מה שהיה אמור להיות תחקיר תיעודי מטלטל הפך לעוד פרק במיתוס שהשמאל מספר לעצמו
אמש בתכנית 'עובדה' בערוץ 12 שודר ראיון / סרט תעודה עם אבישי רביב, סוכן של השב"כ שכונה "שמפניה" והסכים לדבר לראשונה עם עמרי אסנהיים. אתמול שודר החלק הראשון, ולרגל המאורע חרגתי ממנהגי ולחצתי 1 ואז 2 בשלט. ומה ראיתי שם? את בן גביר כמובן, שהוא הפואנטה האמיתית של הסרט. זה לב העניין. בן גביר. לא רבין, לא יגאל עמיר וגם לא אבישי רביב. זה היה – בלי שסיפרו לכם – סרט על איתמר בן גביר.
והוא אכן היה מסמך מרתק. לא כל כך בגלל רביב עצמו (שהוא דמות מעניינת עם סתירה פנימית עמוקה), ולא בגלל שלמדנו משהו חדש על רצח רבין – לא למדנו, לא על הרצח, ולא על אלימות פוליטית באופן כללי, ולא על ישראל של ימי אוסלו ושברם.
הריאיון היה מרתק בגלל שטיפול השמאל ברצח רבין שוב ושוב הוא מיתולוגי ולא ריאלי. רצח רבין הפך לעמוד התווך של זהות האליטה השמאלית בישראל. הוא הפך לתפילין שלה, לתפילה שלה, ללחש הקסמים שלה, ללב הזהות שלה. הוא הפך להצדקת כוחה, וכוחנותה – עד וכולל הצדקת האיום לפרק את המדינה אם הרפורמה לתיקון מערכת המשפט תעבור.
מפני שמה שקרה לאליטה הזו הוא שהיא התרוקנה מחזון ואיבדה את מפת הניווט המוסרי שלה. היא מזמן לא רבין ז"ל. היא יאיר לפיד; היא אילנה דיין. היא פאתוס מוסרני ריק, תחושת צדק שאין צורך להצדיקה וכבר לא זוכרים את הדרך להצדיקה מפני שהיא כבר מזמן לא צודקת. עוד בחייו של רבין התברר שהיא לא צדקה. היא טעתה. היא השליכה את יהבה על הזיית שלום מנחמת, על התקווה השגויה שזה תלוי בנו, שאם רק נרצה, שאם רק ניגמל מלאומנות – ואחר כך גם מלאומיות – אז הכל יהיה בסדר.
ומאז היא לא הצליחה להתאושש, מפני שהיא לא מסוגלת להודות שזו הייתה טעות מרה.
היא לא מסוגלת להודות שחלום השלום שהיא חלמה נכשל, ולכן כמיהתה לחיים מערביים של אינדיבידואליזם ליברלי באיזו תל-אביב שהיא ניו יורק עברית, שהיא לונדון עברית, שהיא פריז עברית, שהיא ברלין עברית – החלום הזה התרסק אל סלעי המזרח התיכון שלא נותן ליהודים לחלום חלומות פוסט-לאומיים; שלא נותן להם לדמיין את עצמם כאזרחים רגילים של העולם ברפובליקה הבינלאומית הצפה של נטפליקס, או בעולם הגלובלי חסר הגבולות של טרקליני העסקים בשדות התעופה, של אתרי הסקי, ושל הכנסים ומסלולי תצוגות האופנה.
כי המזרח התיכון הוא נבזה. הוא מזכיר לכולם את היסודות, את הזהות הלאומית. את המאבק הלאומי והדתי בין יהודים לערבים, את כל מה שהאליטה היתה רוצה לנשוף עליו משב שלום קליל כדי שיעלם.
ולכן רצח רבין הוא הטוטם של השבט. הוא מה שמאפשר לשבט לספר לעצמו סיפור דימיוני, לשיר לעצמו שיר ערש, בחיתוך הדיבור הזה של המורה אילנה שמצלצל לי באוזן כל כך מוכר. חיתוך הדיבור הזה, שהוא הדיקציה של היוהרה, התחביר של תחושת העליונות הדקיקה, האמת לשעתה ותחושת האדנות השברירית ששומרת על עצמה מפני חשבון נפש. איך שומרת? רצח רבין.
אפשר לקרוא לנרטיב הזה של האליטה שמשתקף מהסדרות שהיא עושה, מהמאמרים שהיא כותבת, מהשלטים שלה בהפגנות, משירי 'לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה', אפשר לקרוא לו, לנרטיב, "נרטיב הרצחת וגם ירשת?".
בנרטיב הזה הסיבה שאין שלום היא לא הפלסטינים, אלא הימין. הימין רצח את השלום. מפני שהימין רצח את רבין. אבל לא רק שהימין רצח, הוא גם ירש. הוא גם עלה לשלטון. וזהו, הסביר פעם הפרופ' אפרים פודוקסיק, המפתח להבנת שנאת נתניהו בשמאל.
בשמאל נתניהו הוא נסיך האופל של הימין, שעלה לשלטון אחרי שיגאל עמיר הזיז מדרכו את יצחק רבין. ולכן לא חשוב כמה הוכחות יובאו לכך שנתניהו גינה בכל פה את ההסתה, נתניהו יישאר בדמיונו של השמאל מסית, מפני שנתניהו ירש את הנרצח.
ולא חשוב גם שהרצח פגע בימין בקלפי, שהימין ניצח למרות הרצח ולא בגללו, שהימין היה מנצח בפער גדול בהרבה לולא הרצח, כי זו היתה התגובה הציבורית הבריאה לזה שאוסלו על בעשן האוטובוסים המתפוצצים וטבע בדם של "קורבנות השלום" כמו שקראו לזה.
כי בשביל שהשמאל יוכל להמשיך להיאחז בזהותו כצודק, בשביל שלא ייאלץ להודות בשבר הגדול, באובדן תקוותו המשיחית לשלום, היה צריך להחליף תפקידים. היה צריך לדמיין שלא הפלסטינים הרגו את השלום, אלא הימין הרג את השלום.
אבל הסרט של אתמול היה גם דרמה אנושית. בדרמה שיצר עמרי אסנהיים יש סיפור פשוט וקל לעיקול, טלנובלה פוליטית עם שני גיבורים: אבישי רביב, ו… איתמר בן גביר. שמתם לב כמה זמן מסך איתמר בן גביר קיבל אתמול? למה הוא קשור? מה הוא עשה שם? למה היה צריך אותו? אז אני אגיד לכם, כי בדרמה אני דווקא מבין מצוין.
זה היה סרט על אבישי רביב, שחזר בתשובה לחיק השפיות השמאלית הנאורה. זה סרט על איש שהיה בימין הרע, המרושע, הכהניסטי, הגזעני, האפל, החשוך, המשיחי – אבל הציל את נשמתו. איך? על ידי זה שהתגייס להיות סוכן שב"כ של המחלקה היהודית, נגד הכהניסטים.
מה באמת עבר על אבישי רביב שהיה ימני בהשקפותיו אבל פנה נגד הימין? זו יכלה להיות דרמה פסיכולוגית מדהימה, לו הסרט היה מתפנה לעסוק בה. אבל הוא רק מרפרף עליה. מרפרף עליה כי הוא לא צריך אבישי רביב דו-משמעי. הוא צריך אבישי רביב חד-משמעי. אבישי רביב החוזר בתשובה. חוזר בתשובה לשמאל, לאור, לנאור, והופך למרגל של השב"כ בין הקיצוניים. הנה האיש שניסה, ולא הצליח, לרסן את הכהניזם.
ואז, אבישי רביב הופך לרקע שעליו מצטייר הגיבור ההפוך, הרשע, השלילי. האנטגוניסט של הסרט. זה שלא חזר בתשובה אל האור והצדק של השמאל.
האיש הרע הזה הוא איתמר בן גביר. שוב ושוב הסרט מכנה את הילד שבן גביר היה "השר לביטחון לאומי". אתם רואים על המסך נער כהניסט, והסרט מכנה את הנער, לא את המבוגר שהוא יהיה, "השר לביטחון לאומי". הנה תמונה שלך ושל השר לביטחון לאומי בשנות התשעים; הנה השר לביטחון לאומי בהפגנה של תנועת הנוער של כך; הנה השר לביטחון לאומי מחלק פליירים באסיפת בחירות של הרב מאיר כהנא.
שמפניה פותח הכל: גם על החבר לשעבר שהפך לשר לביטחון לאומי. הנה הצצה לפרויקט סיום העונה המיוחד שנשדר מחר: pic.twitter.com/xmBVbhlPRS
— עובדה (@Uvda_tweet) May 22, 2023
זה לא סיפור על אבישי רביב, זו עוד לבנה בחומת הנרטיב, שמאפשרת לשמאל הישראלי לנחם את עצמו על שיברו. כי מה זה אומר? אנחנו צודקים. למה? כי הם רעים.
זו החומה שמאפשרת לשמאל לתאר את מאבקו על שימור הפריבילגיות של עצמו, כמאבק אידיאליסטי על דה-מוק-רט-יה, דה-מוק-רט-יה.
ובשביל שהחומה הזו תחזיק מעמד יש צבא שלם של מעצבי דעת קהל שמתחזק אותה, תחת החזות המטעה של "עיתונות" ו"דוקומנטריה". התכנית 'עובדה' היא בדיוק מן הסוג הזה: מנשר תעמולה המתחזה לתכנית תחקירים. אמת לשעתה, ואמת בהזמנה לכל שעה של מצוקה בקרב המיעוט "הנאור".
***
להאזנה לכל פרקי הפודקאסט 'שומר סף' עם ד"ר גדי טאוב – לחצו כאן.
לצפייה בכל הפרקים בערוץ היוטיוב שומר סף
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
משדר בעייתי מאוד. 1. הבטיחו ידיעות מרעישות. מסתבר שלא היה כלום. הסיפור של רביב אינו מחדש דבר, אם כבר אז להיפך. 2. העיסוק בבן גביר הוא באמת לא קשור לכלום. 3. רביב מתגלה כאיש בינוני שכשל בתפקידו כסוכן שב"כ, השב"כ רצה להיפטר ממנו, החברים שלו התנערו ממנו כי זהותו נחשפה. האיש לא עשה כלום, ואפילו את רוצח רבין הוא לא באמת חשף. 4 לסיכום, מסמך מביש על איש שב"כ כושל שלא הביא את הסחורה ומגלה אישיות בעייתית ושקרנית באופן כרוני. גועל נפש, אבישי רביב, גועל של אדם.
גדי טאוב, אתה אדם הגון וישר. הדרך שאתה מגלה את ערוותם של הפרליווגים ומעשיהם ראויה לתודה הערכה והערצה על כתיבתך.
אין לי ספק שכל הופעותיו בכלי התקשורת שמחוץ לערוצי השינה והשיסוי פוגעים קשה במנהיגי האנרכיסטים ואני חושש שהם עלולים לפגוע בך פיזית ואבקש שתהיה זהיר ועירני לסכנה זו.
מעניין אם ישאלו אותו שאלות חשובות
על ההודעה שקיבלו כל העתונאים
אחרי הרצח – 'הפעם לא הצלחנו בפעם
הבאה נצליח'.
מי נתן את ההוראה להפיץ את תמונת רבין במדי אס.אס.
האם ראש ההשב"כ ידע על זה ?
מי נתן את ההוראה להפגין מול הבית של גילון ,
כדי לקדם אותו לראשות האירגון?
ושאלת השאלות – האם הוא דיבר עם אמיר
על האפשרות לרצוח את רבין ?
"חלום השלום" כאלמנט תעמולתי להשלים את השתלטות השמאל על כל מוקדי הכוח שהפך במהרה ל"חלום הבלהות" של עם ישראל.
למה לשכוח שאת החלום הזה רקחו אלכוהוליסט פוסט טראומטי שברח פעמים משדה הקרב והניח את הלוחמים למר גורלם יחד עם מי שד"ר דור שב ניתחה היטב את הפסיכופתיות שבאישיותו (ומאז סתמו לה את הפה היטב עם פלסטר ענק)
גדי, כמו תמיד, היכולת שלך להביע ולתת צורה ומילים למחשבות שלנו האנשים שלא בורכו כמוך בכישרון הכתיבה, תודה על מה שאתה ועל מה שאתה נותן.
אהבתי את – "חיתוך הדיבור הזה, שהוא הדיקציה של היוהרה, התחביר של תחושת העליונות הדקיקה, האמת לשעתה ותחושת האדנות השברירית ששומרת על עצמה מפני חשבון נפש" – פשוט גאוני ונפלא
חיתוך הדיבור הזה ובכלל לדיבור של דיין יש גוון השורט את האוזן והמאנפף. שדרן לא אמור להיות עם קול סביר לאוזן?
בול בפוני.
האובססיה של השמאל לגבי רצח רבין כבר מזכירה לי את מיתוס היהודי שרצח את ישו (כהצדקה ומניע לכל גזענות, דה-הומניזציה ומעשה נבלה….)
למרות כתיבתו החדה כתער של גדי הוא אינו יורד לדעתי לשורש התשובה לשאלה למה אנשים באמת רציונלים וחכמים בכל תחומי החיים האחרים כמו שיש בשמאל מתנהגים באי רציונליות בכל מה שקשור לסיכסוך בינינו לפלסטינים, איך הם לא רואים מה שכל "חסר דעה" פרימיטיבי בימין מבין בעצמותיו.
ובכן זה לא קשור לרציונליות אלא לרגש קמאי המניע את כל השמאל, רגש הפחד הגלותי מהגוי האלים שמגולם אצלנו ע"י הערבים מבפנים ומבחוץ. הפחד הזה שלדעתי התפתח ממש למורשת גנטית במשך 2000 שנות גלות, גורם להם להיות כנועים ומתרפסים כלפי הערבים ותוקפניים כלפי הימין
אבל הם לא רציונליים גם בתחומי החיים האחרים – בכלכלה (ממשיכים את המורשת הסוציאליסטית הרצחנית), בתרבות ובחינוך (רמיסת המורשת והדת היהודית), בתפיסה המדינית (דמוקרטיה זה רק כשהם מנצחים) וכן הלאה וכן הלאה.
כל מה שהסמול נוגע בו מעוות, מסולף, מרוקן מתוכן, מושמד.
והדבר שאותי הכי מטריד ומצער הוא העובדה שאין לממשלה שלנו, שאני תומך בה, אופוזיציה אחראית וראויה. משום שכוח משחית, גם את מי שאני תומך בדעותיו, ולכן צריך פיקוח ואיזונים ובלמים. וכשאין מי שיספק זאת, גם הממשלה שלי יכולה לעשות נזק.
האופוזיציה בראשות הנבוב וחבר מרעיו הנפשעים תופסים את תפקידם כמי שאמורים להתנגד לכל מהלך של הממשלה, מעצם זה שהוא מהלך של הממשלה. וזה מצב שהוא מסוכן מאוד למדינה ולאזרחיה. וזה יושב בדיוק על מה שדר' טאוב מדבר עליו – השמאל מרוקן מתוכן, הבסיס עליו עמד נשמט מזמן. כל מה שנותר בו זו אלימות, קוזאק נגזל, יורים ובוכים, שוב.
אופוזיציה אחראית וראויה כפי שאתה רוצה, ובפועל גם אני רוצה, בדיוק מהסיבה שציינת (כוח משחית), לא רצויה אצל השלטון.
השלטון, כל שלטון בר דעת, רוצה אופוזיציה מטורללת (ע"ע הספארי בועדת חוקה חוק ומשפט), כדי למשוך יותר מצביעים אליו ולהרתיע מצביעים פוטנציאלים לאופוזיציה.
השלטון לא רוצה אופוזיציה אחראית?!
אתה באמת חושב שמישהו בקואליציה מעוניין באופוזיציה של סרבני מילואים(דבר שמחליש את ההרתעה של צה״ל כפי שראינו לאחרונה), מעבירי השקעות לחו״ל(כבר רואים את הנזק הכלכלי שזה יוצר), מלכלכים בחו״ל(מה לדעתך זה עושה ליחסינו עם מדינות אחרות?) ומקטבי עם(מה שמחליש אותנו בכל תחום)?
ואיך הקואליציה יכולה להרוויח מזה בקלפי כשהתשקורת מקפידה להאשים את הממשלה בכל החולות הרעות הנ״ל?
אתה באמת לא רואה מה שקורה פה?
אתה לא שם לב שהציבור, רובו לפחות, מתנהג ההיפך ממה שסרבני המילואים והטייסים הבוגדים מתנהגים?
אתה לא שם לב שהתשקורת כבר שנים רבות מטנפת על נתניהו, והוא עדיין הגורם הבלעדי להצלחת מפלגת הליכוד בבחירות? כדי שלא יטעו הרוצים לטעות, אני רל"ב מימין, ומייחל ליום שבו יצמח מישהו ימני אמיתי מתוך הליכוד וינהיג אותו במקום נתניהו.
ולגבי העברת השקעות לחו"ל, בבקשה אל תצחיק אותי ואת שאר הקוראים באיזו תיזה הזויה שהופחה לאויר ע"י התשקורת. מעניין שהתיזה הזו לא ממש מוזכרת כעת, חודשיים לאחר שהופחה לראשונה. האם זה בגלל שהמשקיעים דוקא לא פועלים לפיה, והתקשורת והשמאלנים חוששים שערוותם תתגלה ברבים, שוב? ואולי אם הפרכת התיזה של התקשורת והשמאלנים תראה דוקא גידול בהשקעות? ובבקשה תחסוך מאיתנו את הטענה המעוותת של עליית הדולר ביחס לש"ח – הדולר עולה כי הוא עולה בכל העולם (חפש דולר אינדקס).
תמציתי חד חכם חודר ומדוייק, השלת כל מסכות העמדת הפנים וההונאה של הסססמאל
הדברים שגבי טאוב כותב נכונים כמובן, אבל הם לא מספיקים כדי לאבחן את אליטות הסמאל ואת התנהגות הסמאלנים. מאפיין מרכזי של הסמאל הוא האנטישמיות שלו, מה שמכונה לרוב 'אוטו-אנטישמיות'. שנאת הסמאל ליהדות עתיקה כשנות קיומו של הסמאל. מארקס כתב את חיבורו האנטישמי 'לשאלת היהודים' שנים רבות לפני שהוא כתב את הקפיטל. דורות של סמאלנים, בייחוד אלה ממוצא יהודי, 'התחנכו' על האנטישמיות של מארקס. קו ישיר מחבר בין האנטישמים בתנועות הסוציאליסטיות מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20, הייבסקים האנטישמים ברוסיה, הפק"פ האנטישמית בא"י בתקופת המנדט והאספסוף הסמאל-אנטישמי בישראל של היום. זה נכון שהסמאלניפ פיתחו שנאה חולנית לנתניה ולבן גביר, אבל השנאה האמיתית, הקמאית מתפרצת מהסמאל האנטישמי נגד הדתיים והחרדים ש'מוצצים את הדם' לשקי הממון האנטישמים ממוצא יהודי שמקווים ע" ההשתוללות האנטישמית להתחבב על האנטישמים הערלים ולהתקבל לחברתם.
א.אילנה דיין דומה במעשיה ובמנשרי התעמולה הצדקניים והמוסרניים שלה לבימאי ויוצרי תעמולה שעבדו בשביל ובשירות משטרים אפלים במאה האחרונה שלנו.היא לא שונה בדרך פעולתה ובתועמלנותה מלני ריפנשטאל כי היא מהדהדת מסרים ותעמולה שקרית בדיוק כמוה.
ב.ראוי להזכיר לציבור שכרמי גילון המנוול,ראש השב"כ הכושל ביותר מקום המדינה,ראה מאמצע שנת 94 שרבין מפגר בסקרים מול נתניהו ושההפגנות נגד תהליך והסכם אוסלו צוברות,כמו מפולת שלגים,סחף ותמיכה ברב הציבור הרחב,שהוא החליט להקים ארגון פיקטיבי בראשות ובסיוע אבישי רביב ומטרת המיזם המחליא הזה הייתה לחשוף עד כמה הימין משיחי ואלים רגי לפני הבחירות,מה שיטה את הכף לטובת רבין ומחנה השמאל ואז השמאל יוכל להגיד"אמרנו לכם שהימין פנאטי,משיחי,לאומני ומסוכן" והיה פה ניסיון נואל ומתועב לרתום את השב"כ לתוך הקלחת הפוליטית במטרה להבטיח את המשך שלטונו של השמאל.זאת יש לזכור:לאחר חגי תשרי 1995 עבר בכנסת הסכם אוסלו ב' אך ורק בגלל שוחד פוליטי לפורשי סיעת צומת ,מינוי לסגן שר ומיצובישי לאלכס גולדפרב תמורת הצבעה בעד הסכם אוסלו ב'-כי אף מפלגה ציונית לא הייתה מוכנה יותר לשתף פעולה עם מיזם הרצח הנורא הזה.לא ש"ס ולא צומת אלא רק פורשים טמאים ממנה שתמורת שלמונים פוליטיים נתנו ידם להסכם המביש הזה.הניסיון הזה להקים מחתרת פיקטיבית בסיוע ובהכוונת השב"כ הוא כתם שירבוץ על השב"כ בכלל,כרמי גילון וראש המחלקה היהודית של הארגון לעוד אלף שנה.לרוע מזלם בא המנוול המשוקץ יגאל עמיר ושינה להם את התכניות.אך זה לא מפחית מחומרת ניסיונם המחליא להבאיש את ריחו של כל הימין ע"י האשמתו באלימות ולאומנות.בא העם בבחירות וחשב אחרת.ועם זה השמאל לא מצליח להתמודד.הוא לא מצליח להבין שהוא באיוולתו ובחוסר אחריות משווע הכניס את עם ומדינת ישראל לברוך מדיני וביטחוני חסר תקדים ועל זה,הדור שהיה כאן בשנות ה-90 שזוכר את פיגועי התופת ואת השקיות השחורות מסודרות בשורה זמן קצר אחרי עוד פיגוע תופת,לא יסלח ולא ישכח לו.אכן,לא נשכח ולא נסלח :על משפחות שיותר ממחציתן נרצח ונשחט בגלל ההסכם הארור הזה(משפחת פוגל,משפ' סחייוסחורדר,משפ' חטואל וכו'). ועוד יותר לא נסלח על חוסר ההכאה על חטא ויותר מזה על חטא היוהרה של השמאל המנוול שחושב עד היום שהוא בא להציל אותנו מעצמנו.
בכל פעם שהשמאל נקלע למצוקה פוליטית, הוא שולף מהארסנל שלו את נשק יום הדין – רצח רבין.
הבעיה (שלהם) היא שהם לא מבינים ששימוש מוגזם בנשק הזה ממאיס את כל העניין של רצח רבין על הציבור הרחב.