הנוער הולך ימינה כי הוא מבין את המציאות

לשמאל הישראלי לא חסרות סיבות לצאת מכליו בתחושה שגונבים לו את המדינה, ומגמות העשור האחרון שחקו בהתמדה את מוקדי הכוח הוותיקים שלו. לאחר הפוגה בת שנה, בה כשלה ממשלת החלומות של השמאל, חזר לנגן התקליט הישן והמוכר עם כל רפרטואר נבואות הזעם.

במיוחד בתקופת הבחירות ולקראת יום ההצבעה המכריע, חלקים בשמאל מגיבים בהיסטריה בכל פעם בה מתעורר דיון ציבורי ובו קיימים, ר"ל, שני צדדים. ביקורת על מערכת המשפט – דיקטטורה; כלי תקשורת נוטים לימין – תעמולה; אחוז גבוה של חובשי כיפות בוגרי בה"ד 1 – הדתה, וכן על זה הדרך. כטבען, מערכות בחירות מייצרת אמירות, ויכוחים ואירועים פוליטיים בקצב מסחרר, וככל שהם גוברים – מתגלה כי צד אחד דל מאוד בכל הנוגע לחופש הדעות.

הלהיט החם של מערכת הבחירות הנוכחית הם האירועים הפוליטיים המתקיימים בתיכונים ברחבי הארץ. לרוב הפורמט זהה: חצר בית הספר מעוטרת בדוכנים ובשלטי המפלגות, פעילים מתרוצצים ובידיהם פלאיירים, קריאות הפגנתיות בוקעות מהמגפונים והשיא: פאנל רב-משתתפים של חברי כנסת ומועמדים המייצגים את המפלגות במתכונת דיבייט ובסיומו סקר בחירות. אם נשאיר לרגע את הציניות בצד, מדובר במפגן דמוקרטיה ושיעור חשוב באזרחות.

אירוע הבחירות הסוער ביותר התרחש לפני מספר שבועות בתיכון 'בליך'. עשרות שנים שבית הספר מקיים אירוע ומתוקשר, שלשיטת השמאל מדגמי הבחירות הנערכים בו מנבאים את תוצאות האמת. בבחירות 2015 ציפי לבני מ'המחנה הציוני' דאז ניפקה את אחד הציטוטים הזכורים כאשר הכריזה: "ניצחנו בבליך! וזה אומר הכל!", וחודש לאחר מכן נחלה הפסד בבחירות האמיתיות. בבחירות 2019 (מועד א') שוב קיוו בשמאל שהתיכוניסטים ינבאו ניצחון ויו"ר מרצ תמר זנדברג פסקה: "תיכון בליך קבע: מהפך בישראל!". בקלפי האמיתי מרצ גירדה בקושי ארבעה מנדטים.

על אף שהתוצאות ב'בליך' שקולות לתוצאות למדגם שיערך בתיכון בכרמיאל, טייבה או עפרה, ראוי להתעכב על האירוע האחרון משום שהוא משמש כמעין מקרה בוחן להקצנת השמאל. התגובות והאמוציות מצד מובילי דעה ופוליטיקאים במחנה, לפני ולאחרי מה שאמור היה להיות מפגן דמוקרטי חגיגי הסירו מסכות רבות מעל אנשי המחנה שנוהג להגדיר את עצמו "דמוקרטי".

עוד זמן רב לפני מועד האירוע, הופעלו לחצים על מנהלת התיכון לבל תזמין את ח"כ איתמר בן גביר. יועץ התקשורת ליאור חורב, קרא להורים להשאיר את התלמידים בבית כדי "למגר את הפשיזם" וללמד את הנהלת התיכון לקח. שרת התחבורה מרב מיכאלי צייצה בנחרצות: "שיקול הדעת של הנהלת תיכון "בליך" מטריד ביותר".

בערבו של אותו יום סוער, העלה בטוויטר עיתונאי חדשות 12 אילן לוקאץ' דגל ישראל צבוע בשחור ופנה לראש העיר ר"ג: "תיכון בליך ע"ש מאיר כהנא הוא לא מדגם מנדטים אבל הוא סוג של ברומטר. כל נורות האזהרה שם מהבהבות עכשיו באדום…. המנהלת שכשלה כישלון מחפיר צריכה לעוף, זה במשמרת שלך. ותלמידים שהריעו לאדם שקרא לפני שבוע להעלות אזרחים ערבים על מטוס צריכים לקבל אפס עגול כציון מגן באזרחות".

מאז התרגשה עלינו מערכת הבחירות, אוחזי מיקרופון כמו נדב איל לא פוסקים מלקונן על תופעת ה"נירמול" של בן גביר ומפלגתו בתקשורת ובשיח הציבורי. תחילה טענו שהוא אולטרא-קיצוני שמחזיק בדעות מסוכנות, אחר כך בכו על כך שהוא מקבל במה רחבה בתקשורת ולבסוף הכו על חטא על כך שהם-הם הפכו את המפלצת מקרית ארבע למה שהיא היום. זהו, אם כן, דיסוננס קוגנטיבי מושלם שהרי אם בן גביר וחבריו מייצרים רייטינג, הרי שיש לזה ביקוש בקרב הקהל אז על מה הפלא?

ברומטר, על פי הדימוי של לוקאץ', הוא מד למדידת לחץ אטמוספירי. נראה כי מי שנכנס ללחץ מוגבר מהפופולריות לה זוכים בן גביר ופוליטיקאים מהימין – הם דווקא צייצני השמאל. האהדה ההולכת וגוברת של צעירים למפלגות הימין מוציאה את השמאל מאיזון. לשיטתם תרחיש שבו נוער הארץ ייחשף לדעות אחרות, עלול "חלילה" לסייע לו בגיבוש עמדות לאומיות.

איך יעלה על הדעת לתת לימין פתחון פה שכזה? בן גביר, שיקלי, סמוטריץ' או קרעי אינם יכולים להיכנס בשערינו, שחלילה לא ידביקו את ילדינו בכוחות האופל שלהם. הקומיסרים בשמאל חושבים שדמוקרטיה הישראלית מתקיימת אך ורק במתחם שבין מפלגת העבודה למרצ, וכל דעה אחרת חייבת לעבור במסנני משטרת המחשבות.

חברת הכנסת מיכל רוזין סיכמה היטב, מנקודת מבט שמאלית, את אירועי 'בליך'. במהלך ראיון באולפן Ynet, התבקשה לספק תובנה כיצד קרה שבמדגם בתיכון החילוני 'הציונות הדתית' קיבלה פי שניים יותר קולות מאשר מרצ, והשיבה:

נכשלנו בחינוך דור העתיד. אני ממש מרגישה את זה. למדתי בבליך…ואני חושבת שכשלנו. הכישלון הוא לא רק בבליך – אנחנו מסתובבים עכשיו בבתי ספר, בתיכונים, ואנחנו רואים את זה בקרב הרבה מאוד מהצעירים… יש איזו התלהבות רגעית, פנטזיונרית, נאיבית, ברעיונות או במסר של בן גביר, וזה מטריד מאוד. אני לא חושבת שאותם בני נוער, אם הם היו לומדים כמו שצריך – היו מצביעים כך"

גוש השמאל כבר מזמן זיהה את החשש, אך כרגיל מפנה את הביקורת והאשמה לאחרים במקום לעצמו: הרשתות החברתיות, התקשורת הימנית, השיח המקצין, היעדר האופק המדיני, מערכת החינוך וכמובן הימין ונבחריו. במהפך של 77' היה זה יצחק בן-אהרון שהצהיר כי איננו מכבד את הכרעת העם, ובימינו אלה רמטכ"לים ושרי ביטחון שביד אחת מתבטאים בגלוי על "הרס הדמוקרטיה" ו"סיכום המדינה" אם רק העם יעז להצביע לאחרים, ובשניה עוד מספרים לנו חשיבות הדמוקרטיה והממלכתיות.

בדבר אחד רוזין צודקת. מגמת התחזקות הימין בקרב הצעירים נמשכת בבתי ספר נוספים. באירוע בחירות שהתקיים לפני כשבועיים בתיכון עירוני ד' בתל-אביב, הליכוד זכה ל-27% מהקולות: יותר מ'העבודה', 'מרצ' ו'המחנה הממלכתי' גם יחד, וכמעט פי שניים מ'יש עתיד'. בתיכון 'חוגים' בחיפה הליכוד זכה ל-49.5% מהקולות.

בחלק מהסרטונים שמופצים מאירועי הבחירות בבתי הספר, ניתן לראות תלמידים דעתניים, בעלי כושר שיפוט עצמאי שלא מפחדים להתעמת עם מוריהם ואף עם חברי הכנסת. בניגוד למה שהשמאל אולי היה רוצה שנחשוב, לא רק שהצעירים בדור הזה הם בעלי אוריינות תקשורתית והתמצאות אקטואלית, אלא גם מגלים חוש ביקורת וספקנות בריא.

וכאשר בוחנים את הנטייה הפוליטית בקרב צעירים בסקרים כלליים, התשובה חדה עוד יותר. בסקר של מכון 'מדגם' לחדשות 12 שנערך בחודש שעבר ובדק את ההעדפה הפוליטית של צעירים בגילאי 25-18, גוש מפלגות הימין זכה ל-71 מנדטים. נתון נוסף בדק היכן ממוקמים הצעירים במפה הפוליטית: 62% מהנשאלים ענו שהם מגדירים עצמם ימין או מרכז-ימין. הנתונים הללו הן המשך של מגמת התחזקות הימין בקרב הצעירים שבאה לידי ביטוי בסקרים קודמים.

סקר בקרב צעירים בני 18-25
גוש נתניהו 71 מנדטים. pic.twitter.com/urqwspVhqR

— shlomit cohen🇮🇱 (@c_shlomit) July 29, 2022

איך ניתן להסביר את התופעה? ניתן למנות לא מעט סיבות, חלקן ותיקות וחלקן חדשות יותר. השערה אחת נוגעת לדמוגרפיה שעשויה להכתיב את מגמת התחזקות הימין, עם שיעור ילודה גבוה יותר בקרב ציבור מסורתי, דתי וחרדי. הסבר אחר הוא כניסת הרשתות החברתיות לחיינו המאפשרת העברת תוכן ומסרים במהירות וללא פילטרים. סיבה אחרת יכולה להיות פשוט הצבעה מסורתית על פי המקובל בסביבה ובמשפחה. אך יהיה זה יומרני לנמק את הסוגיה רק בהשערות סוציולוגיות בשעה שהתשובה הפשוטה ביותר היא מבחן המציאות.

במשך שנים רבות הסבירו לנו כי "שלמות העם חשובה משלמות הארץ", על כך ש"שלום עושים עם אויבים" ורק אם נוותר ונושיט יד לשלום הכל יהיה כאן נפלא ונאכל חומוס ברמאללה. הרוגי הטרור הערבי הרצחני בתקופת אוסלו כונו "קורבנות השלום", ומי שביקשו לשמור על שטחי ארץ ישראל ובטחון המדינה מחשש לנסיגות מופקרות תויגו כ"פחדני השלום". כל המערכות ומוקדי הכוח של אליטת השמאל שירתו את הפרדיגמה הזו, אבל הציבור סירב לשתף פעולה.

הצעירים של היום גדלו לתוך מציאות של ירי רקטות לעבר ערי ישראל, כתוצאה ממהלך מופקר של נסיגה מעזה. הם שמעו מהוריהם איך התנפצו אשליות השלום במסעדות ובאוטובוסים, היו עדים לפוגרומים האלימים בערים המעורבות במהלך מבצע 'שומר החומות' ומשרתים בצבא שלא פעם מגביל את כוחו שלו חייליו תוך סיכון שלומם.

סקר נוסף של 'פאנל פוליטיקס' שנערך בקרב צעירים בני אותו הגיל, הראה אף הוא העדפה מובהקת לטובת מפלגות הימין. ד"ר לירן הרסגור מאוניברסיטת חיפה וד"ר אלון יקטר מאוניברסיטת תל-אביב החוקרים את נושא ההצבעה בישראל, הסבירו בכתבה ב'מעריב' כי הם מקשרים את המגמה לסוגיית הסכסוך הישראלי-ערבי. "הצעירים פחות תומכים בפשרות טריטוריאליות, בפתרון שתי המדינות. זה משהו שלא ראינו באופן גורף בשנות ה־90. השוני המובהק הזה בין צעירים ממבוגרים התרחש בעשור־שניים האחרונים", ניתחה הרסגור. עמיתה יקטר הוסיף:

מה שמנבא הכי טוב את תוצאות הבחירות זה לא מה חושבים על יוקר המחיה, אלא מה חושבים על הפלסטינים. במובן הזה הדור הצעיר הרבה יותר ימני…אנשים נוטים קצת ימינה כשיש פיגועים, מבצעים, אבל הדור הצעיר כל הזמן בתפיסות כאלה…זה הדור שחווה את הייאוש אחרי האינתיפאדה ולקח את הייאוש של הדורות הקודמים כנתון: אין עם מי לדבר, אין טעם…"

דם יהודי רב נשפך מאז טקס החתימה על מדשאות הבית הלבן והמציאות הביטחונית והמדינית השתנתה ללא היכר מאז, הרבה בזכות מדיניות הממשלות הקודמות. הדור הצעיר שגדל למציאות של בלימת האיום הפלסטיני והמאבק העיקש לגדוע את שאיפותיהם הלאומיות, אומר את דברו בקלפי. בעידן של פייק ממלכתיות וחזיונות שווא של "קץ הדמוקרטיה", לא פשוט לערבב את הנוער המפוכח מהוריו.

היריעה אולי טרם רחבה מספיק עבור צעירים כדי לגבש עמדות מוצקות בכל נושא ונושא, אך הם יודעים להרכיב את חלקי הפאזל לתמונה שלמה ועמדה מגובשת. הדור הזה פיקח, יודע לשאול שאלות ויודע מה טוב בשבילו גם מבלי שיכתיבו לו מה לחשוב.

מוקדם לדעת כיצד יראו תוצאות הבחירות והאם המגמות מהמדגמים בתיכונים ובסקרים יתממשו. עד אז, השמאל ימשיך לצאת משלוותו מכך שהדור הצעיר מגלה בהמוניו נטיות לאומיות וציוניות, מפגין מעורבות פוליטית ואכפתיות מזהות יהודית. בקיצור: דור מצוין.