לא להכרזת ח"כ עמיחי שיקלי כפורש!

טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

***

1. מבוא

מאמר זה עוסק בהכרזת ח"כ עמיחי שיקלי בידי ועדת הכנסת כפורש מסיעת ימינה. ההכרזה הנוגעת ללב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית, לזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, וכפי שאראה להלן, עלולות להיות לה השלכות ארוכות טווח על אופיו של בית המחוקקים שלנו. מכאן חשיבות הנושא המחייבת דיון מעמיק, שלא נגיע חלילה לתוצאות הרסניות בהיסח הדעת.

הנושאים שיידונו הם המסגרת העובדתית (חלק 2); המסגרת המשפטית (חלק 3), שתתייחס הן לזכות היסוד לבחור ולהיבחר ולהוראות החוק בעניין פרישה מסיעה; ההיסטוריה החקיקתית של הוראת סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, המגדירה פרישה של ח"כ מסיעתו (חלק 4); הדיון שהתקיים בוועדת הכנסת בעניין הכרזתה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס כפורשת מסיעת 'ישראל ביתנו' (חלק 5); החלת הדין על העובדות בעניינו של ח"כ עמיחי שיקלי, הן מבחינת הדין המהותי והן מבחינת הפרוצדורה שיישמה ועדת הכנסת (חלק 6); ולבסוף – סיכום ומסקנות (חלק 7).

2. המסגרת העובדתית

בבחירות לכנסת העשרים וארבע, שהושבעה באפריל 2021, נבחר ח"כ עמיחי שיקלי מטעם מפלגת 'ימינה'. במאי 2021 הודיע כי, בהתאם להתחייבויות המפלגה, ראש המפלגה ובכיריה, לפני הבחירות, יתנגד לממשלת רוטציה של נפתלי בנט עם יאיר לפיד ובהשתתפות מרץ ורע"ם. בהמשך להצהרתו, ב-13 ביוני 2021, במהלך ההצבעה על כינון הממשלה הצביע נגד הקמתה.

ב-5/7/2021 ביקשה הקואליציה להאריך את חוק האזרחות (הוראת שעה), אשר דרך המסננת שלו הלכה והתממשה "זכות השיבה" של ערבים לישראל. עם שני חברי רע"מ הגיעה הקואליציה להסכמה שיימנעו, 59 הצביעו בעד ו-59 התנגדו, שני חברי רע"מ נמנעו וח"כ עמיחי שיקלי הכריע את הכף. ההצבעה הוכרזה כהצבעת אמון בממשלה, אך הממשלה לא נפלה כי להפלתה נדרש רוב של 61.

ב-7 באפריל 2022 פרסמה סיעת ימינה את החלטתה להכריז על ח"כ עמיחי שיקלי כפורש מהסיעה. ב-25 באפריל, במהלך פגרת הכנסת, התכנסה ועדת הכנסת לישיבה דחופה בפגרה. בכך נמנעה ההשתתפות בישיבה מחברי כנסת שלא היו בארץ בעת הפגרה, דוגמת ח"כ שמחה רוטמן, אשר בקשתו לאפשר לו להופיע בפני חברי הוועדה באמצעות שיחת וידאו נדחתה.

את הבקשה הציג בפני הוועדה השר מתן כהנא, שאינו חבר הסיעה לאחר שהתפטר ממנה כדי לפנות מקום לח"כ "נורווגי". יו"ר הוועדה איתן גינזבורג סירב לגלות לח"כ שיקלי ולבא כוחו עו"ד גיא בוסי, מי הם חברי הוועדה שישתתפו בהצבעה (לאחר שמספר חברים בוועדה התחלפו בחברים אחרים שלגביהם היה ברור שיאשרו את ההכרזה). ח"כ גינזבורג גם סירב לגלות האם הוטלה משמעת סיעתית על חברי הוועדה המצביעים, אך יצוין כי ח"כ מירב בן ארי צייצה בטוויטר כי נאלצה להיעדר בשל ביקור שקבעה בצפון הארץ, אך אילו הייתה משתתפת הייתה מצביעה כפי שקבעה סיעתה 'יש עתיד'. היו"ר גם לא שעה לבקשת הפסילה של ח"כ שירלי פינטו ("נורווגית" מסיעת ימינה) אשר כינתה את ח"כ שיקלי "וירוס בכנסת ישראל", וממילא שלא יכלה להגיע לדיון בלב פתוח ובנפש חפצה. בקשתו של עו"ד גיא בוסי כי היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד ארבל אסטרחן, תשיב לבקשה, נדחתה, כשם שנדחו כל יתר השגותיו.

במהלך הישיבה, לאחר הצגת הבקשה של 'ימינה' בידי השר מתן כהנא, הופיעו בפני הוועדה בנוסף לעו"ד בוסי (אשר, מחד גיסא, ח"כ איתן גינזבורג סירב לקצוב מראש את הזמן לדבריו, אך בהמשך קטע אותם), ח"כ שיקלי, וכן חברי כנסת מטעם האופוזיציה שתמכו בעמדתו.

בסופו של יום הדיונים הארוך התכנסה ועדת הכנסת (בהרכב שבעה חברי קואליציה בלבד[i]) לישיבה קצרה ביותר שבה אישרו פה אחד את בקשת 'ימינה'.

3.המסגרת המשפטית

א. זכות היסוד לבחור ולהיבחר

הזכויות הפוליטיות הן שיאו של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית. חופש הביטוי לעמוד בקרן רחוב ולהטיף לדעות הוא חלש וחסר השפעה בהשוואה לחופש להשפיע על עיצוב פניה של המדינה בהליך הפוליטי, בניסוחו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ז"ל (ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, ע"ב 2/84, 15.5.1985, בעמ' 262) –

הזכויות הפוליטיות הן בין חירויות היסוד המכריעות והחשובות ביותר . . . הזכויות הפוליטיות העיקריות הן ארבע אלו: הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הזכות להתכנס לאסיפה או להפגנה והזכות לפנות בעצומה. . .

הגבלתה של הזכות להיבחר מצמצמת לא רק את זכויותיו של מי שמבקש להיבחר אלא גם את זכויותיהם של הבוחרים המבקשים לבחור במועמד לפי העדפתם על יסוד זכות ליהנות באופן שווה עם אחרים ממה שמוקנה לבעלי זכות הבחירה לפי הוראותיו של חוק הבחירות. מבחינת הבוחר יש בהגבלת הזכות להיבחר גם צמצום עקיף של חירות הביטוי, שהרי נשללת ממנו על ידי כך היכולת להתחבר יחד עם אחרים לשם קידום השקפותיו ודעותיו, כפי שהמועמד המבוכר על ידיו היה מציגן.

וכך גם דברי השופט חיים כהן (ירדור נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, ע"ב 1/65, 23/10/65) –

הזכות לבחור ולהיבחר היא אחת מזכויות היסוד של האזרח, לא רק במדינת ישראל (סעיף 6 לחוק יסוד: הכנסת), כי אם בכל מדינה נאורה (ראו סעיף 21 להצהרה האוניברסלית של האומות המאוחדות על זכויות האדם). פשיטא שזכות זו אינה יכולה להילקח או להיפגע מטעם השלטון, אלא בהתאם לחוק, וכך קובע סעיף 29(2) להצהרה האוניברסלית על זכויות האדם:

לא יוטלו מגבלות על זכויותיו וחרויותיו של אדם אלא בחוק, ורק במטרה להבטיח הכרתן ושמירתן של זכויות וחרויות הזולת ולספק את הדרישות הצודקות של המוסר והסדר הציבורי, ושלום הכלל בחברה דמוקרטית.

ואם כי הצהרה זו אינה בגדר משפט בינלאומי מחייב, על כל פנים קובעת היא סטנדרטים מינימליים להתנהגותן התחיקתית של מדינות דמוקרטיות; ובל ניפול אנו מסטנדרטים אלה.

המעמד המיוחד של הזכות לבחור ולהיבחר בא לידי ביטוי בשיטת הבחירות שלנו, בכך שהיא שוריינה בחוק יסוד: הכנסת ולשינויה נדרש רוב מוחלט (61) של חברי הכנסת. כל הגבלה על זכות היסוד חייבת להתפרש בצמצום, ולשם כך די שנעיין בפרשנות המצמצמת עד מאוד שנתן בית המשפט העליון לסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אשר באמצעותו ביקשה הכנסת למנוע את הזכות להיבחר ממי שבמעשיו, לרבות התבטאויותיו במפורש או במשתמע, שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או תומך במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל. בפועל, בפסקי הדין האלה רוקן בית המשפט העליון מתוכן את הוראת סעיף 7א כדי שחלילה לא תישלל הזכות להיבחר ממי שהכנסת בפירוש ביקשה למנוע זכות זאת בחוק מפורש שאינו משתמע לשתי פנים.[ii]

ב. הוראות החוק לעניין פרישה מסיעה

ההוראות הרלוונטיות נמצאות בחוק יסוד: הכנסת, בחוק הכנסת, תשנ"ד-1994, ובחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969.

סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת. סייג למועמדות חבר הכנסת שפרש מסיעתו (תיקון מס' 12) תשנ"א-1991

– חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת.

הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק.

– לעניין סעיף זה –

"פרישה מסיעה" – לרבות הצבעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בעניין הבעת אמון לממשלה או אי-אמון בה; ואולם הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעת הצבעתו;

"תמורה" – במישרין או בעקיפין, בהבטחה או בהתחייבות לעתיד, לרבות הבטחת מקום ברשימת מועמדים לכנסת, או מינוי חבר הכנסת עצמו או אדם אחר לתפקיד כלשהו.

סעיף 61 לחוק הכנסת. פרישה מסיעה (תיקון מס' 18) תשס"ד-2004

– פרש חבר הכנסת מסיעתו שלא במסגרת התפלגות, תקבע ועדת הכנסת בישיבה שבסמוך לאחר הפרישה ולאחר שנתנה לחבר הכנסת הזדמנות להשמיע את טענותיו, את דבר פרישתו, וכן את השינוי במספר חברי אותה סיעה.

– לא תקבע ועדת הכנסת כי חבר הכנסת פרש מסיעתו אלא לאחר שבדקה את העובדות הנוגעות לפרישתו ומצאה כי נתקיימו המבחנים שנקבעו בסעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת.

– על החלטת ועדת הכנסת על פי סעיף זה, רשאי חבר הכנסת לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, שידון בערעור בשלושה.

– חבר הכנסת שוועדת הכנסת הודיעה על פרישתו, לא יצורף לסיעה כלשהי בתקופת כהונתה של אותה הכנסת.

סעיף 57א לחוק הבחירות לכנסת. איסור הסכמים בדבר רשימות מועמדים (תיקון מס' 22), תשנ"א-1991

לא ייעשה הסכם ולא תינתן התחייבות הבאים להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לחבר כנסת מסוים או לקבוצת אנשים, אלא לאחר היום ה-90 שלפני יום הבחירות לכנסת.

4.ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת

בעת שהצעת החוק (תיקון מס' 12 לחוק היסוד) הובאה לקריאה שניה ושלישית לכנסת, הציגו ועדת הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט, שדנו בהצעת החוק במשותף, שתי תפיסות יסוד בפני חברי הכנסת:[iii]

תפיסה אחת אמרה כי אם חבר כנסת פורש מסיעתו נראה אותו כמי שמתפטר מהכנסת. תפיסה אחרת אמרה: לא, גם אם חבר כנסת פורש מסיעתו לא נראה אותו כמתפטר, אבל נקבע תוצאות כאלה, נקבע סנקציות כאלה שיבטיחו שהוא לא יוכל להשיג תמורת זאת הנאה או טובת הנאה אישית. ועדת הכנסת וועדת החוקה קיבלו את התפיסה השניה.

ליתר ביטחון, כפי שציין ח"כ אוריאל לין, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, הוחלט להביא את שתי הגרסאות להכרעת מליאת הכנסת. גרסה א' אומרת שדי בכך שחבר הכנסת הצביע בהצבעת אי-אמון או אמון בניגוד לעמדת סיעתו. גרסה ב' אומרת שאם הוא הצביע בניגוד לעמדת סיעתו בשאלת אמון או אי-אמון הוא לא ייחשב כמי שפרש מסיעה אם הוא לא קיבל תמורה. אם לא קיבל תמורה עבור הצבעת אי-אמון או אמון – לא מוטלת עליו שום סנקציה.

ח"כ פרופ' אמנון רובינשטיין, שתמך בגרסה ב', הוסיף כי לחוק אין מקביל בשום פרלמנט בעולם והכנסת נאלצה לקבלו כדי לענות על מצב בלתי אפשרי, אך להרחיק מעבר לגרסה ב' נראה לו, כדבריו, קצת מסוכן. גם חברי כנסת אחרים הביעו את החשש שאם תתקבל גרסה א' יהפכו חברי הכנסת לרובוטים, חותמות גומי, גם כאשר על הפרק עומדת סוגיה שנראית לחבר הכנסת הרת גורל והוא מרגיש חובה לפעול על פי צו מצפונו. את הסנקציות הדרקוניות – לפיהן חבר כנסת פורש לא יוכל להצטרף לסיעה אחרת בכנסת; לא יוכל בתקופת אותה כנסת להיות שר או סגן שר; לא יוכל ליהנות ממימון של הוצאות שוטפות; ובבחירות הבאות לא יוכל להצטרף לרשימה של אחת מסיעות הבית של הכנסת היוצאת – יש לשמור לאלה המבקשים לפרוש תמורת מעשה שהוא שוחד, קניית אנשים תמורת טובות הנאה אישיות.

בסופו של הדיון התקבלה גרסה ב' על ידי הכנסת ברוב אדיר – בקריאה השנייה 86 בעד ו-1 נמנע, ובקריאה השלישית – 82 תומכים, 2 נגד ו-2 נמנעים.

יוער כי סעיף 57א לחוק הבחירות, שאף הוא הוכנס על ידי הכנסת ב-1991, כתיקון עקיף לתיקון מס' 12, מצביע על כך שבתשעים הימים שלפני יום הבחירות לכנסת, כאשר אין עוד חשש לקניית אנשים תמורת טובות הנאה אישיות, מותר לחברי הכנסת ליצור חיבורים חדשים, להבטיח מקום ולעשות הסכמים לעבור בין מפלגות.

5. הכרזת ועדת הכנסת על ח"כ אורלי לוי-אבקסיס כפורשת

ביום 15 במרס 2017 אישרה ועדת הכנסת את בקשתה של סיעת 'ישראל ביתנו' להכריז על ח"כ אורלי לוי-אבקסיס כפורשת.

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס הודיעה על פרישתה מסיעת 'ישראל ביתנו'. אמנם היא לא קיבלה תמורה חלף פרישתה אך, מאחר שהיא עצמה הודיעה על פרישתה, ממילא שהתפקיד שנותר לוועדת הכנסת היה כמעט הצהרתי.

במהלך הדיון, הביע היועץ המשפטי לכנסת עו"ד אייל ינון את דעתו כי "מקרה זה עומד במבחנים הכמותיים והאיכותיים הנדרשים לצורך הכרזה על ח"כ כ'פורש'. חה"כ אורלי לוי-אבקסיס באופן עצמאי ובמנותק מסיעת 'ישראל ביתנו', מצביעה בהצבעות רבות שלא לפי עמדת הסיעה, ואינה רואה את עצמה מחויבת להחלטות הסיעה ולמשמעת הקואליציונית".

לדעתו של היועץ המשפטי, המרחיבה עד מאוד את הפירוש של סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, אין יסוד, לא בלשון החוק ולא בהיסטוריה החקיקתית. ואולם, כאמור, לאחר שח"כ לוי-אבקסיס הודיעה כי פרשה, לא הייתה לחוות דעתו משמעות נוספת. ממילא, מאחר שח"כ לוי-אבקסיס לא הגישה ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי, אין במקרה שלה כדי ללמד על עניינו של ח"כ שיקלי.

6. החלת הדין על העובדות בעניינו של ח"כ עמיחי שיקלי

א. ההיבט המהותי

הזכות להיבחר ולבחור היא זכות יסוד, ומשום כך כל פגיעה בה מצריכה הוראת חוק מפורשת, שאותה יש לפרש בצמצום.

לשונו של סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת ברורה. ח"כ יוכרז כפורש אם פרש מרצונו. אם לא עשה כן, הוסיף החוק אפשרות נוספת ("לרבות") מצב בו חבר הכנסת הצביעה במליאת הכנסת שלא בהתאם לעמדת הסיעה בעניין הבעת אמון לממשלה או אי-אמון בה.

ואולם לכלל זה קבעה הכנסת חריג – "הצבעה כאמור לא תיחשב כפרישה אם חבר הכנסת לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו".

אין מחלוקת בענייננו שח"כ עמיחי שיקלי לא קיבל כל תמורה בעד הצבעתו. הוא פעל כפי שפעל לאחר שיו"ר סיעת 'ימינה' וחברים אחרים בסיעה התנערו ממצע הסיעה ומכל ההתחייבויות שנתנו בפומבי לציבור הבוחרים, שלא יקימו בשום אופן קואליציה עם סיעות רע"ם ומרץ וכי לא יעשו קואליציה עם "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד, אשר כתוצאה ממנה הוא יהיה ראש ממשלה, או ראש ממשלה חליפי. לא קרה בהיסטוריה של מדינת ישראל מצב בו מפלגה התנערה באופן מוחלט כל כך מכל ההבטחות שנתנה לבוחריה.

ח"כ עמיחי שיקלי, שנשאר נאמן למצע ולהתחייבויות הסיעה לבוחריה, הועמד בפני הברירה הבלתי אפשרית לפעול בניגוד לצו מצפונו, ואת זאת לא היה מסוגל לעשות. הוא נשאר אפוא בכנסת והצביע בהתאם לצו מצפונו.

בא כוחו, עו"ד גיא בוסי, אף ציין בפני הוועדה כי נפתלי בנט הציע לשיקלי כל דבר מחוץ לכנסת. כלומר, ההצעות למתן תמורה הגיעו דווקא מהסיעה המבקשת להכריז עליו כפורש.

בראי ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 6א, ברור כי לא היה מקום להכריז על ח"כ עמיחי שיקלי כפורש. אדרבה! הפורשים האמיתיים הם נפתלי בנט, איילת שקד, מתן כהנא וחבריהם שפעלו בניגוד גמור להתחייבויותיהם כלפי ציבור הבוחרים, לא בנושאים כאלה או אחרים שלגביהם היה עליהם להתפשר, אלא ויתור מוחלט על כל האידאולוגיה שבשמה נבחרו.

ב. ההיבט הפרוצדורלי

סעיף 61(א) לחוק הכנסת קובע כי "פרש חבר הכנסת שלא במסגרת התפלגות, תקבע ועדת הכנסת בישיבה שבסמוך לאחר הפרישה ולאחר שנתנה לחבר הכנסת הזדמנות להשמיע את טענותיו, את דבר פרישתו". ההצבעות הרלוונטיות של ח"כ שיקלי נעשו חודשים רבים לפני ישיבת הוועדה, ומשום כך הוראת סעיף 61(א) לא קוימה. במהלך הדיון טענה עו"ד ארבל אסטרחן, מהייעוץ המשפטי של הכנסת, כי היה רצף של התבטאויות של שיקלי, אך כאמור, על פי לשון הסעיף, אלה אינן רלוונטיות להוראת הסעיף, מה עוד שהן אפילו לא נבחנו בפני הוועדה.

לעו"ד גיא בוסי ניתנה ההזדמנות רק לעמוד על כמה מהן, דוגמת בקשתו של ח"כ שיקלי כי יו"ר האופוזיציה וראש גוש הימין בכנסת, ח"כ בנימין נתניהו, יברך אותו לאחר נאום הבכורה שלו, דברים שאמר ח"כ שיקלי בראיון ברדיו וכל כיו"ב, עניינים שדבר אין להם עם הוראת סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת.

סעיף 61(ב) לחוק הכנסת קובע כי "לא תקבע ועדת הכנסת כי חבר הכנסת פרש מסיעתו, אלא לאחר שבדקה את העובדות הנוגעות לפרישתו ומצאה כי נתקיימו המבחנים שנקבעו בסעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת".

הישיבה של שבעת חברי הקואליציה הייתה קצרה ביותר. על פני הדברים הדיון הארוך בוועדת הכנסת היה מיותר, מפני שכפי שפיה של ח"כ מירב בן ארי ענה בה, הוטלה משמעת סיעתית, ומי שלא היה מובטח שיתמוך בבקשה – הוחלף בח"כ לגביו לא היה ספק. יתר על כן, ח"כ בני בגין שבעת הדיון על תיקון מספר 12 בקריאה השנייה והשלישית תמך בגרסה השנייה, שהתקבלה, הצביע כעת בדיוק ההפך מכפי שביקש שהוראת החוק תתפרש, בעת שהחוק תוקן. גם העובדה שח"כ שירלי פינטו הורשתה להשתתף בהצבעה, לאחר שכינתה את ח"כ שיקלי "וירוס בכנסת", בעייתית ביותר.

מאחר שלא פורסם פרוטוקול של הדיון בוועדה בעת קבלת ההחלטה, אין לדעת אם התקיים כלל דיון, אם הוועדה בדקה את העובדות ואם חבריה מצאו כי אכן התקיימו המבחנים האמורים בסעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, קודם להצבעה.

7.סיכום ומסקנות

מהדיון עולות המסקנות הבאות:

א. הזכות להיבחר ולבחור היא זכות יסוד, ומשום כך כל פגיעה בה מצריכה הוראת חוק מפורשת, שאותה יש לפרש בצמצום.

ב. לשונו של סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת ברורה, ועל פיו לא היה מקום להכריז על ח"כ עמיחי שיקלי כפורש. הוא לא הודיע על פרישתו והצבעות האמון שלו במליאת הכנסת נעשו ללא תמורה. מההיסטוריה החקיקתית של הסעיף עולה כי מניעת התופעה שבה ח"כ משנה את נאמנותו הפוליטית כדי להפיק תועלת אישית, היתה ביסוד החקיקה של סעיף 6א, שבא למנוע קבלת שוחד פוליטי.

ג. לא ח"כ עמיחי שיקלי פרש מסיעת 'ימינה', אלא יו"ר הסיעה, נפתלי בנט, וההולכים אחריו הם שפרשו ממצע המפלגה ומכל הבטחה שנתנו לבוחרים, במידה שמעולם לא נראתה כמותה בישראל, מפלגה שהתפשטה מכל הערכים, האידאולוגיה וההבטחות שהציגה לציבור בוחריה. נושאה של הצעת החוק בתיקון מס' 12 היה "מעילה באמון הבוחר". אין מעילה גדולה מזאת באמון הבוחר.

ד. הדיון בוועדת הכנסת בהדחתו של ח"כ עמיחי שיקלי היה פגום הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הפרוצדורלית.

ה. החלטת הוועדה מסוכנת לעתיד המשטר הדמוקרטי בישראל מאחר שהיא מגשימה בדיוק את החשש שהעלו חברי הכנסת בעת הדיון בקריאה השנייה והשלישית, שאם יתקבל פירוש המאפשר הכרזה על חבר כנסת כפורש, גם אם לא קיבל כל תמורה בגין הצבעת אמון או אי אמון, יהפכו חברי הכנסת לרובוטים, חותמות גומי, גם כאשר על הפרק עומדת סוגיה שנראית לחבר הכנסת הרת גורל והוא מרגיש חובה לפעול על פי צו מצפונו.

ו. נותר לקוות שבית המשפט המחוזי, בבואו לדון בערעור שיגיש ח"כ עמיחי שיקלי, יפסוק על פי הוראת סעיף 6א, כפי שחברי הכנסת שחוקקו אותו הבינו אותו בעת שהחקיקה התקבלה, תוך הבנה כי, מאחר שמדובר בפגיעה בזכות היסוד לבחור ולהיבחר, יש צורך בהוראת חוק מפורשת, אותה יש לפרש בצמצום.

---

[i] דיון באופן בו ביקשה הקואליציה לאייש את ועדות הכנסת, שלא לפי גודל הסיעות, דבר שהביא להחרמת הוועדות על ידי האופוזיציה, חורג ממאמר זה. יוער רק כי בג"ץ, שבכנסת קודמת גילה עניין רב בהרכב הוועדה לביקורת המדינה, משך את ידיו מהעיסוק בנושא זה בכנסת הנוכחית – בג"ץ 5258/21 דוד ביטן נ' הכנסת (25/10/2021).

[ii] ראו שמחה רוטמן, מפלגת בג"ץ (סלע מאיר 2019), פרק ד': בג"ץ מכניס את בשארה לכנסת, עמ' 119 ואילך; לעניין הדיון בפסילת ח"כ היבא יזבק, שזכותה להיבחר נשללה על ידי ועדת הבחירות המרכזית אך אושרה לאחר מכן על ידי בית המשפט העליון ב-א"ב 852/20, ע"ב 922/20, ראו אמיר לוי, "בג"ץ שוב מתעלם מחוקי יסוד, הגיע הזמן לשינוי בחירת השופטים" (אתר מידה, 10/02/2020).

[iii] דברי הכנסת, הישיבה המאתיים ושישים ושש של הכנסת השתים-עשרה (12 בפברואר 1991).

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: