השמאל מבין שהוא עומד לאבד עמדות כוח חשובות ויוצא למאבק כולל – סיבה נוספת לא להיכנע לרעשי הרקע
מחאת 2023 אינה מערכה למען מערכת הצדק המשפטית. זו מערכה לשימור ההגמוניה ששמרה על שליטה במדינה ובמדינה שבדרך גם לאחר 1977. זו מחאה שמנוהלת על פי תורת הפעולה של הקרן לישראל חדשה: ערעור הסדר החברתי והמבנה המדינתי על ידי ערעור הבטחון של האזרח מלמטה. כך הם פועלים לכל אורך הדרך.
היו כבר הרבה מחאות מתוקשרות מאז 1981 וכולן כוונו לפגיעה ביכולת ממשלות לאומיות להגשים מדיניות לאומית. 'מצעד האמהות' ממצפה רמון לירושלים ב-2003, מחאת האוהלים 2011 והמאבק נגד מתווה הגז ב-2015 הם כמה דוגמאות. הקרן לישראל חדשה הוקמה לאחר שבשמאל הישראלי ובשמאל היהודי בארה"ב הבינו שתוצאות הבחירות של 1977 לא היו תאונה דמוקרטית אלא שינוי של ממש בחברה היהודית בישראל.
לאחר שבבחירות 1981 קמה שוב ממשלה על בסיס המפלגות הלאומיות, הוקמה הקרן שמטרתה כפולה. ראשית, הפיכת ישראל למדינת לאומיה, מדינה לא-יהודית, ושנית, אילוץ המדינה היהודית להתכווץ חזרה לגבולות 1949 כך שתשוב להיות חלשה ומאוימת. לשם כך הם מטפחים את הלאומיות הערבית בתוך מדינת ישראל הקטנה ופועלים להחלשת יכולת העמידה של צה"ל.
במקביל לגיוס הקרן למאבקים לערעור החברה היהודית בישראל מלמטה, הופעל המסלול המשפטי שגם הוא התגייס לחסימת המדיניות הלאומית ויכולת צה"ל לתת בטחון למדינה היהודית. התוצאה של מאבקי השמאל הפוליטי הישראלי ומעורבות הקרן, בשיתוף כספים רבים המגיעים ממדינות זרות, היא שיתוק יכולת המחנה הלאומי להגשים את יעדיו במשך ארבעים שנה, שנותיו של הדור השני של המפעל הציוני.
בבחירות 2022 עלה מאבק השמאל הפוליטי מדרגה נוספת. בהכירו בחוסר יכולתו לזכות ברוב בציבור היהודי, הוא יצר ברית פוליטית עם הפוליטיקאים הערבים האנטי-ציוניים, וכאשר ברית זו כשלה נוצר סיכוי לשבירת השיתוק הלאומי הישראלי. הסיבה העיקרית לשינוי זה היא חילופי הדורות. בשנות העשרים של המאה ה-21 עובר הכוח הפוליטי למנהיגים מהדור השלישי של המפעל הציוני. הדמוקרטיה העלתה דור צעיר של מנהיגים לאומיים שאינם מוכנים להשלים עם השיתוק ונחושים לשבור את גורמיו. השלב הראשון הוא ריסון מעורבות מערכת המשפט במערכות המדינה והחזרת המשילות. גם השמאל מבחין שבדור השלישי כללי המשחק המשותק משתנים והוא נזעק. הזעקה אינה זעקת זכויות האדם, הכלכלה או הצדק המשפטי. הזעקה היא זעקת ההגמוניה שהצליחה בדור השני, החל משנות ה-80 של המאה שעברה היום, לנטרל את כוחו של הרוב היהודי הלאומי.
הם לא מפגינים למען הצדק. הם מפגינים למען נטרול הכוח שהדמוקרטיה נתנה בידי הרוב היהודי-לאומי, ולמען המשך השיתוק הלאומי. הם זועקים "דמוקרטיה" אבל חולמים על דיקטטורה משפטית. אלה אנשים שרובם בני הדור השני, שנהנים מהשפע הכלכלי שנוצר כאן והרעיון של מדינה יהודית השונה מכל המדינות לא מדבר אל ליבם. הם רוצים מדינה "נורמלית" ועוצמים עיניהם מול בעיות יסוד של עצם קיומנו במזרח התיכון.
החידוש במחאת 2023 לעומת המחאות המאורגנות הקודמות הוא שהפעם הם מגייסים את הגילדות" כדי למנוע את התחזקות המדינה היהודית ולמען המשך התפוררותה. כיוון שהשמאל הבין שההכרעה בקלפי הייתה ממשית, והברית שכרת עם המנהיגות הערבית האנטי-ישראלית לא התגברה על הרוב היהודי, הוא משתף פעולה עם הקרן ומפורר את החברה מלמעלה.
הם מגייסים את האליטות השבעות, את הכלכלנים, עורכי הדין, וכל התאגדות שתעלו על הדעת כדי להפחיד את המנהיגות החדשה של המחנה הלאומי, ולמנוע את הרפורמה החיונית כל כך לעצם קיום מדינה יהודית. מבחינתם, החלשת הכלכלה והעוצמה הצבאית היא תרומה להחלשת המנהיגות החדשה. כאן קרה דבר חדש במאבק נגד המדינה הלאומית.
השימוש ב"גילדה" של הקצינים הבכירים הוא דוגמה בולטת לכך. מצעדי הטייסים, בוגרי סיירת מטכ"ל, קציני השריון ועוד היד נטויה, מערבים את הגוף המשותף לכל האזרחים היהודים במהלך החלשת הלאומיות. בכך הם פוגעים במודע בשותפות האזרחית הגדולה ביותר, שיתוף הפעולה של הציבור בהתגייסות לצה"ל. מדוע הם פועלים נגד העתיד של עצמם? משום שמדובר במהלך של ייאוש מהסיכוי להתגבר על הרוב היהודי בדרך דמוקרטית. לכן הם רוצים להפחיד את הנציגות הנבחרת של הרוב היהודי ולבטל את השינויים הנדרשים, גם במחיר מהלך אובדני.
עתה עלינו לקרוא למנהיגות הצעירה של המחנה הלאומי אותה בחרנו בדרך דמוקרטית מובהקת: לא להתרשם מהרעש המאורגן. שום ויתור בתחום הרפורמה המשפטית לא יענה על כוונות המאבק הפוליטי של השמאל הנלחם לשימור יכולת השיתוק. הם לא נלחמים ברפורמה, הם נלחמים בעצם זכות הרוב היהודי לשלוט בעתיד המפעל הציוני. לא ניתן להרגיע אותם בדרך של פשרה.
מדובר בהתנגשות אמיתית שנדחתה במשך מאה שנים וסוף סוף יצאה לאור. זו התנגשות בין חזון המדינה היהודית וחזון המדינה ה"נורמלית". בין חזון שיכול להתקיים לבין חזון שמשמעותו דעיכה וכניעה לכוחות חיצוניים השואפים לחסל את המדינה היהודית. לכן אסור לוותר על שום פרט ברפורמה המוצעת. עלינו לקרוא למנהיגות הצעירה של הדור השלישי להמשיך ביישום הבטחות הבחירות שזכו לתמיכה גורפת בציבור הציוני. לכו בכוחכם זה והושיעו את המדינה היהודית, אל תיראו ואל תיחתו ואל תתפשרו מפני הרעש שמייצרים המיואשים הפוליטיים. זהו מאבק היסטורי בו אסור למצמץ.
פרופ' האס הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
בית הנבחרים האמריקני העביר החלטה המגנה את הסוציאליזם
בית הנבחרים העביר החלטה המגנה את הסוציאליזם
בית הנבחרים האמריקני העביר החלטה המגנה את הסוציאליזם ברוב חוצה מפלגות של 327-86. כל הרפובליקנים ו-109 דמוקרטים הצביעו בעד, 13 דמוקרטים נמנעו.
הצעת החוק הוגשה על ידי חברת הקונגרס מריה סלזאר שגדלה בקובה תחת שלטונו של פידל קסטרו וחוותה מחסור במצרכים בסיסיים, דבר אופייני במדינות הסוציאליסטיות.
סלזאר טוענת בהצעת החוק שהסוציאליזם מנוגד לעקרונות היסוד של ארה"ב ושהאידיאולוגיה הסוציאליסטית מחייבת ריכוז כוח שהתדרדר פעם אחר פעם להיווצרות משטר קומוניסטי, שלטון טוטליטרי ודיקטטורות אכזריות.
לדבריה, הסוציאליזם הוביל שוב ושוב לרעב, מעשי רצח המוניים, והביא למותם של יותר מ-100 מיליון בני אדם ברחבי העולם.
בדיוק.
אמנם יש רובד נוסף מאחורי "הקרן לישראל חדשה" שהוא "הסדר העולמי החדש" עפעס גם ביבי חבר אצל החברל'ך הללו, ועוד כמה המוני בכירים כאן, כך שלא ברור בכלל אם כל המהלך יצליח.
אכן, יש בעולם המערבי תופעה מקבילה לדור הפלגה . יש שמועות שנתניהו מחובר לקבוצה כזו, לא ראיתי שום ראיות לכך, אך זה לא נוגע לבעיה הישראלית. ישראל היא גוף שונה מכל מדינה אחרת מעצם צורת הקמתה. עיקר המאמר שכתבתי משמעו שהצעירים שקודמו לקו הראשון בפוליטיקה הישראלית בזכות הדמוקרטיה הפנימית בליכוד לא יתנו לנתניהו לשבש את המפץ הגדול של החזרת הדמוקרטיה לישראל והריבונות לידי הציבור.
במילה אחת: בולשביזם.
צודק הכותב לגבי "ערעור הסדר החברתי והמבנה המדינתי" אבל זו רק זרוע אחת.
נזכיר את הזרוע השנייה תעמולה שקרית. ולא מדובר רק בהנדסת התודעה אלא גם בניכוס ציבורים שלמים למאבק למרות שהם לא שם למשל: הכלכלנים, הסטארטפיסטים והגרועים מכל בכירי מערכת הבטחון, המילואימניקים, השריונרים וכו'. למרות שהם לא מייצגים את הציבור אותו הם מתיימרים לייצג – הם מנכסים את התואר למען ניראות שכאילו הם כן. כך בדיוק נהגו הבולשביקים ברוסיה.
כדי להבין איך ניבנות הגילדות הללו צריך להסתכל עמוק לתוך מערך הקידומים במערכת המשפט כולל הכספים שנשפכים אליהם מעמותות שונות כולל קרן ווקסנר. נתקלתי לפחות פעם אחת בנסיעה של דורית בייניש לארה״ב על מנת לעקוב אחרי התקדמותם של סטודנטים שמאלנים למשפטים שקיבלו מלגות. למה היא עושה את זה? מה כוללת ההתערבות למענם? האם הסטודנטים הללו מקבלים מהאוניברסיטאות יחס מיוחד והציונים וההמלצות של המרצים שלהם משם יסללו להם אח״כ את הדרך לתוך הפרקליטות? האם אנשים שקודמו בדרכים עקלקלות כאלו ישרתו את הציבור נאמנה או שהם יהיו מחוייבים לאותם בכירים ובכירים לשעבר במערכת שקידמו אותם? מה הסיכוי שמישהו כזה יעז לא לציית להנחייה לתפור מישהו או לחלופין להתעלם מעבירות של אנשים אחרים?
הימין קיבל 64 מנדטים. הימין בשלטון. השמאל הובס, מפלגת הבג"ץ לא עברה את אחוז החסימה
————————————————————————–
הימין חייב להעמיד את הטרלול שמתרחש כעת בישראל במקומו. הדבר דומה להתנהגות של ילד שנשכב על רצפת החנות ודורש דרישות ובוכה וצועק. כל הורה אחראי מרים את הפעוט מהריצפה. מתעלם מכל הבכי והנהי. הטעות הקשה ביותר של הימין היא להתפשר על פסיק בעקבות היללות של הילדים המפונקים והפריבילגים.
השמאל הובס בבחירות אבל השמאל שולט בתקשורת המיינסטרים, במערכות הפקידות. והרעש שעושים ה- 10,000 איש מוגבר כאלו מדובר במיליונים. לא מדובר במיליונים מדובר בשבריר של אחוז מהאוכלוסיה בישראל. דעתם לא נחשבת יותר מדעת נהג המונית או האחות בביה"ח.
אם נסתמך על תוצאות הסקרים מלבד ערוץ 14 שנתן לימין ערב הבחירות 62+ מנדטים הימין לכאורה לא מנצח את הבחירות.
הימין חייב למשול וזה אומר: לחוקק את החוקים שהוא חושב שהם הכרחיים ולא להכנע ליללות.
השמאל הובס והימין חייב למנות לעמדות מפתח במערכת המשפט, הפרקליטות, חקירות במשטרה, צמרת משרדי הממשלה אנשים ונשים עם ראיית עולם לאומית ויהודית. הימין חייב לוודא כי הפקידות שמקבלת מאות החלטות ביום אל מול מספר חד ספרתי של החלטות שמקבלים השרים רואים עין בעין את המציאות כפי שמשתקף בבחירות.
למען הסר ספק, אני לא מדבר על הרופא הספציפי או מהנדס המים הספציפי. אני מדבר על הדרג הפקידותי העליון שחייב להיות משרת אמון של השרים.
אף פעם לא התחברתי לדיבור על המדינה היהודית נגד המדינה ה"נורמלית".
משתי סיבות עיקריות.
—
האחת היא שהמדינה ה"נורמלית" שהם דוחפים בכל הכוח לכיוון שלה – היא לא באמת נורמלית. הציונות אכן באה מתוך תפיסה שיש "לנרמל" את עם ישראל – אבל מדובר בתנועה לאומית של המאה התשע-עשרה הארוכה (1789 – 1914) ומהפכות אביב העמים וביסמרקים למיניהם, ולא של המאה העשרים ואחת ושל האובמות והטיקטוקים והפליטים.
לא היה להרצל מכונות זמן בזמנו – והסטנדרט לא היה כמובן חזון הבלהות של הפרוגרס האורווליאני וסורוס, אלא מדינות לאום שפויות – בנות המאה שעברה. (עם קורטוב של סוציאליזם-לאומי פה ושם במקרה של הציונות).
המדינה "הנורמלית" של הרצל – והעם "הנורמלי" שלו – מזכירים הרבה יותר את ישראל של 2022 מאשר את ארה"ב של סורוס. המדינה "הנורמלית" של סורוס היא היפוך מוחלט של הנורמליות של המאה התשע-עשרה הארוכה, וכן כן, גם של הציונות של הרצל ובן גוריון.
אין כאן שום דבר "נורמלי" אלא היפוך מוחלט של מה שנורמלי.
(באותו האופן שאין שום דבר "דמוקרטי" בשמאל הישראלי).
—
הסיבה השניה היא שלא מדובר בכלל ב"מדינה" נורמלית – אלא בהכחדה לא נורמלית.
וזה לא רק בישראל – ספק רב שהמערב עצמו ישרוד את "הנורמלית" של סורוס.
וישראל בוודאות לא תשרוד אותה.
זה לא מדינת כל אזרחיה – זה מדינת כל משמידיה – וזה פחות מדינה, ויותר בכיוון של מחנה ריכוז או בור הריגה.
לכל הפעולות השפלות שמתוארות בכתבה זו יש יש מכנה משותף אשר ניתן מוכר בשתי מילים
הצעה לאופוזיציה ״הלוחמת״ בישיבה הבאה דברו על המזגנים…