לישראל אסור להפסיד בקרב על המורשת

מי שנכשל להגן על על קבר יוסף בשכם, עשוי לבסוף להיכנע גם בתל-אביב וירושלים

הריסות קבר יוסף בשכם

מתקפת הפיגועים האחרונה הזכירה לנו שאנחנו במלחמה. לא רק על החיים שלנו – אלא גם – ולא פחות – על הסמלים ועל הערכים. אויבנו רוצים לחסל לא רק את עתידנו אלא גם את עברנו הלאומי. במסע ההרג שלהם הם פוגעים לא רק ביהודים חיים אלא גם באתרי מורשת לאומית, כולל בקברים. ובפיגוע האחרון הם ביזו, השחיתו ושרפו את קבר יוסף – בדיוק יום לפני י' בניסן. היום בו יהושע בן-נון הוביל את עם ישראל לחצות את הירדן ולהיכנס לארץ ישראל.

העשירי בניסן נקבע כיום העלייה בחוק, וזו לשונו: "ציון שנתי להכרה בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל כבסיס לקיומה של מדינת ישראל" הייתי בין יוזמי החוק וכולנו התעקשנו על ציון התאריך שמסמל את הקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל, ועל חשיבותו ההיסטורית כבסיס קיומי למדינה יהודית.

יוסף הצדיק שקברו חולל השבוע היה מודע היטב לקושי שבהוכחת הבעלות על ארץ מצד העם השב מהגלות. זו בעיניי הסיבה שהוא חייב את צאצאיו להביא את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל – הוכחה ששבת לנחלה המשפחתית אותה עליך לרשת, כלשון התורה: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". בדיוק כמו אז גם היום, כוחות משולבים של אויבי הציונות מנסים בכל דרך לנתק אותנו מהשורשים הלאומיים הנטועים עמוק בקרקע.

לכן חשוב להבין כי מדובר בהוכחת בעלות לא רק עבור אחרים – אלא קודם כל הוכחה לעצמנו. האדישות בה התקבלה הידיעה המחרידה על ביזת קבר יוסף מחרידה לא פחות מהפוגרום עצמו. עם שעובר לסדר היום על ביזוי המתים שלו הוא עם חלש שלא מכבד את עצמו, ומנותק מערכיו הבסיסיים. עם שלא יודע להגן על קבר יוסף בשכם , לא יידע להגן על תל אביב, גבעתיים, עפולה וקריית גת. את הניתוק הזה יוסף ניסה למנוע כשהורה בצוואתו להביאו לקבורה בארץ אבותינו, בה נקברו גם אבותיו שלו.

זהו חלק עיקרי מן המלחמה הערבית בלאומיות היהודית. הם טוענים למשל כי הם פועלים "כמגינים על אל-אקצה", ובמקביל בוזזים ומשחיתים כל אתר מורשת יהודי בהישג יד. אמות המים שהקימו שלמה והורדוס בהרי יהודה, מבצרי מלכי ישראל בשומרון וכמובן הרס עתיקות נפשע במיוחד בהר הבית. בשיטתיות הם משמידים את מורשתנו שהיא הבסיס הקיומי שלנו, כאן מתחת לאפנו, עד אשר לא יוותר זכר. ואנחנו? שותקים.

ציון יום העלייה ב-י' בניסן נועד להזכיר לנו מדוע אנחנו כאן. וממתי. מעטים העמים שיודעים לספור את ההיסטוריה שלהם אלפי שנים אחורה. אנחנו זוכרים ויודעים היטב מהו חורבן ומהי תקומה. הזיכרון ההיסטורי הוא אחד מכלי הנשק במלחמה לא רק על קיומנו הפיזי אלא גם על צדקת הדרך.

במלחמת התודעה הזו חייבים לנצח. מול תעשיית השק הערבי ומול הבורות המחפירה בקרבנו, ומול ההתכחשות למורשת היהודית המפוארת. אנחנו חייבים לזכור תאריכי יסוד כמו י' בניסן ולחגוג אותם ואת משמעותם. במיוחד בימים אלה בהם מתגברת העלייה ממזרח אירופה, ומציבה אתגר כיצד להקנות לעולים סל ערכים לאומיים שיסיעו בהשתלבותם בחברה הישראלית. לא נוכל לנצח את הטרור רק בנשק. כוח האמונה בצדקת דרכינו שמקורו בידיעת המורשת הלאומית הוא חזק לא פחות. גם האויב יודע זאת ולכן עושה מאמצים לחתור תחתיה ולטשטש אותה עד לשכחה.

120 שנים לאחר ראשית הציונות עדיין לא הצלחנו להיכנס לארץ ישראל במלואה, ושטחים רבים של ארץ אבותינו עדיין נמצאים במחלוקת. בינתיים הפורעים שורפים קברים, עוקרים עצים, מנסים לפגוע ולמרבה הצער לעיתים מצליחים. לכן אנו חייבים להגן על הסמלים ועל הערכים שלנו ללא פשרות ובכל הנחישות והכוח. אם נרצה להיות באמת עם חופשי בארצו, חייבים לזכור שאין לנו ארץ אחרת.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. קבר יוסף, מערת המכפלה והר הבית הם שלושת האתרים שמוזכר בתנ"ך שעם ישראל קנה אותם.
    בשלושת האתרים יש תיעוד וראיות ארכיאולוגיות כל כך מלאים ורצופים שאין ספק לקהילה הארכיאולוגית לגבי זיהוים. אין עוד אתר בארץ מתקופת התנ"ך עם זיהוי חזק כל כך.
    ולכן דווקא עליהם עיקר המאבק בצד הפלסתינאי. ולכן גם אלה האתרים האחרונים שמותר לוותר עליהם!

  2. הרס קברים ועתיקות באופן כללי היא פרקטיקה דוחה. למרבה הצער, הפלסטינים לא המציאו אותה. האנושות רוויה בדוגמאות דוחות כאלה.

    זכותנו על הארץ לא תלויה בקבר זה או אחר. היא נובעת מכך שכאן נולד העם היהודי, ולכאן הוא חזר אחרי אלפיים שנות גלות. מדינת ישראל זכתה להכרה בינלאומית בהצבעת האו"ם מבלי להביא נ.צ. של קברים. והיהודים בארץ ישראל ובעולם מאד שמחו על ההכרה, ולא חשבו שצריך תמונות של קברים.

    איני דתי, ואיני מתרגש מקברים. איני זקוק לקבר יוסף כדי להוכיח את זכותי בארץ ישראל.
    אני לא חושב שנדרשת "מלחמה על הקברים", ולא חושב שמישהו צריך למות שוב כדי "להציל" אותם.
    אפשר גם לוותר על קבר מרדכי היהודי וקבר אסתר. לפחות משיקולים פרקטיים.

    האם נדרשת "מלחמה על הקבר" כדי להבטיח את סיפוח יהודה ושומרון? כל ממשלות הימין סרבו לספח את האזור למדינת ישראל, למרות לחצים רבים. זה לא קשור לקברים. (ההצהרות של ביבי על סיפוח לפני הבחירות האחרונות הן כמובן תעמולה נטו. ביבי לא עשה דבר ב-12 שנות שלטונו לקידום הסיפוח).