בימים ההם אין ממשלה בישראל

ממשלת בנט-לפיד-סער-ליברמן בחסות מנסור עבאס הייתה מאוד פעילה השבוע. זהו סיכום פעילותה המרכזי.

האיש המסוכן ביותר בכנסת? גלעד קריב (צילום: דוברות הכנסת)

ראש הממשלה נפתלי בנט חזר מנסיעתו למועצת האו״ם בה נשא את אחד הנאומים המביכים והמבישים שניתן היה לשאת, נאום שאין בו שום עניין בינלאומי, תוך הפגנת העדר יכולת רטורית שמציב אותו הרחק מאחורי ״קודמו בתפקיד״, בנימין נתניהו. בנט הרחיק לכת עד ארצות הברית כדי להתנגח בראשי מערכת הבריאות והקפיד לשקר גם באנגלית.

משחזר ביקש משרי הממשלה בשיחות עליהן אוהבים שופריו לדווח כי הוא דורש בשלום השרים ש״עובדים כל כך יפה יחד״, לתקוף את האנשים שעושים את הכל כדי לשמור על הבריאות של אזרחי ישראל.

כן, בדיוק כך – מישהו הדליף את דבר השיחות לתקשורת ואולי אלה תחילת הבקיעים בקואליציה הכה סינרגטית.

אגב, מה שחשוב באמת בנאום המיותר הזה הוא מה שלא נאמר בו.

 

הסוגיה הפלסטינית.

ניתן להניח כי בנט רצה להסיט את הדיון אל הרטוריקה הכושלת שלו ולא אל התהליך המדיני שמתרחש כנראה לנגד עינינו. גנץ נפגש עם אבו מאזן, ניצן הורוביץ עומד להפגש עם אבו מאזן, הכל על דעת בנט ואפשר לנחש שהם לא מחליפים מתכונים של בקלאווה. אחרי קמפיין מכוער למדי של ״ימינה״ שביקש להציג את נתניהו כאיש שמאל שלא מפנה את חאן אל אחמר, דחה בג״ץ שוב את הפינוי והשבוע נחשף כי בנט שמקפיד להעלות את כוחם של כולם חוץ מאשר של היהודים, שוקל ליישב את התושבים של חאן אל אחמר בתוך תחומי ישראל.

 

טרם הוחלט אם יקראו לישוב הקבע מעלה אל אחמר או רמת אל אחמר, הפרט הזה יוכרע כמנסור עבאס יחליט. ממש כשם שהחליט לבטל את ביקורו של בנט באום אל פאחם מתוך כבוד לשאהידים ״שנפלו במאורעות אל קודס ואל אקצא באוקטובר 2000״. המצב בישראל, מדינת העם היהודי הוא שמנסור עבאס מכתיב את סדר היום של ראש הממשלה בנט שלמרות שהתפנה לו זמן לא עלה לקברו של הלוחם בראל שמואלי הי״ד במלאת שלושים למותו.

 

במציאות בה מנסור עבאס הוא ראש הממשלה בפועל, אך טבעי הוא ששר הבינוי והשיכון, זאב אלקין, חנך השבוע אולם ספורט לזכרו של סעיד אלחרומי, תומך הטרור ש״נפל בקרב״.

 

זכינו גם לראות השבוע את מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, מתרגשת כמעט עד דמעות כאשר היא מחמיאה למנסור עבאס על שיתוף הפעולה במסגרת דיון שהתקיים לגבי תכנית החומש למען החברה הערבית. רבים בודאי זוכרים כי יש גם שרת תחבורה בממשלה, היא נמצאת בארצות הברית כבר כחודשיים לצורך השלמת תהליך הפונדקאות של בנה.

 

ההתבטאות האחרונה שלה לגבי עיסוק משרדה הייתה באמצע חודש ספטמבר לגבי הנסיעה של חיילי צה״ל בתא המטען של אוטובוס ועל תאונת דרכים שהתרחשה ביום הכיפורים. מאז שמענו ממנה על מותה של פעילת מפלגת העבודה, על מותו של גרי אקשטיין, על מותה של לוחמת פמיניסטית, על איסלנד, על אנגלה מרקל. לא שמענו על שום דבר שקשור בעשיה של המשרד שלה, לא שמענו התייחסות לתאונת הדרכים המחרידה וגם לא לגבי התקרית האלימה בה הותקפה מפגינת ימין על ידי פעיל ימינה כי מרב מיכאלי היא פמיניסטית סלקטיבית.

שר האוצר ליברמן

ובכן, ישראל כ"ץ דיווח השבוע שהשר הפסיק את מענק ההסתגלות לקורונה ל-20 אלף מובטלי קורונה בני 67 ומעלה.
ממשלה שאכפת לה.

 

השר לשירותי דת

מתן כהנא מקפיד לשווק את הרפורמה שלו בנושא הכשרות למרות התנגדותם של רבנים רבים ולמרות תחקיר מקיף שהתפרסם השבוע ב״ישראל היום״ לגבי ייקור הכשרות במאות אחוזים כתוצאה מהרפורמה.
אז מי בכל זאת עושה משהו משמעותי למען המדינה?

 

חבר הכנסת גלעד קריב.

האדם שמסתמן כאיש המסוכן ביותר בכנסת ישראל, ניהל השבוע בוועדת חוקה את המשך הדיון לגבי חוק השוויון כאשר הוא סומך על כך שרוב אזרחי מדינת ישראל לא מבינים שזהו מהלך שמוחק את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. שרת הפנים, איילת שקד שפיזזה השבוע בהקפות השניות בתוך מעגל בנות צעירות כדי שלא תתקופנה את צביעותה, לא הביעה מחאה עד כה.

ממשלת עשר מעלות ימינה.

 

 

לקריאת כל המאמרים של אורנה ישר – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. אפשר לשלוח צילום מסך לגלעד קריב, שייתבע את אתר מידה על הסתה, על כך כשקראו לו "האיש המסוכן ביותר בכנסת ישראל" בלי לכתוב מה הבסיס לכך.
    תתביישו!

    1. אני מניח שהבסיס לכך הוא מה שכתוב בפיסקה האחרונה.
      אבל אני מסכים שהניסוח פוגעני מדי ומוגזם לחלוטין. לא רואה איך הוא יותר מסוכן מכמעט כל חבר אחר בקואליציה.

    2. איזו הסתה בדיוק? האם יש קריאה לפגוע בו? האם יש עידוד כלשהו לביצוע עבירה על החוק?
      הגיע הזמן ששוטים שמשתמשים במונח "הסתה" ישקיעו 10 דקות בחיפוש וקריאת החוק בנושא זה.

    3. לימני: מה שאתה רואה אצל גלעד קריב וחברי קואליציה אחרים כ"סכנה" זה על דעתך בלבד. לפחות 60 אחוזים מאזרחי ישראל לא יסכימו איתך.
      לא"ק: כאשר חלק מקהל היעד של האתר הזה רואה את הכינוי "מסוכן" לצד חבר כנסת (בטח כשמדובר בחבר הכנסת הרפורמי הראשון) הוא יכול לפרש זאת כקריאה לפגיעה. בניגוד לרוב שרי הממשלה גלעד קריב אינו מאובטח, ולכן נובעת סכנה מקריאת המסוכנות כלפיו.

    4. צריך קודם כל להכיר את התחום, בו מתכוונים לחוות דעה. לעשות העתק-הדבק מהפמפלט של שוקן, לא מספיק.

      אם כבר התייחסתי לכותרת שנתת לדבריך, אסביר (לפני התייחוסת לתוכן הדברים): חוק העונשין, תשל״ז–1977, מציין דברים מאוד מסוימים, המוגדרים כ"הסתה" אסורה בפי כלל הציבור.

      עכשיו, כיוון שאני בטוח שלא התכוונת להסתה להשתמטות משירות צבאי (סעיף 109 בחוק) אלא להסתה לאלימות או טרור (סעיף 144ד2 באותו חוק), אגלה לך שלהתקרבן כמו כל סמולני בפמפלט של שוקן כי כל ביקורת על תפקיד נבחרי הציבור שאתה בחרת, ע"מ לקדם רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, הינה אלימות, טרור, קריאה לשמש לשקוע בצפון לזרוח במערב, גרימת הפרת חוזה, הפסקת פעילות כוכבי הלכת ועצירת הקוסמוס (השלם עוד אישומים מומצאים מהמילון למתקרבן המסולני) – איו בכך כלום ושום דבר, עם החוק. חברי הכנסת, קובעים בדברים שהם חיים ומוות לפיכך, ביקורת כי מעשיו של ח"כ זה או אחר, מסוכנים – הינה ביקורת אלמנטרית ביותר, על עצם עבודתם. להתקרבן כי ביקרו אותך, אתה יכול כאמור בפמפלט של שוקן. בדיון ציבורי, כפי שאנו עושים כאן, אין להתקרבנות כל ערך – למעט, הריסת הדיון עצמו.

      לעצם העניין: הצע"ח חוק יסוד השוויון, היא אכן מסוכנת למשטר דמוקרטי. כיצד?

      כפי שלומדים בשנה א' ללימודי משפטים (וכמובן שלא לומדים, במגמה ללימודי היסטוריה פלורליסטית של חזיות דמוקרטיות), שיוויון הוא ערך מעגלי. לפני שאתה רץ לשוקן להתלונן, אגלה לך שאלה דווקא מילותיו של האייטולה עלי ברק חמינאי. בשורה ארוכה מאוד של פס"ד, כתב העליון שזהו ערך מעגלי ומתוך המילה עצמה או הגדרה כלשהי שלה, לא ניתן להסיק חד-חד ערכית, מהו שיווין או חשוב יותר, האם במקרה X היה יחס לא שוויוני או לא. שים לב אגב, שבית המשפט מדבר על יחס לא שיוויוני. בתי משפט לא עוסקים בערכים תיאורטיים אלא בהשפעתם על בני האדם/יישויות משפטיות. כבר הבדל עדין אך חשוב, ביחס למה ששוקן ניסה לחשוב בבמקומך.

      נמשיך אל דוגמא שלומדים בשנה א': לפניך 2 אנשים. שכר אחד מהם הוא 5,300 ש"ח ושכרו של השני הוא 900,000 שקלים לחודש. האם יש לפנינו אי שיוויון?

      כפי שאתה וודאי מבין, אין בשאלה את כלל הפרטים הנדרשים ע"מ לענות/לקבוע. זאת כמובן, בכוונה. עכשיו נגיד שהאדם הראשון הוא מנקה והשנייה, היא מהנדסת בעלת החברה, אשר מצאה טיפול/תרופה לרוב סוגי הסרטן. האם יש לפנינו עבירה על חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996? ברור שלא. הדוגמא נועדה להמחיש לכל אדם ששוקן לא חושב במקומו, שהמושג שיווין הינו מושג סתום (קרי, לא הגדרתו לא ברורה מעליה לכל אדם האומר "שיוויון"). לראיה, הרבה מאוד קומוניסטים מהמחנה שלך ואף מדינות שלמות, דווקא רואים במצב לעיל יחס לא שווה. כיצד? אלה היו 30 שניות על ההבדל בין שיוויון בהזדמניות לבין שיוויון בתוצאות.

      עכשיו, לאחר שהבהרנו זאת, נסביר פרטנית מה כה מסוכן בהצע"ח: לשם כך, נביא דוגמא שלומדים במשפטים/קרימינולוגיה גם בשנה א': נניח קבע המחוקק כי הקנס על מי שהורשע בעבירה X, הנו 5,000 שקלים. האם יש כאן בעיה כלשהי עם שיוויון?

      אז הדוגמא היא בכך ולאו דווקא מה שחשבת עליו כ"שיוויון", שזהו קנס כבד מאוד למשתכר את שכר המינימום במשק (5,300 ש"ח), גם למשתכר את השכר הממוצע במשק (11,300 ש"ח) אך ככל הנראה לא מדגדג אפילו, את מר צחק תשובה, אשר בינואר 2021 העריך המגזין הכלכלי פורבס את הונו של תשובה בכ-3.4 מיליארד דולר!

      זו הסיבה, מדוע יש מדינות בהן כל קנס אינו ערך קבוע אלא מחושב על בסיס ההכנסות שלך בשנה קודמת (או רק זמן אחר, נניח). זה משהו שלומדים בשנה א' בקרימינולוגיה (במשפט הפלילי בעיקר, מקובלת האמרה, שלא המכה צריכה להיות זהה אלא שהיא צריכה להיות כואבת בין האנשים השונים, במידה זהה). קרימינולוגיה, העוסקת בין השאר במציאת ההיגיון לעונש הראוי והנכון, בוודאי שעוסקת בכך (היבט זה של ענישה). ההיגיון בשיטה זו ברור לכל בר דעת החושב עצמאית. מי ששוקן חושב במקומו/ה, ברור ש"לא יבין" דוגמא זו.

      עכשיו, אם יחליט המחוקק הישראלי, לעבור אל שיטה זו לחישוב קנסות ונניח שקנס כלשהו יוטל על מר תשובה. יוכל בא כוחו לטעון לחוק לא שיוויוני, לפי חוק יסוד זה. כיוון שנוסחו קובע "הכל שווים בפני החוק. אין מפלים בין אדם לאדם במישרין או בעקיפין, להלכה או למעשה" – וברור שאם אדם X משלם 10 שקלים ומר תשובה 10 מיליון כקנס על אותה עבירה – הבדל של פי 1,000,000 (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) בוודאי שיש כאן בקלות, טענה לאפליה למעשה.

      ההבדל ללא ועם הצע"ח זו, הוא הרשות לה שמורה הזכות להחליט (!!!) – במצב הנוכחי, הזהה לכל משטר דמוקרטי בעולם, זכות זו נתונה בידי הרשות הנבחרת. עם חקיקת חוק בנוסחו הנוכחי – גם זכות זו, כמו זכויות חקיקה רבות אחרות – תעבור רשמית למועצה העליונה לאייטולות למשפט.

      זו סופה של הדמוקרטיה.

      מצב בו, קבוצה לא נבחרת, אשר לא חייבת בדין וחשבון לאף אחד, לאף בוחר, אשר חבריה נבחרים לכהונה עד סוף ימיהם – בדיוק כמו האייטולות באיראן – תוכרז רשמית כמכריע בויכוחים ציבוריים – אין לכך אח ורע באף משטר דמוקרטי.

      הסיבה שמלמדים את הדוגמא לעיל בשנה א' ועוד דוגמאות רבות אחרות, היא בדיוק עך מנת להמחיש, שבכל שיטה לחישוב קנסות (נמשיך עם אותה דוגמא), ניתן לטעון לאי שיוויון. לפיכך, בעוד שעל בית המשפט להכריע באופן זהה (=שיוויוני) בין כל הבאים בשעריו, הזכות להחליט מה שיוויוני – קנס בגובה קבוע או מחושב ע"ב הכנסותיך בעבר – שמורה אך ורק לרשות הנבחרת!

      הבדל דק, אך מהווה את ליבו של משטר דמוקרטי (של הפרדת הרשויות).

      העברת הזכות להחליט מהו חוק שיוויוני ומה לא (להזכירך, אנו עוסקים בהצע"ח חוק יסוד (!!!) השוויון) אל כנופיית הגלימות, תלמידיו של עלי ברק חמינאי – הינה הצעד הסופי של הפיכת ישראל לדיקטטורה.

      גם באיראן יש פרלמנט (מג'לס). גם באירן נבחרים אליו מגוון צירים. אך המילה האחרונה היא בידי אסתר חיות (נשיאת העליון). אם אתה רוצה לטעון שבאיראן יש דמוקרטיה (הרי יש רשות מחוקקת נבחרת) – קדימה.

  2. יש רגעים שנראה לי שעדיף היה שהמציאות הייתה כמו שכתוב בכותרת…

    1. חחחחחח תאכלס זו המציאות שאין ממשלה ויש משיח.

  3. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”