מס גודש יטיב עם התחבורה הציבורית, יפחית את כמות הרכבים הפרטיים ויאפשר השקעה בתשתיות
שרת התחבורה מירי רגב הודיעה אתמול (שני) כי תפעל לביטול אגרת הגודש. לטענתה מדובר במס נוסף שיוטל על הציבור ויפגע בפריפריה, אך האם כך הדבר?
הניסיון מלמד כי בכל מקום שבו נוסתה אגרת גודש, החלה התנגדות ציבורית שהתגברה לקראת היישום. עוד מלמד הניסיון, כי לאחר הביצוע ההתנגדות זו נוטה להפוך לתמיכה. כך למשל, התמיכה בסקרים באגרת הגודש בשטוקהולם עמדה על 34% בלבד טרם היישום בשנת 2005, אך אחריו היא צברה פופולריות בציבור ובשנת 2013 ביקשו כבר 72% להמשיך ליישמה.
כדי להבין מדוע מתרחש ההיפוך בתפיסה, ניתן להסתייע ב"משל המאפייה". דמיינו כי מחר נקבע בחוק כי מאפיות נדרשות לספק לכל לקוח לחם בחינם. לכאורה נשמע שמדובר בהצעה טובה ומועילה, אך במהרה מתגלות גם מגרעותיה. בהיעדר מנגנון חלוקה, מתקשות המאפיות לספק את הביקושים ופעמים רבות מתגלה מחסור. הדבר גורר הגעה מוקדמת של הלקוחות, ומחוץ למאפיות משתרכים תורים ארוכים המובילים לבזבוז זמן יקר.
שנים רבות לאחר מכן, לו תעלה הצעה לתמחר את הלחם כמו כל מוצר אחר, יתכן כי חלק גדול מהציבור יזדעק מהמחשבה שיוטל עליו מס נוסף, או מתוך דאגה לשכבות החלשות שעשויות לרעוב. מכיוון שסיפור זה הינו פרי הדמיון בלבד, ניתן להבין כמה אבסורדיות טענות אלו. משום שנולדנו למציאות בה הכבישים מסופקים לנו בחינם, קשה להתרגל למחשבה אחרת לפיה ניתן יהיה להסתדר בעולם בו "היד הנעלמה" דואגת שהאופה יספק לנו את הלחם. אך אם נחשוב על ההיגיון שעומד בבסיס הדברים, הרי שקל יותר להצדיק מתן לחם בחינם מאשר אספקת נסיעות חינם לבעלי רכבים.
למעשה, את אותה הבעיה חקר פרופ' דונלד שופ, כשכתב על "המחיר הגבוה של חנייה חינם". רבים מאיתנו מתפתים להסתובב מספר פעמים סביב הבלוק כדי להימנע מתשלום על חניה, אך האם כתוצאה מכך איננו משלמים מחיר יקר בהרבה?
בחישוב פשוט מראה שופ, כי בהינתן שזמן חיפוש חנייה ממוצע הוא שלוש דקות בלבד, ובמהלך היום מתחלפים במקום חניה אחד עשרה רכבים, אזי מקום חנייה בודד "מייצר" שלושים דקות של חיפוש חניה. בנסיעה במהירות 15 קמ"ש, הסכום מצטבר לכדי 3000 קילומטר נסיעה בשנה, סכום משמעותי בדלק, בגודש ובזיהום. שופ מצייר עולם בו עבור תשלום סמלי ניתן להבטיח שתמיד תהיה לנו חניה, ולא ניאלץ עוד להתחלק בין חונים ברי מזל ומשוטטים חסרי מזל.
מעבר לעלות הכלכלית של הגודש בכבישים הנאמדת בכ-40 מיליארד ש"ח בשנה, ישנן עלויות חברתיות נוספות שקשה לאמוד אותן, ובהן צמצום מרחב ההזדמנויות וההשפעה על מחירי הדיור. יש הטוענים כי אגרת גודש לא תועיל או שניתן היה לטפל בבעיה באמצעים אחרים כמו למשל שיפור התחבורה הציבורית, השקעה בתשתיות או רעיונות יצירתיים אחרים. קל לטעות ולחשוב כי קיים "קליע כסף" אשר אם רק נשכיל להשתמש בו, יפתרו בעיותינו. בפועל, התמודדות עם בעיית הפקקים מצריכה פתרון משולב הדורש ליישם את כל האמצעים יחדיו.
קיימת גם סינרגיה בין האמצעים, כאשר אגרת גודש מיטיבה עם תחבורה ציבורית ולהיפך. כך למשל, אגרת גודש לא רק מקטינה את משך הפקק בו עומדים נוסעי האוטובוסים, אלא גם מקלה על חיזוי זמן ההגעה באופן שמקל על יכולת לספק אותה באופן אמין. אגרת גודש גם מעבירה נוסעים מן הרכב הפרטי אל התחבורה הציבורית, באופן המאפשר לספק אוטובוסים נוספים תוך הגברת התדירות וקיצור משך ההמתנה. לבסוף, אגרת גודש בשונה מתור מבוזבז, מאפשרת העברה של הרווחים לעבר מטרות חיוביות, ביניהן העברה של 700 מילון ש"ח בשנה למימון תחבורה ציבורית, או מימון של מחצית מעלות פרויקט המטרו הנאמדת בכ-150 מיליארד ש"ח.
יש לזכור שכפי שלמדנו בתקופת הקורונה, גם אופיו של הפקק הוא אקספוננציאלי, לכן אפילו הקלה קטנה בגודש בכבישים עשויה להיות מורגשת מאוד מבחינת זמני הנסיעה. התופעה לפיה קיבולת הכביש גדלה דווקא כאשר הנפחים קטנים אינה אינטואיטיבית, אבל אולי יותר קל לחשוב על מצב בו הגדלת מהירות הנסיעה מאפשרת גם שחרור מהיר יותר של הפקק, ומקשה על היווצרותו. לכן בשעות העומס, לא רק שאנו ממתינים כיום יותר זמן בפקק, אלא שכמות הרכבים אשר יכולים לעבור בכביש גם היא נמוכה יותר.
חלק מהביקורת כלל אינו מושמע כלפי האפקטיביות של אגרת הגודש, אלא מתמקד בפן הכלכלי שלה כנטל נוסף על הציבור, ובייחוד על השכבות חלשות. הטענה הראשונה בעייתית ואילו השנייה שגויה. אם ברצוננו לספק שירותים ציבוריים איכותיים, ובכללם תחבורה ציבורית משופרת, יש צורך לגבות מיסים מהציבור. חלק גדול מהמיסים אפילו נגבה כיום מהנהגים עצמם, סכום מוערך בכ-40 מיליארד ש"ח, רובו ממיסוי בלו על דלקים וממיסי קנייה. מיסים אלו נועדו להתמודד עם השלכות שליליות של ביצוע נסיעות, אך חוסר המיקוד המובנה שבהם גורר חוסר יעילות ביכולתם להפחית עומסי תנועה, ומוסיף עלויות לא-מידתיות על תושבי הפריפריה.
מדוע המיסים הקיימים אינם נטל על הציבור שיש לבטלו, כפי שנטען כלפי אגרת גודש מתוכננת? נדמה שהסיבה היחידה נובעת מהרגל. מסי דלק וחנייה התרגלנו לשלם, אך לשלם על כביש שאינו כביש אגרה איננו רגילים. אך אם בכל מקרה מתקיים מיסוי, לא עדיף שיבוצע בצורה נכונה ויעילה?
גם כאשר חושבים על דאגה מפגיעה בשכבות החלשות, מתבקש לשאול – על איזה שכבות מדובר? הרי אגרת הגודש תשולם ברובה על ידי תושבים המתגוררים או מועסקים בגוש דן, בדגש על הטבעות הפנימיות. ניתוח של משרד האוצר מראה כי 73% ממשלמי האגרה צפויים להיות מעשירון 7 ומעלה בעוד 6% בלבד שייכים לעשירונים 3 ומטה. לעומת זאת, נטל הבלו מוטל גם על העשירונים התחתונים באופן רגרסיבי, ובדיקה שנעשתה בנושא העלתה כי העשירון התחתון משלם כיום פי שלושה מן העליון ביחס להכנסתו.
לבסוף, מכיוון שלא ניתן יהיה להקים רכבת תחתית בגוש דן, ללא הגדלת נטל המס, רק ראוי כי הגדלתו תעשה גם היא בצורה יעילה ופרוגרסיבית ותוך הקטנת הנטל על תושבי הפריפריה. אגרת גודש מהווה מבחינה זו מס צודק יותר והזדמנות לשפר את מצב התחבורה עוד בהווה. לעומתן, הטענות המושמעות נגד אגרת גודש משאירות אותנו תקועים בפקקים של העבר.
עמרי מטר הוא מהנדס תחבורה ומתכנן תנועה, חוקר בעמותת הנוסעים והמומחים 'תחבורה בדרך שלנו'
א.עוד נקודה בעד המס- רק אתמול פורסם פה מאמר מטריד על קריסת הפריפריה והחשיבות הלאומית של העניין. זה רק נותן עוד סיבה למרר את חיי תושבי המרכ בתקווה לעודד מעבר לפריפריה.
ב. את רוב השיקולים במאמר אפשר להשיג באופן יעיל יותר ע״י הטלת מס על החזקת רכב שני(כמובן, רק רכבים פרטיים). וזה גם יכניס מימון משמעותי מחברות שלעיתים מחזיקות בבעלותן ציים של רכבים.
ג.יש עוד כמה רפורמות שניתן וכדאי לעשות על מנת לעודד מעבר לתחבורה ציבורית.
בעניין קריסת הפריפריה, אולי פשוט להטיל מס מגורים על תושבי המרכז…
זה לחלוטין עוד דרך להעביר כסף מתושבי הפריפריה לתושבי המרכז:
א. תושבי המרכז לא ישלמו את המס, רק תושבי הפריפריה המסכנים. הם ישלמו אותו כשירצו לגשת לתשתיות ציבוריות שהוקמו במרכז, לכאורה לטובת כלל האוכלוסיה. לדוגמא: התיאטרון הלאומי.
ב. הכסף שישולם ילך לתושבי המרכז. את מי תשרת אותה רכבת תחתית, את תושבי הפריפריה?
התגובה שלך *
דומני שהטור נכתב ע"י תושב מכוכב אחר שלא ביקר בארצנו מימיו. ישאל את עצמו הכותב הנכבד מדוע הביקוש לדלק כה קשיח עד שגם מס בשיעור של כ-66% לא מפחית את הגודש בכבישים?
ובכן, אחד הגורמים לקשיחות הביקוש הוא העדר תחליפים טובים. כמקרה בוחן אציע את עצמי. זמן הנסיעה מביתי למשרדי הוא כ-15-20 דקות ברכבי הפרטי. אין קו תחבורה ציבורית ישיר בין שתי הנקודות, ולכן אם אבקש להגיע בתחבורה ציבורית עלי להחליף פעמיים (!!) אוטובוס בדרך. רעייתי ערכה פעם את הניסיון הזה ביום טוב יחסית (כמעט ללא פקקים) ובילתה בדרך כשעה וחצי. אילו הייתה תחבורה ציבורית אמינה, זולה ומרושתת היטב (כמו באירופה וארה"ב), הייתי שמח להשאיר את המכונית בבית ולנסוע בתחבורה הציבורית גם ללא מס.
אכן, ראיתי במקומות שונים בעולם שבהם פועלת תחבורה ציבורית ראויה לשמה שהנוסעים מגוונים מאוד, וכוללים גם אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים הנוסעים לעבודה לבושים בחליפות עסקים יקרות.
המסקנה היא שלפני שמטילים על הציבור עוד ועוד מסים, יש לפתח את התחבורה הציבורית כך שתהיה תחליף ראוי לתחבורה הפרטית. לא מדובר רק בסלילת עוד מסילות לרכבת קלה או רכבת בין-עירונית, למשל, וגם לא בהוספת נת"צים. מה שדרוש הוא פיתוח הרשת ופריסתה באופן רציונלי (שאדם ממוצע לא ייאלץ ללכת קילומטרים עד לתחנה הקרובה), ושיפור הזמינות והאמינות של התחב"צ. רק אחרי שהתחב"צ הישראלית תתחיל להידמות לאחיותיה במדינות המתוקנות, ניתן יהיה לבחון אם באמת יש צורך בתוספת מסוי. עד אז, כל הדיבורים על עוד ועוד מסים כאשר התחב"צ מוסיפה לקרטע הם לא יותר מדמגוגיה. (וכנ"ל ההשוואה בין מוצר פרטי למוצר ציבורי שאינו "חינם" אלא ממומן טבין ותקילין במסים שהציבור כבר שילם אבל זה נושא לדיון אחר).
נו באמת. גם אתם מתחילים עם הטירלול הפרוגרסיבי ? כבישים בחינם ? מאיפה הבאתם את זה ? אני לא משלם מיסים ? למה אני משלם מיסים ? אני מקבל גם מדרכות חינם, ואויר חינם, וספסל ליד הבית בחינם, ופארק חינם. אולי תגבו ממני מיסים גם על אילו ?
מירי רגב אמרה שיש להשהות את אגרת הגודש עד שיהיו חלופות טובות. בישראל קודם ממסים ואז דואגים לפתרונות.
בטח מי שכתב את זה גר באזור גוש דן או בצפון ולא חושב לבוא לבקר פה.
מנתקים את המרכז מהפריפריה שבטעות לא יבאו למרכז, בושה!
כלל ראשון בכלכלה חופשית. לא משתמשים במסים כדי לווסת, כדי לחנך, כדי לשנות. לא לוקחים כסף מאנשים ומשלשלים לכיס של האח הגדול כדי לווסת.
למיסים יש מטרה אחת, לקחת כסף מבני אדם לכיס הממשלתי. אין מטרות נוספות.
התאבון של הממשלה הוא בלתי מוגבל, גובה מס הכנסה הגיע לרמות כאלו שכבר לא ניתן לגבות יותר אז המציאו את המע"מ. רק ארה"ב הדפה את הרעיון הזה. עכשיו יש לנו אגרת גודש. די לגזול ולגנוב מאנשים את פרי עמלם.
ועוד בדרך כלל רעיונות של פקידים נועדו לכשלון מראש, בצד עוות השוק החופשי.
רוצים להלחם בגודש? לא על גב האזרחים ולא באמצעות מיסים. תנו לגופים פרטיים לנהל לבנות כבישים גשרים, עליים ותחתיים, לבנות רבי קומות של חניה, באמצעות פטור ממיסים. רגב חכמה יותר ממה שחשבתי.
מפליא שהאתר הזה המתיימר לתמוך בכלכלה חופשית, מהדהד מאמרים התומכים בתכנון ובווסות ממשלתיים ועוד באמצעות מיסים
תודה יובל, זה בדיוק.
אני אוסיף על דברייך שאת כלל המאמר ניתן לפרק באמצעות התייחסות למשפט הלקוח מליבתו:
"אם ברצוננו לספק שירותים ציבוריים איכותיים, ובכללם תחבורה ציבורית משופרת, יש צורך לגבות מיסים מהציבור"
שקר גס! ולא סתם שקר גס, אלא שקר סוציאליסטי נלוז מהסוג הבנאלי. משום שהמאמר מניח באמצעות משפט זה את הטענה שעליו להוכיח, וזה כשל לוגי מהסוג הגרוע ביותר.
באמת? אין פתרונות אחרים? "יש צורך" לגבות מיסים מהציבור? ומה לגבי הפרטה? ומה לגבי פתיחת השוק לתחרות והפחתת רגולציה? ומה לגבי עידוד השימוש באלטרנטיבות? הקפיצה הישירה הזו למיסוי מעלה בי חלחלה.
עם דבר אחד אני לא מסכים בתגובתו של יובל – אותי דווקא לא מפליא שמפרסמים כאן מאמר כזה, משום שהאתר הזה תומך בחופש הביטוי. כמו כן, חשוב להראות מה הצד השני חושב, כדי שנוכל להתגונן מפניו. במובן זה, אין לי שום בעיה שיופיעו כאן מאמרים כאלה. אם כבר, הייתי מעביר ביקורת על הרמה הנמוכה של המאמר – הנחת הטעון הוכחה, אנלוגיות שטחיות ופשטניות (לחם מול כבישים??), ציטוט חלקי ומגמתי ממחקרים בארצות אחרות ללא אנליזה, דיכוטומיות שקריות (מיסוי או פקק, שחור או לבן, אין אופציה ג'), ועוד כהנה וכהנה בעיות. אם כבר מביאים דעה מהצד השני, אז לפחות שהיא לא תעליב את האינטליגנציה.
לאוריאל. ואני דווקא רוצה רק לשמוע את קול החופש את הקול של הימין. שבענו כבר משמוע את ה"צד השני"
אכן שבענו, ואכן לא חסרות להם במות.
ועדיין:
1. אני לא בעד למנוע מאחרים לדבר, כעניין של עקרון. אפילו אם הם מדברים שטויות.
2. זה גם לא פרקטי – אני מעדיף לשמוע את השטויות שלהם כדי שאוכל להתמודד איתן, מאשר שישמרו אותן בבטן ויפעילו לוביסטים בכנסת כדי לקדם אותן, מבלי שאוכל לעשות דבר.
וכבר שנים שאני מדיר רגליי מרוב המדיה המיינסטרימית, אז זה דווקא מתאים לי לשמוע מדי פעם את הדעות שלהם כאן, במקום שבו הם יחטפו גם יחטפו ביקורת, מחוץ לתיבת התהודה. בוואינט רק ימחאו להם כפיים.
מס גודש, כמו כל מס מכווין התנהגות, הוא הדרך הממשלתית להשיג את שלא הצליחה באמצעות אלטרנטיבה משכנעת, מספקת.
את נטל המס הנוסף ישלמו אלה הנדרשים לבקר אקראית בגוש דן, לא התושבים ולא העוסקים, הראשונים ממילא בתוך האיזור והעוסקים יקבלו מימון מהמעסיק. כלומר, לפי המטרה שהציב הכותב, המגיעים מהפריפריה ושאינם מועסקים בגוש דן יממנו את בניית התחבורה הציבורית עבור העשירים ממילא, אלה הנהנים מקרבה למרכזי תעסוקה.
הדרך הנכונה אינה הטלת מס, לא על התושבים ובטח לא על המבקרים, אלא להוציא את הטיפול בתחבורה הציבורית למכרז חיצוני שיקים רכבת פרברים/קלה/משהו תמורת זכיון ל25 שנה. לא לחינם הכביש היעיל ביותר בישראל הוא כביש 431, שם התשלום לזכיין נעשה לפי מהירות הנסיעה הממוצעת, כאן המדד יכול להיות זמן המתנה למשל. באותו אופן נעשית התפלת המים בישראל, מפעילים פרטיים שמצליחים להקטין עלויות באמצעות שיפורים טכנולוגים שלא היו מושגים אצל מפעיל ממשלתי. כך גם ייצור החשמל בתחנות כחח פרטיות, כבישים כאמור ועוד.
הכנסת היד הממשלתית לכיס האזרח לעולם אינה הפתרון המועדף, לא החכם ולא הנכון כלכלית. בטח לא מס שהשכבות החלשות ישאו בעיקר הנטל בו.
למה זכיון ל25 שנה? למה לא לתמיד? למה תמיד שיטה של זכיונות כדי שהאח הגדול ימשיך לשלוט? למה לא בעלות גמורה ולתמיד? מי שיקים רכבת קלה זו תהיה שייכת לו. לאפשר לו להנפיק מניות בבורסה כך שכל עם ישראל יוכל ליטול חלק ברכבת, אפשר אפילו לפטור אותו ממס הכנסה ולהסתפק במס עקיף של 10% בדמי הכרטיס, ולחייב אותו לחלק מחצית מהרווחים למשקיעים שיהיו גם הם פטורים ממס, והנה עוד מקור הכנסה לאזרחי ישראל, הממשלה עצמה תוכל להשקיע ולקנות מניות בחברה ולקבל גם היא תמלוגים מידי שנה.
בדרך זו אפשר להביא במהירות להקמת רכבת מהירה של 300 קמ"ש בין באר שבע לאילת. כל הוצאות הקמה על חשבון המקים שיקבל בעלות גמורה על שני מתחמי קרקעות באילת ובבאר שבע, פטור ממס הכנסה, השתתפות של אזרחי ישראל בהקמה ובהכנסות. תוך זמן לא ארוך תהיה לנו רכבת.
שרת התחבורה שלנו עומדת להתגלות כנואלת במיוחד. כל-כך נואלת עד שבקרוב נתגעגע לשרת הפקקות והתמרורות. הצעתה האחרת לבטל נתיבי תח"צ תטיל את האוטובוסים בחזרה לפקקים וכל יתרון מזערי שיש היום לנסיעה באוטובוס יחוסל באופן סופי ונחרץ. הנוסעים שיוכלו להרשות לעצמם יחזרו (או יעברו) לשימוש ברכב הפרטי ויפוצצו את הכבישים הגדושים על להתפקע ממילא.
האנשים פה רוצים שוק חופשי? שוק חופשי משמעותו תשלום הולם על המשאבים, ולא חלוקה "שוויונית" לכולם. אדרבא, שיפריטו כל פיסת כביש ויתנו לחברות הפרטיות להחזיר למדינה את עלות הסלילה ותהחזוקה של כל הכבישים האלו תמורת תשלום אגרה מהנהגים. אתה רוצה להגיע מכפר סבא לת"א במכונית במקום ברכבת? שלם בבקשה ליזם 50 ש"ח אגרה ההולמת את ההוצאה על המקום שאתה תופס בכביש בשעות העומס בבוקר ובערב, ושמכסה את עלות התחזוקה והבלאי של הכבישים. נראה איך ייראה החישוב של האנשים, ומה תהייה הבחירה בין נסיעה ברכב פרטי לבין אוטובוס לבין רכבת.
לשלם את הבזבוז הרשלנות התקציבים המנופחים שבכל בנייה ממשלתית?
1- בני אדם מתרגלים להכול עם הזמן
2- מה זה חשוב אם אין עומס אם חלק גדול מהציבור לא יכול להרשות לעצמו ליסוע בכבישים?
3- למי שאין מחויבות בבית לא איכפת להאריך את זמן הנסיעה בעוד שעה במקרה שהאוטובוס לא מגיע. הבעיה היא עם הורים (בעיקר נשים) שצריכים להוציא את הילד מהצהרון בארבע וחצי. להם יהיה יקר ולא משתלם לשלם את האגרה ולא פרקטי ליסוע באוטובוסים.
המיסים הקיימים אמורים לממן זאת. זו הציפייה המינימלית של אזרח שמשלם מיסים רבים. ברור מה יהיה – גם נשלם אגרת גודש וגם לא תבנה תחבורה ציבורית.
הממשלה הנוכחית מאכזבת מאוד מבינת מדיניות כלכלית, אחת המשלות היותר סוציאליסטיות שהיו פה בשנים האחרונות
תוך שבועיים? נשמע את זה כל הארבע שנים?
מס גודש אולי הוא טוב ונכון לנוסע בודד. אבל למשפחה שנוסעת עם ילדים קטנים, מס גודש הוא פשע כנגדם. לאותם משפחות יש לאפשר ליסוע ללא מס.
"מישהו אחר משלם זה טוב. אני משלם זה לא טוב".
נהדר אתה, spoken like a true socialist.
בהמשך לכל התגובות המעולות, אוסיף נקודה נוספת. כותב המאמר מתעלם מהםיל הכי גדול בחדר.. זה לא שמס הגודש יפחית ממיסוי נוסף על הדלק, לאורך זמן. הוא בנוסף לשאר המיסוי הכבד שקיים על התחבורה הפרטית בארץ.
לפחות נקודה אחת של אור יש במס הגודש.. אחרי מלחמות, החריגו אופנועים וקטנועים וזה היישום ההגיוני היחיד בתוך המס הזה..
אגרת גודש לכשעצמה איננה פשע נגד האנושות כמובן. אבל הטלת אגרה על זכות הכניסה לתל אביב בזמן שבגוש דן אין מגרשי חניה זמינים וזולים, אין מערך היסע המונים סדיר ויעיל ולעומת זאת יש מפה בעייתית מאוד שמצביעה על הכוונה לחלוב את הציבור – זאת ללא ספק פעולה חסרת שחר. גם כאשר הכותב טוען שתושבי פריפריה "לא ייפגעו" הוא מתעלם ביודעין מעשרות אלפי תושבי אשדוד, לוד, ראש העין שמגיעים כל יום לעבודה בתל אביב. רגב צודקת – קודם כל צריכה לקום אלטרנטיבה מסודרת לנסיעה פרטית, ורק אז רק אפשר למסות את הרכב הפרטי – במיוחד כאשר המס הזה הוא כל דבר, רק לא פרוגרסיבי.
אכן רק כשיטילו את המס יראו כמה הוא תועלתי לכולם.
א. הוא יתן עדיפות לרכב ציבורי.
2. הוא יוריד את נפח התנועה בעיר, כל מי שיוכל יסע בתחבורה ציבורית
ככה התנועה תזרום לטובת כולנו
עד שלא יהיה אלטרנטיבה ל לתחב"צ טוחנים מיים…הצעה פשוטה תחרות !!! לכל קווי האוטובוס במקביל מוניות שירות….זריזות הממלאות כ 8 נוסעים לא יותר…וכאשר התדירות באמת תהיה כל 5 דקות …עם אלטרנטיבה למשאיות הנקראות אוטובוסים ומלאות בשעות השיא ולא מגיעות בתדירות בזמן שאתה צריך….אין סיכוי….מה מסובך להבין…אה אם לא צריך תקציבי מיליארדים ..זה לא מעניין אף אחד כי אין אינטרס לאף אחד והפוך ..
אפשר לטפל ברצינות ולא למסות את הציבור על כל דבר. יש שטח ענק בין כפר קאסם לבין תחנת רכבת ראש העין צפון. יש להקים שם מגרש חנייה עצום ליד כביש 6. מתחנת רכבת ראש העין לכיוון תל אביב ולכיוון הרצליה, נתניה, בת ים וראשון לציון – יש לרשת את הכל ברכבת תחתית מהירה. וזהו. המטרה היא שתהיה תחנה כל 500 מטר על הצירים הראשיים בתוך הערים. במקום למסות את הציבור, יש לצמצם מאגרי שומן ממשלתיים ולסגור אגפים לא נחוצים.
כל עוד לא יהיו מהתחנות הראשיות הסעות ציבוריות יעילות וזריזות לבתים ולכל נקודת משנה ..אפילו במרחק 2 קילומטר…אז …עדיין ב"א ישתמשו ברכבים..ולכן כל עוד ההשלמה היא אוטובוסים שאתה ממתין ארוכות …ולא מוניות שירות זריזות בתדירות גבוהה גבוהה…עדיין כלום לא יפתור את הבעיה..כמה חניות עצומות אתה יכול לעשות…ויהיה פקקים עצומים ביציאה מהן…וכו
הדרך למס גודש עוברת דרך פעולות יעיליות: הפחתת מיסים(ישירים ועקיפים), התמורה שהמס אותו משלמים אזרחים חקבלו(שידרוג הנדסת תשתיות, הטעמת טכנולוגיות חדשות על הדרכים. ציבריות או תועלת ציבורית אחרת יצירת תעסוקה לאבטלה/תעסוקה פרודקטיבית). כל עוד אנו לא שם, אין על מה להוסיף נטל על אזרחים(מהמעמד הבינוני והחלש , על החזקים לא מרגישים כאב בכיס יותר גדול)
הכתב הוא תושב תל אביב, שיהנה מכך שאזרחי המדינה לא יכנסו לעירו, או יצטרכו לשלם 900 ש״ח נטו בחודש בשביל ״הזכות״ להיכנס לעירו. הכתב יוכל ללכת בשקט ובנחת לבית הקפה המפונפן ליד ביצע בתל אביב, כי שאר העם ישלם ביוקר, אע יסע בארבעה אוטובוסים ויגיע מרוצץ ומזיע לעבודה. הכתב חי בסרט שבו יש מעמדות, והתל אביבים הם הנעלים, ושאר העם הם הנתינים שלהם.
שמענו עליכם, תל אביבים צבועים. ״ביחד״ נחסל את הפקקים – כלומר אתם תשובי השרון תשלמו כסף להיכנס לעיר שלי, ואז חלקיכם יצטרך לסבול בארבעה אוטובוסים, ואני, תושב תל אביב, אהנה מנוחות מירבית. זה ה-״ביחד״ שלכם. צבועים מגעילים. הכל רק במיסים, בעונשים – כמה ישראלי מצידך.
אני תושב השרון שמשלם 62% מס הכנסה, אז אתה דורש ממני לשלם עוד בשביל להיכנס לעיר המצחינה שלך. תבוא בטענות לכל הממשלות ולראש העיר שלך שבונה מגדלים ומביא עסקים רק לתל אביב, ואח״כ ״מתפלא״ שצפוף פה. צבועים שכמותכם.
מזל שיש חרדים שהעיפו את הגיזרה הזאת, ואני אומר זאת בתור חילוני.