ניסיונות ממשל ביידן להכיל את איום הגרעין האיראני מערערים את היציבות ומקרבים אפשרות של עימות
בכל הנוגע לשיחות הגרעין עם איראן, נראה כי התקווה לעולם לא מתה בבית הלבן. במשך השנתיים האחרונות ממשל הציב את איראן במרכז המדיניות שלו במזרח התיכון, ובהתבסס על תפיסה לפיה בעזרת התמריצים הנכונים ניתן יהיה לשדל את טהרן לשוב למסגרת הסכם הגרעין שנחתם ב-2015. כחלק מן המאמץ הזה, וושינגטון הציעה לאיראנים גזרים רבים, החל מהקלה באכיפת הסנקציות הקיימות ועד מהשמעת תמיכה שקטה מאוד במפגיני האופוזיציה האמיצים המוחים נגד משטר האייתוללות.
אך להצעות אלו לא נרשמה עד כה השפעה משמעותית. ההנהגה האיראנית דחתה בעקביות את ניסיונות החיזור האמריקנים, וממשיכה להתקדם כל העת לעבר סף הגרעין. בחודש שעבר, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) חשפה ראיות לפיהן איראן העשירה אורניום לרמה של 84%, הרבה מעבר לנדרש עבור שימוש גרעיני אזרחי, והיא מתקרבת לרמת העשרה של 90% הדרושה לבניית פצצת אטום. הערכות בממשל האמריקני מדברות כעת על חלון זמן בן פחות משבועיים, בו איראן יכולה להפיק חומר בקיע בכמות מספיקה לנשק גרעיני, אם תקבל את ההחלטה האסטרטגית לעשות זאת.
באופן טבעי, תגובת הבית הלבן להתפתחויות האלו היא ניסיון לחפש עוד ערוצי הידברות. על פי דיווחים שונים, ממשל ביידן מנהל שיחות שקטות עם טהרן לגבי הסכם גרעין חדש ונדיב במיוחד. המונחים שוב נשמעים פשוטים למדי: הסכם של "הקפאה תמורת הקפאה" לפיו איראן תעצור את פיתוח הגרעין בתמורה להסרת הסנקציות האמריקניות. אך ישנן בעיות רבות עם הרעיון הזה, מכיוון שכל הסכם בסגנון רק יבצר את ההתקדמות המדאיגה אותה השיגה איראן עד כה בתחום הגרעין, בזמן שהוא יעניק זריקת מרץ משמעותית לכלכלה האיראנית.
מצב העניינים העגום הזה מהווה עדות עצובה לפשיטת הרגל של מדיניות החוץ האמריקנית. במילים פשוטות, לארה"ב (לפחות תחת ממשל ביידן) אין שום תוכנית חלופית מול מאמץ הגרעין האיראני, למעט עוד ועוד שיחות. ומכיוון שתוכנית כזו אינה קיימת בבית הלבן, הולכת וגוברת האפשרות שכולנו נעמוד בפני שתי תוצאות אפשריות.
התוצאה האפשרית הראשונה היא מזרח תיכון הנשלט בידי איראן. לאחר יותר משני עשורים של עבודה נחושה, תוכנית הגרעין האיראנית נמצאת בשלב מתקדם מאי פעם. למרות כל ההכחשות הפומביות מצד טהרן, ברור כי מטרתה הסופית היא השגת נשק גרעיני התקפי. שכניה העצבניים של איראן חשים זאת כמובן, ובהיעדר תוכנית אמריקנית סדורה לבלימת השאיפות הגרעיניות של האייתוללות, הן שינו אסטרטגיה והחלו לחזר בעצמן אחרי טהרן.
הסכם הפיוס שנחתם לאחרונה בין איראן וסעודיה בתיווך סיני, יחד עם מה שנראה כהפשרת היחסים בין טהרן לאיחוד האמירויות, הן כולן פעולות שנעשו בהקשר האזורי הזה. בעוד איראן צועדת צעד נוסף לקראת סף הגרעין, השפעתה באזור תמשיך לגדול כאשר המדינות השכנות ייאלצו להכיל אותה.
הרמטכ"ל הרצי הלוי: "איראן רחוקה? צה"ל יודע לפעול רחוק" >>#קולהשלאמא pic.twitter.com/pawElTGmqm
— גלצ (@GLZRadio) April 5, 2023
התוצאה האפשרית השנייה היא תקיפה צבאית ישראלית נגד תוכנית הגרעין האיראנית. אפשרות זו הייתה על השולחן במשך שנים, אך מקבלי ההחלטות בירושלים נטו לסמוך על האמריקנים בכל הנוגע להתנהלות נבונה מול האיום האיראני. אלא שבשבועות האחרונים, ההתקדמות האיראנית בחזית הגרעין לצד השותפות האסטרטגית בין האייתוללות לרוסיה שעשויה לספק לאחרונים עוד טכנולוגיה מתקדמת, הוסיפו דחיפות מחודשת לשיקולים הצבאיים של ישראל.
כתוצאה מכל אלה, רבים בירושלים הולכים ומשתכנעים כי ישראל עשויה לצאת לבדה למערכה למניעת ההתגרענות האיראנית. הרמטכ"ל הטרי הרצי הלוי אמר דברים בסגנון בראיון לגלי צה"ל, בו הודה כי בעוד ישראל ודאי הייתה מעדיפה לראות את ארה"ב לצידה, אם היא תחליט לתקוף לבדה באיראן זה אינו דבר "הכרחי" מבחינתה.
לאור כל זאת הולך ומתברר כי ממשל ביידן, באמצעות התמקדותו הצרה בניסיונות דיפלומטיה מול איראן, מקדם את המזרח התיכון לאפשרות של אסון – בין אם בצורת שליטה אזורית בידי איראן גרעינית, או בין אם הסלמה בשל תקיפה ישראלית שמטרתה מניעת האיום הזה. בוושינגטון חייבים לחשב מסלול מחדש, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
