בין גלנט לגנץ: איך הימין ממשיך מכאן

הממשלה תנסה להגיע לפשרה ברפורמה אבל לא בטוח שתמצא שותפים משמאל. שר הביטחון עשוי להיות המפתח

רה"מ נתניהו והשר גלנט | נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

איך אפשר לסכם את אירועי היממות האחרונות? בראש ובראשונה צריך להתחיל עם חשבון נפש של הימין. השיעור שהימין למד הוא שלא משנה כמה גדול הניצחון בבחירות, מאזני הכוח במדינה לא מאפשרים לממשלת ימין על מלא לקדם רפורמה בכוחניות וללא אסטרטגיה. האם הימין גם יצליח להפנים זאת? ימים יגידו.

מה הימין כבר יכול לעשות? מעבר לחזרה לממלכתיות, על כך כבר הרחבתי בעבר, על הימין לפעול גם בהגינות. האידיאולוגיה הימנית חורטת על דגלה את ערך החירות. רק שהציבור הרחב בשמאל, במרכז וגם בימין הרך, לא מאמין שהימין מבקש לקדם דמוקרטיה וגיוון בבית המשפט העליון, כאשר במקביל הוא מקדם חקיקה שנתפסת (גם אם היא לא באמת כזו) כפוגעת במיעוטים ובעיקר בחירות: קידום חוק החמץ, הפלת חוק האיזוק האלקטרוני, חוק התרומות לפוליטיקאים, הניסיון להארכת קדנציית הכנסת לחמש שנים וכד'.

אם נוסיף לכך את המינויים הלא-תמיד-מספיק ראויים, החשש ממינויים לא ראויים גם לבית המשפט מוסיף חשש לגבי טוהר כוונותיהם של חלק מהתומכים ברפורמה. הדוגמא בה נתניהו עצמו ביקש למנות לראשות הלמ"ס את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ממנו ככל הנראה אינו מרוצה, בתור פיצוי וסידור עבודה, מהדהדת.

ביום בו הימין יפעל באופן חכם והוגן יותר, נוכל גם להתמודד עם תופעת האנוסים. אני מכיר עשרות דמויות באקדמיה, בהיי-טק, בבתי המשפט ובשירות הציבורי שהיו בעד הרפורמה, אבל העדיפו להצניע את עמדתם. הם מפחדים להשמיע אותה פן יבולע להם מכמה סיבות. ראשית, פגיעה אפשרית בקידומם המקצועי בטווח הזמן הקצר. שנית, כי הם לא רוצים שהתמיכה ברפורמה תדביק אליהם את שאר "כתמי" הקואליציה. ושלישית – כי הם מבינים שלא בטוח שהצד שלהם ינצח.

זה מצב שקצת מזכיר את התושבים הדרוזים ברמת הגולן, החוששים להזדהות עם מדינת ישראל כי הם מפחדים שיום אחד יועברו חזרה לריבונות סורית ויצטרכו לשלם על כך מחיר. ככל שהמציאות מרחיקה את אופציית הנסיגה מרמת הגולן, יותר מהם מוכנים לקבל על עצמם אזרחות ישראלית. כך גם מצבם של אנוסי הימין במעוזי האליטות. ככל שהם יזהו שניצחון הימין ודאי יותר, כך יגדל התמריץ שלהם להזדהות עם הימין.

בינתיים אנחנו נמצאים באווירה ציבורית שלא מאפשרת לממשלה נבחרת אפילו לפעול נגד מינויים שאינה רוצה בהם. החל מיועצת משפטית שמונתה על ידי גדעון סער בניגוד לעמדת יו"ר ועדת האיתור, שימשה כחותמת גומי לכל מהלכי הממשלה הקודמת וכעת עומדת לרועץ בכל מעשי הממשלה הנוכחית; דרך מפקד מחוז תל-אביב במשטרה, ניצב עמי אשד, שפעל בניגוד לתפקידו ולא מנע חסימות תכופות של צירי תנועה מרכזיים, ועד שר ביטחון שסר חינו בעיני ראש הממשלה לאחר שיצא פומבית נגד עמדתה ובזמן שנתניהו שהה בחו"ל.

בינתיים נזכיר שיואב גלנט עדיין לא פוטר רשמית, ויתכן שאפשר לנצל את ההזדמנות ולהותיר אותו על כסאו דווקא כדי לקדם את הרפורמה המשפטית לאור המציאות הפוליטית החדשה. גנץ עולה בסקרים משום שהוא נתפס בציבור כמי שחותר לשינויים במערכת המשפט בהסכמה בלבד. נראה שזה מה שחלק גדול בציבור רוצה. רק שגנץ גם מבין שהסכמות כלשהן עם הימין יהוו פרס לנתניהו, אותו הוא עוקף כרגע בדעת הקהל גם בשאלת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה.

סביר להניח שגנץ לא יפעל להגעה להסכמות, וניכנס לסבב חדש של משחקי האשמות על הרפורמה המשפטית הנדרשת. כך נגיע שוב למציאות בה אם הימין רוצה לקדם תיקונים כלשהם במערכת המשפט, הוא יצטרך לעשות זאת לבדו. ספק אם נתניהו ירצה בכך, אבל יתכן שלא תהיה לו ברירה לטובת שרידות הקואליציה. מעורבות של גלנט בקידום מתווה פשרה מצד הימין יכולה להעניק לתיקונים את התמיכה הציבורית הנדרשת להובלתם בהמשך הדרך.

גם לגלנט, שכל עוד יישאר בליכוד הוא מחויב למתפקדים, יש אינטרס לשקם את מעמדו בקרב חברי המפלגה הרבים שרוצים לראות את הרפורמה מקודמת, ולא להידרדר למעמד היריב התורן שמפסיד לנתניהו ולהפוך לגדעון סער 2 או דני דנון 3.

בקידום הרפורמה (בהסכמה?) ננוחם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. רק שגלנט כבר הוכיח שהוא אינו מרגיש מחויב אפילו למדינה ובטח לא לבוחרי הליכוד.
    תופעת הסרבנות כבר מזיקה לבטחון המדינה יותר מדי זמן אך לאורך כל התקופה הזו המטכ״ל לא התחיל אפילו לגבש איזושהיא תכנית פעולה וגלנט בחר לשתוק על זה.
    זכותך להתנגד לרפורמה אבל אם הוא אפילו לא מבין שיש קווים אדומים שלא חוצים אפילו בשם מחאה מוצדקת אז אי אפשר לסמוך עליו ואין לו מקום בהנהגת המדינה.

  2. אם ביבי לא מפטר את גלנט – חוסר המנהיגות של ביבי הוא כבר עובדה מוחלטת