ציפיית השמאל מהשופטים שיפסלו עבורו את הרפורמה רק תחריף את חוסר האיזון בין הרשויות ותרחיק פשרה
מוסף 'הארץ' בסוף השבוע האחרון כלל כתבה נרחבת בה משפטנים שונים הסכימו כולם על הכותרת המפחידה בעמוד השער – "חבילת חוקי ההפיכה לא תעבור את בג"ץ". אלא שבקביעה הזו אין תיאור או ניתוח משפטי, אלא ציווי מהמילייה לשופטים בבג"ץ, לצד ניסיון הכשרת לבבות לפסק דין קיצוני על גבול האבסורד, שאוי לנו אם יינתן. מבחינת מתנגדי הרפורמה, הדרך גרועה ביותר להתמודד עמה תהיה להכריע את המאבק בבג"ץ, ובכך להוכיח את נחיצות הרפורמה.
המחשבה לפיה בג"ץ יבטל את הרפורמה בעייתית בשני מישורים. ראשית, אין סיבה משפטית להתערבות בג"ץ. סיסמאות "דיקטטורה" וצעקות "הפיכה משטרית" אינן טיעון משפטי, אלא טיעוני אווירה. כל עותר עתידי יצטרך להצביע בדיוק היכן בין סעיפי הרפורמה מסתתרת "הפיכה". כאן הוא עלול להיתקל בבעיה, מכיוון שישנו פער בין ההיסטריה לפרטים.
למשל, צמצום עילת הסבירות הנישתית והקיצונית למצבה בטרם עידן אהרן ברק לא יכולה להיחשב כ"הפיכה משטרית". מי שיטען כך למעשה מסביר כי עד לשנת 1980 ישראל לא הייתה מדינה דמוקרטית. אפילו לא מדובר בכאן בתיקון לחוק, משום שהעילה הרחבה הומצאה בבג"ץ. הטענה לפיה מחוקק לא יכול לשנות "חקיקה" של בג"ץ מוזרה.
הלאה. האם ביטול זכות הווטו של יועמ"שים זו הפיכה משטרית? נזכיר כי היא הוענקה באמצעות פסק דין שסילף דו"ח ממשלתי בלי בושה, ויצר גורם משטרי חדש – היועמ"ש – העומד מעל הממשלה ללא שום רשות בדין. אז בג"ץ יוצר גורם שלטוני חדש, והכנסת חייבת לקבל אותו אחרת זו "הפיכה"? מה בג"ץ יקבע, שללא יועמ"ש עם זכות וטו אין דמוקרטיה? ואם מנכ"ל זו משרת אמון, בג"ץ יקבע שיועמ"ש לא יכול להיות משרת אמון כי משפטן חשוב יותר ממנכ"ל? כי המשטרה וביהמ"ש לא מספיקים אז צריך עוד גורם חוקר ושופט במשרד ממשלתי? אלו טענות קשות מאד, בטח לא משפטיות, ובוודאי לא מצדיקות כותרות על "הפיכה".
ובאיזו עילה בג"ץ יתערב בהרכב הוועדה לבחירת שופטים? בהנחה שהוא לא יטען שיש לשופטים זכות וטו רשומה בטאבו, האם הוא יקבע שכל מינוי של נבחר ציבור מוחזק כמושחת אלא אם שופט מאשר אותו? שמנגנוני מינוי על ידי נבחרי ציבור הנהוגים במדינות אחרות אינם דמוקרטיים מספיק? זו קביעה "משפטית" אפשרית לדעתכם?
ולגולת הכותרת – פסקת ההתגברות. נזכיר שוב למי ששכח כי קיימת כבר פסקת התגברות בחוק הישראלי, אותה ממשלת רבין קבעה ב-1994 ביוזמת שופט בכיר בעליון, אהרן ברק. אם בג"ץ אישר (מה אישר? יזם!) בעבר פסקת התגברות, הוא בהכרח יפסול את הרחבתה על שאר חוקי היסוד, בטענה אפשרית שהתגברות "קטנה" זה בסדר, אבל התגברות רחבה יותר היא הפיכה משפטית? זו טענה קשה מאד.
אלו טענות משפטיות לא פשוטות בכלל, שלא לדבר על כך שבכל עתירה כזו בית המשפט ידון למעשה בסמכותו שלו, בניגוד עניינים מובנה, ותוך התערבות חסרת תקדים בחוקי יסוד שתיצור עוד אנומליה מוזרה: סמכות בג"ץ להתערב בחוק רגיל נובעת לכאורה מחוק יסוד – אז מכוח מה יתערב בחוק יסוד? מכוח סמכות אלוהית? כי זה הדבר "הנכון"? כי 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' אמר?
אז מבחינה משפטית ישנו קושי רב, אבל שופטי בג"ץ בהחלט יכולים להעלות טענות פוליטיות, כאלה הנוגעות לחלוקת הכוח והסמכויות. פוליטיקה בבסיסה היא השאלה "מי קובע מה"; בג"ץ יכול לטעון כי לדעתו חלוקת הכוח צריכה להיות שונה, שיועץ משפטי צרך להחזיק בזכות וטו או שנדרש אישור של שופטים למינוי שופטים. למה? כי ככה "נכון" יותר, ככה "דמוקרטי" יותר לשיטת שופט כזה או אחר (ויהיו שופטים שלא יסכימו). אין בכך בסיס משפטי, אלא דעה סובייקטיבית אישית של כל אחד ואחד. זה לא עניין מקצועי אלא פוליטי נטו.
וכאן טמון המישור השני של המשבר הגדול: בית משפט שמבסס פסיקה על הכרעה פוליטית סובייקטיבית, הוא בהכרח בית משפט שיאבד את אמונם של מי שלא מסכימים עם הדעה הפוליטית שלו. זהו בית משפט שיוכיח לתומכי הרפורמה כי הוא פועל בצורה פוליטית והוא בעל אג'נדה, ולכן יצדיק את אותם. זה לא יהיה הפתרון אלא המשך המשבר. מי שגורר את בית המשפט להכריע בסוגיות ציבוריות קשות, בהכרח גורר אותו עמוק יותר לזירה הפוליטית. ככה הרי הגענו לרפורמה מלכתחילה, לאחר שבית המשפט החל לעשות פוליטיקה.
חייבים להבין את ההשלכות הנוספות של צעד כזה על המערכת: תהיתם למה האופוזיציה מנמנמת ולא באמת מנסה להגיע לפשרות? פשוט – כי היא מעוניינת שבג"ץ יעשה עבורה את העבודה. למה לה להתלכלך בפוליטיקה ובמגעים עם הקואליציה, שבית המשפט יעשה את העבודה השחורה. האם זו דינמיקה תקינה של נבחרי ציבור? האם אנחנו רוצים שמחלוקות ציבוריות ילובנו בפרלמנט, יגיעו לפשרות רחבות ויסיימו משברים, או שאנחנו מעדיפים שבית המשפט ילכלך ידיו וימשיך לאבד את אמון הציבור?
הנתיב המשפטי הוא הפתרון הקל. זה הג'וקר שמחביאים בשרוול; זה הדֵאוּס אֶקְס מכִּינה של הסופר הרשלן; זה המפלט של אופוזיציה עצלה, שלא רוצה לדבר פשרות אלא מכינה את הקמפיין הבא ומקריבה את אמון בית המשפט כדי לרחוץ בניקיון כפיה. אבל זה רק יעצים את המשבר, לא יפתור אותו.
את המשבר צריך לפתור בכלים אזרחיים מלמטה, לא בכפייה פוליטית של בית משפט מלמעלה; מחאת המתנגדים התגלתה כאפקטיבית, היא מצליחה להשפיע על הקואליציה כאשר האופוזיציה העצלנית ממתינה שיוציאו עבורה את הערמונים מהאש. המחאה הזו כבר הכריחה את הקואליציה ליזום פשרה שלדעתי תהיה עמוקה. זה לחץ אזרחי לגיטימי (בדרך כלל) שיביא תוצאה שתהיה מקובלת יותר על רוב הציבור. לכן האינטרס הציבורי הוא שהמשבר ייפתר בהידברות ופשרה במישור הפוליטי. כך פותרים משברים. זו הדרך הדמוקרטית.
מי שמעוניין שבג"ץ יעשה עבורו את העבודה הפוליטית לא יפתור את המשבר אלא יעמיק אותו, יוביל למשבר גדול יותר ויגרום לציבור מימין לצופף שורות עד לבום הגדול. תמשיכו במחאה, תפעילו לחץ דמוקרטי אך הניחו לבג"ץ. אין פה סוגיה משפטית אלא פוליטית ולחץ אזרחי לפשרה הוא הפתרון.
עו"ד דורון נחמיה הוא ממייסדי 'נתיב בליכוד' ולובי 'האינטרס שלנו'.
שר המשפטים, בליווי יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת, שניהם יכולים להופיע בפני שופטי בג"צ עם קונטרס החוקים הנוגעים לתפקידי כל אחת מרשויות השלטון.
מן הסתם בקונטרס הזה כתוב שכולם מחויבים לציית לחוקי מדינת ישראל. חוקים שנחקקו ע"י ממשלת ישראל וכנסת ישראל.
אם למישהו משופטי בג"צ יש בעיה עם הציות לחוק, הוא יוכל לעזוב עוד היום את מדינת ישראל, עירום ועריה, ולא לחזור לכאן יותר.
אבל לכל הנשארים יש לומר – הנה ספר החוקים של מדינת ישראל. האם אתם מצייתים לספר החוקים הזה, שמתיר לכם לפסוק אך ורק על פיו, או לא?
מי שיענה כן, יוכל להישאר בתפקידו ולהמשיך לשפוט תחת בחינה מדוקדקת של כל מלה שיאמר או יכתוב.
מי שיענה בלאו – ייעצר בו במקום ויישפט ע"י בית המשפט של העם, באשמת מרד, קשירת קשר לביצוע הפיכה שלטונית, ונסיון לבצע הפיכה שלטונית.
אלו שיענו בכן, ובכל זאת ינהגו כמנהג בג"צ בימינו, יטופלו כמו אלו שענו בלאו.
מעבר לדברים הנ"ל אין שום דבר שאפשר או רצוי לדבר עליו עם שופטי בג"צ.
מכתב ששלחתי לליכוד שלא עזר:
התיקון המשפטי
פסילת חוקים על ידי בית המשפט.
פסילת חוקים על ידי בית המשפט בהרבה מדינות דמוקרטיות אינה מקובלת כלל וודאי לא במדינות שאין בהן חוקה מוסכמת שאופשרה על ידי רוב רובו של העם.
במדינות בהן פסילה זו מקובלת היא ככל הידוע לי נעשית על ידי כל שופטי בית המשפט העליון (ודאי שלא על ידי שופטים בדרג נמוך יותר)
התיקון המשפטי מכיל את פיסקת ההתגברות יש בכך אכזבה כי יש הכשר חוקי לבית המשפט למחטף הבלתי חוקי שעשה לפסול חוקים.
לפחות מלכתחילה נקבע שפסילת חוק תעשה על ידי כל שופטי בית המשפט העליון.
בחירת שופטים.
במדינות דמוקרטיות שופטים מתמנים או על ידי שר המשפטים או על ידי הנשיא או על ידי בית הנבחרים ולעיתים שילוב של שר המשפטים או נשיא עם בית נבחרים. במדינות דמורקטיות אין שופטים בוחרים את עצמם.
התיקון המשפטי משאיר בידי השופטים כוח רב בקביעת זהות השופטים.
לפחות מלכתחילה בוטלה זהות הוטו של השופטים במינוי השופטים.
בשני עניינים אלו חלה התדרדרות ורצון ויתור. הרף ההתחלתי לתיקון היה נמוך מדי וכבר כלל ויתורים. אם הייתה תקוה שכך יקבלו הסכמה כי גם באופוזיציה טענו לצורך בתיקון ובנושאים אלו, הרי שתקוה זו התבדתה. לא ברור מדוע צריך תמיד להשביע את רצון האופוזיציה שממילא רצונה רק להפריע ובמיוחד בעת הזאת כאשר יש רוב לקואליציה.
בליכוד טענו שבשנה שעברה למדו משהו מהאופוזיציה את המשילות. ההתנהגות האחרונה מוכיחה את ההפך המוחלט, שלא למדו דבר. הקואליציה לא חדלה להתנצל ולקרא לאופוזיציה לבא ולהידבר. כל זאת למרות שזו האחרונה כאשר הייתה בשלטון סגרה את שערי ועדות הכנסת בפני המחנה הלאומי, למרות שזו אף מנעה מחברי כנסת מהמחנה הלאומי לנאום גם במליאה, למרות שהשמאל כאשר היה בשלטון פיטר את מי שרצה בניגוד לכללים המקובלים.
כצפוי השמאל דורש פסילת חוקים על ידי שופטי בית המשפט העליון במספר קטן בהרבה ולעומת זאת התגברות על פסילה ברוב גדול יותר של חברי כנסת.
גם בבחירת שופטים ישנן על ידי השמאל הצעות כאלו שתמיד יהיה לשמאל ביחד עם השופטים רוב בוועדה.
אולי קריאות אלו טובות והוא כדי להראות עד כמה האופוזיציה אינה מוכנה להדברות אלא רק לחבל ואולי גם כדי להפחית את ההשתוללות אם כי לא בטוח.
לדעתי הגיע העת להצהיר על כך שאלו הצעות המכילות פשרה רבה. אם האופוזיציה תמשיך בפעולות ההתנגדות רצוי לשנות את הצעות החוק למקובל בעולם הדמוקרטי בקריאה השנייה או השלישית.
באשר לתחושה שלי שאינה שלי בלבד היא אכזבה רבה מההתנהלות. אם לא יהיה זכר רב מכל אותה "רפורמה" משפטית הליכוד יאבד את בוחריו ולא יהיה טעם יותר לקרא למצביעים "לחזור הביתה".
אותו הדבר גם לציונות הדתית
כל כך נכון.
ולכן אני קורא לחלקים החזקים בליכוד: לוין, קרעי, אוחנה, רגב וכו' להתחיל להכין את השטח לפרישתם והקמת מפלגה נפרדת לבחירות הבאות. חשוב שהמאוכזבים ימצאו בית בימין ולא יישארו בבית בבחירות הבאות. אחרת נקבל ממשלה גרועה יותר מזו שרק סיימנו איתה לא מזמן.
חוץ מזה, אם נתניהו ירגיש מאוים ממפלגה שתגנוב ממנו אחוז מספיק גדול מהבוחרים, יתכן שהוא יחשב מסלול מחדש.
האם הרעיון של "ימין" מלא מלא עכשיו אינו רעיון שוא משיחי ודוחק קץ? האם בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה והאוליגרכים שקשורים אליהם יותרו על שלטונם בלי מאבק ויצייתו לדרג הנבחר? האם לא עדיף למנוע סמול מלא מלא ע"י החלשת הכח של בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה?
-תהיה ממשלה מאוד מצומצמת וחלשה שבה השרים לא יהיו נציגים נבחרים, אלא אידאולוגים שמבינים בתחום. רק ראש הממשלה יהיה נציג נבחר.
-למנוע את התערבות הממשלה בחקיקה וביתר פעולות הכנסת(ביסוס הפרדת הרשויות)
-לקצץ את הצורה לכל מה שאפשר במוסדות המדינה ע"י צמצום משרדים ויחידות
-קיצוץ דרסטי של השכר והתשלומים למרבית בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה
-חיוב עובדי מוסדות המדינה להופיע להזמנת ועדות הכנסת ולענות לשאלות הח"כים
-הורדה רצינית של המיסים
אם לא יחוסל שלטון בכירי הדרג הלא-נבחר במדינה הם יחסלו אותנו.
הסעיפים שרשמת מאד בעייתיים:
-תהיה ממשלה מאוד מצומצמת וחלשה שבה השרים לא יהיו נציגים נבחרים, אלא אידאולוגים שמבינים בתחום. רק ראש הממשלה יהיה נציג נבחר
אפשרי, אבל מי בדיוק יבחר את השרים? מה יקרה לשר שפוגע בציבור? כיום שר שפוגע בציבור לא ייבחר ע"י הציבור, ולכן השר הזה צריך לחשוב שבע פעמים לפני שהוא פוגע בציבור הבוחרים (למשל הורביץ שעסק בזכויות הטראנסים על חשבון הציבור הכללי, ואיפה הוא כיום?)
-למנוע את התערבות הממשלה בחקיקה וביתר פעולות הכנסת(ביסוס הפרדת הרשויות)
מצד אחד זה רצוי, אבל מצד שני לפעמים הממשלה, שבפעולותיה היא יותר במגע עם ציבור הבוחרים, ולכן יכולה להועיל יותר, כן מעלה תקנות וחוקים שיועילו לציבור ולמדינה. אם חברי הכנסת לא מסכימים לחוק המוצע ע"י הממשלה, הם יכולים להצביע נגדו ולמנוע את חקיקתו.
לקצץ את הצורה לכל מה שאפשר במוסדות המדינה ע"י צמצום משרדים ויחידות
ואז מה שיקרה הוא "כל דאלים גבר" ו"איש הישר בעיניו יעשה". עובדי הממשלה והשרים יכולים למנוע זאת ע"י בקרה, וזה בדיוק מה שמצריך מנגנון לא קטן אבל יעיל. אין ברירה אבל זה רוע הכרחי. דוגמה לבקרה שאינה עובדת היא האיומים על שרים וחברי כנסת, והנסיונות הממשיים לפגוע בהם (ניר ברקת, טלי גוטליב), וחוסר התיפקוד של המשטרה והשב"כ בטיפול באנרכיסטים השמאלנים.
-קיצוץ דרסטי של השכר והתשלומים למרבית בכירי הדרג הלא-נבחר במוסדות המדינה
ואז מי יבוא לעבוד בשרות המדינה? מי ינהל את משרדי הממשלה שאתה האזרח נזקק להם?
-חיוב עובדי מוסדות המדינה להופיע להזמנת ועדות הכנסת ולענות לשאלות הח"כים
מסכים איתך בהחלט. בדוגמה לעיל ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה, וגם הרמטכ"ל, צריכים להיקרא לשימוע בפני ועדות מסוימות של הכנסת. לא יגיעו = מרד. יגיעו ולא יתנו הסברים מניחי דעת למניעת הסיכון לשרים וחברי הכנסת מצד בבונים שמאלנים = פיטורים מיידיים ואישום על קשירת קשר לביצוע הפיכה.
-הורדה רצינית של המיסים
מסכים חלקית. מישהו צריך לממן את בניית הכבישים שעליהם אתה נוסע במכוניתך. מישהו צריך לממן את בתי החולים שבהם אתה מטופל. מישהו צריך לממן את בתי הספר שבהם לומדים ילדיך. מישהו צריך לממן את צה"ל. מאיפה יגיע המימון הזה? הממשלה יכולה לממן את הנ"ל ועוד המון שרותים אחרים אך ורק ממסים ומהלוואות (שאת הרבית עליהן אתה משלם ממיסיך).
האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *
-ראש הממשלה והקואליציה יבחרו את השרים. ראש הממשלה יהיה מוסמך לפטר את השרים מיד והשר לא יוכל לאים עליו בניגוד להיום. בניגוד להיום בכירי המשרד לא יוכלו לאים על השר.
-תמיד השר כמו כל אזרח יוכל להציע לח"כ לחוקק חוק, כך מונעים את התערבות הפקידים בחקיקה.
-שכחתי לציין שכל התקנות של הממשלה יצריכו את אישור הכנסת, כדי להכנס לתוקף.
-לא הצעתי לקצץ את הדברים שחיוניים כמו למשל ביטחון ובריאת, אבל יש משרדים ויחידות רבות, שעדיף לסגור אותם. כך המשאבים יתרכזו בדברים חיוניים ולא יהיה את החוסר התפקוד שיש כיום וגם יהיה אפשר להוריד מיסים.
-הרבה מהדברים הממשלה המנופחת והריכוזית עושה עדיף, שיעשו ע"י המיגזר הפרטי ביתר יעילות ואם מבחר הרבה יותר גדול, דברים אחרים עדיף, שיעשו ע"י השלטון המקומי. כביש 6, הנמל החדש בחיפה ומנהרות הכרמל נעשו ע"י המיגזר הפרטי. חלק גדול מיוקר המחיה נגרם ע"י בקרה עודפת ומוגזמת.
המנכ"לים אינם הדרג הקבוע, שלא קשור לבחירת העם, בכונתי לקיצוץ רציני בשכר של כל הבכירים שמפריעים לניהול המשרדים.
צעדים נוספים:
-ביטול המכרזים הפנימיים של שירות המדינה.
-צינון לבכירי המשרדים" במעבר לשוק הפרטי, ובמעבר בין הרשויות השונות של השלטון.
-ביטול חזקת תקינות המנגנון השלטוני
-צינון במעבר בין גופי גופי הביטחון לרשויות השלטון המרכזי האחרות.
שוב, אתה נותן יותר מדי כוח בידיהם של אנשים שאולי הם ראויים, ואולי הם נוכלים (כמו ראש ממשלה לשעבר שגנב את דעת מצביעיו).
ועוד, כתבת "הנמל החדש בחיפה ומנהרות הכרמל נעשו ע"י המיגזר הפרטי". שני הפרוייקטים האלו בוצעו ומבוצעים בידי חברות סיניות, כלומר הממשלה הסינית. תודה, אבל ממש ומאד לא תודה. עדיף מגזר ציבורי מנופח ישראלי, ע"י יהודים, מאשר מגזר פרטי מנוהל ע"י סין במישרין או בשליטה מרחוק.
עם זאת, שנינו מסכימים על דברים רבים מתוך אלו שהצגת. הויכוח בינינו הוא לא אם צריך או מה צריך, אלא איך צריך.
הממשלה נבחרה כדי להביא לביטחון אישי ולאומי ולמחוץ את הטרור. תעזבו כבר את המשפטנים. הם הבינו שהם טעו והם ישנו את דרכיהם גם אם לא נעביר שום חוק אחרי כל הבלאגן בחודשים האחרונים. אני רוצה לראות שהם עושים מה שהבטיחו ומחזירים נשק לא חוקי שנגנב מצה"ל, שהם מחסלים את החמאס, מורידים את הפשיעה. חוקים זה בשביל הכנסת ומשפט זה בשביל בית הדין. הממשלה צריכה להביא לתחבורה ציבורית מתפקדת, לתת גב למוסדות הביטחון שיחסלו את הטרור ולהתעסק במשרדים הממשלתיים. בינתיים כל המומחים במשרדי הממשלה עוזבים והשרים שלנו חסרי יכולת לתפקד. יאללה צאו מהסרט ותתחילו לעבוד בשבילנו להשיג מה שבחרנו אתכם בשבילו!
תודה על ההצעה אך דיקטטורה אף פעם אינה טובה ואינה תורמת לאזרחים.
דיקטטורה תורמת רק לדיקטטור. לפיכך, כל עוד קיימת דיקטטורה אינה נבחרת, גם את המטרות/סיסמאות שרשמת אין שום דרך להשיג.
חוץ מזה שה"מוחים" להגדרתך, הם סוחטים – כמעט לפי חוק פלילי, חוק העונשין פשוט לא מגדיר סחיטה של כל האזרחים כעבירה פלילית אך ברגע שסחיטה אינה מוסרית – זוהי סחיטה ואינה מוסרית, גם כאשר זה נעשה במתארים שהמחוקק לא כלל בחוק – אז לפתע, אנחנו האזרחים צריכים לספוג איומים רק כי "הממשלה צריכה להביא לתחבורה ציבורית מתפקדת"? באמת? אתה בטוח?
אז תודה על הסיסמאות אך לא יתכן עתיד טוב למדינה, בה קבוצה השתלטה על מוקד כוח רציני ומנהלת בפועל דיקטטורה. לפיכך, אנא מסור למי שהצבעת עבורו (ולפי הסיסמאות שרשמת, אני מסופק שזה היה מישהו ימנה יותר ממירב מיכאלי – מדוע? כיוון שאדם נורמלי, זה שחושב עצמאית ואינו מפזר סיסמאות, לא פשוט מקבל וממשיך הלאה – כאשר הוא פוגש סוחטים ושומע איומים – והסחיטה שהמחנה שלך עושה, גרוע הרבה יותר מפלילי. לכן, זה ש"פיספסת" את זה, גורם לי לחשוב שעדותך על הצבעתך, איך נאמר – אינה מדויקת), אז אנא מסור למי שהצבעת עבורו –
שחשפתם את המסכות. עכשיו, כבר לא תוכלו להתלונן כאשר בוחרי הימין יגדירו אתכם כעבריינים הסוחטים באלימות, את מה שלא מגיע לכם באף משטר דמוקרטי. אני לא אנבא כיצד הדברים יתנהלו בעתיד, אך חוק פיסיקלי ידוע מגדיר שלכל פעולה, קיימת פעולה הפוכה השווה לה בעוצמתה והפוכה בכיוונה.
גם להיטלר היה צבא בלתי מנוצח עד 1942/1943. עד אשר האנשים הדוגלים במשטר דמוקרטי – כלומר, משטר בו המילה האחרונה בכל דילמה ציבורית נתונה בידי הציבור בדמוקרטיה ישירה או נציגי הציבור בדמוקרטיה ייצוגית ולא בידי אדם/קבוצת אנשים סגורה, המשכפלת את עצמה (עכשיו גם תספר לנו ש"לא שמעת" שאהרון ברק לא הסכים למינוי פרופ' רות גביזון לעליון (לדוגמא!) כי דעתה שונה משלו?) – יהי השם שלו פיהרר או יהי השם שלו שופט.
שופט רשאי להתנהל רק עפ"י לשום החוק. חוקת ארה"ב אותה מרבים להביא כדוגמא, בלי שנכנס פה למשפט חוקתי/מדעי המדינה, אינה כוללת שום רשימת זכויות פתוחה שבית המשפט צריך "להגן עליהן" בדיוק מהסיבה הזאת. הכרעה ערכית בכל שאלה בכל דיון ציבורי, נתונה לפי חוקה זו, בידי הרשות המייצגת באופן הקרוב ביותר את מגוון הדיעות הקיים בעם ועומדת למבחן של בחירה מחודשת ואינה מתמנה לתפקיד לכל החייהם – הרשות הנבחרת.
ולא – מה הם כבוד, אדם וחירותו, לדעתו של הראיס ברק או האפיפיור חיות. אפרופו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אז בסעיף 7 ךלחוק זה כתוב "אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו". החוק כמובן מתיר ציתות, רק אך ורק אחרי אישור משפטי (שלא נדבר על העובדה שצווים אלה מטילים הגבלות על המשטרה. לא להכל מותר להאזין ולא בכל מחיר. מזכיר משהו? אולי פגסוס? אולי את קציני ה"לא ידעתי לא שמעתי לא ראיתי" של משטאזי ישראל, אשר "שאבו" ולא "שמו לב"?).
שים לב, זהו איסור חוקתי – שום ארכיבישוף מצלאח אדין, לא יכול להכשיר זאת בדיעבד ו/או להתיר ציתות בידי אדם פרטי אינטרסנט (לא שמשטאזי ישראל, חפה מאינטרסים אך אדם פרטי ללא כל ביקורת ופועל בשם אינטרס, זה הכי גרוע). עכשיו, בוא נזכר האם הצו השיפוטי לטלפון של אפי נווה (שותפתה של שרת המשפטים, שקד – קואליציה מאוד נדירה בין שר לנציג הלשכה, יש לציין) ניתנה לפני או אחרי, הפריצה של הדס שטייף לטלפון של אפי נווה?
מדוע זה כך בחוקות ברחבי העולם (חוקת ארה"ב היית רק דוגמא אחת – בולטת, אך יש עוד)? כיוון שכותבי החוקה הבינו, שמה יוצר דיקטטורה זו לא החלטה, האם החלטה של תכולתו של כרטיס "חופשי חודשי" בתחב"צ התקבלה כחוק – אלא כאשר המילה האחרונה בכל ויכוח ציבורי ערכי, נתונה בידי קבוצת שליטים הממנה את עצמה (בוא נצמד לאופן בחירת השופטים בישראל. אנחנו בישראל, לא?), אינה עומדת לבחירה מחדש (המינוי הוא לכל החיים) ואינה נושאת בשום אחריות. גם לא לתוצאות הישירות ביותר של מעשיהם. זו הסיבה, מדוע אסכולה זו במדעיה המדינה/משפט חוקתי, אינה כללה שום רשימת זכויות פתוחה להגדרה, שהשופטים צריכים "להגן" עליה.
וזה שהפרלמנט בארה"ב בנוי מ-8, 2 או 14 בתים, קשור לעמדה עקרונית זו של כותבי החוקה של ארה"ב – בדיוק כמו שקשורה לכך העובדה שארה"ב נמצאת באיזור זמן שונה מישראל. כל דבר נכון כשלעצמו, אך לא קשור לשאלה שעל הפרק. גם אם חלקי המשפט נכונים לבד, לחבר ביניהם באמצעות "אם ואז" או "כי", לא הופך אחד מהם לסיבה של השני. המים רטובים כי הדשא ירוק?
אז אני לא אנבא את העתיד, אבל כל דיקטטורה – סופה להסתיים. הכנסייה החזיקה בכוח עצום בימי הביניים, כוח שרודנים כמו אהרון ברק, אסתר חיות – יכולים רק לחלום. הכנסייה, בדיוק כמו חונטת הגלימות, היו בטוחים שזה תפקידם לחנך את העם והם הציבור הנאור. שהם בעד כל המידות הטובות וכל הטוב, הקדמה. בקיצור, הם האדם שראה את האור במשל המערה של אפלטון. רק שהמציאות היית הפוכה לגמרי והכנסייה איבדה את כל כוחה.
מהפכנים כמו מרטין לותר, הצליחו לערער את יסודות הכנסייה מילולית, היכן שהיה אפשר. היכן שה"נאורים בשם עצמם" (ההיסטוריה מזכירה לך משהו מהעת העכשווית?) לא הסכימו לוותר על הדיקטטורה שיצרו וליצור משטר דמוקרטיה כפי שהגדרתיהו כמה פסקאות מעל – היית אלימות.
אז אני לא נביא ובאופן כללי, נגד אלימות – אך אנא מסור למי שבאמת הצבעת עבורו (והמסר הזה הוא לא באמת רק אליך, כך שלא באמת משנה למי הצבעת – ברור לאיזה צד במפה הפוליטית בישראל כוונתי, נכון? גם אם הצבעת להם או לא), שזהו יהיה ניצחון פירוס. עכשיו, כאשר לשם דוגמא – ברפורמה הבאה בעתיד, המפכ"ל ולהקת הפוליטרוקים שלו יעופו הביתה ללא פנסיה – עוד לפני שיחלו הדיונים על הרפורמה – לא תהיה לחסר תעודת הבגרות ולמפעיליו, שום אפשרות להתלונן.
מדוע? אתם יודעים, מחאה אחרת, אנשים אחרים.
"תעזבו כבר את המשפטנים. הם הבינו שהם טעו והם ישנו את דרכיהם גם אם לא נעביר שום חוק אחרי כל הבלאגן בחודשים האחרונים"-על מה את מבססת את זה? עד עכשיו 100% מהם ותומכיהם מפילים את האחריות לבלגן על הקואליציה. ואיש הם לא הראה אמירה קלה אפילו(שלא לדבר על מעשים) של שינוי כיוון.
בנוסף, איך את רוצה שממשלה שידיה כבולות בכל התחומים, ולו רק מתוך שנאה, תטפל במשהו ממה שרשמת.
לדוגמה, את טוענת שהממשלה צריכה לתת גב לגורמי הבטחון מול הטרור אך בינתיים אלה גורמי הבטחון שמסרבים לשתף פעולה בגיבוי המשפטנים(ראי מקרה בן-גביר וראש מחוז ת"א במשטרה).
השמאל מושל והימין כושל. אתמול התרחשה הטרגדיה של הליכוד והימין , הליכה לקנוסה. התקווה היחידה אם נצטט את ברדוגו, שעל שברי הליכוד והימין יקום דור חדש של ימין חכם חזק ואמיץ