ישראל תחת אש והמערב שוב אדיש

כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה בשנה שעברה, ממשלות במערב, ארגונים בינלאומיים, התקשורת וארגוני זכויות אדם התגייסו בצדק וללא היסוס, והכירו בצורך להעניק תמיכה מוסרית בלתי-מתפשרת לאומה המגנה על עצמה מפני התקפה אלימה. אלא שכאשר ישראל נמצאת כיום תחת מתקפה אלימה מצד ארגוני הטרור בעזה, אנו רואים תמונה שונה לגמרי.

ישנם כמה קווי דמיון בין שני הסכסוכים, למרות שהם כמובן מתרחשים בסדר גודל שונה לגמרי. בשני המקרים הצד התוקפן – כלומר רוסיה וארגון הג'יהאד האסלאמי – מאמינים כי היעד להתקפה היא ישות בלתי-לגיטימית חסרת זכות קיום, אותה יש להרוס בכל דרך. מנגד, לאוקראינה וישראל בצד המותקף אין שום שאיפות טריטוריאליות או כוונה התקפית, והן נלחמות במלחמת הגנה כדי להגן על חיי אזרחיהן.

ישנו גורם משותף נוסף. הג'יהאד האסלאמי בעזה הוא ארגון טרור המשמש כשליח איראני, ממומן ומכוון הישר מטהרן. ידם של האייתוללות נמצאת מאחורי כל סכסוך בעזה, הם לחצו על חמאס להצטרף להתקפה נגד ישראל, ועשו הכל כדי למנוע הפסקת אש בתיווך מצרי. התפקיד של איראן באוקראינה אינו כה משמעותי, אך אסור לשכוח כי היא מספקת לרוסיה רחפנים מתאבדים המשמשים לפגיעה באזרחים אוקראינים.

אינני זוכר שום ממשלה מערבית או גוף בינלאומי הטוענים למעין משוואה מוסרית בין התוקפן לבין המתגונן במלחמה באוקראינה. אך זה בדיוק מה שאנחנו רואים שוב ושוב במהלך סבב הלחימה הנוכחי (והקודמים) בין ישראל לעזה, למשל בקריאות האו"ם לריסון "שני הצדדים". בשונה מהגינוי המיידי לאלימות הרוסית, מאז שהחלו ליפול רקטות של הג'יהאד האסלאמי בשטח ישראל שמענו רק שתיקה מצד אירופה וארה"ב. הבית הלבן הואיל בטובו לשחרר את ההצהרה המובנית מאליה אודות "זכותה של ישראל להגן על עצמה", אך זה הרבה מתחת לתמיכה הנחושה הדרושה בישראל, ולגינוי הנחוש הדרוש כלפי ארגון הטרור.

החשודים המיידים בתקשורת כמו BBC ו-CNN המשמשים מזה זמן רב כלהקת עידוד למאמצי ההגנה האוקראיניים, התאמצו מאוד כצפוי להטות את הכיסוי שהם מעניקים לישראל. הפרשנות ב-BBC רמזה למשל כי הרג אזרחים בעזה הוא חלק ממדיניות מכוונת של נתניהו וממשלתו, ומראיין ב-CNN טען כי ישראל מציבה בכוונה אזרחים על הכוונת. בישראל עצמה, כתבה ב'הארץ' הגדירה את מבצע צה"ל כ"לא חוקי בבירור" והאשימה את חייליו בביצוע "פשעי מלחמה".

כפי שניתן לראות מן הגישה המערבית לאוקראינה ולמלחמות בכלל, אף מדינה אחרת אשר מותקפת ללא התגרות בידי כוח זר אינה מוצגת ככזו התוקפת בעצמה או כשוות ערך לתוקפן. אך במקרה של הסכסוך הישראלי-ערבי, ההבדל בין שני הצדדים לא יכול להיות ברור יותר. צה"ל נוקט באמצעי הזהירות הנוקשים ביותר כדי להגן על אזרחיו ויחד עם זאת להימנע מפגיעה באזרחים בשטח האויב. לעתים קרובות חיל האוויר מבטל ברגע האחרון תקיפה כאשר ישנו סיכון לפגיעה בחפים מפשע, ובאופן כללי שיטת הפעולה שלו מיועדת להפחית נזק משני כאשר מדובר בלחימה בשטח בנוי וצפוף.

מנגד, ראשי הטרור בעזה מוודאים כל העת כי נשותיהם וילדיהם נמצאים בסביבה ומוכנים לקחת את הסיכון הגדול של פגיעה בבני משפחתם. הם ממקמים בכוונה את מחסני הנשק ואתרי שיגור הטילים בלב אוכלוסייה אזרחית, כולל בבתי ספר, בתי חולים ובנייני מגורים, אשר את יושביהם צה"ל מזהיר לפני תקיפה צפויה.

המחבלים מבינים כי הפעולה הישראלית הזהירה פוגעת במדיניות הטרור שמטרתה גרימת כמה שיותר קורבנות אזרחיים מקרב תושבי עזה במטרה להוביל לגינוי בינלאומי נגד ישראל, ומזהירים את אנשי הרצועה כי כל מי שיקשיב לאזהרות צה"ל ויתפנה לפני תקיפה עלול לשאת בעונש.

Watch: The moment an IAF pilot cancels a strike against Islamic Jihad terrorists because of the presence of children near the target. pic.twitter.com/geCzHjxWEU

— Israel Defense Forces (@IDF) May 11, 2023

בנסיבות כאלו, משימת צה"ל לפגיעה בטילים המכוונים נגד אזרחי ישראל וחיסול ראשי ארגוני הטרור המשגרים אותם, מבלי לגרום לפגיעה בבלתי-מעורבים בעזה עצמה, היא כמעט בלתי אפשרית.

בניגוד לפרשנות המעוותת מצד שלל כתבים, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה וארגוני "זכויות אדם", נזק משני הנגרם בפעולות הגנתיות כאלו אינו מנוגד לחוק ואינו מוגדר כ"פשע מלחמה", בהתחשב בכך שננקטו כל האמצעים האפשריים כדי להימנע ממנו. זה בדיוק מה שצה"ל מקפיד לעשות בכל עימות, עד למצב בו גנרלים במערב הודו כי כוחותיהם שלהם פשוט לא יכולים לעמוד בסטנדרטים האלו של שמירת חיי אזרחי האויב בזמן לחימה.

1,234 טילים נורו מעזה במהלך השבוע שעבר, 976 מתוכם חצו לשטח ישראל והשאר נפלו בשטח הרצועה. ההפצצה הדומה ביותר נגד מדינה מערבית התרחשה ב-1944, כאשר גרמניה שיגרה מדי יום כמאה טילים לעבר בריטניה. הבריטים הגיבו במבצע הפצצות הרסני ונרחב, בו נהרגו מן הסתם גם אזרחים רבים. לכן השאלה אותה פרשנים ביקורתיים במערב צריכים לשאול את עצמם היא: איזו כמות של טילים המשוגרים לעבר ארצם שלהם הם היו מוכנים לסבול?

המלחמה באוקראינה העלתה את הנושא לסדר היום של ממשלת במערב, ורבות מהן החלו להשקיע בתכנון ושיפור לא רק של מערכות הגנה, אלא גם יכולות התקפיות לפגיעה באויב בשטחו שלו. בדיוק כפי שישראל נאלצת לעשות כיום.

קולונל ריצ’ארד קמפ היה מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן ושירת גם בעיראק, סעודיה, הבלקן וצפון אירלנד. בעבר כיהן כראש צוות הטרור הבינלאומי בוועדת המודיעין המשולבת של בריטניה. גרסה מלאה של הטור פורסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.