החזון האסטרטגי של שינזו אבה

המנהיג המנוח הבין כי יפן חזקה ואסרטיבית היא חלק חיוני ממרקם הביטחון והשלום באסיה ומעבר לה

kremlin.ru

זיכרונותיי האישיים משינזוֹ אַבֶּה מתמקדים במפגשים שנערכו בלשכתו ובהם דנו ביחסים בין יפן לארה"ב, ובשיחה אישית שניהל איתי בניו-יורק ב-2016. מערכת היחסים הקרובה בין אבה לבין מכון הדסון בו אני משמש כעמית מחקר החלה לאחר כהונתו הראשונה והלא-מוצלחת כראש ממשלה ב-2006, כאשר רוב היפנים סברו אז כי הקריירה הפוליטית שלו הגיעה לקיצה. עמיתיי במכון שמרו על קשר עם אבה במהלך שנותיו במדבר הפוליטי, עד אשר שב כמנצח לראשות הממשלה ב-2012. הם הביעו בו אמון כמי שמייצג את עתיד יפן, והוא השיב להם בחזרה.

במובנים רבים, הייתי אחד המרוויחים מן האמון הזה, כאשר אבה גילה עניין רב בעבודתי על הסכמי הסחר והביטחון בין ארה"ב ליפן. הוא הבין כי מה שהגדרתי כ-"היחסים המיוחדים" בין ארה"ב ליפן היו דומים לקשר בין ארה"ב לבריטניה, מלבד העובדה כי במקרה היפני מדובר בברית היסטורית המבוססת לא על שפה או מורשת משותפת, אלא על חזון אסטרטגי משותף לגבי התפקיד אותו שתי המדינות צריכות לשחק בקידום הדמוקרטיה והשלום במזרח אסיה, במיוחד לאור האיום הגובר מצד סין.

זהו הפן האחר של אבה אותו למדתי להעריך, כהוגה האסטרטגי החשוב ביותר של יפן, הוגה ברמה של צ'רצ'יל או ביסמארק. למעשה, היה זה אבה שהפך לכוח המניע מאחורי הקואליציה הדמוקרטית החשובה ביותר באסיה כיום: הברית המרובעת של יפן, ארה"ב, הודו ואוסטרליה.

בחזרה ל-2006, המועמד דאז אבה החל לדבר במהלך קמפיין הבחירות על "קשת של שלום ושגשוג". בחזונו הוא ראה רשת של מדינות הנמתחת לאורך אירו-אסיה, מדינות המחוברות במחויבות לחירות ולשלטון החוק. במהלך כהונתו הראשונה והקצרה בראשות הממשלה, הוא צמצם את החזון לארבע המדינות המרכיבות כיום את ברית ה-Quad.

נאומו אודות "התמזגות שני הימים" היה רגע יוצא דופן בתולדות הפוליטיקה היפנית: ראש ממשלה המציג צורת מחשבה חדשה ואסטרטגיה משותפת עבור מה שהיו נראים עד אז כשני אזורים נפרדים, האחד כולל את דרום אסיה והאוקיינוס ההודי, והשני כולל את המדינות לחופי האוקיינוס השקט.

כאשר אבה שב לשלטון ב-2012 הוא החל מיד ביישום החזון, אותו הגדיר באחד מנאומיו כ-"יהלום הביטחון הדמוקרטי של אסיה". בעיני רוחו הוא ראה "אסטרטגיה בה אוסטרליה, הודו, יפן וארה"ב יוצרות מעין יהלום השומר על המים המשותפים". אותו יהלום השתרע מהאוקיינוס ההודי ועד למזרח האוקיינוס השקט, ברית דה-פקטו במסגרתה "יפן, כאחת מן האומות יורדות-הים הוותיקות באסיה, תוכל לשחק תפקיד גדול יותר בשימור הטוב המשותף לשני האזורים".

אך אבה גם הבין כי משמעות המהלך הוא עימות מול האסטרטגיה התוקפנית הסינית, הכוללת מיליטריזציה מואצת של ים סין הדרומי ואיומים ישירים על הריבונות היפנית בים סין המזרחי. למרות שממשל אובמה השמיע אז דיבורים על "הפנייה לאסיה", בפועל הוא נותר אדיש למדי למאמציו של אבה להסביר כי האיום הסיני הוא כזה שארה"ב ויפן צריכות לעמוד מולו יחדיו, בעודן מגייסות את סיוע הדמוקרטיות האחרות באזור.

החזון המרובע של אבה נכנס להקפאה מול אובמה האדיש, אך מאמציו העיקשים נשאו פרי עם יורשו דונלד טראמפ. החזון החדש לאסיה הגיע לשיא בפסגת מנילה בנובמבר 2017, שם הרעיון לפיו "איזור אינדו-פסיפי חופשי" ו"מערכת מבוססת חוקים" עבור ממשל אזורי הפך לשיח משותף.

אך בניגוד לתומכים אחרים של מערכות "מבוססות חוקים", אבה הבין כי הרעיון של ביטחון אזורי הוא חסר משמעות ללא האיום בכוח צבאי. יותר מכל ראש ממשלה יפני אחר בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, אבה היה אחראי לפריצת העמדה הפציפיסטית לכאורה בה החזיקה ארצו מאז 1945. הוא התעקש על כך שיפן צריכה לקחת חלק משמעותי יותר במטלות הביטחון האזורי, ושעובדה זו חייבת להשתקף בתקציב הביטחון שלה.

מכל המורשת אותה הותיר אבה לארצו, יתכן שזו הנקודה החשובה ביותר. הוא ראה בתקציב ביטחון גבוה (הגיע לשיא מאז מלחמת העולם השנייה בשנתו האחרונה בשלטון) כסימן לא רק לאיתנות לאומית, אלא גם למחויבות היפנית בסיוע בלימת האיום הסיני ואיום הטילים הבליסטיים מצפון קוריאה.

זו הסיבה בגינה הניסיונות לצייר כעת את אבה כ"אולטרה-לאומן" הם בדיוק ההפך מהמציאות. אבה הבין כי יפן חזקה ואסרטיבית היא חלק חיוני ממרקם הביטחון והשלום באסיה, ומהווה שחקנית מרכזית בשימור הסדר הליברלי הבינלאומי מול השאיפה הסינית לחסל אותו.

שינזו אבה יחסר לרבים, לא רק כחבר אישי אלא בעיקר כאיש החזון מאחורי השאיפה לאסיה חופשית המבוססת על עוצמת הברית המרובעת. הטרגדיה של מותו רק תתעצם אם נאפשר לאותו חזון להתמוסס לאיטו, מול האתגרים הגדולים שהעולם החופשי עתיד לעמוד בהם.


גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *