שלושה נרות שהאירו את בן-גוריון

סירובה המביש של האוניברסיטה לאשר הנצחת זכר נרצחי הפיגוע באריאל רק מחזק אותנו, סטודנטים ציוניים, להמשיך ולפעול

קלרה בן שושן בפינת ההנצחה באוניברסיטה | אם תרצו

לעילוי נשמת תמיר אביחי ז"ל, מוטי אשכנזי ז"ל, מיכאל לדיגין ז"ל

***

בשבוע שעבר, לאחר קבלת ההודעה המזעזעת על רצח שלושה יהודים בפיגוע באריאל, בקשתי אישור מהנהלת אוניברסיטת בן-גוריון להדליק נרות נשמה לזכרם. סורבנו בטענה שמדובר ב"אירוע ציבורי פוליטי" המצריך הודעה מראש של שני ימי עסקים.

בדיוק מה שקראתם, אירוע פוליטי, ומסתבר שהיה עלינו לנבא את הפיגוע או לחילופין להתקשר ישירות למחבל. לא ויתרנו והחלטנו להקים את פינת הזיכרון מחוץ לאוניברסיטה, וגם שם המאבטחים טענו שהאירוע לא מאושר ועלינו להתפנות. דגל ישראל מאוד הפריע למאבטח, ולטענתו סימל פוליטיקה.

התקשרתי למשרד הדיקנית והתבקשתי לחצות את הכביש בטענה שהשטח בסמוך לכניסה נחשב גם לתחום האוניברסיטה. האוניברסיטה ציוותה עלינו לחצות כביש כדי להדליק נרות זיכרון ולהניף את דגל המדינה. יכול להיות שבאוניברסיטה מתביישים? יכול להיות שהם מפחדים "לפגוע ברגשותיהם" של כמה סטודנטים? בסך הכל ביקשנו להדליק נרות ולזכור את הנרצחים. איזה כאב.

אוניברסיטת בן-גוריון פגעה בכבוד הנרצחים כאשר הגדירה פינת הזיכרון כפוליטית, ופגעה בנו הסטודנטים כאשר אסרה עלינו להתאבל. חשנו מושפלים כמו אחרוני הפושעים ובעיקר חשנו כאילו אנחנו נצאים במדינה אחרת.

ממש לא מזמן, יממה לאחר מות העיתונאית שירין אבו עאקלה, נערכה בתוך הקמפוס עצרת לזכרה עם שלטים. פתאום לא היה צורך באישור שני ימי עסקים מראש? אוניברסיטת בן-גוריון פגעה בחופש התנועה שלנו מחוץ לקמפוס ופגעה בסמל המדינה כאשר אסרה להניף את דגל ישראל.

אוניברסיטת בן-גוריון פרסמה טענות לא נכונות בתגובותיה לתקשורת ולרשתות: "ניראה כי מישהו ביקש לעורר פרובוקציה", "ניצול ציני ומכוער של הפיגוע הנוראי", "רק התבקשו על ידי המאבטחים לעשות זאת בצד על מנת שלא להפריע לעוברים ושבים". כל אלה טענות הניתנות להפרכה בקלות. הכל מתועד אצלנו.

מה אומרים אחיי שנרצחו בהיותם יהודים? מה אומרים כל החלוצים שבנו את הארץ הזו, שנלחמו והגנו עליה? מה אומרים כל העולים שעזבו מדינה זרה וחזרו הביתה כדי לחיות פה בישראל חיים יהודים, ציוניים וחופשיים בארצם? מה אומר דוד בן-גוריון, מייסד המדינה, אשר על שמו נקראת האוניברסיטה? בושה.

האוניברסיטה שכחה לגמרי את יסודות הזהות היהודית והציונית, את השורשים ואת דגל ישראל. העם זועק אליכם ראשי בן-גוריון, האם אתם שומעים? זהו העם העומד מאחורינו, הסטודנטים הציוניים. באנו להעיר אתכם ולהזכיר את ההיסטוריה ששכחתם. התגובות המסולפות שלכם רק מחזקות את צדקת דרכנו.

אהבתנו למדינת ישראל מתבטאת בקמפוס בנחישות והתמדה במאבקים. עברנו אתכם את יום ה'נכבה' השקרי בו אישרתם קיום אירוע עם דגלי אש"ף בשטח האוניברסיטה. עברנו את הרשעת הסטודנטית שמשבחת שהידים ותומכת בטרור. עברנו את מעצר וסילוק הסטודנטית הבדואית שפרסמה דברי הסתה והוגש נגדה כתב אישום בעבירות של הזדהות עם ארגון טרור. עברנו וגם נמשיך לעבור.

כל עוד לא יהיה שינוי בכל הקשור לתקנון האירועים, לא נוותר. נמשיך לדרוש ביטחון, ונפגין ציונות ויהדות בקמפוס. אין פלא שעובדי האוניברסיטה תומכים במאבקינו, או שמספר הנרשמים ללימודים צונח; אין פלא שתורמים מזדעזעים מעמדתכם ומחליטים לסגור את הברז. העם מתעורר ומבין את צו השעה. נמשיך לזכור את מי שנרצח בשל היותו יהודי, נמשיך לפעול למען ערכי הציונות באקדמיה ונניף את דגל ישראל בגאווה.

עם ישראל חי.


קלרה בן שושן היא סטודנטית באוניברסיטת בן-גוריון ורכזת 'אם תרצו' בקמפוס

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. בסופו של דבר המוסדות שיכול אתה להיות בטוח בנאמנותם הבלתי מסויגת לעם היהודי הם הישיבות.

  2. הייתי אומר שאם כל הטיעון הוא שצריך יומיים מראש אפשר פשוט לבקש לבצע הנצחה ולחכות יומיים
    אבל הנסיון המר עם מוסדות כאלה מלמד שהם כנראה ינצלו את היומיים הללו למצוא תירוץ למה לא לאשר את ההנצחה.

  3. האוניברסיטה צודקת.

    כיצד הנהלתה ובוגריה, יצליחו למכור בפוליטיקה הישראלית שרצח הישראלים עבור פרסים מאוסלו, זהו שלום – אם אנו הישראלים, נבקש לזכור את הנרצחים?

    עכשיו ברור מדוע פוחת מספר התורמים לאוניברסיטה – פשוט אנשים הגיוניים, לא נוכלים סמולנים, לא קונים יותר שלשלום יש קורבנות.

    יתרה מכך, זה שהאוניברסיטה מגדירה את רצח הישראלים כפוליטי – בעצם, בדיוק כמו שחמאס מגדיר רצח זה – זו בעיה של האוניברסיטה, שחשיבתה זהה לחמאס – לא של הישראלים.

  4. כל הכבוד לכם, הביזיון הוא של חולי הנפש שנלחמים בכם, המשיכו כך!