אשת הברזל החדשה של אירופה

כתבה זו ראתה אור לראשונה בגיליון מאי 2022 של כתב העת The New Stateman. אנו מודים למערכת על הרשות לפרסמה.

***

"תנשמי עמוק", אמר סים קאלאס לבתו ביום בהיר בשנת 1989. "זהו אוויר החירות שמגיע מן העבר השני". קאיה קאלאס הייתה בת 11. הטיול למזרח ברלין ממולדתה אסטוניה, אז עדיין תחת כיבוש כחלק מברה"מ, היה סיפור גדול. הביקור בשער ברנדנבורג והתצפית לעבר מערב העיר וכל מה שהחלק ההוא של ברלין סימל, היוו הצצה לכל הדברים שהיו חסרים בחייה ובחיי משפחתה. בתמונה שצולמה במהלך הטיול נראית קאיה הצעירה עומדת מול השער עם אחיה ואמה, אוחזת בתיק יד סגול ומביטה בנחישות למצלמה. משפחת קאלאס לא יכלה אז לדעת שבתוך שנה בלבד חומת ברלין תקרוס, ושנתיים לאחר מכן גם ברה"מ, בשרשרת אירועים שתשנה את חייהם ותציב את אסטוניה הקטנה על המסלול לעצמאות ודמוקרטיה.

"באותה העת לא ממש הבנתי למה אבי התכוון, מכיוון שמעולם לא חווינו חירות אמיתית", קאלאס מספרת בטאלין, בעוד הים הבלטי זוהר דרך חלון לשכתה בבניין גבוה בחלק העתיק של עיר הבירה. כיום, כראש ממשלת אסטוניה, קאלאס מתגלה כאחד הקולות הנחושים ביותר באיחוד האירופי הקוראים לתגובה בלתי-מתפשרת לפלישה הרוסית לאוקראינה. במבט לאחור, זה כמעט בלתי אפשרי לנתק את ההתפתחויות הלאומיות האחרונות מהאירועים המכריעים שהתרחשו בחייה המוקדמים.

"אני חלק מדור ברי המזל", היא אומרת. "חיינו בתוך כלא. ללא חירות, ללא בחירה. שום דבר. ואז בשנת 1991, כאשר הייתי נערה, קיבלנו חזרה את חירותנו ואת עצמאותנו". כל זה היה בניגוד לדור של סביה, אשר לדבריה "היה לו הכל" באסטוניה החופשית, ואיבד הכל כאשר המדינה נכבשה בידי הסובייטים ב-1940.

ההבנה הברורה לגבי עקרונות וחשיבותם ולגבי נקודות מפנה היסטוריות ומשמעותן, היא ההסבר הטוב ביותר להשפעה הבינלאומית הגדלה של קאלאס. בהתבסס על עברה שלה ושל ארצה, היא בולטת ברמת התמיכה שממשלתה מספקת לאוקראינה (שיעור התמיכה הגבוה ביותר פר נפש בעולם). החל מימי ראשית המלחמה, קאלאס טענה בנחרצות וללא הסתייגויות כי ניצחון המערב וערכיו יתאפשר רק באמצעות כוח רצון לעמוד מול הפלישה של פוטין ולהגן על אוקראינה.

האסטונים אינם אנשים שנוהגים בהתפארות עצמית. ארצם היא ארץ רטנה, דחוקה בין הים הבלטי ורוסיה בגבול הצפון-מזרחי של נאט"ו והאיחוד האירופי, ודוברת שפה שונה מרוב השפות האירופאיות. הם לרוב מאופקים ושקטים, בדומה לשכניהם הפינים. בכניסה ללשכת ראש הממשלה ניצבת דלת פשוטה בקיר בית ישן, ברחוב מתפתל בעיר העתיקה של טאלין. לרגע תהיתי האם קיבלתי את הכתובת הנכונה, לפני שהבחנתי בשלט זיכרון המוקדש לחברי ממשלת אסטוניה העצמאית בין מלחמות העולם, שהוצאו להורג בידי הסובייטים. החצר מעבר לשער מובילה אל תוך בית מן המאה ה-18 הניצב על גבעה הצופה צפונה. קאלאס מברכת אותי לשלום וצועדת אל תוך החדר בידיים מושטות. במהלך הראיון, ראש ממשלת אסטוניה מדברת בצניעות משולבת באירוניה קלה. כאשר היא רואה את הרשימות שהכנתי בכתב יד צפוף היא שואלת בחיוך: "אתה באמת יכול לקרוא את זה?".

במהלך שיחתנו אני שואל את קאלאס מה תהיה המשמעות של תבוסה אוקראינית. היא משיבה בהגדרת המצב ההפוך: "משמעות הניצחון תהיה שרוסיה תשוב לגבולות של רוסיה. הכוחות רוסים ייסוגו וישובו הביתה". הפסד, היא ממשיכה, הוא קשה יותר להגדרה ומשמעותו תהיה תלויה באוקראינים עצמם. אחרי כמה שבועות בברלין, שם הממסד הגרמני העביר את הזמן סביב ויכוחים קטנוניים בשאלות האם רוסיה יצאה למלחמה בלית ברירה והאם אוקראינה עושה מספיק עבור "השלום", דברים ברורים ונוכחים כמו אלה שהשמיעה באוזניי קאלאס היו משב רוח מרענן.

היא דוחה באופן מעשי את הרעיון לפיו יש לשאוף לסיום הסכסוך בכל מחיר. "אני חושבת שכולם צריכים להבין כי שלום אינה מטרה עליונה אם משמעותו היא פרס לתוקפן שמבין שהתוקפנות משתלמת", היא אומרת. "כאשר אתה אומר 'אוקיי בואו נעשה שלום וכל צד יישאר במקומו כעת', המשמעות היא שרוסיה עדיין חטפה נתח גדול משטח אוקראינה הריבונית. כלומר – בשלום מהסוג הזה התוקפנות הרוסית משתלמת". אם כך יקרה, היא מוסיפה, יהיה זה רק עניין של זמן עד שפוטין יפעל שוב: "אם רוסיה לא תיענש על מעשיה, תהיה הפוגה של שנה או שנתיים ואז הכל יימשך: הזוועות, הסבל האנושי, הכל". ולא רק אוקראינה תהיה בסכנה מול פוטין מחוזק אלא גם "מדינות אחרות מסביב לרוסיה. מולדובה למשל… החלום האימפריאליסטי מעולם לא מת". אין ספק שגם אסטוניה תהיה מטרה ראשית במצב כזה.

קאלאס נולדה באסטוניה שתחת הכיבוש הסובייטי ב-1977, למשפחה שחוותה בחייה את המציאות של "החלום האימפריאליסטי הרוסי". בשנת 1949 אמה קריסטי (אז בת שישה חודשים), סבתה ואמה של סבתה נשלחו כולן לסיביר במסגרת הגירושים הגדולים עליהם הורה סטאלין של אזרחים בלטים אשר סומנו כ"אנטי-סובייטים". בנאום בפרלמנט האירופי ב-9 במארס, סיפרה קאלאס כיצד "אדם זר נתן לסבתי כד חלב שהשאיר את אמי בחיים במהלך אותו מסע…היו אלה זרים שעזרו לייבש את חיתולי התינוקת בחום גופם, שהיה המקום החם היחיד בקרון המטען. והיו אלה זרים שעזרו בשלל דרכים עליהן עוד אסור לספר כאשר המשפחה הורשתה לבסוף לשוב לאסטוניה".

אביה, סים קאלאס, שעודד אותה לשאוף את האוויר החופשי בברלין ב-1988, לקח חלק מרכזי במעבר של אסטוניה למערכת כלכלית חופשית ומערכת פוליטית דמוקרטית, כאשר כיהן כנשיא הבנק הלאומי בשנות ה-90, כראש הממשלה בין השנים 2002 ל-2003, ובהמשך הפך לחבר הנציבות האירופית.

קאיה קאלאס למדה משפטים וכלכלה ועבדה כעורכת דין, בטרם נבחרה ב-2014 לפרלמנט האירופי כנציגת 'מפלגת הרפורמה' הליברלית. שם היא הפכה במהרה לקול בולט בכל הקשור לסוגיות רגולציה וטכנולוגיה, וכמו כן בסוגיית היחסים בין האיחוד האירופי לבין אוקראינה. היא שבה לטאלין כדי לנצח בהתמודדות על הנהגת המפלגה באפריל 2018, והפכה לאישה הראשונה המכהנת כראש ממשלת אסטוניה בינואר 2021, בראשות קואליציה עם מפלגת השמאל-מרכז EK.

כאשר פוטין החל לאסוף כוחות בגבול אוקראינה בשלהי אותה שנה, מדינות רבות באירופה ניסו למשוך את הזמן. מנגד, ממשלת אסטוניה שלחה נשק התקפי לאוקראינה כבר בדצמבר 2021, פחות משנה לאחר שקאלאס נכנסה ללשכת ראש הממשלה. "הבעיות שלנו היום יהיו הבעיות של השכנים שלנו מחר", היא אומרת לי. "לכן אם הבית שלידך עולה בלהבות, עדיף לעזור לשכן לכבות את האש לפני שהיא תגיע לבית שלך".

עם פרוץ הפלישה הרוסית ב-24 בפברואר, קאלאס וחברי ממשלתה חשו תחושה מרירה בידיעה כי צדקו. כמו אחרים היא מצאה את עצמה בעולם חדש, אך בשונה מאחרים – היה זה עולם אותו היא מכירה ויודעת כיצד לנווט בו. אסטוניה האיצה את משלוחי החימוש לאוקראינה, כולל טילים נגד טנקים מדגם 'ג'אוולין' ותותחי הוביצר D-30. נכון לאמצע חודש אפריל, גרמניה העבירה סיוע לאוקראינה בשיעור של 0.01% מהתמ"ג הגרמני. המספרים בבריטניה וארה"ב היו קרובים ל-0.05% ואילו פולין תרמה מעט פחות מ-0.2%. תחת קאלאס, אסטוניה סייעה לשכנתה בשיעור של 0.8% מהתמ"ג שלה. לכך התלווה קמפיין בינלאומי נחוש שכלל נאום בפרלמנט האירופי שבועיים לאחר תחילת הפלישה. "יתכן כי גילינו מחדש מה היא משמעותו המקורית של סדר בינלאומי מבוסס חוקים", אמרה למחוקקים האירופים. "בעתיד אנו נדבר במונחים של 'לפני הפלישה' ו'אחרי הפלישה'".

מאז הפכה קאלאס לסוג של 'אשת ברזל' חדשה עבור אירופה של ימינו, וקבעה את הסטנדרט עבור תגובה נחושה ורצינית למתקפה הנפשעת של פוטין. בשלהי אפריל היא נשאה נאום דיפלומטי אך כנה בפני הממסד הגרמני בברלין. במהלך החודשים מרץ ואפריל, היא צוטטה יותר מ-10,000 פעם בתקשורת הבינלאומית, מספר עצום עבור מדינה אשר אוכלוסייתה מונה מספר אנשים כמו עיר בריטית בינונית.

"ראש ממשלת אסטוניה קאיה קאלאס היא אחת מן המנהיגים הבהירים והאמיצים בעולם כיום. אנחנו צריכים יותר נשים כמוה בעמדות הנהגה", כתבה העיתונאית האוקראינית אולגה טוקריוק ב-29 באפריל. ההיסטוריון טימותי גרטון אש הזכיר אותה לאחרונה, יחד עם ראשי ממשלות ספרד והולנד (שתי מדינות גדולות בהרבה מאסטוניה), כאחת מהשחקנים המרכזיים שיכולים להוביל את האיחוד האירופי לעתיד חדש ודינמי יותר.

"את לא חשה פיתוי לומר 'אמרתי לכם'?", שאלתי אותה, וחשבתי על כל השנים בהן האסטונים הזהירו את אירופה מכך שרוסיה מעולם לא נטשה את דחפיה הישנים. "זה יהיה דבר לא מנומס לומר, אז לא", משיבה קאלאס. "אך אני סבורה כי יש דברים שלא חייבים לומר בקול". אני נזכר בתשובה הזו כאשר, בהמשך שיחתנו, היא מתייחסת ל"מדינות שנהנות משכנים טובים בהרבה משלנו", ואומרת: "הן לא מרגישות את זה באופן שאנחנו מרגישים את זה". זו דרך מנומסת נוספת לרמוז כי חלק מהמדינות במערב היו איטיות בהרבה מאסטוניה בהסתגלות לזמנים של 'אחרי הפלישה'.

ולקאלאס אין אשליות בנוגע לשאלה מדוע ארצה מצאה עצמה בעמדת השפעה כזו. "יש לי תחושה שהיום מקשיבים לנו יותר מאשר בעבר. כל השנים האלה בהן אמרנו [למערב] כי החלום האימפריאליסטי של רוסיה עדיין חי. ובמיוחד בשנות ה-90 ענו לנו: 'מדוע אתם זקוקים לנאט"ו? מדוע אתם רוצים להצטרף לאיחוד האירופי? רוסיה כבר לא מאיימת עליכם יותר'. אבל אנחנו מכירים את השכנים היטב, והיו אלה החלטות חכמות מאוד שקיבלנו באותה עת. לכן כיום אני מרגישה שמקשיבים לנו יותר כי אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים".

האסטונים הם אולי אנשים צנועים ושקטים, אך הם קשוחים לא פחות. החיים במדינה קטנה הצמודה למעצמה כמו רוסיה ונתונה תחת שנים ארוכות של כיבוש ושליטה זרה הופכים אותך לכזה. כאשר אני שואל קאלאס מדוע לדעתה אסטוניה פעלה הרבה יותר למען אוקראינה מאשר רבות ממדינות אירופה, היא מציעה תשובה ענווה וטיפוסית.

ראשית היא אומרת כי כל ממשלה דמוקרטית צריכה להיענות למצביעיה, ו"עבורנו [באסטוניה] יש תמיכה גבוהה מאוד בהגנה על אוקראינה". זכיתי לטעימה מכך כאשר חזרתי דרך רחובות טאלין הצרים וחלפתי על פני השגרירות הרוסית, מולה ניצב מפגן מרהיב של דגלים וכרזות תמיכה באוקראינה.

ושנית, אסטוניה יכולה לפעול במהירות דווקא בגלל מידותיה: "אנחנו מדינה קטנה, בעוד שבחלק מהמדינות הגדולות הדיונים לוקחים זמן רב יותר". בכל מקרה, קאלאס משדרת אופטימיות לגבי התקווה כי אחרים באירופה נמצאים באופן כללי בנתיב הנכון: "כאשר אני יושבת בשולחן הדיונים עם מנהיגים אירופים אחרים, אני חושבת שהמצפן המוסרי שלהם מראה את הכיוון הנכון. לכן גם אם זה לוקח עוד זמן, הכיוון הוא אחד".

על פי התרשמותי, השילוב בין הסגנון האסטוני המפוכח, הרגוע והישיר לבין החוויה ההיסטורית הצורבת, הוא שהופך את קאלאס למנהיגה יעילה כל כך. היא מדברת במונחים דרמטיים של 'דם ורעם' (ברגע בהיסטוריה האירופית בו נדרש לא פחות מכך), אך עושה זאת בטון המעניק לשומע את התחושה כי לא מדובר רק בניסיון לעשות רושם.

Here’s my message I sent for global telethon #SaveUkraine – #StopWar:

We must keep supporting Ukraine. The people of Ukraine haven't tired. Neither can the rest of us.

We must act fast as Ukraine does not have the time.

Ukraine must win and the aggressor must be pushed back. pic.twitter.com/Lu522GvGFH

— Kaja Kallas (@kajakallas) June 1, 2022

לקראת סוף המפגש בינינו, אני תוהה מה צופן העתיד. קאלאס תהיה חלק מפסגה חשובה של מנהיגי נאט"ו שתיערך בחודש יוני במדריד. מה צריך לקרות שם? "אנחנו צריכים שעמדת ההרתעה תהפוך לעמדה של הגנה", היא אומרת. המשמעות היא מעבר מהרתעת התקפה רוסית נגד נאט"ו למצב של יכולת מניעת איבוד שטחי מדינות הברית במקרה של מתקפה כזו. לדבריה, תהליך כזה דורש נוכחות צבאית בסדר גודל של חטיבת כוחות נאט"ו אחת לפחות בכל מדינה בלטית (עליה משמעותית מן הכוחות הקיימים שם כיום, בעיקר כוחות בריטיים באסטוניה), שיתוף פעולה רחב יותר בענייני מודיעין ומעבר מפיקוח על המרחב האווירי להגנה אווירית. "בניגוד למצב היום בו אנחנו פשוט אומרים לאחרים 'אתה לא יכול לטוס פה', המשמעות של הגנה אווירית היא שאם מישהו נכנס למרחב שלנו יש לנו את הזכות ליירט אותו".

קאלאס מסכמת באזהרה לקוראים מערביים. בציטוט מתוך ספרו של ההיסטוריון טימותי סניידר, The Road to Unfreedom, היא מייחסת לפוטין את התפיסה לפיה "אם רוסיה לא יכולה להפוך למערבית, הרי שהמערב חייב להפוך לרוסיה". במילים אחרות: המערב חייב להפוך לסיוט סמכותני וקונספירטיבי. לטענתה, הקרמלין ימשיך לנסות לחתור תחת אחדות המערב באמצעות איומי סייבר וקידום מיתוסים אודות החברה הליברלית ה"מושחתת מוסרית" ו"אנטי-משפחתית". היא אומרת כי "למרות שאנחנו ממוקדים כעת במלחמה הקונבנציונלית המתרחשת באוקראינה, האיומים ההיברידיים תמיד נמצאים שם. יהיה קשה יותר ויותר לשמור על האחדות, אך למרות זאת אני מופתעת לטובה מכך שהצלחנו לשמור עליה עד כה. ביחד אנחנו חזקים הרבה יותר".

נשימה עמוקה. החירות נישאה באוויר אוקראינה בשנים האחרונות, וחלחל בקרב מדינה דמוקרטית (אם כי לא מושלמת) אשר בדומה לאסטוניה עדיין נאבקת להימלט מאחיזת האימפריה הרוסית. ב-24 לפברואר, ולדימיר פוטין שלח את חייו כדי לעצור את רוחות השינוי. בעשותו כך הוא העמיד את מנהיגי המערב במבחן – מבחן ליכולתם להתמודד עם משבר גדול ויסודי.

עבור רבים מאיתנו, אירוע הפלישה עצום כל כך מכדי שנוכל להתאים אותו לצורת חשיבה רגילה, והרבה יותר קל להתמקד במיידי ובטקטי. אך במקרה של מעטים אחרים, הוא גילה מנהיגים המסוגלים לחשוב, לפעול ולדבר בקנה המידה הרחב הנדרש מן הרגע. קאיה קאלאס היא אחת מהם. היא עומדת בראש מדינה קטנה, אבל המסר שלה הוא בינלאומי: המשבר של אוקראינה הוא המשבר של אירופה כולה ושל המערב כולו. ועם המסר הזה, המועבר ברוגע אך גם בכוחנות, קאלאס מצליחה לשנות את האקלים הגיאופוליטי ביבשת.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: