“בג”ץ שוב מתעלם מחוקי יסוד, הגיע הזמן לשינוי בחירת השופטים”

עו”ד שמחה רוטמן בעקבות החלטת בהמ”ש לאפשר את התמודדות היבא יזבק לכנסת: “המשחק מכור מראש. זה מצב דמוקרטי לא-תקין שנבחרי הציבור צריכים לטפל בו”

השבעת שופטי העליון בבית הנשיא | דוברות בית הנשיא

האם הגיעה העת לשינוי באופן בחירת השופטים בישראל? עו”ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה ומחבר הספר ‘מפלגת בג”ץ’, אומר בשיחה עם ‘מידה’ בעקבות פסק הדין שניתן אמש בעניינה של היבא יזבק כי “ראינו באופן בולט אתמול החלוקה בין שופטים שמונו על ידי שרת המשפטים הקודמת לבין אלו שמונו על ידי מי שהייתה בתפקיד לפניה”. לדבריו, “זאת חלוקה שמראה שוב באופן ברור לכל מי שעדיין חי באשליות של “שפיטה מקצועית” ששפיטה בנושאים ערכיים פשוט לא יכולה להיות מקצועית. מאחר שסעיף 7א’ לחוק יסוד הכנסת שעוסק בעילות לפסילת מועמדים מהתמודדות בבחירות לא מציג שאלה משפטית אלא בעיקר שאלה של תפיסת עולם וערכים, אז ברור שאם בית משפט עליון דן בסוגיה הזו תהיה השפעה לזהות השופטים. ואם בית המשפט מחליט שהוא דן בסוגיות ערכיות כאלה, גם דרך מינוי השופטים הופכת לשאלה קריטית”.

איך פותרים את הבעיה הזאת?

“אפשרות אחת, כפי שבית המשפט נהג בעבר עד שנות השמונים, היא להתרחק כמו מאש בעיסוק בסוגיות ערכיות, וכאשר הכנסת מכריחה אותו בכל זאת לדון בכך כמו במקרה של פסילת מועמדים לבחירות, בית המשפט צריך להחזיר את הכדור למגרש הפוליטי. אני בעד השיטה הזו, כי אנחנו כבר יודעים ששום דבר טוב לא יוצא מעיסוק של שופטים בסוגיות פוליטיות. אבל מאחר שאת הגלגל הזה יהיה קשה מאוד להחזיר לאחור, צריך לפחות לדאוג לכך ששיטת מינוי השופטים תשקף את העובדה שהם עוסקים בשאלות ערכיות, ותהיה שיטת מינוי דמוקרטית כמו ברוב המדינות בעולם”.

איזו שיטה למשל?

“זו יכולה להיות שיטה שבה שר המשפטים מציע מועמד והכנסת מאשרת, או שעורכים שימוע בפני ועדה של כנסת שמשקפת את הרכב הסיעות ומצביעה בעניין. היו גם הצעות לקבוע שבתיקים חשובים כל שופטי העליון ישבו בדיון, או שבשביל שבית המשפט יוכל לבטל חוקים יהיה צורך בהכרעה פה אחד. בכל מקרה ברור שהשיטה הקיימת כיום שבה מממנים שופטים על בסיס מקצועי כביכול היא לא הגיונית כאשר אותם שופטים דנים בשאלות ערכיות, והפרשות האחרונות מעידות שגם “המינויים המקצועיים” אינם נקיים מספקות. איזה מקצוע מאפשר לך לדעת מה זה “דמוקרטי” או מה זה “סביר ומידתי”? כל המושגים האלה קשורים לעולם הערכים האישי שכל שופט מגיע איתו מהבית”.

נשיאת העליון אסתר חיות אמרה אתמול שהשיטה טובה וזה לא הזמן לדון בה

“זה בדיוק הזמן לדבר על שיטת מינוי השופטים. דווקא בפסקי הדין האחרונים היה אפשר לראות כאמור חלוקה ברורה בין שופטים שמונו בתקופה כזו או אחרת. זה עוד סימן לכך שבית המשפט מורכב ברובו מאנשים שמבחינה פוליטית הם מיעוט היום, והם מנציחים למעשה את שליטת המיעוט בסוגיות קריטיות. זה לא מצב דמוקרטי תקין”.

בהקשר הזה, עו”ד רוטמן מספר כי לא הופתע כלל מפסק הדין אמש שביטל את החלטת ועדת הבחירות ואישר את התמודדה של היבא יזבק לכנסת, למרות דברי השבח שחלקה למחבלים. “אם את עזמי באשרה וחנין זועבי שעשו מעשים חמורים בהרבה בית המשפט הכניס לכנסת, אז היבא יזבק היא זבוב קיר לא מזיק לידם”, הוא אומר ומוסיף: “הדבר היחיד שאולי קצת הפתיע הייתה העובדה שהשופטים נחלקו בדעותיהם, אולי כחלק מהמשחק הפוליטי כדי להראות שבכל זאת יש שם איזו תזוזה”.

ח”כ יזבק | צילום מסך

התוצאה הייתה קבועה מראש?

“לדעתי התוצאה הייתה ידועה מראש, ומה שנשאר זה רק לראות איך השופטים יצדיקו את זה הפעם ומי מהם יתבטא בצורה אפולוגטית יותר או פחות. במקרה הספציפי של יזבק החוק הוא ברור ואם שופטי העליון היו פוסקים לפי החוק היא לא הייתה מתמודדת לכנסת, אבל פסק הדין הזה הוא פשוט המשך של מסורת התעלמות מהחוק מצד בית המשפט. אני אהיה מופתע כשבית המשפט העליון כן יתייחס לחוק ברצינות”.

למעשה בית המשפט מתעלם פה במפורש מחוק יסוד

“לצערי זו ממש לא הפעם הראשונה שבית המשפט מרשה לעצמו להתעלם מחוקי יסוד, כמו שעשה כאשר החליט לנהל דיון בנוגע לחוק הלאום, או כמו שדן בעתירות בשאלה האם ראש ממשלה יכול לכהן עם כתב אישום, למרות שחוק היסוד ברור מאוד בנקודה הזו.  במקרים כאלה נבחרי הציבור צריכים לומר לבית המשפט: אם אתה לא כפוף לחוק כמו כולם אז אנחנו לא כפופים לך. זו אמירה רדיקלית כביכול אבל היא מאוד הגיונית, בדיוק כמו שהשר אוחנה אמר ליועמ”ש שהוא מוכן להקשיב לחוות הדעות שלו רק אם הן מבוססות על החוק”.

איזו השפעה יש לקביעת הרכב השופטים שדנים בתיק מסוים?

“זאת נקודה שחשוב לדבר עליה בהקשר הזה, מעבר להחלטות השופטים עצמן. ברור שאם היה ההרכב בפסק הדין של יזבק היה שונה והיו דנים בו למשל השופטים וילנר או שטיין, אז התוצאה הייתה אמורה להיות שונה. מי שקובע את ההרכבים קובע למעשה את התוצאה. אם זה המצב, אז בואו נפסיק לפחות להיתמם ולחשוב שיש פה החלטות דמוקרטיות ולא משחק מכור מראש. הסמכות הזו שנמצאת בידי נשיאת העליון היא בעצם השליטה האמיתית במדינה, וזו עוד סיבה טובה להפוך את שיטת בחירת השופטים לדמוקרטית. אני מאוד מקווה שאחרי הבחירות הקרובות נבחרי הציבור שלנו יתחילו להתייחס לנושא הזה ברצינות ולטפל בו”.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

30 תגובות למאמר

  1. הגיע הזמן להתעורר!!!!

    The courts have gradually abandoned their proper role of policing the structural limits on government and NEUTRALLY interpreting the laws and provisions without PERSONAL BIAS.

    Judicial activism occurs when judges decline to apply the laws according to their original public meaning or ignore binding precedent and instead decide cases based on PERSONAL PREFERENCES.

    Labeling as “activist” a decision that fails to meet this standard does not express policy disagreement with the outcome; it expresses disagreement with the judge’s conception of his or her role in our democratic system.

    Courts have an essential role of policing the structural limits on government and NEUTRALLY interpreting the law.
    Judicial activism occurs when judges decide cases based on their PERSONAL PREFERENCES and in spite of the law, statutes and applicable precedent.
    Judges are not charged with deciding whether a law leads to good or bad results, but with whether it VIOLATES the law.

    1. +++ נקודה! צודק במיליון אחוז…
      קבל…. The job of a judge is to INTERPRET the law, NOT make law!
      התפקיד של השופט = לפרש את החוק, לא להמציא חוקים לפי הצד הפוליטי שלו/שלה!

  2. פס”ד בלתי חוקי בעליל.
    משרד המשפטים צריך לבטל פסקי דין בלתי חוקיים בעליל באמצעות ועדה מתאימה.
    העם הוא הריבון

    1. שנוי שיטת בחירת השופטים יוכל להביא לשנוי באופיו השמאלני של הרכב השופטים רק בטווח הארוך של מספר שנים.
      נחוץ שינוי מהיר וזה יוכל לקרות רק אם תהייה ממשלה ימנית נחושה ומנהיג נחוש להובלת שנוי,שתחוקק חוקי יסוד שיקבעו במפורש את סמכויותיו ומגבלותיו של ביהמ”ש העליון.
      צעד דרסטי יותר הוא שהממשלה מכריזה כי היא לא תציית לפסיקה בלתי חוקית של הבג”צ.

  3. פסיקות בג”ץ תכובדנה אם הרכב השופטים במותב יהיה לפי שעור בני שבטיהם באוכלוסייה (חצי מהם מ”השפויים והנאורים” / “אנשי האור שלוחמים באנשי החשך”, ושאר השופטים משאר השבטים).

    1. לבד זה לא יספיק. כל עוד נשיא בית המשפט קובע את ההרכב הוא עדיין יוכל למצוא הרכב בו הרוב יהיו מהמחנה הרצוי לו.
      לכן צריך שילוב בין פיזור עמדות השופטים לפי הסיעות בכנסת(וגם זה צריך להתעדכן אחרי כל בחירות כי דברים משתנים) ושל חיוב לידון בחוקים בהרכב מלא.

  4. חוק יסוד הכנסת ברור ואינו דורש פרשנות, גם לא מדובר בחוקי הפיזיקה – יש מסה קריטית או אין מסה קריטית, להלן סעיף 7א(3):
    7א. (א) רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
    (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
    (2) הסתה לגזענות;
    (3) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.

  5. לבטל את בג”ץ
    אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.

    לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. בג”ץ גם החליט על דעת עצמו על הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו. בית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.

    באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג”צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. בג”ץ בדרך כלל אינו עושה כאשר מדובר באזרחים ישראלים פרטיים רגילים ואם לא די בכך אף קונס אותם קשות. בג”ץ עושה ועוד איך כאשר מדובר בנושאים מדיניים וכאשר מדובר באזרחים לא ישראלים ואף באויבים. על הכנסת להיות יותר גדולה ומטפלת באזרחים הפונים אליה. אסור שחברי כנסת יהיו גם בממשלה על הכנסת לפקח על הממשלה. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.

  6. ומדוע לדעת הכותב את הגלגל קשה מאו להחזיר לאחור?? אפשר ואפשר ישנה הצעה לחוק הפרדת הרשויות חוק שהיה צריך להיות מזמן. אפשר בעזרת חוק לאסור על בית המשפט לעסוק בסוגיות ערכיות כאלו ומי שבכל זאת מתעקש מפוטר מייד ללא פיצוי וללא גמלא! שיטת בחירת השופטים היא ממלא קלוקלת ויש להפוך אותה לדמוקרטית יותר.
    בישראל בניגוד לכל מקום אחר בעולם שופטים נבחרים על ידי שופטים אחרים. עד לא מזמן לא היו נבחרי ציבור שהשתתפו בבחירה. בעבר הלא רחוק גם לא היו כל נציגי צבור שהשתתפו בבחירה. קנה המידה לבחירת שופטים היה חסוי, גם חברי כנסת לא ידעו על פי מה מועמד נבחר לשופט. על כך אמרו שופטים: “מכירים אותו”. מה שברור שבנפוטיזם ובפרוטקציוניזם הקיים בבית המשפט בני ונכדי שופטים שנבחרים ודאי מוכרים וכך גם בני עמדות פוליטיות זהות בעלי יחסים בתוך המקצוע.

    עם קום המדינה כאשר החלו להרכיב את בית המשפט העליון, הייתה בתוקף פקודת בתי המשפט המועמדים לכהונת שופט הוצעו על ידי שר המשפטים, אושרו על ידי הממשלה, ואז אושרו סופית בכנסת – שיטה המתאימה למדינה דמוקרטית. אלא שבהמשך שר המשפטים הראשון פנחס רוזן חיבר ביחד עם נשיא בית המשפט העליון משה זמורה, הוא שהיה לא אחר משותפו לשעבר במשרד עורכי דין את רשימת המועמדים לשופטי בית המשפט העליון ללא כל התיעצות עם נציגי ציבור. לאחר שקמה ועדה לבחירת שופטים השופט מאיר שמגר בשנת 1978 הביא להרחבת מספר השופטים בוועדה בטוענה של חיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. 1996אהרן ברק – השופט הפוליטי ניסה לשכנע שאין דבר הרסני יותר מהנהגת פיקוח דמוקרטי על בחירת השופטים בטוענת פוליטיזציה.

    הועדה לבחירת שופטים כיום מונה תשעה חברים. למראית עין יש נציגים מקבוצות שונות. חברי הוועדה הם: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים מבית המשפט העליון(3) – נציג אחד יותר מלכל קבוצה אחרת. לכל החלטה דרושים רוב של שבעה מתוך התשעה. כך ששופטים מהווים גוש חוסם בנוסף יש להם גם זכות וטו שאין לשאר, כך יכולים לבטל כל החלטה. שני נציגים של לשכת עורכי הדין. רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים – שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין – (5) אינם נבחרי ציבור, ואינם אחראים כלפיו. שני השופטים מלבד נשיא בית המשפט העליון, בדרך כלל מצביעים לפי רצון נשיא שבחר בם, עורכי הדין תלויים מקצועית בשופטים, ועל כן נוטים הם לרצותם. כך לפחות חמישה מצביעים בהתאם לרצון הממסד המשפטי, שר המשפטים, שר המשפטים הוא בדרך כלל עורך דין הנאמן לממסד המשפטי יותר מאשר לעמדות הממשלה והכנסת ולערכיו של ציבור הבוחרים. דבר זה בולט במיוחד כאשר שר המשפטים הוא גם עורך דין המיצג לקוחות בבית משפט וגם איננו כלל נבחר ציבור. כך שבדרך כלל לפחות ששה (6) מתוך תשעת חברי הועדה מצביעים לפי רצון הממסד המשפטי. ושר נוסף שהממשלה ממנה(2) שני חברי כנסת (2). נוסף על כך שני החברי כנסת הם אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה בדרך כלל מצביעים באופן שונה אחד מהם עשוי להצביע ביחד עם הממסד המשפטי (7). שליטת הממסד המשפטי בולטת ולנציגי ציבור אין כוח לקבוע. נשיאת בית המשפט העלין טענה שהרכב הועדה מכיל “בדיוק את האיזונים והבלמים הדרושים…. איזונים? ההחלטות “מתאזנות” לפי רצון השופטים! בלמים? בית המשפט בולם את רצונות הצבור! אלא בהיות שליטת בית המשפט כה מובנת יש הסבר אחר “עצמאות בית המשפט”.
    בית המשפט כיום “עצמאי” מכל מחויבות לציבור מכל נאמנות לעמו ולמדינתו.

  7. בראש ובראשונה צריך לתקן את הביקורת על בג”ץ. אופן בחירת השופטים רק בעדיפות שניה.
    כששופטים ידעו שהם יתנו את הדין על ההטיות, הם יזהרו מספיק כדי שהשקפת עולמם לא תוכל להזיק אפילו קרוב למצב הנוכחי.

    הדרך לעשות זאת, להכיר בכך שישנה בעיה בפקולטות ללימודי משפט שהן גורמות לשינוי של ממש באופן החשיבה של בוגריהן ולכן יוצרות חוסר התאמה בינם לבין ההגיון של האדם הפשוט ברחוב. ולכן כל עוד, ראשי הפקולטות לא מצליחים להציע פתרון-יש לוודא שהממונה על בתי המשפט לא רק שלא יהיה שופט בעצמו אלא שבמשרדו לא יוכלו לעבוד אנשי משפט בכלל.

    1. כבר מכירים בזה. אבל הלכו עם זה למסקנות הפוכות לגמרי:
      -זו הסיבה שבארץ(בניגוד לשאר העולם) מינוי שופטים נעשה בעיקר על פי דעת שופטים אחרים.
      -זו הסיבה שהממונה על בתי המשפט הוא שופט עליון לשעבר למרות שאין חוק שמחייב את זה.
      -זו הסיבה שמקפידים שבראש כל ועדה ממלכתית וכן בראש משרד מבקר המדינה יעמוד שופט.
      -זו הסיבה שעקרון האיזונים והבלמים לא כולל שום בלמים על בג״ץ.
      -זו הסיבה שאפילו הח״כים שחוקקו חוק כזה או אחר לא מוסמכים לפרש אותו.

      ההנחה היא שהחשיבה היא שונה והחשיבה של השופטים היא הצודקת בעוד שרובנו טיפשים שלא מסוגלים להבין, לפרש או להחליט נכון.

    2. לשלם על מעשיהם???
      לשופטים בישראל חסינות מוחלטת מותר להם הכל
      במדינות העולם מלבד ישראל חסינות השופטים הינה מוגבלת. למשל בארצות הברית. שם, מתדיין שרואה עצמו נפגע יכול להגיש תביעה נגד השופט אשר חסינותו לא תעמוד לו. בישראל חסינות השופטים הינה מוחלטת גם אם החלטה שפוטית נתנה מתוך רשלנות, זדון או מניעים מושחתים, אין לנפגע כל אפשרות להגיש תביעה נגד שופט. חסינות כזו הינה כפירה בשויון ופגיעה קשה בניזוק. ככלל לכל עובדי הציבור במדינה ישנה חסינות לאלו כמה טעמים: בחשש מפני 1. הרתעת יתר ולפגיעה קשה בתפקוד עובדי השירות הציבורי, 2 שיבוש בפעולת ולריבוי תביעות סרק ואיבוד זמן ומשאבים. 3. עיוות שיקול הדעת. 4. עומס כבד על הקופה הציבורית והצפת בתי המשפט בתביעות 5. רצון לשמור על כבוד הדדי בין הרשויות. כאן מתבקשת החלטת רשות שיפוטית אחת בעניין החלטה שנתנה רשות שיפוטית אחרת.——-
      לעובדי ציבור הוענקה חסינות חלקית שאינה כוללת התרשלות. לבתי המשפט הוענקה חסינות מלאה. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין “אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט” לרבות בורר – חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל אף פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו”.——–
      בישראל נהנתה הרשות השופטת מאמון מלא. אך האם תוצאת אמון זה צריכה להיות מתן זכויות לרשות השופטת בלא הטלת החובות המוטלות על כל עובד ציבור אחר? נראה שהוחלט לנצל לרעה את האמון שנתנו אזרחי ישראל בבית המשפט, לאמור אם אזרחי ישראל נותנים אמון בבית המשפט הוא יכול להרשות לעצמו מה שבתי משפט בארצות אחרות לא יעלו על הדעת. על סמך מה נתנו את אותו אמון מלא? נראה שלא מתוך ידע על תפקודה כי המידע היה מועט מאוד. מדינה לא מפותחת זו התאפינה בחוסר מידע לציבור. נראה שבזכות האתוס הציוני,”אנו בארץ לבנות ולהבנות בה”. מי היה מעלה על הדעת שלאחר אלפיים שנות גלות לאחר מה שעבר על עמנו יהיו אלו שופטים מתוכנו אשר ינהגו כשטנים. במדינה צעירה שאוכלוסיתה ברובה חסרת תודעה דמוקרטית ורוב מדינאיה חסרי ידע מהי דמוקרטיה, לשופטים עזות מצח לדרוש ככל העולה על רוחם, וכמשפטנים להכין את הדרך לשליטה מוחלטת לחוסר מחויבות כלפ הציבור. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן (פרוגרסיבים, ליברלים עצמאיים) אשר כהן ארבע עשרה שנה כמעט ברציפות. עשה כל שנתבקש על ידי שופטים וכך הביא בשנת 1959 בפני הכנסת את החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים. הוא הרשה לעצמו להצהיר: “ברורה חשיבות העקרון של אי תלות השופטים, סעיף 13 לחוק השופטים, תשי”ג-1953. הקובע: “אין על השופט מרות זולת מרות החוק”, “להבטיח את אי תלותה של הרשות השופטת בכל רשות אחרת במדינה. ….. להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים. אולם באותה המידה חשובה חסינות השופטים לא רק בפני ידן של שאר הרשויות במדינה, אלא גם מפני תוצאות אפשרויות של הכרעותיהם ופסקי דינם”. לדעתו כפי שהתבטא: “אין ספק כי הצדק עשוי להיפגע, והאומץ הדרוש לשם חריצת משפט אולי ייעדר, אם יעמוד השופט מול האיום בהסקת מסקנות לרעתו מפסק דינו או ממעשים אחרים שהוא עושה תוך כדי מילוי תפקידו השיפוטי”… ——————————————————————-

      השר פנחס רוזן טען שאם שופטים יעמדו בפני איום לתביעה נגדם במידה וישפטו שלא כהלכה יפגע הצדק! וכי ניתן להעלות על הדעת טענה יותר מופרכת מזו? אם יתבעו על שפיטה זדונית הרי שלא התביעה קובעת את תוצאת המשפט, אחרים שופטים זאת. מובן שתמיד ישנם מתלונני שוא לכן יש משפט לשיקול ולהחלטה. אלא שכאן ביטל השר כל אפשרות לנפגעים להפרע “על שופט לא חלה אלא מרות החוק” אך אין מי שיאכוף את החוק עליו כיון שהוא נהנה מחסינות ואין רשות יעודית המטפלת באכיפת חוקים על שופטים. על פי הגיון זה מדוע על האוכלוסיה כולה לא תכול מרות חוק שכזאת, אשר אין למרות נחוק כל אכיפה כדי שלא יפגע שיקול דעתה של האוכלוסיה מאיום בהסקת מסקנות? מכאן שהשר פנחס רוזן החיל את הגדרת העצמאות השיפוטית זו עצמאות לא רק מפני רשויות אחרות אלא גם מפני מחויבות כלפי הציבור אותו הוא אמור לשרת. הצהרתו הבאה בולטת בחוסר מוסריותה התהומית “ומוטב שאדם פרטי אחד ייפגע בזכויותיו במקרים יוצאים מן הכלל, מאשר יהיו השופטים נתונים להשפעה, ולו במידה קטנה, של מורא מפני תוצאות שיפוטם”, האם אותה אמת מידה תקפה גם לאנשים מהישוב כלומר מוטב שאזרח א’ יפגע מאזרח ב’ ומלבד שלא תהיה מורא לאזרח ב’? כל זה בשם האוביקטיביות המלאה הנדרשת משופט. האם כך מושגת אוביקטיביות? לדעתו הרחיב את הגדרת העצמאות השיפוטית אך למעשה סתר אותה. הרי על השופט מופעלים לחצים מצד רשויות אחרות ואין לו מחויבות שכנגד כלפי הציבור. ———–

      השופט ברק” “תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, ובלתי תלויה, הוא באמון הציבור, זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על פי דין, זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, ניטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של ענין אישי בתוצאה”. במציאות כאשר צד אחד הוא רשויות המדינה לא קיים יחס שווה בין הצדדים עדיפות ניתנת למדינה. בעלי דין שניזוקו מעולות אינם יכולים לתבוע את השופט. ככל שמתרבים מקרים אלו המגיעים לידיעת הציבור הוא נעשה חסר אמון כלפי הרשות השופטת. החסינות המלאה לא רק שאינה מגבירה את אמון הציבור אלא מבטלת אותו וגורמת לזעם. במיוחד לאור העובדה שאין מי שיחקור ויודא שהשפיטה נעשית באופן הוגן וניטרלי. החסינות שהוענקה לחברי הרשות השופטת מתחילה ומסתיימת בם עצמם. חסינות לא חלה על המעבידה, המדינה, או הגשת תביעה נגד המדינה בקשר להחלטות ופעולות של שופטיה וניתן היה להגיש תביעה נגד היועץ המשפטי או נגד הממשלה. כך על סמך חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי”ב 1952. אלא שבשנת 1959 עם הנחתה של הצעת חוק לפיה “מעשה או מחדל שנעשה תוך כדי מילוי תפקיד שיפוטי, לא ישמש עילה לתביעה על נזיקין אזרחיים,” חלה החמרה נוספת סעיף מבטל כל אפשרות שאזרח יוכל לקבל פיצויים בעד הנזק שנגרם לו על לא עוול בכפיו, ואם שר המשפטים בא להגן על חסינות שופטים הרי חסינות כזאת מרחיקה לכת עד כדי שהאזרח נשאר בלתי מוגן.השר לא הפנים שמהות הרשויות היא להגן על זכויותיו של האזרחים. —————————————————————————————

      לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען “אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים – זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חפשיים בגישתם אל משפט”. נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 מאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט. בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק. בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק למען הניזוק, אלא למען המערכת אשר יוגבר בה אמון הציבור. האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג”ץ. אלא שבג”ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון. אלו כלל אינם מעוניינים להודות בעולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככול שביכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג”ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד. ——————–

      המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרנית שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם. הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ’ טדסקי: “במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה”. על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי. הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע. נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים את אחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים. ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי ממשל בהשוואה למקבליהם בשוק האזרחי.

  8. הפסיקה של בג”צ נכונה ביותר. יש לכבד את רצון העם לקבוע מי יהיו נבחריו.

  9. ביזיון של שופטים !!!!, המוסד הזה מאבד את הממלכתיות שלו….

  10. לתשומת לב הכותב……בית המשפט העליון אישר למרות החוק ולמרות מסד עובדתי מועמדות של אחרים לכנסת שהם מהימין הקיצוני בישראל.
    על ידי כך העדיף בית המשפט העליון לשים את הזכות להתמודד ולהיבחר לכנסת במקום גבוה.
    הוא לא הפלה בעיניין זה בין ערבי ליהודי או בין הקרוי שמאל לימין.
    על ידי כך וגם אם התוצאה נמצאת במחלוקת…בית המשפט פעל כגוף שיפוטי ולא כגוף פוליטי.
    ראוי שהכותב לא יתרכז רק במקרה אחד ויסיק ממנו מסקנות.
    מיעוט ורוב יש בכנסת…..ושם זה צריך לשקף את המחלוקות בישראל (לאחר שהדרנו כ 300 אלף תושבים ממזרח ירושלים….העיר שחוברה לה יחדיו…).

  11. יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! הגיב:

    יש לחסל את בג”צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
    את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

    מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג”צ קובע.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

    אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג”צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת “ימין” ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ”ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

    לעיון:

    https://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

  12. פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ! הגיב:

    אלה דברים שאמר פרופ’ דיסקין לפני 9 שנים כשהליכוד יכול היה לפעול נגד שלטון השמאל מבג”צ ולא עשה דבר בנידון:

    לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג”צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
    אין זה ראוי שכך יהיה.

    זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

    אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

    הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

    על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

    אי אפשר להשאיר את המצב בו בג”צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

    לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

    לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

    צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

    יש לכנסת כלים לכך.

    כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

    על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג”צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

    כך יושם קץ להתערבות בג”צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

    ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

    לדברי פרופ’ דיסקין גם כל נושא “צווי הביניים” חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

    צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

    כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

    צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

    את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

    בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

    זה נעשה באופן חד צדדי ע”י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
    הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ”ש להגרלה פרועה.

    בג”צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה”ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

    בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית.

    החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע”י ביהמ”ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

    באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ”ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע”י חקיקה מתאימה.

    שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ”ש. פרופ’ פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

    יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

    גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

    מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

    פרידמן הרי אמר: “מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון”. לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

    רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

    אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג”צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

    הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

    על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

    https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

  13. פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת! הגיב:

    השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
    אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…

    יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

    כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

    בכך יעסוק האשכול.

    ****

    פרופ’ מאוטנר:

    *באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

    *מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

    *הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

    *היה מראשוני המבקרים את מהפכת “הכל שפיט” של פרופ’ אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.

    https://rotter.net/forum/gil/27789.shtml

    פרופ’ מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג”צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…

    פוליטיזציה של משפט

    פרופ’ מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

    http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

    החל מדקה 16:26

    להלן התמלול המלא:

    קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

    בראש העותרים לבג”צ חברי הכנסת של מר”צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

    בג”צ הפך למוסד פוליטי.

    זה חלק מתהליך.

  14. (הצביעות של ראובן ריבלין לא תאומן). ריבלין מצטרף לחסידות ''שלטון החוק'' / אריק גרינשטיין, מידה הגיב:

    כבוד הנשיא ריבלין נעמד אתמול לימין בית המשפט העליון ותקף בחריפות את אלו שמבקשים לרסן את ההשתוללות האקטיביסטית • פזמון שונה לחלוטין נשמע בעבר מפי אדוני יו”ר הכנסת רובי, שהטיח בפרצופו של אהרן ברק: “מתברר שהבעיה היא הכנסת עצמה… הרי מה מבינים 120 הנודניקים האלה, שנבחרו על-ידי איזה המון נבער?!”

    תהליך מיוחד במינו, וכלל לא מובן מאליו, מתרחש בימים אלה בישראל. בפעם הראשונה מאז שהביא לעולם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק את ה”מהפכה החוקתית”, נשמעים קולות של ריסון מצד הדרג העליון של נבחרי הציבור. בתקשורת המרכזית, בשמאל (וגם בקרב הכחלונים) קוראים לזה “החלשת בית המשפט העליון” ו”הרס הדמוקרטיה”. אך כל מי שחי פה ומעורה בהווייתנו הפוליטית, ולו מעט, יודע כי יותר נכון לכנות את התהליך כ”בלימת ההשתוללות האקטיביסטית חסרת הרסן של בית המשפט העליון”. לא פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות, אלא השבת האיזון הראוי – זה שהופר ומופר בגסות, וללא הרף.

    אתמול נפל דבר ונשיא המדינה ראובן ריבלין הכריז קבל עם ועדה באיזה צד של המתרס הוא בחר. “אני מזהיר מפני הרחבת הוועדה למינוי שופטים ומכניסת שיקולים זרים. הרף לכם מהמחשבה להרחיב את הוועדה. עלינו להבטיח דמוקרטיה איתנה” אמר בכנס בבית הנשיא, תחת הכותרת “כבוד האדם כעיקרון חוקתי”. ומה דעתו על חוק עוקף בג”ץ? “חוק זה למעשה הוא חוק עוקף כנסת, החורג מהכללים שקבעה הכנסת עצמה”, אמר ריבלין והוסיף: “בית המשפט צריך להיות יותר נועז כדי להבטיח שלא נחיה במדינה שאיננה דמוקרטית”. הבוקר, בראיון לגל”צ, הוא הבהיר את עמדתו, למקרה שמישהו פספס: “אתייצב בכל הכוח נגד כל חוק לצמצום כוחו של בית המשפט העליון”, ציטט המראיין עמית סגל מדבריו.

    בעצם קיומו של הכנס ריבלין פרש את חסותו הממלכתית על שופטי בית המשפט העליון והקנה להם את המעמד המכובד לפזר איומים והצהרות תוקפניות נגד כל מי שיעז להעלות בדעתו לגעת בסמכויות בית המשפט ובשיטת מינוי השופטים. “כיום בישראל מתקיימת חוקה רזה, על כרעי תרנגולת”, השיב אהרן ברק לנשיא ריבלין, “באופן כזה שאם הכנסת תפגע בזכויות שבחוק יסוד כבוד אדם וחירותו היא תעשה פעולה בלתי חוקית ובית המשפט יכול לתת סעדים, מהבחינה המוגבלת הזו יש לנו חוקה”. ברק הוסיף כי “אין חוק עוקף בג”צ – הבעיה היא חוק עוקף דמוקרטיה. כאשר הכנסת פוגעת בזכות פרט שהיא עצמה קבעה היא פוגעת בדמוקרטיה. השיטה אינה מושלמת ויש מקום לשינויים אך היא טובה מאוד”. את פסקת ההתגברות המדוברת הוא כינה “גלולת רעל”.

    “על הכנסת לקום ולעשות מעשה”

    פזמון שונה לחלוטין נשמע לפני 12 שנה פחות חודש, עת כבוד הנשיא כיהן כיו”ר הכנסת. בשנת 2003 נערך כנס על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית, זמן קצר לאחר ששופט בית משפט השלום ביטל בפסק דינו חוק שחוקקה הכנסת. “בעוד הציבור טרוד במצב הביטחוני, הכלכלי, ובשאלות הבוערות שעל סדר היום הלאומי והאישי שלנו כישראלים – נפל דבר בישראל. אך מלבד הברנז’ה המשפטית נראה כי איש לא שם לב לכך” תקף ריבלין. את הדברים הוא הפנה באופן אישי לאדם שנוכח בקהל, אחד בשם אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון.

    במציאות כזו, המשיך ריבלין, “למה לנו חוקים בכלל? לשם מה כל הטורח שבחקיקה בכלל? הבה נמנה לנו שופטים שישבו בשער העיר וידונו דין צדק, איש לפי הבנתו, לפי ערכי היסוד המקובלים עליו, לפי חינוכו, לפי מזגו, לפי אמונותיו האישיות.

    האם אדוני נשיא בית המשפט העליון, האם כבוד נשיא המדינה, לא ברור גודל האבסורד? התיתכן כך וודאות משפטית כלשהי? היכול אדם לכלכל את מעשיו בכל תחום, בין פלילי, בין אזרחי כאשר איננו יכול להסתמך עוד על אף דבר חקיקה האומר במפורש דברים”?

    ריבלין הוסיף ותאר כיצד לדעתו תופס הממסד המשפטי את תפקידם של המחוקקים: “מתברר שהבעיה איננה חבר כנסת פלוני או אלמוני או שר אלמוני. הבעיה איננה קרנם של הפוליטיקאים שירדה. הבעיה היא הכנסת עצמה… המחוקק עצמו. הבעיה היא שבקרב חלקים גדלים והולכים בממסד המשפטי והציבורי הכנסת פשוט מיותרת. כי הרי מה מבין חבר כנסת פשוט, פרימיטיבי כזה, לפעמים מושחת שכזה, בעניני חוקה וחוקתיות שברומו של עולם? מה מבין בכלל איזה פוליטיקאי בחקיקה? ובכלל… מה מבינים 120 הנודניקים האלה שנבחרו על ידי איזה המון נבער”?!

    ח”כ ריבלין, כך תואר אז באתר ערוץ 7, פנה שנית לשופט ברק שישב מולו ואמר “תפתח אדוני כל עיתון ותראה – הכנסת הלא מוצגת במקרה הטוב כמשכנם הלא-רלוונטי של 120 פוליטיקאים בלתי-כשירים בעליל, שאין להם מושג מה המדינה צריכה. הכנסת הרי תמיד מוצגת כמכשול, כעיכוב מטריד. תמיד אמרתי שבית המשפט העליון, בהתפשטותו לתחומים לא לו, בהתערבותו בסוגיות שבהן אין לו ואסור שתהיה לו כל סמכות, יכרות בסופו של דבר את הענף שעליו הוא יושב ויזעזע את העץ כולו”. “הכנסת”, קרא היו”ר, “צריכה לקום ולעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מדי. על הכנסת לשוב וליטול לידיה את ההגה שניתן לה מידי העם מכוחה של השיטה הדמוקרטית ולהעמיד במקומם את הגורמים המנסים לקנות להם אחיזה בהגה, אפילו אם מדובר בבית המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט”.

    ההתקפה של ריבלין היתה כה חריפה עד שטומי לפיד, שר המשפטים דאז, אמר כי מדובר בלא פחות מ”קריאת תגר על המערכת המשפטית”. קריאתו של יו”ר הכנסת, לדברי לפיד, היתה “התערבות גסה של בית המחוקקים במערכת המשפטית ופגיעה בהפרדת הרשויות”.

    “מה מבינים 120 הנודניקים האלה שנבחרו על ידי איזה המון נבער”?! הנשיא היוצא גרוניס מתפעל מבבואתו.

    ריבלין מצטרף לחסידות “שלטון החוק”

    ואם זה נשמע לכם רחוק מדי, אפשר להתקדם כמה שנים ל-2008, אז היה ריבלין ח”כ מן המניין, שנה לאחר שפרש מן המרוץ לנשיאות. במאמר דעה שפרסם באתר Ynet, הוא הסביר כיצד השתבש המושג “שלטון החוק ועליונות המשפט”. במקום להבהיר ולהסדיר את הוודאות הנורמטיבית בחיינו, כתב ריבלין, “שלטון החוק במהדורתו הישראלית” התאהב ב”חוסר ודאות נורמטיבית וסמכויות שמקורן בלתי ברור”:

    “שלטון החוק” מתנגד למשל להסדרת סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה ולהפרדתן מאלו של התביעה הכללית. מדוע? “שלטון החוק” איננו חייב הסברים לנתיניו. די בכך שהוא מתנגד – וחסל.

    חייליו הפוליטיקאים כבר ישווקו איזה הסבר. “שלטון החוק” גם מתנגד, למשל, להסדרת סמכות הביקורת החוקתית של בית המשפט העליון, שמכוחה הוא רשאי לבטל חקיקה של הכנסת. “שלטון החוק” יודע עד כמה מסוכנים יכולים להיות הפוליטיקאים האלה, שהם היחידים החייבים דין וחשבון בפני הריבון, הלא הוא העם. “שלטון החוק” הרי פטור מזוטות מעין אלו.

    “מדוע בעצם”, שאל ריבלין, “מדוע לא יוסדר כדבעי מעמדם המרכזי כל כך של היועץ המשפטי לממשלה ושל בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט חוקתי במדינה חסרת חוקה כתובה)? מדוע חרד כל-כך “שלטון החוק” מפני מה שהוא כופה על כל האחרים”? תשובה כה חדה ומדויקת אפילו אנחנו לא היינו יכולים לנסח:

    הפנאטיות שבה מתנהל “שלטון החוק”, שבה הוא נלחם בחירוף נפש בכל ניסיון להגדיר (אפילו לא להגביל) את סמכויותיו, את מקורן ואת היקפן מזכירה חצר חסידית קנאית. חייליה הפוליטיים של “מפלגת שלטון החוק” מזכירים בהתנהגותם, בתגובותיהם האוטומטיות, חסידים קנאים.

    ובחצר חסידית כמו בחצר חסידית, שוברת הקנאות שיאים של קיצוניות דווקא אחרי הסתלקותו של האדמו”ר הנערץ, המותיר ליורשיו נעליים מתסכלות בגודלן העצום, וחסידים מבולבלים שקנאותם מסמאת את עיניהם.

    לאור הדברים הברורים הללו, לא נותר לנו אלא לשאול: מי אתה כבוד הנשיא ריבלין, ומה עשית ליו”ר הכנסת רובי?

    https://mida.org.il/2015/04/30/%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%96-%D7%9E%D7%9C%D7%97/

  15. לא מדובר בשיטת בחירת השופטים אלא בסמכות בית המשפט לבטל חוקים או לפרשם בניגוד לכוונת המחוקק.

    1. שיטת בחירת השופטים כוללת קודם כל בחירת שופטים מתאימים אך גם וזה חשוב ביותר – כוללת את שיטת הרחקת/סילוק השופטים שסרחו.

  16. האדמו”ר ברק עשה היפכה משפטית מבילי לקבל הסכמת הציבור!
    לכן שיטת ברק בטלה ומבוטלת,להתעלם מפסקי דין של בג”ץ כמו שהם מעלמים מהחוק שאומר בבירור שיזבק לא יכולה להיות ח”כ בשל תמיכה בטרור!
    הגיע הזמן ששופטים ששמים פס על החוק יפוטרו!
    לדעתי זה הסיבה שהשופטים משתוללים עם הכוח שאף אחד לא נתן להם כי הם יודעים שלא יפטרו אותם..
    השופט לשעבר טל בעצמו אמר את זה בעבר!
    למה שרופא,איש צבא,קצין משטרה יפוטר ויישלם על הטעויות שלו ושופט שהזיק לכל המדינה לא יישא בתוצאות מעשיו? כמו בפסק ההזוי לתת מקלט בגלל מילת נשים.. הרי זה פרצה חמורה בחוק כי רבבות נשים ישתמשו בשקר זה כדי לקבל אזרחות ישראלית

  17. חיות הנשיאה נתפסה על ידי, כנראה ולכאורה במחיקת החלטה וניתוב תיק לאחר המחיקה לרשמת אחרת כדי שתחליט הפוך. אמנם בכתבי בי דין שלי אני מתייחסת לגורם המנתב תיקים כבלתי ידוע, אך מידע ממשרד המשפטים עצמו מאשש שמדובר בחיות, לפי הדין הכתוב. פרשה שעוד תשמעו עליה .

  18. כדי לשנות לא צריך לבחור שופטים אחרים, צריך להעניש את השופטים הקיימים ולשלוח אותם לכלא. בנוסף צריך לזכור מי אפשר, במשמרת שלו, לגידול הסרטני הזה להתפשט עד כדי סכנה חמורה לגוף כולו.

  19. בחירת סלקטיבית של שופט אינה ערובה שהוא יפעל לפי רצון הממנה. הדוגמה של ד”ר אביחי מנדלבליט היא גם של כושי וגם של נמר. אצל פוליטיקאים – כל בחירה היא הימור גדול, אך עם נזקים קטנים יותר. שופט הוא מסמר בלי ראש.
    לכן, בית המחוקקים צריך להיות חזק יותר, להגן על העם מעריצות המשפט, שיחד עם המיעוטוקרטיה מכרסמים את שלטון הדמוקרטיה. לפני 14 שנים היה דיון ציבורי בעניין חוקה – בהסכמה או בכפייה. דובר על משאל עם לצורך החלטה. הצעתי אז, להקים את “מועצת נכבדי העם”: מוסד עליון, שיהיו חברים בו כל חברי הכנסת המכהנים, כל חברי הכנסת לשעבר, כל השרים לשעבר, כל הרמטכ”לים במיל’, כל הרבנים הראשיים לדורותיהם וכל השופטים והדיינים הראשיים (נשיאים) בדימוס. ואולי גם עוד כמה פונקציונרים לשעבר וחתני פרס ישראל. לאחרונה היו כנסים ומכתבים של משפטנים – עורכי דין ושופטים – והועלתה הטענה שבבית המשפט העליון יש הצטברות של כישרונות מופלאים, שאין כמותם, אני מציע לכלול במועצה המוצעת גם את כל שופטי ביה”מ העליון בדימוס ולא רק את הנשיאים. וכן לכלול גם את כל חתני פרס נובל, שאין חולק על כישוריהם, אפילו אם הם במדעי הטבע.
    המועצה תהיה חלק מהרשות המחוקקת גוף זה יהיה וולונטרי בהשתתפות החברים בו; חבריו לא יקבלו תשלום בעבור פעילותם. גוף זה יהיה חלק מהרשות המחוקקת. הם יחליטו בעניינים שברומו של עולם, במקום משאל עם, כי סביר מאוד שהם ישקפו את הלאום כולו. היום מקובל המושג “חוכמת ההמונים”. נראה לי שהמועצה שתקום עוד תזקק את התוצר הזה.
    מכיוון שרוב חברי המועצה יהיו “לשעבר”ים, יהיו בה רוב של אנשי הדורות הקודמים, כך שלא תהיה טענה “הולך ופוחת הדור”, יהיו במועצה אלה שבגמרא הם “הראשונים כמלאכים” …. וזה בנוסף למה שקבעו חז”ל: “יפתח בדורו כשמואל בדורו”.
    כתבתי על הצעתי ל”מכון הישראלי לדמוקרטיה ” ול”התנועה למען איכות השלטון בישראל”, ולעוד עשרות אנשים שהיה להם צורך במשאל עם לפתור מחלוקות ציבוריות.
    זוהי דרך פשוטה לפתור את בעיית בית המשפט העליון, שיחזור לתפקידו המקורי: לשפוט את תושבי ישראל לפי ספר החוקים. בית משפט זה יהיה גוף אפור, שמעניין רק את ציבור המשפטנים, שמחפש את התקדימים המשפטיים שהוא קובע והם חייבים לפעול לפיהם. השופטים העליונים יפסידו את הדיונים העסיסיים שמתלווים לפעילותם בשטחים הפוליטיים-ציבוריים-חברתיים. הציבור לא יידע את שמות השופטים העליונים. גם לא תהיה חשיבות כל כך גדולה ל”צבע” שלהם ולא יהיה מעניין בוועדות למינוי שופטים. גם לא יהיה על השופטים העליונים עומס בלתי נסבל, ויהיה פחות עינוי דין במערכת המשפט.
    שופטי בית המשפט העליון יוכלו להתבטא כמוני – בבלוגים ובמאמרי דעה – ככל שמתיר להם החוק. לפחות יהיו לנו (לי ולהם) תנאי פתיחה שווים: דעתי לא נחשבת בדיוק כמו דעתם. גם את פסקי הדין של הבג”ץ אין מכבדים. כמה אוגדות יש לבג”ץ? למשל – שר האוצר סרב להעלות את מחיר החלב! מערכת המשפט הצליחה לאחד את העם בהרגשת מיאוס מהם. למחלקת בג”צים יתפנה זמן לעקוב אחר ביצוע החלטות הבג”ץ; הם ימצאו שהמדינה עושה צחוק מפסקי הדין, שמראש נכתבים באופן שקל לתמרן את הזוכה, שיפסיד. בדידי הווה עובדא.
    .