"ציבור שלם של מרצים וסטודנטים מרגישים פחד והשתקה"

ח"כ קלנר יזם דיון בתופעת ההטיה הפוליטית באקדמיה: "סתימת פיות דווקא מצד אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם"

"אמצעים דיקטטוריים". ח"כ קלנר | דוברות הכנסת

האם סטודנטים במוסדות ההשכלה בישראל סובלים מהשתקה, במיוחד לאור הדיון הציבורי המתלהט בשאלת הרפורמה המשפטית? בדיון שנערך הבוקר (רביעי) בוועדת החינוך של הכנסת ביוזמת ח"כ אריאל קלנר, ותחת הכותרת "הטיה פוליטית וסתימת פיות באקדמיה", נשמעו עדויות על מספר מקרים של הטיה חד-צדדית וחשש של סטודנטים להתבטא בעד הרפורמה.

יוזם הדיון ח"כ קלנר פתח ואמר כי "לאחר שהתוודעתי לאותו אירוע בו המרצה בני טרכטנברוט חירף וגידף סטודנטים ואיים עליהם מפורשות על כך שלא יכנסו לשיעוריו ואך יפעל לשלול מהם מלגה. קודם כל התביישתי שראיתי את אותו מרצה מתנהג כחוליגן וכבריון. מאיש סגל אני מצפה ליותר. אבל הזעזוע המשמעותי הוא כמובן הטלת המורא והילוך האימים על סטודנטים: המרצה מאיים על סטודנטים שמלגתם תישלל ותיאסר כניסה להרצאותיו, וכל חטאם הוא כאמור שהביעו תמיכה ברפורמה. והכל תוך "הגנה על דמוקרטיה" כביכול. כמה אבסורדי לראות סתימת פיות תוך זעקות שבר על מות הדמוקרטיה, דווקא מצד אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם".

ח"כ קלנר המשיך ואמר כי "לאחר שפרסמתי שאני עוסק בנושא ויוזם דיון הגיעו אלי פניות נוספות ונחשפתי לפוליטיזציה מטורפת באקדמיה בישראל – דיונים במעמד צד אחד בלבד, השתקה של כל דעה נגדית, שימוש ברשימות תפוצה שנועדו לחומרים אקדמיים עבור תעמולה פוליטית. קיבלתי בשבועיים האחרונים פניות מסטודנטים שמדווחים על פוליטיזציה ואנשי סגל שמדווחים על אווירת פחד והשתקה". לדברי ח"כ קלנר, "דמוקרטיה לא מקדמים באמצעים דיקטטוריים. אקדמיה אמורה להיות המקום שבו מחפשים את האמת, מקום של מחקר ובירור. מה אמור להרגיש איש סגל צעיר כשהוא רואה את ראשי האוניברסיטה קוראים לקחת חלק פעיל במחאה? מה אמור להרגיש סטודנט כאשר הדעה היחידה שמקבלת רוח גבית היא ההתנגדות לרפורמה? ככה צריכה להראות האקדמיה? בלי בירור ובלי דיון? רק צד אחד?".

לאחר מכן דיבר מתן פלג, מנכ"ל תנועת 'אם תרצו', שאמר כי "חשוב שיהיה דיון מכל הצדדים ואין שום בעיה עם זה. אבל ברגע שראשי האוניברסיטאות חותמים על מכתבים לנבחרי הציבור שהם נגד הרפורמה ותיקון מערכת המשפט ועושים את זה בשם המוסד יש פה בעיה. סטודנטים צריכים להתבטא והם צריכים להיות מוגנים לבטא את דעתם. אם יש סטודנט שהוא בעד הרפורמה אבל מפחד לבטא את דעתו, זה לא הוגן וזה לא אקדמי".

בנוגע לסוגיית הבעת עמדות מצד סטודנטים ומרצים, היועצת המשפטית של ועדת החינוך, עו"ד תמי סלע, ציינה כי "חופש הביטוי של סטודנטים הוא זכות מוגנת, וחובת המוסד לאפשר מימוש של הזכויות האלה. יש איסור אפליה והשתקה וצריך להיות מקום לכל הדעות. אבל צריך להבדיל – זה שמרצים אנשי סגל מביאים דעה ציבורי זה בסדר, אבל הם לא אמורים לנצל את מעמדם כדי להטיף במסגרת אקדמית"

על כך השיב ח"כ קלנר: "אני לא רוצה שיהיה מצב בו מרצה יחשוש להופיע בהפגנה. יש דיון ציבורי וזו זכותו המלאה ואפילו חובתו הציבורית, אם הוא רוצה להופיע בפאנל בטלוויזיה או בכל מקום אחר. הבעיה היא שראשי האוניברסיטאות חותמים על מכתב ומנצלים את העובדה שהם במעמד אקדמי כדי להביע את אותה עמדה. זה דבר אסור על פי הקוד האתי. מה יעשה מרצה שחושב אחרת? אנחנו מייצגים ציבור שלם של מרצים וסטודנטים שמרגישים פחד והשתקה".

לאחר מכן קיבל את זכות הדיבור שי רוזנגרטן, ראש אגף חינוך בתנועת 'אם תרצו' והסטודנט עמו התעמת המרצה בתל-אביב, שאמר: "אין שום בעיה עם הבעת עמדות משני צדי המתרס. באקדמיה יש מקום להביע את כל קשת הדעות כל עוד לא מדבור באלימות והסתה. גם פעילות תוססת של סטודנטים היא דבר מבורך וזו הסיבה שניסינו לנצל את זכותנו הדמוקרטית כדי להפגין ולהביע את דעתנו בעד הרפורמה". אך לדבריו, "נתקלנו באמירות מזעזעות ובמקרים של ניצול סמכות מצד מרצים ואנשי סגל כדי לכפות את דעתם על סטודנטים. ברור שלא כל המרצים מתנהגים ככה אבל אסור שיהיה מצב בו סטודנטים ואנשי סגל במדינת ישראל פוחדים לדבר ולהביע את דעתם".

בנוגע למחאה באקדמיה נגד היוזמות לתיקון מערכת המשפט, הציג רוזנגרטן שורה של אירועים אשר לדבריו "כולם כנסים נגד הרפורמה שנערכים במעמד צד אחד. לא ראינו שום אירוע שמציג את הצד השני. שומעים רק צד אחד וכולם מדברים על "סכנה לדמוקרטיה" ו"מרי אזרחי". בחלק מהמקרים היה ניצול של משאבי האוניברסיטה למטרות פוליטיות, וזה למרות שסקר של התאחדות הסטודנטים הראה שרוב הסטודנטים דווקא תומכים ברפורמה".

דובר תנועת 'אם תרצו' מתן אשר סיפר על מקרה בו "מרצה בחר לעשות שיעור חד-צדדי נגד הרפורמה וקבע שהחומר הזה יהיה במבחן. מלמדים את הסטודנטים רק צד אחד, וחלק מהם מפחדים להיכנס לכיתות". לדבריו, "פנה אלי חבר סגל שמקבל מכתבים לצאת להפגנות. הוא חושש שלא יקבל קידום אז הוא הולך להפגנה. התוצאה היא שכל מי שחושב אחרת לא מקבל פתחון פה".

בהמשך לדברים אלה, יו"ר ועדת החינוך ח"כ יוסף טייב אמר כי "לא יתכן שבמדינת ישראל אוניברסיטאות שממומנות מכספי אזרחי ישראל יציגו רק צד אחד. אין בעיה שכל אחד יביע את דעתו, ומרצים וראשי אוניברסיטאות יכולים לעשות זאת בכל מקום שירצו. אבל יש הבדל בין מי שמתבטא כאדם פרטי לבין מי שמשתמש במעמד שלו כמרצה בכיר. לכן אנחנו נתקלים בסטודנטים שמפחדים להביע את דעתם".

חברת הכנסת לימור סון הר מלך התייחסה לתופעת מפגני התמיכה בטרור במוסדות ההשכלה הגבוהה ואמרה: "כאשר סטודנטים מפגינים בעד מחבלים בג'נין אי אפשר לקרוא לזה משהו אחר. יש הבדל בין הזכות להתבטא ולהביע דעות לבין תמיכה בטרור ואיומים על קיומה של מדינת ישראל. לא יתכן שיציגו לסטודנטים בקורסים סרטים שמתארים את חיילי צה"ל כקלגסים ורוצחים". ח"כ ניסים ואטורי סיפר חוויות מימיו כסטודנט: "ישבתי עם ראש החוג והוא אמר לי לכתוב בעבודה סמינריונית כך וכך. אמרתי לו שאני לא יכול לכתוב נגד האמונה שלי ופרשתי בסוף הסמסטר. הרגשתי לחץ מאוד כבד וניסיון להכניס דברים כמו הקביעה שישראל כובשת ועוד".

ח"כ צביקה פוגל סיכם את הדיון ואמר: "זה דיון הרבה יותר עמוק מאשר נושא האקדמיה. זה חלק ממסע ההפחדה שמתנהל בתקופה האחרונה מאז ה-1.11, בעקבות הבחירות ולא בעקבות הרפורמה. מהרגע שהעם אמר את דברו אני שומע מסע הפחדה בלתי אפשרי סביב אלמנט אחד מאוד ברור: סתימת פיות. אנחנו החלטנו לקחת אחריות על עתידנו ולא נשאיר את זה לאחרים".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. כל הכבוד על הדיון.

    יחד עם זאת, אני חושש שהגיע העת לפטר מרצה כמו ד"ר בני טרכטנברוט. יש פעמים במשפט בהם נטל ההוכחה עובר לצד השני (כלומר, החריג מהכלל בהם נדרש להוכיח לא אם אבג התרחש [מוטל בדרך כלל על התובע] אלא אם אבג לא התרחש [המצד המתגונן]).

    ד"ר בני טרכטנברוט הוא מועמד מושלם לדוגמא כזו. ד"ר בני טרכטנברוט הדגים בעדות המצולמת, שהוא נותן לדעותיו הפוליטיות להשפיע על החלטותיו האקדמיות. ציטוט מדויק של דבריו: "מקומכם לא באוניברסיטה". הוא אמר זאת עקב השתתפותם בהפגנה בלבד וללא שום קשר לדרישות אקדמיות כלשהן.

    דעה קדומה (הסיבה היסודית לגזענות) אינה אסורה עפ"י הקודקס האזרחי או הפלילי היבש, אך אין ולא יכולה להיות מחלוקת שלמרצה אסור להיות גזען דעה קדומה (גם כאשר הוא עצמו בטוח שהוא אל השמש) גם ללא הוכחה שהוא כבר פעל ממניעים פסולים אלה. נהפוך הוא, הוא והמוסד בו הוא מלמד, חייבים להוכיח ששיקוליו מקצועיים בלבד.

    וגם אם יש מחלוקת מחוץ לשיקולי המקצוע (וזה מותר, המרצה וכלל הסטודנטים לא חייבים לחשוב זהה על כל נושא בעולם), היא ב-100% בטחון, לא גולשת ולא מתערבבת עם השיקולים האקדמיים

    (ניצול יחסי מרות אם תרצו, אגב החקיקה והפסיקה אודות טענה על הטרדה מינית במסגרת יחסי מרות, קובעים חזקה שמדובר אכן בהטרדה מינית. במקרה כזה, על המעסיק להוכיח שהיחסים בינו לבין העובדים לא היו כרוכים בניצול יחסי המרות – הפיכת נטל ההוכחה יוצרת קשיים משפטיים ומוסריים לא מעטים, אבל זו חקיקה/פסיקה קיימת ואם יש פגם מוסרי בניצול יחסי מרות למטרת הטרדה מינית, אז ברור מאליו שיש פגם מוסרי [לכל הפחות ויתכן גם חוקי] גם בפגיעה/איום בפגיעה אחרת באנשים, תוך ניצול יחסי מרות – ובין סטודנטים לבין איש סגל אקדמי בכיר, בוודאי מתקיימים יחסי מרות).

    אז הגיע העת למשול ולהעיף גזענים לכל הרוחות משורות האקדמיה. אפילו "התנצלותו" של ד"ר בני טרכטנברוט, כמו שכתבתי המאמר המקורי על התקרית – אינה התנצלות. הוא נגרר. גורם עלום גרר אותו לומר ולעשות את מה שאמר, אינו שלט על מעשיו כביכול. הוא כמובן לא בסדר שלבסוף פעל כפי שפעל, אבל הסיבה איננה הוא אלא גורם עלום חיצוני אשר "גרר" אותו. אז כאמור, נטל ההוכחה אינו על הסטודנטים במקרה זה אלא על ד"ר בני טרכטנברוט והמוסד בו הוא מלמד – להוכיח סביבת לימוד בה דעותיו הקדומות והחשוכות של מרצה, אינן מתורגמות לשלילת מלגות או כל דבר אחר. דעותיו הקדומות החשוכות, נשארות מחוץ לכתלי האוניברסיטה ויחסו לסטודנטים מתבסס על מדדים אקדמיים בלבד.

    היות וד"ר בני טרכטנברוט הוכיח שדעותיו הקדומות רחוקות שנות אור מלהשאר מחוץ לכתלי האוניברסיטה והוא חד משמעית מערבב אותן ביחסו לסטודנטים, הגיע העת לקחת יוזמה ולהעיף מרצים חשוכים מהאקדמיה לתמיד. יש לכנסת דרכים לעשות זאת. אין כל פסול לעצור את התקציב לות"ת – צריך רק לרצות.

    כאשר אוניברסיטת ת"א תוכיח שדעותיהם הקדומות של מרציה אכן נשארים מחוץ לכתלי האוניברסיטה ומרציה לא מאיימים על סטודנטים, שאינם זהים להם בדיעותיהם (לא ששמענו עמדה מנומקת מי יודע מה מד"ר בני טרכטנברוט, מה שהשמיע וצולם היה דומה יותר לחולצות החומות, שחבריו למחנה הפוליטי שלו כל הזמן מחפשים – מאשר לדעה פוליטית מנומקת ו/או דיון ציבורי סדור) – יוחזר התקציב לות"ת.

  2. וחברי הכנסת של הליכוד לא מרגישים פחד? דוד ביטן? יולי אדלשטיין? קרעי שפתאום נבהל מעצמו? ורוטמן שמתנצל כל היום?