מיקי לוי עדיין לא השתחרר מהגלותיות

המופע של מיקי לוי ברייכסטאג הוא מופת ליהודי הגלותי שעדיין לא הפנים שאנחנו עם חופשי בארצנו. וגם: איך קשורה עדן בן זקן?

מיקי לוי ברייכסטאג (צילום מסך)

יום השואה הבינלאומי הצליח לספק לנו השנה שני רגעים מעניינים שהותירו אותי עם תחושת אי נוחות מטרידה. הראשון (והיותר ברור מאליו) הוא הקמפיין הבינלאומי "זה לא סיפור, זו ההיסטוריה", שפורסם ברחבי אירופה וגם בישראל. לצורך הקמפיין הוציאה עדן בן זקן שיר מיוחד שנכתב על ידי ניצולת השואה והמשוררת אילנה קליין. כמובן שהכוונה הטובה כאן הייתה לעורר את זיכרון השואה ולהתנגד למכחישי שואה – עד כאן מבורך ומרגש. אלא מה? שיוצרי הקמפיין יצרו מודעות עם טיזר להשקה – תמונתה של בן זקן בענק, כשמאחוריה ילדים בגטאות. התוצאה, איך נאמר? מביכה. לא ברור אם המהלך הזה היה מהלך מכוון על מנת ליצור באזז ברשת או שמא חוסר ניסיון מקצועי, אבל בין אם כך ובין אם אחרת – משהו בשילוב הזה בין זמרת פופולרית שמשרבבת שפתיים למצלמה לבין הרקע – תמונה בשחור לבן של ילדים בגטו, הצליח להוציא הרבה אנשים מדעתם ולייצר שיח ער ברשת בנוגע ללגיטימיות של פרסום כזה. לא הצלחתי לייצר דעה מגובשת בנושא, אבל אין ספק שנותרתי עם טעם רע בפה.

מיקי לוי על הבמה

הרגע השני הוא רגע שבקרב הרבה ממכריי תואר במילה אחת – מרגש.

נאומו של יו"ר הכנסת מיקי לוי ברייכסטאג הגרמני הצליח לרגש ישראלים רבים מימין ומשמאל, כולל כמה מחבריי הקרובים. עוד לפני שנחשפתי לנאום המלא (שהיה סביר ומתבקש), נחשפתי לחלק האחרון שלו, ברכת "עושה שלום במרומיו" שחתמה את הנאום. הברכה שנאמרה בהתרגשות רבה ועל סף דמעות, הצליחה איכשהו לעורר דווקא בי, הציונית, הפטריוטית, תחושה קשה של אי נוחות. לקח לי כמה רגעים ושתים-שלוש צפיות חוזרות כדי להבין למה. ברור לי שזו דעת מיעוט ושזה יהיה מאוד לא פופולרי לומר, אבל המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "למה אתה בוכה?"

מיד אחריה מחשבה נוספת הפציעה – "למה, למען השם, אתה משפיל מבט?"

ולבסוף, אפילו החילונית שאני שמה לב – "רגע, איפה היא? איפה הכיפה שאמורה להיות על ראשך כשאתה קורא קדיש?"

כל מה שהצלחתי לראות לנגד עיניי היה יהודי גלותי שעומד אל מול הפריץ הגרמני שלו ומבקש בדמעות תודה, תודה רבה ושוב "תודה רבה לכולכם" על זה שניתנה לו האפשרות להגיד קדיש במעמד הזה. לנאום בעברית ברייכסטאג הגרמני. נבחר ציבור, מי שאמור לייצג את העם היהודי, עומד מול נציגי העם הגרמני, במקום בו התהוותה מכונת ההשמדה של עמנו, והוא משפיל מבט באומרו תפילה קדושה ללא כיפה, ולאחר מכן ממלמל שוב ושוב "תודה" כמעין מתנצל.

ניצחון או התרפסות?

לא ראיתי ניצחון, ראיתי התרפסות. לא ראיתי גאווה, אלא בושה. נציג המדינה היהודית שחוזר לארץ המוות הזו לציון יום השואה לא הצליח להישיר מבט לקהל באומרו קדיש. הוא השפיל מבט ויחד עם המבט השפיל את כל עם ישראל. אילו מן מנהיגים בחרנו לנו?

נחזור לעדן בן זקן – הקמפיין אמנם נעשה בחוסר טעם, אבל לפחות הוא הצליח לעורר שיח. זוכרים את הקמפיין "הסטורי של אווה" מ-2019? גם זה היה קמפיין שהתחיל בהרמת גבה קולקטיבית אבל הסתיים בתשואות ומחיאות כפיים, והצליח להשיג את המטרה – לגעת באנשים, לייצר שיח ולעורר את זיכרון השואה. אז אולי הפעם זה נעשה בפחות חן אבל אולי המטרה עוד תושג, אין לדעת, ובכל מקרה לא הייתי ממהרת להספיד את הקמפיין. מצד שני, עם הטעם הרע מנאומו של לוי כנראה שנישאר.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 תגובות למאמר

  1. כל מילה
    לא נעים להגיד את הדברים מול מקהלת המקוננות, אבל זה צריך להיאמר
    מיקי לוי הוא רק מייצג של התופעה המתוארת. לצערי היא עמוקה יותר.

  2. כל כך טיפש ומביש כל המופע אימים הזה. אדם אווילי היה ונשאר. קטן עלוב ומעורר בוז הגיב:

    אין בו טיפת כבוד לאומי יהודי גאה.

    כמו סמרטוט.

    ואיזה שטויות הוא פלט שם.

    ממש מביך.

    התביישתי שהוא מדבר בשמי.

    1. מה יש לאמר ? רק שנתמלאתי בושה עד עומק נשמתי וגם לי הדמעות ניגרו , דמעות של בושה שהאיש המשונה הזה אמור היה לייצג אותי ושכמותי את הצבר הגאה שלא סולח לעם הבזוי הזה

    2. סמרטוט זה מחמאה ליצור הדוחה והמתרפס הזה במאורה הגרמנית, בדיוק במקום שבו הפיהרר שלהם אדולף היטלר הכריז ב-30 בינואר 1939 על השמדת יהדות אירופה במיקרה שתפרוץ מלחמת עולם. הינה הציטוט המדוייק:
      "Wenn es dem internationalen Finanzjudentum in und außerhalb Europas gelingen sollte, die Völker noch einmal in einen Weltkrieg zu stürzen, dann wird das Ergebnis nicht die Bolschewisierung der Erde und damit der Sieg des Judentums sein, sondern die Vernichtung der jüdischen Rasse in Europa."
      תרגום: "אם היהדות הפיננסית הבי"ל באירופה ומחוצה לה תצליח שוב לדחוף את העמים למלחמה עולמית תהיה התוצאה לא בולשביזציה של כדור הארץ וע"י כך ניצחון של היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".
      אין דבר מבזה יותר עבור נציג יהודי במאורה כזאת מאשר לפרוץ בבכי כמו איזו יאכנע עלובה בגיטו ו'לקטוף' מחיאות כפיים מצאצאי ויורשי הרוצחים. במקום שהם ימררו בבכי על הקלון שדבק בהם עד קץ הימים, מי בוכה? היהודון העלוב שרוקד 'מה יפית' בפניהם.

  3. נכון מאוד ! גם אני חיפשתי את הכיפה איזה צורה זאת לקרוא קדיש על 6 מיליון יהודים שהושמדו רק בגלל יהדותם ואתה היום יושב ראש כנסת ישראל לא מתבייש במקום לעמוד זקוף מורם ראש עם קול תרועה בגרמניה עם כיפה וטלית ותפילין שלא היו שם לא על ראשך ולא בין ידיך ומעז לבכות ! טמבל אמיתי זה מה שהוא יצא !

  4. בן אדם דוחה ובכלל לא מתאים לשמש כיו"ר הכנסת
    לא סבלתי אותו אז ולא סובל אותו עכשיו

  5. כמאמר בני הכפר: עד היום רק אנחנו ידענו כמה שהוא טיפש … הגיב:

    שחקן עלוב שתיכנן הצגה טיפשית שתרשים את צופיו בפריצה בבכי מלאכותי בכך שהשפיל את מעמדו המייצג.
    אקט ההצגה של הבכי אובחן כהצגה בעיני כל הנוכחים והצופים והתוצאה היתה הפוכה על נסיון הביטוי המלאכותי שלא היה לו שום מקום וסיבה. וכך היתה התגובה בעיני מי שמכבד את עצמו.

    1. טוב, זה לא חדש שמיקי לוי גם טיפש וגם עושה הצגות.
      בכנסת, כחבר אופוזיציה, ההצגות כללו צעקות מטורפות שנראו כמו התקף צדקנות כמעט קטלני. כיום, כיו"ר הכנסת, ההצגה בשביל הגרמנים היא מיקי הבוכה.
      כמה חבל שכמו ראש מפלגתו ורוב רובם של חברי הכנסת מטעמו בעבר ובהווה, היהדות רחוקה ממנו כשם שדרך ארץ רחוקה ממנו.
      עם זאת ניתן להעריך את יכולתו לגלם את היהודי הגלותי המתרפס לפני הפריץ אפילו בלי כיפה.

  6. כר שליו כתב יפה ונגע בבעיה של תפיסת השואה המוטעה כפי שמנסים לרוב להציגה. תפיסה מסורתית וללא שום נסיון להכנס לעומקה של הבעיה. הדיון במרמה הפוליטית של ממשלות אינה מתייחסת לבעיה היסודית שהיא הציבור הרחב. דרמטיות ודמעות לא משנים דבר אלא מרגיעים את המצפון!!

  7. צר לי אבל מופע הצדקנות וסחיטת הדמעות בשם השואה לא מעניין אותי . פעם אתה הרודף ופעם אתה הנרדף . פעם אחת אתה משה שמבצע רצח עם במדין ומשאיר רק את הנשים הבתולות. או יהושוע ששוחט אוכלוסיות זרות . או החשמונאים שגרשו והרגו קבוצות נוכריות . ופעם אתה הנרדף ראה השואה , גירוש ספרד .

    1. קצת שטחי, לא?, אין שום מקום להשוואה בין שנאת ישראל שטופחה במשך 1000 שנים באירופה, והתפרצה ברוע שאין שני לו, לבין מלחמת מדין שהכשילו את ישראל בקדושת החיים, או מלחמת יהושע עפ"י צו א-לקי (שלשמחתנו העולם התרבותי קבל, אם כי בצורה בוסרית), שמותיר שתי אלטרנטיבות למלחמה: להכנע במס ועבדות, או לעזוב (עיין ערך גרגשי).

    2. צודק. כל עוד השואה נלמדת באופן שטחי כמעשה של שנאה ורצח מתוך שנאת האחר אז אין לנו צידוק אמיתי.
      לכן, חייבים ללמד את השואה כמה שהיא: כפיות טובה(יהדות אירופה של תחילת המאה ה-20 תרמה המון למדינות בהן היא הייתה, ובעיקר גרמניה, וגם מי שהעדיף את חיי השטייטל לא הפריע והתפרע.) והפלת אחריות(על תוצאות מלחמת העולם הראשונה) תוך התעלמות מהעובדות.

    3. כך נשמע אוויל ממורמר מצטדק וטיפש שמייצג את כל מה שחולה בעם הזה. אתה לא מזהה את ההבדל בין טקטיקות לוחמה אכזריות והכרחיות לאורך הדורות בזמן קרב בין עמים לבין טבח של אנשים כי אתה מתנגד לערכי המוסר שהם מייצגים? אתה פשוט מטומטם במובן המדיד של המילה.

    4. לך לעזאזל עם ההשוואות המטופשות והמביכות שלך. נכון, זו לא שואה ראשונה שלנו. עשו לנו עוד כמה – הרומאים, היוונים. עשו בנו טבח. טיפש אחד. אתה מחליא

  8. מיקי לוי נאם שם רק כדי לספר לנכדים "נכדיי, סבא נאם בפרלמנט הגרמני וקרא קדיש והתרגש מאוד ואף בכה…"
    מגוחך להפליא. כל מה שמעניין אותו זה איך לצאת טוב האור הזרקורים

    1. לא לנכדים שלו-לבוחרים שלו. חלק נכבד מהעם אשכרה חשוב לו יותר הצורה שבה דברים נראים, נשמעים והכי חשוב-מרגישים מאשר התוכן, ההשלכות והמשמעות של הדברים(ע"ע פוליטיקלי קורקט, לדוגמה).