אילון מאסק והקרב על כיכר העיר

שינוי התרבות הפוליטית בקרב עובדי טוויטר יהיה משימה ארוכה ומורכבת – בדיוק סוג האתגרים עמם היזם אוהב להתמודד

הבית הלבן

העסקה בה אילון מאסק רכש את טוויטר בסכום המוערך ב-44 מיליארד דולר הייתה רעידת אדמה עבור חברת הענק. ב-25 באפריל, לאחר שבועות של משא ומתן ואינספור ניסיונות מחוץ ומפנים לשים לה רגליים, מנכ"ל טסלה ו-SpaceX הכריז רשמית על ניצחון. "חופש הביטוי הוא אבן היסוד של דמוקרטיה מתפקדת, וטוויטר היא כיכר העיר הדיגיטלית בה אנו דנים בסוגיות חיוניות לעתיד האנושות", הוא כתב בהודעת הרכישה. "לטוויטר יש פוטנציאל אדיר, ואני מצפה לעבוד עם החברה ועם קהילת המשתמשים שלה כדי לממש אותו".

לא כולם חלקו את ההתלהבות הזו. ויג'יה גאדה, המשמשת כראש המחלקה המשפטית בחברה ונחשבת לבעלת חלק מרכזי בכמה מההחלטות הגבלת התוכן השנויות במחלוקת של טוויטר בשנים האחרונות, פרצה על פי הדיווחים בבכי במהלך פגישת מנהלים בנוגע לרכישה. זה קרה לאחר סערה תקשורתית סביב הדלפת הקלטה בה נשמעה מנהלת השיווק של החברה, לזלי ברלנד, אומרת לבכירים אחרים כי תוכניתו של מאסק בנוגע ל"מדיניות הפיקוח שלנו…שמה את טוויטר במצב קשה מאוד".

גם מחוץ למסדרונות החברה, הפאניקה החלה לבעבע. כותרת טור דעה ב'ניו-יורק טיימס' טענה כי "טוויטר תחת אילון מאסק יהיה מקום מפחיד", בעוד מאמר אחר בעיתון ביקר את עמדתו של מאסק לגבי "חופש ביטוי ללא מגבלות מצד רשויות חזקות". הסנאטורית אליזבת וורן הגדירה את רכישת החברה בידי מאסק "מסוכנת לדמוקרטיה" – עמדה אשר זכתה להדהוד בקרב שלל ארגוני שמאל וארגוני "זכויות אדם", כולל HRW, אמנסטי ו-ACLU. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שטוויטר תעלים עין משיח אלים ופוגעני כלפי משתמשים", כתב בכיר באמנסטי.

הקולות המקוננים, הן מבחוץ והן מתוך טוויטר, מסמנים אתגר רציני המצפה למאסק ולרפורמות חופש הביטוי אותן הוא מתכנן צפויה עוד התנגדות רבה. אך כוונתו להפוך את החברה בת 7,500 העובדים לפרטית עשויה לספק לו בידוד מפני לחץ חיצוני: "יהיו פחות קולות בחדר הישיבות, ומאסק יוכל לעצב מחדש את טוויטר לפי חזונו בזמן קצר יותר", אומרת רייצ'ל בובארד, חוקרת ומקדמת מדיניות בוושינגטון. "היתרון של מאסק הוא שמדובר בחברה קטנה, כך שהוא יכול להבין בקלות מי עושה מה ולמה". בכך יתאפשר לו "פשוט להיכנס לתפקיד ולומר: 'אלה הם העקרונות שלי. כך אנו עושים דברים מעכשיו. אלה הכללים החדשים'. ואם מישהו לא אוהב את זה, מאסק פשוט יכול לפטר אותו".

המהלך הזה עבד היטב עבור חברות אחרות בעמק הסיליקון, למרות המוניטין של תעשיית ההיי-טק כחממה של פוליטיקת שמאל. כך למשל, לפני כשנתיים מנכ"ל חברת Coinbase, בריאן ארמסטרונג, אסר על עובדים לעסוק ב"פעילות פוליטית מחוץ לעבודת הליבה של החברה" והציע פיצויי התפטרות לעובדים אשר "לא חשו בנוח עם הכיוון החדש". ארמסטרונג עמד אז בפני מתקפת סיקור שלילי בתקשורת, ובפני זעמה של קבוצה קטנה אך קולנית של עובדים אקטיביסטים. אך בסופו של דבר, רק כ-5% מכוח האדם של החברה, אז עדיין חברה פרטית, קיבלו את הצעת הפיצויים ועזבו.

תהליך דה-פוליטיזציה דומה נערך בשנה שעברה בחברת אפל הנסחרת בבורסה. כאשר קבוצת עובדים התארגנה כדי למחות על מינויו של אנטוניו גרסיה מרטינז למחלקת הפרסום, בשל אמירות נגד נשים בעמק הסיליקון שפרסם בעבר בספרו, הוא איבד במהרה את משרתו. אך כאשר אותה קבוצה החלה לדרוש רפורמות רחבות יותר בחברה, אפל החליטה לפטר גם את ראשיה. "כנופיית המורדים באפל העבירה את האש ממני לדרישות שהחברה תפעל בשלל נושאים החל מישראל והפלסטינים ועד לתנאי העבודה – אינסוף תלונות ודרישות", אומר מרטינז. "אז אפל פשוט פיטרה את כולם".

ישנם אם כן תקדימים לפרויקט הרפורמציה של מאסק, אך למרות כל זאת יתכן כי צוות הפיקוח על התוכן בטוויטר עשוי להתברר כאגוז קשה לפיצוח. "במקרה של Coinbase, הדיבור על פוליטיקה פשוט לא קשור לעבודה", מספר מרטינז. "מרבית האנשים עובדים שם פשוט כי הם מתעניינים בקריפטו, והם לא מעוניינים לדבר על פוליטיקה במשרד. אבל בטוויטר, ובטח אם אתה חלק מצוות הפיקוח על התוכן, לדבר על פוליטיקה היא העבודה שלך. זה מה שאתה עושה. אי אפשר להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לעבודה שם".

בטווח הקצר והבינוני, ישנם מספר שיפורים אותם מאסק יכול ליישם מבלי שיזדקק לשיתוף הפעולה של עובדים עוינים מבחינה אידיאולוגית. הפיכת טוויטר לחברה המתבססת פחות על הכנסות מפרסום תהפוך אותה לפחות מחויבת לתאגידים שעשויים למשוך את תקציבי הפרסום מול סימנים לצרות. מנגד, גם מעבר למודל עסקי המבוסס על תשלום מנויים, צעד אותו מאסק שוקל פומבית, עשוי להיות מורכב בהינתן העובדה ש-92% מהכנסות החברה כיום מגיעות מפרסום. הגברת השקיפות בנוגע לאלגוריתמים בהם משתמשת הפלטפורמה, במיוחד בכל הנוגע לשימוש בהם כדי לפקח על תוכן, עשויה לגרום לצנזורים הפוליטיים של טוויטר לחשוב פעמיים על הגבלת שיח שנוי במחלוקת. מאסק עצמו כבר הציע להפוך את האלגוריתמים לקוד פתוח, ולפרסם בפומבי את המנגנון הקובע מה משתמשי הטוויטר רואים.

ברמה המערכתית, ביזור סוגיית הפיקוח על תוכן עשוי לסייע להחלשת האחיזה הפוליטית בתוך ומחוץ לטוויטר, ובפועל "להעביר את החלטות התוכן ל'קהילות מקומיות' או לעודד את המשתמשים עצמם לעשות זאת במקום רשות מרכזית", כך אומר זאק גרייבס, ראש תחום המדיניות במכון Lincoln Network. גרייבס מביא כדוגמה את אתר הדיונים Reddit, בו מתנהלים יותר משלושה מיליון פורומים בנושאים שונים אשר מפוקחים ברובם בידי המשתמשים שיצרו אותם. על פי גרייבס, זהו "מודל התומך הרבה יותר בחופש הביטוי". לדבריו, "למרות שעדיין עליך להתמודד עם בוטים ודיסאינפורמציה ברמת המדינה, אני חושב שעדיף ליצור מרחב עבור קהילות לאמונות ורעיונות שונים, בו כל קהילה תוכל לשמור על כללים המקובלים עליה, במקום שתפעל על פי כללים שנקבעים בידי צוות עובדים במשרד בסן-פרנסיסקו".

למרות כל זאת גם גרייבס מודה כי פיקוח מרכזי הוא סוג של הכרח, ובמידה מסוימת הוא חייב להישען על השיפוט האנושי והלא-מושלם של עובדים שונים. במילים אחרות, זהות העובדים שאתה בוחר לחברה משנה מאוד; הבעיה הבסיסית בתרבות הפוליטית של טוויטר היא לפני הכל בעיית כוח אדם. אם מאסק יחליט למשל לפטר את היועצת המשפטית ואת המקורבים אליה, "השאלה היא האם ישנו מספיק כוח אדם מוכשר ולא-פוליטי שיוכל למלא את מקומם", אומרת בובארד.

מרטינז, שעבד כיועץ בטוויטר וכמנהל מוצר בפייסבוק לפני תקופתו הקצרה באפל, עדיין נותר אופטימי. "פיקוח על תוכן הוא לא דבר קשה כל כך", הוא אומר. "יש לך מסמך מדיניות ציבורי שלפיו אתה פועל, ואז פשוט צריך ליישם אותו. מאסק יכול לבוא ולומר: 'אנחנו הולכים לפטר את רוב צוות הפיקוח ולשכור אנשים חדשים במיאמי, אוסטין או מדיסון' – בכל מקום חוץ מסן-פרנסיסקו. ותנחשו מה? הפיקוח יעבוד בסדר גמור".

העברה פיזית של מטה החברה עשוי להיות צעד הרפורמה הדרמטי ביותר על סדר יומו של מאסק. גרייבס אפילו בוטה יותר ממרטינז בעניין הזה: "הדבר המובן מאליו הוא להעיף אותם מסן-פרנסיסקו". גם מנהל מוכשר ועקשן יזדקק לתהליך ארוך ומורכב כדי לשנות תרבות פנימית של חברה, ומציאת עובדים לא-פוליטיים בעיר בעלת תרבות פרוגרסיבית עשויה להתברר כמשימה קשה (נכון לספטמבר 2021, רוב עובדי טוויטר חיו באזור המפרץ). מאסק עצמו עבר מקליפורניה לטקסס בשנת 2020, ומאוחר יותר סיפר בראיון כי לדעתו "עמק הסיליקון, או אזור המפרץ, מחזיקים בהשפעה גדולה מדי על העולם".

בהמשך גם מטה טסלה עבר מפאלו-אלטו בקליפורניה לאוסטין בטקסס, ובציוץ שנמחק לאחרונה מאסק השתעשע ברעיון לסגור לחלוטין את מטה טוויטר בסן-פרנסיסקו. על פי גרייבס, בבועה הקליפורנית "כל הלחצים" על מנהלים בכירים בתעשיית הטכנולוגיה "נוטים חזק למדי שמאלה. אפשר לטפל בחלק מהבעיה על ידי העברת המטה מחוץ לעיר השמאלנית ביותר באמריקה. זהו צעד ראשון לשינוי התרבות בחברה".

בכל דרך פעולה בה מאסק יבחר לבסוף, התמודדות מול קבוצת הפעילים הפוליטיים בתוך טוויטר תדרוש נחישות והתמדה. בהתחשב בתפקידיו הרבים בחברות האחרות אותן הוא מנהל, ניתן לתהות האם אכן יהיה לו הפנאי והמיקוד הדרוש לכך. יתכן כי הדרמה סביב רכישת טוויטר תתברר לבסוף כעוד תעלול פרסום ולא יותר מכך. אבל אילון מאסק כבר הצליח בעבר להתעלות על כל הציפיות המוקדמות, ויותר מפעם אחת. מי יודע האם לא יצליח לעשות זאת שוב?


המאמר ראה אור לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

(Visited 1 times, 1 visits today)

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. הסטודנטים המוכשרים והטובים בארה״ב עוברים לעבוד בבנקים ובתעשייה הבטחונית. הם מבינים בדיוק מה קורה בחברות הבועה הללו ואפילו לא ניגשים לראיונות עבודה. הסיכון לגברים ונשים נורמליים בחברות הללו הוא אדיר ואת הפרומו הם קבלו בשלל קורסים שהם מחוייבים לקחת ב״מדעי״ החברה ובמקצועות ה״הומניים״.

  2. הפתרון הוא בלתת רשות לפרסם מה שרוצים אבל לאפשר למשתמש להגביל את מה שהוא יכול לראות.

    1. כלומר שכונה מוגנת בחומה, שער ושוער, במקום כיכר העיר?

    2. גם ככר העיר וגם שכונות עם רמות שונות של הגנה.
      שכל אחד יבחר מה הוא מעדיף.
      נראה לי פשרה טובה לכולם.

    3. למחמוד.
      בכיכר העיר, כולם יכולים לדבר, אבל אני לא חייב להיות בכיכר העיר.
      אז נכון, גם כאן אני יכול לפנות לפלטפורמות אחרות, אבל יש עדיין עניין בטוויטר.
      אפשר אולי להגדיר קבוצות שבהן תהיינה הגדרות שונות או משהו כזה (שזה בעצם להשלים את שאר העיר, מכיכר בלבד לכיכר ושכונות מוגנות).
      אין מניעה לגור בשכונה עם שער ושוער כל עוד אתה מודע לכך שאתה נמצא במקום חריג, ולא חושב שאתה בכיכר העיר.
      אם אתה ראש ממשלה, שלא רואה תגובות פוגעניות כי החלטת שאתה לא רוצה לראות תגובות כאלה – הכל טוב, אני רק מצפה שתדע שהסיבה שאתה לא רואה אותן היא לא בגלל שהן לא קיימות אלא בגלל שאתה בחרת לטמון את הראש בחול, וישנם אנשים אחרים שרואים אותם (בשונה מהמצב הנוכחי, בו פשוט מוחקים אותם, ואז אף אחד לא יודע שיש מתנגדים, וחושב שהכל טוב…)

    4. א.תודה לאח שהגדיר את זה יותר טוב ממני.
      ב.הנקודה פה היא לא רק שיש ענין בטוויטר אלא משהו עקרוני ורחב יותר: כיכר העיר שייכת לכולנו ולכן אין לאיש סמכות להגביל את השימוש של האחר בה. היה אפשרות לפתוח כיכרות מתחרות אבל המקרה של פרלר(מכירים?) מוכיח שזה פשוט לא עובד.
      בנוסף, חופש הבטוי חשוב כדי להסתדר זה עם זה בשלום וכדי לאפשר ביקורת.
      ולסיום, עצם היכולת להגביל חופש של מישהו איר כאשר יש אלטרנטיבה(סגירת האוזניים והעיניים של עצמך) היא תקדים מסוכן.
      ג.אני רוצה להזכיר שבמידה רבה השיטה הזו כבר קיימת במקומות אחרים כגון היכולת לסגור ערוצי טלויזיה בסיסמא ואינטרנט רימון/אתרוג.

  3. האתגר שלו גדול כנראה ממה שהוא חשב. אחרי הבכי של הבכירה בטוויטר וההשמצות בעיתונות הם עברו למה שהם עושים הכי טוב. להדביק לו הטרדה מינית ולהיעזר במערכת המשפט שהם כבשו. לפגוע בחברות שלו כדי לפגוע בו כלכלית. האם הוא יכול לעמוד במלחמה זו או שהוא יגיע למסקנה שזה לא כדאי לו כפי שהם מקווים.