במעגל סגור של סרבנות ואלימות, ראשי השמאל חייבים לעמוד בקצב ההסתה של מחנה הקנאים
ג'וזף קונרד הכיר את רעיונות האנרכיזם ממקור משפחתי ראשון וכואב. כמי שנמלט מפולין על רקע פוליטי כיתום צעיר ולאחר מכן חצה אוקיינוסים עד שהתיישב באנגליה והחל לכתוב ספרים, הוא הבין היטב את הצד האפל של תנועות מהפכניות ואת השלכותיהן המזיקות. אולי הביטוי המובהק ביותר לכך ניתן בספרו 'הסוכן החשאי', בו מתח ביקורת חריפה על צביעות האנרכיסטים אותם ראה כמקור עיקרי לחוסר יציבות חברתית. ביקורת דומה חוזרת בחלק מהרומנים הנוספים שחיבר.
יאיר לפיד אמור להכיר את כתבי קונרד. הוא אף פרסם (יחד עם אמו) גרסת תרגום עברי ליצירתו הידועה ביותר של הסופר הפולני-בריטי, 'לב המאפליה'. אלא שיאיר לפיד של החודשים האחרונים, מאז הובס בבחירות אשר את תוצאותיהן הוא מסרב בעקשנות לקבל, היה עשוי להשתלב לא רע כאחד מחורשי המזימות השונים והמשונים בספרי המתח והריגול של קונרד.
ביום רביעי השבוע, בשיא העימותים האלימים בין מפגיני שמאל המתנגדים לתיקון מערכת המשפט, לבין משטרת ישראל אשר ביקשה לשמור על החוק והסדר, לפיד מיהר להתייצב לצד הראשונים ונגד האחרונים. בסרטון שפרסם קרא יו"ר האופוזיציה למפכ"ל שבתאי להתעלם מהוראות השר לביטחון לאומי בן-גביר, אשר דרש מן המשטרה למנוע חסימות כבישים וצירי תנועה מרכזיים. במשך כל השבוע לפיד המשיך באותו הקו כאשר דחה שוב ושוב כל ניסיון להידברות והעדיף להמשיך ללבות את האש.
אני קורא למפכ״ל המשטרה להתעלם מהניסיונות הפוליטיים, המסוכנים וחסרי האחריות של השר בן גביר להלהיט עוד יותר את השטח. המפגינים הם פטריוטים ישראלים וטובי הלוחמים בצה״ל.
הם נאבקים על ערכים של חופש, צדק ודמוקרטיה. תפקיד המשטרה לאפשר להם להביע את דעתם ולהיאבק על המדינה אותה הם אוהבים. pic.twitter.com/6accqmQgDf— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) March 1, 2023
ללפיד היסטוריה ארוכה למדי של פופוליזם מסוכן משולב בנטיות אנטי-דמוקרטיות מטרידות; באופן כללי ניתן לומר כי מהותו הפוליטית של לפיד, מאז שהתברר כי ישנה כזו, דומה יותר להתנהלות של חצר מלוכה מאשר משהו שמזכיר מפלגה דמוקרטית, תנועה רעיונית או רעיון מובחן כלשהו, כאשר מעל הכל מרחף כל העת ניסיון להסתיר את האמת הזו במלל מתמשך וחסר פשר.
וכמו שקורה בדרך כלל בתנועות שאיבדו את הדרך ועוברות תהליך הקצנה, שאר החברים חייבים מיד להפגין את נאמנותם ולהראות שהם קיצוניים אפילו יותר. כך יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי השיבה השבוע לשאלה על אלימות המפגינים ותקיפת שוטרים בהפגנה בתל-אביב ב"לא נעים, לא נורא". בהמשך הפמיניסטית הדגולה אף סיפקה הצדקה לאירוע המצור שהטילו מפגינים על אשת ראש הממשלה, אשר לטענת מיכאלי היא "חלק מהעניין".
בינתיים, בעוד ראשי השמאל מוסיפים עוד דלק למדורת האלימות ברחובות, דיווח כתב גל"צ יובל סגל כי לבקשת השב"כ תוגברה האבטחה על כל שרי הממשלה. על פי הדיווח, נהגי השרים נתבקשו לשאת נשק ועברו קורס לנהיגה מבצעית, ונאמר להם כי קיימות "התרעות לפגיעה בשרים". בשבוע שעבר דווח כי האבטחה עבור יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן תוגברה באופן משמעותי. הוא החל להתנייד ברכב משוריין, מאבטחים מלווים אותו בכל עת ושוטרים מוצבים סמוך לביתו. כמה ימים קודם לכן דיווח יהודה שלזינגר ב'ישראל היום' על אירוע בו גבר חשוד הגיע לפתח ביתו של רוטמן שם נבלם על ידי המאבטחים.
"זריקה של דברים על שוטרים, הסרת מחסומים, נסיון בכח לחסום את נתיבי איילון…"
מיכאלי: "לא נעים לא נורא…" pic.twitter.com/Y9fdta658w
— גאיוס (@il7217) March 1, 2023
אמנם, יאיר לפיד ומרב מיכאלי הם אנרכיסטים מסוג מוזר – מהפכני אספרסו, פרטיזנים בפנטהאוז. מישהו אחר תמיד מבצע עבורם את העבודה השחורה. בפעולותיהם חסרות האחריות הם מבקשים למעשה לחזק את שלטון המשפטנים הבלתי-נבחר, ובהצהרותיהם משולחות הרסן הם מדגימים עד כמה הידברות היא הדבר האחרון שמעניין אותם. במעגל סגור של הקצנה וקנאות, כל איש שמאל שמעז לרמוז על פשרה, או אפילו כזה שסתם לא טורח להביע דעה כלשהי בעניין, הופך מיד למטרה של קמפיין הפחדה מקארתיסטי. הפוליטיקאים מצדם חייבים לעמוד בקצב וכך נוצר מרוץ הקריאות לסרבנות, ההצדקות לאלימות ופנטזיות גרוטסקיות בניחוח רומני.
ג'ורג' אורוול, עוד סופר בריטי שלמד מקרוב את עולם האנרכיזם לגווניו, הזהיר מפני הסכנה שבחוסר הסובלנות האנרכיסטי, כזו שעלולה ליצור "דיקטטורה מוסרית" שבעצמה תעמיד בסכנה את כל החירויות אשר בשמן ועבורן האנרכיסטים נאבקים לכאורה. ידידו הטוב וההוגה האנרכיסטי הבולט ג'ורג' וודקוק העיד גם הוא על "אווירה של פנאטיות כיתתית וקרתנית", שהייתה לדבריו "מאפיין של שרידי תנועות גוססות".
בפוליטיקה כמו בחיים, הפרובוקציה היא נשקו של החלש. וכפי שמסורת השמאל הישראלי מלמדת אותנו, ככל שייחלש המחנה כך יתרבו הפרובוקציות, וככל שיתרבו הפרובוקציות כך ימשיך וייחלש המחנה. מרצ כבר אינה קיימת בפועל ושרידיה מספקים בעיקר סרטונים תימהוניים מהפרות סדר; מפלגת העבודה בניווט מיכאלי נראית גם היא בדרך הבטוחה לשם. מלבד צעקות ואלימות המחנה כולו אינו מייצר דבר בעל ערך.
מי שעוד מחזיק בכוח אלקטורלי מסוים הוא לפיד. התנהלותו כיום מלמדת כי גם הוא חש את הקרקע רועדת, אך כרגיל הוא בוחר בנתיב השגוי והשטחי. אם אכן התכוון אי-פעם להגיע להידברות בנוגע לרפורמה לתיקון מערכת המשפט, הוא יגיע לשם מעמדת הפסד מובהקת. מחנהו שלו יראה בו בוגד (אפילו לחייך ליריבים אסור כבר), ומנגד כל הישג חקיקתי שיצליח לגרד יהיה תלוי לחלוטין בחסדי המנצח; אם יתמיד בסרבנות לא יזכה אפילו למעט הזה. זהו בור אותו לפיד ומיכאלי כרו לעצמם ולמחנה השמאל כולו, וכרגע לא נראה שמישהו מתכוון להפסיק לחפור.
אם למישהו היה עוד ספק בחוסר הרצון בצד השני להידברות, שימו לב לתוצאות הסקר הבא:
https://story.kan.org.il/Judicial_Reform
אפילו עם הבוטים שלהם הם לא מעזים להציע הידברות.
(ולפני תגובות צפויות, כפי שניתן חראות מהפרשנים שהביאו זה לא אתר אוביקטיבי וקוראיו הם לא ייצוג הוגן של העם בהתאם).
ואם אפשר, תצביעו.
ראשית, תודה על הקישור (הייתי צריך בימים האחרונים דוגמא עדכנית לפרופוגנדה פוליטית ע"י דיקטטורי המקרופון).
שנית, אכן יצוג מאוד לא שיוויוני של הדברים. הפחדות נוסח "היהודים מכינים מצות מילדים נוצרים" ותו לא. אפילו לא מילה אחת על חסרונות בשיטה הנוכחית. בשלב הבא הם יכתבו כמה לא נכון פסק הדין כנגד בני סלע, ע"י הבאת כתב הגנתו בלבד? כן, העמדת פנים בקישור לעיל היא עד כדי כך קיצונית, עד אשר השוואתי לעיל היא מדויקת.
יש לסגור את התאגיד. אני מבחירה אישית בעד שידור ציבורי אך פרופוגנדה שקרית (ע"י הבאת חלקי דברים בלבד), אין בינה למטרות שידור ציבורי, כלום ושום דבר – נטל ההוכחה הנו על דיקטטורי המקרופון, לשכנע אותנו (הישראלים) שמטרתם הנה דיווח אובייקטיבי, נייטרלי ו*מלא*!
בדיוק כמו על כל מוכר סחורה. כל מוכר צריך לשכנע אותי שכוונותיו תקינות, המוצר שאקבל יעבוד והמוכר יכבד את כללי האתיקה והחוק. ככה זה עובד, למרות כל סיסמאות רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, לפיהם אני קודם כל צריך לממן שידור ציבורי והם כבר יעשו בו, כבתוך שלהם ואח"כ אני צריך להתחיל להוכיח שהם יותר קרובים לשיטותיו של גבלס (ע"י שימוש בהפחדות והבאת חצי אמת).
כך אדם בוגר, לא ישלם עשרות אלפי שקלים (לדוגמא) עבור מוצר כלשהו בסמטה אפלה, לדמות לא מוכרת שאינו יודע את פרטיו, בדיוק כיוון שזהו אינו מוכר *אמין* וזו אינה עסקה אחראית – כך נטל ההוכחה הנו על הסוחר. כך בדיוק, נטל ההוכחה הנו על דיקטטורי המקרופון וכרגע – לא רק שאינם מוכיחים מטרתם הנה דיווח אובייקטיבי, נייטרלי ו*מלא*! אלא אף, הקישור הזה מוכיח (שוב, ע"י הבאת דברים כל כך חד צדדית, אשר אין בה אפילו מילה 1 על חסרונות השיטה הנוכחית) שדיקטטורי מקרופון, מנצלים את האמון שהנתתי בהם כנגדי!
לסגור ולזרוק את המפתח לים. כאשר מאחורי המקרופון יתיישבו עיתונאית אשר מטרתם הנה דיווח אובייקטיבי, נייטרלי ו*מלא*, נדבר.
ולגבי ההדברות, כדאי מאוד עדיין לומר סיסמא זו. אין כל בעיה לשבת לשולחן משא ומתן ולא להשתכנע מריקודי השולחנות של הנוכלים (מי שיש ביכולתו לשכנע את הציבור בצדקת דרכו, קופץ על שולחנות?). זה יאפשר לנצח במלחמה חשובה על דעת הקהל.
נכון, זה יקח קצת זמן אך זה לא חייב להיות ארוך. ניתן להקדיש לזה למשל, כשבוע – שבוע לפה או שבוע לכאן, לא ישנה אך מצטלם טוב.
אנשים החושבים הגיונית, אשר נימוקים לוגיים משכנעים אותם – יקשיבו לדברים וישתכנעו. זהו דיון ציבורי תקין וזהו הציבור אותו חשוב לשכנע ולא לתת לפוליטרוקים להציג להם אמת חלקית. עד כדי שימו בערוצים מתחרים (כגון במקרה של קישור לעיל, הקמת אתר אחר בו מוצגים הדברים בצורה מאוזנת – תוף הדגשה [מומלצת] שלו ה"עיתונאים" היו עומדים בכללי האתיקה של עצמם, צד זה לא היה נדרש).
הילדים הרוקדים על שולחנות כאשר לא מסכימים איתם, ממילא לא פועלים ע"ב לוגיקה. כנ"ל כל אלה המנופפים בתפקידם, בעבר ובהווה. מו"מ יציג אותם כמגוחכים או כסרבנים ו-2 האופציות אינן טובות להם. זו עוד סיבה לדבר על הדברות וסיבה נוספת, מדוע הם אכן (ככל הנראה) לא יסכימו. תן להם להיות הסרבנים. כאשר כאשר הם בכל מקרה, בדיוק כמו החמאס, יכריזו שהם "ניצחו" (גם אם התקיימה הדברות וגם אם לא).
וכמו שהכרזות ה"נצחון" של החמאס לא עושות רושם על אף אחד, למעט הפמפלט ש שוקן, זהו הדין לגבי הכרזותיהם של מי שכל נימוקיו מצטמצמים לקפיצה על שולחנות.
קריאת לוין להידברות היא בגידה בבוחרי הימין שהעלו אותו ואת נתניהו לשלטון. לא רוצים לא הידברות בוודאי לא פשרה. כבר עכשיו ההצעות של לוין היא בגידה בנו. מי צריך את הוועדה הזאת בכלל? למה שופטים בכלל מתערבים בבחירה? למה ירדתם מ15 ל12? מי שמתחיל להתפשר נרמס עד הסוף.
רוצים לרמוס את השמאל. לשם כך בחרנו בכם. הם רמסו אותנו. עכשיו רוצים אנחנו לרמוס אותם עד עפר שלא ירימו יותר ראש לעולם.
אתם גרועים פי כמה מבנט אותו תקפתם ללא הרף על הפרת הבטחות
המדינה מתפרקת לא בגלל השמאל אלא בגלל ימין חסר אחריות שמתעסק בלבצר לעצמו את תדמית הילד הטוב.
שני אנשים שמעוררים פחד אימים במבטיהם מזרי האימה וביציאותיהם.
וכשלפיד מתחיל לצרוח הוא ממש מזכיר לי את התוכניות על הקופים בנשיונל גיאוגרפיק. ממש. קול צרוד צורח בלי שליטה עצמית.
וכשמיכאלי מתחילה להתלהם עם האשמות השווא שלה כלפי המחנה הלאומי זה ממש מזעזע. כמה שקרים שני אלה פולטים.
לכו!
צריך לשנות את הכותרת:
לפיד ומיכאלי מציגים: המדריך למהפכה האוליגרכית האנטי-דמוקרטית.
השיבושים מיועדים:
-לשמור על משטר "חבר מביא חבר", שמנציח את שליטת האוליגרכיה במדינה
-לבטל את הכרעת רוב העם בבחירות, כלומר לבטל למעשה את הדמוקרטיה(שלטון העם)
-לבזות ולצמצם את מעמד הרשות המחוקקת.
זה אכן עד כדי כך אלמנטרי.
פאשיסטים תמיד הגיבו באלימות ע"מ לשמור על שלטונם ולא באמצעות שכנוע אנשים ע"י הנמקת מעשיהם.
גבלס לדוגמא, תיאר את מעשי מפלגתו כהגנה על העם (עובדה היסטורית ידועה), שלמותו ושלומו (מהמילה "שלום").
הנאצים מעולם לא קיימו עימות פוליטי אלא נהגו לתקוף את מתנגדיהם ואת משפחתם, בדיוק במטרה ע"מ שלא יהיה עימות כזה (רק אזכיר כאן את תקיפת המספרה שעה שאשת ראש הממשלה נמצאת בפנים – גם הנאצים נהגו להציב "שומרים" מחוץ לחנויותיהם של יהודים, כך שתירוץ "אבל הם רק היו בחוץ ואף אחד לא נפגע פיזית", לא עובד על מי שלמד היסטוריה – בנוסף, מי שיש לו נימוקים לוגיים לדבריו, אינו מרגיש אפילו צורך, לכלוא את בני משפחתו של אדם החושב אחרת – כך שגם עצם המעשה שבחרתי כדוגמא, מדגים את צדקת מסקנתי לעיל).
כיצד אנחנו, בעולם המערבי הדמוקרטי, ניצחנו את הנאציזם? זה באמת פשוט, ע"י התמודדות לוגית והפרכת סיסמאות הנאצים. כן, היית גם מלחמה עולמית בסוף אך נצחנו בה בזכות כך, ששכנענו יותר אנשים בצדקת דרכינו והנאצים, עם כל מכונת התעמולה האדירה שהיית בידם – נכשלו בכך.
יותר אנשים שוכנעו שנאציזם הנו דיקטטורה רצחנית בה מיעוט שולט על המדינה באמצעות אלימות (אפרופו, עריצות המיעוט) ומשטר דמוקרטי מערבי, הוא שיטת המשטר בה אנשים שולטים על עתידם ולא פקידות "מקצועית" היודעת מה "טוב" עבורם.
ועל מנת לבסס את עמדתי כי המשטר אותו מקדמים מחנה בראשם (סוג של, לתנועה ציבורית אין מנהיגים נבחרים, תרתי משמע – אך הנהגה של סיעה פוליטית קיימת, היא ללא ספק בין מנהיגיהם) עומדים חסר תעודת הבגרות וראש סיעת המנותקות והאלימים – הנו משטר דיקטטורי, קרוב לנאציזם – אשאל שאלה פשוטה:
מדוע איראן אינה דמוקרטית? מדוע צפון קוריאה אינה דמוקרטית?
באיראן ובקוריאה הצפונית, יש בחירות ויש רשות מחוקקת נבחרת. באיראן יש אפילו מפלגות. הרשות הנבחרת של איראן, המג’לס, נבחרת ע”י הציבור האיראני לכהונה בת ארבע שנים. המג’לס אחראי לחקיקת חוקים, לאישור אמנות בינלאומיות, לאישור התקציב ושרי הממשלה – בדיוק תפקידי הרשות הנבחרת/מחוקקת בכל משטר דמוקרטי בעולם בכלל ובישראל בפרט.
והמג’לס באמת מבצעים בדיוק תפקידים אלה, אז מדוע המשטר האיראני אינו דמוקרטי? מדוע המשטר הצפון קוריאני אינו דמוקרטי?
אז הסיבה מדוע איראן וצפון קוריאה אינן דמוקרטיות, אלמנטרית – ב-2 המדינות, קיים “מנהיג עליון” אשר הוא הקובע הסופי, האם הרשות הנבחרת פעלה “כחוק” או לא.
המנהיג העליון, איננו צמוד לחקיקה מדויקת שמחוקקי הרשות הנבחרת חוקקו, נימוקיו הם רק מונחים עמומים, כלליים ומהווים בעיקר דיעה פרטית וממש לא מדע מדויק – כגון “סבירות”, “הגנה על העם”, “שיוויון בפני החוק”, “רצון העם” וכדומה. זהו “המנהיג העליון”, אשר בפועל מחליט, האם החלטתה של הרשות הנבחרת תצא לפועל, תבוטל או תשונה.
המנהיג העליון באיראן, אינו נבחר ע”י הבוחרים. המנהיג העליון נבחר על ידי מועצת המומחים, בה חברים 86 מולות. את המועמדים לבחירות למועצת המומחים מאשרת או פוסלת מועצת שומרי החוקה. חצי מתוך תריסר חברי מועצת שומרי החוקה ממונים על ידי המנהיג העליון, היתר נבחרים על ידי המג’לס, מתוך רשימה שמגיש ראש הרשות השופטת, שהוא עצמו ממונה על ידי המנהיג העליון. לפיכך, לגוף היחיד בעל היכולת להדיח את המנהיג העליון נבחרים אך ורק עושי דברו והמנהיג העליון כאמור, איננו צמוד לאף חוק שהמג’לס מחוקקת.
סמכויותיו ותפקידיו של המנהיג העליון נקבעות בפרק 110 בחוקת איראן, ומעניקות לו שליטה על הרשות השופטת (שהוא ממנה את ראשה) ובפועל, הוא הסמכות השיפוטית הגבוהה במדינה. כמו כן, אותה “חוקה” מעניקה לו את הזכות לווטו על כל חקיקה. אין לציבור באיראן – לא ישירות ולא דרך נבחריו – כל יכולת להשפיע לא מועמדים לתפקיד המנהיג העליון ולא על החלטותיו – כמו כן, אין אף מנגנון במשטר האיראני/הצפון קוריאני, המחייב את המנהיג העליון באחריות על מעשיו (כמו אי מעבר של אחוז החסימה, במקרה ושיקרת לבוחריך שראש ממשלה אפילו עם 10 מנדטים, זה לא דמוקרטי (ועוד אי אלו הפרות גסות של כל מה שבוחריך הצביעו עבורו)- שיקרת "לטובת המדינה" כמובן).
אז אם האייטולות ממנים זה את זה, מהווים את הסמכות המשפטית העליונה ובעיקר, להם (לאייטולות) ולא לרשות הנבחרת, נתונה המילה האחרונה בכל דיון ציבורי והחלטתם רשאית להיות דעתם הפרטית וכלל לא מדע מדויק – מה ההבדל בין עלי חמינאי לבין אסתר חיות?
גם אוקראינה בחרה שחקן כמנהיג,
למזלנו אצלנו השחקן לא האריך ימים בהנהגה
מה רלוונטי המקרה של אוקראינה?
אין קשר בין המקצוע הקודם של פוליטיקאי ליכולתו לשמש בתפקיד. אזכיר לך שגם ארה"ב בחרה פעם נשיא שחקן(רייגן) והוא דווקא היה די מוצלח.
ולגבי אוקראינה-לא בטוח שהוא רע להם. נשיא אחר אולי לא היה מחזיק מעמד כל כך הרבה מול רוסיה.
אסור בשום פנים ואופן להידבר עם אנרכיסטים, הרי הם גם מיעוט וגם אלים. אנחנו בחרנו בממשלה והכנסת הקיימת על מנת להוביל לתיקון המשפטי. מדי-וע לוין בכלל מדבר על הידברות. אלימות רק תוביל לאלימות .
לתשומת לב ראשי הימין:
השמאל אמנם מאיים במלחמת אזרחים והרס הכלכלה-אבל רובו מבין שזה רק בלוף, יש להם יותר מדי להפסיד מנפילת המדינה.
והראיה-כאשר הם הבינו שהאנרכיה נכשלת והימין ממשיך בהליכי החקיקה המסודרת, החלקים המתונים יותר של השמאל (כדוגמת הנשיא הרצוג) התחילו לדבר על התדיינות ולהציע פשרות. תחשבו כמה עוד הם יסכימו ללכת לקראתנו אם נמשיך להתעקש, ומי עוד יסכים.
אסור להאמין לבלוף! זה משחק של מי ימצמץ יותר מהר וככל שיותר שמאלנים ישברו קודם כך נשיג מהם יותר.
הרצוג בשפת חלקות מנסה לעכב את הרפורמה או לעקר אותה מכל השפעה
הרצוג הוא שליח של אסתר חיות ואהרון ברק לאיון משמעות הרפורמה.
עוד חסר בושה מהשמאל ששתק בחקירות בנושא העמותות של אהוד ברח – במיומנות חסרת מוסר ועכבות. עד היום לא קיבלנו מהאיש הזה הסבר לשתיקה הרועמת והמחליאה שלו. מה זה היה? על מה הגן? חוצפה.
ומה פתאום להעביר דיוני חקיקה לבית הנשיא? מה? הנשיא הוא הכנסת פתאום? זה תקדים שלא יעלה על הדעת בכלל.
די להיכנע לתעלולי הרמיה של השמאל.
הרצוג מנסה להנהיג פה שיטת חקיקה חדשה באמצעות הנשיא והוא גם דוחף את עצמו וקושר את עצמו – כלומר את הנשיא – לועדה לבחירת שופטים.
תגידו? השתגעתם לגמרי?
דיונים אך ורק בועדת חוק חוקה ומשפט ודי לתרגילי ה"פשרה".
והרצוג שב בשקט, צבוע.