השמאל הרדיקלי כאיום מתמיד על קיומה של הדמוקרטיה

התנהלותה היהירה וחסרת האחריות של ממשלת ישראל דוחקים את מדינת ישראל אל עברה של פינה מסוכנת וחסרת תקדים. בחסות מוקדי הכח, הרוב המתון נדחק לקצוות שעלולים להפוך להיות הזרם המרכזי

השמאל הרדיקלי מהווה סכנה מוחשית לדמוקרטיה (צילום: יורם שורק)

 

תהליך שקיעתה של מדינת ישראל היהודית, הציונית והדמוקרטית, איננו פרי המקרה אלא תוצאה ישירה של סדרת מהלכים מתוכננים היטב. בכל היבט ריבוני ושלטוני, נראה שחברי הממשלה המנופחת עושים ככל אשר לאל ידם להחליש את מדינת ישראל ולהשליך לפח אשראי מדיני, כלכלי ובטחוני שנצבר בעמל רב, במשך שנות שלטונו של נתניהו, מפלגת הליכוד ושותפיהם השונים המתחלפים לממשלות ישראל.

נושאים שונים, קריטיים לקיומה של מדינת ישראל, מטופלים בחובבנות מבהילה, בחלקם מתוך שיעבוד לערכים אוניברסליים ונועדו להתכתב עם עם הנרטיבים ה״לוהטים״ ביותר של השמאל הבינלאומי, מתוך רצון לזכות במחמאות ריקות וטפיחות חסרות משמעות על השכם, מקהילה בינלאומית, פוליטית ותקשורתית, העוינת את האינטרסים של מדינת ישראל היהודית.

דוגמאות ניתן למצוא באופן הטיפול בגרעין האיראני המשקף תפיסת עולם של ועד ארבע הארצות. אופן הטיפול בנושא האנרגיה, משקף תפיסת עולם המשלבת מרכיבים של ניאו-מרקיסזם, כת האקלים ופופוליזם פרוגרסיבי. אופן הטיפול בתקציב משקף תפיסת עולם נקמנית, אכזרית ומופקרת. אופן הטיפול בנגב משקף תפיסת עולם החותרת דה-פקטו לחזרה אל גבולות החלוקה של 1947. וכך אפשר להמשיך עוד ועד.

אולם מעל לשורת המהלכים המסוכנים שיגבו את מחירם בעשרות השנים שיבואו, בדיוק כפי שקרה עם הסכמי אוסלו, ניצבים מעל כל האחרים, שני נושאים, המהווים סכנה ברורה וכמעט מיידית לאופן קיומה של מדינת ישראל: הראשון הוא שיטת המשטר הדמוקרטית והשני, ההתנהלות מול ערביי ישראל. כל אחד מהם, בזכות עצמו, דוחף, או עלול לדחוף, מיליוני אנשים בישראל אל קצה מסוכן מאוד שעלול להתפוצץ ולצאת משליטה.

שיטת המשטר בישראל

המחלוקת המרכזית במדינת ישראל מתקיימת בין שתי אידיאולוגיות, השמאל הרדיקלי והימין הלאומי-מסורתי-חילוני, ובין שני המחנות האידיאולוגים משתרע מרחב משמעותי מאוד של רבים המיטלטלים בין לבין כאילו הם משוטטים חסרי דאגות בשדות איליסיום או כאילו הם נאלצים להכריע בבחירת מכנסי ג׳ינס חדשים, מבלי להבין לעומק את משמעות התהום הבלתי-ניתנת לגישור שרובצת בין שני המחנות שנעים לקראת התנגשות גדולה.

באופן היסטורי וטבעי, השמאל היה תמיד בעל מודעות פוליטית גדולה יותר מאשר בעלי ההשקפה השמרנית ויש בכך היגיון ברור. הרדיקליזם, הרצון להרוס את הקיים ולהקים משהו חדש על חורבותיו, מבלי להתחשב במציאות המעכבת, דורש מודעות פוליטית רבה יותר מאשר זו הנדרשת לאלו השואפים להתקדם באופן מחושב וזהיר, ומתוך כבוד לנסיבות המציאות.

שנות חתימת הסכם אוסלו הולידו טלטלה אידיאולוגית משמעותית מאוד בתוך מפלגת העבודה. הלאומיות והציונות פינו את דרכן בפני עגל הזהב של ה״שלום״. לא היה זה רק אידיאל אחד שנוסף ל״חבילה הציונית״ או שפינה את מקומו בפני אידיאל אחר, אלא החלפה של קונסטרוקציה אידיאולוגית שלמה בקונסטרוקציה אידיאולוגית חדשה, עם כל החשיבה, השיח, הטרמינולוגיה, ומערך ההנחות המתלווים אליה.

הרצון לממש את אידיאל ה״שלום״, ובעיקר להתמודד עם כישלונו, בשל אינספור אירועי טרור שנבעו מליבה של האידיאולוגיה האסלאמית, אילצו את השמאל הציוני שהקריב את דרכו, להשתעבד באופן מוחלט לשפה חדשה ואיתה סט ערכים מעודכן, בתהליך נפשי דומה לזה של מהמר מפסיד המנסה להציל את הפסדיו בהימורים נוספים, עד כמה שהם יהיו חסרי היגיון. במסגרת זו, בוצעה חלוקה קטגורית מחודשת של אזרחי ישראל, ל״קיצונים״ ו״מתונים״, על פי מיטב מסורת השמאל הרואה את העולם דרך פרדיגמת מדכא-מדוכא, מנצל-מנוצל וכובש-נכבש.

במסגרת חלוקה דיכוטומית זו, השותפים לתהליך ה״שלום״ הם המתונים ובני הברית, ומולם ניצבים האויבים, אויבי ה״שלום״, אלה המתנגדים ל״שלום״. אל תוך פח ה״קיצוניים״ הושלך רוב מחנה הימין שהתנגד למהלכי הממשלה, ביחד עם תנועת החמאס הרצחנית שדגלה בהשמדה טוטלית וביצוע רצח עם ליהודים. ככל שתהליך ה״שלום״ שקע יותר אל תוך האפלה האסלאמיסטית שהטביעה אותו בדם, כך גבר הניכור של מחנה השמאל כלפי ה״קיצוניים״ שבהם ראה אחראים לכישלונו.

בד בבד עם הניכור הגובר ותחושת התסכול מכישלון ההסכם, התרחש תהליך של דה-לגיטימציה בלתי פוסקת לימין, ומסעות רצח אופי ממוקדים כנגד מנהיגיו ה״קיצוניים״ של הימין. בחירתו הגורלית של השמאל הציוני לאמץ אל תוכו את קונסטרוקציית האידיאולוגיה של ה״שלום״ על פי המתווה של השמאל הרדיקלי, על חשבון קונסטרוקציה אידיאולוגית יהודית-ציונית-סוציאליסטית וזהירה, הביאה עליו את סופו האידיאולוגי ותרמה לפרימה הולכת וגוברת של המרקם החברתי שקשר בין מחנה השמאל הציוני למחנה הלאומי, שתי קבוצות שמנו את רובו המוחלט של הציבור היהודי בישראל.

תהליך זה התחבר באופן טבעי לשינוי שיטת המשטר שהובל על ידי אהרון ברק. ברק, ושיבוטיו הבלתי נגמרים בעליון, דחפו לביטול הפרדת הרשויות, להגברת כוחה של הרשות השופטת על חשבון הרשות המבצעת ולהשלטת הדמוקרטיה ה״מהותית״, על חשבון הדמוקרטיה הפרלמנטרית שמבוססת על רוב והפרדת רשויות. לשיטתו של ברק, הציבור מתחלק ל״נאורים״ ו״לא נאורים״, ובאופן בלתי נמנע, ה״נאורים״ אוחזים באידיאולוגיה מתקדמת יותר ולכן בעלת עדיפות על זו של ה״לא-נאורים״.

שלא במפתיע, ישנה חפיפה מדויקת בין ה״מתונים״ ו״הנאורים״ מצד אחד, ובין ה״לא נאורים״ וה״קיצוניים״ מצד שני. כך יוצא, שקבוצת ה״קיצוניים״, ״לא נאורים״ – שזכתה ברבות השנים לאינספור כינויים שונים כמו: בוטים, בבונים, חארות, שחורים, צ׳חצ׳חים, פרימטיביים, משתטחי קברים, מנשקי מזוזות ועוד – הפכה לקבוצה שאיננה ראויה לשלוט.

על פי השמאל הרדיקלי ושיטתו של אהרון ברק, מדובר בקבוצה, שגם אם היא רוב, היא איננה כשירה וזכאית לשלוט אלא חייבת להיות מודרכת ונמשלת על ידי קבוצת ה״נאורים״, ה״מתקדמים״ וה״מתונים״, שיודעים טוב מכולם מה נכון לעשות ואין מתאימים יותר להדרכה זו מאשר קומץ שופטים בלתי נבחרים, הממוקמים אידיאולוגית בתדר שבין השמאל הפוסט-ציוני לרשימה המשותפת, שכפו עצמם הר כגיגית על הרשות המחוקקת והרשות המבצעת ושיבשו באופן חסר תקנה את הדמוקרטיה הישראלית. שיטה זו, שאין לה כיום אך ורע בין הדמוקרטיות המערביות, כונתה על ידו ״דמוקרטיה מהותית״.

בכך הונחה התשתית האידיאולוגית למלחמת חורמה כנגד מחנה הימין שמתוקף היותו רוב, הצליח לאחוז ברסן השילטון באמצעות מנהיגו בנימין נתניהו במשך תקופה ארוכה מידי לטעמם. משלא עלה בידי השמאל להחליף את שלטון הימין באמצעות בחירות ורוב פרלמנטרי, פתחו בציד אדם משפטי נגד בנימין נתניהו מתוך כוונה ברורה להוריד את הימין מהשלטון.

בשלב זה, לאחר כל מה שהוברר עד כה במשפט שמתנהל כנגד מנהיג הימין, בתוקף היותו מנהיג הימין, אפשר לומר שפתיחתו הבלתי חוקית בעליל של ההליך המשפטי הייתה הכרזת מלחמה של הפקידות המשפטית, בגיבוי בית המשפט העליון ובתמיכה מאסיבית של ערוצי התקשורת הרבים המזוהים עם השמאל הרדיקלי, כנגד רובו של הציבור היהודי במדינת ישראל.

בניגוד למהפכות השמאל במאה העשרים שהטביעו עצמן בדמם של עשרות מיליוני אנשים, המהפכה החדשה הייתה משוכללת בהרבה, לא לוותה בשפיכות דמים, לא נזקקה לכוחות צבא, לא הובילה לקריסה כלכלית, ונמנעה ממשבר ביחסי החוץ ומשימוש באלימות פנימית מכל סוג שהוא, מלבד ״אלימות לגאלית״ כלשונו של ד״ר אבישי בן-חיים.

המהפכה החדשה הוכיחה את עצמה כיעילה, אלגנטית ואפקטיבית עשרות מונים יותר מאלה שקדמו לה במאה העשרים. היא התרחשה ועדיין מתרחשת צעד אחר צעד, בתהליך איטי יחסית אבל בעל כיוון ברור, כאשר המטרה הסופית איננה שונה במאומה מזו של מהפכה אלימה: השתלטות קבוצת מיעוט של השמאל הרדיקלי על מערכות המשפט והתקשורת, ומשם ניווט ודחיפה להשתלטות על המערכת הפוליטית והביטחונית, באמצעות מנגנון יעיל מאוד של חיסולים והתנקשויות פוליטיות ומקצועיות בקריירות של פוליטיקאים ואנשי ציבור שאינם משתפים פעולה או מפריעים להמשך ההשתלטות.

המהלך כולו נוהל בתנועת מלקחיים של תקשורת ובית משפט, כאשר בתווך נמצאים קציני משטרה מושחתים המבצעים את רצון ״אדונם״ ושומרים על מטה לחמם. בצד אחד של תנועת המלקחיים הומצאו תחקירים שיקריים ומזויפים ביודעין, ובאמצעות תיבת תהודה תקשורתית יצרו רעש נלווה מחריש אוזניים עד שסדר היום הציבורי לא היה פנוי להכיל דבר דבר מלבד את אותם ״תחקירים״ ו״ידיעות״ חדשותיות שזכו לפולו-אפים אינסופיים.

המטרה הראשונה הייתה להנדס את תודעת ההמונים שהורגלו לחשוב ש״כל הפוליטיקאים מושחתים״ ו״אין עשן בלי אש״. המטרה השנייה הייתה להכשיר את הקרקע למהלך השני של תנועת המלקחיים על ידי הפרקליטות והיועץ המשפטי. אלה, בצביעות מעוררת קבס, עטו על עצמם כמו מסיכת פורים, ארשת פנים מזויפת וסבר פנים ״חמור״, מתוך דאגה ״אותנטית״ לשלטון החוק ושלום ה״דמוקרטיה״ והניעו את המהלך שלהם שנועד לחסל, לרמוס ולדרוס באופן סופי את נתניהו.

קציני המשטרה שהיו בתווך זיהו כבר מזמן את מערך הכוחות החדש ב״דמוקרטיה״ המהותית של אהרון ברק והבינו היטב למי נתונה מרותם ומי היד שמנענעת את עתידם המקצועי. שינוי תודעתי זה הושלם לאחר שהרשות המבצעת איבדה את שליטתה ואחיזתה בהם לטובת כוחו חסר הגבולות והפרופורציה של היועץ המשפטי. בתוך מאזן כוחות חדש זה, ביצעו חוקרי משטרה מושחתים את מה שציפו מהם לעשות. כך עבד המנגנון שביצע את ההתנקשות הפוליטית בנתניהו.

במבחן התוצאה, המהלך האסטרטגי נשא פרי וההתנקשות הפוליטית הצליחה. רבים בציבור התקשו להאמין שמאות מהדורות חדשות, ואלפי דיווחים עיתונאים מבוססים כולם על אדני השקר והמרמה. הפרקליטות עזרה לטעון את המחסנית התקשורתית באמצעות אלפי הדלפות פליליות במשך שנים כדי שזו תוכל להמשיך ולשגר את בליסטראות השקרים יום אחרי יום אחרי במשך שנים. קושרי הקשר בפרקליטות ובתקשורת לא נדרשו לשכנע מאה אחוז מהציבור, גם לא חמישים אחוז. מספיק היה לגרום לכמה מאות אלפי אנשים להימנע בכל מחיר מהצבעה לנתניהו ה״מושחת״ כדי להשיג את המטרה ולהשלים את ההפיכה כנגד שלטו לגיטימי.

אולם גם כאן המסע לא הסתיים. על מנת לשמר את ההפיכה, ממשיך השמאל להשתמש בפוליטיקאים כמו ליברמן וסער, שניים שעננה שחורה גדולה מרחפת מעל לראשם,, כ״רצי הקנקן״ של השמאל בשירות ההפיכה.

סידרת חוקים חדשה, שהשראתה לקוחה מ״דמוקרטיות עממיות״ שהשמאל הקים במאה העשרים, מבקשת להילחם בפופולאריות ההולכת ועולה של נתניהו, למנוע את בחירתו המחודשת מצד אחד ולשלול מתומכיו ברשתות החברתיות את יכולתם להתבטא ולהציב אלטרנטיבה לתעמולה המשודרת ללא הרף מערוצי התקשורת הגדולים.

המטרה ברורה ושקופה, שימור השילטון בידי השמאל למרות היותו מיעוט ובאופן הנוגד את מהותה האמיתית של מדינה דמוקרטית, תוך שימוש באמצעים הנהוגים בדיקטטורות המוכרות לשמאל באופן אינטימי. מתיחת החבל הבלתי פוסקת נובעת מתחושת ההיבריס שאופפת את השמאל, בשל לפיתת החנק שהם מעניקים למרכזי הכוח החשובים ביותר במדינה ובשל תפיסת עצמם כאפשרות השלטון הלגיטימית היחידה.

אלא שמתיחת חבל זו עלולה להסתיים באירוע שימיט אסון על החברה הישראלית. למרות הדורסנות הבלתי פוסקת, הימין ויתר על השלטון וממשיך לציית לחוקי המשחק שהשמאל כבר אינו משחק ולכן גם אינו מכבד את חוקיו. למרות הקמת ממשלה בלתי-לגיטימית בעליל, שנשענה על מגה-הונאה שמשמעותה היחידה הייתה גניבת הבחירות והשגתן הניצחון בדרכי מרמה, הימין המשיך וממשיך לציית לחוקי המשחק מתוך אחריות לעתידה של מדינת ישראל.

ככל שהדורסנות האנטי-דמוקרטית נמשכת באמצעות חקיקה שמוסיפה חטא על הפשע שכבר נעשה, מתקצר המרחק לאובדן שליטה והידרדרות לאירועים שיובילו את החברה הישראלית לעברי פי פחת. לפי המתרחש עד כה, השמאל בכנסת, בתקשורת, בפרקליטות ובבית המשפט אינו יודע שובעה ואינו מסוגל להבין בכוחות עצמו היכן עובר הגבול שחצייתו תוביל את מדינת ישראל לאסון.

ערביי ישראל

פרעות תשפ״א היו אמורים להדליק פעמוני אזעקה בכל המערכות השלטוניות ולהוביל אותן לסדרה של פעולות נחושות שתפקידן לדכא בכל הדרכים החוקיות האפשריות העומדות לרשותן את הסנטימנט הפרוגרומיסטי שקיים בחלקים לא מבוטלים של החברה הערבית. במקום זה התרחש ההיפך מוחלט, ככל הנראה בהשראת מערכת המשפט וממשלת השמאל והאחים המוסלמים.

בהיבט המעשי, המשטרה ובתי המשפט מיהרו להיפטר מעצורי הפרעות ולהימנע ככל שרק אפשר מהגשת כתבי אישום ופתיחת הליכים פליליים כנגד הפורעים. בהיבט התודעתי, ממשלת ישראל הנוכחית, היא ממשלת ישראל הראשונה, אולי גם בהיסטוריה המודרנית של המדינות הדמוקרטיות, שמורכבת מחברי ממשלה שתומכים בטרור כנגד אזרחי מדינתם. מלבדם, יושבים בממשלה הנוכחית כאלה שמבינים ל״ליבו״ של הטרור הערבי, אינם רואים בו איום או גרוע מכך, כאלה שלשיטתם הטרור הערבי הוא אשמת היהודים וכאלה שמבחינתם התופעה העיקרית איתה יש להתמודד היא אלימות של יהודים.

בתוך סביבה כל כך פרוורטית בתפיסתה וביחסה למציאות, הפרעות הבאות הם רק עניין של זמן וכפי שהמציאות לימדה אותנו, אנחנו בתהליך אסקלציה מתמיד, כלומר, בסבירות גבוהה הפרעות הבאות יהיו אלימות יותר ויתפשטו אל מחוץ לערים המעורבות. יישובים שלמים, שכונות וחלקי ערים יהיו נצורים מאימת הפורעים ועל סמך תפקודה האימפוטנטי והמדאיג מאוד של משטרת ישראל בפרעות תשפ״א, מאות אלפי אזרחים יהיו נתונים לחסדי הפורעים באווירה שתזכיר אסוציאטיבית פרעות שבוצעו בימי הביניים כנגד קהילות יהודים באירופה.

אלא שבניגוד לימים ההם, כפי שכבר קרה בלוד, יתגבשו מהר מאוד מיליציות עצמאיות של יהודים שיפעלו להיכנס לוואקום שתשאיר משטרת ישראל, במטרה להגן על חייהם, חיי יקיריהם ורכושם. בסביבה כזו יבשילו התנאים לפתיחת מלחמת אזרחים באזורי חיכוך עם אוכלוסייה ערבית שממנה יצאו הפורעים. ממשלת ישראל הנוכחית, שבתוכה יש מאחזי תמיכה אקטיביים לפורעים, לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה כאשר נידרדר אל סיפה של מלחמת אזרחים. ראשיה ושריה העודפים הם אלה שישאו באחריות ישירה לכל מה שיתרחש. הכתובת זועקת מהקיר והכיוון ברור.

סיכום

התנהלותה היהירה וחסרת האחריות של ממשלת ישראל, בשני תחומים אלה, רמיסת זכויותיהם הדמוקרטיות של מיליוני אזרחים ויצירת אווירה רופסת, שלא לומר בחלקה תומכת, שמזמינה את גל הפרעות הבא, דוחקים את מדינת ישראל אל עברה של פינה מסוכנת וחסרת תקדים. רוב רובו ובניינו של הציבור היהודי בישראל הוא ציבור מתון, דמוקרטי בנשמתו ושומר חוק באופיו, שנדחף בעקביות על ידי הממשלה הנוכחית ומערכות ה״צדק״ של מדינת ישראל אל עבר קצוות שעלולים להפוך להיות הזרם המרכזי.

לכל המאמרים של יובל בלומברג – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. בסקירה ההסטורית יש טעות אחת: השמאל מעולם לא בחל בשילוב אלימות בתהליך ההשתלטות שלו, וגם לא בחל בסיכון אזרחיו שלו למען שימור השלטון. בהסטוריה של ישראל תעיד על כך אלטלנה, והנפילה של ירושלים המזרחית אשר לא התאימה לשמאל גם מבחינת הסמל הדתי וגם מבחינת הנוכחות של אנשי אצ"ל שהיו אלו שניסו להגן עליה.

    ישראל היא גם לא ייחודית, בשלטון הנוכחי בארה"ב יש אנשים שבכוונה מציפים אותה במהגרים זרים שלא מתוך מטרה לשלב אותם בחברה הקיימת אלא במטרה להחליף אותה.

    כן היה שינוי כמותי (לא מהותי) בהתנהלות השמאל – מציות מינימלי לחוקי המשחק (מה שאפשר את עלייתו של בגין) הם עוברים לאפס חוקיות, ומרצון כל שהוא להגן על הלאום (אפילו שזה אף פעם לא היה בעדיפות ראשונה) הם אכן עברו לנאמנות מוחלטת לשמאל העולמי ותיעוב פעיל של העם שיצאו ממנו.

  2. ברור שהשמאל נהיה קיצוני יותר, אלים יותר, ודורסני יותר. טוב, זה בהשוואה לעשורים שבין שנות ה-50 לתקופת הסכמי אוסלו. לפני שנות ה-50, השמאל היה לא פחות אלים ודורסני (למשל הסזון, אלטלנה, וכו'). מאז הסכמי אוסלו, והמהפיכה שביצעו אהרון ברק וחבר מרעיו, יותר ויותר שמאלנים קיצונים התברגו בעמדות מפתח, ופשוט איגפו את מדינת ישראל והעם היהודי מכל הכיוונים. לא די בזה שמדינת ישראל מוקפת פיזית במדינות אויבות (כולל מצרים וירדן), אלא שהיא מוקפת ללא גבולות ברי תיאור גם באויבים אנטישמים ואנטי-ציונים.
    יחד עם זאת, השמאלנים לא היו מצליחים להשתלט על מדינת ישראל, ללא עזרה של אנשי מערכת אכיפת החוק – שוטרים, מפקדי משטרה, וקצינים בכירים בצה"ל. רק בודדים מאלו באמת נהגו מתוך אמונה באג'נדה האנטישמית והאנטי-ציונית. כמעט כולם העדיפו לשמור על מקום עבודתם ועל מיצוי תאוות הכבוד והשררה שהתפקידים שלהם מקנים להם. בודדים מבין השוטרים ומפקדי צה"ל העזו להתנגד לפקודות הבלתי חוקיות בעליל שהונחתו עליהם ע"י שמאלנים שונאי ישראל. כל השאר פשוט "ביצעו את ההוראות שקיבלו".

    לנוחותכם, צירפתי קישורים לסרטון אחד, שמראים את התנהגות השוטרים במקום שמוכר לכל יהודי באשר הוא:
    https://youtu.be/x_WVUzcLrJE?t=320
    https://youtu.be/x_WVUzcLrJE?t=373
    https://youtu.be/x_WVUzcLrJE?t=463

  3. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”

  4. בגידה היא פשע של תקיפת רשות ממלכתית שאליה אתה חייב נאמנות. זה כולל בדרך כלל מעשים כגון השתתפות במלחמה נגד ארץ מולדתו(שמאלנים), ניסיון להפיל את ממשלתו(הנבחרת), ריגול אחר צבאו, דיפלומטיו או שירותיו החשאיים למעצמה עוינת וזרה (אירופה, אמריקה), או ניסיון להרוג את ראש המדינה (הפריצה לבלפור). אדם המבצע בגידה ידוע בחוק כבוגד (שמאלני,קומוניסט, פרוגרסיבי).

  5. האם יום אחד נזכה לקרוא באתר זה, שאני מחבב מאוד, מילת ביקורת, אפילו קטנטנה, כנגד שמירת נתניהו מכל משמר על מערכת המשפט במדינת ישראל, עד שזה הגיע אליו ואז הוא נזכר כמה צריך לשנות אותה?

    1. עדיף שיתרכזו בלבקר אנשים שאומרים לימין מה שהוא רוצה לשמוע כדי להרגיע אותו בזמן שהם פועלים למען השמאל(בנט, שקד, כהנא, סער, הנדל) מאשר אנשים שאומרים לשמאל מה שהוא רוצה לשמוע כדי להרגיע אותו בזמן שהם פועלים למען הימין.

  6. צבא/משטרה שמאלנית אנטישמית לא יכולה לנצח מלחמות!
    לא להתגייס לצבא/משטרה השמאלנית הבוגדנית!
    לא לעשות מילואים ולא לשלוח את הילדים לצבא!
    הגיע הזמן להקים מיליציות בכל עיר במדינה.
    תשמרו על הילדים שלכם…. בעצמכם!
    ישראל ה-2 לא בשר תותחים של ישראל הראשונה השמאלנית הבוגדנית תומכת טרור!

  7. מעבר למבריק, ומדכא ביותר. רבים בימין, לעניות דעתי, שותפים לדעות ולתחושות שאדון בלומברג מבטא בכישרון רב. התסכול גואה ומפלט לכעסים – אין. ואין מושיע לציונים. בבחירות הבאות – אם המדינה תשרוד עוד שלוש וחצי שנים תחת עול הממשלה הנוכחית, נראה שילוב של כל המפלגות הערביות, יחד עם המפלגות הפוסט-והאנטי ציוניות. גם בבחירות הוגנות לחלוטין (וספק רב אם זה מה שיהיה) לא ניתן יהיה להתגבר עלהים. יש להישיר מבט אל מול המציאות הקשה מנשוא ולומר את האמת: שאם לא יתרחש שינוי ממשי, ומהר, יתכן שזה סופו של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

  8. צודק. אך הנעשה בישראל אינו מנותק ממה שקורה בדמוקרטיות המערביות ובראשן ארה"ב.
    יש מלחמת תרבויות בין תרבות לאומית שבישראל נקראת ציונות, לבין תרבות גלובלית של השמאל הקיצוני ששואף לכפר גלובלי בו כל בני האדם שווים ומתנהלים לפי אידיאולוגיה פרוגרסיבית. בעוד הסיסמאות האלו שובות את הלב, בפועל הן מביאות לדיקטטורה של שלטון מרכזי 'שמיישר' את כולם במיטת סדום של האידיאולוגיה. אך מה לעשות? בני אדם התחברו לקבוצות תרבותיות שיכולות לחיות ביחד רק לפי אורח חיים של המסורת שלהם – כלומר תרבות לאומית. ניסיון הקמת כפר גלובלי באירופה של השוק המשותף הצליח זמנית בגלל הפחד ממלחמות העולם שהתחוללו על אדמתה ומיצירת גוף פדרלי בעל כוח כלכלי של מעצמה. אך בימים אלו אנו רואים ששוק משותף זה מתפורר ללאומים המקוריים כי האנשים דוחים את החלפת החיים הלאומיים בתכתיבים של בריסל (הממשלה המרכזית).
    הפרוגרסיבים האמריקנים שכבשו את המפלגה הדמוקרטית השלטת היום מביאים לכאוס פנימי ולאסונות בניהול העולם בחוץ. הפרוגרסיבים בכל הארצות המערב הדמוקרטיות (כולל ישראל) מצאו שפה משותפת ושילוב ידיים זמני עם תנועות גלובליות מוסלמיות השואפות גם הן לכפר גלובלי – חליפות שכולם יחיו תחת הזן המיוחד שלהן של חוקי השריעה.
    נכון כתבת שאצל תנועות גלובליות אלו מוסלמיות או פרוגרוסיביות אין מקום לפשרות ולכן הם עולות על הבריקדות לחסל כל התנגדות (המוסלמים מתוחכמים יותר ופועלים תחת מטריית תאקיה – تقیة המאפשרת להם להתחזות לאחרים כל עוד הוא לא בידיהם). הטכנולוגיה שמאפשרת שטיפת מוח (שבמקור נועדה רק להגביר מכירות של מוצרים מעבר לצורך של הלקוחות, שיוצרו בהמונים בתעשיה ממוכנת) מגבירה את היכולת של מי ששולת במדיה להנדס תודעה ולחסל תודעתית את התנועות הלאומניות. הדוגמה הטובה ביותר להצלחה של הנדסת תודעה היא האנטישמיות שמסמנת יהודים כשדים לא ליגיטימים ולא חשוב כמה הם עוזרים לאנושות או אם בכלל האנטישמיים מכירים יהודים.
    הימין הלאומי לעומת זאת מוכן לחיות לצד אחרים כל עוד הם נותנים גם להם לחיות ולכן אין להם אותו דחף לחסל כל מי שאינו חושב כמוהם. משטר דמוקרטי מבוסס על ההנחה אנשים יסכימו לנסות את השלטון של מפלגות העלות מדיניות שונה למשך מתוך הענווה להכיר שאולי הצדק לא תמיד איתם. לכן בצורה אירונית משטר דמוקרטי אינו מתאים לאידיאולוגיה גלובליסטית של השמאל או המוסלמים למרות סיסמאות של הכלה ושלום. בישראל הם כבר זנחו מראית עין של דמוקרטיה ומחליפים אותה בסיסמה של 'דמוקרטיה מהותית' שמשמעותה 'תעשו מה שאנו אומרים לכם ותסתמו את הפה'.
    אלו כוחות

  9. טול חופן גזענות, חוסר הבנה פוליטית והיסטורי, קצת שנאה והרבה יוהרה וקיבלת את המאמר המביש הזה