דווקא בשיא האנרכיה והפילוג משמאל, גורמים טהרנים בימין החליטו לחבור אליו בתעמולת "שלמות העם"
אמש ערך המחנה הלאומי והציוני עצרת תמיכה ברפורמה במעוז הפגנות השמאל בתל-אביב, תחת הכותרת "העם אתכם השלימו את החקיקה". גורמים מקרב הציונות הדתית ומקרב המתנחלים מצאו לנכון לקיים כמעט במקביל צעדה מהכותל אל הכנסת, לצד ראשי מחאת השמאל המעודדים סרבנות ופועלים לאנרכיה.
יש לומר לאותם מפד"לניקים כי הם הוציאו עצמם מהכלל, ומתוך תחושת עליונות חברו לאליטה שוקעת ומנוונת אשר חותרת תחת קיומה של מדינת ישראל. כדי להמחיש לתמימים הללו, שעצם מעורבות גורמים בעלי זיקה ל'קרן החדשה לישראל' אמורה הייתה להדליק אצלם נורה אדומה אחרי מי הם נוהים, יש להבהיר להם את חומרת מעשי חבריהם החדשים-ישנים.
"אם יש לכם הערות, או דברי ביקורת, אל תכתבו עלינו ל'ניו-יורק טיימס' – כיתבו לג'רוזלם פוסט", אמר עמוס עוז בפגישה עם יהודים בארה"ב ב-1983, וביקש: "דברו איתנו לא עלינו…". חבל שהיום אין בשמאל מי שיחזור על דבריו הפטריוטים של עוז, שאגב בעצמו פחות הקפיד על הכלל "נאה דורש נאה מקיים". מצער לראות היום גם את הקצף על שפתי הכתבים הישראלים בשעה שהם מצטטים את יהודי החצר של הניו-יורק טיימס.
השמאל כיום מחריש, שלא לומר מייחל כי קריאת אולמרט "למנהיגי העולם לא להיפגש עם נתניהו, להחרים אותו,… לארה"ב… לעשות הערכה מחודשת של היחסים עם ישראל…", תיענה בחיוב.
התנהלות זו מצד השמאל היא עוד הוכחה לכך שהגרורות ששלח 'מצפן' אל קרבה של החברה הישראלית, פגעו במנגנון החיסון של מדינת ישראל, זה שנועד להגן עליה מפני מארת התבוסתנות והבוגדנות. וזאת כפי שניתן ללמוד מחיבורו של אהוד שפרינצק, "ניצני פוליטיקה של דה־לגיטמיות בישראל 1972-1967".
מה ש"מצפן" עשתה בצורה חסרת תקדים הוא שבתחום זה של שמירת הדימוי הישראלי בחו"ל היא 'שברה את הכלים' של הפוליטיקה הישראלית. מאז הקמת המדינה היה העיקרון שאת 'הכביסה המזוהמת מכבסים בפנים' אחד מעקרונות המפתח של המשחק הפוליטי הישראלי,…"
כתב שפרינצק ב-1973 והוסיף:
ביסודו נבע עקרון זה מתכונת יסוד יהודית שהתפתחה במשך הרבה דורות והיא שיהודים כמיעוט נרדף אינם יכולים להרשות לעצמם חילוקי דעות כלפי חוץ וכי מי שיוצא כנגד עמו בין הגויים הוא עוכר ישראל"
אם מוסיפים להגדרה זו, של "מי שיוצא כנגד עמו בין הגויים", את הקריאות לסרבנות בשמאל, מתקבלת תמונה של מחנה הנמצא בוורטיגו. ואם זה מה שקרה לטייסים שהודיעו כי יסרבו לטוס, אז אולי מוטב שכך. הזעם והשנאה שהפגינו כלפי בני עמם וגרם להם לאיבוד חוש ההתמצאות, עלול עוד לגרום להם לטעות בזיהוי המטרות.
הוורטיגו אינו משחרר את הסרבנים מהאחריות הפלילית למעשיהם, וחשוב לאתר את העקבות של מגמות מסוכנות אלה. פול ג'ונסון ציין כי ארה"ב פעלה במהלך מלחמת העולם הראשונה "באכזריות פרועה" נגד המרדה. "לסוציאליסט… פסקו עשר שנות מאסר על השמעת נאום אנטי־מלחמתי, ואדם שחיבל בגיוס חובה נענש בארבעים שנות מאסר".
רוב הציבור בישראל, הכולל גם את אלה שלא הצביעו לממשלה זו, סולד מדרכם של הסרבנים והאנרכיסטים ונקעה נפשו מהתנהלותם האנטי-פטריוטית. משום כך נמצאות מחאות אלה בירידה ובשקיעה. דא עקא, וכמו שרבין ופרס העלו את אש"ף מתהום הנשייה בהסכם אוסלו, כך הגיעו לראשי המחאה מושיעים מקרב הציונות הדתית. בעוד שליבת המחנה הלאומי התלכדה אמש בתל-אביב לתמיכה ברפורמה, בחרו יחידי הסגולה לזנב במחנה, ודווקא בכותל המערבי. הללו הושיטו יד לשונאיהם. מושיעים אלה מצאו מכנה משותף עם ראשי המחאה בשנאתם לבנימין נתניהו. ראש הממשלה, אשר הסיט את אש השנאה מן המתנחלים וההתנחלויות אליו ואל משפחתו, כעת זוכה לשנאת קומץ מתנחלים.
ולמי שתהה, בתקופת ההתנתקות, מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת/לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?, הרי שהתבדלותם מאחיהם לדרך של המתנחלים התמימים, כאז כן עתה, מספקת את התשובה.
ד"ר יהודה שלם הוא חבר מערכת 'האומה', חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ומחבר הספר 'עוז לתמורה- עמוס עוז מכשף השבט'
