כדי לנצח במאבק הרעיוני, הימין חייב לבנות לעצמו מוסדות תרבות ורוח חדשים
השבוע התקיים באתר הזה מפגש זום למנויים במסגרת ההתחדשות הכללית, וזה וצעד מבורך. תמיר דורטל, ד"ר גדי טאוב, ד"ר רן ברץ ועקיבא ביגמן כולם אנשים רציניים ביותר. אבל שני דברים שאמרו במפגש ביגמן וטאוב הדהדו אצלי במיוחד.
ד"ר טאוב התייחס לאתר זה ואמר כי "אין מקום אחר של ימין "High Brow" (דהיינו ימין ברמה אינטלקטואלית גבוהה)"; ועקיבא הוסיף: "אנחנו כמחנה צריכים לשנות דיסקט […] גם אם היינו רוצים ללכת עד הסוף אין לנו את הכלים לעשות את זה. אם היו לנו 40% מהמוסדות האלה היה אפשר לדבר".
דעתי הצנועה והבלתי מקצועית היא שהם צודקים. הימין הגיע לעשיית הרפורמה כשהוא אפילו לא נושא אקדח ריק. לא תוכננה אסטרטגיה ציבורית כדי לייצר טיעונים וליזום את חלקנו בוויכוח, כמעט שלא פורסמו גילויי דעת התומכים ברפורמה, ובאופן כללי הימין בא בתחושה של "שלוש קריאות וזהו".
בפועל התגלה כיצד כל מוסד אפשרי מגויס נגד הרפורמה. לכן דבריהם של גדי ועקיבא כה חשובים, משום שגם אם רעיון הרפורמה חטף מכה שכנראה לא יתאושש ממנה בכנסת הזו, הרעיון הבסיסי העומד מאחוריו נטמע. הימין הבין מי אויביו לא רק בתחום המשפטי, אלא גם מה הם הרעיונות מולם עליו להתייצב.
אבל, וזהו אבל גדול, אם הימין לא ינקוט בצעדים כדי להתמודד עם הרעיונות הללו ועם שיטות הפעולה הקשורים בהם, הוא יגיע גם לרפורמה הבאה כשהוא לא חמוש. הקשר בין 'מידה' ובין תוכן איכותי ואינטלקטואלי כבר ידוע, ולכן אני חושב שזו הבמה הטובה ביותר לפרסום כזה.
כדי לנצח בקרב הפוליטי, הימין חייב לבנות לעצמו מוסדות חדשים ואחד מהם הוא איגוד של סופרים. מצב הספרות בישראל הוא כזה שישנה בו רק דעה אחת. מעטים הם הסופרים שמזוהים כימנים באופן גלוי.
לכן אני חושב שהימין צריך לכבוש את הספרות. להיכנס לעולם הספרותי ולייצר לעצמו ברנז'ה משלו שתוכל לעמוד מול הברנז'ה הקיימת. כיבוש הספרות הוא צעד משמעותי בדרך לפתיחת שוק הרעיונות והדעות ולניצחון לאומי כולל. האם נותיר רק לסופרים ואנשי רוח רק מצד שמאל לשלוט בייצוג התרבות בארץ הזו? האם מכתבים פתוחים יבואו רק מצד אחד בלבד?
כשם שיש לימין את חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי (ארגון שבעצמו חייב טלטול עז והרחבת שורות), כך צריכה לקום אגודת סופרים לאומית שתייצג את עולם הרוח של המחנה הלאומי. זה לא שחסרים אנשי רוח בעבר ובהווה. רק בעבר השתייכו למחנה הלאומי סופרים רבים בהם עגנון, יצחק שלו, ז'בוטינסקי, משה שמיר ונעמי שמר, וכיום ניתן למנות את גדי טאוב עצמו, את ארנון איתיאל, גלית דיסטל, עירית לינור ורבים וטובים אחרים.
מנגד, ברור שזו אינה משימה קלה. התארגנות דורשת מחויבות, ניווט בים של אגו ופוליטיקה משרדית וארגונית, דה-לגיטימציה מוחלטת מצד הממסד, הקרבת משאבים וחשיפה לטובת יוזמה שלא בטוח שתצלח. אבל, אם הימין רוצה לנצח, או לפחות להוות יריב, הוא חייב לכבוש את הספרות כשם שהחלוצים כבשו את העבודה ואת השמירה. זהו צעד משמעותי בדרך לביסוס רעיונות המחנה הלאומי בכל עימות פוליטי עתידי.
מה שעוד צריך לעשות זה להתחיל לתקוף את עצם ה"מוסריות" וה"רציונל" שבמטרות והרעיונות של השמאל. לא רק להצביע על כשלונות אמפיריים שלהם ועל האמצעים הבזויים בהם הוא נוקט. אלו מאד חשובים, אבל לא מספיקים. כמובן שהתאגדויות כדוגמת אלו המוצעות במאמר הן חשובות גם כן.
כל הכבוד לכם. יוזמה ברוכה למרות מיעוט המשאבים. אך צריך להבין שבני אדם בימינו קוראים פחות ספרים ובמקום ספרים רואים סרטים . יותר מסרטים צופים בסרטונים בטוויטר, סטנדאפ וכיו"ב. במידה רבה יש הגיון במעבר ממדיה כתובה טקסטואלית בסגנון הישן למדיה באינטרנט. סבסוד ספרים שנכתבים בסגנון ישן יהיה נגיש לאחוז בודד של האוכלוסייה, לא שווה את המאמץ.
הבעיה היא שבעוד גוש השמאל הוא פחות או יותר אחיד גוש הימין מחולק לזרמים שונים. מה משותף לסופרים המוזכרים בכתבה ולסופרים ואנשי הרוח של המגזר החרדי? וישנו גם המגזר הדתי-לאומי. יהיה מאתגר להגדיר את אגודת הסופרים הימנית.
בנוסף, רבים בימין חשים שהמעמד של סופרים כאנשי רוח הוא לקיחת כח שלא בצדק שהובלה ע״י עמוס עוז, א״ב יהושע ודוד גרוסמן. מההקשר בין כשרון להמציא ולכתוב סיפורים לאינטיליגנציה? למה זה שונה מכשרון לשחק כדורגל שלא מקבל מעמד כזה?
> מה הקשר בין כשרון להמציא ולכתוב סיפורים לאינטיליגנציה?
נחש.
>למה זה שונה מכשרון לשחק כדורגל שלא מקבל מעמד כזה?
אז מה אתה מתלונן? לשמאל יש את התרבות של ג'ויס ועגנון, טולסטוי ופלובר, לימין יש את התרבות של בית"ר ירושלים. חצי-חצי. מה ההבדל?
ביום בו המנהיג שלך יאיר לפיד יצליח להשלים תעודת בגרות בסיסית, אולי תוכל לבוא ולהתנשא על מישהו. עד אז סייג לחוכמה שתיקה
הפוך, אנונימי.
לרוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו, יש תרבות של גמניה הנאצית – אמונה עיוורת בחשיבות עצמית ואלימות ורצח, במציאות.
תודה שהקדשת מזמנך להוכיח זאת 🙂
התנשאות אופיינית לשמאלן,
על זה נאמר " נזם זהב, באפו של חזיר"
ערב רב של בורים מתהדרים בכמה עמוס עוזים ,
שספריהם מעידים על חולי, יותר משהם מעידים על אינטיליגנציה.
עיין ערך: ילדיו המוכים של עמוס עוז
הבעיה העיקרית שהימין מתמודד איתה כיום היא שחיתות ממסדית קשה. זה לא ממש ימין מול שמאל יותר אלא גורמים אנטי ממסדיים מול מאפיה של פוליטיקאים, פקידים ובעלי הון. איך יכול להיות שאנשים כמו הקלינטונים או אובמה או אנשי צבא בכירים בישראל עוזבים את התפקידים שלהם ונהיים תוך זמן קצר עשירים מופלגים. התשובה היא שעובדת כנראה מכונת הלבנת שוחד מתוחכמת כשהתמורה היא מכירת נכסי המדינות כולל השטחים הפיסיים שלהן לכל המרבה במחיר.
הכותב מצר על כך שלשמאל יש שפע של אישים / מוסדות תרבות ורוח ומנגד בימין כל זה שואף לאפס. אולם הכותב מתעלם מנקודה מרכזית שהשמאל יונק את כל כוחו ורוחו מתרבות המערב אירופה ומשם כוחו. והימין יונק את כוחו ,רוחו ועוצמתו מתרבות ישראל ,מבתי המדרשות,מהישיבות,מהגמרא,מהרמבם מהתנך וממסורת ישראל ומהמוני בית ישראל ומשם כוחם.
> והימין יונק את כוחו ,רוחו ועוצמתו מתרבות ישראל ,מבתי המדרשות,מהישיבות,מהגמרא,מהרמבם מהתנך וממסורת ישראל ומהמוני בית ישראל ומשם כוחם.
כן, הימין רוצה מדינת דת פרימיטיבית, אנחנו יודעים. "בתי המדרשות, הישיבות והגמרא" עוזרים אם אתה רוצה מדינה של מומחים בהרבעת יחמורים בשבת. לא אם אתה רוצה טכנולוגיה או תרבות או צבא או היי טק או רפואה.
הפוך אנונימי.
התרבות המערבית, כל כולה מושתת על ערכים שמקורם בתנ"ך / הברית החדשה.
אם אלה לא הערכים שאתה רוצה, אז תודה ששוב הקדשת מזמנך להוכיח שהערכים בהם אתה מעוניין, אלה ערכים של גרמניה הנאצית. אמונה עיוורת שאתה שייך לגזע על בטכנולוגיה, מדע ומוסר, כאשר במציאת – כל מה שאתה אחראי לו, אלה ואלימות ורצח.
תודה שהקדשת מזמנך להוכיח זאת :-).
החייל בתמונה קורא את ג'יימס ג'ויס. כמה מחברי הקואליציה הנוכחית, נראה לכם, קראו אותו – או שמעו עליו בכלל? (או, אם כבר מדברים, לבשו מדים)? קצת קשה לצאת למלחמה "לכבוש את הספרות" בלי חיילים.
א. ניתן לשאול את אותה השאלה על חברי האופוזיציה.
ב. לגבי לבישת מדים, צר לי לאכזב אותך, כבר עשו את הבדיקה הזו. גם נומינלית וגם באחוזים המספרים בקואליציה גבוהים יותר ואם אני זוכר נכון גם בבעלי התארים המתקדמים.
שמחתי לעזור.
כל יוצר ימני חייב להיות מעורה בתרבות הכללית. נעמי פרנקל למשל שכתבה את ,שאול ויוהנה" המוערך הושתקה לאחר ששיתה דעותיה. קראו בויקיפדיה: "…"ברגע שעברתי לחברון, עברתי דברים קשים מאוד. קודם לכן הייתי מלכת הספרות העברית. ברגע שדרכו רגלי פה, התחילו להחרים אותי. הוציאו את 'שאול ויוהאנה' מתוכנית הלימודים. כתבו נגדי מאמרים. אנשים שהיו חברים שלנו, שאכלו על שולחננו שנים, חדלו לדבר איתי. אני הייתי בוגדת."[2]
בשנת 1999 יצא לאור ספרה "ברקאי", המתאר יהודים בטורקיה לאחר דור האנוסים בספרד. בשנת 2003 יצא לאור ספרה "פרדה", העוסק ביישוב היהודי בחברון עד למאורעות תרפ"ט.". קראו גם את שלושת הכרכים על חייה הסוערים של נעמי פרנקל שכתבה ציפורה כוכבי-רייני, מלכת הקונכייה: סיפור חייה הסוערים של נעמי פרנקל (שלושה כרכים), גפן בית הוצאה לאור, ירושלים: תשע"ג 2013
וכן, חובה להשתית את התרבות הספרותית הימנית על ידיעת הספר. אחרת יתממש חזונו המפלצתי של יובל נוח הררי על האדם חסר הנשמה והנעדר בחירה חופשית
אנשי הרוח מהאגף הימני צריכים קודם כל להכין לעצמם רשימה של כל הסופרים הימניים הדחויים ולדעת לתרגם את הדברים למסגרת ההוראה.
כך גם לגבי תולדות היישוב והמלחמות בישראל- מנקודת מבט ימנית או לכל הפחות מנקודת מבט המבקרת את השמאליות הקיצונית או פגמים שבשמאל. כמובן שדברים טובים שהיו בשמאל הציוני ראויים ללימוד על ידי כל ימני שוחר דעת.
אמליץ על ספרה המצוין של יונה טפר: "איש ושמו אריה" .
ספרו של אפרים קארש "פיברוק ההסטוריה הישראלית" מומלץ. למזלי, אני קרובה לאנשי ספר הבקיאים בתחומים אלה (כמו אחותי נחמה רחמן, האוטודידקטית הדגולה בעיניי) ומהם אני שואבת.
באחרונה יצא לאור ספר המכיל את יומן הסוהר של אבי, אב'א אחימאיר. הספר מכיל את היומן שכתב אבי המנוח בשבתו בבית הסוהר בירושלים, באשמת אירגון גוף מעין מחתרתי, 'ברית הבריונים'. לפי הרשום למעלה, נראה שגם אתר 'מידה' איננו מתייחס לספרו זה, של אחד מחשובי האידיאולוגים של הימין. הקורא יגלה את רוחב ועומק המחשבה – לאורך ההיסטוריה – כפי שרשם אבי ביומנו, בעת י'ח חודשי מאסרו. רק לתשומת לבכם. ועוד: גם שבועון הנחשב לימני, "מקור ראשון", לא התיחס לספרו-יומנו של אבי המנוח.