די לנשף התירוצים והשקרים בחאן אל-אחמר

השר הורוביץ חשף ברגע של כנות את הפוליטיקה מאחורי הסחבת ביישום החוק ופסיקת בג"ץ. ממשלה עתידית חייבת לתקן את העוול

צילום: תנועת רגבים, דוברות הכנסת

בחודש הבא תידרש המדינה להשיב לבג"ץ בפעם השישית מדוע אינה מפנה את המאחז הבלתי-חוקי בחאן אל-אחמר, על אף התחייבויותיה החוזרות לאכוף את החוק. האם הפעם המדינה תפסיק לרמות את עצמה ותשים סוף למחדל שמאפשר לעשרות חאן אל-אחמרים להשתלט על שטח עצום ולהוות סכנה קריטית? משפט שנזרק השבוע לחלל האוויר בכנס 'הארץ' נותן לנו הצצה לאמת מאחורי התירוצים.

פרשת חאן אל-אחמר עלתה לכותרות במאבק משפטי שהחל בשנת 2009, כאשר תנועת 'רגבים' עתרה יחד עם תושבי מישור אדומים, בדרישה לאכוף צו הריסה של המנהל האזרחי למבנה בית ספר לא-חוקי שהוקם במקום בסיוע עמותות שמאל שונות. הכפר הממוקם כעשרה קילומטרים מזרחית לירושלים הצליח להישאר על מקומו בזכות סחבת משפטית בלתי-נסבלת, אך יותר מהכל בזכות שקרים חוזרים ונשנים של ממשלות ישראל, כל אחת בתורה, בנוגע לטיפול במאחז הדגל הלא-חוקי של הרשות הפלסטינית.

שש עתירות שונות שהוגשו במהלך השנים הוכיחו שש פעמים כי לפולשים אין זכות בקרקע ועל המדינה לפנות אותם בהקדם האפשרי. אך יחד עם זאת, בכל פעם נדחה הביצוע בשל תשובות המדינה בהסברים שונים ומשונים מדוע עד עכשיו לא היה ניתן לפנות את המאחז. בדיון האחרון בבג"ץ פקעה סבלנותו של השופט סולברג ואמנם הוא התיר לדחות פעם נוספת את פינוי המאחז, אך רמז שקרב היום בו בית המשפט יידרש להכרעה ברורה.

מה לא נאמר על ידי המדינה? לא ראוי להרוס מבנה בית ספר ערב שנת לימודים, לדוגמה. בהמשך היו אלה סדרי עדיפויות שהותירו את אכיפת החוק המסוימת הזאת מאחור. לעיתים הייתה זו ממשלת מעבר או ממשלה חדשה וטרייה שטרם נכנסה לעניינים. הייתה שם מגפת הקורונה שהפנתה את כל תשומות הלב של המדינה "לטובת מטרה לאומית חשובה זו" (כדברי מאיר בן שבת ראש המל"ל בתצהיר שניתן בשנת 2020), ובפעם האחרונה הייתה זו המלחמה באוקראינה בתוך דו"ח סודי שהוגש לבית המשפט על ידי ממשלת בנט.

אך השבוע נחשפה הסיבה האמיתית לאי-פינוי המאחז על ידי המדינה. ברגע של לגלוג, אולי אפילו בהיסח הדעת, אמר בוועידת 'הארץ' שר הבריאות ניצן הורוביץ: "למה ראש הממשלה בנט לא מפנה את חאן אל-אחמר? כי הוא נמצא בממשלה שהוא לא יכול לעשות בה את מה שהוא רוצה".

במילים אחרות, בהינף להג אומר לנו שר הבריאות שהמדינה משקרת שנים בבית המשפט. לא סיבה טכנית כזו או עילה בינלאומית אחרת מונעת ממנה לפנות את המאחז. לא סדר עדיפויות רם מעלה שמפנה את כוחות הביטחון למשימות אחרותף וכמובן שלא מחסור במשאבים כלשהם לצורך ביצוע המשימה. זו הסיבה: שיקולים פוליטיים צרים הם שמונעים מממשלת ישראל למעלה מעשור לטפל בתופעת חאן אל אחמר המהווה סיכון אסטרטגי ויתרה מכך, היא מוסיפה חטא על פשע ומשקרת לבית המשפט בתואנות שונות ומשונות.

כלומר, ייתכן ונפתלי בנט רצה בעבר לפנות את חאן אל אחמר, לו קמו כבר עשרות שכפולים במרחב בין ירושלים לים המלח ומדבר יהודה, אך הוא פשוט לא היה יכול. הדברים נכונים לא פחות למציאות הפוליטית של הממשלות הקודמות, בה מגרשים שהוכשרו על ידי המדינה במיליוני שקלים עומדים מיותמים בעוד הרשות הפלסטינית מממנת מאחזי פחונים ומנצלת את תושביהם ככלי משחק להשתלטות על השטח. מציאות שהיא פועל יוצא למצב בו מפלגות שמאל חישקו היטב את ראש מפלגת 'ימינה'. מבחינה פוליטית המצב אולי היה ידוע, אך כאשר המדינה משקרת בבית המשפט פעם אחר פעם, זה לא פחות מאסון לאומי.

בחודש הבא יפוג תוקף ההארכה שהמדינה קיבלה לתגובה בעתירה השישית בסוגיה. איזו הצדקה תהיה הפעם לאי-אכיפת החוק? ממשלת מעבר, ביקור נשיא ארה"ב או שמא נופתע מתירוץ מקורי אחר? בקרוב תהיה כאן ממשלה חדשה, וחובתה לתקן את העוול הזה במהירות האפשרית, עוול שהפך למופת של חדלון בשמירה על האינטרס הלאומי.


יכין זיק הוא רכז פעילות בתנועת רגבים

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. " ייתכן ונפתלי בנט רצה בעבר לפנות את חאן אל אחמר…שלים לים המלח ומדבר יהודה, אך הוא פשוט לא היה יכול."
    זה פשוט שקר!
    נתניהו יכול להגיד שהוא עשה כל מה שהוא היה יכול אך ידיו היו קשורות בידי שותפים קואליציונים, התקשורת, החונטה המשפטית וצמרת מערכת הבטחון.
    אך בנט קשר את ידיו בעצמו דרך בחירת שותפיו הקואליציונים וההחלטה לתת רוח גבית לתקשורת(חוק ישראל היום) ולמערכת המשפט(גיבוי לפועלה של שקד כשרת משפטים ודרישה לכניעת נתניהו) ולשתוק לכל מי שמשתף עם קשירת הידיים פעולה.אתה לא יכול לקשור את ידי עצמך ואז להשתמש בזה כתירוץ!

  2. כך גם לגבי שאר ההשתלטויות של המוסלמים על שטחים השייכים ליהודים פרטיים ולמדינת ישראל.
    אין, לא היה ולא יהיה ראש ממשלה שיפנה את אורוות החמורים הזו.

    כך עתיד להיות בכל שטחי מדינת ישראל, עד ביאת המשיח.
    אולי כשהיהודים יגיעו למצב של בחירה בין מוות בידי מוסלמים (במקרה הפחות רע. במקרה היותר רע תצטרכו לראות את מה שראה הרוקח בן ציון גרשון לפני שהמוסלמים עקרו את עיניו ורצחו אותו בחברון בתרפ"ט. המשכילים ירוצו לבדוק את העניין, יתחלחלו, וימשיכו להצביע למועמד לא ראוי. הטפשים אפילו לא יתייחסו לדברים אלא ירוצו להצביע עבור המועמד הלא ראוי) או להיכנס לים, אולי רק אז תתעוררו ותתפללו שהמשיח יגיע מיד.

    1. בבחירות הקרובות שבה יתקיים רוב ימני מוצק, משנתו של בן גביר תנצח ולא רק חאן אל אחמר יפונה גם כל הפלשתינאצים שישארו בחיים עם השלמת מלחמת העצמאות, כל הפלשתינאצים יפוצו לעבר כל המדינות הערביות מהם הגיעו מהגרי העבודה אלה לכאן. ישראל תהיה ארץ נקיה מאוייבים גם כאלה מבית, סמולנים קיצונים שגרמניה מחכה להם.
      כל מדינות המערב האנטישמיות יתרגלו למציאות ולעובדות החדשות שיקבעו השטח.

  3. חאן אל-אח'מר מחכה בסבלנות מ-2009 שיבוא ראש ממשלה חזוק-חזוק מן הימין שיפנה אותה כמו שהוא מוטט מ-2009 את החמאס. אם לא עכשיו, אז מחרתיים, או בעשור הבא, או במאה ה-22 או באלף ה-4, בוקרה פיל מישמיש. מה רוצים מבנט? בנט לא פינה את חאן אל-אח'מר רק במשך שנה אחת, ואילו ראש הממשלה החזוק-חזוק מן הימין, שלא נזכיר את שמו מפאת עינא בישא, לא פינה אותה במשך 12 שנה, והשתין במכנסיים כל פעם שהאיחוד האירופי קרקר משהו בנדון. בינתיים החזוק-חזוק הכשיר קרקעות חליפיות של מאות דונמים עבור האח'מרים, עם פיתוח תשתיות בעשרות מיליונים על חשבוננו – כמעט כמו המוקטעה של בנט ברעננאללה – ומכר לוקשים לבג"ץ שבלע אותם בחדווה, ומעשה שטן: האח'מרים צחקו לו בפרצוף והוציאו לו אצבע משולשת.
    במבט עגום מהצד הישראלי של היום נראה שבעתיד הנראה לעין רק מלחמה פנים-ערבית אחרי מותו של אבו-מאזן, כמו זאת שהיתה ועדיין נמשכת בסוריה, שהביאה לחורבנה של 'העיר הפילסטינית' אל-ירמוכ בפאתי דמשק ולסילוק 300 אלף פילסטינים מהמדינה, תוכל להביא להחרבתה ולפינוייה של חאן אל-אח'מר. הגיע הזמן לחזור לעובדות היסוד של קיומנו כאן ולקבוע, בפארפראזה על דברי ביסמארק מ-1862, שהשאלות הגדולות של תקופתנו יוכרעו לא בנאומים והחלטות רוב, אלא בברזל ובדם. כך חאן אל-אח'מר, כך שלטון הטרור של החמאס בעזה וכך כל המאבק בינינו לבים הערבו-פילסטינים על השליטה בא"י.

    1. גם דוד בן-גוריון לא פינה את חאן אל-אחמר. גם לא משה שרת, לוי אשכול או גולדה מאיר.
      זאת רמת הטיעון השלך

    2. ל'כשל לוגי': בדקתי ואכן אתה צודק. בן גוריון וכל הייתר שאתה מזכיר לא פינו את ח'אן אל-אחמר. הם גם לא מוטטו את שלטון החמאס. מעניין איך גילית את זה – אף אחד לפניך לא ידע על כך. מגיע לך דוז פואה.

    3. דוד בן גוריון דווקא פינה – מדובר בבדואים מאזור ערד שברחו לצפון מדבר יהודה ב1948.