ממשל ביידן הוכיח מחויבות למאבק בטרור, אך ממשיך לנסות לפייס כמעט בכל מחיר את תומכי הטרור העיקריים בטהרן
הודעת הנשיא ביידן על חיסולו המוצלח של מנהיג אל-קאעידה איימן א-זוואהירי בשבוע שעבר הייתה ללא ספר אבן דרך משמעותית בתולדות הסכסוך שבעבר נודע כ"מלחמה הגלובלית בטרור".
זוואהירי, יליד מצרים שהיה הדמות האינטלקטואלית המובילה באל-קאעידה מאז שהצטרף לרשת הטרור של בן לאדן ב-1998, הפך למנהיג הארגון לאחר חיסול בין לאדן בידי כוחות אמריקנים מיוחדים ב-2011. הוא שימש כמוח המבצעי והאסטרטגי של התנועה, הוביל אותה במאבקי הכוח מול הצאצא המתחרה דאע"ש, והרחיב את פעילותה בעיקר באפריקה.
חיסול זוואהירי הוא הוכחה לכך שלמרות שארה"ב טרודה בשלל ענייני חוץ בוערים אחרים וסובלת מפילוג פוליטי פנימי, היא עדיין מחויבת למשימת הלוחמה בטרור. אך הוא גם מדגים את פשיטת הרגל של מדיניות החוץ של ממשל ביידן, לפחות בשתי חזיתות שונות.
הראשונה היא אפגניסטן. זוואהירי חוסל בתקיפה אווירית בקאבול, שם הסתתר תחת הגנת הסניף הפקיסטני של הטאליבן, הידוע בשם 'רשת חקאני'. העובדה שמנהיג אל-קאעידה הצליח למצוא מקלט בבירה האפגנית מראה כי שליטי המדינה הנוכחיים לא ממהרים לנתק את קשריהם לארגון הטרור, למרות שהבטיחו לעשות זאת מזמן. הבטחה זו, יחד עם ההצהרה על כינון שלטון ליברלי יחסית ופחות מדכא, היו בין הסיבות אותן ציין ממשל ביידן בניסיון למכור לציבור האמריקני את הנסיגה מאפגניסטן בשנה שעברה.
אלא שהטאליבן לא עמד בצד שלו בעסקה, כפי שגם בבית הלבן מודים כעת. על פי מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, הטאליבן הפר "בבוטות" את תנאי ההסכם עם ארה"ב בכך שהעניק לזוואהירי מקלט על אדמת אפגניסטן. בלינקן ובכירים אחרים בממשל היו פחות גלויי לב לגבי ההשלכות האפשרויות אותן אמריקה מתכוונת להטיל על הטאליבן, כעת כאשר שקריו ובוגדנותו נחשפו.
החזית השנייה נמצאת באיראן. עם זוואהירי מחוץ לתמונה, המועמד שככל הנראה יכנס לנעליו בראשות אל-קאעידה הוא סייף אל-אדל, קצין מצרי לשעבר שבמשך שנים שימש כאיש הצבא הבכיר בארגון הטרור. אלא שאל-אדל אינו אדם חופשי נכון להיום. המודיעין האמריקני ומומחי טרור אחרים מסכימים כי הוא ואחרים בהנהגת אל-קאעידה בילו את מרבית העשורים האחרונים באיראן, משם המשיכו לתאם את הפעילות הגלובלית של הארגון, למרות שבאופן רשמי הם נמצאים תחת "מעצר בית".
After relentlessly seeking al-Zawahiri under Presidents Bush, Obama, and Trump… I authorized a precision strike that would remove him from the battlefield pic.twitter.com/KLSnMK08R1
— Acyn (@Acyn) August 1, 2022
לכל אלה משמעות רבה בהקשר המדיניות המועדפת של ממשל ביידן בהתנהלות מול איראן. במשך השנה וחצי האחרונה, בממשל נקט בעקשנות אסטרטגיה דיפלומטית אשר מטרתה לגרום לאיראן לשוב להסכם הגרעין. אפילו כעת, למרות דחייה חוזרת ונשנית מצד טהרן, גורמים בבית הלבן ממשיכים לקוות כי איראן עשויה לקבל עסקה כלשהי בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. אך השמירה על תקווה זו דרשה מן הממשל להתעלם בנוחות מן הצרות הרבות שמבשלת איראן ברחבי המזרח התיכון, ומתמיכתה הנרחבת ברשת הטרור הבינלאומית.
גישה זו כבר הפכה את ניסיונות הנשיא לשכנוע הקונגרס לקשים במיוחד, והספקנות בבית הנבחרים כלפי אסטרטגיית איראן של ביידן הולכת וגוברת, אפילו בקרב המפלגה הדמוקרטית. ככל שעוד ועוד קשרים בין האייתוללות להנהגת אל-קאעידה ילכו ויחשפו, סביר להניח שיצוצו עוד ועוד שישאלו מדוע ארה"ב צריכה להעצים את משטר מימון הטרור האיראני, ומה עשוי לקרות אם תמשיך לעשות זאת.
את חיסול זוואהירי צריך לחגוג עבור מה שהוא: הצלחה אדירה למשימה האמריקנית של לוחמה בטרור. אך הצלחה זו לא צריכה לטשטש את הסתירות העמוקות והמובנות בתוך מדיניות החוץ של ממשל ביידן, ואת הסכנות הטמונות בהן.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
