בזמן שישראל ויתרה על אינטרסים חשובים, לבנון ממשיכה שלא להכיר בה וחיזבאללה ממשיך במאבק המזוין נגדה
לבנון, בצדק, מגדירה את ההסכם, שנחתם אמש, כהישג היסטורי וזאת משום שהצלחנו לקבל בחזרה שטח של 860 קמ"ר, שהיה נתון במחלוקת.
כמו כן, לבנון לא ויתרה על ק"מ מרובע אחד לטובת ישראל ובנוסף, קיבלנו את הזכות על מאגר קאנא במלואו, מבלי שום פיצויים שישולמו מצידנו וזאת אף על פי שהמאגר לא נמצא במלואו בשטח הימי שלנו.
כמו כן, לא הייתה פגיעה בגבולות היבשתיים ולבנון לא הכירה בגבול המצופים שישראל הגדירה לאחר נסיגתה מאדמתנו בשנת 2000 וגם לא עשינו שום נורמליזציה עם ישראל.
באשר לפיצויים אשר דרשה [ישראל] בעבור חלקה במאגר קאנא, הנמצא תחת השטח הימי הכבוש, הרי היא תקבל אותם מחברת 'טוטאל', מבלי שזה ישפיע על החוזה הקיים בין החברה ללבנון.
בתוך ההסכם נקבע מנגנון לפתרון חילוקי דעות עתידיים, או במידה וימצאו מאגרי נפט נוספים המשותפים בין שני הגבולות, דבר המעניק רוגע ויציבות משני צידי הגבול"
מספיק לשמוע את הצהרת נשיא לבנון היוצא מן השבוע שעבר (12 באוקטובר) כדי לדעת כמה ההסכם הזה הוא טוב עבור הלבנונים.
מישל עאון שבר שתיקה ארוכה ובנאום בן 16 דקות לאומה התייחס בין היתר למחלוקות הימיות הקיימות בשטחים גדולים גם מול סוריה וקפריסין. הוא הקפיד לשבח את כל העוסקים במלאכה, החל מהטכנאי הזוטר ועד לשר האנרגיה והמים שהיה ממונה על המשא ומתן. הוא חזר כמה וכמה פעמים על המושג החדש: לבנון הפכה למדינת נפט.
כל זה לא היה מתממש ללא ההסכם שמבחינת ישראל מהווה כניעה היסטורית, הסכם רע למדינת ישראל ורע להרתעה הישראלית.
ואם זה לא הספיק, הגיע חתנו של עאון וראש מפלגתו, ג'ובראן באסיל, והכניס לישראל עוד אצבע בעין כאשר התרברב בנאום שהיה מיועד למתנגדי ההסכם. כן, יש בלבנון מתנגדים, בעיקר אלה שחששו ממלחמה עם ישראל. אבל בסרטון זה באסיל אומר להם בין השורות: אמרנו לכם שלא תהיה מלחמה. הכל היה מצג שווא כדי לשפר את ההסכם.
ולאלה בישראל הטוענים כי חיזבאללה לא ייהנה מפירות ההסכם, אני באופן אישי יכול רק לומר: לבנון קיימת על הנייר כמדינה, אך בפועל היא שקועה עמוק במשברים קיומיים: משבר כלכלי חריף אשר מוטט את מערכת הבנקאות והביא לקריסתה, וכן משבר משילות בעקבות התעצמות והשתלטות חיזבאללה על המערכת הפוליטית והצבאית והמוסדות הרשמיים של לבנון.
כיום מכהנת בלבנון ממשלת מעבר בראשות ראש ממשלה זמני, נג'יב מיקאתי. בעוד כשבועיים צפויה המדינה להיכנס לוואקום פוליטי בעקבות סיום כהונת הנשיא מישל עאון ב-31 לאוקטובר, אלא אם כן ייבחר נשיא חדש קודם לכן.
המשא ומתן בין ישראל ללבנון נפתח באוקטובר 2020, במטרה לקבוע את תוואי הגבול הימי על רקע גילויי מאגרי גז בים. השיחות נערכו בראש הנקרה וכללו מפגשים בין קצינים ישראלים ולבנונים, בתיווך אמריקני ובנוכחות קציני או"ם. עד כה נערכו תשעה סבבים של מפגשים בין קצינים ישראלים ולבנונים, תחת איפול מלא מהצד הישראלי. הידיעות והדיווחים על המפגשים האלו מתפרסמים באתר צבא לבנון בלבד. דובר צה"ל, משרד הביטחון או כל מוסד ישראלי אחר לא מתייחס או מפרסם מידע אודותיהם. הציבור הישראלי לרבות כותב חוות דעת זו ניזון בעיקר מהתקשורת הלבנונית וכן מזו של ארגון הטרור חיזבאללה.
העמדה של חיזבאללה כפי שהצהיר עליה נסראללה בחודשים האחרונים היא לא לאפשר לישראל להפיק גז לפני שיושג הסכם עם לבנון. חיזבאללה לא רק פיזר איומים, אלא אף מימש את איומיו כאשר שלח ארבעה כטבמ"ים לעבר אסדת הגז 'כריש' בחודש יולי האחרון.
בפועל נסראללה ניסה בכל כוחו להפעיל לחץ ולהלך אימים על ישראל על מנת להביאה לחתום על הסכם בו היא מבצעת ויתורים כלכליים וביטחוניים עוד לפני הבחירות ב-1 לנובמבר, ולפני פקיעת כהונת עאון שאמורה להסתיים יום קודם לכן.
ההיסטוריה בלבנון מלמדת כי סכסוכים פנימיים על רקע פוליטי עשויים להימשך שנים ארוכות ולהתפתח למלחמת אזרחים. מכאן המרוץ נגד הזמן אותו ניהל נסראללה, אשר מנהל בפועל את לבנון, להביא להסכם עם ישראל. על פי דיווחים שונים הוא אף פיקח באופן אישי על התקדמות המשא ומתן.
תסבוכת אינסופית
פרט להסכם שביתת הנשק עם לבנון אשר נחתם ב-23 במרץ 1949 ובמסגרתו נערכו חילופי שבויים, צה"ל פינה כפרים שנכבשו על ידו וצבא לבנון פינה את ראש הנקרה, אין שום הסכם רשמי תקף וחתום מכל סוג בין שתי המדינות.
יחד עם זאת, ב-17 במאי 1983 נחתם הסכם מדיני ביטחוני דוגמת הסכם קמפ דיויד (עם מצרים) בין לבנון וישראל, על מנת להסדיר את יציאת ישראל מלבנון בעקבות מבצע של"ג. המשא ומתן דאז התנהל באמצעות תיווך אמריקני בראש הנקרה, ולאחר חצי שנה של מגעים סבוכים ואישור ההסכם בפרלמנט הלבנוני ובכנסת, נחתם הסכם שמעולם לא יושם. בעקבות חילוקי דעות של הפלגים בתוך לבנון וכן בעקבות לחצים שהפעילה סוריה על הנשיא אמין ג'ומאייל, הוא סרב ליישם את ההסכם וכך נשארה לבנון מדינת אויב עד עצם היום זה.
בחזרה לתסבוכת הנוכחית. ב-29 בספטמבר האחרון נעשה ניסיון כושל לבחירת נשיא חדש, כאשר בשל חילוקי דעות בפרלמנט הלבנוני אף מועמד לא זכה לקבל שני שלישים מהקולות הנדרשים על פי החוקה.
המחלוקות הפנימיות, יחד עם ניסיון חיזבאללה לבחור מועמדים אהודים עליו אשר לא ידרשו ממנו להתפרק מנשקו, הפכו את בחירת הנשיא או מינוי ראש הממשלה למשימה קשה ביותר. מאז חודש אפריל השנה עלה בידי הנשיא עאון למנות ראש ממשלה שיהיה מקובל על כל הפלגים הלבנוניים, והממשלה הקיימת היא כאמור ממשלת מעבר שסמכויותיה מוגבלות.
אין ספק שפקיעת נשיאותו של עאון היא הסיבה העיקרית לאישור ההסכם במהירות שיא. לפיד סבור שנקרתה לו כאן הזדמנות פז להגיע להסכם, אבל מי שיצא ממנו כמרוויחה היחידה היא דווקא לבנון, כפי שהודה שר הביטחון גנץ בחצי פליטת פה.
שום דבר כפי ששר הביטחון אומר בפליטת פה pic.twitter.com/5uZiqirTzJ
— אדי כהן Edy Cohen (@DREDYCOHEN) October 14, 2022
בשורה התחתונה, נסראללה וממשלת עאון מאוד מרוצים ובצדק. הם הצליחו ללא יריה אחת להכניע את לפיד ולגרום לו לוותר על שטח גדול ועל אינטרסים מדיניים וכלכליים חשובים, כאשר לבנון מצדה ממשיכה שלא להכיר בישראל וחיזבאללה ממשיך במאבק לשחרור "פלסטין". הלבנונים אכלו את העוגה והשאירו אותה שלמה, וכעת ייהנו מכל העולמות. ישראל יצאה בידיים ריקות, ולא נותר לנו אלא לקוות שהשופטים בירושלים יתערבו בסוגיה.
ד"ר אדי כהן הוא מזרחן יליד לבנון, חוקר במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר אילן.
אני מציע להצטרף ללבנון (בהנחה שניתן לראות בשלוחה השיעית של טהראן, כלבנון) ולהכריז על יום הכרזת לפיד על כוונתו לחתום על ההסכם הנ"ל עם לבנון,
כיום הפרוטקשן הלאומי.
סמלו תהיה תמונתו של לפיד, מנפנף בנייר ההסכם ומכריז כי הביא "שלום בזמננו". "בחירי" בטחון אלומים, יוכלו להכריז ביום זה שתשלום פרוטקשן טוב לבריאות כל המעורבים והפוליטרוקים (אשר לפעמים, בטעות מכנים את עצמם "תקשורת" ו/או "עיתונאים"), יוכלו להשוות מי גבה יותר. האם היה זה ארגונו של דומראני או ארגונו של מולנר.
אין לדעת כיצד המדינה תמשיך לאכוף את ס' 428 לחוק העונשין וגם את סעיפים 427 או 430 לחוק זה, במצב זה. אך ניכר שהאמור בחוק ישראלי, לא יותר מדי מעניין את ממשלתו של חסר תעודת הבגרות ו/או הפוליטרוקים המספקים לו שירותי דוברות (אמנון אתרוגוביץ לא מספיק לגדל כ"כ הרבה אתרוגים) בתשקורת.
חשוב לשים לב להבדל בניסוח: הלבנונים מדברים על ׳הישג היסטוריה׳ ביטוי חיובי בהכרח. ואילו הישראלים והאמריקאים מדברים על ׳הסכם היסטורי׳ ביטוי שכל משמעותו הוא שההסכם משנה את המציאות משמעותית, לא בהכרח לחיוב(גם ההתנתקות היא אירוע היסטורי).
איך זה שאין חצי מליון איש בהפגנות?
ממש לא ברור
אם זה כל כך חשוב למה כלום לא קורה?
כי אנחנו בימין לא פועלים כקולקטיב ובוודאי לא כקולקטיב ממומן. רק השמאל.
וחצי מליון בהפגנות יעזרו כשם שעזרו בגירוש גוש קטיף?
הנושא הקריטי כרגע הוא נצחון בבחירות. ולנצחון יש צורה אחת ויחידה, הקמת ממשלת ימין. ועל זה צריך לתת את הדעת. מה עושים במצב של תיקו? אם אתה מתנגד בכל מצב לצרף את רע"מ לקואליציה, אז הסיכוי לנצחון במובן של הקמת ממשלה קלוש
יוהל,
צירוף רע"מ יחתור תחת כל המטרה של ממשלת ימין.
אנחנו בימין חושבים בטווח הארוך ומבינים שאפילו אם נגיע 'רק' ל59 מנדטים זה שיפור אדיר מהכנסת הקודמת(53 מנדטים) ולכן עדיין נצא הצד המנצח.
תוסיף לזה את האתגר שיהיה ללפיד לגבש את ליברמן וגנץ עם רע"מ ותע"ל לממשלה יציבה וחזקה בלי עריקים(אפילו בלי תע"ל הם נכשלו בזה קשות) ובלי לשלם על זה בקלפי בפעם הבאה.
בנוסף, אחרי שהם יראו כשלון להגיע לאחוז החסימה סביר להניח שרבים מהימנים שמהמרים על שקד לא יסכנו את הסיכוי לחילופי שלטון שוב(ע"ע מפלגת זהות).
מה גם שהבית היהודי מחליפים מנהיגים כמו גרביים בעקבות כל כשלון ויש תקווה שבטעות יפלו על מנהיג שיבין שאחדות עם סמוטריץ' יכולה להעביר אותו את אחוז החסימה ולהעמיד אותו כמרסן פנימי של הקואליציה אבל בקואליציה ימנית(מה שימנע ממנה לזלוג יותר מדי ימינה) וגם כמי שאיחד מחדש את המגזר(דבר שיביא הישג אלקטורלי לבית היהודי בבחירות שלאחר מכן).
רמי,
כפי שיובל כתב הימין אינו קולקטיב, אנחנו לא נספרים בעיני ראשי הקואליציה וכן עדיף לשמור את האנרגיות להבאת אנשים לקלפי. בנוסף, אנחנו עדיין מחכים לבג"ץ. ואם לשפוט לפי פארסת מינוי מזוז אפשר להיות אופטימים.
תרשי לי לחלוק לך. א. לטווח ארוך כולנו מתים ולטווח הקצר יש לנו את הסכם לבנון, התיישבות ערבית נרחבת בשטח c והקפאה מוחלטת של הבניה היהודית, מינויים של אנשי שמאל בכל התחומים כולל בית המשפט העליון, כפשע מחוק המונע מנתניהו מלכהן כראש ממשלה ומסגירת ערוץ 14 וזה על קצה המזלג.
ב. בכנסת הקודמת גם היה לימין 59 חברי כנסת וגם אז נתניהו האמין לסמוטריץ שבנט לא יצליח להרכיב ממשלה, וגם אז אמרתי לא לשגות באשליות בנט יצליח להרכיב ממשלה. כך היום אם לא נעביר את רע"מ לצידנו תהיה ממשלת שמאל. זו דעתי על כל פנים.
ג. מי שרוצה להמר שוב שיהמר. מי שמסתפק בהתקדמות, שלדעתי בין כך לא קיימת, שיסתפק, אגב אחרי כל התקדמות יכולה להיות נסיגה באותה מידה כהתקדמות נוספת.
לדעתי הלקח צריך להילמד. הנצחון הוא לא הדבר היותר חשוב הוא הדבר היחיד. והנצחון האמיתי אינו התקדמות אלא הקמת ממשלה.
ד. כבר אמר קיקרו שבפוליטיקה תמיד הבחירה היא בין שתי אפשרויות גרועות. וצריך לבחור בגרועה פחות.