ה"שינוי" הפך ל"ניסוי" שנכשל, והיה הדבר הכי רחוק מ"נורמלי"
הביטוי "ברווז צולע" נטבע לראשונה בלונדון של המאה ה-18, אז הוצמד לסוחרים בבורסה העירונית שלא הצליחו לעמוד בקצב תשלום החובות ונאלצו להכריז על פשיטת רגל. במשך השנים הוא עבר גם לשדה הפוליטי, והפך מזוהה למשל עם מצב בו נשיא אמריקני נמצא בשלהי כהונתו או כאשר יורשו בתפקיד כבר נקבע, וכעת הוא משול לברווז עייף ומרוחק מלהקתו, נטול כוח פוליטי ממשי ומהווה טרף קל לעמיתים ויריבים כאחד.
במקרה של ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, אשר כהונתו נקצבה מראש לתקופה של מעט יותר משנתיים במסגרת הסכם החילופים עם יאיר לפיד, נראה כי התיאור הקלאסי הולם היטב את תפקודו ממש מן היום הראשון. בנט, מתוך שלל תירוצים ובאמצעות שלל שקרים, בחר להקים ממשלה המורכבת בחלקה הניכר מאנשי שמאל ושמאל קיצוני, יחד עם רשימה המייצגת את תנועת האחים המוסלמים ועוד שברי מפלגות "ימין" לכאורה. לרבים היה ברור כי מוטציה כזו תתקשה להתקיים ולהתנהל, כאשר כל צד מושך לכיוונו הוא, מנסה לקדם מדיניות שונה, וחלוק עמוקות על חברו לממשלה.
ממשלה מורכבת כזו תתקשה עוד יותר לתפקד כאשר העומד בראשה מנהיג מפלגה בעלת שישה מנדטים בלבד, שגם אותה הוא התקשה מאוד לנהל. עמיחי שיקלי פרש למעשה מסיעת 'ימינה' כבר ביום הקמת הממשלה, מועמדים אחרים כמו שי מימון, אלון דוידי, אשר כהן ורוני ססובר, הכריזו גם הם על עזיבתם, עידית סילמן עמדה בעין סערות רבות עד שפרשה למעשה בעצמה, יום טוב כלפון נקרא לכנסת במסגרת החוק הנורבגי ואז הודח מחשש שיערוק, איילת שקד ואביר קארה מתדרכים כמעט כל בוקר על "כאבי בטן" או מגעים לשריון בליכוד, וניר אורבך שעומד כבר שבועות "על הקצה" הכריז רק לפני כמה ימים כי "הניסוי נכשל".
השותפים האחרים בקואליציה מגלים גם הם מזה זמן רב סימנים של עצבנות וחוסר נוחות. רק אתמול מפלגות מרצ, רע"מ והעבודה מרדו במשמעת הקואליציונית כדי להצביע בעד הצעת החוק להעלאת שכר המינימום, בניגוד להחלטת הממשלה ולזעמו של שר החוץ לפיד. בערב נשלח שר האוצר ליברמן לאולפן חדשות 12, שם הודיע בעיניים טרוטות כי הדיונים על תקציב המדינה החדש מוקפאים "עד שנעשה סדר" בכאוס הפוליטי. שר המשפטים סער הודיע עוד בראשית השבוע כי במידה ותקנות יו"ש לא יואשרו במליאה, הרי שהממשלה מתקרבת לסוף דרכה, וכעת מצוי בפלונטר לאחר שההצבעה נפלה וצפויה ליפול שוב בשבוע הבא.
גם לשכת ראש הממשלה מתנהלת בצליעה, כאשר רבים מיועציו הקרובים של בנט נמלטו מהספינה הטובעת, והוא עצמו מעדיף להתעסק בספינים כמו איגרות מוזרות למצביעים מדומיינים, האשמת האופוזיציה בכישלונות החקיקה שלו עצמו והצהרות לוחמניות פתאומיות בסוגיה האיראני אותה הזניח עד לאחרונה. אין שום מדיניות אמיתית, רק שליפות מהמותן, תירוצים וסיסמאות חלולות – מאפיינים ברורים של ברווז צולע.
בפועל משבר רודף משבר, הקואליציה משותקת ואינה מסוגלת להעביר חוקים פשוטים והישרדותה תלויה בשאלה עד כמה חבר כנסת כזה או אחר יחליט לסחוט אותה. כלפי חוץ בנט ממשיך להתעקש שהכל טוב והממשלה מתפקדת מצוין, אבל גם הוא מבין שהיא צולעת קשות בדרך לקריסה.
בנט לפני שבועיים על התפרקות הלשכה: ״אנחנו במצב טוב וזה רק משתפר״
בנט שלשום אחרי נפילת חוק יוש: ״הכל בסדר, הממשלה תחזיק מעמד חד משמעית״
בנט אחרי ההפסד היום: ״הממשלה מעולה, אנחנו ממשיכים״ pic.twitter.com/376WB1sqCm
— מיכאל שמש Michael Shemesh (@shemeshmicha) June 8, 2022
כאשר הוקמה ממשלת "השינוי" שמענו מראשיה הבטחות רבות על "איחוי וריפוי" ועל "החזרת הנורמליות". לפיד אפילו הכריז בחגיגיות לאחר מאה ימים כי "כל העולם רוצה ללמוד את המודל החדש", בו כל אי-הסכמה נפתרת בעבודה משותפת, "בשקט ובהסכמות בין ימין לשמאל". 'עבודה', אגב, היא מילה די גדולה עבור השר שיומן הפגישות שלו ריק יותר מרשימת הישגיו בממשלה, ממשלה מפוצלת שלא רצתה ולא הייתה יכולה למשול ובכל מקרה לא עשתה את זה בשקט. ה"שינוי" הפך ל"ניסוי" שנכשל, והיה הדבר הכי רחוק מ"נורמלי".
בינתיים במציאות (זאת שבחיים עצמם ולא באולפנים החוגגים עדיין את מסיבת יום ההולדת הראשון לממשלה), משבר כלכלי מאיים באופק ונישא על גל עליות מחירים וזינוק מחירי הדירות, גל חדש של נגיף הקורונה כבר מתפשט ואיראן כנראה נמצאת קרוב מאוד לנשק גרעיני מבצעי.
ממשלה שצלעה מיומה הראשון והיום כבר בקושי זוחלת, בוודאי שאינה יכולה להתמודד עם האתגרים המורכבים האלה שחלקים אף קיומיים. ההבנה הזו מתבטאת היטב גם בסקרים האחרונים המראים שרוב אזרחי ישראל מעדיפים לראות אותה מסיימת את דרכה, ומעדיפים לבחור בחלופות אחרות. כולם יודעים שזה נגמר. השאלה היא רק באיזה אופן ממשלת הברווזים הצולעים תיגאל לבסוף מייסוריה, וכמה מוקדם זה יקרה כדי שיהיה ניתן להתחיל ולתקן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
זכרו: ראש ממשלה שהצדיק את הקמת הקואליציה ומכירת כל ערכיו בצורך למנוע בחירות(שהנזק המרכזי שלהן הוא מחירן), שותק על תשלום מיליארד וחצי לחברת כנסת בודדת על מנת למנוע בחירות. היות וזה יקר יותר ממערכת בחירות זה מוכיח שמניעת בחירות הייתה רק התירוץ.