הטוב, הרע ודונלד טראמפ

עננה תלויה מעל המפלגה הרפובליקנית. בחירות האמצע לא התפתחו לפי התוכנית. הציפיה הייתה שתוצאות הבחירות ברחבי אמריקה יהיו דומות לתוצאות בפלורידה, שם הדמוקרטים הוכו שוק על ירך. זה לא קרה. פלורידה נראית כעת יוצאת דופן מבחינה פוליטית כפי שהיא מבחינה תרבותית.

המירוצים ברחבי המדינה היו צמודים בהרבה מהתחזיות. רבים מהם טרם הוכרעו סופית. רוב הסיכויים שהרפובליקנים יזכו לרוב בבית הנבחרים, והשליטה בסנאט תלויה בתוצאות מנבדה, וככל הנראה בסיבוב שני שיערך בג'ורג'יה בחודש הבא. ייקח עוד זמן עד שנדע לבטח, אך ג'ו ביידן עדיין יכול להפוך לנשיא החמישי ברציפות שמפסיד את הקונגרס בבחירות האמצע.

אך כמעט כל ניצחון רפובליקני היה דחוק באופן מפתיע, והגיע לאחר מאבק קשה ומכוער. המדגמים הארציים וניתוח ההצבעה של רשת 'פוקס' עוזרים לנו להבין מה בדיוק התרחש. המסקנה שלי מן הנתונים היא שקמפיין בחירות האמצע סבב סביב הנשיא ביידן, סוגיית ההפלות, והשאלה איזו מפלגה מייצגת טוב יותר את המרכז האמריקני. אף אחד מהגורמים האלה לא סייעו לרפובליקנים.

ביידן הוא נשיא לא פופולרי. המצביעים במדגם העניקו לו שיעור תמיכה של 44 אחוזים בלבד, ו-43% על פי נתוני 'פוקס'. מאז 1946, נשיאים אשר רשמו שיעור תמיכה של פחות מ-50% הפסידו בממוצע 37 מושבים בבית הנבחרים בבחירות האמצע. ביידן צפוי להציג תוצאה טובה מן הממוצע.

מדוע? משום שהמצביעים הפרידו בין האיש לבין המפלגה שלו.

ב-2018, 38 אחוזים מהמצביעים אמרו כי הצבעתם הגיעה מתוך התנגדות לדונלד טראמפ. 94% מהם הצביעו לדמוקרטים, לסייעו למפלגה להשיג מחדש 41 מושבים בבית הנבחרים. שליש מן המצביעים אמרו כי להצבעתם לא היה קשר לטראמפ. 52% ממצביעים אלה הצביעו למועמדים רפובליקנים.

מנגד, ב-2022 רק 32 אחוזים מהמשיבים במדגם אמרו כי הצבעתם הייתה מתוך התנגדות לג'ו ביידן. 95% מהם הצביעו לרפובליקנים. אך מספר גדול עוד יותר, כמעט חצי מכלל המצביעים, אמרו כי ביידן לא היווה פקטור בהחלטתם על מועמד. 60% מתוכם הצביעו לדמוקרטים.

על פי נתוני 'פוקס', יותר מצביעים (39%) אמרו שביידן היווה פקטור בהחלטתם מאשר כאלה שאמרו שלא (35%). אך ההבדל בגודל בין שני המחנות היה קטן, ושניהם הצביעו באותו אופן חד-צדדי כמו במדגם.

דונלד טראמפ היה נשיא לא פופולרי שקיטב את קהל המצביעים האמריקני. ג'ו ביידן הוא נשיא לא פופולרי שבעיקר מעלה פיהוק. לפני ארבע שנים, המצביעים היו אובססיביים לגבי טראמפ. ב-2022 הם חושבים על דברים אחרים.

הם חושבים למשל על הפלות. מקריאת הסקרים בימים שקדמו לבחירות, אפשר היה לקבל את הרושם כי הסוגיה נשכחת מלב המצביעים. אך זה לא מה שקרה. אמנם 31% מהם ציינו במדגם את האינפלציה הדוהרת כנושא החשוב ביותר עבורם, אך סוגיית ההפלות הגיעה מיד לאחר מכן, עם 27%. מתוך אלה, 76% הצביעו למועמדים דמוקרטים. מתוך החוששים מהאינפלציה, 71% הצביעו לרפובליקנים.

על פי נתוני 'פוקס', לא פחות מ-47% מהמצביעים טענו כי הכלכלה היא הנושא החשוב ביותר מבחינתם. ההפלות הגיעו הרחק מאחור, עם 10 אחוזים. אך למרות זאת, על פי התפלגות ההצבעה הרפובליקנים נהנו מפער של 31% מקרב המצביעים הדואגים לכלכלה, בעוד הדמוקרטים הציגו פער של 68% בסוגיית ההפלות.

דעת הקהל בסוגיה מורכבת וישנם מקומות רבים, החל מאוהיו ועד פלורידה וג'ורג'יה בהם מועמדים רפובליקנים המתנגדים להפלות השיגו תוצאות נאות. אך עדיין, ברור כי הסוגיה שיחקה תפקיד משמעותי בהרבה בבחירות האמצע מאשר הערכת פרשנים רבים. במקומות כמו המחוז השביעי בווירג'יניה למשל, שם המתמודדת הרפובליקנית הפסידה מול חברת הקונגרס הדמוקרטית המכהנת, יתכן כי זו הייתה סוגיה מכרעת.

באופן כללי אפשר לומר שהמפלגה הרפובליקנית הייתה צריכה להציג מצע כלכלי משכנע יותר. מרבית המועמדים לא הצליחו להעביר מסר יעיל בעניין ולא הציגו תוכניות ברורות לתיקון הבעיות. תלונות אודות עליית המחירים וקריאה ל"מחויבות לאמריקה" פשוט לא הספיקו כדי ליצור את הגל האדום.

בנוסף, מתמודדים ידוענים כמו שחקן הפוטבול לשעבר הרשל ווקר או מגיש הטלוויזיה מהמט אוז לא התקבלו כסמכות בענייני כלכלה, בשונה מטיפוס המועמד הרפובליקני המסורתי המגיע מעולם העסקים (טראמפ כמובן היה ידוען וגם איש עסקים). הכישלון לפשט סוגיות ציבוריות סבוכות יחד עם מסרים מפלגתיים מעורפלים בנושאי כלכליים וחברתיים הניבו תוצאות עגומות.

מאז שנת 2016 נראה כי המפלגה הרפובליקנית הולכת ומתרחקת מלב אמריקה. אני לא מתכוון לאזור המערב התיכון למשל, אלא לקהלים החשובים המגדירים את עצמם כעצמאיים או מתונים. בבחירות לנשיאות לפני שש שנים 48% מהעצמאיים הלכו עם טראמפ. המתונים הצביעו לקלינטון אבל בפער קטן יחסית של 11%. טראמפ ניצח בפרברים בחמישה אחוזים, מה שסייע לו מאוד להגיע לבית הלבן.

אך משם המצב רק התדרדר. בבחירות האמצע ב-2018, 54% מהעצמאיים הצביעו לדמוקרטים. הם גם ניצחו בפער של 26% בקרב המתונים, והתוצאות בפרברים היו שוות. בבחירות לנשיאות ב-2020, על פי המדגמים, 5 4% מהמצביעים בחרו בביידן, בעוד הפער לטובתו בקרב מתונים עמד על 30%. הדמוקרטים ניצחו גם בפרברים בפער קטן. נתוני 'פוקס' הראו תוצאות דומות.

השנה, הצבעת העצמאיים הלכה לדמוקרטים בפער צר, ובקרה המתונים נרשם פער של 15% לטובתם. הצבעת הפרברים הלכה לרפובליקנים בפער קטן על פי המדגם הארצי, ובפער קטן לטובת הדמוקרטים על פי נתוני 'פוקס'. התיקו הלאומי נמשך.

במבט לאחור, בחירות 2016 נראות פחות כניצחון של טראמפ ויותר כהפסד של הילרי קלינטון. במשך השנים מאז פרשנים שונים העריכו יתר על המידה את כוחו של טראמפ ואת אג'נדת "אמריקה ראשית". זו אחת הסיבות שרבים, ואני בתוכם, הופתעו כל כך מתוצאות בחירות האמצע השנה.

מאז שטראמפ הפך לנשיא, הרפובליקנים הפסידו את בית הנבחרים, את הסנאט ואת הבית הלבן. אם ברצונם לזכות מחדש בכל אלה ב-2022 וב-2024, זה לא יהיה הודות להשפעת טראמפ אלא למרות טראמפ. המפלגה הרפובליקנית צריכה להתמקד בחולשתו של ביידן, למצוא מסר כלכלי נהיר וסדר יום שיזכה לאמון הציבור, להבין כיצד לדבר על סוגיית ההפלות ולהתחבר מחדש לעצמאיים, המתונים והמצביעים בפרברים.

אולי מושל פלורידה רון דה-סנטיס, שזה עתה ניצח בבחירות בפער של 20% ללא "עזרת" טראמפ, יהיה יכול ללמד אותם איך עושים זאת נכון.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.