הרפורמה תחזק את האיזונים והבלמים בישראל

הרכב הכנסת המגוון מהווה בלם משמעותי מול הרשות המחוקקת; התיקון המוצע ישיב לה את האיזון הנדרש

צילום: דוברות הכנסת

בשיח סביב הרפורמה המשפטית שמור מקום נכבד לשאלת ההשוואות הבינלאומיות. בהזדמנויות רבות בכנסת ובתקשורת הוצגה כבר לעייפה חריגותה של שיטת מינוי השופטים הישראלית ביחס למקובל בעולם, והעובדה שהרפורמה בסך הכל מבקשת לקרב אותנו לשיטה המקובלת בעולם המערבי, לפיה מינוי שופטי בית המשפט החוקתי נעשה על ידי נבחרי הציבור, ולא על ידי השופטים עצמם.

במקביל, עלתה העובדה לפיה היעדר ביקורת שיפוטית על חקיקה אינו מצב נדיר במדינות מערביות, וניתן למצוא בתי משפט ללא יכולת לפסילת חוקים בבריטניה, דנמרק, שווייץ, הולנד, שוודיה, ניו זילנד ועוד. נגד ההשוואה לעיל, אשר תומכת לכאורה ברפורמה או לכל הפחות מבהירה כי העברת הרפורמה לא בהכרח תהפוך את ישראל ל"לא דמוקרטית", מקפידים המתנגדים לציין מיד כי בכל אותן מדינות ישנן מערכות "איזונים ובלמים" שאינן קיימות בישראל: למשל שני בתי נבחרים, כפיפות לבית הדין האירופי או חוקה קשיחה.

כמובן, חלק מטענות אלו מקורן בבורות גמורה. כפיפות לטריבונל בינלאומי אינה מהווה בלם כלפי הרשות המחוקקת וקיום של חוקה אינו מהווה כשלעצמו "איזון" ללא קשר לתוכנה. יחד עם זאת, קיומם של שני בתי מחוקקים נפרדים מהווה איזון משמעותי ביחס ליכולתו של רוב מקרי לקדם חקיקה.

במאמר זה איני מעוניין להתמקד בשלילת טענות המתנגדים בכל הנוגע להשוואות הבינלאומיות השונות, או ביחס למערכות האיזונים הנוהגות בדמוקרטיות מערביות אחרות. במקום זאת אבקש להתמקד במנגנוני האיזון הייחודיים לישראל, אותם מתנגדי הרפורמה משום מה שוכחים לציין כאשר משווים אותנו למדינות מערביות אחרות. במאמר מוסגר יש לציין כי מאחר ואין שתי דמוקרטיות מערביות זהות לחלוטין, אין טעם לחפש התאמה מושלמת עם מדינה כזו או אחרת, אלא רק להבין כי לישראל מנגנוני איזון ייחודיים, אשר מהווים בלמים משמעותיים מפני חששות כמו "עריצות הרוב" או "דריסת הדמוקרטיה".

המנגנון או הבלם הראשון, נעוץ בעובדה לפיה בישראל עיקר הכוח הצבאי הינו צבא חובה סדיר, אשר מגיע מכלל חלקי האוכלוסייה (לפחות באופן תיאורטי). מנגנון של צבא סדיר דוגמת צה"ל אינו נפוץ בעולם, והוא משמש בלם נגד יכולת של רוב פרלמנטרי זמני לבטל את הדמוקרטיה או להשתלט עליה. כאשר הכוח הצבאי מבוזר ברובו בידי הציבור, קשה מאוד לדמיין מצב בו מהלך אנטי-דמוקרטי של הכנסת אינו מדוכא במהירות. זהו כמובן תסריט של מקרה קיצון דמיוני, שהסיכוי שיתממש בישראל שואף לאפס.

הבלם המשמעותי יותר לענייננו הוא הרכב הכנסת המאופיין בריבוי מפלגות שונות. מאז קום המדינה נבחרות לכל כנסת בממוצע כ-12 מפלגות. מספר המפלגות הנמוך ביותר בכנסת מסוימת עמד על שמונה, וגם הן התחלקו מיד לאחר הבחירות לכמה סיעות נפרדות. גם הכנסת הנוכחית, הקטנה מהממוצע, כוללת עשר מפלגות שונות המתחלקות לסיעות שמהוות יחידות פוליטיות נפרדות. כך למשל סיעת 'הציונות הדתית' כוללת שלוש מפלגות שונות, ואילו חד"ש-תע"ל, יהדות התורה ו'המחנה הממלכתי' למשל הן הלחם של קבוצות פוליטיות שונות.

אולם המאפיין המיוחד בכנסת אינו סך המפלגות המכהנות בה, שכן פרלמנטים מרובי מפלגות קיימים במדינות רבות בעולם, אלא ריבוי המפלגות המשתתפות בשלטון הקואליציוני. כיוון שהכנסת הינה אחד הפרלמנטים הקטנים בעולם המערבי, וביחד עם העובדה שאחוז החסימה מחייב שכל מפלגה שתיכנס אליו תמנה ארבעה ח"כים לפחות, נוצר ריבוי מפלגות בינוניות המתחרות ביניהן על היכולת להרכיב קואליציה, בניגוד למצב המקובל בעולם בו ישנן מעט מפלגות גדולות ולצידן ריבוי מפלגות קטנות בהרבה. אז כיצד הופכת המציאות לעיל לגורם מאזן מצוין בכל הקשור לחקיקה קיצונית?

ריבוי המפלגות הבינוניות בכנסת, הנובע מריבוי הדעות וקבוצות האינטרס בציבור הישראלי, יוצר מצב בו בכל רגע נתון ישנו "תחליף" לכל מפלגה בתוך הרוב הקואליציוני, כאשר כוחה של כל מפלגה הולך וגובר ככל שהיא מתקרבת ל"מרכז" הפוליטי. מנגד, ככל שמפלגה מקצינה יותר – לימין או לשמאל – מרחב התמרון הפוליטי שלה קטן, וקל יותר להחליף אותה במפלגה הקרובה יותר למרכז. נניח למשל מפלגה דתית שתקצין את עמדותיה ותגיש הצעות חוק קיצוניות במיוחד, ובכך תגדיל את הלחץ על שאר חברות הקואליציה לדחות אותן על הסף באיום שיפרקו את השותפות עם אותה המפלגה, בתמורה לכניסת אחת ממפלגות המרכז באופוזיציה. למפלגת מרכז כזו יהיה אינטרס גבוה להיכנס, לכאורה, על מנת "להגן" על מצביעיה.

לא מדובר בדוגמה תיאורטית. ראינו את התרחשות דומה בפועל בנוגע לסדרת הצעות חוק אפילו בקואליציה הנוכחית, הצעירה וה"הדוקה" במיוחד. כך נדחה "חוק הכותל" של ש"ס, נדחו דרישות להתערבות בקביעת הריבית ועוד. אם כך המצב בקואליציה הנוכחית, קל וחומר לכל קואליציה אחרת. ח"כ גלעד קריב נוהג לספר כיצד הפיל כחבר בקואליציה את דרישת הממשלה לשנות את הרכב הועדה למינוי דיינים, ודוגמאות רבות נוספות ניתן למצוא בקלות.

בחינה מפוכחת של מבנה המשטר בישראל מעלה כי מדובר במנגנון איזון מוצלח, אשר רק הולך ומתחזק עם השנים. כך למשל, הפיכת המפלגות הערביות לשותפות לגיטימיות לקואליציית בנט-לפיד, הגדילה את טווח האפשרויות והפכה את מנגנון הבקרה הפרלמנטרי הזה לחזק עוד יותר. כל מפלגה שנחשבת לשותף לגיטימי לקואליציה, מחזקת למעשה את כוחו של המרכז כאשר היא מעניקה לו חלופות ו"שוט" נוסף נגד הקצנה אפשרית של מי מהשותפות הקואליציוניות.

זהו למעשה מנגנון המונע מראש התדרדרות להקצנה על ידי מתן יכולות תמרון פוליטיות לכוחות שונים. מנגנון זה עדיף בעיני על שיטות כגון שני בתי פרלמנט המקובלות בעולם, מכמה סיבות:

ראשית, בפרלמנטים בהם חלופות קואליציוניות מצומצמות, קיים חשש ממשי לפיו כוח קיצוני, גם אם אינו מתקרב ל-50% מהאוכלוסייה, ישמש לשון מאזניים בשני בתי המחוקקים. אין סיבה להניח שהרכב המחוקקים יהיה שונה מהותית. שנית, הפתרון של שני בתי פרלמנט דורש למעשה מבית אחד להטיל וטו על הבית השני, ומוביל כמעט בהכרח לעימות.

לעומת זאת, המנגנון הישראלי מייצר שיח הדדי שכן כל נטייה להקצנה של גורם כלשהו נענית מיד במשא ומתן בין השחקנים השונים במערכת הפוליטית, ולרוב בהתמתנות של אותו הגורם. ושלישית, המנגנון הישראלי מבטיח באופן ספציפי הגנה על זכויות מיעוטים, כאשר ריבוי המפלגות המייצגות מיעוטים מעניק לכל אחת מהן את יכולת להגן על בוחריה הן באמצעות בריתות פוליטיות עם קבוצות אחרות (כפי שראינו למשל אצל המפלגות החרדיות), הן באמצעות התמקדות באינטרסים הספציפיים של קבוצת המיעוט אותה הן מייצגות תוך חתירה למרכז בשאר הנושאים (כפי שניתן היה לראות אצל מפלגות הגמלאים, יוצאי ברה"מ, מפלגת 'שינוי' וכו').

חשוב לשים לב: המנגנון הפרלמנטרי אינו נועד להתמודד עם מצב בו אכן רוב האוכלוסייה "השתגע" ובוחר לפעול בדרך לא דמוקרטית. מצב כזה אינו בר-הגנה באמצעות מנגנונים חוקתיים. הניסיון לכפות על אוכלוסייה לא דמוקרטית תנאי חיים דמוקרטיים אינו בר-קיימא. כך למשל הפכה טורקיה, בעלת החוקה החילונית הנוקשה ובית משפט חוקתי עוצמתי, למדינה מוסלמית כמעט בין לילה, כאשר הרוב המוסלמי מאס בתכתיבים החוקתיים. בדומה אנו רואים את המשבר שחווה לבנון, אשר ניסתה להילחם בכוחות הדמוגרפיים באמצעות חוקה שתייצר איזונים באופן מלאכותי.

אין זו חכמה גדולה לייצר מנגנוני איזון במדינה אירופאית בעלת אוכלוסייה הומוגנית יחסית. האתגר הישראלי הוא לייצר מנגנוני איזון לחברה מפוצלת, בעלת ריבוי דעות ומגזרים. מבחינה זו השיטה הפרלמנטרית הישראלית יוצרת איזון מובנה, תוך חיזוק תמידי של המרכז הפוליטי (שיכול כמובן להשתנות לאיטו עם שינוי ה"מרכז" בדעות האוכלוסיה), ועידוד שיח בין המגזרים השונים.

מבחינה זו משתלבת הרפורמה המוצעת היטב במנגנונים הישראליים. הענקת יכולת לבית המשפט לפסול חוקים, אולם מתן הכוח לכנסת להתגבר ברוב של 61, תחייב למעשה את הציבור להיות עירני לחוקים שנפסלו, תחייב את הכנסת לשקול מחדש, ותאפשר לה להתארגן מחדש סביב קואליציות מחודשות, ככל והציבור ישתכנע כי החוק שנפסל אכן פוגעני מידי.

אסור לנו ליפול לדמגוגיה המציגה את ישראל כמדינה מחוסרת מנגנוני איזון, או את הציבור הישראלי כחבורה אינפנטילית שאינה שומרת על זכויותיה. הציבור הישראלי ברובו מודע לזכויותיו, חותר לחזקן ומצביע בהתאם. הרפורמה תחזק את יכולת הציבור להגן על זכויותיו ותחזק את המרכז הפוליטי.

דמיינו לרגע מציאות בה לא ניתן יותר להאשים את בית המשפט בכל בעיה, והמחוקק הוא האחראי הבלעדי על המשילות. במציאות כזו הציבור מצד אחד ידרוש פתרונות לבעיות הבוערות לו, והפוליטיקאים מצד שני יתקשו יותר להתחמק ולהתמקד בקמפיינים אישיים. כאשר ראש מפלגת מרכז יודע שהוא המגן הבלעדי לזכויות מצביעיו, ואין בית משפט שיציל אותו מטעויותיו, יהיה לו קשה בהרבה לנהל מאבקים קטנוניים ואישיים, וקל בהרבה לנהל משא ומתן רציני לצורך יצירת קואליציות והגעה לפשרות.

אם עד היום היינו מדינה בה ישנם אך ורק "בלמים", הגיעה העת להפוך אותם ל"איזונים". הרפורמה תחזיר את השליטה לציבור, ותאפשר למנגנוני האיזון הבריאים והייחודיים לישראל לקבל ביטוי. בתמורה נזכה לראות פוליטיקה מאוזנת ורגועה יותר, ופוליטיקאים עם הרבה יותר תחושת אחריותיות והרבה פחות פופוליזם.


עו"ד זאב לב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. הכותב מתעלם מדבר אחד: במציאות הנוכחית אין קואליציה חילופית.
    בואו נדמיין שש״ס היו מתעקשים אף יותר על חוק הכותל ומוכנים ללכת לבחירות. האם נתניהו היה יכול לאיים להחליף אותם? לא! כי אין עם מי: לליברמן אין מספיק מנדטים וגנץ ולפיד יכולים להסתדר עם הליכוד(בקושי) ויהדות התורה אבל יתקשו להכיל את שאר השותפים.
    האיזון המרכזי, שמשום מה חסר כאן, הוא איום הבחירות שמשאיר את המפלגות מחויבות לבוחרים ולהימנעות מהסיכון שבבחירות מוקדמות.
    עצוב שאלה שצועקים עכשיו על אובדן הדמוקרטיה הם גם אלה שמגבים מפלגות נטולות פרימריז או אפילו ועדה מסדרת, פקידים בעלי כח וללא אחריות ותקשורת שמשמיעה ביקורת ודורשת שקיפות רק לגבי חלקים מסוימים במפה הפוליטית. כל אלה חשובים בהרבה להגנה על הדמוקרטיה מכל בית משפט והפרדת רשויות.

    1. חבר, במציאות הנוכחית ש״ס לא מתעקשים אף יותר על חוק הכותל (ורוב הסיפור על החוק המדובר היה פייק תקשורתי. חצאי אמיתות הם לא אמת, והם גרועים משקר מלא).

      המציאות שאתה מדמיין היא לא המציאות הנוכחית, ואם היא הייתה המציאות הנוכחית, ש"ס עצמה הייתה מאבדת 2-3 מנדטים מכוחה, והליכוד היה מאבד בין 5-15 מנדטים (תלוי בבוטות שבה הדבר יעשה). וגם בן גביר היה מאבד מנדט (או אולי יותר) אם היה הולך בכיוון.
      להזכיר לך שחמישה מנדטים ואין יותר קיום לקואליציה.
      יש מספיק "איום בחירות" פה. הבעיה של הנאורים והיפים שזה לא מספיק. שום דבר לא יהיה מספיק להם למעט עוד אוסלו, ועוד התנתקות, ועוד מסתננים. הסיפר הוא לא סקטוריאלי ("רק לא חרדים"), כמו שהוא לא פרסונלי ("רק לא ביבי"). הוא פוליטי ("רק עוד אוסלו"). אבל זה לא פוליטיקה שאפשר עוד לקדם דרך הקלפי, ולעשות דמוניזציה לקלפי זה לא סקסי – אז משתמשים במסכות הפרסונליות והסקטוריאליות בשביל לגייס את האידיוטים השימושיים.

      (ואני יודע ששאר הפוסט שלך היה ניגוח במחנה הנאור והיפה, אבל עצם האימוץ הראשוני הלא-ביקורתי של הטענות-שקר שלהם הוא בעייתי. כל קשר בין המציאות הנוכחית למה שהם מדמיינים הוא מקרי לחלוטין).

  2. למה אתה מתנצל? למי אתה מסביר? לא צריכים את ההסברים שלך, אנחנו יודעים היטב עם מי יש לנו עסק, אין פה שום ויכוח ענייני. הבולשביקים מעולם לא עסקו בויכוח ענייני, אלא ברמיסת היריב. נמאס כבר עם הבלה בלה בלה בלה, של מסבירי הימין.

    צריך שתחשפו את מקומות המימון של הבולשביקים, את חברות יחסי הציבור, תאפיינו את טקטיקת התעמולה של הבולשביקים

    המדינה מתפרקת לא בגלל השמאל אלא בגלל ימין חסר אחריות שמתעסק בלבצר לעצמו את תדמית הילד הטוב.

  3. עכשיו גם פליישמן מתחיל לזייף בפטריוטים , חבל , הייתה תכנית טובה

  4. מה שהרבה אנשים מפספסים בדיון הזה הוא שהימין והשמאל מתכוונים לשני דברים שונים ולמעשה הפוכים כשהם אומרים: ׳איזונים ובלמים׳.
    מבחינת השמאל, הכוונה למוקדי כח עוקפי דמוקרטיה המאפשרים לכפות השקפת עולם מסוימת גם כנגד דעת הרוב.
    מבחינת הימין, הכוונה לשיקולים שימנעו מבעלי השררה להתנהל באופן חסר אחריות ומחויבות לאזרח.
    בשורה התחתונה: האם בלמים אמורים לשעבד את העם חדרך מסוימת כזו או אחרת או שהם אמורים למנוע את שעבודו לדרך מסוימת כזו או אחרת.
    לכן השמאל לא מקבל את מה שבעיני הימין הם בלמים טובים או אפילו רןאה בהם משהו נדרש(ע״ע פרימריז) ומצד שני דורש בלמים מהסוג שהימין דורש להוריד.

  5. ״אהא אהא, כולנו נשתגע/ נראה, נחיה על אף כל הצרות
    אהא אהא, חפצנו נבצע/ נחיה נראה נסים ונפלאות!״

    פורים שמח!

  6. בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! הגיב:

    בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.

    את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

    מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

    אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

  7. יש לשנות את שיטת השיפוט "לחבר מושבעים" כמו כמעט בכל העולם הגיב:

    .מערכת משפט שמקבלת רק 7% מאמון הציבור איבדה את ערכה ואת הלגיטימיות שלה לשפוט. יש לשנות את שיטת השיפוט "לחבר מושבעים" כמו כמעט בכל העולם. יש לעשות רפורמה יסודית במערכות רקובות אלה. ויש להחזיר לעם מיד את הכוח שנלקח ממנו בעורמה, בנוכלות, ובשיטות של הונאה של ממשלת הנוכלים הזאת!

  8. כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים הגיב:

    כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים

    של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.

    ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.

    המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.

    בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –

    בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.

    ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.

    אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:

    האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.

    מי הרשה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

  9. פרופ' דיסקין: החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון הגיב:

    פרופ’ דיסקין:

    “חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.

    במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.

    אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.

    המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

    ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית.

    היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו.

    לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו”.

    אראל סג”ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?

    פרופ’ דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני”.

  10. קודם כל פורים שמח. התאוריה נראית מענינית, אך עם זאת כל מערכות האיזונים והבלמים המתוארות לא מנעו השתלטות של השמאל על המנגנונים השונים ואכיפה בררנית דרקונית לטובתו ומדיניות דרקונית כלפי הימין. מזכיר את האמונה הנאיבית בפיקציית ה"מרכז". לא ברורה תמימות הכותב. בצה"ל למשל הצמרת מאד לא מאוזנת וה*** שלה כבד משל כל החיילים האחרים גם יחד, אשר שום גיוון שלהם לכאורה (דווקא הפריפריה משרתת למשל יותר בקרבי) לא מונע מהם להיות חשופים לחקירות וסנקציות מצד הצבא. כשיש לך צד תמים ורדום וצד נחוש ויוזם, אז כל האיזונים ובלמים שווים לפח.

  11. תיקון קטן בכותרת, הכנסת היא עצמה הרשות המחוקקת ובגלל ריבוי המפלגות הנדרש לקואליציה יש בה איזון מובנה.
    איזון זה קיים רק כאשר הימין בשלטון, מכיוון שלימין יש גבולות.
    אך כאשר השמאל בשלטון הם מוכנים למכור הכל לנציגי האוייבים שלנו בכנסת, ולכן עם ישרא כן צריך הגנה מפני רוב מקרי של השמאל + הערבים בכניסת

    1. לא צריך איזון, כאשר הימין בשלטון זה צריך להתבטא בהרכב בית המשפט.

      קיום וועדה אקסקלוסיבית לבחירת שופטים=קריקטורה לא מוצלחת.

      להעביר את כל הסמכות לפרלמנט, קרי 30 חברי כנסת מכל סיעות הבית, כאשר טבעי שלקואליציית הרוב יש דומיננטיות, וחובה להגביל כהונה לשש שנים ואחר כך בחירות חוזרות, אחרת ניתקע עם שופטת שמאלנית קיצונית קיצונית אכולת רגשי מרירות כמו ברון לכל החיים.

      הימין לא יודע למשול. חרפה. הוא מוכן להכיל סרבנים, רמטכ"ל המעיר הערות לחברי כנסת, משתף רמטכ"ל בהחלטות ממשלתיות אם לאפשר התישבות או לא, ראש שב"כ פוליטי שמאלן קיצוני המחבל במדיניות הממשלה, מונופול תקשורתי שמאלני וכן הלאה. היחיד המגלה שמץ של כוח שלטוני הוא בן גביר ולכן כל יום יש קריאות של הבולשביקים להדיח אותו.

  12. טענות לא מדוייקות של הכותב:
    – בתאוריה הצבא הוא של כל חלקי האזרחים. בממציאות בצבא אין כמעט ערבים, אין בו כמעט חרדים ובשנים האחרונות המוטיבציה של מתגייסים בו הפכה מ"הגנה על המדינה" לאחד משניים – מנוף עתידי לקרירייה או "להרוג ערבים" (בעקבות שיחה של חוקר עם מתגייסים צעירים לאורך שנים) . אפשר גם לראות את הצבעת החיילים – לבן גביר

    החשש המרכזי הוא מפני שחיקת דמוקרטיה או הפיכה מלמעלה – כלומר שימוש בכוחה העודף של הממשלה , לא של הכנסת, לשם שינוי המשטר בישראל – לדוגמה מה ימנע ממפלגות הימין להשתמש בכוחן כדי להפחית בצורה מלאכותית את השפעת האוכלוסיה הערבית? במדינה מסויימת הם כבר עשו זאת על ידי העלאת אחוז החסימה שנועדה לאלץ את המפלגות הערביות לאיחודים מלאכותייים. כמובן שמבחינה ציבורית , לא תהיה למפלגות אלה שום בעיה לקדם צעדים נוספים נניח להקשות על הצבעה בישובים ערביים או לפסול מפלגות ערביות (בטענה שהן תומכות טרור) , וכמובן הממשלה יכולה להגדיל את כוחה על ידי צעדים נוספים כמו הגדלת התלות של האקדמיה בממשלה או ארגון מחדש של שוק התקשורת – כמו בהונגריה

  13. "העובדה שהרפורמה בסך הכל מבקשת לקרב אותנו לשיטה המקובלת בעולם המערבי, לפיה מינוי שופטי בית המשפט החוקתי נעשה על ידי נבחרי הציבור, ולא על ידי השופטים עצמם."
    – מוזר שרוב גדול בקרב המדינות המערביות , וכן מומחים משם לא חושבים שה"רפורמה" מקרבת אותנו אליהם.
    – זה לא "עובדה" זה "דעה" נראה שהכותב מתקשה להבדיל בין שני הדברים.
    – בשיטה הקיימת יש זכות וטו הן לשופטים (3 מתוך 9 כאשר נחוץ קונצנוס של 7) והן לנציגי הקואליציה ( שני חברי ממשלה וחבר קואלציה אחד – 3 מתוך 9)
    – בישראל גם ככה יש עודף כוח של הממשלה על פני שתי הרשויות האחרות. לדוגמה וועדת שרים לענייני חקיקה חוסמת הצעות חוק לא נוחות. העדר חוקה או אפילו חוק יסוד חופש הביטוי מאפשרים לממשלה מרחב תמרון שיכול לרוקן את הבחירות מתוכן.
    – משום מה תומכי הרפורמה , שראו שיש התנגדות ציבורית עזה, לא אמרו , אוקי, אתם צודקים, באמת יש חשש לעודף כוח לממשלה , בואו נכניס קודם דברים שיכולים לעצור את זה – לדוגמה – חוקי יסוד או חוקה, או החלשת כוחה של וועדת שרים לעניני חקיקה, או הבטחת מינימום ייצוג למיעוטים.
    – תומכי הרפורמה אומרים שבחירות הן דבר שמבטיח דמוקרטיה – אבל גם בהונגריה, רוסיה, ואפילו סוריה איראן וצפון קוריאה יש "בחירות" – אך הממשלה שם דאגה על ידי כוח בלתי מרוסן לרוקן את הבחירות האלה מתוכן.
    – במדינה עם דמוקרטיה ליברלית – יש איזונים על כוחה של הממשלה. לא ברור מה יאזן את הממשלה. כנסת מגוונת כמו שמציע הכותב – יש בישראל מזמן – מצד שני זה לא מוכר ככלי להפרדת ראשויות בעולם ולא יוצר הפרעה לממשלה – מי שרוצה דוגמה לכך – נסו לזכור מהלכים משמעותיים בשנים האחרונות שהכנסת קידמה על אפה וחמתה של הממשלה – או להפך יוזמה ממשלתית מהותית שהכנסת הצליחה לבלום. בהצלחה.
    – יש אנשים שיגידו -אנחנו לא רוצים דמוקרטיה ליברלית. אנו נגד ליברלזים. אבל אז לא ברור מה ישמור על הדמוקרטיה במדינה – אם הממשלה מחליטה נניח להקשות על 20 % מהאכולוסיה להשתתף בבחירות – היא יכולה בקלות לשנות את החוקים . זה "הרוב קובע" ולפי הרבה אנשי ימין – זה הדמוקרטיה וזהו זה. רק שבדמוקרטיה יש עוד עקרונות כמו חופש הצבעה, חופש ביטוי ורעיון של "אדם אחד קול אחד" אם מאפשרים ומקלים על הרוב לדרוס את זכויות המיעוט – לא נשארת דמוקרטיה.

    1. הביטוי "נבחרי ציבור" הוא עמום במכוון.
      רוטמן התחמק עד עכשיו מהשאלה אם לאפשר או לא לאפשר לממשלה רוב בוועדה למינוי שופטים. בהצעדה המקורית לא היה רוב ל"נבחרי ציבור" – כלומר הכנסת – אלא לממשלה . גם בהצעה המתוקנת הרצון הוא לאפשר לממשלה למנות לפחות שני שופטים , והממשלה פועלת גם כדי שהשופטים שימונו יפעלו בהמשך בתוך בית המשפט כדי למנות שופטים נוספים שיהיו "נוחים" לממשלה.

      כמובן אפשר היה נניח להחליט שיש 11 חברי כנסת, 5 מהאופוצזיה ו6 מהקואולציה והם צריכים קונצנוס של נניח 7 או 8 או 9 כדי לבחור שופט. אבל הצעה כזו מעולם לא עלתה על ידי ה"רופרמיסטים" כי כשהם אומרים "נציגי ציבור" הם מתכוונים "אנחנו " = הממשלה.