה "ה' מלך גאות לבש", בכך קיבלה הבריאה תוקף ושלמות.

זו הנקודה המרכזית של ראש השנה – הכתרת בורא – העולם ל"מלך ישראל" ו"מלך על כל הארץ". הכתרה זו נעשית על ידי כך שכול יהודי מקבל עליו את מלכותו של הקב"ה ברצון.

לרבים נדמה שתפוח בדבש הוא מהות החג, או בקשה לשנה טובה, פרנסה טובה, שידוכים, מאזניים עם מצוות ועבירות, אך ראש השנה בעצם זו 'קבלת המלכות' – שמכתירים את הקב"ה למלך. ומה זה להכתיר את המלך ? עלינו להתחבר אל הקב"ה ולקבל אותו מעומק הלב. לדעת שהוא לא רק מי שמבקשים ממנו שיהיה לנו מה לאכול, מה ללבוש. היחס שלנו הוא שאנו מוסרים את עצמנו אליו בכול. החסידות מלמדת אותנו שתורה ומצוות הן לא עניין של שכר ועונש, אלא שזוהי המהות שלנו. 'אנו חלק אלוק ממעל'.

ואנו אומרים: זכרנו לחיי הנפש והרוח, כתבנו לחיי הגוף,  מתפללים לבוא הגאולה השלמה: "וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן-ישי משיחך – במהרה בימינו".

לקראת השנה החדשה נאחל לכולנו שהטיפשות והסכלות יפסיקו לתעתע בנו ואך רק טוב וחסד ירדפנו.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

 

אסתר שניאורסון-גרי היא פובליציסטית, משוררת, סופרת וד"ר להיסטוריה.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. אלופה
    מאוד נהנתי מהמאמר ומהאופן שבו תארת את מאורעות השנה שחלפה לבין התקווה שצופן לנו העתיד בשנה הבאה עלינו לטובה
    שנה טובה לך

  2. מדהים מסכם ממש את כל השנה במדויק ללא להחסיר פרט
    נהנתי לקרוא כל מילה

    שנה טוב ומתוקה

  3. איזה יופי של מאמר נחמד ונעים! ממש ממתק מתוק! תודה רבה לך גברתי אסתר אסתר שניאורסון גרי!
    כשאני קורא את המאמר הנפלא הזה אני מרגיש כאילו יש מעין משב אוויר של תמימות ותום מלפני 30-40 שכמעט אי אפשר למצוא בימים אלו. תודה רבה לך על זה! הלוואי ותזכי להביט בפני גואל צדק משיח בן דוד בקרוב יחד עם כל בני ישראל הקדושים.

    1. *גברתי ד"ר אסתר שניאורסון גרי. במחילה.

  4. איזה מאמר נפלא …מסכם הכל בבהירות,ויש לו סוף אופטימי,למרות המחדלים הרבים שבאו עלינו בימיה הקצרים של הממשלה החדשה. .
    ואתחבר למילותיה של ד"ר שניאורסון-תכלה שנה וקללותיה,תחל שנה וברכותיה.,כי אנחנו זקוקים לכך.
    מאמר נפלא וכל כך נכון
    חזקי ואמצי.

  5. כמה טוב לראות שיש עוד מי שמסוגל להשתכל למציאות בעיניים ולהכיר בכל האתגרים שמולנו וכל הכוחות שנגדנו(מי מתוך שנאה, מי מתוך אינטרסנטיות ומי מתוך תמימות). שמסוגל להסתכל באופן מקורקע גם על הרע וגם על הטוב ולשמור על ראש פתוח כלפי כל האופציות, גם הארוכות, הקשות והלא נעימות בלי לחפש פתרונות קסם-
    ולמרות כל זה לסיים בנימה אופטימית.