עולם הפוך בתקשורת ובאקדמיה

ביום שני בשבוע שעבר, מנכ"ל חדשות 13 אבירם אלעד כינס את חברי המערכת לאסיפה שהוגדרה "דרמטית". בשבועות האחרונים נתוני הצפייה של הערוץ נמצאים בקריסה מתמדת, וכעת מדורגים הרחק מאחורי המתחרה הצעיר בערוץ 14. אלא שעל פי הדיווחים, ולמרות מצב הרייטינג העגום, אלעד דווקא עודד את עובדיו להמשיך בדרך הנוכחית ו"לעשות עיתונות נשכנית שמבקרת את השלטון", כמובן בהקשר הסיקור המוטה והמוגזם של מחאת השמאל. לדבריו, נתוני הרייטינג אמנם חשובים אבל "לעשות עיתונות זה יותר חשוב".

דבר נוסף שהתרחש בשבועות האחרונים היא עזיבת שניים מהמגישים הפופולריים של הערוץ, שרון גל שעבר לערוץ 14 ואילה חסון שהחלה להגיש תוכנית בתאגיד. במקרה או שלא, מדובר גם בשניים שזוהו בקרב הקהל כנוטים פוליטית לכיוון ימין והציעו מעט איזון מול חבורת דרוקר-קרא-גליקמן הדומיננטית. בערוץ 13 בחרו לדחוק החוצה את העיתונאים הימנים הבודדים, ולדבוק בלוח שידורים על טהרת השמאל.

מי שבמקרה נתקל בתוכניות הערוץ רואה על המסך שלו כמעט בכל רגע תעמולה מובהקת נגד הממשלה, ולאחרונה במינון וטון קיצוניים יותר מאי-פעם. ככל שהמינון הזה גובר כך צונחים אחוזי הצפייה. זו כמובן בחירה לגיטימית של קו מערכתי, וזכותו של הערוץ לשדר מה שהוא רואה לנכון גם במחיר התאבדות כלכלית. הבעיה היחידה היא שזו אינה "עיתונות", וכאשר נטשת את העיתונות תישאר בסוף גם ללא הצופים. זה בדיוק מה שקורה לחדשות 13 ולמנכ"ל האמיץ.

בתחום אחר אבל דומה למדי, שני פרסומים מעולם האקדמיה חשפו השבוע מגמה זהה. בראשון חשף עמית סגל את דבריו של פרופ' מרק שטייף, רקטור אוניברסיטת תל-אביב, אשר כתב בהמשך לאירוע 'שבוע הדמוקרטיה' שנערך במוסד ומטרתו הייתה דיון ברפורמה המשפטית. לדברי שטייף שפנו בעוקצנות לעמיתיו,

לא באנו לשמוע את מי שחושב שונה מאתנו, ואפילו לא את מי שלא יודע מה הוא חושב ורוצה לשאול שאלות. באנו להפגין, להרצות, להטיף, להתנשא ולספר לכולם עד כמה אנחנו טובים, נאורים, חכמים ונאמנים לדרכנו, בעוד שכל מי שאיננו אתנו הוא אדם חשוך תומך דיקטטורה ונטול מוסר… במקום לדבר על מה כן אפשר לעשות בחרנו להתבצר בעמדותינו ולדבר רק על מה שאי אפשר. בחרנו לסרב לשמוע"

לסיכום כתב: "בכאב רב, אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת דם… אם הייתה לי תקווה לכך שיתפתח משהו קונסטרוקטיבי ומועיל באוניברסיטת תל אביב בשבוע הדמוקרטיה הזה, הרי שהיא חוסלה באחת".

התגובה מצד הדמוקרטים הייתה כמובן מהירה. הודעה מטעם קבוצה המכנה את עצמה 'מחאת הסטודנטים' כינתה את דבריו של שטייף "מצערים" והוסיפה: "יש מקום לשיח ולוויכוח, אבל לייצר שיח מאוזן על הפיכה לא מאוזנת זה דבר מגוחך במקרה הטוב, ושקרי במקרה הרע…אם האוניברסיטאות אינן מעוז של דמוקרטיה ליברלית – אז הן מועלות בתפקידן ההיסטורי. פרופסור – אל תהיה בצד הלא נכון של ההיסטוריה".

הפרופסור מצדו כמובן מיהר ליישר קו, ובכך להדגים בדיוק את סתימת הפיות ממנה הזהיר. בהבהרה שפרסם הדגיש אמנם שוב את העובדה שלא התקיימו באירוע "הדמוקרטיה" הבנה הדדית ושיח בונה, אך מיד הסביר כי דבריו "אינם משקפים את דעתי על המערכת האקדמית בכללותה".

הפרסום השני שעורר סערה הגיע מצד פרופ' קרין נהון מאוניברסיטת רייכמן, שהפיצה בקבוצת ווטסאפ של מתנגדי הרפורמה צרור עצות לשכנוע תומכי הרפורמה, אשר לדבריה נוסחו בידי "חוקרת פוסט-אמת באוניברסיטה העברית". בין היתר הסבירה החוקרת האלמונית כי התמיכה ברפורמה "לא מבוססת על אמת עובדתית אלא על מה שמרגיש לו נכון ומרגיש לו כמו האמת", ולכן יש לבסס את השיח עם תומכיה "על רגשות ולא על אמת ועובדות". אכן, פוסט-אמת במיטבה.

שטיפת המוחות באקדמיה, והפעם: האוניברסיטה העברית. מרצה שהחליט שיש קשר בין הרפורמה המשפטית לבין מיקרוביולוגיה (!) וסטודנט אחד אמיץ, שהעז לפתוח את הפה.

מול העדר הדורס, שקט הוא רפש, כל הכבוד לך.

הגיע זמן תיקון. pic.twitter.com/uRQslFIvJd

— ישראל שלי | MyIsrael (@MyIsraelorgil) March 12, 2023

כמו בעולם התקשורת, גם העולם האקדמי עבר בחודשים האחרונים להילוך גבוה בכל הקשור להטיה פוליטית וסתימת פיות. המקרים האחרונים מצטרפים לשורת שערוריות כמו איום על סטודנטים שמעיזים להביע תמיכה בתיקון מערכת המשפט, השתקה ושתיקה של מרצים שמעיזים לחשוב אחרת והטפות מוסר מפי מרצים אחרים גם בשיעורים שלא קשורים כלל למשפט או מדעי המדינה. כל זה מצד אותם אנשים שמתפרנסים יפה מאוד מכספי הציבור, בזמן שהם צועקים בהפגנות נגד אותו ציבור שמממן אותם.

בשתי הבועות האליטיסטיות האלו המגמה זהה. אין ואסור שיתקיים שום דיון. אין שני צדדים לוויכוח, רק קול אחד ואחיד, מתנשא ומשעמם. כל שמי שמעז לחרוג מן השורה מיד מוקע על כך ונאלץ להתנצל, והכל משועבד ומגויס למען המטרה, גם היא אם המשמעות היא פגיעה עצמית.

כפי שכבר הזהרנו פעמים רבות, מעבר לפוליטיזציה הבוטה של מוסדות שהיו אמורים להיות מעוזי חופש הביטוי והמחשבה, הקצנה כזו מצד ראשיהם רק ממשיכה לנסר את הענף עליו הם יושבים. קריסת ערוץ 13 עלולה לפגוע בפרנסה של עובדים רבים ולערער את ענף התקשורת, ואת הפגיעה במוניטין האקדמי של חלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה שעוסקים בפוליטיקה במקום בלימוד ומחקר, יהיה קשה מאוד לשקם. אבל כרגיל, בעולם ההפוך של השמאל התקשורתי והאקדמי, "הדמוקרטיה" הראויה היחידה היא כזו שבה מיעוט קנאי ועיוור כופה את רצונו על הרוב. בדיוק על המשך הכפייה הזו הם נלחמים היום.